• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור [סיפור] [אתגר שבועי 2] קרן אור מן העננים

[storyp]חשיכה מוחלטת. לא ניתן היה לראות דבר. אפילו המסוק האוטונומי הקטן שזמזם בעליזות למעלה היה בלתי נראה לחלוטין, גם לעין המיומנת ביותר. הסיבה היחידה להשאיר את העיניים פקוחות היה החשמל באוויר, והידיעה של מה שהוא מביא איתו, לאלה שסבלנים מספיק. אבל עבור אלה שהתרגלו לחשיכה, ההבטחה לאור עוררה הרבה סבלנות.[/storyp]
[storyp]הבזק ברק. ברגע אחד, ג'ק מקורמק ראה את תוואי השטח הפראי, האדמה האדומה-חומה עולה ויורדת מסביב לסלעים כבדים ואגמים קטנים.[/storyp]
[storyp]"הרבה מים," מקורמק אמר בהרהור בזמן שהחשיכה עטפה את הכל שוב, מותירה רק הבזקים לבנים באחורי עיניו. "אבל המון סלעים. נצטרך לנוע בזהירות."[/storyp]
[storyp]הבזק ברק. הפעם מקורמק ראה את השמיים, העננים עולים ויורדים גם הם בגוונים כחולים, אפורים וסגולים. בתאורה הרגעית הוא יכל לראות את העננים נעים קלילות עם הרוח הנושבת.[/storyp]
[storyp]"השמיים מבטיחים סופה ארוכה, אה, וויסט?" מקורמק אמר, מביט בחיבה אל המסוק הקטן מרובה הלהבים שריחף לצידו. "לא נלך לישון רעבים אחרי הכל."[/storyp]
[storyp]הבזק ברק. מסביב לרוב האגמים היו רק עשבים, אבל חלקם הוקפו בסדרת עצים גבוהים, נמתחים לכיוון העננים במיטב מרצם.[/storyp]
[storyp]"מה אתה אומר, וויסט?" מקורמק שאל. "איזה יער ייפגע ראשון? אני מוכן להתערב שזה היער ההוא," הוא אמר. הוא לא טרח להצביע לאיזה יער התכוון; בלאו הכי לא ניתן היה לראות כלום, והקוודרוקופטר לא הבין מילה. אבל הוא ידע, וזה מה שהיה חשוב.[/storyp]
[storyp]ההבזק הבא היה חלש ועמום. מקורמק כיוון את עיניו אל מקור ההבזק בשמיים, ובמהרה ראה הבזק נוסף, עמום באותה המידה, ואז עוד אחד, ועוד אחד, באותו המקום.[/storyp]
[storyp]"אלוהים אדירים, וויסט!" מקורמק קרא, ידו עולה לגעת במצחו, ואז בשפתיו. "ברקים הפוכים! אתה חושב שיש מישהו שם למעלה?"[/storyp]
[storyp]הוא ידע את התשובה; ברק הפוך היה משתגר למעלה רק אם היה משהו לפגוע בו. או לפחות כך הוא חשב. ברק הפוך סתר את כל התורה המדעית שאותה הוא למד בדקדוק במהלך חייו הצעירים, והוא פטר אותה בתור אגדה שנווטים סיפרו אחד לשני כדי להפחיד את עצמם. הוא המשיך לפטור אותה ממש עד הרגע שבו ברק הפוך פגע בספינת החלל שלו, וריסק אותה היישר לתוך הכוכב הנידח.[/storyp]
[storyp]הענן המרוחק הבהב עוד מספר פעמים, ואז החשיכה הייתה מוחלטת שוב. לרגע הוא הרשה לעצמו לקוות שאף אחד לא נפגע, ונזף בעצמו על האכזבה שלוותה למחשבה.[/storyp]
[storyp]כאילו בסימן, העננים בשמיים החלו להתבהר שוב, אבל האור שלהם היה שונה עכשיו, גוונם האדום והכתום של להבות, במקום הכחול והלבן של חשמל. האור נעשה חזק יותר, ואז יותר, ולפני שמקורמק הספיק למצמץ אורה של ספינת חלל בוערת שטפה את הכל באור מסנוור.[/storyp]
[storyp]"שמור על העיניים פקוחות, וויסט," מקורמק לחש, מתאמץ שלא לעצום את עיניו הדומעות. "שלא נפספס."[/storyp]
[storyp]הספינה עשתה מסלול ישיר למטה, ואחרי שחצתה את מעטה העננים, הם מיהרו למלא את החור מאחוריה, גועשים ומתערבלים בכעס. לא עבר רגע, וסדרה של ברקים בקעה מהשמיים, פוגעת בספינה שוב ושוב, מקלות ארוכים ומשוננים של חשמל מתיזים מתכת מותכת לכל עבר. חתיכת ברזל גדולה התנתקה מהמעבורת, ולפתע מדחפי סילון הופעלו לצידה. רגע לאחר מכן, ברק נוסף פגע גם בה, והמדחפים החלו לקרטע.[/storyp]
[storyp]מקורמק חייך. "ראית את זה, וויסט?" הוא שאל בהתרגשות. "קפסולת חירום! אולי יש שורדים!" ברק נוסף פגע בקפסולה, כאילו אומר לו לא למהר למסקנות.[/storyp]
[storyp]"קדימה, וויסט!" מקורמק קרא, מתחיל לרדת מהגבעה שעליה עמד. הוא שם את אצבעותיו בפיו, ושחרר שריקה מסולסלת. וויסט פלט רעש צפצוף אלקטרוני שהראה שהוא הבין את הפקודה: עקוב אחריי.[/storyp]
[storyp]הירידה במדרון הייתה מאוד קלה לאור הלהבות המרוחקות. מקורמק היה רגיל לעשות סדרת צעדים איטיים, ואז לגשש או להמתין לברק הבא שיאיר את דרכו. לאורה של החללית הבוערת, הוא יכל לנוע בדילוגים רחבים, הכבידה החלשה מורידה אותו באיטיות ומאפשרת לו לנחות בקלות.[/storyp]
[storyp]הוא עקף את הגבעה שמאחוריה התרסקה הקפסולה בזינוק והחל לבחון את הסצינה עוד לפני שנחת. שום דבר לא בער, סימן מצוין, אבל הקפסולה לא נראיתה במצב טוב. הוא נחת ועצר, מביט לאחור. "קדימה, וויסט," הוא זירז את המסוק, לפני שהקיף בזהירות את הקפסולה.[/storyp]
