בחיי, עבר די הרבה זמן מאז שעשיתי סיפור עתידני כמו שצריך. קבלו סיפור על כוכב אחר.
משחקי המעמד העליון
הערות, הארות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
משחקי המעמד העליון
צחוק עשיר התגלגל על פני האחו. כמה אדונים מכובדים ישבו בגנו של בית אחוזה נאה ונהנו מהכיבוד שסיפקה המארחת.
“אבל העלמה אוולין,” אמר מר הואה בבדיחות, “הרי לא ייתכן שאת באמת מאמינה שפתרונות ביולוגיים עדיפים על פני טכנולוגיים?”
“למה לא?” ענתה העלמה אוולין, נאה כל כך בשמלתה הצחורה ושיערה החלק. “כמובן, איני טוענת שהם ישימים לכל בעיה – יצורים חיים אינם יכולים לשאת אותנו בין הכוכבים, לפחות בינתיים – אך אם תוכל לפתור בעיה בדרך ביולוגית ובדרך טכנולוגית, תגלה שהדרך הביולוגית עדיפה בתשעה מתוך עשרה מקרים.”
“אל תדברי איתנו גבוהה-גבוהה,” אמר מר אקלס הצעיר, “תני לנו דוגמא.”
“בשמחה,” היא ענתה וחייכה לעברו. הוא הסמיק. “פינפון, חיית המחמד שלי, הוא יצור מקסים ויקר לי מאוד. הוא מוכשר, צייתן ובעל מגוון יכולות. אף רובוט מחמד לא יוכל לדמות את האהבה הטבעית שלו אליי.”
“ייתכן שמכונות לא מצטיינות בלהיות 'חמודות' ו-'מתוקות', אני מניח,” מר קאטאלאר התערב, “אך אמצעים למשימות הפשוטות ביותר – חקלאות, נקיון, תחבורה – הכלים הטכנולוגיים עולים על הביולוגיים הן ביעילות והן בעיצוב. הרי לא תוכלי להשוות סוס לחן הכסוף של רחפת?”
הוא הצביע על שורת הרחפות בהן הגיעו האדונים, שנחו בין העשבים כקילומטר לתוך שדה הבור. גימוריהן החלקים הבריקו באור השמש הגדולה.
“אני מכירה לפחות שלושה זנים שמנצחים אותן ביופי ובמהירות,” העלמה אוולין ענתה, “אבל הם ממערכות נידחות, כמו ג'אקארטה 7, שאני מניחה שלא שמעתם עליה.”
האדונים הודו שלא, הם לא שמעו עליה.
“הנה דוגמא נוספת, מהלילה האחרון, לא פחות,” העלמה אוולין אמרה. “אחד מהגראקים, שכידוע לכם גורמים צרות צרורות למבצעי הקידוח שלנו בהרים, ניסה להתגנב לתוך האחוזה. הוא הצליח לעקוף את מערכת האבטחה הרגילה, אבל הכלבים האסאניים שלי תפסו אותו והזעיקו את השומרים. הם עצרו אותו רגע לפני שנכנס לפיר אל מצבור הנפט שמתחת לאחוזה שלי, נושא פצצה מתקדמת, לא פחות. מה תגידו על זה?”
“מחריד. חייבים לחסל את הפראים האלה,” מר אקלס מיהר להגיד.
“מהיכן הוא השיג את הפצצה? יותר מכך, כיצד ידע להפעיל אותה?” מר הואה תהה.
“אנחנו לא יודעים,” העלמה אוולין אמרה בצער. “כידוע לכם, גראקים הם עקשנים ביותר. מאז שהגיע לכאן, הוא רק אמר משפט תלונה אחד על האוכל, ולא יותר. אולי אחד מכם יודע איך לדובב אותם?”
הם נענעו בראשם. מר קאטאלאר אמר: “בכל השנים שעבדתי עם הקדחנים, מעולם לא הצלחנו להוציא מהם מילה.”
“זה חבל,” העלמה אוולין אמרה באכזבה. “בכל זאת, תרצו אולי לראות אותו?”
