סרומן? אולי הטבעת היא האחת שנפלה לנהר ודיאגול מצא אותה?
הטבעת האחת הטבעת האחת - סיפורים מארץ הפרא
- מחבר/ת הנושא Gandalf
- תאריך התחלה
*מחיאות כפיים!*
אתה צודק בהחלט.
הנה, קיבלת ממני 200 נק״נ פורום. תהנה
אתה צודק בהחלט.
הנה, קיבלת ממני 200 נק״נ פורום. תהנה
נכון, אבל ברגע שהם חשבו קצת הם הבינו שזה הוא - הם לא חוקרי טולקין
כל כך סרומן...
נראה אחלה, מסקרן מאוד.
נראה אחלה, מסקרן מאוד.
הו, תודה לך
לא זיהו את סארומן? איו בושה. הופעת אורח מוצלחת בכל אופן!
תודה !
ויש לי שאלה, לכולם: במבט שני על הרשומות, נראה לי שאני over-מפרט. האם תעדיפו לקרוא את הרשומות קצת פחות מפורטות ויותר כלליות?
!ויש לי שאלה, לכולם: במבט שני על הרשומות, נראה לי שאני over-מפרט. האם תעדיפו לקרוא את הרשומות קצת פחות מפורטות ויותר כלליות?
לא, זה אחלה ככה.
כמובן שלא, ככה הן מעולות
הן לא יותר מדי מפורטות... זה אחלה ככה, אל תשנה
ממש לא. רמת הפירוט העכשווית מעולה.
אוקיי, מעולה. אני אשתדל לעדכן בקרוב. כרגע אנחנו טיפה הפסקנו עם הקמפיין, אבל עדיין יש המון הרפתקאות שעדיין לא זכיתם לראות...
נרוב - זוכר את זה?
בקרוב
נרוב - זוכר את זה?
Sol Invictus אמר/ה:
בקרוב
בטח זוכר.
נייס.
נייס.
אוקיי, נתתם לי מוטיבציה להמשיך.
עבד וציידים
ה6 לאפריל, שנת 2947 לעידן השלישי
החבורה המאוחדת התעוררה לבוקר מלא ערפל. לאחר כמה שעות של הליכה בקרקע הביצתית של שדות הגלאדן, כולם שמעו רעשים ורחשים של אנשים המתקרבים אליהם. החבורה הסתתרה בין השיחים הנמוכים, והאנשים התגלו בתור אורקים, הפוסעים בקולניות בין הביצות ומדברים בינם ובי עצמם בנביחות רמות. פארין ראה וורג יחיד מוחזק בשרשרת ברזל על ידי אחד מהאורקים, ויילל בקול מחריד. גיסמונד, שהשתופף לצד מאגריק, ראה אותו מלבין מפחד וזוחל אחורנית בפחד.
החבורה הכינה את עצמה לארוב לאורקים - כולם שלפו את נשקיהם בדממה והכינו את עצמם לקרב. גיסמונד קלט את מאגריק זוחל הצידה בדממה.
לפתע דמות נוספת מתגלה לפניהם מבין עצי הערבה, ממש ממול האורקים - אדם, לא אורק, צועד בכאב, באיטיות. ידיו קשורות באזיקים, והוא לבוש בסחבות. פניו רזות כמו שלד, ועל גופו יש איןספור מכות, חבורות וצלקות. רגע לאחר הופעתו של האדם המוזר, מאגריק קופץ ממקומו ורץ אל האורקים, קורא ״מארב! מארב!״ - נראה שהאורקים מזהים את מאגריק, והם מכניסים אותו בין שורותיהם ושולפים את חרבותיהם המעוקלות.
האורקים, שציפו להתמודד רק מול אסיר אחד, מופתעים כאשר החבורה קופצת ממקומה, זועמת על בגידתו של מאגריק, שרץ לשורות האורקים.
כל החבורה מקבלת נקודת צל אחת - בגידה של אחד שנחשב לחבר היא פגיעה קשה.
הקרב היה עקוב מדם ובוץ. לאחר מספר דקות של לחימה, מאגריק, שהשתופף בפחד במהלך כל ההתרחשות הזו, החל לנוס על נפשו. ברן, זועם על בגידתו ורואה אותו בורח, מנסה לרדוף אחריו אך נחסם על ידי זוג אורקים.
אחרי מנוסתו של מאגריק, האסיר, עדיין כבול באזיקים, מתגנב מאחורי אחד האורקים שנלחמו בברן, וחנק אותו מאחור עם אזיקיו בזעם - והרג אותו.
לבסוף, כשאחרון האורקים נקטל, הקרב הסתיים. החבורה החלה לטפל בפצעיה, ובפצעי האסיר שסייע להם בקרב. הוא הציג את עצמו בתור וואלאר, והוא החל לספר את סיפורו בייאוש.
