• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

40 שנה למבוכים ודרקונים, והפעם הראשונה ששיחקתם

היום זה התאריך הרשמי (פחות-או-יותר) שמבוכים ודרקונים יצא לאור, כפי שאפשר לקרוא בפורטל: http://www.pundak.co.il/pmenu-20/site-news/421-מבוכים-ודרקונים-40-שנה

רציתי לנצל הזדמנות זו בכדי לדבר על הפעם הראשונה שכל אחד שיחק מבוכים ודרקונים - אצלי זה היה לפני משהו כמו 25 או 26 שנה (מי זוכר :) ), כשאני ואחי קנינו את הקופסה האדומה, בבאג אם אני זוכר נכון (ואו, גם הם עתיקים!).
אח שלי היה המנחה, אני ועוד חבר היינו השחקנים, וכמובן ששיחקנו את המבוך בקופסה האדומה, עם מפלצת חלודה. הדמות הראשונה שלי הייתה כוהן, בשם Oregon, והיה לנו גם לוחם מיתולוגי בחבורה ועוד דמויות, כולל נוכל שאני זוכר שבדרגה התשיעית בנינו לו מאחז איפשהוא.
אבל ההרפתקאות האמיתיות הראשונות שאני זוכר, דווקא היו ההרפתקאות של B11 ו- B12, קציר המלכה ופסטיבל המלך - אין כמו לכבוש טירה כשאתה הרפתקן צעיר, חבורה של גיבורים נלחמת כנגד כוח צבאי חמוש היטב :)
אני זוכר את מפת המשושים של קריימקוס, איך התקדמנו מנקודה לנקודה במפה, וכמובן גם את X1, אי האימה - אי שפתח אופציות חדשות של משחק בפנינו.
ואם כבר משתפכים על הרפתקאות ישנות, גם טירת אמבר היא קלאסיקה שלא תסולא בפז, למרות שהיום שאני מסתכל עליה - היא נראית די הזויה, אבל אז היא הייתה כיף-לא-נורמלי! (אני רק מקווה שאף אחד לא חושב אותו הדבר על הרפתקאות אקזוטיות :) ).
 
אצלי זה התחיל לפני 10 שנים. קצת מורכב איך הגעתי לזה, אבל בשורה התחתונה נכנסתי למשהו כמו חוג של מו"ד, פעם בשבוע, לחצי שנה. שיחקתי עם עוד 10-15 ילדים, והדמות שלי הייתה אלף נוכל עם שם מביך בחוסר מקוריותו. ההרפתקה הייתה לא יותר מגיבוב התקלויות, בקושי היה לנו מושג מה אנחנו עושים, והיה פשוט כיף. הרבה בזכות המנחה המצוין שהצליח להשתלט עלינו, לבדר אותנו ולהוביל אותנו בלי עלילה תומכת, הכל בזכות הרבה ניסיון וכריזמה 18. הוא הנחה לי שוב שנתיים-שלוש אחר כך, כשכבר ידעתי מה זה מה, וזו הייתה הרפתקה (הרפתקאות, האמת, אחרי TPK או שניים) נהדרת(\ות).
בכל מקרה, אחרי החוג הראשון קניתי את הספרים, מפה לשם הגעתי לאינטרנט, והעניינים התגלגלו משם.
 
אני לא ממש זוכר מתי זה התחיל אצלי בדיוק. אבל אני יודע שהמון זמן היה לי משחק קופסה דמוי מבוכים ודרקונים בשם טליסמן, ששיחקתי בו כל שבת. ואז יום אחד חבר שלי בא לשחק איתי ואמר לי שזה דמוי מבוכים ודרקונים, אבל הוא לא היה ממש שחקן מעמיק אז הוא לא ידע ממש להסביר לי על המשחק.
ואז.
יום אחד הלכתי עם המשפחה לקניון, ובזמן שההורים שלי הלכו לקנות בגדים וכאלה לאחותי הקטנה נשארתי בחנות ספרים (אני תולעת ספרים). ושם מצאתי ספר מדהים. הספר הכי יפה שקראתי בחיי.
ספר החוקים לשחקן.
קניתי את ספרי הבסיס והתחלתי ממש להיכנס לזה והיום אני שליט מבוך.
\
 