היא סימנה לשומרים שהקיפו אותם, ושניים מהם נעלמו לכיוון בית האחוזה. כשחזרו, שני השומרים הובילו לפניהם יצור נמוך, גס, שעורו מכוסה שלפוחיות צהבהבות. הוא היה אנושי בצורתו, אך נראה כאילו נמעך, במיוחד ברגליו. האזיק הגמיש שכבל את זרועותיו נמתח לקצה גבול יכולתו, שכן חוסר גמישותן בקושי איפשר להן להימשך אל מאחורי גבו. הם זרקו אותו על ברכיו לפני האדונים שהביטו בו בגועל. הוא הרים את פרצופו השטוח והמוארך והביט בכולם בבוז.
“סמי האמת ומכשירי החקירה לא עובדים עליו,” העלמה אוולין אמרה בדאגה. “אני חוששת שאין לנו ברירה אלא לענות אותו. מה דעתך, מר קאטאלאר?”
“אני בספק אם זה יעבוד,” הוא ענה.
“כן,” היא אמרה בצער. היא פנתה לאחת המשרתות ואמרה: “בדיוק נזכרתי, שעת המנוחה של פינפון נגמרה. תוכלי להביא אותו לכאן, בבקשה?”
המשרתת נעלמה לכיוון הבית.
“זהו עסק ביש,” העלמה אוולין התאוננה.
“ייתכן שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא לעזוב את האחוזה,” מר קאטאלאר אמר. “היא מסוכנת מאוד, תמיד הייתה.”
“השקעתי מכל ליבי באחוזה הזאת,” העלמה אוולין אמרה. “אני רוצה לנסות להוציא את האמת מהגראק, לפחות פעם אחת אחרונה. אולי פינפון יצליח לשכנע אותו.”
“פינפון?..” מר הואה אמר, כשהאדמה רעדה וצל נפל עליהם.
מפלצת ענקית התנשאה מעליהם לגובה של ארבעה מטרים לפחות. היא הייתה מכוסה בקשקשים ענקיים בצבע תכלת וכחול עמוק, וששת רגליה נגמרו באצבעות עבות וארוכות. ראשה היה גדול במיוחד, ועיניה השחורות ננעצו בכולם במבט ריק וקר כמו החלל הנידח ביותר.
“פינפון!” העלמה אוולין קראה בחיבה וליטפה את רגלו. היצור פלט גרגור חורק משונה.
“אוה, פינפון, אני צריכה את העזרה שלך,” העלמה אוולין אמרה וסימנה לשומרים להביא את הגראק. הם הכריחו אותו לכרוע על ברכיו, גבו לפינפון. הגראק הביט קדימה באדישות. האדונים זעו במושביהם בעצבנות, והעלמה אוולין לקחה כמה צעדים אחורה.
“פינפון,” העלמה אוולין אמרה בקלילות, "בלע.”
פינפון פתח את לועו – שנפער לכמעט מטר בין ניב לניב – וסגר אותו בעדינות על ראשו של הגראק. גופו של הגראק הטלטל ואז נדם.
“הידעתם שבמקור הגראקים חיו רק בהרים הכתומים של הכוכב?” העלמה אוולין הסבירה בנועם לאדונים הנרתעים. “הם ירדו למישורים רק אחרי שקידוחי הנפט שלנו הבריח אותם, אך הם עדיין מותאמים לאקלים הצחיח של ההרים. העור שלהם התרגל לצבור כל טיפת לחות שהוא יכול להשיג.”
גופו של הגראק החל לרעוד במידה כמעט בלתי מורגשת.
“הוא סופג את הריר של פינפון,” העלמה אוולין המשיכה והציצה בשעונה. “בערך עכשיו הריאות המסננות שלו מתמלאות לחלוטין במים, ומתחילות להציף את ריאות החמצן שלו. מאחר שהוא מעולם לא נתקל בסכנת טביעה, הגוף שלו מעולם לא פיתח מנגנון לטיפול במקרה כזה.”
הגראק התחיל לנוע בסדרת טלטלות מחזוריות.
