"בשלב הזה אני כבר עצבני, אין לי סבלנות יותר לשטויות, והמטומטמת הזאת מחליטה שהיא רוצה מקום על העצבים שלי," ירון אמר בחיוך, נשען לאחור ומחווה בידיו כדי להעביר את הנקודה. "אז אמרתי לה: אם את עוד פעם אחת מדברת ככה לחברה שלי, אני הולך לדאוג באופן אישי שהחיים האומללים שלך יהיו אומללים עוד יותר. ומה המפגרת הזאת אומרת לי? 'אם חברה שלך הייתה ממלאת את הטפסים כמו שצריך, לא היו לנו את הבעיות האלה'."
רוני ניסתה להסתיר את הצחוק שלה, אבל היא לא הצליחה. היא הסתכלה על ירון בזמן שהוא דיבר, מחייכת את החיוך הבוהק שלה. "הייתם צריכים לראות את הפנים שלו," רוני אמרה, מצחקקת בזמן שהיא מדברת. "הוא מסתכל עליה במבט הכי אדיש בעולם, ויש לו רק עווית קטנה כזאת בפנים, כאילו הוא צריך להתאמץ כדי לראות אותה כמו שצריך."
"אז פשוט קמתי מהכיסא," ירון המשיך, מניח את ידיו על שולחן הפאב, "והרמתי את השולחן, כמו שהוא," הוא הניף את ידיו לאוויר במחווה שרירית, "הפכתי אותו, והנחתי אותו הפוך על הרצפה. כל הדפים עפים לפרצוף שלה, והיא פשוט יושבת שם בהלם, לא יודעת מה להגיד. אני מרים את הטופס של רוני מהרצפה, מניח לה על הברכיים ואומר, 'את הולכת לשלם לה את פיצויי הפיטורין, או שאני צריך להתחיל לרוקן ארוניות?'"
כל מי שבשולחן התפקע מצחוק. גם יאיר צחק, אבל הוא לא עצם את העיניים כשהוא עשה את זה, כדי שהוא יוכל לראות את רוני מלטפת את הזרוע של ירון בזמן שהיא צוחקת, ואז מדביקה לו נשיקה קצרה על השפתיים שמשכה את פניו אליה כמו ששיער נמשך לבלון.
"זה כל כך מקסים שאתה נלחם בשבילה ככה," ליהי אמרה, מחייכת ונשענת על השולחן. "אלון אף פעם לא הפך שולחן בשבילי," היא אמרה, תוקעת את מרפקה בצלעותיו בחביבות.
"סיימת את הבירה שלך?" אלון שאל, מניח את אצבעותיו על השולחן בזהירות. "כי אם כן אפשר לסדר משהו."
כולם צחקו, וליהי רכנה לנשק את אלון. יאיר שם לב שרוני שלחה את היד כדי להחזיק את היד של ירון לרגע לפני שלגמה מכוס היין שלה.
"זה יפה שנלחמת כדי שהיא תקבל את הפיצויים," יאיר אמר, אבל היה לו קשה לזהות את הקול שלו. "אני אוהב את התכונה הזאת שלך, שאתה לא מוותר רק כי עושים לך חיים קשים." הוא ניסה בכל רוחו להתכוון לזה.
ירון חייך, מתנפח קצת מהמחמאה. רוני תפסה את ידו שוב וחייכה אליו. "תודה," ירון אמר, והרים את הבירה שלו בשביל לחיים.
יאיר הרים גם את שלו, אבל היה צריך לשתות מהר לפני שישימו לב שהיד שלו רועדת. "אני יוצא לסיגריה," הוא אמר, קם מכיסאו. "מישהו רוצה להצטרף?" הוא לא הסתובב כדי לראות את הראשים מתנודדים.
הקור בחוץ היה חודר עצמות, חודר מעילים וחודר נפשות, אבל יאיר הרגיש כאילו הוא רותח. הוא הוציא מהכיס שלו את חפיסת הסיגריות, הרים סיגריה מתנדנדת אל שפתיו, ונקש במצית פעמיים כדי להצמיד להבה מרצדת אל הקצה. הוא לוקח שאיפה ארוכה, ארוכה מדי, והשתעל כמו שהוא לא השתעל מאז התיכון. הוא שלח מבט אל הסיגריה הבוגדנית, אבל סלח לה מהר, ולקח עוד שאיפה. העשן התערבב בריאותיו עם האוויר הקר, ויצא לבן בחזרה החוצה.
