• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[אתגר 28] פעם מהפכן

גופותיהם של חיילי הדיקטטור נחו מאחוריהם.

סריס עמד ליד הבוגד בעודו מקיש את הקוד לדלת הראשונה של המבוך העצום שהשתרע לפניהם. המבוך שהדיקטטור שתום העין קרא לו בית. חייליו של סריס ניקו את הדם מרוביהם בעוד הבוגד לוחץ על הכפתור האחרון בלוח לפניו. נרקיס לבן היה נעוץ על צווארונו. נרקיס לבן לזכר אחיו שנפלו בהפיכה העקובה מדם.

הדלת נעלמה לתוך מסדרון מרהיב משיש לבן. הבוגד היה היחיד מביניהם שהכיר את מרחביו העצומים של המבוך שעבורו לא היה כלל וכלל מבוך. סריס נתן לבוגד להיכנס ראשון ונכנס אחריו. לאיש הייתה עין מזכוכית, זוהרת מכל.

הוא סיפר לסריס כשפגש אותו סיפור שלם על הדרך בה הדיקטטור לקח ממנו את עינו השניה. סריס והחיילים הלכו אחרי הבוגד. המסדרון הלבן שינה צבעים בכל פעם שהתקדמו לעברו והתפצל לפתע לגרם מדרגות ולשני מסדרונות שאף הם הבזיקו בתערובת צבעים פסיכדלית. המראה הזה הרתיח את סריס מאד. במשך שנים עשק הדיקטטור שתום העין את בני עמם רק בשביל זה. הנרקיס הלבן נצמד לעורו, אגלי הזיעה מכתימים את עליו הפרושים.

הבוגד התקדם לעבר המסדרון לפניהם. סריס וחייליו הגיעו אחריו ומצאו את עצמם שוב בצומת דרכים. הפעם הבוגד עלה בגרם המדרגות השמאלי – בהצטלבות הקודמת, גרם המדרגות היה ימני. להפתעתם לא היו פה מלכודות. הבוגד אמר להם לעצור ליד הדלת השלישית. הוא אמר שהם קרובים מאד אליו. הדלת נמוגה לתוך סלון מרוהט בפאר שהכאיב לעין וללב.

חייליו של סריס הסתערו לתוך הסלון בנהמות זעם וברובים שלופים מבלי לחשוב פעמיים. החדר התמלא באור והותיר מאחוריו גופות חרוכות. אלה מביניהם, שהיו איטיים מהאחרים, נסוגו לפני שהלייזר יהרוג אותם. הבוגד הפתיע אותם כשהוא נותן ססמה קולית – סריס היה בטוח שהדיקטטור שתום העין לקח ממנו את ההרשאה.

עתה, כשהלייזר הפסיק לפעול, הם נכנסו למקום בו מתו חבריהם לקרב זה אחר זה.
"אתה לא הבוגד." הבין סריס לאחר שהבוגד לקח את הרטייה המפורסמת של הדיקטטור והחליף את כדור הזכוכית בעינו ברטייה על פניו "אתה הדיקטטור."
"ופעם, לפני שנים רבות, ליווה אותי בוגד אחר שהתגלה אף הוא כדיקטטור." אמר הדיקטטור שתום העין, ששיבה זרקה בשיערו הזהוב, "מדובר במסורת, סריס. בוא נשב ותן להסביר לפני שתירה בי ותקח ממילא את הדיקטטורה."
"אני לעולם לא אהיה כמוך." הכריז סריס בקולניות. הוא לא ייתן לאנשים לגווע. הוא לא ייתן לאנשים לסבול כמו שהם סבלו תחת שלטון הדיקטטור שתום העין. הוא ייטע גנים לזכרם של אלה שמתו. הוא...
"מה שאני אמרתי." גיחך הדיקטטור שתום העין "גם אני כוננתי ממשלה והחזרתי לעם את כל זכויותיו כמו שאתה חולם, סריס. עם הזמן, הכל פשוט קרה. אנשים התחילו להתרפס בפניי, לסגוד לי, ואתה שוכח מי היית לפני כן."
"והגרוע מכל," אמר הדיקטטור שתום העין בפנים עצובות "הוא שקודמי הזהיר אותי שאני אסיים כמוהו. בבוא היום, אתה תמסור את הכוח לחולם אחר. אתה תעשה את זה משום שתבין את מה שכל האחרים לפניך הבינו: אם נעשית לאדם שרצית להרוג, הדבר הטוב היחיד שתוכל לעשות הוא לתת למישהו אחר לנסות. כך היה מאז שהדיקטטור הראשון בנה את הארמון המבחיל הזה."
הוא מחה דמעה מעינו הרואה וסיים: "כמובן שלא הקשבתי לו ועתה אני מקבל את מותי בכניעה." וסריס ירה בו בעין שעדיין ראתה.
שנים רבות לאחר מכן, מנהיגת המורדים, הלביאה, האישה שהובילה את המרד נגד הדיקטטור הגנן, שהכריח מיליונים לעבוד בעבודות פרך בגניו, צעדה לצד הבוגד לבן השיער, שענד נרקיס לבן על מדיו, ושאגה על מות חבריה. הוא אמר, מתיישב מולה, "לפני שנים רבות מספור, ליווה אותי בוגד אחר שהתגלה אף הוא כדיקטטור."
 
