לקוראים, אין לקחת אף מילה בסיפור הזה ברצינות.
הקצין פגש במבט את האזרח והייתה במבט הזה שיחה אחת חסרת מילים. אותו אזרח הובא דרך מסננים על גבי מסננים שנועדו להבטיח שרק האנשים הנכונים יגיעו למשרד הפינתי המסוים הזה. הקצין עיקם את גבותיו למראה הסמראטפון. הוא ידע למה תקנות הבטחון הופרו בצורה כה גסה אבל עדיין... משהו במחשבתו הפקידותית הפריע לו למראה הסמארטפון.
"אז אתה טוען שגילית צפן של ארגון טרור שמאלני?" שאל הקצין, מנסה להיזכר בערימת המסמכים שליוותה את האזרח, מגיעה מכל מסנן שהוא עבר. הוא תמיד חשב ש-'תג מאיר' הם טרוריסטים. 'שובר שתיקה', 'בצלם' וכל אלה היו אוסף של בוגדים ברוכי דמיון שאומץ לבם הגיע רק עד למילה הכתובה... אבל קשקשנים כאלה לא היו מעניינו של המשרד הפינתי המסוים הזה.
"לא. גיליתי צפן של חוצנים." אמר האזרח. הפקיד ניסה להיזכר בצירוף המילים בכל שלל המסמכים והבין שאותם מסננים כשלו כפי שכשלו עם וענונו לדוגמא. הוא הציג לפניו שורה של ציורים של שחור. הקצין לא היה טיפוס אמנותי במיוחד. הוא אהב את עבודתו ועבורו אמנות היה מסמך כתוב היטב וחתום. הוא יכל להבין במעורפל שהעניין עם האמנות הפוסט-מודרנית בלבל את אותם מסננים שאמורים לדאוג שמטורפים לא יגיעו למשרד הפינתי המסוים הזה.
"זה לא שחור. אלו גוונים של אפור." הסביר האזרח "הם מסודרים לפי צופן. תראה." ואז עבר למקום אחר בסמארטפון והציג את הציור כפי שהיה נראה מבעד לעינו של זבוב ואלה אכן נראו כמו גוונים עמומים.
הוא נע לאחור בכורסתו, שפשף את עיניו, ואמר: "ולמה אתה משוכנע שזה צפן של חוצנים?"
"למי שצייר את זה יש ראייה מצוינת בשחור-לבן." הסביר האזרח המודאג "מדובר לכאורה בעזבון של אמן שמת שנתרם על ידי משפחתו אבל, בפועל, מדובר במסרים לחוצנים שהונחו בנקודות בארץ כמו מוזיאון החומה בעכו."
"ומה המסר שלהם?" שאל הקצין בחוסר סובלנות ניכר. האזרח המודאג משך בכתפיו בכניעה בפני כוחות גדולים ממנו ואמר: "אני רק אזרח מודאג. רק מילאתי את חובתי למדינה."
"אני נשקול את הרעיון שלך." אמר הקצין, מחייך באכזריות, "ונתקשר אליך."
מאוחר יותר באותו היום טלפון צלצל במשרד הפינתי המסוים הזה. הוא אמר: "המפקד, האזרח מת. נראה כאילו חיה אכזרית קרעה אותו לגזרים."
ואנחת רווחה נפלטה כמעט מוכנית במשרד הפינתי המסוים ההוא. הוא לא היה הראשון שחשף לפניהם את הצופן. הקצין ידע רק שחוצנים הסתננו לתוך אוכלוסיית החתולים בארץ כפי שסיפר לו פעם אחת מישהו על חתול שקרץ לו. נותר להם רק לקוות רק שיהיה בסדר. והם יבינו את התוכנית של הפולשים לפני שהיא תופעל במלוא אכזריותה כפי שדומיין לא פעם ולא פעמיים במשרד.
הקצין פגש במבט את האזרח והייתה במבט הזה שיחה אחת חסרת מילים. אותו אזרח הובא דרך מסננים על גבי מסננים שנועדו להבטיח שרק האנשים הנכונים יגיעו למשרד הפינתי המסוים הזה. הקצין עיקם את גבותיו למראה הסמראטפון. הוא ידע למה תקנות הבטחון הופרו בצורה כה גסה אבל עדיין... משהו במחשבתו הפקידותית הפריע לו למראה הסמארטפון.
"אז אתה טוען שגילית צפן של ארגון טרור שמאלני?" שאל הקצין, מנסה להיזכר בערימת המסמכים שליוותה את האזרח, מגיעה מכל מסנן שהוא עבר. הוא תמיד חשב ש-'תג מאיר' הם טרוריסטים. 'שובר שתיקה', 'בצלם' וכל אלה היו אוסף של בוגדים ברוכי דמיון שאומץ לבם הגיע רק עד למילה הכתובה... אבל קשקשנים כאלה לא היו מעניינו של המשרד הפינתי המסוים הזה.
"לא. גיליתי צפן של חוצנים." אמר האזרח. הפקיד ניסה להיזכר בצירוף המילים בכל שלל המסמכים והבין שאותם מסננים כשלו כפי שכשלו עם וענונו לדוגמא. הוא הציג לפניו שורה של ציורים של שחור. הקצין לא היה טיפוס אמנותי במיוחד. הוא אהב את עבודתו ועבורו אמנות היה מסמך כתוב היטב וחתום. הוא יכל להבין במעורפל שהעניין עם האמנות הפוסט-מודרנית בלבל את אותם מסננים שאמורים לדאוג שמטורפים לא יגיעו למשרד הפינתי המסוים הזה.
"זה לא שחור. אלו גוונים של אפור." הסביר האזרח "הם מסודרים לפי צופן. תראה." ואז עבר למקום אחר בסמארטפון והציג את הציור כפי שהיה נראה מבעד לעינו של זבוב ואלה אכן נראו כמו גוונים עמומים.
הוא נע לאחור בכורסתו, שפשף את עיניו, ואמר: "ולמה אתה משוכנע שזה צפן של חוצנים?"
"למי שצייר את זה יש ראייה מצוינת בשחור-לבן." הסביר האזרח המודאג "מדובר לכאורה בעזבון של אמן שמת שנתרם על ידי משפחתו אבל, בפועל, מדובר במסרים לחוצנים שהונחו בנקודות בארץ כמו מוזיאון החומה בעכו."
"ומה המסר שלהם?" שאל הקצין בחוסר סובלנות ניכר. האזרח המודאג משך בכתפיו בכניעה בפני כוחות גדולים ממנו ואמר: "אני רק אזרח מודאג. רק מילאתי את חובתי למדינה."
"אני נשקול את הרעיון שלך." אמר הקצין, מחייך באכזריות, "ונתקשר אליך."
מאוחר יותר באותו היום טלפון צלצל במשרד הפינתי המסוים הזה. הוא אמר: "המפקד, האזרח מת. נראה כאילו חיה אכזרית קרעה אותו לגזרים."
ואנחת רווחה נפלטה כמעט מוכנית במשרד הפינתי המסוים ההוא. הוא לא היה הראשון שחשף לפניהם את הצופן. הקצין ידע רק שחוצנים הסתננו לתוך אוכלוסיית החתולים בארץ כפי שסיפר לו פעם אחת מישהו על חתול שקרץ לו. נותר להם רק לקוות רק שיהיה בסדר. והם יבינו את התוכנית של הפולשים לפני שהיא תופעל במלוא אכזריותה כפי שדומיין לא פעם ולא פעמיים במשרד.