הוא סיפר לחבורה שהוא זיהה את מאגריק מהרגע שהוא ראה אותו - שכן מאגריק בגד גם בו: מאגריק סיפר לוואלאר שהוא מצא אוצר חבוי בשדות הגלאדן, ושהוא צריך את עזרתו של וואלאר בכדי להביאו לאולם ההר. הוא סיפר ששניהם הלכו לביצות, ומאגריק הסגיר אותו לאורקים. הוא סיפר שכבר כמה חודשים שהוא כלוא בשבי האורקים בגבעת הדמדומים. הוא גם מספר להם שהמבצר בראש הגבעה נמצא לא רחוק.
לאחר מכן החבורה התחילה לתחקר את וואלאר בעדינות לגבי מעשיו בגבעת הדמדומים. הוא אמר שהאורקים הכריחו אותם לתקן את הקירות של המבצר ולהכין להם נשקים. הוא גם הסביר לחבורה בצער שהם צלפו בם בלי שום מטרה, ונהנו באכזריות מהכאב שהם גרמו. ברן שאל אותו כמה אורקים היו במבצר, ו-וואלאר השיב שהוא אינו יודע. אך הוא כן יודע שהיו שם אורקים רבים, וגם בני אדם, מעטים יותר. הוא גם סיפר לברן שבמקדש היה דבר אחר, אפל יותר, שנהנה מהעינויים שלהם.
אדראהיל שאל על המקדש. וואלאר, כעת בפחד ברור, מסביר שזה בניין שהאורקים לא הרשו להם לראות מעבר לדלתותיו. וואלאר השתתק, ואדראהיל, בקור, הפציר בוואלאר להמשיך. באימה, וואלאר אמרשהוא חושב שהמתים הולכים במקום. גלגול שחיתות לאדראהיל, ונכשל בפעם הראשונה! אדראהיל מאבד שליטה וממשיך בחוסר רגש להפציר ולשכנע את וואלאר לספר לו על הצל ותכונותיו. לבסוף וואלאר מתחנן בפני אדראהיל שלא יכריח אותו להיזכר, וגיסמונד מרחיק את אדראהיל מוואלאר בכוח.
השאר מרגיעים את וואלאר, ושואלים אותו כיצד ברח מהשבי. רגוע יותר כעת, וואלאר סיפר להם שבזמן שהוא עבד על אחת מהחומות החיצוניות במבצר הוא ראה פתח צר בחומה, ומעבר לה דרך עיזים צרה ותלולה. שבועים אחרי שהוא ראה את הפתח, הוא ניצל את ההזדמנות שלו בזמן שזוג אורקים רבו וברח מהמקום, רץ מדרך האפר למרגלות הגבעה. אחד מהזקיפים ראה אותו בורח, ומאז האורקים רודפים אחריו.
החבורה עזבה את וואלאר לנפשו לכמה זמן, ופארין החל לעבוד על שחרורו של וואלאר מהאזיקים שלו. לבסוף, הוא רופף אותם מספיק וברן וגיסמונד הצליחו בכוחות משותפים לשבור אותם ולשחרר את וואלאר.
כמה שעות לאחר מכן, כשהחבורה התכוננה לצאת, וואלאר הסביר לה שהוא יותר מדי מותש ועייף מכדי להצטרף למסע, אך הוא נתן לברן הוראות הגעה לגבעת הדמדומים. הוא סיכם עם החבורה שהוא יחכה להם בביצות(במקום שנבחר מראש, מתחת לעץ ערבה) ויחזור עימם לאולם ההר.
השיא מגיע בפרק הבא...
עבד וציידים
ה6 לאפריל, שנת 2947 לעידן השלישי
החבורה המאוחדת התעוררה לבוקר מלא ערפל. לאחר כמה שעות של הליכה בקרקע הביצתית של שדות הגלאדן, כולם שמעו רעשים ורחשים של אנשים המתקרבים אליהם. החבורה הסתתרה בין השיחים הנמוכים, והאנשים התגלו בתור אורקים, הפוסעים בקולניות בין הביצות ומדברים בינם ובי עצמם בנביחות רמות. פארין ראה וורג יחיד מוחזק בשרשרת ברזל על ידי אחד מהאורקים, ויילל בקול מחריד. גיסמונד, שהשתופף לצד מאגריק, ראה אותו מלבין מפחד וזוחל אחורנית בפחד.
החבורה הכינה את עצמה לארוב לאורקים - כולם שלפו את נשקיהם בדממה והכינו את עצמם לקרב. גיסמונד קלט את מאגריק זוחל הצידה בדממה.
לפתע דמות נוספת מתגלה לפניהם מבין עצי הערבה, ממש ממול האורקים - אדם, לא אורק, צועד בכאב, באיטיות. ידיו קשורות באזיקים, והוא לבוש בסחבות. פניו רזות כמו שלד, ועל גופו יש איןספור מכות, חבורות וצלקות. רגע לאחר הופעתו של האדם המוזר, מאגריק קופץ ממקומו ורץ אל האורקים, קורא ״מארב! מארב!״ - נראה שהאורקים מזהים את מאגריק, והם מכניסים אותו בין שורותיהם ושולפים את חרבותיהם המעוקלות.