“הצינוריות שלו מתנפחות, נאבקות לפנות מקום בריאות המסננות, ומתחילות לפקוע אחת-אחת,” העלמה אוולין אמרה בשקט. “דם ומים מתחילים להתאסף בגב העליון וזולגים לעבר החזה, היכן שהם מפריעים לפעולה התקינה של המשאבות הקאטאלוניות. עכשיו הגוף מאמין שהוא הבין מה קורה – הוא טובע בדמו שלו. עם הבעיה הזו הוא יודע להתמודד. בקרוב הוא יפער את נקבוביות העור שלו וימתח כל שריר, ממש כאילו הוא סוחט את עצמו, כדי לדחוף את הדם החוצה. בגלל מח העצם הפעיל שלו, אובדן דם מדאיג אותו הרבה פחות מטביעה.”
הגראק קפא ושריריו השתרגו והתבלטו. העלמה אוולין שוב הציצה בשעונה.
“וזה הרגע בו הארס המתלקח של פינפון, שחלחל לתוך הגוף שלו יחד עם הריר, סוף-סוף נחשף לאוויר.”
הגראק התחיל להשתולל. הגוף שלו התקשת בעוויתות איומות והצרחה המעומעמת שלו בקעה מתוך פיו של פינפון. העור שלו האדים והתחיל לדמם. רגליו פרכסו על הקרקע בזוויות מחליאות.
“אני חושבת שזה מספיק,” העלמה אוולין אמרה בהרהור. "כבו אותו.”
אחד השומרים הרים מיכל ושפך נוזל מסריח על כל גופו של הגראק. היצור נרגע בהדרגה.
“פינפון, תירק,” העלמה אוולין אמרה.
הגראק צנח כמו עיסה על הקרקע והתנשף, עיניו פעורות. העלמה אוולין התכופפה לידו.
“עכשיו, למה ניסית לפוצץ את מאגרי הנפט מתחת לאחוזה שלי?” היא שאלה ברוך.
הגראק פלט דרך שפתיים נפוחות: “מאר... מאר קא'אלאררר אמרר לי.”
דממה השתררה. העלמה אוולין התרוממה, הברישה מעצמה את האבק בעצלתיים והסתובבה באיטיות ובחיוך מסביר פנים אל מר קאטאלאר. “מר קאטאלאר?” היא שאלה בקלילות. “מה יש לך להגיד?”
מר קאטאלאר הביט בה בעצבנות ואז פרץ בריצה לעבר הרחפות. העלמה אוולין הביטה בשלווה בדמותו המתרחקת.
“פינפון,” היא אמרה ברוגע, “תפוס.”
“אבל העלמה אוולין,” אמר מר הואה בבדיחות, “הרי לא ייתכן שאת באמת מאמינה שפתרונות ביולוגיים עדיפים על פני טכנולוגיים?”
“למה לא?” ענתה העלמה אוולין, נאה כל כך בשמלתה הצחורה ושיערה החלק. “כמובן, איני טוענת שהם ישימים לכל בעיה – יצורים חיים אינם יכולים לשאת אותנו בין הכוכבים, לפחות בינתיים – אך אם תוכל לפתור בעיה בדרך ביולוגית ובדרך טכנולוגית, תגלה שהדרך הביולוגית עדיפה בתשעה מתוך עשרה מקרים.”
“אל תדברי איתנו גבוהה-גבוהה,” אמר מר אקלס הצעיר, “תני לנו דוגמא.”
“בשמחה,” היא ענתה וחייכה לעברו. הוא הסמיק. “פינפון, חיית המחמד שלי, הוא יצור מקסים ויקר לי מאוד. הוא מוכשר, צייתן ובעל מגוון יכולות. אף רובוט מחמד לא יוכל לדמות את האהבה הטבעית שלו אליי.”
“ייתכן שמכונות לא מצטיינות בלהיות 'חמודות' ו-'מתוקות', אני מניח,” מר קאטאלאר התערב, “אך אמצעים למשימות הפשוטות ביותר – חקלאות, נקיון, תחבורה – הכלים הטכנולוגיים עולים על הביולוגיים הן ביעילות והן בעיצוב. הרי לא תוכלי להשוות סוס לחן הכסוף של רחפת?”
הוא הצביע על שורת הרחפות בהן הגיעו האדונים, שנחו בין העשבים כקילומטר לתוך שדה הבור. גימוריהן החלקים הבריקו באור השמש הגדולה.
