ברוכים הבאים לפורום הפונדק
פורום הפונדק הוא קהילה של משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד. נשמח לענות על השאלות שלכם, לקרוא את היצירות שלכם ולשחק איתכם.
אתם מוזמנים להירשם לפורום ולהצטרף לקהילה.

[סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 485
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

[סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 13 פברואר 2016, 17:01

ספוילרהצג
האראק נעצר, ומאחוריו עצרו כל האחרים. הוא הסתכל מסביב על הגבעה. האדמה החומה והסלעית הייתה יחסית מישורית כאן, השלג הקל ממליח אותה בנגיעות של לבן. ממערב להם המדרון היה תלול ומשונן, בלתי עביר. ממזרח המדרון היה פחות תלול, אבל ניתן לטיפוס במאמץ רב. מצפון השביל המשיך להשתרך במורד הגבעה, ומדרום להם הוא התפתל הלוך ושוב מסביב לסלעים האדומים הבולטים של הרי טיראן. זאת הייתה נקודה הגנתית טובה כפי שיכלו לצפות לה.
"אנחנו נעצור כאן הלילה," הוא הכריז, מביט מסביב.
"סוף סוף," דפנה אמרה, מפילה את תיקה על האדמה ומעסה את כתפיה. "ליבלות שלי כבר יש יבלות."
שאר החבורה הגיבה בדממה, מניחים את תיקיהם ופורקים את אוהליהם. סאבור ניצל מספר כשפים אחרונים כדי לשבש את המדרון המזרחי ולהקשות את הטיפוס, בעוד קריין פירק את המרכיבים שרכש באסטור כדי לרצף את המסלול הצפוני והדרומי במלכודות. טאבת'ה הקימה את האוהלים בעוד דפנה אספה את שאריות האספקה שלהם לתוך נזיד מאולתר. האראק פיקח על הפעולות, מכווין את מיקומי האוהלים ומצביע על מסלולי טיפוס שיובילו אל המחנה, בזמן שהוא נעץ חניתות באדמה במעגל כדי למנוע הסתערות.
ארוחת הערב הייתה חסרת אושר. דפנה ניסתה לצחוק על האוכל, וקיללה את הגמדים על האספקה שהפכה עבשה אחרי שבועיים. לאחר מכן היא ניסתה לשכנע את האראק לספר אגדה אורקית, אבל הוא ושאר החבורה לא היו במצב רוח. לבסוף היא התייאשה והלכה לישון, מותירה את השאר עם קערותיהם הריקות מסביב למדורה. הם ישבו והביטו בלהבות בזמן שסאבור מילא את המקטרת שלו בטבק, ועישן אותה באיטיות האופיינית לו. טאבת'ה שלפה את הסיר הקטן שבו הכינה תה והחלה לעבוד, בעוד האראק הוציא את הגרזן ואת אבן ההשחזה שלו.
"אתה לא רוצה להכין את המעגל כבר עכשיו, מכשף?" האראק שאל. "אני לא רוצה שההקמה שלו תעכב אותנו מחר. הזמן שלנו צפוף."
"עדיף שהמצרכים יהיו טריים כשאני מקים את המעגל," סאבור אמר, מעשן מהמקטרת בהרהור. "אין לך מה לחשוש. מרגע שהשער ייפתח והשדים יתחילו לזרום לעולם שלנו, נצטרך להחזיק מעמד חצי שעה, ולא רגע יותר. אם המעגל לא יישבר בזמן הזה, השער ייסגר בחזרה לצמיתות."
האראק הנהן. "אני סומך על דבריך, מכשף. כשלון אינו אפשרות אם על העולם הזה לשרוד אחרי מחר."
סאבור הנהן בבטחון, וסידר את הטבק במקטרתו באיטיות עם המקל שלו. "אתה אורק מאוד יוצא דופן, האראק. מעולם לא פגשתי באורק שהיה מוכן לחלוק מדורה עם בני אדם, בטח שלא אחד שנלחם לצידם."