האורקים, שציפו להתמודד רק מול אסיר אחד, מופתעים כאשר החבורה קופצת ממקומה, זועמת על בגידתו של מאגריק, שרץ לשורות האורקים.
כל החבורה מקבלת נקודת צל אחת - בגידה של אחד שנחשב לחבר היא פגיעה קשה.
הקרב היה עקוב מדם ובוץ. לאחר מספר דקות של לחימה, מאגריק, שהשתופף בפחד במהלך כל ההתרחשות הזו, החל לנוס על נפשו. ברן, זועם על בגידתו ורואה אותו בורח, מנסה לרדוף אחריו אך נחסם על ידי זוג אורקים.
אחרי מנוסתו של מאגריק, האסיר, עדיין כבול באזיקים, מתגנב מאחורי אחד האורקים שנלחמו בברן, וחנק אותו מאחור עם אזיקיו בזעם - והרג אותו.
לבסוף, כשאחרון האורקים נקטל, הקרב הסתיים. החבורה החלה לטפל בפצעיה, ובפצעי האסיר שסייע להם בקרב. הוא הציג את עצמו בתור וואלאר, והוא החל לספר את סיפורו בייאוש.
הוא סיפר לחבורה שהוא זיהה את מאגריק מהרגע שהוא ראה אותו - שכן מאגריק בגד גם בו: מאגריק סיפר לוואלאר שהוא מצא אוצר חבוי בשדות הגלאדן, ושהוא צריך את עזרתו של וואלאר בכדי להביאו לאולם ההר. הוא סיפר ששניהם הלכו לביצות, ומאגריק הסגיר אותו לאורקים. הוא סיפר שכבר כמה חודשים שהוא כלוא בשבי האורקים בגבעת הדמדומים. הוא גם מספר להם שהמבצר בראש הגבעה נמצא לא רחוק.
לאחר מכן החבורה התחילה לתחקר את וואלאר בעדינות לגבי מעשיו בגבעת הדמדומים. הוא אמר שהאורקים הכריחו אותם לתקן את הקירות של המבצר ולהכין להם נשקים. הוא גם הסביר לחבורה בצער שהם צלפו בם בלי שום מטרה, ונהנו באכזריות מהכאב שהם גרמו. ברן שאל אותו כמה אורקים היו במבצר, ו-וואלאר השיב שהוא אינו יודע. אך הוא כן יודע שהיו שם אורקים רבים, וגם בני אדם, מעטים יותר. הוא גם סיפר לברן שבמקדש היה דבר אחר, אפל יותר, שנהנה מהעינויים שלהם.
אדראהיל שאל על המקדש. וואלאר, כעת בפחד ברור, מסביר שזה בניין שהאורקים לא הרשו להם לראות מעבר לדלתותיו. וואלאר השתתק, ואדראהיל, בקור, הפציר בוואלאר להמשיך. באימה, וואלאר אמרשהוא חושב שהמתים הולכים במקום. גלגול שחיתות לאדראהיל, ונכשל בפעם הראשונה! אדראהיל מאבד שליטה וממשיך בחוסר רגש להפציר ולשכנע את וואלאר לספר לו על הצל ותכונותיו. לבסוף וואלאר מתחנן בפני אדראהיל שלא יכריח אותו להיזכר, וגיסמונד מרחיק את אדראהיל מוואלאר בכוח.
השאר מרגיעים את וואלאר, ושואלים אותו כיצד ברח מהשבי. רגוע יותר כעת, וואלאר סיפר להם שבזמן שהוא עבד על אחת מהחומות החיצוניות במבצר הוא ראה פתח צר בחומה, ומעבר לה דרך עיזים צרה ותלולה. שבועים אחרי שהוא ראה את הפתח, הוא ניצל את ההזדמנות שלו בזמן שזוג אורקים רבו וברח מהמקום, רץ מדרך האפר למרגלות הגבעה. אחד מהזקיפים ראה אותו בורח, ומאז האורקים רודפים אחריו.
החבורה עזבה את וואלאר לנפשו לכמה זמן, ופארין החל לעבוד על שחרורו של וואלאר מהאזיקים שלו. לבסוף, הוא רופף אותם מספיק וברן וגיסמונד הצליחו בכוחות משותפים לשבור אותם ולשחרר את וואלאר.
כמה שעות לאחר מכן, כשהחבורה התכוננה לצאת, וואלאר הסביר לה שהוא יותר מדי מותש ועייף מכדי להצטרף למסע, אך הוא נתן לברן הוראות הגעה לגבעת הדמדומים. הוא סיכם עם החבורה שהוא יחכה להם בביצות(במקום שנבחר מראש, מתחת לעץ ערבה) ויחזור עימם לאולם ההר.
השיא מגיע בפרק הבא...