הוא נבהל כשהוא הרגיש יד נוגעת בכתף שלו מבעד למעיל, והסתובב כדי לראות את ליהי מסתכלת עליו בדאגה. הוא הסתכל עליה רק לרגע לפני שהבין שהוא לא יכול לשאת את המבט שלה. הוא הסתובב כדי לחפש את הסיגריה שנפלה לרצפה, הרים אותו, ושאף שוב.
"יאיר, הכל בסדר?"
"ברור שהכל בסדר," הוא אמר, מביט במופגן בעשן המתפתל. "למה שלא יהיה?"
ליהי הסתובבה כדי לעמוד מולו עיניו. "אמרתי משהו לא בסדר?" היא שאלה.
לרגע הוא כעס על שהיא ניסתה להפוך את זה להיות אודותיה, אבל מבט אחד אל עיניה הבהיר לו שכוונותיה טהורות, והוא כעס על עצמו במקום.
"לא אמרת שום דבר," הוא אמר. "את נפלאה, ואלון נפלא, ורוני נפלאה, וירון נפלא. הכל נפלא, אז למה שמשהו לא יהיה בסדר?"
"מה יש לך, יאיר?" ליהי אמרה, מניחה את ידיה על מותניה בתנועה סמכותית. "לא מתאים לך לדבר כמו טינייג'יר."
הוא ידע שהיא צודקת, למרות שזה לא עזר לו. זה לא מתאים לו, וכל עוד הרעל הזה נרקב בתוכו, זה לא ישתפר. הוא לקח עוד שאיפה מהסיגריה כדי לקנות זמן, אבל כשהוא שחרר אותה הוא הבין שהוא היה צריך עוד קצת. כשליהי הרימה גבה, הוא הבין שהוא חייב לדבר. "ידעתי שזה מה שיהיה. לא הייתי צריך להגיע, אבל אי אפשר להפסיק לשחק עם שן כואבת עד שהיא לא יוצאת."
ליהי נראתה מבולבלת. "כואבת לך השן?"
"את יודעת מה הכי דפוק? זה שהוא משמח אותה אמור להפוך את זה ליותר קל, אבל איכשהוא זה רק עושה את זה גרוע יותר."
לקח לליהי רגע להבין. "ירון?"
"אני לא מבין את זה, הייתי רוצה לחשוב שאם הוא היה בן אדם נורא אז זה היה הרבה יותר גרוע, אבל אני חושב שזה היה מאוד נוח אם הייתה לי סיבה לשנוא אותו."
"למה שתשנא אותו?" ליהי אמרה, נראית מוטרדת מטון הדיבור. "אתם חברים כל כך הרבה זמן."
"וזה אפילו לא רציונלי בשום צורה," יאיר המשיך, לוקח שאיפה נוספת מהסיגריה. "זה לא שהוא ידע שיש לי משהו אל רוני. או היא, לצורך העניין."
האישונים של ליהי התרחבו, והיא התנשמה לרגע, לא בטוחה איך להגיב.
"לא עשיתי אף מהלך, ולא אמרתי כלום לאף אחד, אז למה שאני אצפה שהיא לא תמצא לה מישהו? למה שאני ארגיש רע אם המישהו הזה הוא חבר שלי, אדם טוב שהיא ראויה לו?"
ליהי פתחה את פיה לרגע, ומיד סגרה אותו כשהבינה שאין לה מה לומר. יאיר ראה דמעות מצטברות בקצוות עיניה, והתאמץ לא לשנוא אותה על הרחמים שלה.
"מעניין אם הייתי עושה משהו אם עוד קצת זמן היה חולף," יאיר תהה בקול רם. "אולי, אם-" הוא נרתע וזרק את הסיגריה מידו. הקצה הבוער שלה הגיע עד לקצה האצבע שלו. הוא הרים את ידו כדי להסתכל על הכוויה. כשליהי הרימה יד כדי להניח על כתפו, הוא נרתע ממנה, ומיד שנא את עצמו על כך.
