• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

משחק רשת ע"ב שיר של אש ושל קרח - פרק א' [הסתיים]

סטטוס
נעול לתגובות.
מצטער שלא כתבתי הודעות עד עכשיו פשוט הייתי מחוץ לבית

(ובשביל התגובה שלי שאלה: האם האריס שומה את כל הרעש או שזה קורה בזמן אחר / הוא פשוט לא שומע? --- הוא לא שומע ----
******************************************************
סר האריס מנסה לשמור על ארשת פנים קשוחה ורגועה ולהסתיר את העצב שעל ליבו.
"לא זה... זה.. כלום, לא משהו חשוב. זה רק... לא משנה, שזה לא ידאיג אותך הלייד" הוא מסיט את המבט לעבר צוק קאסטרלי מרגיש איך הכעס גועש בו.
הוא מקמץ את ידו לאגרוף בכעס ואז מחזיר את מבטו אל ראיניס "או על תדאגי לי הליידי אני אהיה בסדר" הוא מנסה לשמור על קול רגוע וסמכותי.
 
ooc: בוא ונעשה זאת מסודר. הוא לא שומע בהתחלה, עד שאני אציין זאת במפורש.

ועכשיו תגובה:

IC: ראיניס מחייכת, ומעבירה יד בשערו.
"אני בטוחה שתהיה בסדר, סר אמיץ" היא אומרת, עיניה הכחולות בוחנות אותו בקפדנות "אני סבורה, כי לכולנו יטב במעט לנשום את האויר הנקי של הים הפתוח" היא מטעימה.

אזי, אתם שומעים את המהומה למטה; מביט מבעד דופן, אתה רואה את ההתקהלות; לאנסאל, יהיר כתרנגול, מוסיף להטיף לסוחר הנפחד, שמצליח סוף-סוף לאחוז בזוס שלו.
דיאנה צועדת לעבר הספינה, גאה וזוהרת כמו כלה בדרכה אל החופה, או כמו ילדה קטנה שקיבלה סוכריה גדולה במיוחד, מתעלמת במפגיע מכל הנזיפות שהיא סופגת מסר אסטרן ואולריק המפוחדים והרותחים מזעם.
"אבל זה היה כיף כזה" היא מגחכת "חבל שלא שמעתם איזה 'פלופ' עשה השמן הגדול עם עור הנחושת, כאשר סובבתי את המוט והשלכתי אותו למיים... וחוץ מזה, לא התכוונתי להסתבך בצרות, באמת שלא" ארשת פניה מתחלפת לחיוך מקסים, של הנערה היפה שיודעת כי תמיד סולחים לה בסוף.
"אני... אני פשוט התגנבתי לספינה כדי לרחרח... והיה שם בתא איזה אדם מפחיד אחד, עם סמל של איש מוצלף, והוא דיבר עם אדם אחר מהערים החופשיות... ואז מישהו ראה אותי, והם שלפו חרבות. בקיצור, לקחתי את הזוס להגנה עצמית!" היא מתגוננת, מתפקעת מצחוק. "וזה היה כל-כך כיף..." היא מוסיפה, מצליחה בקושי לעמוד יציבה, הקסדה המוזרה מהערים החופשיות עדיין על ראשה.
 
'מה עכשיו!' הבאת הפנים של הריס עכשיו חצי מדוכדכת וחצי כועסת.
"מה בשם השבעה הם כבר עשו?" הוא אומר בקל חזק ורם.
"הליידי ברשותך אני אני ארד לבדוק על מה כל המהומה" מעביר מבט אחרון בצוק קאסטרליי ומתעצבן עוד יותר.
הוא יורד מן הספינה שוכח מן הנימוסים שלו ולא מחכה לתשובה והולך אל עבר דיאנה עד שהו מבחין בלאנסל נעצר לשניה ואז ממשיך אל דיאנה.
"מה כבר הספקת לעולל ליידי פריי" הוא אומר בקול סמכותי.
"אני מקווה שאת הולכת להתנהג כיאה למעמדך הלייד".
'אני לא צריך גם את זה עכשיו'. "וחוץ מזה יש לנו נושאים חשובים יותר לטפל בהם" הוא אומר בנימה כעוסה יותר חוטף עוד מבט בצוק ואז ממשיך בקול חלוש יותר "נראה שהקברניט שלו מתעסק אם סחורה לא לו. אך אין זה ידאיג אותכם אני בטוח שהוא לא מזיק."
 