גם כשאין תגובות אני ממשיך! hurra!
...
על מות גיבורים
ה6 לאפריל, שנת 2947 לעידן השלישי
השמיים עכורים ואפורים.
ברן, שעקב אחרי הוראותיו של וואלאר, מוביל את החבורה לגבעת הדמדומים. סלע עצום ושחרחר אשר חולש על כל האיזור ומיתמר לגובה של חמישים מטרים לפחות. על ראשו החבורה מבחינה כמה בתים שחורים וצפופים, ודרך עפר מובילה אליה. צדדיו האחרים של ה׳גבעה׳ הם סלעיים לחלוטין פרט לשיחים בודדים שצמחו בין הסלעים התלולים. אדראהיל מבחין בעזרת עיניו החדות את החומה ואת דרך העיזים הצרה שעליה דיבר וואלאר, בנוסף למקדש(כך הוא סבור), אשר גבוה מכל שאר הביניינים בגבעה.
במרחק בטוח ובמסתורי השיחים ועצי הערבה, החבורה התחילה לחשוב על תוכנית פעולה - הרי זה מבצר של ממש שהם מנסים לחדור אליו. בפה אחד הוחלט לשלוח את אדאלארד לחקור את המקום - הוא הכי קטן והכי שקט מבין כולם, ויכול להתגנב ולטפס בקלות. אדאלארד, בחוסר רצון מובהק, מסכים. הוא ירגל מעט בגבעה, יראה מה יש בתוכה, ויחזור לספר לשאר.
בזמן שהשאר התחפרו עמוק יותר בין השיחים, אדאלארד התחיל במסע האיטי בין השיחים הנמוכים, בזחילה. קרוב יותר אל הגבעה, שדה השיחים האפרפרים מסתיימים באופן לא טבעי ומשאירים במקומם אדמה עקרה. אדאלארד פיזר על בגדיו אפר, רק ליתר ביטחון, וזינק בין השיחים אל עמודי הסלע. כל זקיף שיושב על ראש הגבעה לא יוכל לראות אותו צמוד אל צידי הסלעים היוצרים את הגבעה העצומה הזו. לאחר כמה דקות של התאוששות, אדאלארד מצא מספר נקודות אחיזה טובים והתחיל לטפס מעלה. כמה זמן אחרי שההוביט החל לטפס, הוא נתקל בשביל העיזים הצר שעליו דיבר וואלאר, והחל לעקוב אחריו בדממה מוחלטת ובזהירות מירבית. הוא כמעט מעד וגרם לכמה אבנים להתגלגל בקול, אך הוא השיב לכצמו את שיווי המשקל שלו בזמן.
לבסוף, הוא מגיע לחור בחומה שעליו דיבר וואלאר. הוא הסתכל פנימה, וראה מספר אורקים במרחק. כשהוא נגע בחומה, הוא קלט שהיא בכלל עשויה מסוג חלש מאוד של קרטון כלשהו, ולא אבן.
בהזדמנות הראשונה, הוא השתחל פנימה והסתתר מאחורי אחד הביניינים הנמוכים. ואז, סוף סוף, עבודת הריגול שלו מתחילה.
הוא מבחין בתחילה במספר ביניינים - בינייני אחסון של האורקים, קרוב לוודאי של מזון, ונפחייה, שממנה בוקע קול לא-פוסק של פטיש הנוחת על הסדן.
במבט נוסף, הוא מבחין במבנה נוסף, לאימתו של ההוביט - מכלאה, שממנה נודף ריח מצחין, ומאחורי שערי עץ גדולים ישנים בנחירות מחרידות מספר וורגים מגודלים וחומים. במבט השני שלו על המקום הוא ראה את השער של המקום, שמאחוריו יושבים זוג אורקים מפטפטים בקול רם.
המבצר שבמבט ראשוני נראה הכי גדול ומרשים במקום מתגלה במבט נוסף כמתפורר וחצי הרוס. אדאלארד חשד שבקומה הראשונה של המקום כולאים את העבדים שהאורקים לוכדים, והוא נשבע לסייע להם במידת האפשר.
ולבסוף, אדאלארד הבחין במקדש שעליו דיבר וואלאר, בסמוך למבצר המתפורר. עשוי מאבן שחורה וחלקה, המבנה גבוה ומרשים(ושלם, למען האמת). בדחף מוזר, אדאלארד לא הצליח לנתק את עיניו מהמבנה... ונמשך אליו. הוא גילה שהוא כמעט חשף את עצמו, ולא שם לב שהוא התקדם מספר מטרים לכיוון המבנה. כשהוא שולט על עצמו, אדאלארד מעיף זוג מבטים מהירים ימינה ושמאלה, וחוצה את המחנה אל המבנה. במרחק מטרים ספורים, הוא מרגיש שוב את המשיכה המוזרה אל המקדש(בדיקת שחיתות, נכשלה). ההוביט הקטן הושיט את ידיו קדימה, פתח את דלתות המקדש בשקט והתגנב פנימה. הוא הספיק לראות רק גג גבוה הנתמך על ידי מספר עמודים המוארים באור ירוק חלש לפני שהוא קלט שהוא לא לבד - ואז הוא הסתתר במהירות מאחורי שולחן אבן נמוך. מספר רגעים לאחר מכן, הוא הציץ לראות היכן הוא נמצא. קודם כל, הוא הבחין בזוג דמויות המשוחחות בקולות נמוכים בצד השני של המקדש - אחד בן אדם, והשני ללא ספק אורק. מאחוריהם ניצבה שרשרת ברזל עצומה המוצגת על מבנה עץ נמוך, שנראה כאילו היא מפיקה את מקור התאורה היחידי במקום - אור ירוק, חלש, חיוור.
