• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור [סיפור][אתגר כתיבה 2] כותונת הפסים

אין לי ממש מה לומר, חוץ מזה שאשמח לביקורת. ניסיתי משהו שונה הפעם, ואני לא בטוח שהצלחתי.
כמו הפעם הקודמת, שם הסיפור הוא ערך מוסף. אני מנסה להפוך את זה להרגל.

חוץ מזה, הניסוי שלי לאתגר הזה, של סיפור חסר דיאלוגים, עבר בהצלחה וגרם לי לחשוב לאתגר יותר קשה- סיפור בלי דיבורים. לא מחשבות, לא דיאלוג, לא מונולוג, שום דבר. רק תיאורים. זה יכול לעבוד?
הוא ראה אותם מדברים ביניהם, כאילו שהוא לא נמצא מטר מהם- ורק קיר זכוכית מפריד ביניהם. הוא יכל לשמוע אותם, והוא אכן שמע אותם טוב מאוד- זו לא הייתה זכוכית חסינת-קול- גלי הקול עברו דרכה ללא בעיה, לא כמו קליעים שנורים מקנה של אקדח, או לפחות לא כמו כדורים בקוטר 9 מ"מ. אלה ניתזים מהזכוכית בקלות. הוא ידע. הוא כבר ניסה.
מאז עברו שנים, ועדיין- הטיפשים לא הבינו שהוא יכול לשמוע אותם. אבל הוא לא הקשיב, למה שיקשיב? הם טיפשים, הם לא יעניינו אותו במילא. הו, אם רק היו מדברים על פוטבול, אבל לא- הם לא אמריקאים כמוהו.
הסוהרים שלו המשיכו לצחקק בקול מעצבן, הוא התלבט אם לדפוק על הזכוכית או לא, לפחות שיפסיקו את הקולות האלה. הקולות שמפריעים לשקט שלו.
הו, אם רק הזכוכית הייתה חסינת קול. החיים שלו היו הרבה יותר שקטים אז, אבל הוא לא היה בטוח שיוכל לשמור על שפיותו. ועדיין, האם שגעון הוא מחיר הוגן לשקט? הוא חשב כך. אבל אולי, אם השפיות שלו הייתה עוזבת אותו, הוא היה שומע קולות.
הוא לא חשב על זה עד עכשיו. האם זה אומר שהחלפת הזכוכית באחת חסינת-קול יהיה לשווא? שהוא מילא ישמע קולות?
זו מחשבה מעניינת. האם שווה לקחת את הסיכון? הוא החליט שלא. עדיף שהם לא ידעו שהוא יכול לשמוע אותם. עדיף לשמוע את הפטפוטים המוכרים לו מאשר סט דיבורים חדש לגמרי. הוא לא סמך על המוח שלו.
קולות הדיבור הופסקו כשהסוהרים עזבו את התא שלו, וזה אומר דבר אחד- הגיע הלילה.
אולי.
כנראה.
אבל האם זה משנה?
מה שבטוח זה שהגיע הזמן לישון.
מאז שהגיע, הלילה והיום התערבבו לו. הוא כבר לא ידע מה השעה. מדהים כמה זה משנה לבן אדם, הוא חשב שישתגע בתחילה. ועדיין, עברו מאז שנים- והוא התרגל.
הרי זמן הוא מושג מופשט, לפעמים הוא מרגיש איטי ולפעמים הוא מרגיש מהיר. עדיף לא לדעת אותו בכלל.
הוא הניח את ראשו על הכר, ונרדם במהירות, זה אחד הדברים שהחיים בתא הזה עושים לך.

ויחד עם השינה, הגיעו החלומות, הוא חלם על אדם שהוא לא הכיר טובע, וכריש זינק מעל המים ועבר דרך חישוק, אבל החישוק לא אפשר לו ללכת- תופס אותו בסנפיר הגב שלו ועוצר את תנועתו באוויר, מעל המים. והכריש ניסה להתנגד, נע וזע, והחישוק נחתך. אבל הכריש נותר באוויר.
ואז, החלום נגמר והתפוגג, ומשרידיו נוצר חלום חדש. החישוק החתוך נהיה שלם שוב, והסתחרר מסביב למותניה של נערה צעירה לבושה בבגד גוף. החישוק התחיל להסתובב מהר יותר ויותר, ועשן התחיל לעלות- ואין עשן בלי אש. והאש התחילה להתפשט, מאכלת את הבחורה שממשיכה לסובב את החישוק הבוער, והאש המשיכה להתפשט, והחדר בער. וכל העולם בער. ואז האש כבתה. משאירה מאחוריה אפר שחור, וגולגולת לבנה שנמצאת במרכזו של חישוק בוער.
והגולגולת דיברה, דברים חסרי פשר. מזכירים מעט את דיבוריהם של הסוהרים, רק ללא קיר זכוכית. אך לא למשך זמן- הלהבות שעל החישוק כבו, משאירות מאחוריהן זכוכית שקופה, אך עדיין ניתנת להבחנה. והגולגולת הפסיקה למלמל. ושתקה.
חישוק הזכוכית התחיל לקטון, סוגר על הגולגולת ומוחץ אותה. מרסק אותה לאבק אינץ' אחר אינץ' עד שנשאר עמוד קטן של אבקה לבנה, מוכל בתוך גליל שקוף על רקע של אפר שחור.
עשן התחיל לעלות מראש העמוד, אופף אותו באפור סמיך, והחלום התפוגג. ומתוך העשן נוצר חלום חדש. אופטימי יותר, על עננים אפורים וקשתות בענן. על שמיים חשוכים והבזקים לבנים של ברקים.

