• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

האם חרבות הכסף של הגית'יאנקי מבוססות על ד'ו-אלפקאר?

לגית'יאנקי, מאז שהופיעו במוד"מ1 בשנות השבעים, היו חרבות גדולות עם להבי כסף שלפחות בחלק מהאיורים הוצגו כבעלי שיני-משור. למשל, ראו כאן:

Githyanki.jpg


חרבות הכסף של הגית'יאנקי היו לא סתם קסומות ומגניבות, הן גם יכלו לחתוך את המיתר שמחבר מישהו שנע אל/דרך המישור האסטראלי לגוף המקורי שלו, וככה להרוג אותו לתמיד.

ועכשיו, קפיצה קטנה 1500 שנה אחורה.

במסורת האיסלאמית, מופיעה חרב מופלאה - ד'ו-אלפקאר (מבוטא לפעמים כ"זולפיקר"). החרב היא חרבו של עלי בן אבי טאלב, שלקח אותה שלל בקרב בדר ואז קיבל אותה בחזרה מתנה ממוחמד. "אין לוחם מבלעדי עלי ואין חרב מבלעדי ד'ו-אלפקאר" (لا فتى إلا علي لا سيف إلا ذو الفقار) היא קריאת קרב שיעית עד היום.

ד'ו-אלפקאר הוא שם שקשה לתרגם - התרגול המילולי הוא "בעל/שליט החריצים/חוליות", מה שיצר כל מיני השערות - חלק אומרים שהכוונה היא ל"מבתקת החוליות" מה שמעיד על עוצמתה של החרב בביתור אנשים לשניים. אחרים מציינים שמדובר בעיצוב של החרב - להב משונן (כמו חוליות של עמוד שדרה), או מחורץ כך שיש לו שני חודים בקצה במקום אחד, או גם וגם, כמו בתמונה הזו:

Zulfikarsword.jpg

(התמונה גדולה מידי בשביל להדביק אותה בגוף ההודעה)

התמונה אגב מטעה - היא מציגה חרב הודית מאוחרת יחסית, בעוד שבתקופתו של מוחמד לא היו חרבות מעוקלות אלא חרבות בעלות להב ישר - המעוקלות הגיעו מהודו מתישהו בימי הביניים, ובגלל שנסחרו מדמשק מותגו בטעות כעשויות מ"פלדת דמשק".

על החרב ד'ו-אלפקאר נפוצו עוד כל מיני אגדות. אחת מהן הייתה שהיא אחת משבע חרבות שניתנו במקור למלך שלמה במתנה ממלכת שבא, ושהלהב שלה היה מעוטר בשמונה-עשרה חוליות כסף. עוד תכונה שיוחסה לחרב - היא לא רק הורגת אנשים בעולם הזה, אלא גם שוללת מהם את חיי העולם הבא.

לי זה נשמע קצת דומה לחרבות של הג'יתיאנקי. אולי זה מקרי, אבל זה יכול להיות מגניב לבסס על זה קווים עלילתיים - כשהקרע בין הגית'יאנקי לגית'זרי יכול לקבל השפעות מהסכסוך השיעי-סוני שנמשך מאז קרב כרבלאא ועד ימינו. וזה עוד לפני שדיברנו על האימאם הנעלם...
 
למעשה, אם זכרוני לא מטעה אותי חרבות מועקלות היו קיימות עוד במצרים העתיקה, הקונפש נחשב עד היום לנשק הרבה יותר מתקדם מהחרב הישרה שנוצרה הרבה אחריו, לא שאני בטוח אם חרבות קונפש עוד היו קיימות ב600 לספירה בערב הסעודית, אבל בכל מקרה.

אגב, חרבות ג'יאנקי לא מבטלות את היכולת של מישהו להטיל לחשים/להשתמש בכוח פסיוני או משהו? לא נתקלתי באזכור על היכולת לנתק את החיבור למישור האסטרלי.

בכל מקרה נשמע רעיון מעניין.
 
אם אני זוכר נכון את "תורת המלחמה בארצות המקרא" (ספר מגניב על ארכיאולוגיה ונשקים) אז הח'פש עבד בצורה מאוד שונה מהחרב המעוקלת המוכרת לנו (בין אם קוראים לה שאמשיר, סימטר, סייף או טולוואר או כל שם אחר) - החרב המעוקלת היא נשק חותך, בעוד שהח'פש הוא נשק קוצץ, קצת כמו הגרזן שממנו הוא התפתח.