"יאיר," ליהי אמרה, לא מצליחה להגות שום דבר מעבר לכך, עיניה נוצצות.
לפני שהוא הספיק להגיב, הוא שמע צעדים מכיוון המדרגות של הפאב, וראה את ירון מושך את ידה של רוני. "אנחנו מתחילים לזוז," ירון אמר, מפספס לחלוטין את הרעל באוויר. הוא הרים את רוני הצוחקת, וסובב אותה באוויר לפני שהסתכל על יאיר בחיוך. "נדבר מחר?"
"ממהר לזיין את רוני, אה?" המילים יצאו מהפה שלו לפני שהוא הספיק אפילו להבין אותן.
"יאיר!" ליהי קראה בהלם. ירון ורוני נראו המומים. כשאף אחד לא התפרץ אל השקט, ירון פלט "מה?" מופתע.
הוא הרגיש את פניו מתעוותות בכעס לא רציונלי, ולא הצליח לשלוט על שפתיו יותר. "מבין אותך, סך הכל. אחרי סיפור גבורה כזה גם אני הייתי ממהר לקצור את הפירות."
יאיר ראה את האגרוף מגיע הרבה לפני שהוא פגע בפניו; הוא ראה אותו בא הרבה לפני שירון קמץ את האגרוף שלו. הוא חשב שגם רוני ראתה, אבל היא לא עצרה את ירון עד אחרי שהמומנטום המלא של המהלומה כמעט הפילה אותו לרצפה. הוא הרגיש את הפה שלו מתמלא בדם. כשהוא קם להתיישר, הוא הרגיש משהו מרשרש בתוך הפה שלו. בפנים אדישות, הוא ירק את השן המכוסה בדם אל תוך שיח סמוך, ודחף את ידו לכיסו כדי להוציא סיגריה. העולם קפא בזמן שהוא הצמיד אותה לשפתיים שלו במיומנות, הדליק אותה, ונשף עשן מהול בדם אל האוויר שביניהם.
מבעד לעשן, ירון הרים את רוני הצוחקת, וסובב אותה באוויר לפני שהסתכל על יאיר בחיוך. "נדבר מחר?"
"נדבר מחר," הוא אמר, מוציא סיגריה מהכיס כדי להעביר את הטעם של הדם מהפה.
רוני ניסתה להסתיר את הצחוק שלה, אבל היא לא הצליחה. היא הסתכלה על ירון בזמן שהוא דיבר, מחייכת את החיוך הבוהק שלה. "הייתם צריכים לראות את הפנים שלו," רוני אמרה, מצחקקת בזמן שהיא מדברת. "הוא מסתכל עליה במבט הכי אדיש בעולם, ויש לו רק עווית קטנה כזאת בפנים, כאילו הוא צריך להתאמץ כדי לראות אותה כמו שצריך."
"אז פשוט קמתי מהכיסא," ירון המשיך, מניח את ידיו על שולחן הפאב, "והרמתי את השולחן, כמו שהוא," הוא הניף את ידיו לאוויר במחווה שרירית, "הפכתי אותו, והנחתי אותו הפוך על הרצפה. כל הדפים עפים לפרצוף שלה, והיא פשוט יושבת שם בהלם, לא יודעת מה להגיד. אני מרים את הטופס של רוני מהרצפה, מניח לה על הברכיים ואומר, 'את הולכת לשלם לה את פיצויי הפיטורין, או שאני צריך להתחיל לרוקן ארוניות?'"
כל מי שבשולחן התפקע מצחוק. גם יאיר צחק, אבל הוא לא עצם את העיניים כשהוא עשה את זה, כדי שהוא יוכל לראות את רוני מלטפת את הזרוע של ירון בזמן שהיא צוחקת, ואז מדביקה לו נשיקה קצרה על השפתיים שמשכה את פניו אליה כמו ששיער נמשך לבלון.
"זה כל כך מקסים שאתה נלחם בשבילה ככה," ליהי אמרה, מחייכת ונשענת על השולחן. "אלון אף פעם לא הפך שולחן בשבילי," היא אמרה, תוקעת את מרפקה בצלעותיו בחביבות.
