פרק רביעי - דרושים גיבורים חדשים
ההרפתקנים שלנו הגיעו אל האחוזה הנטושה. קומת הקרקע מרוסקת, אבל הדלת למערות תחת האחוזה עוד עומדת, למרות שהיא לא בשימוש. הגיבורים שלנו מחליטים, בהנהגת גארן, להיכנס מהכניסה הסודית שקארפ גילה לארתור ולסמואל ולא להיכנס מהכניסה הראשית. גארן ואורסיק מסכימים שאין להרוג את הגלימות האדומות אלא לשבות אותם ואת גלאסטאף ולתת לעיירה להסתכל בהם נשפטים ומבוזים, ובכך להחזיר את האומץ לאנשים. ארתור לא מסכים איתם עקרונית, אך לא מתנגד לכך שיעלפו את הנוולים במקום להרוג אותם. סואלקיר נשאר בנתיים בחוץ בכדי לכסות את העקבות ולבדוק שאף אחד לא מגיע
(גאלאן לא היה בהתחלה).
הם מגיעים אל חדר רחב וגדול אשר שני עמודים גדולים תומכים בו. הוא חשוך לחלוטין, והם נאלצים להדליק לפיד, שמאיר קצת מאוד מן החדר. חלק גדול מהרצפה נשבר ויוצר מעין קניון בין החלקים השלמים, ויש שני גשרי עץ שנועדו למעבר. כשהחבורה נכנסת, כל אחד מהם מתחיל לשמוע קולות בתוך הראש שלו - לחישות, צחקוקים מטורפים, ומדי פעם מילה לא מובנת. הדבר הזה שמדבר אליהם חוזר כל הזמן על הדרישה העיקרית שלו - בשר. בעוד הם מנסים להבין מהו, הדבר מציע להם עסקה - בשר תמורת סודות. החבורה בהתחלה לא מאמינה, אבל אחרי שאורסיק מדבר עם היצור במוחו ומגלה שיש לו שליטה גדולה על המחשבות שלו (כמו למשל, כשהיצור מזכיר כל הזמן אוכל וכמה שהוא רעב, פיו של אורסיק מתמלא ריר בתאווה לאכול). הם ממשיכים במשחק הכוחות עד שהיצור מדבר אל ארתור ומציע לו עסקה - בשר תמורת המידע של מי שבגד בו, לפני חודשיים בערך, וגרם לכך שהגלימות-האדומות ירדפו אחריו. היצור אומר זאת לכולם... ולכן כולם עתה יודעים את סודו של ההוביט. ארתור מסכים לעסקה, למרות שהשאר, בעיקר סמואל, רוצים לדעת עוד - האם יש דלתות סודיות במקום? מיהו גלאסטאף, מהי תוכנית הבריחה שלו למקרה שמשהו משתבש? מהם סודות המקום?
היצור מבטיח לגלות את המידע תמורת בשר. הם מציעים לו תחילה פרות, אך הוא לא חפץ בחיות משק, אלא בבשר חי, בשר אנוש. גארן מסרב בתוקף לדבר על כך אפילו, והם מתחילים לכתוב פתקים בינם לבין עצמם על לתקוף את היצור, שאותו הם לא רואים בגלל העלטה בחדר. בעוד היצור ממשיך ללהג, לצחקק ואפילו לצרוח ולקרוא להם באופן מתמשך "טעימים שלי", הם שומעים קולות הדומים לצעדים באים מכיוון הקיר. הם שולפים את הנשקים, בטוחים שהדבר הזה עומד להסתער עליהם מלמעלה, ואפילו מביטים בהיסטריה על התקרה, אך הוא לא שם. הוא ממשיך להציע ולדרוש את העסקה, ולבסוף הגיעה פשרה - ישנם דובלינים במבוך, והיצור יאכל אותם. גארן מאשר זאת, כיוון שהם לא בני אנוש
(מזכיר למישהו אידיאלוגיה מסויימת? ) . היצור מתחייב לשמור את החלק שלו בהסכם, והצדדים מגיעים להבנה. רגע לפני שהם עוזבים את החדר, אורסיק מגלה בקצה את גופתו החצי אכולה של ת'ל, נגר העיר שהגן על אשתו מפני הגלימות האדומות ונרצח על ידם. הוא המום מעט מאכזריותם של הגלימות האדומות, ועוד שנאה אל גלאסטאף מתווספת אליו. לא רק שהוא הרשה את הרצח הנורא הזה, גם לא היה אכפת לו אם גופתו של האיש התמים תאכל על ידי היצור המזוויע הזה.
