• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הרפתקאה בקלדאריה: "מלתעות היגון" [ הסתיים ]

סטטוס
נעול לתגובות.
"אני אשמח לשתות משהו, אבל מעט, אנחנו ממהרים מאוד." היא מנסה לדאוג שזה ישמע היטב.
"דווקא לא, אבל אני מניחה שראיתה אותו כאן פעם פעמים. קרוב לוודאי בליווי של כמה לורדים, הוא איש עסקים."
 
"אני לא חושבת שהוא שאל לשמי. אבל בכל מיקרה, ליאנה" היא נותנת את השם הראשון שעלה בדעתה "אתה בטוח שלא ראיתה אדם שכזה? פשוט לא הייתי רוצה לשבת ולחקות לו כאן, למרות החברה המקסימה" היא מנסה לסלק כל ציניות מהקול שלה ומחייכת בקלילות אל שניי הסמלים את זקנה מכדי שהחיוכים שלך יעבדו היא חושבת לעצמה.
 
"ליאנה, סר" היא אומרת "אולי אתה ראיתה את המכר הזה שלי? זה מאוד חשוב לי..." היא ממשיכה לחייך, ופוזלת לרגע לכיוון של השאר לוודא שהם לא עושים שטויות.
 
כמה חיילים מתנודדים החוצה מחדר צדדי, מרעישים עולמות ומסתירים ממך את האחרים.
הפונדקאי שוב נראה מהסס. הסמל שדיבר קודם מרחיב את חיוכו המכוער.
"ואותי קוראים קוני, ואני עשרים שנה כבר כאן בבור ה... לא משנה. חיי, את נראית יפה, מותק. ממש כמו אישתי, לפני שהמפגרת התחרפנה".
השני נראה יותר חסר סבלנות.
"הי מיסטר פונדקאי" הוא נוהם "אולי תפסיק לבהות בגברת ובקיר הזה שלך, ותמלא לי ת'ספל לפני אני מתייבש כאן?"
 
היא משאירה איזה צל של חיוך על הפנים שלה "אה, תודה" היא אומרת ופונה אל הפונדקאי. "טוב, זה הכל אני מניחה. תודה על העזרה שלך, נו לפחות על הניסיון. אם תוכל לחפש את הבחור הזה, הוא בטח יקפוץ לכאן בשבוע הקרוב לאיזו פגישה עיסקית, תזכור אותו בשבילי."
 
"אני אשתדל" אומר הפונדקאי, ופעם נוספת מלכסן מבט לאחור, לעבר הקיר.
הסמל רוטן "דווקא עכשיו את הולכת, אחרי שאנחנו כבר מאוהבים?"


ooc:
מאחר ולוסטון קצת נפרדת מהשאר, אני מקדם קצת את קו העלילה שלה. זה לא יפגע בקו שלכם, כאשר תחזרו לפעילות
 
היא שולחת מבט קצר לעבר הנקודה אליה הפונדקאי מביט בזמן שהיא מיסתובבת בחזרה אל קוני, "מאוהבים? עוד תרצה משפחה וילדים..." היא מרחיבה את החיוך. במצב שלה, ליטופים לאגו קוסמים לה.

ooc: אני באמת מרגישה שקצת השטלתתי על המישחק, תגיבו!
 
"מה דעתך לעורר קצת בעיות, שופט?" אני שואל את אדוארד. אני יוצא מהפונדק מסתתר בפינת רחוב נוטשה ומתחבא שם רגע לאחר שאני מתחבא בצורה מעולה אני זורק אבן על אחד האנשים ואז אני צועק "קטטה! השיכור זרק עליו את האבן!" ודברים בסיגנון.
אם יש מהומה אני חוזר לפונדק. אם לא אני מחכה למהומה וזורק עוד אבנים בחשאי.
 
מעל הכוננית, על הקיר, תלויה תמונה במסגרת שחורה, עם ציור של ליוטננט צעיר ושחצן למראה.

הסמל מגחך.
"היו לי פעם שני שרצים קטנים... רק הודון מקבת-הסער יודע איפה הם עכשיו. אני כבר לא בקטע הזה, מותק" הוא מגהק, ומתחיל להריק את הספל שלו.

לברנארד:
כמה שומרים מציצים מעל החומה.
"שקט שם, אידיוט" אחד זורק לכיוונך "אחרת נזרוק עליך יותר מסתם אבן".
"שיכור מחורבן" אומר שני.


ooc:
מתפתחים שם שני קווי עלילה. מבחינתי זה בסדר גמור, ורק מקנה לי יותר חופש
 
"כן, למי יש כוח לשטויות כאלה" היא אומרת בפיזור, מביטה בתמונה. היא בודקת אם יש כתובת עם שם או בכלל משהו בסיגנון.
 
אני מתיישב לידו ומתחיל לשחק אם מטבע כסף ביד בצורה כזאת שהוא לא יוכל לחטוף את זה ואומר "מי זה ג'וני הזה? מה ת' עשית לו? איפה אני יכול למצוא ת'ו(אותו)?".
 
"חיי" אומר השיכור " 'תה יותר טמבל מפאמג' הזקן, בחיי ההוגי המתוק שככה. אם יעצרו אותך על צרות, אתה כבר תפגוש את ג'וני. אי אפשר להחמיץ, הבחור עם הפרצוץ החצי-שרוף... ואז, תאמין לי, כבר לא תרצה בחיים לראות ג'וני".

"הייתי רוצה לפגוש את הבחור הזה" לוחש האב הירונימוס, חצי לך חצי לעצמו "עם צו קטן ויפה ביד... אבל כרגע, אני מסופק האם זה הזמן המתאים להזמין אותו לתה".
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top