האורק הביט במכשף במבט החודר שלו. "אתה לא יכול להגיד שיש מישהו בקבוצה הזאת שאינו יוצא דופן, מכשף. בימים כתיקונם, אף אחד מאיתנו לא היה מושיט יד בקרב הזה, אפילו עם גורל העולם על המאזניים."
זה גרם לשאר בני החבורה להרים את מבטם. "ובכל זאת, כולנו כאן," טאבת'ה אמרה. "אתה כאן. למה? למה שאורק יבחר לעזוב את קהילת השבטים וישתף פעולה עם בני אדם?"
"מאותה סיבה שכולנו כאן," האראק אמר בהחלטיות. "מכשף תאב כוח שעזב את קהילת הקוסמים והרחיק אותה ממנו בכוח הזרוע," הוא החווה בראשו לסאבור, "כוהנת של האדון האפור, שלעולם לא תעשה דבר שלא ייתן לה רווח כלשהוא," הוא הביט בטאבת'ה, "ומתנקש סורר, שבגד בגילדה שלו ולעולם לא יסמוך על בן אדם שהוא לא יכול לנעוץ סכין בגבו." המבט האחרון היה לקריין. "למה שאלה יהיו האנשים שנלחמים למען העולם? למה את כאן, טאבת'ה? אם הייתי מגיע אלייך ומציע לך להציל את העולם, היית מצטרפת?"
הכוהנת הירהרה בכך, לוגמת מהתה שלה כדי לקנות זמן. "לא," היא ענתה. "לא, הייתי אומרת שמישהו אחר יציל את העולם גם בלעדיי. הייתי מחפשת דרך להרוויח מהעימות. אבל זאת לא הסיבה שהצטרפתי. הגעתי כדי לצוד את ת'וראסין, ושמתי את עיניי על חפצי הקסם שידעתי שנמצאים במקום שבו הוא מסתתר."
"ובכל זאת, הנה את, על קצהו המטאפורי של העולם ומביטה מעבר לשוליים," קריין אמר.
"כן, אני כאן. זה בגלל אחד הסיפורים שדפנה סיפרה לי, למעשה, כשעוד צדנו את ת'וראסין. אחד מסיפורי הנסיך האמיץ." היא חייכה והביטה לתוך התה שלה. "כשהוא טבע, אדם זר קפץ אחריו לתוך הנהר ומשך אותו אל הגדות. 'למה שהוא יעשה את זה?' שאלתי אותה. 'למה שיסכן את חייו בשביל נסיך שהוא לא מכיר?'
"'גם אם הוא לא ידע מה התמורה שיקבל, הוא ידע שהכרת התודה של הנסיך לא תהיה רק במילים,' היא אמרה לי. 'מעשים טובים מתגמלים יותר מכל מעשה אחר, גם אם איננו יכולים לבחור את התגמול.' יש תבונה משונה בדבריה. להציל את העולם לא יכניס לי עוד כסף לכיס. אבל השיעורים שאלמד מהאנשים שסביבי במהלך המסע, התמיכה שאקבל מהם בעת הצורך, היא תגמול שקשה למדוד בזהב." היא הרימה את כוס התה שלה בלחיים קטן לפני שלגמה ממנו.
קריין חייך את החיוך העקום שלו, חיוך פרטי שהוא לא נהג לחלוק עם אחרים. "זה כל כך מתאים לדפנה," הוא אמר, הערגה בקולו לא נסתרת מאף אחד מהיושבים. הם הביטו בו בשקט, מחכים שימשיך. "לי לא היה אכפת מת'וראסין או מסוף העולם. אני באתי בגלל שהייתי מאוהב בדפנה, אני לא מפחד להודות בזה עכשיו. לא היה שום דבר שקשר אותי לביתי, אחרי שהגילדה ניסתה לחסל אותי. אף פעם לא האמנתי באנשים. שכנעתי את עצמי שאני בא עד שאני אצליח להכניס אותה אל בין הסדינים, שאחרי אכבוש אותה ארצח את כולכם ואמצא לי עיר חדשה להשתכן בה, אבל אני לא חושב שבאמת האמנתי בזה."
