• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

עולם מערכה - "ניצוץ תקווה ואש" *חגים, מועדים ולוח השנה - 7.6.18

יש עוד דרכים לשמור על המושלים שלא ימרדו - על פי רוב הרעיון הוא לגרום לכך שיהיה להם STAKE במערכת, הווה אומר שיהיה להם אינטרס בהמשך תפקודה של המערכת שהקיסר בראש. הסידור צריך להיות כזה שהמושלים מרוויחים מהמערכת, אולי גביית המיסים הולכת דרכם - ומותר להם לקחת לעצמם נתח לא רע מתוכה; בלגאן יפריע לרווחים הנ"ל. אפשרות אחרת שהייתה נפוצה בכל מיני חצרות מלוכה היא לשמור בני משפחה של הוסאלים כבני-ערובה (ביפן הפיאודלית מאוד אהבו למשל לעשות את זה) בחצר הקיסר, בתנאים טובים דווקא, חיי חצר נוחים מאוד, רק שאם הוסאל מתמרד, הורגים אותם. נישואין פוליטיים (הקיסר משיא את הבנות\אחיות\אחייניות שלו למושלים) מייצבים פוליטית את המערכת גם כן.

תחשוב על איך שעובדת מאפיה (בעיקרון פשע מאורגן נוטה לפעול לפי דפוסים פיאודליים), אף אחד כמעט לא מעז להתעסק עם הבוס הגדול, אבל משתלם מאוד להיות אחד מעושי-דברו. שילוב של סחיטה, הפחדה, והרבה, הרבה טובות-הנאה.

זבובים מושכים בדבש, לא בחומץ.

אגב איום המהפכה שיש בעולם שלך עושה את זה לפשוט יותר - תן מספיק מותרות למושל, והוא יפחד פחד-מוות מכל שינוי בסטטוס-קוו, שהרי אם יהיה כאוס ותהיה מהפכה, הוא יפסיד הכול. אז יש לו עניין שהמערכת תמשיך להתנהל יפה.

עוד שיטה היא כמובן לדאוג לתחרות ויריבות מתמידה בין המושלים, כך שלא יהיה הרבה סיכוי שיתארגנו ביחד נגד הקיסר; מי שיתמרד ימצא את עצמו מול כל הקיסרות ובמיוחד מול מתחריו שישמחו מאוד להיפטר ממנו.
 
The oldman אמר/ה:
אמ, וזה אומר שגם יש משטרה סודית, צבא וכיו"ב שדואגים שהמושלים לא מורדים?
הרי כולם אוהבים כוח, הקיסר צריך להחזיק אותם קצר - אולי השיטה הקומניסטית / סינית של שלטון מקביל לשלטון האזרחי? משהו קסום מדליק?
בפוסט הבא אתייחס יותר בהרחבה למבנה השלטוני, אבל אני מוכרח להודות שלא פיתחתי הרבה את יחסי הקיסר עם מושלי המחוזות (מלבד ההנחה הכללית שהם נאמנים לסדר הישן). רוב האנטריגות בשלטון הן בין הקיסר (והאצולה) לשלושת התאגידים הגדולים, שם כן יש פיתוח מסוים. אני מניח שאפשר לשלב בתווך הזה גם את הפוליטיקה עם מושלי המחוזות. כמו כן, עניין נוסף שאפרט עליו בפוסט הבא הוא דמותו של הקיסר (הזמני) הנוכחי, שהוא בעצם קיסר מצויין שהשיב לממסד שלו סמכות ממשית אחרי הרבה דורות של ניוון.

אשמח לשמוע הצעות למבנה היחסים בין הקיסר לאצולה (אבל אולי כדאי לחכות לפוסט הבא על המבנה השלטוני?). אני גם לא ממש הבנתי מה הייתה השיטה בשלטון הסיני.

אגב, בעניין המשטרה החשאית - בסשן האחרון הקבוצה שלי נחקרה בידי נזירים מסתוריים ממסדר "המסורים", בגין חשד לחברות במחתרת המהפכנית. עושה רושם שהיו לנזירים האלו הרבה כוחות ואמצעים ;)


עוד מחשבה שצצה לי בראש, העולם שלך הוא עולם ענק עם קיסרות עוצמתית, היה מגניב לראות מה שונה בעולם פנטזיה כזה, מעולם פנטזיה רגיל, שלרוב במימדים יותר קטנים.
אני לא מכיר הרבה עולמות פנטזיה, אני קצת מנותק מהסצינה הכללית של מ"ת ועולמות המערכה שלהם... תוכל לתת דוגמאות להבדלים שחשבת עליהם?
עשיתי את העולם כ"כ גדול בעיקר כדי שהתנועה בו תיקח זמן רב ותיצור תחושה של עולם אפי וכמעט אין סופי, במיוחד כשבכל אזור יש הרפתקאות בעלות אופי אחר. אני מניח שאחת התוצאות העלילתיות של זה היא שישנן מספר תרבויות נפרדות ביבשת, שיש להן בסיס משותף אבל הן עדיין מאוד שונות זו מזו.
 
golan2072 אמר/ה:
יש עוד דרכים לשמור על המושלים שלא ימרדו - על פי רוב הרעיון הוא לגרום לכך שיהיה להם STAKE במערכת, הווה אומר שיהיה להם אינטרס בהמשך תפקודה של המערכת שהקיסר בראש. הסידור צריך להיות כזה שהמושלים מרוויחים מהמערכת, אולי גביית המיסים הולכת דרכם - ומותר להם לקחת לעצמם נתח לא רע מתוכה; בלגאן יפריע לרווחים הנ"ל. אפשרות אחרת שהייתה נפוצה בכל מיני חצרות מלוכה היא לשמור בני משפחה של הוסאלים כבני-ערובה (ביפן הפיאודלית מאוד אהבו למשל לעשות את זה) בחצר הקיסר, בתנאים טובים דווקא, חיי חצר נוחים מאוד, רק שאם הוסאל מתמרד, הורגים אותם. נישואין פוליטיים (הקיסר משיא את הבנות\אחיות\אחייניות שלו למושלים) מייצבים פוליטית את המערכת גם כן.

תחשוב על איך שעובדת מאפיה (בעיקרון פשע מאורגן נוטה לפעול לפי דפוסים פיאודליים), אף אחד כמעט לא מעז להתעסק עם הבוס הגדול, אבל משתלם מאוד להיות אחד מעושי-דברו. שילוב של סחיטה, הפחדה, והרבה, הרבה טובות-הנאה.

זבובים מושכים בדבש, לא בחומץ.

אגב איום המהפכה שיש בעולם שלך עושה את זה לפשוט יותר - תן מספיק מותרות למושל, והוא יפחד פחד-מוות מכל שינוי בסטטוס-קוו, שהרי אם יהיה כאוס ותהיה מהפכה, הוא יפסיד הכול. אז יש לו עניין שהמערכת תמשיך להתנהל יפה.

עוד שיטה היא כמובן לדאוג לתחרות ויריבות מתמידה בין המושלים, כך שלא יהיה הרבה סיכוי שיתארגנו ביחד נגד הקיסר; מי שיתמרד ימצא את עצמו מול כל הקיסרות ובמיוחד מול מתחריו שישמחו מאוד להיפטר ממנו.
אני רואה את השלטון באמפריה כיחסית יציב, ובו לקיסר יש סמכות ממשית על פני מושלי המחוזות, לכן השיטה של משיכה בטובות הנאה מתאימה לי מאוד. גם ההערה בעניין המהפכה היא מאוד נכונה מבחינתי - לא פיתחתי הרבה את יחסי המושלים עם הקיסר, אבל בהחלט היה לי ברור שהמהפכה היא איום משותף שמאחד את כל הצדדים בסדר הישן.
 
אני אמתין לעדכון הבא.
רק בנוגע לשיטה הסינית דהיום, למשל הצבא הסיני PLA, לא נאמן לסין, אלא למפלגה הקומינסטית. וכמו בברית המועצות, גם להם יש קומיסר בכל יחידה צבאית.
בעולם שלך, למשל אם הקיסר והאצילים איחדו כוחות כמול האיום, עדיין יש כאלו שיהיו קטנוניים וינסו לסחוט את המצב לטובתם, בהתעלם מטובת הכלל.