[storyp]הדלת הייתה שבורה לחלוטין, המתכת שלה חרוכה ועקומה. בפנים, הקפסולה הייתה מלאה בשברי זכוכית וציוד חירום מפוזרים. כל הציוד החשמלי נהרס ממכת הברק, מותיר את הקפסולה בעלטה. הוא אימץ את עיניו, וראה חליפת חלל קרועה, צבעיה הלבנים מוכתמים בדם באיזור המותן. האישה שלבשה את החליפה הסתכלה למטה בשפתיים רועדות, עיניה הבלתי מורגלות לחשיכה לא מצליחות להבין את המתרחש.[/storyp]
[storyp]מקורמק שרק שריקה עולה ויורדת, וויסט זמזם, ורגע לאחר מכן אורות עדינים מילאו את הקפסולה. רסיס גדול של קרמיקה, שארית ממגני החום של המעבורת, היה נעוץ במרכז גופה של הניצולה. היא הייתה כמעט חצויה לשניים. עיניה התרוממו מהפצע המזוויע אל האורח. מקורמק נאנח בעצב, מרים את ידו למצחו ואז לשפתיו. "זה לא נראה טוב," הוא העיר.[/storyp]
[storyp]הניצולה הביטה בו במבט פיכח להפליא. "אני לא מניחה שאתה רופא במקרה?" היא שאלה, ללא תקווה אמיתית בקולה. "או שאתה יכול להביא אחד מהר?"[/storyp]
[storyp]"אין כאן רופא," הוא אמר לה, משתדל להשתמש בטון הנכון, אבל לא בטוח מה הוא. "זה רק אני וויסט על הכוכב הזה, ואני חושש שאני מהנדס, כפי שרצה האל."[/storyp]
[storyp]האישה צחקה צחוק מריר, שמיד נעצר באנקת כאב, ואז השעינה את ראשה לאחור. "כן, אני מניחה שזה היה יותר מדי מזל לקוות אליו."[/storyp]
[storyp]מקורמק התקרב, מתיישב לצידה של הניצולה, וויסט עוקב אחריו בצייתנות. "זה יכל להיות גרוע יותר," הוא אמר בטון מעודד. "יכלת להיות לבד על הכוכב." היא חייכה בתגובה. מקורמק החווה בראש אל הרסיס. "זה לא כואב?"[/storyp]
[storyp]"בכלל לא," היא אמרה, לא מסתכלת למטה. "ביננו, אני לא חושבת שזה סימן טוב. אני הילה, דרך אגב."[/storyp]
[storyp]"ג'ק מקורמק," הוא אמר באינסטינקט. "החברים שלי קראו לי מקורמק, אבל אני מעדיף ג'ק." הוא החווה אל המסוק. "וזה וויסט."[/storyp]
[storyp]"נעים להכיר, ג'ק, וויסט," היא אמרה, מביטה בשניים. "אף פעם לא ראיתי רובוט שמופעל על ידי שריקות." ברק הבזיק באופק שוב, מבהיל את הילה, אבל מקורמק כבר היה רגיל.[/storyp]
[storyp]"הוא היה פרויקט הגמר שלי, באוניברסיטה," מקורמק אמר בחיבה. "גנבתי אותו ביום שסיימתי את התואר. הוא ואני היינו היחידים לשרוד את ההתרסקות."[/storyp]
[storyp]הילה הביטה במסוק בשקט. "שורדים," היא אמרה בדחיפות. "יכול להיות שיש עוד שורדים על הספינה שלי. אתה… אתה חושב שתוכל לבדוק?"[/storyp]
[storyp]מקורמק החליף מבט עם וויסט. "אני לא רוצה להיות לא נחמד, אבל זה לא סביר. התרסקות מלאה ממסלול לא מותירה הרבה שורדים." הוא היה בשקט לכמה רגעים, מביט אל האופק. האור הכתום של הספינה כבר כמעט דעך - אש בערה מהר באטמוספירה העשירה בחמצן. "מה עשיתם כל כך רחוק מהסקטור המיושב בכלל?"[/storyp]
[storyp]הילה חייכה חיוך עצוב, שפתיה ושיניה מותכמים בדם. "באנו להביא את אור הציוויליזציה," היא אמרה, אירוניה בקולה, וברק נוסף הבזיק. "ליישב כוכב חדש, הרחק מהסקטור, אני והחברים הכי טובים שלי." היא נענעה בראשה בעצב. "זה היה אמור להיות מרהיב, מושבה מתורבתת ונאורה, הרחק הרחק מהשפעותיו הרקובות של הסקטור. כל כך רחוק, שנדרשו שנים של מסע במהירות-כמעט-אור כדי להגיע. עשינו תורות, כל אחד שומר על הספינה במשך שנה, בזמן שהאחרים ישנים בהקפאה." ברק נוסף הבזיק בשמיים, והפעם הילה אפילו לא נרתעה. "כולם מהנדסים ורופאים, אבל ברור שבמשמרת שלי, הסופרת, תהיה תקלה. בעיות בחשמל של המאגר הגנטי, שאיימו להרוס את כל הביציות הקפואות שהבאנו. תכננתי לעצור פה רק כדי להעיר מישהו שיוכל לתקן את זה, אבל מסתבר שאפילו לזהות כוכב בטוח אני לא יכולה." עוד ברק הבזיק, מקום הפגיעה שלו סמוך. מקורמק הרים את מבטו אינסטינקטיבית אל חלון הקפסולה, אבל הפגיעה הייתה באגם קטן, מים ניתזים לכל עבר.[/storyp]
[storyp]"זאת לא אשמתך," מקורמק אמר בשלווה. "אני טסתי על ספינה של מבריחים, אנשים שפרנסתם תלויה ביכולת שלהם לזהות כוכבים לא מיושבים אבל בטוחים. הם בחרו בכוכב הזה בלי היסוס, ו-" ברק נוסף הבזיק, הפעם קרוב מאוד, ומקורמק הרים את מבטו מיד. הברק פגע בעץ סמוך, והעץ הגבוה מיד נבלע לתוך הקרקע. בזמן שהוא צנח פנימה, השורשים שלו בקעו החוצה מהאדמה, וכשהם נעצרו בפתאומיות, הפירות שהיו תלויים מקצותיהם השתחררו ועפו באוויר.[/storyp]
