מפעלי "ניקס כימיקלים" היו בקצה העולם שמאלה.
החטוף הרגיש את לוע האקדח נתחב מעל לצווארונו המחוייט. מוקדם יותר האישה באה אליו לפגישה בתשלובת "ניקס כימיקלים" ושלפה אקדח לעברו. הוא סימן לאנשי האבטחה לתת לאישה לעשות כרצונה. הוא שמע על בעלה - איש ניקיון שנפגע כשפגם בייצור של אחד המכלים הביא לכך שהמתכת תזרום מעליו. האיש ברח מהשגחה, ולמרות מאמצים רבים, איש לא מצא אותו.
"במקומך לא הייתי ממהר. התוצאות הן אחד למאה לרעתך." אמר החטוף, דוחק עוד קצת את האישה הנואשת. בעלה היה האחד ממאה והם רצו אותו.
"אתה, רק רווחים בראש שלך." נהמה האישה. הוא והיא ידעו שהוא היה בתחתית שרשרת המזון של "ניקס כימיקלים" ועבורו העובדה שהחברה מרוויחה לא הייתה בכלל מניע. האפשרות להיחלץ ממשרה מחניקה ולא ראויה לכישוריו הייתה, לעומת זאת, בהחלט במקום אם התוכנית המטורפת תצליח. הוא גנח כשהאישה התחילה לפתוח את הדלת ואמר: "אני מניח שבעלך נאם באוזניך על כך שהוא מסכן אותך כשהוא נמצא בחברתך עם כל נבלי העל שרודפים אחריו."
"שקט." אמרה האישה ותחבה יותר עמוק את האקדח בצווארו. היא פתחה את הדלת בבעיטה. אנשי האבטחה במפעל קיבלו הוראה מראש לראות ולא להיראות ובתקווה האישה טיפשה דיה מכדי להבין לאן יוביל ניסיון השוד שלה. האיש קם מהמושב המרופד והביט בטבעת שעל אצבעה. היא הייתה מאוהבת. והורמונים הם חולשה. הוא אמר, בנימה שקולה, בעודו מובל קדימה, "ברור לך שכל נבלי העל בראש שלו. הם תוצאת לוואי של החומר שנשפך עליו. למזלו, הוא שרד."
"רגע," אמרה האישה, לוקחת אותו מסביב לבלוק "גם אצל אחרים זה קרה. ברגע שהם קיבלו כוחות, הם גם קיבלו אויבים להילחם בהם."
האישה התחילה להקשיב. החטוף נשם עמוק ואמר: "עשינו ניסויים עם חיילים. כולם מתו בפחות משעה. פלא שהוא שרד עד עכשיו."
והאישה פתחה דלת אדומה שנפתחה לתוך מגרש ריק בחזיתו של המפעל. הוא יכל לשמוע משם את המיית המכונות שהכינו והכילו את החומר המסוכן בתוכן.
"ואתה רוצה שאאמין שטובת בעלי עומדת לנגד עיניהם של מעסיקיך?" שאלה. למעסיקיו היה חשוב יותר לא להסתבך עם תביעה משפטית. בעלה היה פיגוע בצלם אנוש. מתישהוא מישהו יבין מאיפה הוא בא ויגיש תביעה נגד החברה. ממשלת ארה"ב תנתק איתם את הקשרים יותר מהר משהוא יכול לומר 'כריסטופר קולומבוס'. אם הוא יוכל לסיים את הסיפור לפני שכתב חרוץ מדי יקשר בין הפרטים, הוא יהיה גיבור אמיתי ואפילו יקודם. הוא אמר, רואה דלת,
"אנחנו מעריצים של בעלך, של כח הרצון שלו, של ההתמדה שלו למרות כל הסיכויים. אנחנו רוצים ללמוד ממנו לקראת הניסויים הבאים." החמיא לאישה. הוא בטח אמר את המילים הלא נכונות. האישה דרכה את האקדח מאחוריו. הם נכנסו אל המקום השמור ביותר במפעלים. צלפים הוצבו בנקודות נסתרות, מחכים לפקודה ממנו. המיכלים שאגו כאריות מעל לראשיהם. זיעה נטפה ממנו, מודע למתכת הנוזלית המסוכנת שאוחסנה במיכלים הללו עד שיאושרו ניסויים.