בנוגע למרחקים הגדולים, הכוונה באמת לתאגידי ענק, תעשיות וכיו"ב.
 
3.ד המבנה השלטוני באמפריה:

בדורות הראשונים לקיומו של העולם הצעיר, בימים הרחוקים בהם הקימו המייסדים הקדמונים את הממלכה שלימים תהפך לאמפריה, הייתה המנהיגות פשוטה ומובנת לכל. אותה קבוצת הרפתקנים אשר הקימה את האמפריה הפקידה בידי מנהיגם האהוב את השליטה בממלכה הקטנה, והוא ניהל אותה ישירות - בבטחה ובמסירות רבה. קרוב לוודאי שאיש צנוע זה מעולם לא שיער, שבקרב הדורות העתידיים יוכר בתואר "הקיסר הראשון של האמפריה", הקיסר ריצ'ארד המייסד.

במרוצת השנים התרחבה הממלכה. צאצאיו של ריצ'ארד, אשר ירשו את מעמדו כשליט, נאלצו לחלק את השטח לחלקות ולמנות מכובדים לתפקידי אצולה שתנהל בהן את ענייני השגרה. משהפכה הממלכה לאמפריה, קבוצות גדולות של חלקות אוגדו תחת המחוזות החדשים שנוצרו. בראש המחוזות מונו מושלים, אשר שלטו באדוני החלקות הגדולות, ואלה שלטו באדוני החלקות הקטנות מהן, וכך הלאה. בראשה של כל הפרמידה עמד הקיסר, ומושלי המחוזות פעלו תחת הנחיותיו.

אחר כך הגיעו שנות הניוון, והחצר הקיסרית החלה לשקוע בשחיתות ובפילוג. המשמעת מצדם של מושלי המחוזות החלה להתרופף, ולקלחת השלטונית הצטרף גם הממסד הדתי - כוהני פאלה וראשי הפילוסופים. קשייו של השלטון לנהל את ענייני היומיום עקב הפילוג שפשה בו התרבו, ואלצו את כוחות השוק ההפכפכים לקחת יוזמה ולהוביל את האמפריה. חברות פרטיות וגילדות החלו לקום ולשגשג, ולבסוף התאחדו לשלושה תאגידי ענק מונופוליסטיים. כיום התאגידים הללו מרכזים את רוב היזמות באמפריה, והם זכו במעמד מכובד בתוך הסדר הישן, סמוכים לשולחנו של הקיסר בזכות כוחם הכלכלי הרב.

אמנם, מינויו של הלמיר לקיסר הזמני סימן שינוי מגמה ברוחו של השלטון, והוביל לעלייתו המחודשת של הממסד הקיסרי. ועדיין, גם כיום תפקידו של הקיסר כרוך בתמרון בלתי פוסק בין גורמי הכוח השונים.
אין ספק, עבודתו של הלמיר סבוכה לאין ערוך מזו של ריצ'ארד המייסד. שהרי זה האחרון משל בימי הקדם הישנים והטובים, שהיו הימים בהם הכל עוד היה פשוט...

החצר הקיסרית
בראש האמפריה עומד קיסר. הוא מושל בשמו של פאלה ומחזיק בסמכות אבסולוטית, אותה הוא מאציל לגורמי השלטון האחרים. באופן רשמי, סמכותו של הקיסר עוברת מכוח ירושה, אך בשנות הניוון הפלגנות הרבה בחצר הקיסרית הובילה לכך שהתואר לא תמיד עבר לקרובים ביותר מבחינת קשרי דם. סמכות דתית, עושר כלכלי ותהילה בשדה הקרב - כל אלו היוו בעת האחרונה סיבות מוצהרות חדשות למשיחתם של אישים כאלו ואחרים למעמד הקיסרות. ועם זאת, בפועל מדובר במשחק פוליטי המנוהל נכון, אשר אליו מתווסף בעיקר קורטוב של מזל.
לפני תריסר שנים נראה היה שמעמד הקיסרות הגיע לשפל חדש, כאשר עלה בידם של תככני החצר המושחתים למנות ילדה פעוטה לקיסרית האמפריה. כוונתם כמובן, הייתה ליצור ואקום שלטוני שיאפשר להם לשמש כשליטים בפועל. אולם תוכניתם השתבשה, כאשר דודה של אותה פעוטה מונה בדרך פתע לקיסר זמני עד שהקיסרית תגיע לגיל בגרות ותוכל לממש את סמכותה.
אותו דוד הינו הלמיר השלישי, ותריסר שנים לאחר המינוי ניתן להודות שמוסד הקיסרות השתנה לבלי היכר. הלמיר הוכיח עצמו כקיסר המשלב הגינות עם תבונה פוליטית חריפה. בתקופתו הוחלו רפורמות שצמצמו משמעותית את נגע השחיתות שפשה בשלטון, והיטו את האמפריה חזרה למגמת צמיחה. יתרה מזאת, הקיסר הזמני השכיל להחפיף תחת סמכותו את שאר גורמי הכוח - מעמד האצולה, הממסד הדתי והתאגידים הגדולים - כך שכיום הם אינם מעיזים לחתור תחתיו בגלוי כפי שעשו לקודמיו.
אין ספק שהקיסרית הקדושה, שהיא כעת נערה מתבגרת, תזכה בבגרותה במעמד משודרג משמעותית בזכות מאמציו של דודה המסור. ועם זאת, לדעת רבים הלמיר השלישי הוא גם בעל חסרונות לא מעטים. שכן, זהו אדם שמרן וחמור סבר, שנאמנותו המוחלטת לסדר הישן אינה מכירה בגמישות. עולמו של הלמיר הוא עולם דיכוטומי, אבסולוטי: עולם שבו כוחות השחיתות והשינוי - אחד הם, ודינם אחד. עולם שבו כל כוח הקורא תיגר על הסדר הישן מהווה סכנה, הצומחת מתוך הניוון, ואיתה ניתן להתמודד רק במאבק חסר פשרות. לכן חריצותו של הלמיר אמנם עוררה פרץ של תקווה מחודשת בקרב רבים, אך גם דרדרה את ייאושם של אלו הכמהים לשינוי יסודי יותר, ותסכולם הגובר מבעבע מתחת לפני השטח, נותר ללא מענה.

מעמד האצולה
תחת הקיסר מושלת רשת מסועפת של אצולה בסגנון פאודלי. האצילים הבכירים ביותר הם מושלי המחוזות, אך גם המחוזות מחולקים לחלקות ובתוכן תתי חלקות, ועל כל חלקה מופקד אציל. כך מגיעה רשת השלטון ממש עד לרמת ראשי הכפרים, כשכל אציל כפוף לדרג שמעליו. גם בקרב מעמד האצולה התואר מתקבל בדרך ירושה, אך כאן ישנה גמישות רבה בהרבה משום שהדרג העליון מוסמך למנות או להדיח את הדרג שמתחתיו. על פי רוב השימוש שנעשה בסמכות זו הוא למטרות ראויות, שכן המסורת המחייבת את האצולה להשאר קשובה לתושבים התערערה רק במעט מאז שהניוון אחז בצמרת השלטון. זאת ועוד, ישנם מקומות בהם אף נוצר נוהג שבו האציל נדרש לעבור מבחנים שונים כדי לקבל את הזכות לנהל את נתיניו. אולם מהצד השני, ישנם מקומות בהם הניוון בצמרת הספיק לחלחל מטה. כך קיימים מקרים לא מעטים בהם האצולה נרכשת בכסף או בנאמנות גרידא, ורווחת התושבים נפגעת בשל תפקודו של אציל דל בכישורים וחסר עניין.

הצבא האמפריאלי
צבא האמפריה מורכב מצבאותיהם של המחוזות, הכפופים למושלי המחוזות. רובו עשוי מחילות רגלים, הזוכים לחיפוי נרחב מצד מכונות מצור כמו קטפולטות ובליסטראות. רוב היחידות הרכובות הן קלות והשימוש בהן מצומצם, אך בשורותיהן ישנם גם לגיונות של פרשים מובחרים - המכונים "הפרשים האמפריאליים".
מעל שריונו הקל, החייל האמפריאלי התקני לובש טאבארד לבן המעוטר בסמל הדרקון של האמפריה בצבע כחול. הוא חמוש בחנית ומגן, וחוגר גם חרב קצרה כנשק משני. יחידות העלית של צבא האמפריה הן לגיונות הפרשים האמפריאלים. אלו הם אבירים מיומנים, הרכובים על סוסי המלחמה הטובים ביותר. הפרש האמפריאלי עטוי שריון לוחות כבד שעליו טאבארד כחול, הכולל אף הוא את סמל הדרקון, אך הפעם בצבע לבן ולצד סמל הכתר המסמן את פאלה. הפרשים האמפריאלים חמושים במגנים רחבים ורומח, ונשקם המשני הוא החרב הארוכה. בניגוד לשאר הצבא, לגיונות אלו כפופים ישירות למרותו של הקיסר.

