3.ד המבנה השלטוני באמפריה:
בדורות הראשונים לקיומו של העולם הצעיר, בימים הרחוקים בהם הקימו המייסדים הקדמונים את הממלכה שלימים תהפך לאמפריה, הייתה המנהיגות פשוטה ומובנת לכל. אותה קבוצת הרפתקנים אשר הקימה את האמפריה הפקידה בידי מנהיגם האהוב את השליטה בממלכה הקטנה, והוא ניהל אותה ישירות - בבטחה ובמסירות רבה. קרוב לוודאי שאיש צנוע זה מעולם לא שיער, שבקרב הדורות העתידיים יוכר בתואר "הקיסר הראשון של האמפריה", הקיסר ריצ'ארד המייסד.
במרוצת השנים התרחבה הממלכה. צאצאיו של ריצ'ארד, אשר ירשו את מעמדו כשליט, נאלצו לחלק את השטח לחלקות ולמנות מכובדים לתפקידי אצולה שתנהל בהן את ענייני השגרה. משהפכה הממלכה לאמפריה, קבוצות גדולות של חלקות אוגדו תחת המחוזות החדשים שנוצרו. בראש המחוזות מונו מושלים, אשר שלטו באדוני החלקות הגדולות, ואלה שלטו באדוני החלקות הקטנות מהן, וכך הלאה. בראשה של כל הפרמידה עמד הקיסר, ומושלי המחוזות פעלו תחת הנחיותיו.
אחר כך הגיעו שנות הניוון, והחצר הקיסרית החלה לשקוע בשחיתות ובפילוג. המשמעת מצדם של מושלי המחוזות החלה להתרופף, ולקלחת השלטונית הצטרף גם הממסד הדתי - כוהני פאלה וראשי הפילוסופים. קשייו של השלטון לנהל את ענייני היומיום עקב הפילוג שפשה בו התרבו, ואלצו את כוחות השוק ההפכפכים לקחת יוזמה ולהוביל את האמפריה. חברות פרטיות וגילדות החלו לקום ולשגשג, ולבסוף התאחדו לשלושה תאגידי ענק מונופוליסטיים. כיום התאגידים הללו מרכזים את רוב היזמות באמפריה, והם זכו במעמד מכובד בתוך הסדר הישן, סמוכים לשולחנו של הקיסר בזכות כוחם הכלכלי הרב.
אמנם, מינויו של הלמיר לקיסר הזמני סימן שינוי מגמה ברוחו של השלטון, והוביל לעלייתו המחודשת של הממסד הקיסרי. ועדיין, גם כיום תפקידו של הקיסר כרוך בתמרון בלתי פוסק בין גורמי הכוח השונים.
אין ספק, עבודתו של הלמיר סבוכה לאין ערוך מזו של ריצ'ארד המייסד. שהרי זה האחרון משל בימי הקדם הישנים והטובים, שהיו הימים בהם הכל עוד היה פשוט...
החצר הקיסרית
בראש האמפריה עומד קיסר. הוא מושל בשמו של פאלה ומחזיק בסמכות אבסולוטית, אותה הוא מאציל לגורמי השלטון האחרים. באופן רשמי, סמכותו של הקיסר עוברת מכוח ירושה, אך בשנות הניוון הפלגנות הרבה בחצר הקיסרית הובילה לכך שהתואר לא תמיד עבר לקרובים ביותר מבחינת קשרי דם. סמכות דתית, עושר כלכלי ותהילה בשדה הקרב - כל אלו היוו בעת האחרונה סיבות מוצהרות חדשות למשיחתם של אישים כאלו ואחרים למעמד הקיסרות. ועם זאת, בפועל מדובר במשחק פוליטי המנוהל נכון, אשר אליו מתווסף בעיקר קורטוב של מזל.
לפני תריסר שנים נראה היה שמעמד הקיסרות הגיע לשפל חדש, כאשר עלה בידם של תככני החצר המושחתים למנות ילדה פעוטה לקיסרית האמפריה. כוונתם כמובן, הייתה ליצור ואקום שלטוני שיאפשר להם לשמש כשליטים בפועל. אולם תוכניתם השתבשה, כאשר דודה של אותה פעוטה מונה בדרך פתע לקיסר זמני עד שהקיסרית תגיע לגיל בגרות ותוכל לממש את סמכותה.