סיפור נחמד. אני אוהב את הרעיון של דיקטטורים שלכל אחד שגעון משלו - הדיקטטור הגנן הוא ביצוע מוצלח במיוחד של הרעיון הזה.
מה שקרה בכניסה לחדר האחרון לא היה כל כך ברור, והייתי צריך לקרוא את הקטע כמה פעמים כדי להבין שבכניסה הייתה מלכודת לייזר (לא חיילים עם רובים) ורק אחרי שכמה נהרגו הדיקטטור ביטל אותה.
הטון של הסיפור קצת התנגש עם עצמו, כשמצד אחד יש לך דיקטטורה וחברים מתים ומצד שני מבוכים עם מלכודות לייזר ודיקטטורים גחמתיים. משכן פחות קרטוני או מציאות פחות אכזרית היו עוזרים.
ודבר אחרון, למרות שאני אוהב את הרעיון, לא מסתדר לי דיקטטור שמצד אחד הדרדר מספיק בשביל שלא יוכל לתקן את מה שעשה ומצד שני מוסרי מספיק בשביל לבחור מורד ולהוביל אותו לתוך המשכן שלו. זה סוג מאוד מסוים של טירוף שצריך לבסס לאורך זמן, אז כאן זה לא עבד מספיק טוב.
 
כפי שאומר הדיקטטור שתום העין, זו מסורת. גם הוא היה היה פעם מנהיג מורדים שליווה אותו דיקטטור אל קודש הקדשים של ארמונו. אין לדעת מי בנה את הארמון. לגבי החיילים, אנשים כה שטופים בשנאה כלפי הממשל לא בהכרח יחשבו לחכות עד שהמבוגר האחראי יפרק את האבטחה האחרונה של המצודה.
 
קצת קשה לי להאמין שכל דיקטטור מסכים לעשות את זה בגלל "מסורת". כולם, בהגדרה, אנשים שהחליטו לשבור את הסדר הקיים בשביל ליצור משהו טוב יותר. האם יש במשרה משהו מהותי שגורם לכולם לשקוע לאותו ויתור מיואש? אולי, אבל כרגע החלק הזה חסר ובלעדיו השאר מעורער.

לא אמרתי שמוזר שהחיילים הסתערו, רק שהרגע הזה היה לא ברור מבחינת מה בעצם קורה.
 
תודה על התגובה :D

בסך הכול העניין עם הדיקטטור הגנן הוא תוספת של הרגע האחרון. רציתי משהו שיאפיין את דמותו של סריס לעומת הדיקטטור שהוא עומד להחליף. כנראה יצא יותר מוצלח ממה שתכננתי.
 
הקונספט חמוד, למרות שהיה לי ברור מההתחלה שהבוגד הוא הדיקטטור. עם זאת אני מסכים עם ת'ור בנוגע לכך שקיים איזשהו חוסר-הגיון פנימי בסיפור, או טויסט בלוגיקה שגורם לכל דיקטטור להפוך לכזה. אפשר לוותר על השלטון לפני שאתה משעבד את העם שלך.
 
חזרה
Top