מסדר בני הדרקון הקדוש
מסדר בני הדרקון הקדוש הינו אחד משלושת התאגידים הגדולים. זהו תאגיד ענק שעושרו המופלג עשוי לעורר קנאה גם בקרב מלכים, אך ייעודו הרשמי הוא לעודד את עבודת האלילים הטהורה ותו לא.
בפועל, הכל יודעים שהמסדר נועד לקדם את האינטרסים של הממסד הדתי ולחזק את השפעתו באמפריה. פעילותו ענפה ומורגשת, מהפוליטיקה בחצר הקיסרית ועד לבתי דין ומטיפים נודדים הפועלים בקצוותיה הנידחים ביותר של האמפריה. זרועו הארוכה של המסדר מגיעה אפילו לארצות רחוקות, שם תהילתו מופצת בזכות מסיונרים חרוצים הנושאים בשמו את דבר התורה של פאלה.

מסדר "היד הנדיבה"
מסדר ה"יד הנדיבה" הינו מונופול פיננסי, וזהו למעשה בנק אדיר המהווה גם הוא אחד מבין שלושת התאגידים הגדולים. עסקיו כבר מזמן חצו את גבולות האמפריה, וניתן למצוא את נציגי ה"יד הנדיבה" בכל רחבי היבשת - בעומקי הפרא, בממלכות הארורים, ואפילו בארצות הדרום ובאמפריית תיאטיס. סוגי ההלוואות שמעניקה "היד" הם מגוונים: מנציג מפוקפק בפונדק שכוח-אל שעשוי להעניק הלוואות קטנות לחבורת הרפתקנים המבקשת להצטייד, ועד לחבילות חילוץ בסכומים דמיוניים הניתנות למלכים ומדינות.
בזכות משאביה הכלכליים "היד הנדיבה" יכולה להרשות לעצמה כוח זרוע משמעותי, ובשירותה פועל מערך גבייה אימתני וחסר מעצורים. השמועות מספרות שאפילו הגיבורים הגדולים ביותר מועסקים לפעמים בשירותה של "היד", למשל כדי לקדם עסקאות חשובות או כדי לפקוד חייבים מסוכנים במיוחד. כוחה של "היד" מתבטא גם במישור הפוליטי, ולעיתים קרובות ההשפעה הכלכלית הניכרת שלה על קופת האמפריה מאלצת אפילו את הדרגים הגבוהים ביותר לסגת בפני התביעות והאינטרסים העסקיים שהיא בוחרת לקדם.

החברה לפיתוח מחוזות הצפון
"החברה לפיתוח מחוזות הצפון", הידועה בפי כל בשם המקוצר "החברה לפיתוח", הינה התאגיד הצעיר ביותר מבין שלושת התאגידים הגדולים. ארגון זה הוא למעשה מונופול ענק, העוסק במגוון תחומי הפיתוח היצרניים בכלכלת האמפריה - מסחר, בינוי, תעשייה, הקמת תשתיות ואיגוד הגילדות המקצועיות. כאשר קם יזם נמרץ ושואף להקים נתיב מסחר חדש - הוא פונה תחילה אל החברה לפיתוח, ואפילו הממסד השלטוני מעדיף למסור לידיה מכרזי ענק כאשר הוא מצפה שהפרויקט ינוהל ביעילות. אומנם, כאשר החברה לפיתוח התאגדה במקור מטרתה המוצהרת הייתה לצמצם את הפרא שהחל לכרסם במחוזות הצפון, ומכאן שמה המלא. אולם כיום, היא מנהלת את פעילותה בכל רחבי האמפריה, ואף החלה להרחיב את עסקיה לעבר ארצות רחוקות.

האנטרסים של החברה לפיתוח, כמו אלו של שאר התאגידים, הם בעיקרם כלכליים. היא מצהירה שיחסיה עם גורמי הכוח האחרים הם חבריים ועסקיים בלבד, ושחלילה לה מלנהל סכסוך עם מי מהם. ועם זאת, ככל שאר השחקנים הגדולים, מתחת לפני השטח גם התאגיד הזה שקוע עד הצוואר בתככים ולחצים כוחניים המיועדים לקידום האנטרסים שלו. לפעמים מדובר בסחיטת הקלות ותמיכה מצד השלטון, או בהפעלת לחץ המכוונת להקל את התנאים של מכרז גדול. לפעמים אף מדובר במזימות ריגול ובביצוע עבירות חמורות על החוק, למשל כאשר נדרש לכופף תאגיד אחר המקשיח עמדות במשא ומתן.


2e3phmo.jpg
 
מס' הודעות בעקבות העדכון האחרון:

1. זהו הפוסט האחרון בנושא ניהולה של האמפריה. מעתה שאר הפוסטים יעסקו במהפכנים ובמלחמה, או בארצות שאינן האמפריה (ואני מניח שעוד 6-7 עדכונים יספיקו לסקירת כל העולם שבניתי עד כה). אני מקווה שהמשמעות היא שתשובותי בסגנון "אפרט על זה בהמשך" יתמעטו עכשיו משמעותית.

2. בהמשך לדיון שהתקיים כאן עם אולדמן וגולן - כפי שאתם רואים ישנם הרבה מאפיינים שנדרש עוד להשלים באמפריה (כמו פרטים הסטוריים, יחסי הכוחות בין גורמי הכוח השונים, כיצד ריכז הלמיר את כוחו וכו'). אשמח לשמוע הצעות ולנהל כאן דיון לגבי השלמתם של פרטים אלו, אבל כנראה שלא אפרסם אותן כעדכון רשמי כדי לאפשר גמישות, וכדי שיוותר סוף להצגה של העולם.

3. המודעה בסוף העדכון האחרון - אני מניח שזה ברור, אבל ליתר בטחון אבהיר שלא מדובר בLore נוסף אלא בהמחשה של האנטריגות שתוארו בשאר ההודעה :)

4. מצ"ב קישור להורדת המפה בAutorealm. אני מעלה כאן את המקור להורדה משום שהמפות שפרסמתי עד כה לא מציגות את הפרטים הקטנים (כמו ערים, מצודות ואתרים מיוחדים שונים). אתם מוזמנים להוריד, לצפות, וכמובן גם לשנות. איך פותחים את המפה?

-מורידים את הקובץ המצורף. http://www.upf.co.il/file/233502390.html
-מורידים ומתקינים Autorealm (תוכנה ששוקלת מעט מאוד, תוצאה ראשונה בגוגל).
-מדביקים את המפה בתקיית המפות של הAutorealm.
-פותחים ונהנים.
 
קראתי בשקיקה!

האמת היא שאני מדמיין לעצמי את העולם פחות בסגנון ימי הביניים ויותר בסגנון המאות ה-17-18, תקופה של אימפריות מפוארות, שיא המלוכה האירופית מצד אחד ואש המהפכה האמריקנית והצרפתית (והאנגלית!) מצד שני. פרוטקציוניזם ומרקטליזם כשיטות הכלכליות - המון תאגידים מונופוליסטיים בצו מלכותי (חברת הודו המערבית\המזרחית וכו'), ריכוזיות רבה בהרבה של הכוח מאשר בימי הביניים פרופר. אליזבת הראשונה, לואי ה-14, פטר הגדול, יקטרינה הגדולה, גוסטבוס אדולפוס, קרל ה-11, פרידריך הגדול...
 
golan2072 אמר/ה:
קראתי בשקיקה!

