סתיו, חורף, אביב וקיץ, כך המעגל הולך, הלך וילך. ספרו זאת לסימו.
סימו טייקורי, במקור מפינלנד הרחוקה, התחיל בחיים החדשים שלו באמריקה החלומית בגיל שבע. לפני זה סימו היה בטוח באדמה הקרה אך הבטוחה שלו, חי בעיר קטנה בצפון, כאשר אביו התפרנס מרשת קטנה של סירות דיג שהייתה ברשות המשפחה במשך דורות ומספקת דגים לכל האזור, אמו הייתה עקרת בית וארבעת אחיו ואחיותיו נהגו להסתובב ולהנות. הבית הישן של סימו היה בית גדול מאוד, שבו גרו הוא והמשפחה הרחבה שלו, ובו הוא יכל לשחק עם בני משפחתו במהלך כל השנה. עד המעבר לאמריקה, סימו היה ילד חביב ושמח, בעל חיוך חביב כמו הקיץ ושיערו הבלונדיני קרן כמו קרן שמש חביבה. האנשים בכפר נהגו לקרוא לו "סימו ילד חביב" ולתת לו ממתקים (מצד שני, זו עיירה קטנה עם הקסם שלה שכולם מכירים את כולם, אבל עדיין). אפילו כאשר הוא גילה שעוברים לאמריקה הרחוקה הוא האמין שבמקום ההוא הוא יהיה ילד צופים נחמד כמו שמראים בטלוויזיה ויהיה להם בית עם גינה וכלב. הוא היה עד כדי כך אידאליסט.
סתיו.
המשפחה עברה לעיירת חוף קטנה, ולאחר כל המבחנים המוזרים שנתנו לו, הוא למד לדבר אנגלית וכמה דברים על אנשים כמו וושינגטון ולינקולן. בשבילו הבירה עדיין הייתה הלסינקי והמשפחה קדמה לכסף, אבל הוא ידע שעליו לחיות מחדש. משהו השתנה בו, בסימו הקטן. סימו התחיל ללמוד על התרבות, הוא התחיל לשאול אנשים, הוא התחיל להסתקרן מהאמריקה שחלם עליה. הוא למד על העוני, על הזעם, על תרבות הצריכה שהייתה הורגת את עיירתם. הוא לא אהב יותר את אמריקה. הוא התעקש לדבר פינית בבית, ולא הלך כמעט החוצה. אביו, שמצא עבודה בחברת דיג בינלאומית, דאג לו מאוד, ואמו שמצאה עבודת פקידות ניסתה לשדך לו ילדים של חברות שלה מהעבודה, אבל העובדה שבניגוד לסימו הם רצו רק לקנות דברים ולשחק בדברים מפחידים ומלחמתיים סדקה את סימו מעבר למה שהשתייך. השנים לא עבדו מעולה בשביל סימו הקטן- הוא התבודד, צרח על אנשים, אנשים שנאו אותו, בריונים התקרבו אליו, והוא התחיל לקרוס, כמו עלה שלכת בסתיו.
חורף.
כאשר סימו היה בן 10, אנשים ראו את הטראומה שבפניו- הוא לא דיבר הרבה, וכאשר הוא עשה כן הוא העדיף לדבר בפינית. הוא העדיף לדבר עם אנשים שיודעים פינית, הוא העדיף לקרוא את הספרים הישנים שלו ועל גיבורים של שלום ואחווה. השנאה הזו לאמריקה הפראית, כל כך יוקדת אך כל כך מודעת ויומיומית גרמה לאלו הקרובים לסימו לדאוג לו מאוד. יום אחד סימו הפסיק לדבר כלל- לא שנהפך פתאום אילם, אך שהוא הרגיש שכל סביבתו היא אמריקה ורק הוא פיסה קטנה של לא-אמריקה שקטה ונעימה. אביו היה דואג מאוד לכסף, אמו הייתה כל הזמן בעבודה ואחיו ואחיותיו היו בשלהם. המצב לא הטב כאשר סימו למד להילחם- הוא נהג להרביץ לאלו שאפילו קיללו אותו, במיוחד לבריונים. הוא לא היה "סימו ילד חביב" שהיה בפינלנד.
יום אחד סימו גילה את העולם של חוברות הקומיקס- אחיו הגדול, טומס, היה מעריץ מושבע של סופרמן, וסימו קרא לו חוברת אחר חוברת. הוא הבין שמאחורי כל הצד הרע של אמריקה, מסתתר צד טוב. מאחורי כל המלחמה יש שלום, מאחורי כל חמידה לכוח מסתתרת ענווה ומאחורי כל השנאה של אנשים לזרים מסתתרת אהבה. הוא התחיל לדבר עוד הפעם עם אנשים, הפעם גם באנגלית. הוא התחיל בזהירות רבה לחקור את ההיסטוריה של ארצות הברית ולקרוא שם המון. הוא למד על גיבורים ונבלים, על הסיבות לרשע ועל הסיבות וטוב. סימו למד להבין אנשים. סימו למד שהקרח בחורף גם נמס, וכשהוא נמס הוא מפנה מקום לאביב החמים.