"איך מוציאים את החומר מהמיכל? כשהמתכת תיגע בי, אחלוק עם בעלי את גורלו והוא לא יצטרך לחשוש שיפגע בי." נהמה האישה, עומדת לירות בו. כמובן שהחטוף ידע. האישה בחרה בו משום שהיא ידעה שהוא יודע. הוא היה מנהל מחלקת התחזוקה של "ניקס כימיקלים" והכיר את כל המתקנים והמכונות שם.
אם החומר יגע באישה והיא תשרוד, הם יזדקקו ליותר מצלפים. היא לא ציפתה ממנו עתה שידבר. היא ציפתה שהוא יעשה והוא, בכל זאת, אמר: "רייצ'ל, הניחי את האקדח ואמרי לנו איפה בעלך."
והאישה רוקנה את אקדחה על המיכל. בהתחלה מנהל מחלקת התחזוקה חשב שהמיכל החדש שהזמינו יתגלה כחזק מכל קליע שאדם יכול לחשוב עליו ואז... שמע צליל מפואר של חומר דולף מעליהם. הוא חש עתודות של כח חייתי גואים בו כשזינק קדימה הרחק מהאישה המטורפת לצליל הצלפים היורים לעברה. החומר נגע בה ביחד עם הקליע הראשון. עד מהרה מתכת הלמה במתכת... והשודדת נבלעה בחומר הגואה או לפחות כך קיווה. החברה לא צריכה שניים.
ועל מה הוא חשב שהוא שיתף איתה פעולה? היה ברור לו שמעסיקיו יודעים שהוא יודע יותר מדי ונאמן. הוא ימשיך בעבודתו עד קץ הדורות או עד שהוא יפרוש - מה שיקרה קודם. הוא הציץ לאחור לעבר המתכת הגואה מעבר לדלת הפתוחה והודה לאל שהוא בריא.
החטוף הרגיש את לוע האקדח נתחב מעל לצווארונו המחוייט. מוקדם יותר האישה באה אליו לפגישה בתשלובת "ניקס כימיקלים" ושלפה אקדח לעברו. הוא סימן לאנשי האבטחה לתת לאישה לעשות כרצונה. הוא שמע על בעלה - איש ניקיון שנפגע כשפגם בייצור של אחד המכלים הביא לכך שהמתכת תזרום מעליו. האיש ברח מהשגחה, ולמרות מאמצים רבים, איש לא מצא אותו.
"במקומך לא הייתי ממהר. התוצאות הן אחד למאה לרעתך." אמר החטוף, דוחק עוד קצת את האישה הנואשת. בעלה היה האחד ממאה והם רצו אותו.
"אתה, רק רווחים בראש שלך." נהמה האישה. הוא והיא ידעו שהוא היה בתחתית שרשרת המזון של "ניקס כימיקלים" ועבורו העובדה שהחברה מרוויחה לא הייתה בכלל מניע. האפשרות להיחלץ ממשרה מחניקה ולא ראויה לכישוריו הייתה, לעומת זאת, בהחלט במקום אם התוכנית המטורפת תצליח. הוא גנח כשהאישה התחילה לפתוח את הדלת ואמר: "אני מניח שבעלך נאם באוזניך על כך שהוא מסכן אותך כשהוא נמצא בחברתך עם כל נבלי העל שרודפים אחריו."
"שקט." אמרה האישה ותחבה יותר עמוק את האקדח בצווארו. היא פתחה את הדלת בבעיטה. אנשי האבטחה במפעל קיבלו הוראה מראש לראות ולא להיראות ובתקווה האישה טיפשה דיה מכדי להבין לאן יוביל ניסיון השוד שלה. האיש קם מהמושב המרופד והביט בטבעת שעל אצבעה. היא הייתה מאוהבת. והורמונים הם חולשה. הוא אמר, בנימה שקולה, בעודו מובל קדימה, "ברור לך שכל נבלי העל בראש שלו. הם תוצאת לוואי של החומר שנשפך עליו. למזלו, הוא שרד."