גארן ממשיך להנהיג את החבורה שמאלה ונתקל בבחירה האולטימטיבית - לפנות לדלת הימנית או לדלת השמאלית. ארתור שומע קולות מן הדלת השמאלית, פקודות בגובלינית וגם אחת במדוברת - "רוץ!", "נקה!", "התגלגל כמו כלב!". הם פותחים את הדלת בכדי למצוא שלושה דובלינים מצווים על גובלין מסכן לבדר אותם. הדובלינים קמים במהרה ותוקפים, ואפילו כמעט מצליחים לעלף את גארן, אך החבורה מצליחה לגבור עליהם. הגובלין התעלף מפחד, ורגע לפני שהם מעירים אותו, מגיע עוד דובלין - יש לו רטייה שקשורה לעינו הימנית, משובצת באבן חן. הוא צועק עליהם בכעס, "כיצד העזתם להרגו את אנשי? מאסק יחסל אתכם!" ומסתער לסיבוב הפתעה (הוא התנגב והפתיע אותם). הוא מפיל במכה מדויקת את אורסיק, ובקושי רב גארן וסמואל מצליחים לגבור עליו. כשהם מרפאים את החבורה ומורידים את הרטייה, הם מגלים שהעין של מוסק הייתה שלמה ובריאה מתחתיה... לא ברור למה הדובלין חבש את הרטייה. הם מוצאים מעט כסף בחדר, והגובלין מתעורר.
אורסיק מתחיל לחקור את הגובלין בזמן שהאחרים גוררים את הגופות לחדר של היצור. הוא דורש מהם, ומאורסיק במיוחד, להביא אליו גם את הגובלין - הם מסכימים, אבל לאחר שיחקרו אותו. היצור מצחקק אך מסכים, חסר סבלנות. בהתחלה הם מדברים בנחמדות אל הגובלין - אורסיק שואל אותו שאלות שקטות, מבלי להתעלל בו או להזיק לו. השם של הגובלין הוא דרופ, והוא לחלוטין לא נאמן לדובלינים הנוראיים האלה. מוסק היה הכי גרוע, לא רק מתעלל בו אלא גם מכריח אותו לישון על הרצפה, כיוון שיש רק ארבע מיטות בחדר. הוא לבש את הרטייה כי הוא חשב שזה מפואר. כנראה שגם הוא לא היה שפוי במיוחד. הוא מתאר בפניהם כיצד הגיעו מארמונו של המלך גרול, ואומר להם שתמורת חייו יוכל להדריך אותם במבוך, אפילו אל הדלת הסודית של גלאסטאף! אך בשלב הזה גארן מגיע ודורש מהחבורה להיזכר בגובלין אחר שהבטיח להוביל את החבורה למקום מבטחים, ולבסוף כמעט הרג אותם שלוש פעמים. דרופ מתנגד ואומר להם ש"עין", כפי שהוא קורא ליצור, יבגוד בהם בסוף ולא נאמן בכלל, מטורף חסר כל היגיון שרק רוצה לאכול, ושהוא ישאר נאמן. בעוד החבורה קרועה האם להאמין לדרופ ולתת להם להוביל אותם, היצור מציע אותו מידע - מיקום של הדלת הסודית במבוך, תמורת הגובלין. החבורה לא רוצה להפר את ההסכם עם היצור, ואפילו אורסיק, אשר ריחם על הגובלין, מסכים לבסוף לתמוך ביצור. הגמד מהנהן בהסכמה ונותן לגארן לחקור אותו, מרגיע את היצור במוחו שעוד זמן קצר יקבל את התוספת לארוחתו. דרופ מבין מה קורה ומנסה לברוח, אך גארן תופס אותו בקלות ולוקח אותו לצד.