תמיד היה לי דימיון מפותח, אז ההורים שלי רשמו אותי מתישהו (לפני 8 שנים אולי?) לחוג מו"ד בפריק.
היה ממש נחמד, כל מה שעשינו זה לגלגל ק20ים ולצעוק "ביקוע, ביקוע" כל פעם שהלוחם פגע.
משהו כזה.
המנחה היה מדהים, ואני זוכר במיוחד הרפתקה עם דרקון שמנגן בבנג'ו :)
אחרי זה עברנו למו"ד 4, וכיוון שקראתי את הסל"ש בזמן החוג הזה, הבנתי הרבה והתאהבתי במשחק.
 
ההתחלה שלי הייתה צנועה- טיפה כמו של ת׳ור רק בלי המנחה הכריזמטי. במבט לאחור, אני מופתע שהמשכתי להתעניין.

The oldman אמר/ה:
(אני רק מקווה שאף אחד לא חושב אותו הדבר על הרפתקאות אקזוטיות :) ).
אין דבר שאני אוהב יותר מחוקים טיפשיים והרפתקאות נוראיות.
 
זהירות סיפור חיים עצוב ומרגש.
אני דור שני של שחקנים.ישרתי את המגדיר מפלצות הראשון. ואבא שלי היה קורא לי מבוכים ודרקונים לפני השנה בגיל 5-6.
יש לי גם קרוב משפחה עם טונות תכסית של לפני 20-30 שנה.
 
לתחום אני נחשפתי בפעם הראשונה בתוכנית בערוץ "לוגי" בטלוויזיה כשדיברו על המשחק,
הדבר עורר בי סקרנות וגרם לי להירשם לחוג שהיה בבית הספר.
המנחה הראשון שלי היה נער בן 16 שעשה עבודה ממש עצלנית בלהעביר את המשחק, אבל לי זה לא היה משנה, נהנתי מכל רגע ובלעתי כל מילה בספרים.
למזלי המנחה התחלף ובשנה שלאחר מכן הגיע מנחה סופר מקצועי שחיזק את האהבה שלי למשחק, והנחה אותי למשחק כמה שנים טובות לאורך 2 קמפיינים.
 
אני ילד חוגים. התחלתי לשחק בחוג מבוכים ודרקונים איפשהו ביסודי (כיתה..ג'? ה'?) ומאז לא הפסקתי. אני זוכר רק במעורפל את ההרפתקה הראשונה ששיחקנו. זה היה נורא ואיום והסתיים בכמעט TPK מול דרקון שרק אני שרדתי ממנו, בעודי זוחל עם יהלום ענקי דרך מנהרת אוורור. אני חושב שהייתי אשף דרגה 1 או 2. לא זוכר הרבה יותר פרטים מהמשחק, אבל זה היה משחק המו"ד הכי טוב ששיחקתי בחיים. חוץ מאיזה סשן כפול אחד בכנס כלשהו, עם מנחה שהלוואי והייתי זוכר את שמו.
 
התחלתי בחוג , האמת שזה היה בטעות , הגעתי למתנס להירשם לחוג אחר ואז גילתי את זה והשאר היסטוריה ..., אני זוכר את הדמות הראשונה שלי , פלאדין בן אנוש שהמדריך שלי החליט משום מה שעדיף שיתחיל בדרגה 3 ולא 1, את הספרים קניתי מאוחר יותר והיום (עשר שנים אחרי פחות או יותר) אני עדיין משחק באופן קבוע ונהנה מכל רגע.
 
אני שחקן תפקידים מזה שש עשרה שנים וחצי, ועכשיו כשבדקתי כמה שנים עברו מאז החופש הגדול שבין כיתה ב ל-ג', אני מרגיש ממש ותיק בתחום (שזה כמובן לא נכון כי התחלתי רק במוד"מ 2).

