לגית'יאנקי, מאז שהופיעו במוד"מ1 בשנות השבעים, היו חרבות גדולות עם להבי כסף שלפחות בחלק מהאיורים הוצגו כבעלי שיני-משור. למשל, ראו כאן:
חרבות הכסף של הגית'יאנקי היו לא סתם קסומות ומגניבות, הן גם יכלו לחתוך את המיתר שמחבר מישהו שנע אל/דרך המישור האסטראלי לגוף המקורי שלו, וככה להרוג אותו לתמיד.
ועכשיו, קפיצה קטנה 1500 שנה אחורה.
במסורת האיסלאמית, מופיעה חרב מופלאה - ד'ו-אלפקאר (מבוטא לפעמים כ"זולפיקר"). החרב היא חרבו של עלי בן אבי טאלב, שלקח אותה שלל בקרב בדר ואז קיבל אותה בחזרה מתנה ממוחמד. "אין לוחם מבלעדי עלי ואין חרב מבלעדי ד'ו-אלפקאר" (لا فتى إلا علي لا سيف إلا ذو الفقار) היא קריאת קרב שיעית עד היום.
ד'ו-אלפקאר הוא שם שקשה לתרגם - התרגול המילולי הוא "בעל/שליט החריצים/חוליות", מה שיצר כל מיני השערות - חלק אומרים שהכוונה היא ל"מבתקת החוליות" מה שמעיד על עוצמתה של החרב בביתור אנשים לשניים. אחרים מציינים שמדובר בעיצוב של החרב - להב משונן (כמו חוליות של עמוד שדרה), או מחורץ כך שיש לו שני חודים בקצה במקום אחד, או גם וגם, כמו בתמונה הזו:
(התמונה גדולה מידי בשביל להדביק אותה בגוף ההודעה)
התמונה אגב מטעה - היא מציגה חרב הודית מאוחרת יחסית, בעוד שבתקופתו של מוחמד לא היו חרבות מעוקלות אלא חרבות בעלות להב ישר - המעוקלות הגיעו מהודו מתישהו בימי הביניים, ובגלל שנסחרו מדמשק מותגו בטעות כעשויות מ"פלדת דמשק".
על החרב ד'ו-אלפקאר נפוצו עוד כל מיני אגדות. אחת מהן הייתה שהיא אחת משבע חרבות שניתנו במקור למלך שלמה במתנה ממלכת שבא, ושהלהב שלה היה מעוטר בשמונה-עשרה חוליות כסף. עוד תכונה שיוחסה לחרב - היא לא רק הורגת אנשים בעולם הזה, אלא גם שוללת מהם את חיי העולם הבא.
לי זה נשמע קצת דומה לחרבות של הג'יתיאנקי. אולי זה מקרי, אבל זה יכול להיות מגניב לבסס על זה קווים עלילתיים - כשהקרע בין הגית'יאנקי לגית'זרי יכול לקבל השפעות מהסכסוך השיעי-סוני שנמשך מאז קרב כרבלאא ועד ימינו. וזה עוד לפני שדיברנו על האימאם הנעלם...
חרבות הכסף של הגית'יאנקי היו לא סתם קסומות ומגניבות, הן גם יכלו לחתוך את המיתר שמחבר מישהו שנע אל/דרך המישור האסטראלי לגוף המקורי שלו, וככה להרוג אותו לתמיד.
ועכשיו, קפיצה קטנה 1500 שנה אחורה.
במסורת האיסלאמית, מופיעה חרב מופלאה - ד'ו-אלפקאר (מבוטא לפעמים כ"זולפיקר"). החרב היא חרבו של עלי בן אבי טאלב, שלקח אותה שלל בקרב בדר ואז קיבל אותה בחזרה מתנה ממוחמד. "אין לוחם מבלעדי עלי ואין חרב מבלעדי ד'ו-אלפקאר" (لا فتى إلا علي لا سيف إلا ذو الفقار) היא קריאת קרב שיעית עד היום.
ד'ו-אלפקאר הוא שם שקשה לתרגם - התרגול המילולי הוא "בעל/שליט החריצים/חוליות", מה שיצר כל מיני השערות - חלק אומרים שהכוונה היא ל"מבתקת החוליות" מה שמעיד על עוצמתה של החרב בביתור אנשים לשניים. אחרים מציינים שמדובר בעיצוב של החרב - להב משונן (כמו חוליות של עמוד שדרה), או מחורץ כך שיש לו שני חודים בקצה במקום אחד, או גם וגם, כמו בתמונה הזו:
(התמונה גדולה מידי בשביל להדביק אותה בגוף ההודעה)
התמונה אגב מטעה - היא מציגה חרב הודית מאוחרת יחסית, בעוד שבתקופתו של מוחמד לא היו חרבות מעוקלות אלא חרבות בעלות להב ישר - המעוקלות הגיעו מהודו מתישהו בימי הביניים, ובגלל שנסחרו מדמשק מותגו בטעות כעשויות מ"פלדת דמשק".
על החרב ד'ו-אלפקאר נפוצו עוד כל מיני אגדות. אחת מהן הייתה שהיא אחת משבע חרבות שניתנו במקור למלך שלמה במתנה ממלכת שבא, ושהלהב שלה היה מעוטר בשמונה-עשרה חוליות כסף. עוד תכונה שיוחסה לחרב - היא לא רק הורגת אנשים בעולם הזה, אלא גם שוללת מהם את חיי העולם הבא.
לי זה נשמע קצת דומה לחרבות של הג'יתיאנקי. אולי זה מקרי, אבל זה יכול להיות מגניב לבסס על זה קווים עלילתיים - כשהקרע בין הגית'יאנקי לגית'זרי יכול לקבל השפעות מהסכסוך השיעי-סוני שנמשך מאז קרב כרבלאא ועד ימינו. וזה עוד לפני שדיברנו על האימאם הנעלם...