אם מישהו הוטרד מכך שקריין שקל לרצוח את כולם, הוא לא הפגין את זה. היה זה האראק שהמשיך לדובב אותו. "ובכל זאת, גם אחרי שהיא הבהירה לך שהיא לא מעוניינת, נשארת."
"נשארתי," הוא הסכים. "אני זוכר שתמיד כשהיה תורי לספר סיפור, דפנה הייתה מזדעזעת. 'למה הדמויות שלך תמיד בוגדות אחת בשניה?' היא שאלה אותי. 'למה אף אחד לא יכול להיות חכם בלי להיות ערמומי?'
"'כאלה הדמויות שלי כי כאלה הם אנשים,' אמרתי לה. ראיתי שהתשובה איכזבה אותה, אבל ריחמתי עליה. ידעתי שמישהו ישבור את נקודת המבט הורודה שלה, שהלב שלה יתרסק לרסיסים יום אחד. רציתי להיות שם כשזה יקרה. לעזאזל, רציתי להיות הבן אדם שיעשה את זה. רציתי להסתכל לה בעיניים, אחרי שהיא האמינה שהצליחה להוציא את האדם הטוב מתוכי, אחרי שמסרה לי את כל ליבה באמון מלא, ואז לנעוץ בו את הסכין שלי ולסובב. ציפיתי לזה. ציפיתי לזה בכיליון עיניים.
"אבל אז הגענו לכפר המקולל של הבורים האלה, והם העמידו אותי ואת האראק על המוקד, מתכננים לשרוף אותנו רק בגלל שאנחנו לא בני אדם. חשבתי שזה אירוני שאני הולך למות כשאני מואשם דווקא בפשע שלא ביצעתי. אבל אז דפנה ניגנה על הכינור שלה, ושרה את 'השופט האחרון'. ופתאום כל הכפר עמד דום והביט בה, הלפידים קפואים באוויר. היא התחילה לדבר, על מה זה צדק, על הטוב שבתוך בני אדם, על הרקבון שמתפשט כשנותנים ליצר הנקמה להשתלט. אם הייתי חלק מהקהל, הייתי רוגם אותה באבנים. אבל איכשהוא, הם הקשיבו. איכשהוא, הם נתנו לצד הטוב שבהם לקבל את ההחלטה הנכונה בגלל מה שהיא אמרה."
קריין נענע בראשו, מגחך. "זה מטופש. זה היה כמו רגע מתוך הסיפורים שלה, שהכל נראה קודר אבל בסוף הטוב והצודק מנצח, רק שאני חייתי את הרגע. 'למה עשית את זה?' שאלתי אותה, אחר כך. 'הם היו תאווים לדם. הם יכלו להוסיף אותך למדורה. למה שהם יקשיבו לך?'
"'הם לא היו פוגעים בי,' היא אמרה לי. 'הרוע בבני אדם הוא שטחי. בפנים, אנשים הם טובים. לפעמים הם פשוט צריכים להסתכל על אדם טוב אחר כדי לזכור את זה.'" הוא נענע את ראשו שוב, כאילו בחוסר אמונה. "יש לה יכולת לעשות ניסים, בכל מה שנוגע לבני אדם. אני מסתכל עליה, ואיכשהוא אני מצליח להשתכנע שאולי לא כל האנשים הם כל כך גרועים. שאולי שווה להציל את העולם הזה."
דממה השתררה שוב אחרי הסיפור שלו. הקול היחיד היה קול הלגימה של טאבת'ה מהתה שלה, והרעש המתכתי שהגרזן עשה כשהאראק חזר להשחיז אותו. היה זה סאבור ששבר את הדממה. "זאת תכונה מדהימה של דפנה," הוא אמר. "יש לה את היכולת להעביר את האמת שלה לאנשים אחרים, אפילו אם זו אמת קשה שנוגדת את כל עקרונותיהם. אני הצטרפתי כדי לנקום בת'וראסין, אבל הסיבה שעשיתי את כל מה שעשיתי לפני כן היא לא כי הייתי תאב לכוח. היית תאב לאמת. האמת היא מידה מוחלטת, תמיד האמנתי, וכל אדם שמונע מאחרים להגיע אליה הוא אויב. כל חוק שמקשה על האמת להחשף הוא חוק שנועד להשבר, ושברתי חוקים רבים כאלה.