אדאלארד זחל בדממה מוחלטת קדימה, מאחורי שולחנות אבן. ברגע שהוא הרגיש שזה בטוח, הוא הסתכל בשנית - מתחת ובין השניים שכבה גופה לבנה וחיוורת, אשר עורה נמתח באופן ברור לעין ומטריד על עצמותיה. היא הייתה לבושה בגלימה שחורה, ועיניה היו עצומות. רגע לפני שאדאלארד התחיל לנוע בשנית, הגופה השמיעה קול עמוק ומצמרר. אדאלארד לא קלט את המילים, אבל כן שמע את האורק, שנראה מרוגז והרים מעט את קולו. הוא אומר שהאורקים מההרים רוצים מלחמה, והם לא ירדו מבתיהם בשביל לחכות בחורים שלהם בלי לעשות כלום - האורקים, כך הוא אומר, רוצים להרוג. בן האנוש שניצב לצידו של האורק(ונמוך ממנו משמעותית, עכשיו אדאלארד שם לב) השיב לאורק ש׳הם׳ לא מוכנים, ו״השרשרת חסרת תועלת כל עוד לא שלטנו בסודותיה״. לאחר מכן הייתה הפוגה, והאורק לא נראה משוכנע. ״ואז נוכל להכות בעזרת הנשק הכי חזק בארץ התיכונה,״ סיים בן האנוש בקול שקט והעיף מבט מתריס באורק, שנראה לאדאלארד רק יותר מעוצבן. ואז הזוג השתתק למשמע קולה של הגופה לרגליהם ועורו של אדאלארד הצטמרר כשהוא ראה את שפתיה המתות של הגופה זזות. ״שלח מילה אל שבטי ההרים. הם יחכו, או ימותו,״ אמרה הגופה, ואז השתתקה. האורק ובן האנוש השתחוו בפניה, ויצאו.
אדאלארד שכב מספר דקות, בחשכה. ואז באיטיות ובשקט, הוא התרומם, לא מוריד את עיניו מהגופה. כשהוא ראה שהיא לא מגיבה, הוא אזר אומץ והתקרב אליה. היא הייתה נראית להוביט מתה בהחלט, ושפתיה לא נעו עוד. כשהוא מתיר את עיניו מהגופה, עיניו נמשכו בשנית לשרשרת המונחת על שולחן האבן מאחורי הגופה. (בדיקת שחיתות, נכשלה! mama mia!) כשהוא חצי-שולט בעצמו, הוא עקף את הגופה והרים את ידו לגעת בשרשרת, העצומה בגודלה, הרבה יותר גדולה מששיער לעצמו אדאלארד ממרחק. וברגע שידו נגעה בשרשרת, אדאלארד חש כאב עצום עובר מן השרשרת אל ידו, והוא התקפל על רצפת האבן של המקדש, מחניק אנקות כאב בדממה. כשהוא פתח את עיניו שוב, אדאלרד צרח באימה כשגילה את הגופה מסתכלת עליו בעיניים מתות ומחרידות. היא פתחה את פיה, ואמרה מספר מילים נוראיות, אשר עירערו את נפשו של אדאלארד לחלוטין - הוא הרגיש שכל תקווה אבדה. מבעד לכאב הנורא, הריקנות בנפשו והכאב העצום מידו ההוביט כן הצליח לקלוט מילה אחת - ת׳אנגורודרים. ואז שופר האורקים שנשמע בחוץ החזיר אותו למציאות - ובלי להביט אחורה, בריצה, אדאלארד הטיח את עצמו בדלתות במקדש ופרץ החוצה. לקח לו רגע להתעשת, ואז נשמעו הצעקות. ואדאלארד התחיל לרוץ, הכי מהר שהוא רץ בחיים שלו. בלי להביט לצדדים הוא רץ אל החומה, מטיח את עצמו בה במהירות, שובר את הקרטון החלש ומתגלש בכאב על הסלעים החדים.