"סיימת את הבירה שלך?" אלון שאל, מניח את אצבעותיו על השולחן בזהירות. "כי אם כן אפשר לסדר משהו."
כולם צחקו, וליהי רכנה לנשק את אלון. יאיר שם לב שרוני שלחה את היד כדי להחזיק את היד של ירון לרגע לפני שלגמה מכוס היין שלה.
"זה יפה שנלחמת כדי שהיא תקבל את הפיצויים," יאיר אמר, אבל היה לו קשה לזהות את הקול שלו. "אני אוהב את התכונה הזאת שלך, שאתה לא מוותר רק כי עושים לך חיים קשים." הוא ניסה בכל רוחו להתכוון לזה.
ירון חייך, מתנפח קצת מהמחמאה. רוני תפסה את ידו שוב וחייכה אליו. "תודה," ירון אמר, והרים את הבירה שלו בשביל לחיים.
יאיר הרים גם את שלו, אבל היה צריך לשתות מהר לפני שישימו לב שהיד שלו רועדת. "אני יוצא לסיגריה," הוא אמר, קם מכיסאו. "מישהו רוצה להצטרף?" הוא לא הסתובב כדי לראות את הראשים מתנודדים.
הקור בחוץ היה חודר עצמות, חודר מעילים וחודר נפשות, אבל יאיר הרגיש כאילו הוא רותח. הוא הוציא מהכיס שלו את חפיסת הסיגריות, הרים סיגריה מתנדנדת אל שפתיו, ונקש במצית פעמיים כדי להצמיד להבה מרצדת אל הקצה. הוא לוקח שאיפה ארוכה, ארוכה מדי, והשתעל כמו שהוא לא השתעל מאז התיכון. הוא שלח מבט אל הסיגריה הבוגדנית, אבל סלח לה מהר, ולקח עוד שאיפה. העשן התערבב בריאותיו עם האוויר הקר, ויצא לבן בחזרה החוצה.
הוא נבהל כשהוא הרגיש יד נוגעת בכתף שלו מבעד למעיל, והסתובב כדי לראות את ליהי מסתכלת עליו בדאגה. הוא הסתכל עליה רק לרגע לפני שהבין שהוא לא יכול לשאת את המבט שלה. הוא הסתובב כדי לחפש את הסיגריה שנפלה לרצפה, הרים אותו, ושאף שוב.
"יאיר, הכל בסדר?"
"ברור שהכל בסדר," הוא אמר, מביט במופגן בעשן המתפתל. "למה שלא יהיה?"
ליהי הסתובבה כדי לעמוד מולו עיניו. "אמרתי משהו לא בסדר?" היא שאלה.
לרגע הוא כעס על שהיא ניסתה להפוך את זה להיות אודותיה, אבל מבט אחד אל עיניה הבהיר לו שכוונותיה טהורות, והוא כעס על עצמו במקום.
"לא אמרת שום דבר," הוא אמר. "את נפלאה, ואלון נפלא, ורוני נפלאה, וירון נפלא. הכל נפלא, אז למה שמשהו לא יהיה בסדר?"
"מה יש לך, יאיר?" ליהי אמרה, מניחה את ידיה על מותניה בתנועה סמכותית. "לא מתאים לך לדבר כמו טינייג'יר."
הוא ידע שהיא צודקת, למרות שזה לא עזר לו. זה לא מתאים לו, וכל עוד הרעל הזה נרקב בתוכו, זה לא ישתפר. הוא לקח עוד שאיפה מהסיגריה כדי לקנות זמן, אבל כשהוא שחרר אותה הוא הבין שהוא היה צריך עוד קצת. כשליהי הרימה גבה, הוא הבין שהוא חייב לדבר. "ידעתי שזה מה שיהיה. לא הייתי צריך להגיע, אבל אי אפשר להפסיק לשחק עם שן כואבת עד שהיא לא יוצאת."
ליהי נראתה מבולבלת. "כואבת לך השן?"
"את יודעת מה הכי דפוק? זה שהוא משמח אותה אמור להפוך את זה ליותר קל, אבל איכשהוא זה רק עושה את זה גרוע יותר."