האמת היא שאני מדמיין לעצמי את העולם פחות בסגנון ימי הביניים ויותר בסגנון המאות ה-17-18, תקופה של אימפריות מפוארות, שיא המלוכה האירופית מצד אחד ואש המהפכה האמריקנית והצרפתית (והאנגלית!) מצד שני. פרוטקציוניזם ומרקטליזם כשיטות הכלכליות - המון תאגידים מונופוליסטיים בצו מלכותי (חברת הודו המערבית\המזרחית וכו'), ריכוזיות רבה בהרבה של הכוח מאשר בימי הביניים פרופר. אליזבת הראשונה, לואי ה-14, פטר הגדול, יקטרינה הגדולה, גוסטבוס אדולפוס, קרל ה-11, פרידריך הגדול...

ללא ספק.
הבסיס של העולם הזה קרוב מאוד למאות ה-16,17 ו-18, ואציין שההשראה הכללית הייתה בכלל מועידת וינה והתקופה שמיד אחרי מלחמות נפולאון ("הרסטורציה" שהייתה נסיון נואש של מלכי אירופה לשוב לתקופה שלפני המהפכה הצרפתית). ובכל זאת, נסיתי לשלב גם יסודות מתקופות אחרות. ניהול חיי השגרה, לבוש וטכנולוגיה הם יותר בשלב ימי הביניים בעולם הזה, כדי לשמור על צביון של פנטזיה קלאסית. למהפכנים יש יסוד של אמונה מונותאיסטית שמזכירה את ראשית הנצרות, ובמלחמה עצמה יש דמיון למלחמת האזרחים האמריקאית (הברית של המהפכנים אפילו נקראת "הקונפדרציה"), שלא לדבר על הדמיון למלחה"ע ה-1. למען האמת, בעת כתיבת הפוסט האחרון שמתי לב לכך שיש גם הרבה מן המשותף בין האמפריה לאמפריה הרומית.
 
האמת היא שהמהפכנים אצלך נשמעים קצת כמו מרד טאיפינג בסין של המאה ה-19, שם למורדים הייתה אידיאולוגיה שהתבססה על פירוש סיני של הנצרות ואידיאולוגיה שוויונית שנגזרה מהדת. המרד כשל בגלל שחיתות של מנהיגיו ומלחמות ביניהם וכן עקב התגייסות כוחות אירופיים להגנה על קיסרות צ'ינג (מאנצ'ו) הכושלת שהמרד נערך נגדה. זה התרחש באותן השנים בהן התרחשה מלחמת האזרחים האמריקנית בצידו השני של העולם.

https://en.wikipedia.org/wiki/Taiping_Rebellion
 
אני בדילמה לגבי המשך הפיתוח של העולם, ואשמח להתייעצות.
משנותר כרגע זה לפרסם הודעות לגבי שאר הארצות ביבשת, ולסיים לבנות את המפה. הבעיה היא שאני מרגיש ששאר הארצות הן בנאליות יחסית לאמפריה, ואני גם לא רוצה להמשיך לעבוד על המפה מתוך שאיפה לסיים אותה בלבד כי כך היא תצא סתמית.

לכן אשמח לשמוע את דעתכם על מה שפורסם עד כה. מה חסר? איזו ארץ הייתם מוסיפים? רעיונות לשליט/מפלצת/רקע שהייתם מוסיפים לעולם כזה?

גם אם אין רעיונות קונקרטיים, עצם הדיון והעלאת התהיות עשויים לעזור לי להמשיך ולפתח את העולם, ולתת לי קצת השראה.

בקיצור, בשלב הזה אשמח להסיט את הדיון מהצגה בלבד, לדיון. אשמח לתגובותיכם :)
 
באופן כללי, אם שאר הארצות מגניבות פחות מהאימפריה ובנאליות לעומתה, אל תתייחס אליהן מעבר לפסקה קצרה בערך על כל אחת שמפרטת את הדברים שמעניינים בהן. אם המשחק מתרחש באימפריה ולא יותר מגבולותיה אין הרבה מה לפרט לגבי ארצות אחרות מעבר לרקע כללי ביותר ו\או כמקום מוצא לדמויות\דב"שים\מפלצות\חפתים\לחשים.

האם לאימפריה יש אוייבים מן החוץ? איום לבנות כנגדו את הצבא? או שמא האיום המרכזי הוא פנימי (המהפכנים?). או שמא ברברים בשער כמו שהיו לאימפריות הסינית והרומית - שם האיום כמעט תמיד לא היה אימפריות אחרות (על פי רוב לא היה בסביבתן מישהו חזק כמוהן) אלא שבטי ברברים מעבר לגבול שקשה לשלוט עליהם ושעושים צרות (ובשני המקרים הברברים ניצחו בסופו של דבר, את רומא בזזו הברברים וגם המונגולים וגם המנצ'ורים השתלטו בזמנם על סין). הסינים אפילו בנו חומה שלמה בכדי למנוע מהברברים מהצפון לפלוש, וכך גם הרומים בבריטניה שם היה להם עסק עם פיקטים וכנגדם בנו את חומת אדריאנוס.

כמובן שישנה האפשרות שכמה מהמורדים\המהפכנים הצליחו להימלט ושהם מנהלים מלחמת-גרילה באזור-הספר של האימפריה (האימפריה בוודאי תקרא להם "בנדיטים" או "ליסטים").
 
אני מסכים שעיקר הדגש צריך להיות על האימפריה - לא צריך לפרט על ארצות אחרות רק כי הן קיימות. תיאור קצר זה מספיק.
האימפריה היא בסיס מצוין להרפתקאות - עכשיו הייתי שמח לשמוע רעיונות - ארגונים מרושעים, עתקים אבודים, סודות המאיימים על האימפריה - כל דבר שנותן מטרה לדמויות והזדמנות עבורן לצאת להרפתקה.
 
לא פיתחתי כמעט את האמפריה מעבר למה שצויין בהודעות עד כה, אולי חוץ מעניין המלחמה. אתם חושבים שדווקא העמקה של האמפריה זה מה שחסר לעולם? אם כן אשמח לרעיונות.

בעניין הארצות האחרות - היבשת מאוד גדולה, והאמפריה מכסה רק כרבע משטחה. זה משאיר הרבה שטח עם פוטנציאל להרפתקאות ומוטיבים שונים ממה שקיים באמפריה. למשל, באזור תיאטיס ושכנותיה יש מוטיב יותר ברור של כוחות הטוב נגד הרשע, מלחמה בפשיזם, the darkness is rising כזה. בעיני דווקא נחמד שהקבוצה יכולה להסתובב בין אזורים שונים ביבשת כשבכל אזור האווירה והעלילה הראשית משתנה. אגב, זה מוסיף יכולת גיוון למנחה: הוא יכול להתמקד באזור/עלילה ספציפיים שאינם בהכרח האמפריה, ואפילו להוליך את הקבוצה בהרפתקת מסע לכל אורך היבשת.

אתן דוגמא לאזור שאני תוהה לגביו - ממלכות הארורים בגבול הדרומי של האמפריה. טופוגרפית, אלו אדמות טרשיות ומתות. הן נשלטות בידי עריצים אל מתים, ומאוכלסות בגובלינים, אנשי עכברוש וסתם עבדים "ארורים". מוטיב העוני והאל-מתים/נקרומנסרים חזק בארצות הללו. כעת אני תוהה כיצד לפתח אותן, כי הן מרגישות לי בנאליות ביחס למורכבות של האמפריה, אבל הן גובלות עם האמפריה ויש ביניהם קשר שוטף. יהיה לי חבל לא לפתח את האזור הזה משום שהוא פוטנציאל להרפתקאות ופיתוח עלילה מהסוג שקשה לשלב באמפריה.
 
אני לא חושב שצריך להעמיק את האימפריה אלא לשים דגש על דברים עם פוטנציאל להרפתקאות שקשורים לאימפריה.
דווקא מה שאתה מתאר נשמע בול מתאים

אני מעריך שכל משחק שירוץ בעולם יהיה קשור לאימפריה ולכן גם התוכן צריך להיות כך.
 
עדיין מעניין אותי לדעת מי הם אויבי האימפריה, מלבד למורדים. האם יש בנמצא ממלכות מתחרות? כלומר, בפני מי הצבא הקיסרי אמור להגן, מלבד למרידות פנימיות? וכמובן יריבים חזקים עשויים לתמוך במורדים ולחמשם באופן דיי דומה לדרך בה צרפת של 1776 תמכה במהפכה האמריקנית בכדי לתת ליריב הבריטי מכה מתחת לחגורה...