"אבל הסיפורים שסופרו כאן, מסביב למדורה, הראו לי שאותה האמת יכולה לבוא בגוונים שונים, כולם נכונים. האמת לאמיתה מסתתרת בתוך הפרטים אשר אינם מסופרים, וכל מספר בוחר איזה מהפרטים הוא משמיט. לא כי הוא משקר, אלא כי ישנם פרטים רבים מדי מכדי לתאר. אדם שרוצה להביא את האמת לאחרים, עליו לדעת איך לספר אותה כדי שיקשיבו. זהו דבר שאף אחד לא יודע לעשות כמו דפנה. כל ערב, כשאנחנו יושבים מסביב למדורה ומספרים סיפור, אני מסתכל לראות איך היא מגיבה, אילו שאלות היא שואלת, איזה פרטים מעוררים את תשומת ליבה, איך היא מחפשת את האמת בתוך כל סיפור. כל פעם מחדש, אני מבין שיש לי עוד הרבה ללמוד ממנה."
סאבור הניח את המקטרת בין שיניו, ולקח שאיפה איטית, מהורהרת. הוא נשף אותה החוצה, ואז הביט בהאראק. "גרמת לכולנו לענות על השאלה, אבל לא ענית עליה בעצמך, האראק," הוא אמר, קולו סקרן.
האראק הנהן, חוזר להשחיז את גרזנו, מביט בניצוצות שיצאו כל פעם שזרועו נעה על הלהב, מדבר בין התנועות. "כמו שאמרתי, אני כאן מאותה סיבה כמוכם. בגלל דפנה." הוא השחיז את הגרזן שלו באלימות פעם נוספת, ואז הניח את האבן ואת הגרזן לצידו, מביט אל המדורה. "בשבט שלי, ראש השבט בחר אותי להיות הית'ראקי. ההית'ראקי הוא הלוחם שנועד להחליף את ראש השבט, הלוחם שאותו הוא מאמן באופן אישי בדרכי הקרב. אחרי שבחר אותי, שאלתי אותו למה דווקא אני. 'יש אנשים חזקים יותר ממני בשבט,' אמרתי. 'מהירים ממני. אם תאמן אותם, הם יהיו לוחמים דגולים יותר.'
"'ישנם כאלה שאולי יום אחד יהיו לוחמים טובים יותר ממך', ראש השבט אמר לי. 'אבל לא מספיק לראש השבט להיות החזק ביותר. תכונותיו החשובות ביותר נמדדות מחוץ לשדה הקרב.' לא העזתי לומר לו, אבל חשבתי שהוא טיפש. על המנהיג להיות החזק ביותר, אחרת למה שאחרים ילכו אחריו אל הקרב? זוהי מהות תפקידו.
"כשחלפו השנים והוא לימד אותי, הייתי עקשן כמו שהייתי ביום הראשון. הוא לקח אותי לכל מקום, נתן לי לראות אותו נותן פקודות, מקבל החלטות, אבל לא הבנתי. היום שבו הבסתי אותו בזירת האימונים בפעם הראשונה, היה היום שבו תכננתי איך אקרא עליו תיגר.
"לבסוף, ת'וראסין הגיע וחיסל את השבט שלנו לפני שהספקתי לעשות את זה. רק אני שרדתי. בלי שבט, חשבתי שלעולם לא אוכל לנקום את מות משפחתי, שנשמותיהם ישוטטו לנצח בעולם החיים, בסבל נצחי. אף אחד משבטי האורקים לא העזו להסתכן בזעמו של ת'וראסין. הייתי כל כך נואש להציל את כבודי ואת נשמות אחיי ואחיותיי, שהייתי מוכן להצטרף לחבורת בני אנוש, ואפילו עלף.
"דפנה היא זאת שאספה אותנו ביחד, אבל היא הייתה חלשה. ידעתי שאוכל לקחת את המנהיגות מידיה, אבל היא אפילו לא התנגדה כשעשיתי את זה. אף אחד לא התנגד, אפילו קריין, שלא הייתי בטוח שיכולתי לנצח אותו אם יקרא תיגר על מנהיגותי. זה בלבל אותי, אבל לא היססתי.