אותו דוד הינו הלמיר השלישי, ותריסר שנים לאחר המינוי ניתן להודות שמוסד הקיסרות השתנה לבלי היכר. הלמיר הוכיח עצמו כקיסר המשלב הגינות עם תבונה פוליטית חריפה. בתקופתו הוחלו רפורמות שצמצמו משמעותית את נגע השחיתות שפשה בשלטון, והיטו את האמפריה חזרה למגמת צמיחה. יתרה מזאת, הקיסר הזמני השכיל להחפיף תחת סמכותו את שאר גורמי הכוח - מעמד האצולה, הממסד הדתי והתאגידים הגדולים - כך שכיום הם אינם מעיזים לחתור תחתיו בגלוי כפי שעשו לקודמיו.
אין ספק שהקיסרית הקדושה, שהיא כעת נערה מתבגרת, תזכה בבגרותה במעמד משודרג משמעותית בזכות מאמציו של דודה המסור. ועם זאת, לדעת רבים הלמיר השלישי הוא גם בעל חסרונות לא מעטים. שכן, זהו אדם שמרן וחמור סבר, שנאמנותו המוחלטת לסדר הישן אינה מכירה בגמישות. עולמו של הלמיר הוא עולם דיכוטומי, אבסולוטי: עולם שבו כוחות השחיתות והשינוי - אחד הם, ודינם אחד. עולם שבו כל כוח הקורא תיגר על הסדר הישן מהווה סכנה, הצומחת מתוך הניוון, ואיתה ניתן להתמודד רק במאבק חסר פשרות. לכן חריצותו של הלמיר אמנם עוררה פרץ של תקווה מחודשת בקרב רבים, אך גם דרדרה את ייאושם של אלו הכמהים לשינוי יסודי יותר, ותסכולם הגובר מבעבע מתחת לפני השטח, נותר ללא מענה.
מעמד האצולה
תחת הקיסר מושלת רשת מסועפת של אצולה בסגנון פאודלי. האצילים הבכירים ביותר הם מושלי המחוזות, אך גם המחוזות מחולקים לחלקות ובתוכן תתי חלקות, ועל כל חלקה מופקד אציל. כך מגיעה רשת השלטון ממש עד לרמת ראשי הכפרים, כשכל אציל כפוף לדרג שמעליו. גם בקרב מעמד האצולה התואר מתקבל בדרך ירושה, אך כאן ישנה גמישות רבה בהרבה משום שהדרג העליון מוסמך למנות או להדיח את הדרג שמתחתיו. על פי רוב השימוש שנעשה בסמכות זו הוא למטרות ראויות, שכן המסורת המחייבת את האצולה להשאר קשובה לתושבים התערערה רק במעט מאז שהניוון אחז בצמרת השלטון. זאת ועוד, ישנם מקומות בהם אף נוצר נוהג שבו האציל נדרש לעבור מבחנים שונים כדי לקבל את הזכות לנהל את נתיניו. אולם מהצד השני, ישנם מקומות בהם הניוון בצמרת הספיק לחלחל מטה. כך קיימים מקרים לא מעטים בהם האצולה נרכשת בכסף או בנאמנות גרידא, ורווחת התושבים נפגעת בשל תפקודו של אציל דל בכישורים וחסר עניין.
הצבא האמפריאלי
צבא האמפריה מורכב מצבאותיהם של המחוזות, הכפופים למושלי המחוזות. רובו עשוי מחילות רגלים, הזוכים לחיפוי נרחב מצד מכונות מצור כמו קטפולטות ובליסטראות. רוב היחידות הרכובות הן קלות והשימוש בהן מצומצם, אך בשורותיהן ישנם גם לגיונות של פרשים מובחרים - המכונים "הפרשים האמפריאליים".
מעל שריונו הקל, החייל האמפריאלי התקני לובש טאבארד לבן המעוטר בסמל הדרקון של האמפריה בצבע כחול. הוא חמוש בחנית ומגן, וחוגר גם חרב קצרה כנשק משני. יחידות העלית של צבא האמפריה הן לגיונות הפרשים האמפריאלים. אלו הם אבירים מיומנים, הרכובים על סוסי המלחמה הטובים ביותר. הפרש האמפריאלי עטוי שריון לוחות כבד שעליו טאבארד כחול, הכולל אף הוא את סמל הדרקון, אך הפעם בצבע לבן ולצד סמל הכתר המסמן את פאלה. הפרשים האמפריאלים חמושים במגנים רחבים ורומח, ונשקם המשני הוא החרב הארוכה. בניגוד לשאר הצבא, לגיונות אלו כפופים ישירות למרותו של הקיסר.