[storyp]"אה-הא!" מקורמק קרא, יוצא מהקפסולה במהירות ומתמקם. "ניצחת הפעם וויסט, זה לא היער שאני חשבתי." הוא הוסיף שריקה מסולסלת, וויסט צהל באוויר באמצעות לולאה מורכבת. הפירות התעופפו באיטיות דרך הכבידה הנמוכה, עד שאחד נחת בעדינות לתוך ידיו של מקורמק. הפרי היה לבן-שקוף, בערך בגודלו של אננס, ומורכב מעשרות חלקים קטנים מלאי מיץ שדבוקים אחד לשני, כמו פלחי תפוז. הפירות שאותם לא תפס התרסקו לקרקע, מפזרים מיץ וזרעים לכל עבר.[/storyp]
[storyp]הוא חזר לקפסולה עם השלל בידו, מוציא פלח ומכניס אותו לפיו, לועס בשביעות רצון. הילה הביטה בו בעיניים חצי-פקוחות, העייפות והכאב ניכרים על פניה, אבל מאחוריהם הוא זיהה הפתעה. "יש פה פירות אכילים?"[/storyp]
[storyp]מקורמק הנהן. "זה הנס החמישי שלי," הוא אמר. "את רוצה לטעום?"[/storyp]
[storyp]הילה הנהנה, ומקורמק הוציא פלח, מקרב אותו לשפתיה. היא נגסה בפלח, שהתפוצץ במיץ חמוץ-מר בפיה. היא עיקמה את אפה, בעיקר בגלל שלא ציפתה לטעם. "יש לזה טעם של… מי קוקוס שרופים ותפוזים סיניים."[/storyp]
[storyp]מקורמק נקש באצבעותיו. "תפוזים סיניים!" הוא אמר בנצחון. "ידעתי שהטעם מוכר!"[/storyp]
[storyp]הילה חייכה בעייפות, ראשה מתנדנד מצד לצד. "זה הנס החמישי?" היא שאלה, קולה צמיגי. "שהכוכב שהתרסקת עליו הכיל במקרה עצים עם פירות אורגניים אכילים?"[/storyp]
[storyp]מקורמק הנהן לאישור. "הנס הראשון הוא ששרדתי. אלוהים היה רחום באותו יום, רק הוא יודע כמה לא הייתי ראוי לחיות." ברק נוסף הבזיק מאחור, ומקורמק הסתכל, אבל הברקים החלו להתרחק. הוא נגס בפלח נוסף מהפרי. "לא עשיתי דברים רעים, לא באמת, אבל עמוק בפנים ידעתי מה הצוות שלי עושה כדי להשיג את השלל שלו. ו… טוב, לא עשיתי שום דבר כדי לעצור בעדם.[/storyp]
[storyp]"הנס השני הוא חמצן. אטמוספירה שניתן לחיות בה היא נדירה מאוד בגלקסיה שלנו, אבל האל בחר לי כוכב עם אטמוספירה עשירה בחמצן.[/storyp]
[storyp]"הנס השלישי הוא הברקים." כאילו להדגיש את נקודתו, השמיים התבהרו שוב לאור ברק מרוחק. הוא ראה את עיניה של הילה הולכת והופכות מטושטשות, והיסס רגע לפני שהמשיך. "יומיים אחרי ההתרסקות, אזלו לי כל מקורות החשמל, ונקברתי בתוך חשיכה. אני לא חושב שאפשר לתאר כמה זה נורא, להיות בחשיכה מתמדת. הברקים הופיעו, ונתנו לי אור כשהייתי צריך אותו.[/storyp]
[storyp]"הנס הרביעי הוא וויסט. ברגעים הכי בודדים שלי, כשהתחלתי לאבד את שפיותי, מצאתי אותו, מספיק בריא כדי שאוכל לתקן אותו, הסוללות שלו מספיק טעונות כדי לטוס מעלה ולהפעיל את טורבינות הרוח שלו.[/storyp]
[storyp]"הנס החמישי הוא כמובן פרי-הברק," הוא הרים את הפרי בידו בזהירות. "עם מים ומספיק חומרים אורגניים כדי להשאיר אותי שבע. הנס השישי הוא התכולה של ספינת ההברחה שלי: ויטמינים ותוספי תזונה, מספיק כדי להזין אותי למאות שנים."[/storyp]
[storyp]הילה חייכה חיוך קלוש, עפעפיה נראים כבדים מכדי שעיניה יוכלו לשאת אותם. "זה מקסים בעיניי," היא אמרה בקול איטי, "שבנית לך אגדה." ראשה התנדנד קצת, ואז היא הוסיפה. "אבל אני חושבת… שבסיפור טוב… צריכים להיות… שבעה ניסים…"[/storyp]
[storyp]עיניה של הילה נעצמו, ומקורמק הביט בה בשקט לכמה רגעים. לאחר מכן הוא הניח את ידו על מצחו, ואז על שפתיו. "היא עם האל עכשיו, וויסט," הוא אמר בקול מלנכולי.[/storyp]
[storyp]הספינה המרוסקת ספגה נזק כבד. המילים של הילה מילאו אותו תקווה, והוא הלך לבדוק את תאי שנת-העל כפי שהבטיח, אבל לא היו ניצולים. הוא נזף בוויסט על שפיתח תקוות שווא, והלך לחפש דברים שבהם יכל להשתמש.[/storyp]
[storyp]רוב הציוד המכני נהרס בהתרסקות, והציוד החשמלי נשרף מהברקים, אבל הוא מצא כמויות גדולות של תוספי תזונה, ואפילו זרעים, שאולי יצליח לשתול יום אחד, אם יצליח להקים חממה. הוא כבר חשב לעזוב ולנסות לתפוס עוד כמה פירות-ברק, כשראה אור בוקע מאחד החדרים. הוא צעד בזהירות דרך הדלת השבורה, מביט מסביב.[/storyp]
[storyp]מדפים על גבי מדפים של דגימות היו מרוסקים על הרצפה, אבל מדף אחד, גבוה ועמוס לעייפה, נותר שלם. מדף מלא בביציות מופרות, מנגנון הקירור שלו עדיין פועל, ממתין לפקודה להכנס לאינקובטור.[/storyp]
[storyp]ג'ק הרים את ידו אל מצחו ואז נישק אותה, על שפתיו טעמם המלוח של דמעות, והודה לאל על חנינותו.[/storyp]