"רגע," אמרה האישה, לוקחת אותו מסביב לבלוק "גם אצל אחרים זה קרה. ברגע שהם קיבלו כוחות, הם גם קיבלו אויבים להילחם בהם."
האישה התחילה להקשיב. החטוף נשם עמוק ואמר: "עשינו ניסויים עם חיילים. כולם מתו בפחות משעה. פלא שהוא שרד עד עכשיו."
והאישה פתחה דלת אדומה שנפתחה לתוך מגרש ריק בחזיתו של המפעל. הוא יכל לשמוע משם את המיית המכונות שהכינו והכילו את החומר המסוכן בתוכן.
"ואתה רוצה שאאמין שטובת בעלי עומדת לנגד עיניהם של מעסיקיך?" שאלה. למעסיקיו היה חשוב יותר לא להסתבך עם תביעה משפטית. בעלה היה פיגוע בצלם אנוש. מתישהוא מישהו יבין מאיפה הוא בא ויגיש תביעה נגד החברה. ממשלת ארה"ב תנתק איתם את הקשרים יותר מהר משהוא יכול לומר 'כריסטופר קולומבוס'. אם הוא יוכל לסיים את הסיפור לפני שכתב חרוץ מדי יקשר בין הפרטים, הוא יהיה גיבור אמיתי ואפילו יקודם. הוא אמר, רואה דלת,
"אנחנו מעריצים של בעלך, של כח הרצון שלו, של ההתמדה שלו למרות כל הסיכויים. אנחנו רוצים ללמוד ממנו לקראת הניסויים הבאים." החמיא לאישה. הוא בטח אמר את המילים הלא נכונות. האישה דרכה את האקדח מאחוריו. הם נכנסו אל המקום השמור ביותר במפעלים. צלפים הוצבו בנקודות נסתרות, מחכים לפקודה ממנו. המיכלים שאגו כאריות מעל לראשיהם. זיעה נטפה ממנו, מודע למתכת הנוזלית המסוכנת שאוחסנה במיכלים הללו עד שיאושרו ניסויים.
"איך מוציאים את החומר מהמיכל? כשהמתכת תיגע בי, אחלוק עם בעלי את גורלו והוא לא יצטרך לחשוש שיפגע בי." נהמה האישה, עומדת לירות בו. כמובן שהחטוף ידע. האישה בחרה בו משום שהיא ידעה שהוא יודע. הוא היה מנהל מחלקת התחזוקה של "ניקס כימיקלים" והכיר את כל המתקנים והמכונות שם.
אם החומר יגע באישה והיא תשרוד, הם יזדקקו ליותר מצלפים. היא לא ציפתה ממנו עתה שידבר. היא ציפתה שהוא יעשה והוא, בכל זאת, אמר: "רייצ'ל, הניחי את האקדח ואמרי לנו איפה בעלך."
והאישה רוקנה את אקדחה על המיכל. בהתחלה מנהל מחלקת התחזוקה חשב שהמיכל החדש שהזמינו יתגלה כחזק מכל קליע שאדם יכול לחשוב עליו ואז... שמע צליל מפואר של חומר דולף מעליהם. הוא חש עתודות של כח חייתי גואים בו כשזינק קדימה הרחק מהאישה המטורפת לצליל הצלפים היורים לעברה. החומר נגע בה ביחד עם הקליע הראשון. עד מהרה מתכת הלמה במתכת... והשודדת נבלעה בחומר הגואה או לפחות כך קיווה. החברה לא צריכה שניים.
ועל מה הוא חשב שהוא שיתף איתה פעולה? היה ברור לו שמעסיקיו יודעים שהוא יודע יותר מדי ונאמן. הוא ימשיך בעבודתו עד קץ הדורות או עד שהוא יפרוש - מה שיקרה קודם. הוא הציץ לאחור לעבר המתכת הגואה מעבר לדלת הפתוחה והודה לאל שהוא בריא.