דיאנה פריי מביטה בהאריס, מדושנת עונג.
שכחתי את נימוסיי כליידי? היא מהרהרת תמהני, מתי נזכרתי בהם אי-פעם. אם אומרים שבמגדלים התאומים, כל אחד צריך למצוא לעצמו יחוד... אז אני מצאתי, ואני די טובה בתפקיד הפרחחית...
"למה אתה מתכוון, סר?" היא שואלת אותך במבט מלאכי, כאילו היתה *העלמה* בכבודה ובעצמה.
"לבטח סר לא התכוון לכך, כי כאשר הגנתי על עצמי מלהאנס באכזריות ידי חבורת פראים עם פעמונים בצמות, לקחתי את בהמת הרכב בכדי להמלט מהגורל המר שציפה לי..."
ולקחתי לי עוד כמה וכמה מזכרות... אבל אני לא מתכוונת לגלות את זה כרגע. קודם, שיהיה קצת יותר נחמד אלי.
 
"הליידי," דזמונד אומר לגבירה ראיניס, מבט עצבני מעט על פניו, "ליידי פריי הצעירה עוללה קצת יותר ממעשה קונדס," הוא מסביר, "יותר כמו גנבה."
'וטיפשות בזאת.'
"כדאי שלא תתני לה להסתובב ליד ספינות זרות," הוא ממשיך, "ובמיוחד לא כאלו עם זוסים ודות'ראקים."
 
הוא בוחן את דיאנה אם עיניו מסתכל על הכיסים המלאים מחייך חיוך קטן אך בולט ואומר:
"אהם, סלחי לי הליידי זה היה לא מתפקידי להעיר לך, אני מתנצל הליידי" הוא מנסה להסוות את החיוך ללא הועיל. ' בדיוק מה שאני צריך פרחחית קטנה ושקרנית לשמור עליה, אני לא נולדתי אתמול.'.
הוא חוזר לארשת הפנים הרצינית שלו ומוסיף "מה בדיוק חיפשת אצלם בכל מקרה?"
הוא פולט אנחה "לא משנה, העיקר שלא נגרם נזל בלתי הפיך." הוא מוסיף בקול חלוש יותר "כדי שנעלה לסיפון, ראיניס נראת לי קצת מוטרדת." ואז הוא מתחיל לעלות שוב לסיפון "אני מקווה שעכברים לא מפריעים לכם, הספינה מלאה בהם." הוא מחייך.
 
ראיניס נאנחת.
"ובכן!" היא אומרת, משתדלת להשמע נוזפת, אבל זה לא במיוחד מצליח "הקשיבי היטב, פרחחית קטנה לבית פריי... המסע עומד להיות רציני ומסוכן, ולא שייט-נהר של עלמות צעירות, אז רצוי היה שתזהרי... ו, בשם השבעה: מה בדיוק אמרת על איש מוצלף?

דיאנה מנידה בראשה.
"היה שם ברנש כזה, עם הסימן הזה על הבגדים שלו... והוא דיבר עם אחד האנשים מהספינה. אני חושבת שיש לו איזה מרגל בנמל. אבל אני" היא מלעלעת בגרונה "לא הספקתי לשמוע יותר, ליידי ראיניס, כי אז גילו אותי. אוי, המבט שהוא נעץ בי! כאילו רצה לקלף אותי כמו תפוז...
ואחרי זה" היא מוסיפה בהתמרמרות "סר דזמונד מטיף לי מוסר..."
ובנקודה זו, חש דזמונד דריכה חזקה על הרגל, עם מבט של:
'אופס... הכאבתי לך? אני כל-כך מצטערת...'

ooc: אני אחזור לרשת בשעה מאוחרת יותר הלילה, ואראה את התגובות שלכם. פרק א' ממש לפני סיום, ובתקווה ננעל אותו הלילה.
 