"יום אחד, דפנה סיפרה את הסיפור על הקרדינל האפור, ועל המלך הלוחם שניצח מלחמה אחר מלחמה כשהוא עומד בחזית, עד היום שבו הכריז מלחמה מול הכנסיה, ואנשיו בגדו בו. זה היה סיפור טוב, אבל לא הבנתי למה שאנשים יקשיבו לקרדינל האפור כשבראשם מלך כל כך חזק. 'מנהיגות היא דבר משונה', דפנה אמרה לי. 'אם העם יתנגד למלך אכזרי, אין שום דבר שזה יוכל לעשות כדי לעצור אותם, חזק ככל שיהיה. אבל הם אף פעם לא יתנגדו לו כל עוד הם מאמינים שהוא מנהיגם. המלך האמיתי הוא לא זה שיש כתר על ראשו, אלא זה שאנשים מאמינים בו.'
"זה הזכיר לי כל כך את שאמר לי ראש השבט, שהצד העקשן שלי מיד צץ החוצה, וביטלתי את דבריה. אבל מילותיה קיננו בראש שלי. באותו לילה בכפר, כשהם ניסו להעלות אותנו על המוקד, רציתי שנעזוב ונשאיר אותם מאחור עם הצרות שלהם. אבל דפנה לא הסכימה. היא אמרה שהם עמדו במילתם כשהם הורידו אותנו מהמוקד, ושאנחנו חבים להם לעמוד במילתנו ולמצוא את האשמים ברציחות. לא הסכמתי.
"אבל אז קרה משהו משונה. כולכם סירבתם לעזוב את הכפר לפני שסיימנו את משימתנו. אולי יכולתי לנצח כל אחד מכם בקרב בנפרד, אבל נגד כולכם לא היה לי סיכוי. יותר מכך, בלעדיכם לא היה לי סיכוי כנגד ת'וראסין בעצמי. סירבתם לציית לפקודה שלי, המנהיג שלכם, אבל לא יכולתי לעשות דבר בנידון. הבנתי איך הרגיש המלך הלוחם באותו לילה. דפנה נתנה לי לקבל את ההחלטות הקשות, לעמוד בחזית, אבל אם היא לא הייתה מסכימה עם החלטה שלי, היא לא הייתה מתבצעת. מי היה המנהיג האמיתי, אם כך?
"השיעורים של ראש השבט שטפו אותי באותו רגע. לפתע הבנתי את שניסה ללמד אותי כל השנים האלה. אחרי שת'וראסין חוסל, וגילינו על השער שאותו החל לפתוח, ידעתי שהמשפחה שלי נחה בשלום, אבל לא יכולתי לשכוח את השיעורים שראש השבט ניסה ללמד אותי, חוכמה שאותה נפנפתי בזלזול. החלטתי שאלמד את מה שהוא ניסה ללמד אותי, לזכרו. כהתנצלות על שסירבתי להקשיב בפעם הראשונה. הפעם המורה שלי תהיה דפנה, בין אם היא יודעת את זה או לא."
טאבת'ה סיימה לשתות את התה שלה בשלב הזה, והמקטרת של סאבור נותרה ללא טבק. כולם הביטו בגחלים המרצדים של המדורה, סיפוריהם מהדהדים בראשם. כולם הרגישו את הצורך להרים את מבטם להביט אל האוהל שבו ישנה דפנה, אבל אף אחד מהם לא עשה את זה. לבסוף האראק קם ממקומו. "יש לנו יום ארוך מחר. צריך להציל את העולם."
"לעזאזל עם העולם," קריין אמר, קולו מלא בציניות האופיינית לו. "מחר מצילים את דפנה."
הוא ציפה להוציא גיחוך משאר החבורה, אבל כל שקיבל היה הנהונים מהורהרים.
הרעיון הזה ישב לי בראש מאז תחילת האתגר, אבל אני לא בטוח שאני מרוצה מאיך שהוא יצא על הנייר. אבל אני שמח שבסוף כתבתי לאתגר אחרי הרבה זמן. אשמח לביקורות כרגיל.
נערך לאחרונה על ידי Gilthans The Quiet ב 26 אוגוסט 2017, 01:54, נערך 4 פעמים בסך הכל.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18023
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי The oldman » 13 פברואר 2016, 19:49