קצת לפני כן, החבורה שמעה את השופר של האורקים, ואז את הצעקות - ואדראהיל היה הראשון להבחין באדאלארד המתגלש על הסלעים. כולם פרצו מבין השיחים החוצה, ורצו אל אדאלארד. גיסמונד הרים את מגנו העצום למעלה, והרגיש זוג חצים מרעידים אותו בעוצמה. אדראהיל, חצי מוגן על ידי גיסמונד, חיפה על השאר ושיחרר מספר חצים מעלה. ברן תפס את אדאלארד באוויר, וכולם התחילו לנוס מהמקום - בבריחתם כולם שומעים נביחת אורקים - ״מצאו אותם! הרגו אותם!״.
דקה לאחר מכן הם נתקלים בוואלאר - שאותו זירזו כולם לצאת לדרך.
בזמן מנוסתם, גיסמונד העיף מבט אחד בעדר האורקים העצום שמאחוריהם, ובלב כבד הבין שאין לחבורה סיכוי לברוח אם מישהו לא יישאר מאחור ויעסיק את האורקים וכך ירוויח קצת זמן לאחרים שאולי יספיקו ליצור יתרון מספיק גדול ולברוח מהמקום המקולל הזה.
הוא נעצר, ושלף את חרבו. הוא אמר לחבורה שייפגש איתם בנהר הגלאדן, זירז אותם להמשיך בדרכם והסתובב לכיוון ההפוך. ואז, הוא צעד מבין עצי הערבה, ובחרב שלופה ומגן מורם הוא רץ אל האורקים בקריאת הקרב המפורסמת של דייל.
בידיו של ברן, אדאלארד הספיק לראות רק גוש חום גדול קופץ על דמותו הרחוקה של גיסמונד לפני שהוא התעלף.
החבורה המשיכה במנוסתה כל הלילה, ובאחר הצהריים למחרת היא הגיעה לנהר הגלאדן וחיכתה לגיסמונד. לאחר מספר שעות, כשפארין ראה אורקים מתקרבים, החבורה חצתה את הנהר ויצאה משדות הגלאדן אחת ולתמיד.
אך באיזה מחיר. באיזה מחיר.
...
על מות גיבורים
ה6 לאפריל, שנת 2947 לעידן השלישי
השמיים עכורים ואפורים.
ברן, שעקב אחרי הוראותיו של וואלאר, מוביל את החבורה לגבעת הדמדומים. סלע עצום ושחרחר אשר חולש על כל האיזור ומיתמר לגובה של חמישים מטרים לפחות. על ראשו החבורה מבחינה כמה בתים שחורים וצפופים, ודרך עפר מובילה אליה. צדדיו האחרים של ה׳גבעה׳ הם סלעיים לחלוטין פרט לשיחים בודדים שצמחו בין הסלעים התלולים. אדראהיל מבחין בעזרת עיניו החדות את החומה ואת דרך העיזים הצרה שעליה דיבר וואלאר, בנוסף למקדש(כך הוא סבור), אשר גבוה מכל שאר הביניינים בגבעה.
במרחק בטוח ובמסתורי השיחים ועצי הערבה, החבורה התחילה לחשוב על תוכנית פעולה - הרי זה מבצר של ממש שהם מנסים לחדור אליו. בפה אחד הוחלט לשלוח את אדאלארד לחקור את המקום - הוא הכי קטן והכי שקט מבין כולם, ויכול להתגנב ולטפס בקלות. אדאלארד, בחוסר רצון מובהק, מסכים. הוא ירגל מעט בגבעה, יראה מה יש בתוכה, ויחזור לספר לשאר.
בזמן שהשאר התחפרו עמוק יותר בין השיחים, אדאלארד התחיל במסע האיטי בין השיחים הנמוכים, בזחילה. קרוב יותר אל הגבעה, שדה השיחים האפרפרים מסתיימים באופן לא טבעי ומשאירים במקומם אדמה עקרה. אדאלארד פיזר על בגדיו אפר, רק ליתר ביטחון, וזינק בין השיחים אל עמודי הסלע. כל זקיף שיושב על ראש הגבעה לא יוכל לראות אותו צמוד אל צידי הסלעים היוצרים את הגבעה העצומה הזו. לאחר כמה דקות של התאוששות, אדאלארד מצא מספר נקודות אחיזה טובים והתחיל לטפס מעלה. כמה זמן אחרי שההוביט החל לטפס, הוא נתקל בשביל העיזים הצר שעליו דיבר וואלאר, והחל לעקוב אחריו בדממה מוחלטת ובזהירות מירבית. הוא כמעט מעד וגרם לכמה אבנים להתגלגל בקול, אך הוא השיב לכצמו את שיווי המשקל שלו בזמן.
לבסוף, הוא מגיע לחור בחומה שעליו דיבר וואלאר. הוא הסתכל פנימה, וראה מספר אורקים במרחק. כשהוא נגע בחומה, הוא קלט שהיא בכלל עשויה מסוג חלש מאוד של קרטון כלשהו, ולא אבן.
בהזדמנות הראשונה, הוא השתחל פנימה והסתתר מאחורי אחד הביניינים הנמוכים. ואז, סוף סוף, עבודת הריגול שלו מתחילה.