דזמונד, לגמרי מופל מרגליו, מביט בדיאנה במבט של רגשות מעורבבות, "סלחי לי, ליידי דיאנה." הוא אומר, מנסה להשמע כמה שיותר רשמי, "לא ידעתי שעלה בידיך מידע חשוב כל כך, אני באמת מצטער."
 
פניו של אולריק נחרשות קמטים כשהוא מנסה לזכור את הסמלים של בתי האצולה... בולטון? יכול להיות שזה בולטון? יכול להיות.. אבל הוא די רחוק מהבית אם כן. כמוני. וזה אומר שבטח גם הוא מעורב במשהו מסריח. בורח ממישהו או רודף מישהו.. אולי האחרים ידעו. "מה לדעתכם הוא עושה פה?" הוא פתאום פולט
 
"ללא ספק מרחרח בנעשה אצל בית לאניסטר" אומרת ראיניס, מהורהרת ומרוחקת "רבים מתעניינים לראות, מה יעשה האריה מן המערב לאחר מותו המצער של ג'ון ארין... אולם רוז בולטון..." קולה מתעמעם, ונראה כאילו היא מפזמת לעצמה משהו בלחש.

דיאנה מתנערת.
"אם לא אכפת לכם" היא מצחקקת "אזי אפרוש לי לתאי, לבדוק את השל..להתרחץ ולנוח, כוונתי".

ראיניס מהנהנת.
"ואנו נפליג" היא אומרת, חצי גיחוך עולה על פניה. ומוטב, שנעשה זאת לפני שיגיע לכאן לאניסטר חכם יותר מלאנסל החביב שלך וישמע על מעללי היום".

הקברניט, ששומע את פקודתה, רץ לעבר הליזבט, צועק בקולי קולות "הרימו עוגן!"
המפרשים נמתחים למלוא תפארתם, ונס האריה הזהוב של לאניסטר מתנוסס אל מול השקיעה, בעת שהספינה מטלטלת, ומתחילה להעקר אט-אט ממקומה.

--------
ooc: האם לאחת הדמויות יש משהו מיוחד לעשות, לפני שאני מכריז רשמית על סיום פרק א'?
 
אולריק תופס את ידה של דיאנה ונראה כאילו הוא מתכוון להטיף לה מוסר שוב. "בפעם הבאה" הוא אומר בקול מאיים, "תביאי גם משהו בשבילי הא?" ומחייך אליה. יכול להיות שהיא לא כל כך גרועה...
 
האריס ממשיך לעלות אל הסיפון, חיוך קטן עדיין נשאר על פניו אך במהרה הוא משתנה למבט סמכותי וקשוח.
הוא ממשיך אל אחת הדפנות של הסיפון ונשען אליה 'בהתחלה הקפטן אחר כך קוואן ועכשיו אחד מאנשיו של רוז בולטון, משהו בהחלט מריח מוזר כאן'.
הוא מביט שוב אל צוק קאסטרליי יודע שזאת אולי הפעם האחרונה שיראה אותו, מרוצה אך גם מבואס.
'זה היה יום ארוך, ארוך מידי' הוא רוטן לעצמו.
 
'רוז בולטון?' דזמונד שואל את עצמו, 'כולם רוצים לראות מה האריה זומם?'
"הליידי," הוא פונה לראיניס, "אני ארד לתאי, חוששני שאיני מיטב בספינות." הוא מחייך חיוך קטן, ופונה לתאו.
'להתראות,' הוא מביט לנמל לאניס, ולווסטרוז בכלל.
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top