היה לי חבר ביסודי, שהמשפחה שלו הייתה בארצות הברית במשך כמה שנים בשביל התואר של אמא שלו ושם אחיו הגדול מצא את התחביב ודאג להעביר אותו לאחיו הקטנים. יום אחד הציע לי לנסות.
בנינו יחד דמות של כוהן בן אנוש בשם Sul, ועל לוח מחיק גדול ציירנו מגדל קטן שייצג את המנזר ממנו מגיע סול. במשך שנה שלמה המפה התרחבה לאט לאט כשהכוהן הכיר את הסביבה, נלחם באורקים, צד דגי ענק ולבסוף איחד את הכפריים לצבא כנגד פלישה.
אז הייתה הפסקה של שנה וחצי שבסופה מצאנו שחקן נוסף, שנמצא איתי עד היום בקבוצת המ"ת הקבועה, ומחו"ל הגיעו הספרים של מהדורה 3 כמעט ברגע שיצאו לאור. בנינו דמויות -הפעם לקחתי דרואיד, ובגלל אי הבנה החיה המלווה הייתה זאב חורף ולא זאב רגיל - אבל למדתי אנגלית בזכות הספרים האלו.
 
התחלתי לפני 6 שנים בקייטנה. שיחקנו את "מבצר העלטה" והיה די גרוע, אבל אהבתי את הרעיון של המשחק. מאז אני שיחקתי בשלושה חוגים (שהיו גרועים חוץ מהראשון), ועכשיו אני משחק בעיקר בכנסים. חוץ מזה הרצתי הרפתקה אחת לחברים שלי והם נהנו מאוד.
 
שהייתי בכיתה ה׳ בערך דוד שלי ביקר אותי וראה אותי משחק באיזה משחק תפקידים ממוחשב. הוא שחקן כבר מלא זמן והביא לי עותק של ספר החוקים לשחקן של מו״ד 3. זה לא היה עותק אמתי, אלא סתם הדפסה ממחשב, ובשחור לבן בכלל, אבל אני למדתי מזה את המשחק ומאז אני משחק. שנה רביעית כבר, נוב שכמוני :mrgreen:
 
בכיתה ג' חבר שלי בחוג קרטה שאל אותי אם אני מכיר את המשחק "מבוכים ודרקונים", אמרתי לו שקראתי קצת עליו בעיתון הילדים "צ'ופר!" (היום - "מעריב לילדים") ושאני מעוניין. הוא הביא לי לצלם את החוברת האדומה לשחקן והקמנו חבורה, נראה לי עם כמה חברים מבית הספר אבל אני לא באמת זוכר. עד אז שיחקנו בעיקר ב"נדמה לי".
מתישהו לקחתי את מושכות השה"ם ומאז החוברת האדומה לשה"ם נמצאת ברשותי :eek:rcteeth: :eek:rcteeth:
כמה שנים אחרי כן מוכר ממולח בשבוע הספר שכנע אותי לקנות את מבוכים ודרקונים מורחב והתאהבתי במשחק*, מדי פעם הייתי הולך לחנות המחשבים "קול זאב" ומרייר על המוצרים שתורגמו לעברית (דוכסות קרמאייקוס, קללתו של זנתון וכו', את אסופות המפלצות דווקא קניתי).
מאז ועד היום בעיקר שיחקתי בכנסים ומדי פעם בחבורות שקרסו די מהר (אני עדיין לא יודע איך נראית דרגה 7...) כך שאני שחקן עם הרבה ותק ומעט נסיון (טוב, אני מגזים, לא מעט אבל לא הרבה).


* אני עדיין ממש אוהב מו"ד, למרות שזו שיטה דפוקה.
 
אני זוכר הי שם בשנת 1993 כשההיתי בכיתה ג' ביקרתי אצל חבר שבדיוק אחיו הגדול קיבל מתנה את הקופסה האדומה ואני ממש התלהבתי מהאיור הבלתי נשכח של דרקון מול לוחם ומסביב אוצר זהוב, ממש התחננו לאח הגדול של החבר שלי שישחק איתנו ואחרי מסע שיכנועים הוא נכנע והוציא דף ממחברת חשבון עט ואת הסט קוביות שבא עם הקופסה, והריץ לנו התקלות עם 3 גובלינים ומאז אני מכור ומנסה להעביר את החוויה הזאת למי שאני רק יכול...
 