“אני מכירה לפחות שלושה זנים שמנצחים אותן ביופי ובמהירות,” העלמה אוולין ענתה, “אבל הם ממערכות נידחות, כמו ג'אקארטה 7, שאני מניחה שלא שמעתם עליה.”
האדונים הודו שלא, הם לא שמעו עליה.
“הנה דוגמא נוספת, מהלילה האחרון, לא פחות,” העלמה אוולין אמרה. “אחד מהגראקים, שכידוע לכם גורמים צרות צרורות למבצעי הקידוח שלנו בהרים, ניסה להתגנב לתוך האחוזה. הוא הצליח לעקוף את מערכת האבטחה הרגילה, אבל הכלבים האסאניים שלי תפסו אותו והזעיקו את השומרים. הם עצרו אותו רגע לפני שנכנס לפיר אל מצבור הנפט שמתחת לאחוזה שלי, נושא פצצה מתקדמת, לא פחות. מה תגידו על זה?”
“מחריד. חייבים לחסל את הפראים האלה,” מר אקלס מיהר להגיד.
“מהיכן הוא השיג את הפצצה? יותר מכך, כיצד ידע להפעיל אותה?” מר הואה תהה.
“אנחנו לא יודעים,” העלמה אוולין אמרה בצער. “כידוע לכם, גראקים הם עקשנים ביותר. מאז שהגיע לכאן, הוא רק אמר משפט תלונה אחד על האוכל, ולא יותר. אולי אחד מכם יודע איך לדובב אותם?”
הם נענעו בראשם. מר קאטאלאר אמר: “בכל השנים שעבדתי עם הקדחנים, מעולם לא הצלחנו להוציא מהם מילה.”
“זה חבל,” העלמה אוולין אמרה באכזבה. “בכל זאת, תרצו אולי לראות אותו?”
היא סימנה לשומרים שהקיפו אותם, ושניים מהם נעלמו לכיוון בית האחוזה. כשחזרו, שני השומרים הובילו לפניהם יצור נמוך, גס, שעורו מכוסה שלפוחיות צהבהבות. הוא היה אנושי בצורתו, אך נראה כאילו נמעך, במיוחד ברגליו. האזיק הגמיש שכבל את זרועותיו נמתח לקצה גבול יכולתו, שכן חוסר גמישותן בקושי איפשר להן להימשך אל מאחורי גבו. הם זרקו אותו על ברכיו לפני האדונים שהביטו בו בגועל. הוא הרים את פרצופו השטוח והמוארך והביט בכולם בבוז.
“סמי האמת ומכשירי החקירה לא עובדים עליו,” העלמה אוולין אמרה בדאגה. “אני חוששת שאין לנו ברירה אלא לענות אותו. מה דעתך, מר קאטאלאר?”
“אני בספק אם זה יעבוד,” הוא ענה.
“כן,” היא אמרה בצער. היא פנתה לאחת המשרתות ואמרה: “בדיוק נזכרתי, שעת המנוחה של פינפון נגמרה. תוכלי להביא אותו לכאן, בבקשה?”
המשרתת נעלמה לכיוון הבית.
“זהו עסק ביש,” העלמה אוולין התאוננה.
“ייתכן שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא לעזוב את האחוזה,” מר קאטאלאר אמר. “היא מסוכנת מאוד, תמיד הייתה.”
“השקעתי מכל ליבי באחוזה הזאת,” העלמה אוולין אמרה. “אני רוצה לנסות להוציא את האמת מהגראק, לפחות פעם אחת אחרונה. אולי פינפון יצליח לשכנע אותו.”
“פינפון?..” מר הואה אמר, כשהאדמה רעדה וצל נפל עליהם.
מפלצת ענקית התנשאה מעליהם לגובה של ארבעה מטרים לפחות. היא הייתה מכוסה בקשקשים ענקיים בצבע תכלת וכחול עמוק, וששת רגליה נגמרו באצבעות עבות וארוכות. ראשה היה גדול במיוחד, ועיניה השחורות ננעצו בכולם במבט ריק וקר כמו החלל הנידח ביותר.
“פינפון!” העלמה אוולין קראה בחיבה וליטפה את רגלו. היצור פלט גרגור חורק משונה.