הח'פש, שהיה בשימוש ברחבי הסהר הפורה (מזוהה בעיקר עם מצרים) לא היה נשק כזה מוצלח - הוא די מסורבל, וגם עשוי מיציקת ארד - לא החומר הכי מוצלח לייצר ממנו כלי נשק אבל זה מה שהיה אז (זה למה קוראים לזה "תקופת הברונזה").
 
הבנתי דווקא שהוא היה נשק מאוד יעיל, היה ניתן לחתוך איתו (באמצעות החלק המעוקל בו), לדקור איתו (כי בסופו של דבר זה חרב) והיה לו גם נקודה בסוף הלהב שהיה ניתן למשוך איתה מגנים של אחרים.

אגב, ארד היא לא מתכת כל כך גרועה, למיטב זכרוני הנשק של לוחמי יוון היה עשוי מארד, נכון שזה לא פלדת אל חלד, אבל עדיין מדובר במתכת יעילה יותר מאחרות.

יכול לראות ששנינו מתבסיסים על שני מחקרים שונים, לצערי אני לא זוכר את המקור שלי
 
ח'פש היה נשק מאוד יעיל - בזמנו, כשהחלופות היו גרזנים מארד, פגיונות מארד, נחושת או אבן (!), ואלות עץ. לא היה בעיצוב שלו חוד אפקטיבי לדקירה, והצורה שלו גם ממש לא מאפשרת דקירה בצורה נוחה (כבד מידי ועקום מידי).

בתקופת הברזל, עברו ללהבים אחרים - גם את הח'פש החליפו להבי קיצוץ אחרים (למשל הקופיס היווני - שהתגלגל לעברית בתור הקופיץ שרואים לפעמים בחנויות של קצבים), אבל חוץ מזה היו באופנה עוד כל מיני סוגים של חרבות ישרות (בעיקר לדקירה) ועקומות (לחיתוך וקיצוץ). זה גם היה תלוי ב"מירוץ חימוש" מול השריונות הנפוצים בסביבה (למשל: כלים דוקרים עדיפים מול שריון קשקשים בהשוואה לכלים חותכים).

פלדת אלחלד היא חומר מודרני לגמרי שלא היה קיים כמעט בעולם העתיק (חוץ מכשנוצר פה ושם בטעות) והיא לא כל כך טובה ליצור כלי נשק - הכרום עושה אותה פחות מידי גמישה.
 
טוב, לאור העובדה שרוב הניסיון שלוי הוא 3.5, ובהנחה שלא מדובר בעתק אגדי על בנשק קסום סטנדרטי בעל שם (קצת כמו נוקמת קדושה) הייתה מניח שהיא ברמת ה+3/4/5,חדה, שב20 טבעי חותכת את האויב לשני חלקים (הורגת אותו, מניח שזה יעיל יותר מנשק עורף, כי היא תשמיד גם חפצים ויצורים שראש קטוע לא יעצור אותם), אפשר להגביל אותה לדת ספציפית, ולקבוע שדמות מהנטייה הלא נכונה תסבול, אבל כל עוד היא מוגבלת לחפץ קסום רגיל אני לא חושב שיש עוד מה לעשות איתה, אם היינו עולים מעל זה, אני חשוב שהייה מקום ליותר יצרתיות
 
מעניין.

אממ.. איך הייתי בונה אותה למו"ד 5?

חרב מעוקלת, אגדית, דורשת התכווננות.
ד'ו-אלפקאר היא חרב מעוקלת 1+, שהתקפות מוצלחות איתה תמיד גורמות לנזק מירבי (7 + השפעות כוח או זריזות). אם יצא 20 בקוביה, החרב גורמת לנזק נוסף של 14 נק"פ. כל מי שנהרג על ידי החרב מת לתמיד גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ולא ניתן להחיותו, להנפיש את גופתו (כולל יצירי-כפיים) או להעלות אותו באוב כרוח. החרב הורגת לתמיד גם יצורים ממישורים אחרים כמו שדים, שטנים, פיות ויסודנים.
 
למען האמת במהדורה 4 בה קוביות הנזק מוכפלות ככול שהאפקט חזק יותר אפקט שממקסם את הנזק (אם התכוונת להודעה של המפקד) ובטח ובטח שאפקט שהורג מידית (אם התכוונת להודעה של ליאור) יהיו שבורים.

במהדורה 4 הייתי הופך אותה כנראה לעתק, אבל אם בכול זאת בא לך את הקטע שזה חפצ"ק...