הוא התעורר לא הרבה אחרי זה, מתמתח בדרגשו הקשיח, מפיג את כאביו המעטים של גופו. בפעם הראשונה ששכב על הקרש הזה, שריריו נתפסו למשך שבועות, אבל שנים עברו מאז- וגופו התרגל. הוא חייך, נזכר בחלומו. באש. בגולגולת. בשמיים.

לאחר שלושה ימים הוא נמצא- גופה חרוכה, כלואה בתא של אבן קרה וזכוכית מותכת- על ידי כוחות ההצלה.
המתקן היה גדול, ומרוחק.
השריפה כבר גוועה כשכוחות ההצלה הגיעו, ולקחה את קורבנותיה איתה,
לחופש.
 
אהבתי את הסיפור, אבל יכול להיות שהפוטנציאל לא מומש עד הסוף- היית יכולת לספר לנו עוד על השגרה שלו, והיינו מכירים את הדמות שלו טוב יותר ואת הבדידות והטירוף שלו טוב יותר.
 
אני לא יודע, אני לא מהמבקרים המלומדים פה, זו רק התחושה האישית שלי שקיבלנו די מעט מידע עליו ושהוא לא כל כך הספיק להתפתח.
 
אני חושב שתיארת מספיק. אפשר להבין שהשגרה שלו מונוטונית ופחות או יותר זהה למה שראינו. הייתי שמח לתיאור קצר של האסיר עצמו, לאו דווקא ישיר, אבל דברים כמו "הוא נשכב על הדרגש, מותח את שריריו הגדולים" היו מבססים קצת את הדמות שלו.
למה השתמשת באינצ'ים במקום בסנטימטרים? אני יודע שהוא אמריקאי, אבל הוא לא חולם במידות אמריקאיות. זה תיאור, ואת התיאור מתאימים לקהל היעד.

אני חושב שסיפור בלי דיבורים או מחשבות יכול לעבוד. תוכל להשתמש בהבעות, קמיצות אגרופים וכו' כדי להעביר רגשות, או לנסות אפילו בלי אלה. תצטרך לתת תשומת לב מיוחדת למשמעות של פעולות ולתכנן את הסיפור ככה שנוכל להכיר ולהזדהות עם הדמויות גם בלי העזרים הרגילים, אבל כן, אני חושב שזה יכול לעבוד.
 
הסיפור היה נחמד. הרעיון הראשי טוב - אני בעצמי שקלתי לעשות סיפור על חטוף בשבי, אבל בסוף הלכתי על משהו אחר.
אני חושב שהעברת את הסיטואציה די טוב. היה ברור ברגע שמדובר בשבוי או חטוף, בלי שתגיד את זה אפילו פעם אחת, אפילו בלי להזכיר את הנסיבות - מה שבעיניי עבד טוב. אבל אני כן מסכים שלא היה מזיק עוד כמה מילים על השבוי, ועל הייאוש שלו. הפעולה שהוא עשה לא מגיעה בקלות.
הקונספט של החלום היה מעניין. המטאפורות היו טובות, ובמבט לאחור היה ברור מה משמעות החלום, שזה לא מובן מאליו. אבל בזמן שקראתי את החלום קצת איבדתי ריכוז - בסוף אני קורא על רצף מאורעות בלתי קשורים. זה טוב שהחלום הוא מטאפורה למה שהוא עובר וצריך לעשות, אבל הוא צריך להיות גם מעניין בפני עצמו, אחרת הוא סתם קטע לא מעניין בסיפור.
בכל מקרה, בסה"כ אהבתי, זה היה מוצלח. ובלי דיאלוג, אחרי הכל :)

בנוגע לסיפור בלי תיאורים - לדעתי אפשרי, לא קל בכלל. צריך לדעת להרכיב עלילה, להציג דמות, להעביר מוטביציה ומטרה בלי להגיד אותם, רק באמצעות תיאורים של מה שהם עושים. זה יכול לעבוד.
בהקשר של לכתוב סיפורים קשים, פעם איתגרו את המינגווי לכתוב את הסיפור הכי קצר שהוא יכול, והוא נתן את הסיפור הבא:

For sale: baby shoes, never worn.

בעיניי זה מבריק :)
 
The oldman אמר/ה:
נצל"ש אבל יש ספר שלם שנקרא Not Quite What I Was Planning שמורכב מסיפורים בני שש מילים, בעקבות ההשראה של המינגווי. ועוד אחד בשם It All Changed in an Instant.
אתגר הפורום הבא ;)
http://www.amazon.com/It-All-Changed-Instant-Six-Word/dp/0061719439/ref=pd_bxgy_14_text_y
רעיון מצוין להפתיע!
 
חזרה
Top