מה גם שתמיד ישנו סיכוי שלא כל המורדים הובסו, ייתכן וחלק זה או אחר מצבאם הצליח לחמוק לאזורי-הספר ומשם הוא מנהל מלחמת גרילה כנגד האימפריה. זה יעבוד טוב במיוחד אם יש ממלכה מתחרה שתשמח להעניק מקלט למורדים ואולי אף מחנות צבא עבורם בכדי להטריד את המתחרה. בסופו של דבר זה עלול לעלות במחיר יקר לאותה ממלכה, כפי שהיה המחיר העקיף של התמיכה במהפכה האמריקנית לצרפתים - שבתוך 13 שנה עברו מהפכה משלהם (שחלק מסיבותיה היו החובות שנבעו מהתמיכה במתיישבים באמריקה, מה גם שהאידיאולוגיה של המהפכה האמריקנית נתנה רוח גבית לרפובליקניזם גם בצרפת).
 
אני שמח מאוד לראות שהעולם עלה לפורטל (ותודה מיוחדת לsandchicken שנסחב איתי הרבה זמן :))

golan2072 אמר/ה:
עדיין מעניין אותי לדעת מי הם אויבי האימפריה, מלבד למורדים. האם יש בנמצא ממלכות מתחרות? כלומר, בפני מי הצבא הקיסרי אמור להגן, מלבד למרידות פנימיות? וכמובן יריבים חזקים עשויים לתמוך במורדים ולחמשם באופן דיי דומה לדרך בה צרפת של 1776 תמכה במהפכה האמריקנית בכדי לתת ליריב הבריטי מכה מתחת לחגורה...

מה גם שתמיד ישנו סיכוי שלא כל המורדים הובסו, ייתכן וחלק זה או אחר מצבאם הצליח לחמוק לאזורי-הספר ומשם הוא מנהל מלחמת גרילה כנגד האימפריה. זה יעבוד טוב במיוחד אם יש ממלכה מתחרה שתשמח להעניק מקלט למורדים ואולי אף מחנות צבא עבורם בכדי להטריד את המתחרה. בסופו של דבר זה עלול לעלות במחיר יקר לאותה ממלכה, כפי שהיה המחיר העקיף של התמיכה במהפכה האמריקנית לצרפתים - שבתוך 13 שנה עברו מהפכה משלהם (שחלק מסיבותיה היו החובות שנבעו מהתמיכה במתיישבים באמריקה, מה גם שהאידיאולוגיה של המהפכה האמריקנית נתנה רוח גבית לרפובליקניזם גם בצרפת).
יש לאמפריה שורה של יריבים חיצוניים, שאתגרו אותה הרבה לפני המורדים. היריבה העתיקה ביותר היא ממלכת הארורים, שהתפרקה לארצות הארורים לא מזמן. יריבה נוספת היא תיאטיס, שהיא אמנם רחוקה מאוד, אבל בגלל שהאמפריה היא המדינה היחידה שבאמת יכולה לתיאטיס - יש ביניהן הרבה חיכוך (קצת כמו גרמניה וארה"ב במלחה"ע ה-2, לפני שארה"ב הצטרפה). חוץ מזה יש את הפרא, שבעולם המערכה הזה יש לו רצון משלו והוא מהווה צד לכל דבר ועניין. ב-200 השנה האחרונות האמפריה איבדה שטחים רבים לפרא ונמצאת תחת התקפות בלתי פוסקות ממנו (ראה את הדיון על המצודות במחוז הברזל והדעת, בהודעה על המחוזות).

כרגע אני בשלבים מתקדמים של עבודה על הפוסט של ארצות הארורים. אם אזדרז, אולי אפילו אספיק לסיים אותו היום. ניסיתי ליצור את ארצות הארורים כך שהן יעמדו בזכות עצמן, ולא רק כהשלמה לאמפריה. לכן אני מקווה שהפוסט הבא יעזור להבהיר שקיים עולם ומלואו מחוץ לאמפריה, ובין היתר זה יענה על השאלה שלך בדבר יריבים חיצוניים.
 
4. ארצות הארורים:

"הערב יורד. הבאתם את חומרי הבעירה?"
"הבאנו, למרות שהיה קשה למצוא במקום הנוראי הזה. אם זה לא יספיק, נצא להביא עוד במהלך הלילה --"
"לא. מרגע שהחושך יורד בארץ הזו, אסור שהאש תכבה. עליכם לסמוך עלי."
"בסדר, כמובן. רגע - שמעת את הרעש הזה..?"
"כן. כלבי השאול באים."



תוכן עניינים:

4א. פתיחה ורקע כללי - כולל מפה והצגה כללית של ארצות הארורים.
4ב. דברי הימים - היסטוריה מקיפה של ארצות הארורים, מתחילת ההתיישבות ועד למצב בהווה.
4ג. אופיה של הארץ - סקירה של חיי השגרה והקשיים הכרוכים בהם.
4ד. הממלכות - הצגה מסודרת של כל הממלכות בהווה, בדגש על השלטון.
4ה. סיעות בארצות הארורים - הצגת הזרמים החברתיים הדומיננטים כיום.
4ו. הבלדה על ת'ורברין - למרות שבוודאי כבר שמעתם אותה בפונדקי האמפריה...




4א. רקע כללי

1jl1sj.jpg


"ארצות הארורים", כך מכונות קבוצת הממלכות השוכנות מדרום מזרח לאמפריה. בעוד שהשכנה מצפון הפכה למפותחת ועשירה, ארצות הארורים נדמות לשלוחה מעולם אחר - עולם קודר, עני, ורדוף באפלה.
על-מתים, אנשי עכברוש וגובלינים שורצים בחופשיות בממלכות אלו, רודים בעבדים האנושיים המקומיים ובפליטים מוכי הגורל שברחו דרומה מאימת המלחמה הגדולה. האדמה באזור זה היא קשה, והישרדות מחוץ לאזורי ההתיישבות כמעט שאינה אפשרית. רק לקליס, אל המוות והארורים, דואג לטובתה - ומכאן קבלו ארצות הארורים את שמן.

מזה דורות רבים, הממלכות היו מאוחדות תחת שלטונו של המלך הליץ' והרכיבו את "ממלכת הארורים" השלמה. אלא שלפני עשור שנים, התרחש מאורע הסטורי: הרפתקן ברברי מהאמפריה בשם ת'ורברין צלח את נתיב העצמות והגיע למשכנו של המלך הליץ', שם חיסל אותו בקרב מפואר.
גבורתו של ת'ורברין הובילה למהפך שלא נודע כמותו מזה דורות. ממלכת הארורים העתיקה התפרקה, ותחתיה קמו ממלכת הצללים, ממלכת חידלון והארץ המקוללת. כפרס על זכייתו, גזר לעצמו ת'ורברין נתח עבה משטחה של ממלכת הארורים לשעבר. באדמות המזרחיות הוא הקים מדינה חדשה, אותה הקדיש לפאלה, ובה הוא מולך מבירתו החדשה - "תהילת ת'ורברין". לארץ זו הוא העניק את השם - "ממלכת פאלה הקדושה".
פיצולה של ממלכת הארורים לשעבר הביאה עמה רוחות של שינוי. עבדים שהופחה בהם תקווה מחודשת, מסדרי נקרומנסרים המבקשים לשוב אל דרכי השאול, ואף תאוותו של ת'ורברין להמשיך ולהרחיב את ממלכתו החדשה - כולם נאבקים על גורלן של ארצות הארורים הנחשלות.


4ב. דברי הימים

ימי הקדם
זמן קצר לאחר שנברא העולם הצעיר, באותה עת עתיקה שבה ייסדו הקדמונים את האמפריה, החל להתפתח סיפור מקביל.
בדורות הראשונים החלה התיישבות בארץ הטרשית שניתנה לאל המוות והארורים. אנשיה לא התאגדו תחת שלטון מרכזי אלא התרכזו בכפרים מפוזרים שהונהגו בידי מסדרי נזירים. אותם נזירים הקדישו את חייהם לעבודת לקליס, והנהגת אלו היושבים באדמותיו. דרכם הייתה דרך של צניעות וסגפנות, הנובעת מהאמונה שרק אדם אשר חי בהרמוניה עם המחסור והאובדן עשוי להתקרב אל דרכו של האליל. עם השנים החלה האוכלוסיה לגדול, ומסדרי הנזירים התארגנו לכדי שלטון. הייתה זו תחילתה של ממלכת הארורים, והיא נשלטה בידי גוף שכונה "מועצת הקדושה" - גוף שהיווה איחוד של מסדרי הנזירים השונים.
במרוצת השנים, ממלכת הארורים הלכה והתרחבה. בשיאה, הארץ כללה את כל השטחים שמדרום למישורים המצהיבים - כולל שטחיהן של ארצות הארורים הנוכחיות, והשטח שלימים נכבש בידי האמפריה והפך למחוז השחור.

