XxrashxX אמר/ה:
אתם מתחילים ללכת באופן קצת מוזר לחברי צוות, כל אחד הולך עם הראש שלו לכיוון אחר וההליכה שלכם מתחככת ברצפה בכל צעד שאתה עושים, אתם מרגישים שזה לא תיהיה ההרגשה שלכם ביום הראשון שלכם בתור גנינים ועוד יש לכם משימה ראשונה היום, אתם חייבים להתעשת.
אתם ממשיכים להתקדם שלפתע את מרגישים מכה קלה בגבכם, אתם מסתובבים ורואים את רוקו, מחייך אליכם ואומר "חחח אז מה קורה חברים, אני מקווה שלא רציתם להתחיל את המשימה בלעדיי" הוא מתעלם לגמרי מהפרצופים המזורים שלכם ופשוט מחייך אליכם.
אתם כעת 400 מטר מהאקדמיה.
אני עוצר לרגע ומסתכל על רוקו. אחרי כמה שניות של מחשבה, אני מתחיל לדבר: "תקשיבו, בנוגע לאתמול..." אני לוקח נשימה עמוקה ומסתכל לסירקין ורוקו בעיניים. "אני מצטער אם פגעתי בכם אתמול, אבל כשאמרתי שיש לי דברים חשובים יותר לעשות, לא התנשאתי או משהו, התכוונתי לכך בכל הרצינות. לפני שבוע, אמא שלי... נ-... נפ-... לפני שבוע אמא שלי נפטרה. באותו הלילה לפני כמה שנים היא נפצעה קשה, אבל למרות זאת היא עבדה קשה יותר מכולם: היא עזרה לבנות את הכפר, היא הקימה את המרפאה, היא טיפלה בפצועים ובחולים, היא שיחזרה את הידע של השבט שלנו שאבד, והיא גידלה אותי ואת אחותי. אני ואחותי נשארנו אחראיים לאנשים ההחולים. במרפאה יש מישהו בתרדמת מאותו הלילה. אנחנו חייבים לעזור לו בכל מחיר, ולנסות להשיג את כל המידע שאנחנו יכולים ממנו, כל דבר יכול לעזור. אני מקווה שאתם יכולים לסלוח על ההתנהגות הגועלית שלי."
אני קד קידה קטנה ומחכה לתשובתם של סירקין ורוקו.