הוא מבחין בתחילה במספר ביניינים - בינייני אחסון של האורקים, קרוב לוודאי של מזון, ונפחייה, שממנה בוקע קול לא-פוסק של פטיש הנוחת על הסדן.
במבט נוסף, הוא מבחין במבנה נוסף, לאימתו של ההוביט - מכלאה, שממנה נודף ריח מצחין, ומאחורי שערי עץ גדולים ישנים בנחירות מחרידות מספר וורגים מגודלים וחומים. במבט השני שלו על המקום הוא ראה את השער של המקום, שמאחוריו יושבים זוג אורקים מפטפטים בקול רם.
המבצר שבמבט ראשוני נראה הכי גדול ומרשים במקום מתגלה במבט נוסף כמתפורר וחצי הרוס. אדאלארד חשד שבקומה הראשונה של המקום כולאים את העבדים שהאורקים לוכדים, והוא נשבע לסייע להם במידת האפשר.
ולבסוף, אדאלארד הבחין במקדש שעליו דיבר וואלאר, בסמוך למבצר המתפורר. עשוי מאבן שחורה וחלקה, המבנה גבוה ומרשים(ושלם, למען האמת). בדחף מוזר, אדאלארד לא הצליח לנתק את עיניו מהמבנה... ונמשך אליו. הוא גילה שהוא כמעט חשף את עצמו, ולא שם לב שהוא התקדם מספר מטרים לכיוון המבנה. כשהוא שולט על עצמו, אדאלארד מעיף זוג מבטים מהירים ימינה ושמאלה, וחוצה את המחנה אל המבנה. במרחק מטרים ספורים, הוא מרגיש שוב את המשיכה המוזרה אל המקדש(בדיקת שחיתות, נכשלה). ההוביט הקטן הושיט את ידיו קדימה, פתח את דלתות המקדש בשקט והתגנב פנימה. הוא הספיק לראות רק גג גבוה הנתמך על ידי מספר עמודים המוארים באור ירוק חלש לפני שהוא קלט שהוא לא לבד - ואז הוא הסתתר במהירות מאחורי שולחן אבן נמוך. מספר רגעים לאחר מכן, הוא הציץ לראות היכן הוא נמצא. קודם כל, הוא הבחין בזוג דמויות המשוחחות בקולות נמוכים בצד השני של המקדש - אחד בן אדם, והשני ללא ספק אורק. מאחוריהם ניצבה שרשרת ברזל עצומה המוצגת על מבנה עץ נמוך, שנראה כאילו היא מפיקה את מקור התאורה היחידי במקום - אור ירוק, חלש, חיוור.
אדאלארד זחל בדממה מוחלטת קדימה, מאחורי שולחנות אבן. ברגע שהוא הרגיש שזה בטוח, הוא הסתכל בשנית - מתחת ובין השניים שכבה גופה לבנה וחיוורת, אשר עורה נמתח באופן ברור לעין ומטריד על עצמותיה. היא הייתה לבושה בגלימה שחורה, ועיניה היו עצומות. רגע לפני שאדאלארד התחיל לנוע בשנית, הגופה השמיעה קול עמוק ומצמרר. אדאלארד לא קלט את המילים, אבל כן שמע את האורק, שנראה מרוגז והרים מעט את קולו. הוא אומר שהאורקים מההרים רוצים מלחמה, והם לא ירדו מבתיהם בשביל לחכות בחורים שלהם בלי לעשות כלום - האורקים, כך הוא אומר, רוצים להרוג. בן האנוש שניצב לצידו של האורק(ונמוך ממנו משמעותית, עכשיו אדאלארד שם לב) השיב לאורק ש׳הם׳ לא מוכנים, ו״השרשרת חסרת תועלת כל עוד לא שלטנו בסודותיה״. לאחר מכן הייתה הפוגה, והאורק לא נראה משוכנע. ״ואז נוכל להכות בעזרת הנשק הכי חזק בארץ התיכונה,״ סיים בן האנוש בקול שקט והעיף מבט מתריס באורק, שנראה לאדאלארד רק יותר מעוצבן. ואז הזוג השתתק למשמע קולה של הגופה לרגליהם ועורו של אדאלארד הצטמרר כשהוא ראה את שפתיה המתות של הגופה זזות. ״שלח מילה אל שבטי ההרים. הם יחכו, או ימותו,״ אמרה הגופה, ואז השתתקה. האורק ובן האנוש השתחוו בפניה, ויצאו.