“אוה, פינפון, אני צריכה את העזרה שלך,” העלמה אוולין אמרה וסימנה לשומרים להביא את הגראק. הם הכריחו אותו לכרוע על ברכיו, גבו לפינפון. הגראק הביט קדימה באדישות. האדונים זעו במושביהם בעצבנות, והעלמה אוולין לקחה כמה צעדים אחורה.
“פינפון,” העלמה אוולין אמרה בקלילות, "בלע.”
פינפון פתח את לועו – שנפער לכמעט מטר בין ניב לניב – וסגר אותו בעדינות על ראשו של הגראק. גופו של הגראק הטלטל ואז נדם.
“הידעתם שבמקור הגראקים חיו רק בהרים הכתומים של הכוכב?” העלמה אוולין הסבירה בנועם לאדונים הנרתעים. “הם ירדו למישורים רק אחרי שקידוחי הנפט שלנו הבריח אותם, אך הם עדיין מותאמים לאקלים הצחיח של ההרים. העור שלהם התרגל לצבור כל טיפת לחות שהוא יכול להשיג.”
גופו של הגראק החל לרעוד במידה כמעט בלתי מורגשת.
“הוא סופג את הריר של פינפון,” העלמה אוולין המשיכה והציצה בשעונה. “בערך עכשיו הריאות המסננות שלו מתמלאות לחלוטין במים, ומתחילות להציף את ריאות החמצן שלו. מאחר שהוא מעולם לא נתקל בסכנת טביעה, הגוף שלו מעולם לא פיתח מנגנון לטיפול במקרה כזה.”
הגראק התחיל לנוע בסדרת טלטלות מחזוריות.
“הצינוריות שלו מתנפחות, נאבקות לפנות מקום בריאות המסננות, ומתחילות לפקוע אחת-אחת,” העלמה אוולין אמרה בשקט. “דם ומים מתחילים להתאסף בגב העליון וזולגים לעבר החזה, היכן שהם מפריעים לפעולה התקינה של המשאבות הקאטאלוניות. עכשיו הגוף מאמין שהוא הבין מה קורה – הוא טובע בדמו שלו. עם הבעיה הזו הוא יודע להתמודד. בקרוב הוא יפער את נקבוביות העור שלו וימתח כל שריר, ממש כאילו הוא סוחט את עצמו, כדי לדחוף את הדם החוצה. בגלל מח העצם הפעיל שלו, אובדן דם מדאיג אותו הרבה פחות מטביעה.”
הגראק קפא ושריריו השתרגו והתבלטו. העלמה אוולין שוב הציצה בשעונה.
“וזה הרגע בו הארס המתלקח של פינפון, שחלחל לתוך הגוף שלו יחד עם הריר, סוף-סוף נחשף לאוויר.”
הגראק התחיל להשתולל. הגוף שלו התקשת בעוויתות איומות והצרחה המעומעמת שלו בקעה מתוך פיו של פינפון. העור שלו האדים והתחיל לדמם. רגליו פרכסו על הקרקע בזוויות מחליאות.
“אני חושבת שזה מספיק,” העלמה אוולין אמרה בהרהור. "כבו אותו.”
אחד השומרים הרים מיכל ושפך נוזל מסריח על כל גופו של הגראק. היצור נרגע בהדרגה.
“פינפון, תירק,” העלמה אוולין אמרה.
הגראק צנח כמו עיסה על הקרקע והתנשף, עיניו פעורות. העלמה אוולין התכופפה לידו.
“עכשיו, למה ניסית לפוצץ את מאגרי הנפט מתחת לאחוזה שלי?” היא שאלה ברוך.
הגראק פלט דרך שפתיים נפוחות: “מאר... מאר קא'אלאררר אמרר לי.”
דממה השתררה. העלמה אוולין התרוממה, הברישה מעצמה את האבק בעצלתיים והסתובבה באיטיות ובחיוך מסביר פנים אל מר קאטאלאר. “מר קאטאלאר?” היא שאלה בקלילות. “מה יש לך להגיד?”
מר קאטאלאר הביט בה בעצבנות ואז פרץ בריצה לעבר הרחפות. העלמה אוולין הביטה בשלווה בדמותו המתרחקת.
“פינפון,” היא אמרה ברוגע, “תפוס.”