למרות שהרעיון בא מהר - לקח לי זמן עד שהצלחתי להעלות אותו לכתב. קשה מאוד לשחק על התפר בין פירוט יתר לבין מחסור בתיאורים עם מד"ב...
 
נהניתי. הסיפור זורם, העולם אמין, הדמויות טובות. שתי הערות:
א. העניין עם העצים לא ברור. בקריאה שנייה אני חושב שאני מבין מה קרה, בערך, למרות שאיך עצים יכולים לצנוח לתוך הקרקע אחרי פגיעת ברק ולמה (אני מניח שכמנגנון הפצת זרעים כלשהו, אבל למה ברקים?) עדיין לא ברור.
ב. למרות שאתה מכוון חזק לרעיון של השגחה אלוהית, זה עדיין מד"ב, ולכן ההנחה שלי היא שאין אל וזה אומר שצירופי המקרים אמינים רק בקושי. אין לי בעיה עם ניצול שאיכשהו מצא כוכב מקיים חיים עם מספיק משאבים בשביל לשרוד. יש לי בעיה עם זה שתוך כמה שנים עוד ספינה מתרסקת על אותו כוכב, שמסתבר שהוא רחוק מאוד מהתרבות, ועוד במרחק הליכה מהניצול הראשון. בגלל שהכוכב קטן מכדור הארץ, ובגלל שדברים מוזרים קורים בו, ובגלל השגחה אלוהית נרמזת, אני מוכן להשעות את הספק שלי. אבל תכלס, צירופי המקרים האלה נוחים מדי.
 