ד'ו-אלפקאר- כלי נשק לדרגה 15+
הד'ו אלפקאר ידועה ביכולת הביתור שלה- בין אם מדובר על יכולתה לבתר את אויביה לשניים או לבתר את החוט המאפשר לנשמת המת לעבור לעולם הבא.
דרגה 15- תוסף 3+- 25000 מ"ז
דרגה 20- תוסף 4+- 125000 מ"ז
דרגה 25- תוסף 5+- 625000 מ"ז
דרגה 30- תוסף 6+- 3125000 מ"ז
נשק: חרב מעוקלת
הקסמה: גלגולי התקפה וגלגולי נזק
חמורה: 1ק12+ נזק לכול תוסף.
תכונה: נשק זה גורם נזק מלא ליצורים ערטילאיים. כול יצור שנפגע על ידי הנשק מרפא חצי מהנק"פ שלו מכוחות ריפוי המופעלים עליו עד סוף תורו הבא. אם החרב הורגת יצור לא ניתן להשתמש עליו בטקס "החייאת מתים" או כול טקס דומה כדי להחזירו לחיים.


בשביל הקטע של הביתור יש לך את העובדה שזה מוסיף ק12 לכול תוסף בנזק בפגיעה חמורה (כמו נשק אכזרי), ובנוסף תכונה שמבטאות את זה שהוא קשור למישור האסטרלי ולכן יכול לפגוע ביצורים שלא לחלוטין במישור החומר כרגיל. קצת התקשיתי לבטא איך "למנוע מהנשמה מלעבור לעולם הבא" מתבטא אם החרב חוץ מהאפקט שבסוף, אבל אני חושב שהפחתת הריפוי מבטאת זאת יפה. אני לא אוהב את העובדה שזה מוגבל לנשק אחד (חרב מעוקלת) שלא הרבה דמויות משתמשות בו, אבל הרקע של החרב הזו קצת מגביל את זה.

הייתי מעדיף את הד'ו אלפקאר כעתק עם נתונים יותר מרשימים במהדורה 4, אבל אין לי כוח ליצור עתקים על הבוקר :p
 
ד'ו אלפקאר לא חייבת להיות חרב מעוקלת - כמו שציינתי בזמנו של מוחמד החרבות היו ישרות.
למעשה, האיור (למעשה פיסול) העתיק ביותר של ד'ו אלפקאר שקיים הוא תבליט באחד משערי קהיר העתיקה, המתוארך לשנת 900 ומשהו (כ-400 שנה לאחר מוחמד) ומציג חרב ישרה:

Sword_and_shield_from_the_Bab_al_Nasr_gate%2C_Cairo_Egypt.jpg
 
אז חרב קצרה/ארוכה/מעוקלת/ממזרית? כי אני דווקא מתקשה לדמיין את הד׳ו אלפקאר מכול סוג. פגיון ד׳ו אלפקאר? Fullblade (החרבות הענקיות האלו שתופסות 2 ידיים) גם לא מתאימה לדעתי, אז לתת גישה לכול קטגוריות הלהב קל/כבד זה קצת בעייתי.
 
אם נחזור שניה לחרבות של הגית'יאנקי שגרמו לי לחשוב על הקשר שלהן לד'ו אלפקאר, אז הן בהחלט היו דו ידניות במקור, ולא עם חריץ בקצה אלא פשוט שיני-משור (אחת הפרשנות ל"בעל החוליות" כתרגום שם החרב).

חרב ארוכה/רחבה/ממזרית? בהחלט מתאים לתיאור החרב באיסלאם המוקדם יותר.

חרב קצרה או פגיון, באמת קצת פחות.

חוץ מזה, יכולות להיות כמה חרבות ד'ו אלפקאר - במסורת האיסלאמית כאמור, יש את האמירה שהיא אחת משבע חרבות שמלכת שבא נתנה לשלמה המלך, אז אולי בעולם המשחק יש לפחות עוד שש כמוה - אחת דו ידנית, אחת מעוקלת וכו'.

נ.ב.
הערבית שלי לא טובה במיוחד, אבל עכשיו קראתי את הכיתוב על החרב עם הניצב הזהוב ונראה לי שיש שם שגיאות כתיב.
 
השליטה נשארה בידי המנחה בנושא העתקים, אבל הם הרבה יותר אדירים עכשיו לטעמי.

כול עתק מתחזק- או נחלש- על פי הפעולות שלך, ומעודד אותך לעשות פעולות מסוימות. חרבו של גרואומש אל האורקים מעודדת אותך לרצוח אלפים ומתעצבנת עליך שאתה עוזר להם, והיא שמחה יותר להיות בידיו של אורק מאשר בידיים של איזה יצור אחר. זה הופך את חפצי הקסם להרבה יותר מעניינים מאשר פשוט "בונוסים ענקיים".
 
חזרה
Top