מפת ממלכת הארורים בשיא גודלה (לפני כ-500 שנה):

2zz493d.jpg



הנסיגה
תקופת תפארתה של ממלכת הארורים הייתה קצרת מועד, ובתום ההתרחבות הטריטוריאלית ומיסודו של השלטון עברה הממלכה לנסיגה חדה. נגע השחיתות החל לכרסם בקרב מועצת הקדושה, ולפתוח קרע בינה לבין העם. כהני לקליס הגדולים החלו לנטוש את הדרכים הסגפניות של אבותיהם, וחיי המעשה שלהם נעשו רצופים בסיפוק יצרים ודרכי תאווה. אותו שפע לא פסח גם על החיים שלאחר המוות, בעת שכספי הממלכה נוצלו לצורך בניית קברי ענק שישמשו את בעליהם בשלב שנשמתם תעבור אל השאול.

הראשונה להבחין בניצני החולשה של ממלכת הארורים הייתה השכנה השנואה מצפון, הלא היא האמפריה. בתקופה זו הייתה האמפריה בשיא פריחתה, ושטחה נפרס מהרי הפרא בצפון ועד להרי הדרום והים שבמערב. הקיסר הורקנו, אשר רצה להמשיך את מורשת הכיבושים, זיהה את ממלכת הארורים בתור היעד הבא ופלש אליה בראש צבא גדול, לפני כ-500 שנים. השטח שנכבש בידי האמפריה סופח לאדמותיה ונעשה למחוז חדש, שבדיעבד התברר כאחרון - המחוז השחור. פעולה זו הרוויחה להורקנו את התואר "הורקנו הכובש" בפי אנשי האמפריה, או "הקיסר הפולש" בפי יושבי ממלכת הארורים. ועם זאת, לפעולתו הנועזת של הקיסר הייתה תוצאה נוספת, אשר הובילה לתחילתו של עידן חדש בדברי הימים של ממלכת הארורים.

מפת ממלכת הארורים, לאחר כיבוש המחוז השחור:

qxjwgx.jpg



מרד העבדים הגדול
אובדן השטח הנרחב, שכלל חלקים מליבה של המולדת, התקבל בתדהמה וזעזוע בקרב פשוטי העם. במהרה הזעזוע הפך לזעם, שהופנה כנגד מועצת הקדושה המסואבת בשל כשלונה לשמור על שלמות הממלכה. מהומות פרצו והתרחבו, תפסו תאוצה והפכו להתקוממות כללית. המורדים הונהגו בידי כהן סגפן בשם ארמיאה, ודרישתם הייתה שמועצת הקדושה תשוב לטפל בעם כפי שעשתה בימי קדם. בשל דרישותיה וצביונה העממי קיבלה ההתקוממות את שמה - "מרד העבדים הגדול".
כעבור זמן קצר הסתיים המרד בהצלחה. ארמיאה מונה למלך, וזכה לכינוי "מלך העבדים". בצעדיו הראשונים כמלך הוא פיצל את מועצת הקדושה לשלוש כתות נקרומנסרים נפרדות, והקים לצידה גוף שמורכב מנציגי העם אשר נקרא "מועצת העבדים". הסמכות לשלוט הייתה בידי המלך, אך הוא נועץ במועצת העבדים ושלושת הכתות לעיתים קרובות, והעם ידע נחת תחת שלטונו.

ימי מלכותו של המלך הליץ'
ארמיאה התגלה כמלך נדיב ונבון, ומסירותו לממלכה לא נעלמה מעינו של אל הארורים, אשר חיבב אותו במיוחד. ועם זאת, מקץ עשורים רבים בשלטון גם ארמיאה החל לחוש בזרעותיו המתקרבות של המוות, והחרטה היחידה שנותרה בליבו הייתה על כך שנכשל לזכות מחדש באדמות שנגזלו על ידי האמפריה. מששכב על ערש דווי נגשו אליו נציגי העם והתחננו שישאר, ומלך העבדים נכנע להפצרותיהם וביקש מאל הארורים הזדמנות נוספת - שתמשך רק עד שישיב את ממלכת הארורים לגבולה הישן והראוי. לקליס נענה לתחנוניו של המלך והשיבו כמפלצת רבת עוצמה, שחלקה בעולם החיים וחלקה בעולם המוות. כך, החלה תקופת שלטונו של המלך הליץ'.
בתחילה דמתה מלכותו של המלך הליץ' לימים בהם היה בן תמותה, אך בחלוף הזמן היא החלה להשתנות. בעוד שהשנים חלפו, החלום להשיב את הממלכה לכוחה כבימי קדם הלך והתרחק, והמלך הליץ' נזקק לכוחות נוספים כדי להמשיך ולהשאר בעולם החיים. לצורך השגת הכוחות הללו, הוא נאלץ לערער את הגבולות בין ארצו לבין השאול, וכך החלו להפתח בקיעים בין שני העולמות. עלטת המוות, כלבי שאול, רוחות טירוף וזוועות רבות נוספות החלו להגיח מתוך העולם שמעבר, וממלכת הארורים הלכה ונהפכה למוצב קדמי של עולם המתים. משהחלו פשוטי העם החיים לעזוב, נאלץ המלך הליץ' לשוב ולפנות אל כוחות השאול כדי לזמן צבא מבין המתים שיוכל לשמור על גבולות הממלכה. בהיפוך אירוני, היחידים שהרוויחו מהמצב שנוצר היו שלושת כתות הנקרומנסרים - אשר זכו לעדנה מחודשת ומקורות לכוח גדול מתמיד. לעומתם, מועצת העבדים אמנם המשיכה להתקיים, אך בנסיבות החדשות היא נחלשה ונותרה כמעט ללא השפעה מעשית.

כך עבר לו עידן, עד שלפני עשור שנים קם הרפתקן ברברי ממחוז הסְפָר שבאמפריה, וקרא תיגר על המלך הליץ'. שמו של הברברי היה ת'ורברין, ועלילותיו הן ששינו פעם נוספת את סיפורה של ממלכת הארורים.

תחילתו של עידן חדש
ת'ורברין הברברי צלח את נתיב העצמות והגיע אל קברו של המלך הליץ', שם חיסל אותו בקרב מפואר. סופו של המלך הליץ' הביא על ממלכת הארורים הגוועת את קיצה, והיא התפרקה לארבעה ממלכות שונות. אלו הן ממלכת הצללים וממלכת חידלון - הנשלטות בידי אדונים על מתים שזומנו בימי המלך הליץ', הארץ המקוללת - המהווה את השארית האחרונה מממלכת הארורים העתיקה, וממלכת פאלה הקדושה - היא המדינה שיוסדה ונשלטת על ידי ת'ורברין.
החלק האחרון בדברי ימיהן של ארצות הארורים התרחש כבר בתקופתנו שלנו. המהפכה שפרצה באמפריה הכתה שורשים במחוז השחור, היושב בסמוך לכל ארצות הארורים. לכך הייתה השפעה רבה, כגון זרימה של פליטים חזרה אל תוך שטחי ארצות הארורים. בשנתה האחרונה של המלחמה הגדולה התרחש שינוי מפתיע אפילו יותר - כאשר ארצות הארורים הצטרפו ולחמו לצד האמפריה (בברית משותפת שכונתה "הקואליציה").

כיום, משנסתיימה המלחמה, הגיעה העת שבה נציגי המנצחים יתוו מחדש את הסדר העולמי. ועם זאת כל צד - האמפריה, ת'ורברין, הארץ המקוללת והממלכות הנשלטות בידי על מתים - מגיע עם כוונות וציפיות שונות באשר למה שצופן לו העתיד...