אביב.
זה היה בגיל 14, שנתיים מאז תום המשבר הנפשי שלו. סימו הצליח סוף סוף לאזן בין הגעגועים לארצו לבין המגורים בארה"ב, והוא התחיל לדבר אנגלית ולהיפתח. מה שנראה בהתחלה כמו שינוי מכורח הנסיבות הפך להזדמנות טובה יותר, וסימו הפך לצייד בריונים ידוע בעיירה שלו. לא עוד צער, לא עוד סבל, לא עוד בריונות. החבר הכי טוב של סימו הוא עולה חדש מאיטליה בשם סרג', שגם היה שרוי במצב של סימו, אך נגאל מסבלו בעזרת היד המובילה של סימו. סימו הביט בכל אשר עשה בחיוך וגאווה, ואלו שהציל ממשברים נפשיים היו לו לנקודות אור בשעות קשות. מעטים היו האנשים שאמרו שסימו היה אדם רע, והכל היה טוב.
יש אבל לכל הסיפור הזה- לאחר מסיבה שהוא היה בה הוא לקח מונית הביתה. נהג משאית שיכור הרג את נהג המונית ופצע אנושות את סימו. סימו עדיין חולם על המקרה ההוא, כאשר הוא הביט לשמיים והזה שהוא רואה חבורת ויקינגים שלוקחת אותו לטיול בשמיים. הוא האמין שעכשיו הוא יגיע לשמיים.
סימו הוא לא בחור רגיל. למרות הפציעה שלו, הוא התעורר. למרות ההרס בגוף שלו, הוא הלך. אחד אחרי אחד, הוא השמיד את הכשלים הגופניים, ללא הסבר מוחלט. הרופאים היו מופתעים לגלות שהמתבגר הקשוח שלהם לא רק התעורר ודיבר, אלא גם הלך, אכל ועשה הכל בעצמו. הגוף כאב בעוצמה כמעט בלתי ניתנת לסיפור, אבל סימו חרק שיניים והלך. כמו עץ באביב, הוא התחדש. אבל משהו השתנה בו- הוא נהיה פחות סלחן ויותר רציני. הוא ידע שהכל עומד ליפול, אבל הוא היה מוכן. שלוש פלטינות, ארבע השתלות שיניים וצלקות היו כל מה שנשאר לסימו מאז, וחוץ מצליעה פה ושם וקצת פגיעה מוחית שמקשים על קליטת הסביבה במהירות הוא חזר לשגרה.
קיץ.
סימו, בן 18, בחור שראה הרבה בחיים. נפצע, התחדש, חזר ללמוד, מצא אהבה, נגמרה האהבה, המשיך ללמוד, משבר, התחדשות, ריפיט. הכאב בסימו נחלש יום אחרי יום, מותיר מהפציעה רק מספר צלקות שהותירו את סימו חזק יותר מתמיד. סימו גדל, התפתח, התחזק והסתדר. לא עצרו אותו לא הנפילה לאלכוהליזם של אחד מאחיו, הכישלון של האח השני בעבודה שלו והעובדה שאחותו אהבה יותר מתמיד את קרבתם של גברים, ולמרות שכל פעם שדבר שכזה קרה הוא נכנס לדיכאון משולב עם סימפטיה וניסיון למתן את הבעיות המשפחתיות, ניסיון שהצליח לשמור על המשפחה מלקרוס ומהאנשים ליפול לתהום ללא דרך יציאה, למרות שזה לא מנע מהם להישאר בבוץ שהם שקעו אליו. סימו, בניגוד לאנשים אחרים במצבו ידע שדיכאון לא יעזור, והחליט להחליף את הדיכאון בניסיון להצליח בעצמו, בידיעה שברגע שהוא יצליח שאר המשפחה כנראה תחלים קצת מהמצב הגרוע שאליה נכנסה. סימו ראה מטרה מול עיניו, שהיא לחיות חיים נורמלים, והגשים אותה. מבחינתו של סימו, הוא שרד כל מה שהטיחו בו, והוא ימשיך לעשות זאת. לאחר שסיים את לימודיו, הוריו ביקשו ממנו שיעבור לבית אחר, דבר שנחשב סביר והגיוני לחלוטין במשפחה, שהייתה צריכה גם לתמוך נפשית באחים של סימו וגם לטפל בו. במשך השבועות שלאחר מכן, כאשר כבר מצא דירה בעיירה חביבה שהאמין שבה יכל לשמר את החביבות משנים עברו והתחיל להסתדר עם עבודה במשטרה האזורית למען שמירה על סדר לאחר שנים של פשע ברמה מעל הממוצע בעיר שבה גר.