לקח לליהי רגע להבין. "ירון?"
"אני לא מבין את זה, הייתי רוצה לחשוב שאם הוא היה בן אדם נורא אז זה היה הרבה יותר גרוע, אבל אני חושב שזה היה מאוד נוח אם הייתה לי סיבה לשנוא אותו."
"למה שתשנא אותו?" ליהי אמרה, נראית מוטרדת מטון הדיבור. "אתם חברים כל כך הרבה זמן."
"וזה אפילו לא רציונלי בשום צורה," יאיר המשיך, לוקח שאיפה נוספת מהסיגריה. "זה לא שהוא ידע שיש לי משהו אל רוני. או היא, לצורך העניין."
האישונים של ליהי התרחבו, והיא התנשמה לרגע, לא בטוחה איך להגיב.
"לא עשיתי אף מהלך, ולא אמרתי כלום לאף אחד, אז למה שאני אצפה שהיא לא תמצא לה מישהו? למה שאני ארגיש רע אם המישהו הזה הוא חבר שלי, אדם טוב שהיא ראויה לו?"
ליהי פתחה את פיה לרגע, ומיד סגרה אותו כשהבינה שאין לה מה לומר. יאיר ראה דמעות מצטברות בקצוות עיניה, והתאמץ לא לשנוא אותה על הרחמים שלה.
"מעניין אם הייתי עושה משהו אם עוד קצת זמן היה חולף," יאיר תהה בקול רם. "אולי, אם-" הוא נרתע וזרק את הסיגריה מידו. הקצה הבוער שלה הגיע עד לקצה האצבע שלו. הוא הרים את ידו כדי להסתכל על הכוויה. כשליהי הרימה יד כדי להניח על כתפו, הוא נרתע ממנה, ומיד שנא את עצמו על כך.
"יאיר," ליהי אמרה, לא מצליחה להגות שום דבר מעבר לכך, עיניה נוצצות.
לפני שהוא הספיק להגיב, הוא שמע צעדים מכיוון המדרגות של הפאב, וראה את ירון מושך את ידה של רוני. "אנחנו מתחילים לזוז," ירון אמר, מפספס לחלוטין את הרעל באוויר. הוא הרים את רוני הצוחקת, וסובב אותה באוויר לפני שהסתכל על יאיר בחיוך. "נדבר מחר?"
"ממהר לזיין את רוני, אה?" המילים יצאו מהפה שלו לפני שהוא הספיק אפילו להבין אותן.
"יאיר!" ליהי קראה בהלם. ירון ורוני נראו המומים. כשאף אחד לא התפרץ אל השקט, ירון פלט "מה?" מופתע.
הוא הרגיש את פניו מתעוותות בכעס לא רציונלי, ולא הצליח לשלוט על שפתיו יותר. "מבין אותך, סך הכל. אחרי סיפור גבורה כזה גם אני הייתי ממהר לקצור את הפירות."
יאיר ראה את האגרוף מגיע הרבה לפני שהוא פגע בפניו; הוא ראה אותו בא הרבה לפני שירון קמץ את האגרוף שלו. הוא חשב שגם רוני ראתה, אבל היא לא עצרה את ירון עד אחרי שהמומנטום המלא של המהלומה כמעט הפילה אותו לרצפה. הוא הרגיש את הפה שלו מתמלא בדם. כשהוא קם להתיישר, הוא הרגיש משהו מרשרש בתוך הפה שלו. בפנים אדישות, הוא ירק את השן המכוסה בדם אל תוך שיח סמוך, ודחף את ידו לכיסו כדי להוציא סיגריה. העולם קפא בזמן שהוא הצמיד אותה לשפתיים שלו במיומנות, הדליק אותה, ונשף עשן מהול בדם אל האוויר שביניהם.
מבעד לעשן, ירון הרים את רוני הצוחקת, וסובב אותה באוויר לפני שהסתכל על יאיר בחיוך. "נדבר מחר?"
"נדבר מחר," הוא אמר, מוציא סיגריה מהכיס כדי להעביר את הטעם של הדם מהפה.
סיפור קצת שונה מאלה שאני כותב בדרך כלל.