4ג. אופיה של הארץ

ארץ אוכלת יושביה
מאז ומעולם ישבו אנשי ארצות הארורים על קרקע טרשית וקשה לעיבוד, שעל פניה זורמים נחלים של נוזל שחור ורעיל המגיעים עד לאגם השחור. מזג האוויר הוא חמים ביחס לטמפרטורה הקרירה המאפיינת את שאר היבשת, ובחלקים הצפוניים של ממלכת פאלה הקדושה (בדומה למחוז השחור) - ניתן לקיים אורח חיים סביר בתום תקופה מאתגרת יחסית של הסתגלות.
ועם זאת ככל שפונים דרומה ומערבה, כך נעשית הארץ לעוינת יותר. תקופת מלכותו הארוכה של המלך הליץ', אשר חיזקה את הקשרים בין אדמותיו לבין השאול, הביאה להווצרותו של תוואי שטח חדש המכונה "האדמות המתות". קרויה לפעמים בשם "אדמת השאול", קרקע זו מכסה את רוב שטחיהן של הארץ המקוללת, ממלכת חידלון וממלכת הצללים. נופיה הם טרשיים וכמעט קרחים מצמחייה, פרט לשיחי קוצים פתלתלים וגבוהי קומה. גם בעלי החיים נעשו בה לנדירים מאוד, ואת מקומם תפסו יצורים מוזרים כמו עטלפי ענק, מקקים מגודלים וחיות מעוותות שחזרו מעולם המתים. אמנם, יצורים אלו הם לפחות אכילים - אך טעמם נורא אפילו בפי אלו שהתרגלו אליו.

באדמות המתות, השטחים הפתוחים שבין אזורי ההתיישבות טומנים בחלקם סכנות רבות לבני התמותה, כתוצאה ממאפייני השאול הרבים שהכו בהם שורש. למשל, רוחות טירוף בלתי נראות הרודפות את הולכי הדרך ומוצצות משפיותם בכל עת, וכלבי שאול היוצאים כמעט מדי לילה כדי לטרוף מבשרם של אלו המעיזים לצאת מאזורי ההתיישבות. אך הנוראה מכל - היא עלטת המוות: השמועה מספרת שהיא הגיעה בתור תופעת לוואי מאחד הכשפים החזקים ביותר שהטיל המלך הליץ'. מדובר בחשכה מוחלטת היורדת בכל לילה, מעוררת פחד ומוצצת את נשמתם של חסרי המזל שנתקעו ללא מקור אור. עלטת המוות מחליפה את הלילות בשטחים הפתוחים, ולכן הרפתקן אחראי יוודא מבעוד מועד שיש לו מקור אור שישמש אותו בלילה - ולרוב הכוונה היא לכך שבכל מחיר יש לשמור על המדורה דלוקה.
ומה יקרה להרפתקן אשר יכנע לסכנות הרבות שאורבות לו? האדמות המתות מספקות לכך תשובה, בדמות מטורפים הממשיכים לטור את הדרכים או "אובדים" - יצורים חסרי נשמה המשוטטים ללא מטרה, עד שגופם מתפורר וחוזר לאדמה הקרה.

חיים בצל הסכנה
בצל הסכנה הטמונה באדמות המתות, עשויה להתבקש המחשבה שהן ריקות מאדם, שהרי בוודאי בני התמותה עזבו אותן מזמן. אלא שלא כך הם פני הדברים: האדמות המתות עדיין מהוות בית לאוכלוסיה אנושית משמעותית, גם לאחר גלי עזיבה גדולים שהתרחשו בעבר. עם כן, תושבי הארץ הקשה הזו הם אנשים קשוחים, שלמדו להתמודד עם האתגרים והמחסור. הם גילו שכאשר מתקבצים הם יחדיו כוחות השאול מתחילים לסגת, ולכן במקומות ההתיישבות ישנו שקט יחסי וחיי שגרה. עובדה זו השפיעה רבות על אורחות חייהם של התושבים, המעניקים חשיבות רבה לחיי הקהילה ונוטים לספק את צרכיהם מבלי לצאת מתחומה של עירם.
אדם שבוחר בכל זאת לצאת אל הדרכים, כמעט תמיד יתכנן את מסעו כך שיתאפשר לו ללון במקומות מיושבים ולהמנע מהסכנה שבלילות. אם מסעו מתברר כארוך במיוחד, הוא עשוי לקחת לעצמו מורה דרך - על פי רוב נקרומנסר מיומן או בן ממסדר "המאירים", מסדר מסתורי אשר חבריו התרגלו לשרוד בשטחי ההפקר ולהדריך את עוברי האורח ההולכים בהם.

4ד. הממלכות

ישנן חמש ממלכות באדמות הארורים, מבלי לספור את שטחי המחוז השחור שסופחו לאמפריה. ממלכות אלו הן: הארץ המקוללת, ממלכת הצללים, ממלכת חידלון, העיר הפרוצה וממלכת פאלה הקדושה.

הארץ המקוללת
ממלכה זו היא העקרית מבין המדינות שנוצרו בעקבות פירוקה של ממלכת הארורים הישנה, ובפועל מתפקדת כממשיכת דרכה. באופן רשמי שליטה של הממלכה הוא בן אנוש בשם קארמון, אשר מונה כמלך העבדים החדש לאחר מותו של המלך הליץ'. אך מבחינה מעשית - הכוח מרוכז בידי שלושת כתות הנקרומנסרים, אשר נהנות מעוצמת קסם גדולה עקב קרבתה של ארצם אל השאול. בשלהי תקופתו של המלך הליץ' כתות אלו ניהלו בפועל את הממלכה, והן שעמדו מאחורי המלכתו של קארמון לאחר פירוקה. לעומתם, מועצת העבדים ממשיכה אמנם להתקיים בארץ המקוללת, אך במתכונת מוחלשת מאוד.
ועל אף כל זאת עדיין נותרה האפשרות לשינוי, בעיקר בזכות זרם הפליטים שמגיע מאזורי המלחמה שבאמפריה ומתחיל לשנות את מאזן הכוחות הפוליטי. מועצת העבדים זוכה לתמיכה רבה מבעבר, ומלך העבדים אף מעז לעיתים להמרות את פיהן של הכתות. על כן המתח הולך ונבנה, והצדדים כבר נערכים להתפתחות הבאה.

ממלכת הצללים וממלכת חידלון
אלו הן ממלכות קטנות שהתנתקו מהארץ המקוללת. הן נשלטות בידי אדונים על מתים עצמתיים במיוחד, בשם עקרבת (ממלכת הצללים) ועבדקן (ממלכת חידלון). אלו שימשו בעברם כשרים בחצרו של המלך הליץ', אך כיום הם שוכנים בקברם, ומושלים משם בממלכותיהם המאוכלסות כמעט ורק בנתינים על-מתים. קרבתן של אדמות אלו לשאול כה גדולה, ששליטיהן אינם מוטרדים מפליטים או תסיסה חברתית, אלא בעיקר מכך שרעבונו של ת'ורברין לכוח ותהילה יתעורר בו מחדש - ואז יהיו הם הבאים בתור...

העיר הפרוצה
מדובר בעיר מבוצרת היטב, המשמשת כמקום מקלט לפושעים וכבירת החטאים של היבשת. העיר שוכנת על אי ליד חופה של ממלכת פאלה הקדושה, וסיפורה אינו זהה לזה של שאר הממלכות משום שהיא מעולם לא נכללה בשטחה של ממלכת הארורים הישנה. בשל היותה של העיר הפרוצה מבודדת, מבוצרת ומקום שוכנם של ברנשים שפלים ומנודים בעיני כל - היא אינה משמשת פרס בעיני שכנותיה הנוטות להתעלם מקיומה. רק ת'ורברין מקיים קשרים דיפלומטיים עם אנשי העיר, כך שממלכת פאלה הקדושה משמשת כערוץ התקשורת המרכזי בין העיר לבין ארצותיהם של בני התרבות.