גארן מתחיל לענות את הגובלין. הוא שובר לו אצבעות, את הלסת, ושואל אותו מגוון רב של שאלות - החל מאיפה הוא הגיע ועד שאלות כגון "האם יש עוד גובלינים במבוך". כשהוא לא מאמין לו או לא מרוצה מהתשובה, הוא שובר לו אצבע. החבורה, מלבד סואלקיר, צופים בשתיקה בזמן שהגובלין צורח. הוא צועק ובוכה כל כך חזק שגארן נאלץ לשים יד על הפה שלו. בשלב כלשהו נפתחת הדלת מימין וגלימה-אדומה אחת צועק אליהם "דובלינים מפגרים, תענו את הגובלין שלכם בשקט!", אולי מדגים שלדרופ היה עבר טראומטי. לבסוף, עם הרבה אצבעות שבורות, דרופ מנסה לברוח מגארן - הוא נושך לו את היד ופוצע אותה, אך הלוחם הזקן תופס אותו ומושיב אותו בחוזקה, שובר לו שלוש אצבעות ואת הלסת ולבסוף גם את המפרקת. הוא זורק את הגופה אל היצור, והחבורה נחה שעה בחדר של הדובלינים - היצור דרש שיצאו מחדרו בשעה שהוא אוכל. רגע לפני שהם יוצאים מחדרו, גיבורינו דורשים את המגיע להם בזכות - המידע שלהם. אבל החבורה מגלה שהוא שינה את תנאי העסקה - במקום לחשוף את כל המידע, הוא מסכים לחשוף חלק ממנו, ואת השאר תמורת הגופות האחרות של הגלימות-האדומות שנמצאים, כך הוא אומר להם, בחדר הסמוך. החבורה מתרגזת בהתחלה ואף שוקלת לתקוף אותו, אבל סואלקיר, שירד במדרגות סוף סוף והגיע לחדרו של היצור בפעם הראשונה, המום כשהיצור מציע לספר לו זהות רוצח משפחתו
(קשור לעבר של הדמות). שוב ההצעה נשמעה בפומבי, ולבסוף, כיוון שהיצור מכיל מידע רב, החבורה מסכימה להרוג את הגלימות האדומות, ובכך לשבור את הקביעה שלהם לפני שנכנסו לאחוזה, ולתת לו את הבשר שבו הוא חושק.
כעבור שעה הם ממשיכים בדרכם אל הדלת הימנית ונכנסים לחדר גדול המשמש כנראה כחדר הפנאי של הגלימות-האדומות. ארבעה בריונים שיכורים יושבים ומשחקים בהטלות קוביות, עם ערימות של כסף על השולחן. המשחק לא רחוק מלהפוך לאלים, כיוון שאחד מהם מאשים את השני ברמאות ובקוביות מכורות, אבל האויב המשותף מאגד את הגלימות-האדומות. קרב פוצח בין שתי החבורות, שבסופו הגיבורים יוצאים בחיים, פצועים מאוד. מה שהציל אותם היה סואלקיר שהצטרף בזמן ושלח אל הנוולים אש טהורה מידיו, ופגע בכולם כל כך קשה שחבריו יכלו לחסלם בקלות. השולחן גם הוא נשרף, נשבר לבסוף. החבורה, אגב, שברה את הקביעה שלה ממקודם - הם הרגו גלימות אדומות ולא שבו אותם בחיים, וזאת בשביל היצור והרצון שלו לבשר. הכסף שהיה עליו התפזר לחלוטין, וזוג עגילים יפים שכנראה גם הימרו עליו בולט מבין הערימה. על פי עצתו של ארתור, החבורה עוד לא אוספת את האוצר, כיוון שזה יקח זמן רב והם יוכלו לעשות זאת אחר כך. לאחר שהם נותנים ליצור את הבשר שלו, הוא משנה עוד פעם את תנאי העסקה - הוא מסכים לומר להם עוד מהמידע, אבל לא את כולו - הוא דורש עוד בשר, הפעם מחדרים אחרים במערות האחוזה. החבורה מסרבת תחילה ולבסוף מסכימה רק בכדי שהדיון יגמר, והם יוצאים מהאחוזה לנוח.
בחוץ, ארתור מציע לחסל את היצור אחת ולתמיד. וויכוח בינו ובין סואלקיר פורץ על אם חובה לחסל את היצור כשאפשר להתעלם ממנו ולא להרוג לחינם, ולבסוף כל החבורה תומכת בארתור כנגד סואלקיר. הוא מסכים לכשף את שריונו של סמואל, אך לא מסכים להילחם ביצור ולהרוג שלא לצורך. החבורה מקבלת זאת וכעבור שעת מנוחה יורדת למאורתו של היצור, נחושים להתמודד עימו. הם קובעים מראש לחשוב רק על ממותות ירוקות ולא על התוכנית שלהם לחיסול היצור בכדי שגורם ההפתעה יהיה שלהם.