מסדר בני הדרקון הקדוש
מסדר בני הדרקון הקדוש הינו אחד משלושת התאגידים הגדולים. זהו תאגיד ענק שעושרו המופלג עשוי לעורר קנאה גם בקרב מלכים, אך ייעודו הרשמי הוא לעודד את עבודת האלילים הטהורה ותו לא.
בפועל, הכל יודעים שהמסדר נועד לקדם את האינטרסים של הממסד הדתי ולחזק את השפעתו באמפריה. פעילותו ענפה ומורגשת, מהפוליטיקה בחצר הקיסרית ועד לבתי דין ומטיפים נודדים הפועלים בקצוותיה הנידחים ביותר של האמפריה. זרועו הארוכה של המסדר מגיעה אפילו לארצות רחוקות, שם תהילתו מופצת בזכות מסיונרים חרוצים הנושאים בשמו את דבר התורה של פאלה.
מסדר "היד הנדיבה"
מסדר ה"יד הנדיבה" הינו מונופול פיננסי, וזהו למעשה בנק אדיר המהווה גם הוא אחד מבין שלושת התאגידים הגדולים. עסקיו כבר מזמן חצו את גבולות האמפריה, וניתן למצוא את נציגי ה"יד הנדיבה" בכל רחבי היבשת - בעומקי הפרא, בממלכות הארורים, ואפילו בארצות הדרום ובאמפריית תיאטיס. סוגי ההלוואות שמעניקה "היד" הם מגוונים: מנציג מפוקפק בפונדק שכוח-אל שעשוי להעניק הלוואות קטנות לחבורת הרפתקנים המבקשת להצטייד, ועד לחבילות חילוץ בסכומים דמיוניים הניתנות למלכים ומדינות.
בזכות משאביה הכלכליים "היד הנדיבה" יכולה להרשות לעצמה כוח זרוע משמעותי, ובשירותה פועל מערך גבייה אימתני וחסר מעצורים. השמועות מספרות שאפילו הגיבורים הגדולים ביותר מועסקים לפעמים בשירותה של "היד", למשל כדי לקדם עסקאות חשובות או כדי לפקוד חייבים מסוכנים במיוחד. כוחה של "היד" מתבטא גם במישור הפוליטי, ולעיתים קרובות ההשפעה הכלכלית הניכרת שלה על קופת האמפריה מאלצת אפילו את הדרגים הגבוהים ביותר לסגת בפני התביעות והאינטרסים העסקיים שהיא בוחרת לקדם.
החברה לפיתוח מחוזות הצפון
"החברה לפיתוח מחוזות הצפון", הידועה בפי כל בשם המקוצר "
החברה לפיתוח", הינה התאגיד הצעיר ביותר מבין שלושת התאגידים הגדולים. ארגון זה הוא למעשה מונופול ענק, העוסק במגוון תחומי הפיתוח היצרניים בכלכלת האמפריה - מסחר, בינוי, תעשייה, הקמת תשתיות ואיגוד הגילדות המקצועיות. כאשר קם יזם נמרץ ושואף להקים נתיב מסחר חדש - הוא פונה תחילה אל החברה לפיתוח, ואפילו הממסד השלטוני מעדיף למסור לידיה מכרזי ענק כאשר הוא מצפה שהפרויקט ינוהל ביעילות. אומנם, כאשר החברה לפיתוח התאגדה במקור מטרתה המוצהרת הייתה לצמצם את הפרא שהחל לכרסם במחוזות הצפון, ומכאן שמה המלא. אולם כיום, היא מנהלת את פעילותה בכל רחבי האמפריה, ואף החלה להרחיב את עסקיה לעבר ארצות רחוקות.
האנטרסים של החברה לפיתוח, כמו אלו של שאר התאגידים, הם בעיקרם כלכליים. היא מצהירה שיחסיה עם גורמי הכוח האחרים הם חבריים ועסקיים בלבד, ושחלילה לה מלנהל סכסוך עם מי מהם. ועם זאת, ככל שאר השחקנים הגדולים, מתחת לפני השטח גם התאגיד הזה שקוע עד הצוואר בתככים ולחצים כוחניים המיועדים לקידום האנטרסים שלו. לפעמים מדובר בסחיטת הקלות ותמיכה מצד השלטון, או בהפעלת לחץ המכוונת להקל את התנאים של מכרז גדול. לפעמים אף מדובר במזימות ריגול ובביצוע עבירות חמורות על החוק, למשל כאשר נדרש לכופף תאגיד אחר המקשיח עמדות במשא ומתן.