ממלכת פאלה הקדושה
אחרי שת'ורברין חיסל את המלך הליץ', הוא הפריד חלק משמעותי מאדמותיה של ממלכת הארורים לשעבר והכריז עליהן כמדינה חדשה, המוקדשת לפאלה, ובה הוא עצמו שולט כמלך. עלילותיו של ת'ורברין, שהוא במקור בן למחוז הסְפָר, הביאו לגל של אופוריה בקרב תושבי האמפריה: הנה לאחר מאות שנים של נסיגה שליחי האמפריה שבו לכבוש אדמה חדשה בשמו של פאלה, ממש כמו בימיהם של הקיסרים הגדולים. זאת ועוד, שמו של ת'ורברין עצמו נישא כיום בהקשר של אגדה, שהרי הבלדות המועברות בפונדקי האמפריה מספרות על המלך הברברי הגיבור, שהציל את תושביה המסכנים של ממלכת הארורים מידיו של המלך הליץ' הנורא והשיבם לחיקו של פאלה. "אח", יאמר האזרח המצוי, "לו רק היה הקיסר הזמני של האמפריה יותר כמו ת'ורברין! הרי שזהו מלך אמיתי!"
כמובן שמן העבר השני, ת'ורברין נתפס כסכנה גדולה. עקרבת ועבדקן חוששים דרך קבע שת'ורברין בדרך לגזול מהם את אדמותיהם, וגם מלך העבדים חש בשכנו החדש נושף בעורפו. אף כתות הנקרומנסרים נוספות על יריביו של ת'ורברין, שהרי בעיניהן מדובר בכופר ופולש, שחיסל את מלכם האהוב.
ומה בדבר נתיניה של הממלכה הצעירה? בתחילה התמלאו בתקווה חדשה, אך בחלוף עשור הם מתחילים להבין מהו פרצופו האמיתי של מלכם. מדובר בלא יותר מבריון גס רוח, אשר יכולותיו המרשימות בקרב אינן מעידות על כישוריו העלובים כשליט. אמנם כוחות השאול התרחקו מממלכתו של ת'ורברין, אך את מקומם החליפו מדכאים חדשים. העם ממשיך לחיות בדלות ומחסור, בעוד שמלכם העריץ ממשיך לעסוק בהנצחת שמו והעשרת מקורביו.

4ה. סיעות בארצות הארורים

ההתרחשויות הרבות בעשור האחרון הביאו למצב של תסיסה חברתית בארץ המקוללת, הזולגת גם לממלכת פאלה הקדושה. פליטים, תושבים מקומיים, על מתים ומיעוטים שונים לוחצים זה את זה כדי לעצב את עתידם, כשברקע ממשיכים להשפיע גם האנטרסים של המדינות השכנות, לרבות האמפריה.

כתות הנקרומנסרים
ישנן שלוש כתות נקרומנסרים: כת הטירוף (מתמחה בלחשי תודעה), כת החורבן (קסמי הרס וקללות) וכת המתים (זימונים ועל מתים). הכתות מחזיקות בעצמה גדולה בשל נוכחותו המוגברת של השאול, ממנו הן שואבות את כוחן. כשחקן פוליטי, מדובר בקבוצה אידיאליסטית מאוד, הרואה בהרחבת הנוכחות של השאול יעד דתי שיביא להרמוניה מלאה עם לקליס ולהאדרת שמו. לכן בעלי בריתם הטבעיים אינם התושבים החיים, אלא כוחות השאול והעל מתים, לרבות מלכיהן של ממלכת הצללים וממלכת חידלון. בינן לבין עצמן הכתות עדיין מחזיקות במידה של יריבות, הנובעת בעיקר ממחלוקת באשר לדרך בה יש לממש את מטרותיהן.

"הדרך הישנה"
סיעה זו היא מעין תנועה לאומית הזוכה לאהדה רבה בקרב התושבים המקומיים. מדובר בזרם המבקש להשיב את ארצות הארורים לימי העבר: כלומר, הימים בהם הובילו הנזירים הסגפנים את העם מבלי להזדקק לנוכחותו של השאול, או הימים בהם משל מלך העבדים שתחתיו שלושת הכתות ומועצת העבדים. "הדרך הישנה" מחזיקה גם בשאיפות אזוריות, הנובעות מהרצון לאחד את ארצות הארורים חזרה לממלכה אחת ולהשיב לידיה את המחוז השחור שנגזל בידי האמפריה. חיסולו של המלך הליץ' וזרם הפליטים שהגיע מהמלחמה באמפריה חיזקו מאוד את הסיעה, וכיום בעלי בריתה המרכזיים הם המלך קארמון (התומך בה בסתר), ומועצת העבדים המתחילה להשיב את כוחה.

הרדיקלים
תנועה זו צמחה בעיקר מן המהפכנים שברחו משטחי האמפריה לארצות הארורים, והחלו להפיץ בהן את תורתם. התנועה דוחה את הקשר לאלילים וקוראת לאמונה באל מונותאיסטי בשם פיילור, הרוצה בשוויון וצדק חברתי. היא קוסמת לרבים בממלכות הארורים, משום שהשיטה האלילית במקומות אלו הביאה את לקליס, ולדעת רבים זוהי הסיבה שארצם הפכה למוצב קדמי של השאול.

מיעוטים
ישנם גזעי מיעוטים רבים בארצות הארורים, שאינם בני אדם ואינם על מתים. בהם נכללים הגובלינים, אשר הגרו מארצם שבדרום (הקרויה הרקאן פלאסיס ונראית במפה) לשטחי ארצות הארורים. כאן הם זוכים למעמד מיוחד בזכות השפעתה של מולדתם העשירה, ומשמשים לרוב כסוחרי עבדים. מיעוט נוסף הוא אנשי העכברוש, אשר חיים במושבות סגורות למרגלות האגם השחור. לבסוף ישנו יער החלומות בגבול הדרומי של הארץ המקוללת, המאוכלס בדרו ופיות רעות. יצורים אלו אינם מבקשים להשפיע על הנעשה בשאר הממלכה, אך השמועות מספרות שאלו אשר מעזים להכנס ליער - נרדמים ולא מתעוררים לעולם.

השפעה חיצונית
בנוסף לכל האמור עד כה, השפעתה של האמפריה ושל ארצות הארורים השונות זו על זו היא ניכרת. ראוי בהקשר זה לציין את התאגידים האמפריאליים, וביחוד החברה לפיתוח, המקיימים עסקים נרחבים בשטחים אלו.

4ו. סיום: הבלדה על ת'ורברין, המלך הברברי

תושבי האמפריה נוהגים להתכנס בפונדק המקומי כדי לשתות, לרקוד ולשיר שירים, ומזמורים המספרים את עלילותיו של ת'ורברין נפוצים מאוד במפגשים הללו. כך גם הבלדה הזו - שנהייתה ממש להיט. אבל אם תשאלו אותי, היא מתחילה קצת להמאס...

"אהמ, אז נתחיל..."

"זהו שיר על ת'ורברין
המלך הברברי
שאת עלילותיו - איש לא החמיץ
הוא הניף את חרבו
ומכוח גדולתו
השיב אל השאול - את המלך הליץ'
אז ראו
עקרבאת ועבדקן
איך מלך המתים - נעלם
וברחו מיד
אל ארצות
השממה
מאימתו של ת'ורברין - וחרבו האדירה!"

(*כאן מתחיל סולו חלילים צוהל, שנחלש, ואז כולם מתחילים תיפוף על השולחן שהולך ומתחזק - עד שהשיר נמשך)

"המלך המקולל
ועבדיו הארורים
רועדים - כשת'ורברין מצחצח את חרבו
הם ברחו אל ארצם
ועדיין מסתתרים
אך ת'ורברין בינתיים - חזר לארצו
שם הקים
מלכות לפאלה
ושומר עליו דרקון של מעלה..."
 
1. נוסף פוסט על ארצות הארורים, ותודה לכל מי שהגיב ועזר בדיון ההתייעצות שפתחתי לפני חודש.

2. הפוסט החדש כולל את כל החומר על ארצות הארורים, כך שהשלב הבא הוא ככל הנראה פוסט על המהפכה והמלחמה הגדולה.

3. הפוסט הנוכחי קצת מסורבל, משום שהחומר הוא קצת מסובך - הרבה ארצות, לכל ארץ מבנה שלטוני ובעיות חברתיות שונות, רקע היסטורי ארוך ויחסית רלוונטי וכו'. ניסיתי להקל ככל האפשר - למשל מפות, ספוילרים ותוכן עניינים. מוזמנים לשאול אם משהו מרגיש לא ברור או סתם חופר במיוחד...

4. כרגיל, תמיד אשמח למשוב ולרעיונות חדשים (בדגש על אזורים שטרם הוצגו). קריאה מהנה :)
 
חזרה
Top