עם זאת, כשהם מגיעים לחדר היצור מגלה זאת. הוא מצחקק בהתחלה, אך הצחקוק במהרה הופך לצחוק רם וצרחות אימה ומילים לא מובנות, בזמן שקרן נוראית נורית אל ארתור, כמעט הורגת אותו. הוא מרגיש את הגוף שלו קורס, את ורידיו שהופכים לברורים יותר ויותר על עורו, וחולשה נוראי ברגליים משולבת עם בחילה. הקרב מתחיל, והיצור יורה עוד קרן - הפעם באורסיק. אורסיק נפגע וכמעט נופל, מרגיש את אותן התחושות כמו ארתור, אם כי חלש יותר - חוסן גמדי. היצור מתגלה כזוועה בעלת עין אחת אדומה וגדולה המכסה את כל הפרצוף, דמוי אנוש מעוות בעל שלושה טפרים בקצה כל יד, עירום וגבוה. הוא נלחם וכמעט הורג את ארתור, מפיל אותו פעמיים (הוא הפיל אותו, אורסיק ריפא אותו והוא הפיל אותו שוב חסר הכרה). גם את אורסיק היצור מפיל, וגארן וסמואל מצליחים בקושי רב ובסיום אפי לחסל את היצור. סמואל כורת את ראשו של היצור, וגופו של התועבה קורס לתוך התהום, בעוד סמואל מחזיק בראש המדמם. הם שמים לב לאוצר של היצור ושועטים אליו בתקווה למצוא שם שיקויי ריפוי - תקווה שמתגשמת, כיוון שהם מוצאים שם שלושה. בנוסף, הם מוצאים שם כסף רב, אבנים טובות לרוב, מגילה של חיזוי פעולה (האם הפעולה הבאה שלי תהיה תביא השלכות טובות/רעות) וחרב ארוכה עתיקה בנדן בעל עיטורי כסף - אף על פי שהוא עתיק, הוא נשמר במצב מצויין. הניצב של החרב נראה בצורת בז שעף לטרפו, פותח את כנפיו באיום. הוא עשוי מלאכת מחשבת, אומנות נדירה בימינו. חרוט עליה באותיות גדולות ויפות "טופר".
בזמן שהם משקים את אורסיק באחד מהשיקויים ומחכים שיהיו לו הכוחות לרפא את ארתור, הם קוראים לסואלקיר ושואלים אותו האם הוא יודע מהו היצור הזה ומהי החרב הזאת. סואלקיר מוצא את המידע בקלות:
היצור הוא נות'יק. נות'יקים הם אשפים חזקים שגילו סודות נוראיים של המחשבה והמוח, כה נוראיים לנפש שהם השתגעו לחלוטין. הקסם עיוות את גופם והפך אותם לתועבות ערמומיות ורעבות, אך השאיר בהם ניצוץ קסם - קריאת והבנת סודותיו של האחר. דוגמה לערמומיות של היצור הייתה "ההליכה על הקיר" - הוא בעצם טופף בידיו על העמוד שמאחוריו התחבא בתקווה להכניס את הדמויות לחרדה, פרנויה ופחד מכל כיוון, מה שאכן הצליח.
החרב העתיקה הייתה שייכת לאביר הנקרא "הנץ השחור". השם האמיתי שלו היה סר אלדית' טרסנדר (והאחוזה שבה הם עכשיו היא אחוזת טרסנדר), המושל של העיירה הקודמת כאן, לפני בערך חמש מאות שנים. הוא נלחם באורקים אשר פלשו לאחוזתו מהמערות שמתחת, ומת בקרב באומץ. "טופר" נאבדה לכל הזמן הזה, עד שהנות'יק מצא אותה.
בזמן שהם נחים, סמואל הולך לאחות גרייל ומבקש ממנה לקנות שיקויים. היא מתייחסת אליו במעט קרירות (על שהוא וארתור לא עזרו לה עם סחיבת השיקויים, כשהייתה צריכה), אך מקבלת את התנצלותו. בכל זאת, היא מזכירה בחדות שישנם רק שני שיקויים ברשותה, כיוון שהשאר נשברו כשהפילה אותם בטעות לאדמה. סמואל קונה את שני השיקויים, אפילו משלם חלק מהכסף עם העגילים שמצאו אצל המהמרים הבריונים, כיוון שגרייל אוהבת אותם. כשהוא חוזר הוא נזכר לאסוף את הכסף מחדר ההימורים והם מחלקים ביניהם את האוצר - הרוב קיבלו אבנים טובות וזהב, בזמן שסמואל קיבל את טופר וסואלקיר קיבל חלק מהכסף ואת המגילה.