סיפור מעולה, אפילו שאין טויסט בסוף (רק פאנץ' ליין) - לא צריך.
אהבתי.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
2MUCH
הודעות: 2975
הצטרף: 01 אוגוסט 2010, 13:21
מיקום: ניו רדהאם

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי 2MUCH » 13 פברואר 2016, 20:10

אני מסכים. סיפור מעולה עם פואנטה יפה.
רק אני חשבתי לרגע שזו שבירת הקיר הרביעי כשנאמרה המילה "דמויות"?
"נשארתי," הוא הסכים. "אני זוכר שתמיד כשהיה תורי לספר סיפור, דפנה הייתה מזדעזעת. 'למה הדמויות שלך תמיד בוגדות אחת בשניה?' היא שאלה אותי. 'למה אף אחד לא יכול להיות חכם בלי להיות ערמומי?'
אני הכלב בחושך. אני המרייר על הרצפות. אני האוזן הפקוחה נגד גנב. הטוב המביא את המקל. הנביחה המעירה את הישנים. ידידו הטוב ביותר של האדם.
סמל אישי של משתמש
Nextorl
The Crescent Archmage
הודעות: 8081
הצטרף: 31 יולי 2011, 13:37
תשובות: 44
מיקום: סרמיאת, עולם המערכה הביתי שלי

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי Nextorl » 13 פברואר 2016, 20:15

אהבתי. סיפור מעולה. הסוף היה נחמד, אבל הסיפור עצמו היה טוב גם בלעדיו. פשוט יפהפה.
"Honor is dead, but I'll see what I can do."
Kaladin Stormblessed
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 485
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 13 פברואר 2016, 21:06

תודה, אני שמח שהמסר עבר :-)

אני מאוד נהנה לכתוב פנטזיה, אבל איכשהוא בדרך כלל הראש שלי הולך למקומות אחרים.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
הלדין
הודעות: 3179
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי הלדין » 13 פברואר 2016, 21:27

אהבתי. סיפור ברוחן של 'מעשיות קנטרברי' ממש... הדבר היחיד שנראה לי חסר הוא הערות רקע של דפני מפעם לפעם לסיפורים שם. לקראת סוף הסיפור הרושם שמקבלים הוא שדפני מתה וזה לא המצב...
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5145
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
תשובות: 7
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי ת'ור » 13 פברואר 2016, 21:31