אדאלארד שכב מספר דקות, בחשכה. ואז באיטיות ובשקט, הוא התרומם, לא מוריד את עיניו מהגופה. כשהוא ראה שהיא לא מגיבה, הוא אזר אומץ והתקרב אליה. היא הייתה נראית להוביט מתה בהחלט, ושפתיה לא נעו עוד. כשהוא מתיר את עיניו מהגופה, עיניו נמשכו בשנית לשרשרת המונחת על שולחן האבן מאחורי הגופה. (בדיקת שחיתות, נכשלה! mama mia!) כשהוא חצי-שולט בעצמו, הוא עקף את הגופה והרים את ידו לגעת בשרשרת, העצומה בגודלה, הרבה יותר גדולה מששיער לעצמו אדאלארד ממרחק. וברגע שידו נגעה בשרשרת, אדאלארד חש כאב עצום עובר מן השרשרת אל ידו, והוא התקפל על רצפת האבן של המקדש, מחניק אנקות כאב בדממה. כשהוא פתח את עיניו שוב, אדאלרד צרח באימה כשגילה את הגופה מסתכלת עליו בעיניים מתות ומחרידות. היא פתחה את פיה, ואמרה מספר מילים נוראיות, אשר עירערו את נפשו של אדאלארד לחלוטין - הוא הרגיש שכל תקווה אבדה. מבעד לכאב הנורא, הריקנות בנפשו והכאב העצום מידו ההוביט כן הצליח לקלוט מילה אחת - ת׳אנגורודרים. ואז שופר האורקים שנשמע בחוץ החזיר אותו למציאות - ובלי להביט אחורה, בריצה, אדאלארד הטיח את עצמו בדלתות במקדש ופרץ החוצה. לקח לו רגע להתעשת, ואז נשמעו הצעקות. ואדאלארד התחיל לרוץ, הכי מהר שהוא רץ בחיים שלו. בלי להביט לצדדים הוא רץ אל החומה, מטיח את עצמו בה במהירות, שובר את הקרטון החלש ומתגלש בכאב על הסלעים החדים.
קצת לפני כן, החבורה שמעה את השופר של האורקים, ואז את הצעקות - ואדראהיל היה הראשון להבחין באדאלארד המתגלש על הסלעים. כולם פרצו מבין השיחים החוצה, ורצו אל אדאלארד. גיסמונד הרים את מגנו העצום למעלה, והרגיש זוג חצים מרעידים אותו בעוצמה. אדראהיל, חצי מוגן על ידי גיסמונד, חיפה על השאר ושיחרר מספר חצים מעלה. ברן תפס את אדאלארד באוויר, וכולם התחילו לנוס מהמקום - בבריחתם כולם שומעים נביחת אורקים - ״מצאו אותם! הרגו אותם!״.
דקה לאחר מכן הם נתקלים בוואלאר - שאותו זירזו כולם לצאת לדרך.
בזמן מנוסתם, גיסמונד העיף מבט אחד בעדר האורקים העצום שמאחוריהם, ובלב כבד הבין שאין לחבורה סיכוי לברוח אם מישהו לא יישאר מאחור ויעסיק את האורקים וכך ירוויח קצת זמן לאחרים שאולי יספיקו ליצור יתרון מספיק גדול ולברוח מהמקום המקולל הזה.
הוא נעצר, ושלף את חרבו. הוא אמר לחבורה שייפגש איתם בנהר הגלאדן, זירז אותם להמשיך בדרכם והסתובב לכיוון ההפוך. ואז, הוא צעד מבין עצי הערבה, ובחרב שלופה ומגן מורם הוא רץ אל האורקים בקריאת הקרב המפורסמת של דייל.
בידיו של ברן, אדאלארד הספיק לראות רק גוש חום גדול קופץ על דמותו הרחוקה של גיסמונד לפני שהוא התעלף.
החבורה המשיכה במנוסתה כל הלילה, ובאחר הצהריים למחרת היא הגיעה לנהר הגלאדן וחיכתה לגיסמונד. לאחר מספר שעות, כשפארין ראה אורקים מתקרבים, החבורה חצתה את הנהר ויצאה משדות הגלאדן אחת ולתמיד.
אך באיזה מחיר. באיזה מחיר.
עצוב. אבל רגע, נתת לשחקן למות? זה קצת כואב... הוא הכין דמות חדשה?
השחקן רצה לשנות דמות, כי הוא אמר שהיא לא החלטית ופעלתנית מספיק. הסכמתי שהוא יחליף דמות, בתנאי שהסתלקות הדמות הקודמת(aka גיסמונד) תשרת את העלילה ותהיה הגיונית. אז בצעד הירואי הוא בחר להקריב את עצמו בכדי שהשאר ייברחו.
בסופו של דבר הוא הכין דמות חדשה(שאותה תראו בהמשך), אבל בינתיים הוא החליט(ואנחנו אישרנו) שהוא משחק את קראוק. כן, הבחור משחק עורב. עורב שיכול לדבר ולתקוף, אבל עורב.
בסופו של דבר הוא הכין דמות חדשה(שאותה תראו בהמשך), אבל בינתיים הוא החליט(ואנחנו אישרנו) שהוא משחק את קראוק. כן, הבחור משחק עורב. עורב שיכול לדבר ולתקוף, אבל עורב.
פשוט מגניב!
תודה!