לאחר שכולם נחו, ארתור ואורסיק שותים שיקוי כל אחד והם ממשיכים מחדר ההימורים בקו ישר, בתקווה למצוא את הדלת הסודית של גלאסטאף. הם מגיעים למעבדה של האשף - יש בה ספרים רבים, תמיסות, מבחנות, צמחים, מגילות ריקות והרבה מאוד פתקי מחקר של מנהיג הגלימות האדומות. אורסיק מביט באחד הספרים, העבה ביותר שם, וקורא בקול "רקיחת שיקויים למתחילים". סואלקיר מביט בפתקים ומסיק מיידית שגלאסטאף מנסה לרקוח שיקוי העלמות, למרות שהוא עוד לא הצליח. הוא קנה אחד ובודד את המרכיבים שלו, על פי מה שנכתב. בנוסף, בחדר יש עכבר לבן שמתחבא בפינה. בזמן שארתור בודק אם יש דלת סודית בחדר, אורסיק משחק עם העכבר, נותן לו מעט אוכל ואפילו מכריז עליו כחיה הקטנה שלו. לבסוף סמואל פותח את הדלת של החדר הבא.
הדלת נפתחת לתוך חדר מפואר, עם ווילונות משי אדומים יוקרתיים ושולחן עבודה גדול ומלא רשימות. ישנו אוצר פרטי ופתוח לרווחה (אפילו לא סגור ללא מנעול), והמיטה נראית כאילו ישנו בה לאחרונה. ארתור מקלל ומבין שגלאסטאף נמלט מתחת לאף שלהם. אורסיק מתיישב על המיטה וממשיך לשחק עם העכבר, בזמן שסואלקיר מחפש בפתקים של גלאסטאף. הוא מוצא שם בעיקר פקודות לבריונים שלו, עם העדכנית ביותר - "לדאוג לאורחים הלא רצויים בעיר היקרה שלנו". ישנו עוד מכתב, אשר בתחתיתו חתום בסמל עכביש.
במכתב כתוב:
לורד אלברק,
המרגלים שלי בנוורווינטר אומרים לי שזרים עומדים להגיע לפנדלין. אפשרי שהם עובדים בשביל הגמדים. תלכוד אותם אם תוכל, תהרוג אותם אם אתה מוכרח, אבל אל תרשה להם לחבל בתוכניות שלנו.
תדאג לכך שאם יש להם מפות גמדיות כלשהן, הן ישלחו אלי במהרה.
אני סומך עליך, איארנו. אל תאכזב אותי.
כשסואלקיר קורא את המכתב בקול, החבורה המומה לגלות שאיארנו אלברק, הקוסם המכובד שסילדאר ניסה למצוא, הוא בעצם גלאסטאף. למרות שלא ברור להם כיצד ולמה עשה זאת, הם יודעים עכשיו את הזהות שלו. ארתור מחייך בדממה, שמח על כך שהוא יודע את השם של מי שניסה לצוד להרוג אותו.
דיון גדול מאוד מתחיל על הפואנטה של לעזור לאנשים. סואלקיר ההמום חושב לעצמו ומבין שההארפרים צדקו - הכל בסופו של דבר משחק פוליטי אחד גדול ונוראי, מלא עריצים ומושחתים. הוא אומר שגם אם יהרגו את העכביש השחור, מי שהוא לא יהיה, רק יבוא עוד אחד אחריו.ארתור וסמואל לא מסכימים וטוענים שיש להילחם על החופש של בני העיירה. במהלך הדיון, החבורה מסכימה שהם כועסים כאחד על ברית הלורדים, אשר לא עושה את עבודתה נאמנה, ועל העירייה של פנדלין. וכעת, הם נחושים למצוא את גלאסטאף, היכן שלא יהיה, ולתת לו מנה הגונה של צדק - למען אנשי העיירה, החופש שלהם, וההגנה על העיר.
======================================================================================================
עוד פרק מרגש של מכרה פנדלבר האבוד נגמר. היו לנו גילויים מפתיעים על איארנו "גלאסטאף" אלברק, "הקוסם המכובד", ועל השחיתות שלו. היו לנו גילויים מפתיעים על היצור ששיחק במוחות החבורה והסית אותם זה כנגד זה, ואף גרם להם להביא לו ארוחות ובשר. היו לנו גילויים מפתיעים עוד יותר על אכזריותו של גארן אל הגזע הגובליני, ועל השתיקה של החבורה שליוותה את המעשה. האם גלאסטאף יתפס? האם החבורה תמשיך להאמין בברית הלורדים, או שתלך ותתמודד מול סילדאר על השליטה בחוק בעיר? האם גארן יקים תנועה חדשה לטיהור העולם מהגזע הגובלינואידי? והאם מישהו ידאג לטובלן גבעת-אבן המסכן שכמעט מת בגלל הגלימות האדומות?
גלו כל זאת ועוד בפרק הבא!