מהות ה"סערה" לא הייתה ברורה כל כך - ההכנות בהתחלה גרמו לי לחשוב שרודפים אחריהם, אבל אז מסתבר שהם רוצים לפתוח שער, ויש שדים, אבל הם רוצים להציל את העולם? זה לא באמת משנה, אני מניח, אבל היה אפשר לפרט עוד קצת או לפשט את הסכנה.
הדמויות מצוינות, ואהבתי את הרעיון של חבורת מאניאקים שמשתנה בגלל אדם אחד, אבל חבל שלא היה יותר זמן להכיר אותן. הייתי שמח לראות אותן עובדות ביחד ולא רק אומרות את שלהן ונותנות לאחר להמשיך.

עדיין, משהו הרגיש לי... חסר. אני לא בטוח למה. אולי זה כי ציפיתי למשהו חיצוני שיגיע וקיבלתי סיפורים מסביב למדורה. אולי זה כי הסיפור הרגיש קצת מבוים - כל דמות עולה לבמה, מספרת סיפור ויורדת, בהצגה קטנה בשבילנו. או שאולי זה בגלל שזה היה סיפור מאוד "גילת'אנסי", עם דמויות מורכבות וגסות שמתוכן מבצבצים גם יופי ותקווה - אבל זהו, בלי עולם או אירועים שינערו את הדמויות ויוציאו את המעניין שבהן.

זה סיפור טוב, אלה דמויות טובות, זה מסר מעניין וטוב. אבל אני חושב שהיית יכול לספר אותו אחרת, בצורה שהייתה עושה אותו מצוין.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 485
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 13 פברואר 2016, 22:23

ראשית - מאוד מחמיא לי שההגדרה שלך לסיפור 'גילת'אנסי' זה עם דמויות מורכבות וגסות, אז תודה רבה על זה :-)

הלדין - חשבתי על לשלב את דפנה יותר בשיחה, אבל לא הצלחתי לראות את בני החבורה מדברים על הדברים האלה למולה.

ת'ור - בנוגע לסערה, העניין הוא שת'וראסין התחיל שרשרת אירועים שתפתח שער שתביא שדים לעולם, והחבורה ניסתה לסגור אותו מיד כשהוא נפתח. אבל כמו שאמרת, זה לא היה באמת משנה, אז לא התעכבתי במיוחד על הפירוט.
בכלל, באתגרים האלה אני מכוון לסביבות השלושה עמודים, והסיפור הזה כמעט חצה את הארבע. חשבתי להוסיף קצת, גם לסיפורים וגם לאירועים שמסביב, אבל החלטתי לשמור על הסיפור קצר. ניסיתי לספר על הפעולות של הדמויות ביחד דרך הסיפורים שלהם, למשל עם הכפר.

אני מודה, וכבר אמרתי את זה קודם, אני מאוד מתקשה להרחיב גם על הדמויות, גם על העולם וגם על העלילה בסיפור כל כך קצר. זה משהו שאני צריך להשתפר בו. ראיתי סופרים טובים עושים את זה, אבל אני מאוד מתקשה בלחקות אותם. אם היה לי יותר זמן, אולי הייתי יכול לכתוב את זה קצר יותר.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
פלדריק
הודעות: 6652
הצטרף: 14 ינואר 2008, 17:13

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 26] יומו האחרון של העולם

שליחה על ידי פלדריק » 16 פברואר 2016, 09:18

סיפור יפה מאוד,דמויות מאוד מעוררת סימפטיה. ציפיתי לאיזה טוויסט על הזהות של דפנה,והיה נחמד מאוד להתאכזב ולגלות שהיא באמת אדם יוצא דופן.
פלדריק היה השם של הדב''ש הראשי בהרפתקה הריאשונה שלי

שנים לאחר שיצרתי את המשתמש התגלו ממצאים שהוכיחו שהשם היה בכלל פלריק...

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה