• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הרפתקאה בקלדאריה: "מלתעות היגון" [ הסתיים ]

סטטוס
נעול לתגובות.
ברגע הבא, קורים כמה דברים.
הנרייטה קוראת קריאת קרב, ומזנקת במהירות קדימה, הלהב שלה בוהק בכחול, מנסה להדביק את ג'אבקה הנמלט, אולם היא מפספסת באופן מביש, מחליקה ומתגלגלת בלכלוך, בעוד ג'אבקה מתרחק בריצה. כמה זונות צורחות. הזקנה חורקת.
'עכשיו 'תם באמת בצרות. אבל אני לא ראיתי ולא דיברתי איתכם. אף פעם לא'.
 
אני תופס את הזקנה ומשתיק אותה ורץ להתחבא (אם צריך אני משתמש בכישרון "התגנבות")
 
ג'אבקה נעלם. כמה זונות צורחות ובורחות.
כשאתם מתחילים להתחבא, הבחורה עם השער המאד-בהיר ניגשת אליכם. כעת, אתם רואים שהשער שלה באמת מוזר, בגוני הלבן ומעט כסוף, למרות שהיא צעירה.
"כדאי אתם באמת תזהרו" היא אומרת "הוא של מיס פטסון, יושב כאן בערב להשגיח עלינו, שלא נפר חוזים ומה אנחנו עושות. עכשיו, בתוך כמה דקות, האנשים שלה באים. והם לא באים כדי לשוחח".
 
אני שואל אותה:"היא קשורה לרציחות? את יודעת משהו בנוגע לזה?"
 
"ביריונים" אני לוחש "למען האמת תמיד רציתי לחסל כמה מהביריון של מיס פטון מאז ששמעתי שהם קיימים, מה אתם חושבים?" אני שואל ומפנה מבט אל הנרייטה.
 
למית'רינג.

האשה הצעירה לוקחת את ידך, כמעט באציליות שלא ממש הולם זונה ברובע עוני, ואומרת.
"רציחות? האנשים שלה הורגים על ימין ועל שמאל. או שהורגים בנשק, או שדנים אותנו למוות איטי" המבטא הזר בולט בקולה "מוות בקור וברעב, או מאיזה סוטה מזדמן... דם ומוות. כל העולם שקע בדם ומוות" היא אומרת בקול שקט יותר, עצוב, ומוסיפה כמה מילים בשפה זרה.

לברנארד:
הנרייטה מנידה בראשה.
"אני אשמח לשלוח כמה מהם לגהינום" היא אומרת, עדיין קצת מושפלת, טופחת על גופה הכואב לסלק את הטינופת.
 
אני אומר לה:"בזמן האחרון היו יותר רציחות? או אולי כמה מקרים בלילה? אל תפחדי אנחנו רוצים לעזור לך"
ולכולם אני אומר:"אין לנו זמן להרוג אותם וגם זה לא יועיל לנו כקליפת השום"
 
אני שולף את הגרזן שלי "בואו נתחבא ואז נתקיף בהפתעה" אני מציע ואז מוסיף "תזכירו לי לחסל את הקוף כאשר אנחנו ניפגש בשנית" אני אומר בחיוך ונעיף מבט לעבר הפרוצות.
 
היא מחייכת בעגמומיות.
"אני מסופקת אם תוכל לעזור לי" היא אומרת "העולם אליו גדלתי שקע בנהרות של דם, ולא נותר אלא רמץ מפוייח ואפל. אבל לא, לא שמעתי על משהו מיוחד לאחרונה. היו כמה מקרים של קבצנים שנאכלו, אם לזה אתה מתכוון. אבל הכל כרגיל, זה היה ככה תמיד".
 
הנרייטה תופסת עמדה מאחורי מערום חביות ואבנים, לא הרחק מהעץ.
"רק תבואו" היא מסננת מבין שיניה, נראית אלימה יותר מהרגיל "רק תבואו".
רוב הזונות כבר נעלמו מהשטח, והאחרות שומרות מכם מרחק גדול. רק הצעירה הבוכה והבחורה עם השער הלבן נותרו לידכם.
"פסטון לקחה לה את הילד, ומכרה אותו" מסבירה בעלת השער הלבן "כי היא לא עמדה בתשלומים של החוזה"
 
"זה כמו חלום שמגשם" אני לוחש לעצמי ממקום המחבוא שלי "כן, חלמתי לחסל ביריונים של שרת הזנות כבר מאז שנולדתי" אני אומר כאשר האחיזה שלי סביב הגרזן מתעדקת "תנו להם לבוא...אני נוכן" אני לוחש לעצמי ומחכה לתקוף.
 
הוקריץ' תופס עמדה לידך, מניד בראשו.
"הו כן, זה יחסוך הוד-מלכותו כמה תאים בכלא, ואת הטרחה לשפוט את החלאות. לא שהשופט המקומי יותר טוב מהם.."
עוד הוא מדבר, ואתם שומעים שירה פרועה מאחת הסמטאות, הולכת ומתקרבת. אור של לפידים מבליח, עדיין רחוק.
 
אני ניגש אל ברנארד ואומר לו:"אל תינקוט באלימות, אתה רק תהרוג אותנו ככה"
ואז אל הפרוצה הצעירה חושף את ניצב החרב ואומר:"יכול להיות שזה יתן קצת עזרה ואת יכולה לפרט על הקבצנים שנאכלו זה נשמע מענין"
 
היא עונה בחיוך עצוב.
"חרב אחת לא תשיב לחיים את כל בני משפחתי, שנטבחו בידי צבא המלך שלכם... והיא לא תשחרר את הורלאו מהנציב החמסן ששמתם עליה. אבל כרגע... אין לי מושג. יש כאן כל מיני מפלצות שמשוטטות בלילות"
אז, אתם רואים את הגברים הפרועים יוצאים מתוך הסמטה, כ-25 מטרים מכם. חבורה של חלאות אדם עם חרבות ואלות, כמה מהם גם עם כלי-יריה; ג'אבקה הולך ביניהם, מגחך.
"כן, הם כאן, הוץ' אחי. הם כאן... שפוך להם את המעיים ותלה אותם בהם בשבילי... כן, במיוחד את החמורון ההוא עם הגרזן. אני רוצה לשמוע אותו נוער..."
 
"יש לי רעיון" אני אומר "אני ארדים אותם"
*אני מטיל לחש הרדמה*
 
חיוך מטורף עולה על פני "הוקריץ' קצת קסם יעזורתפגע בהם קלות, הנרייטה יש לך יכולת כישוף, נכון? תיצרי אשליה של מפלצת ענק בבקשה" אני אומר ומוכן לקרב "לחש יפה אלף" אני לוחש.
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top