אני בערך מאז כיתה א' הייתי חובב פנטזיה (מרגע שגמרתי את כל ספרי ה"קופיקו" :lol: ) ואני זוכר שרציתי את המג"דמ של 4 כספר קריאה, כדי לקרוא על המפלצות שם לא מבחינת מכאניקה (אחרי שהייתי חובב פנטזיה שלוש-ארבע שנים). בחנות הספרים בדיוק הוצגו על המדפים בגאווה ספרי מהדורה 4 של מו"ד, למרות שבסטימצקי ההוא היה רק סלש. מכיוון שלא מצאתי את המג"דמ, החלטתי, כנראה מתוך "נו זה מה יש" לקנות את הסלש. אז חרשתי אותו במשך שנה, קראתי כל דבר בספר, וככה המכאניקות של ארבע היו טבועות לי בראש איזה שנה-שנתיים. בסופו של דבר החלטתי שאני רוצה להשלים את האוסף ואולי לשה"ם מתישהו, אז קניתי את המדריך לשה"מ. ניסיתי לשחק עם חבריי לכיתה, מה שלא עבד כי הם רצו להתווכח כל הזמן, ולכן אסור לשחק עם יותר משני חברים בקבוצה. כעת אני משהם אונליין מדי פעם לצמד גיבורי על שמפוצצים רובוטים, מוטציות, ומדענים מרושעים, חוץ מהמשחקים בפורום משחקים מקוונים.
 
ואוו

אני התחלתי להסתכל בסטימצקי לפני 6 שנים על תמונות בספר יפיפה (מבוכים ודרקונים 4 המדריך לשחקן)
עוד לא ידעתי לקרוא (כן היום אני כתה ו )
ומאז השאר... היסטוריה רק זוכר את המדריך שלי הראשון ירדן שהעביר את ההרפתקה הכי מדהימה בחיים שלי עם אתה רואה את ההודעה הזאת תיצור איתי קשר
 
פעם לפני הרבה הרבה שנים (בעצם לא כ"כ הרבה) קיבלתי בירושה מדוד חורג לא רשמי שלי שכבר לא בתחביב ספרים שקשורים למו"ד - זה התחיל מהסל"ש של מה' 3. מיד כמובן קראתי והזמנתי את ידידי הטוב דסטריקס לשחק. וכך, עם הסל"ש בלבד, הנחיתי במשחק הראשון שלי לשחקן יחיד במו"ד משחק שבו הוא נלחם בדמות שבניתי כמו שבונים דמות שחקן. הרבה מאוד עבודה, היה נחמד פעם אחת, שוב פעם זה יהיה פחות נחמד. בעיקר בגלל העבודה המוגזמת כמנחה שנאלץ לבנות מפלצות כדמויות, ובשל דמות השחקן שנאלצה להילחם במפלצות שכל אחת בעוצמתה.

dragons אמר/ה:
ניסיתי לשחק עם חבריי לכיתה, מה שלא עבד כי הם רצו להתווכח כל הזמן, ולכן אסור לשחק עם יותר משני חברים בקבוצה.
ובכן, אם יש תרבות דיון ונותנים לכל אחד לדבר בלי להיכנס אחד לדברים של השני (מה שבממשלה לדוגמה לא עושים) אפשר גם 5 שחקנים. מצד שני, שחקנים שלא מוכנים להתנהל בתרבות דיון כראוי בכמויות גדולות זה גיהנום.
 
אם אתה חבר לכיתתם, זה באמת גיהנום. כשאין לך את הסמכות של "המדריך המבוגר" וכשהם מבזבזים את רוב הזמן בלריב אחד עם השני, זה עוד יותר גרוע. עכשיו יש לי כבר בעיות אחרות עם שני גיבורי העל הנותרים, שאולי אפרסם כאן בפונדק. אבל זה כבר לא קשור :)
 
חזרה
Top