מאוד מעניין. אני חייב להודות שמאוד לא ברור בהתחלה של מי ספינת החלל ומה קורה, כשהברק פגע לראשונה בספינת החלל, כתבת שהיא של ג'ק.
חוץ מזה, כשג'ק פונה להילה ואומר לה שהיה יכול להיות יותר גרוע, פספסת ת' וכתבת "יכל להיות לבד על הכוכב".
 
תודה רבה!
ת'ור, הרעיון של העצים לא מוצה עד הסוף בסיפור, כי כאמור התחלתי להתפזר באורך מהר מאוד... נורא קשה להעביר עולם מד"ב חדש בסיפור קצר. בכל מקרה, הסיבה של הברקים היא שבכוכב אין אור שמש, לכן העצים מקבלים את האנרגיה שלהם מאלקטרוסינתזה במקום פוטוסינתזה. כשהעץ נפגע, הוא גם מפיץ את הזרעים שלו באמצעות הפירות.
אני אגב לא מסכים שבמד"ב בהכרח אין אל, אבל אתה צודק, העניין של הניסים וההשגחה היו אחד האלמנטים המרכזיים.

נקסטורל - תיקנתי את שגיאת הכתיב, תודה.
כנראה שהייתי צריך להשקיע יותר זמן בקריאות נוספות כדי לשפר את החלקים הלא ברורים...
 
סיפור טוב, כרגיל. מה שכן, ציפיתי למשהו עם זה שהיא הנס השביעי שלו, לבסוף הוא לא אמר שום דבר בעניין.
היה מאוד אכפת לי מהדמויות, והיה חבל לי שהילה מתה, למרות שזה היה צפוי.
 
הסיפור כולו בנה לשם - הכוכב הבודד והלא מיושב, האדם המבודד והמנותק, שמחפש לכפר על דברים שהוא מצטער שלא עשה קודם לכן... ואז הוא מקבל הזדמנות חדשה: להגשים את החלום של הילה, תרבות חדשה בעולם חדש, מנותק מהשאר.
לא יודע, בתור אתאיסט אני בד"כ לא מתחבר לסיפורים עם נגיעה אלוהית, אבל דווקא אהבתי את ההנהון הזה כאן.
 
חזרה
Top