בזמן העבודה, סימו יצא לפטרול שגרתי ברגל. בפטרולים האלו הוא בדרך כלל מוצא דברים קטנים כמו מעבר שלא במעבר חציה או קצת בריונות במקרה הרע, אולי איזה כיוס, אבל לא בטוח שיש שוטרים שהשיגו חוויה כמו שהוא השיג הפעם: ארבעה ויקינגים עמדו מול עיניו של סימו, מדברים בפינית ומתחילים לשיר מזמורי קרב לקראת וואלהאלה. הוא התחיל להאמין שהם חבורת משוגעים, אבל לאחר ששאל אותם אם אפשר לעזור להם, הם ענו לו בפינית שהוא לוחם טוב, אבל הוא יכול להיות טוב יותר. כסימו שאל למשמע דבריהם, הם פשוט הביאו לו קרן ארד ואמרו לו לתקוע בה. כאשר עשה כן, סימו ראה בפניו רונות חקוקות על קירות, והוא הצליח לקרוא אותן. הן אמרו: סתיו, חורף, אביב, קיץ, המעגל נמשך לנצח. עד שסימו התחיל להבין שהם כנראה לא סיממו אותו, הם הספיקו להגיד מילות כישוף במקהלה שהשאירו על סימו קעקוע בצורת מעגל ובו ארבעה צבעים על גבו. הם נעלמו לאחר הכישוף הזה, אך הם הספיקו להגיד לסימו שזה היה כוח שנועד במיוחד בשבילו. סימו פשוט הביט בהם בשילוב של פחד ויראה, בידיעה שהחיים שלו הרגע השתנו.
סימו לא הבין מה הם אמרו, אבל בחלומו באותו הלילה הוא ראה את עצמו על כס עשוי מקרח, כאשר נופל מעץ שעל ראשו עלה ושיבולים נפולות. כאשר הוא נגע בשיבולים, הן צמחו והתפשטו עד שהן יכלו לכסות עמק שלם ולשרוף שדים בראשיהן הבוערות. הסימבוליות לא הייתה מובנת לסימו והמפגש החליף בהדרגה את ההוד והגדולה שלו במסתוריות ודברים שנשגבים מסימו, אבל מאז הוא הבין דבר אחד: הויקינגים היו ההתגלמות הגשמית של ארבעת העונות, והוא היה השליח שלהן. במהרה סימו גילה שכמו הסתיו, הוא יכל להחליש (החלשה), וכמו החורף הוא יכל להרוג (כפור), אך כמו האביב הוא יכל לחדש (קשיחות על) וכמו הקיץ לשרוף (להבות). הוא הפך אף הוא להתגשמות גשמית של ארבעת העונות. ארבעת השליחים הגיעו מדי פעם ופעם, לימדו אותו בחלומותיו הרבים איך להשתמש בכוחותיו. הבעיה היחידה שצצה מכך, חוץ מהעובדה שבכל פעם שהוא משתמש בכוחות הנשגבים ממנו הוא עשוי להיפגע מהם בעצמו עקב חוסר ניסיון, היא חבורת אנשים שקוראים לו פגאני או מוזר, והדתיים שבעיירה נוטים ללעוג לו ולקלל אותו בגלל שהוא נוטה להאניש את העונות ולתת להן ביטוי גדול יותר משהוא נותן לנצרות שאליה הוא נולד. בתגובה אליהם, הוא הודיע להם שהוא פגאני, גם בשביל לעצבן אותם, אבל גם כי הוא ראה את הכוחות של העונות בעצמן. אנשים דתיים עדיין יגניבו איזו קללה מתחת לשפה גם כשהוא לידם ובמשטרה יש לפחות שני חבר'ה שלא היו מוכנים לעבוד איתו, אבל כל זמן שהוא מרגיש בטוח בעצמו זה עוזר לו להתמודד עם השונות שלו. ועדיין משהו טוב יצא מזה, כאשר בחור מסתורי וגדול שפם העביר אותו ליחידה מיוחדת שמטרתה להילחם בפשע שהוא מעבר לגבולות האנושיים- כזה שבו הוא אזק שודדים ערפדים, האשים מעלים באוב בגניבת גופות ואף היה בסצנות רצח בתור אחר מהאנשים שהסבירו לאנשים ש"אין מעבר, התרחש רצח" בלי להסביר שהרצח היה של עובר אורח על ידי ערפד והם יכלו רק לערוף לו את הראש או לשרוף אותו במטרה שלא יקום ערפד ולשחק אותה כאילו זה איזה סתם מאפיונר אנושי וקטלני ונורא שביצע את הפשע.
מאז עברו שנתיים, וסימו השיג קבע במשטרה ההיא מאז. הוא גר לבדו בדירה שלו, הולך לעבוד, יוצא לבלות עם חברים וחוזר לדירה. הרומנטיקה תגיע כשהיא תרצה. סימו שומר על מזג נוח עם החיוך השמשי שהיה לו לפני שנים, ממש כמו "סימו ילד טוב" שהיה קרן שמש ביום קיצי. הוא נזכר בילד הזה, שנלקח ממקום אחד לאחר, גילה את הבעיות שלו בלי לדעת את הדברים הטובים, והיה צריך שנים על מנת לזכות באמון שנתן באנשים חזרה. כמו עונות השנה, הוא הצליח לחזור, וכך המעגל הולך, הלך וילך.
סתיו