• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ארבעת האדמיראלים[0/4]-הרשמה

הו,טיילון הנאווה, בכורת כל האומות, לוחמת החופש ומביאת התרבות. הו, הוד מעלתו המלך ברנרד השלישי לבית סילברסאנד, מלך טיילון החופשית, נסיך איי הבאקאס ודוכס טארדיס, שממלכתו משתרעת מארצות הדרקונים במזרח ועד לחופי המערב ולאוקיינוס שמעברם, וממיצרי השער שבצפון ועד לים הדרומי ואייו שאין להם מונה, ובכולם הוא מושל בחוכמה ומתיר לנתיניו לחיות חייהם בביטחה. והו, העם הטיילוני, ספינותיו זקופות התורן ואנשיו שאין מאבדים תושייה מעולם ויוצאים באומץ לכבוש את אזורי הספר ולהביא את אורה של טיילון לברברים ולגזעים הילידים...

מתוך ההקדמה למהדורת היובל ל'ההיסטוריה של האימפריה הטיילונית ובית סילברסאנד', מאת המלומד הראשי של האוניברסיטה המלכותית.

לפני כמעט מאה וחמישים שנה,הסתיימה מלחמת 'איי הספיר' בהפסד כמעט חסר תקדים של מעצמות הצפון. לראשונה זה מאות שנים, האי הקטן טיילון, והאנשים שחיו עליו, זכו בהישג חשוב, ועלו ממעמד של אומה חסרת חשיבות לכוח שיש להתחשב בו. מאז, מאה חמישים שנה של מדינית קרה ומחושבת, קולוניאליזם נבון ומלחמות עקובות מדם, שמו את הממלכה הקטנה לשעבר בראש הפירמידה המדינית, ויצרו את האימפריה הטיילונית, מעצמת העל העשירה בעולם, מגינת התרבות. אבל האימפריה הטרייה, שהמהפכה התעשייתית והחברתית שעברו עליה במהירות רבה כל-כך עירערו, היא לא הממלכה האוטופית שהיא מתיימרת להיות. היא לא יציבה, היא לא שוויונית, ואויבים חדשים צצים לה מכל עבר. וכשהאנשים העומדים בראשה של אימפריה הם חולי כוח מושחטים, דבר לא מובטח...

הערה:אני יודע שיש פה קצת הרבה חומר.בהודעה הראשונה שמתי אך ורק מה שאתם חייבים לדעת, ומה לעשות שהמשחק מתמקד בעולם נרחב ומגוון. אני מתנצל על כמות החומר, אבל אני מבטיח שאנסה לכלול רק מידע חשוב ומעניין.

על העולם
העולם של האימפריה הוא עצום ומגוון. הוא שואב השראה בעיקר מעולמות כמו ווארקרפט, אברון וקלדאריה, ויותר מכל מהעולם שלנו. האימפריה מכירה אומנם את חלקיו המתורבתים, ועליתה לגדולה גררה גם קולניאליזם באיזורם חדשים רבים, אך עדיין ישנם אזורים עצומים שרק שמועות עליהם הגיעו אל ארמון המלך שבווילטאואר, והטיילונים רואים חובה לחקור וליישב כדי להביא אל אורה של התרבות. העולם מכיל הרבה קסם, אך מאז העידנים העתיקים אבדו הכוחות למוטט יבשות ולמחוק ערים, ותחת זאת הקסם עובד כיום במנות קטנות, קוסמי קרב שמשתלבים בצבא הסדיר, תרופות קסומות וחשלות קסומה שנפוצים למדי, או ספינות שמנווטות בקסמי רוח. הקסם הוא חלק מהחיים, אך סודות עתיקים עוד קבורים ברחבי העולם.
גם גזעים קיימים בכמות גדולה-האימפריה היא אומנם אנושית, וכך גם רוב הארצות האחרות שקרובות אליה בתרבותן, אבל לא תמיד היו בני האדם הגזע הנפוץ ביותר, ויש מלבדם גזעים רבים אחרים, דוגמאת האודונגו, אנשי הקוף מרובעי הידיים, הקארסן, אנשי החיפושית השחורה הנבונים והראקאריון, אנשי הברזל. חלק מהגזעים רואים בני האימפריה כשווים להם, דוגמאת אנשי הברזל העתיקים, בעוד שאחרים כגון אנשי הקוף, נחשבים ל'תת אנושיים' סרבניים שהאימפריה עושה עימם חסד כשהיא מנסה ל'תרבת' אותם למרות מרדנותם.
בהודעות אחרות, כמו גם לאורך המשחק, אפרט הרבה יותר על העולם, שהשקעתי בו הרבה מחשבה וזמן. אני לא אצפה שתדעו את הכל, אלא את מה שהדמות שלכם צריכה לדעת. מדינאי טוב יודע לפני מה הוא עומד.
בגדול, טיילון שוכנת בדרום האוקיינוס המרכזי, או האוקיינוס הכסוף. ממערב ומדרום נימצאות שתי יבשות המחוברות במותניים צרות, קארואק הדרומית המיוערת וקארסטן ההררית והמיושבת. שם שוכנים 'השכנים' של האימפריה, שעד לעלייתה שיחקו איתה 'באותו המגרש', וגם כיום יש לה איתם קשרים רבים. מדרום נימצא האוקיינוס הדרומי על אייו הטרופיים המסתוריים, שהאימפריה גילתה ועמלה על חקירתם וגילויים. ממזרח נימצאת יבשת טורסאת' הקדומה, שרק לאחרונה החלו קשרים רציפים איתה. טוראסת' היא עתיקה ופראית, ורוב הקולוניות הגדולות של האימפריה נימצאות שם. בצפון הים הכסוף נימצאת יבשת אריאסטה, מחוברת ממזרח לקראסטן במיצרים שמעבר להם נימצא הים המת. מאריאסטה הגיעו בני האדם לטיילון, ושם נימצאות הממלכות שטיילון רואה עצמה חלק מהן תרבותית, כולל מתחרתה הגדולה, ממלכת פארלאיין הקדומה.
זה העולם הידוע, אבל כמובן, שתפקידם של אנשים כמוכם הוא לפרוץ את הגבולות האלו ולחקור הלאה.

על טיילון והאימפריה
אז מה היא האימפריה?האימפריה דומה, בעיקרון, לאימפריה הבריטית המוקדמת. היא גדולה, עשירה וחזקה, אבל האוכלוסייה שלה מעטה, השליטה שלה נקודתית והיא מתפתחת בהתמדה. כאמור, אבק השריפה קיים, וכמוהו גם תותחים גדולים, רובי מוסקט מגושמים ורכבות פחם חצי מאגיות שרק החלו להופיע. גם הקסם קיים באימפריה בצורה של אקדמיות לקסמים ואלכימיה מתקדמת, אבל לא הקסם ולא אבק השריפה דומיננטיים במיוחד, ועבודת אדמה ודיג עדיין חשובים מאוד ברוב העולם. האימפריה ממוקמת על אי גדול בשם טיילון, בערך בגודל של אנגליה, ואוסף של איים בשם איוני הבאקאקאס מצפון לו, שהפכו לחלק אינטגרלי מהאימפריה לא מזמן. גם רצועת האדמה הדרומית לאי, טארדיס, הסתפחה לאימפריה לא מזמן, אך לא כל אוכלוסייתה היא ממוצא טיילוני. העלייה המהירה של האימפריה גרמה למעמד האצולה באימפריה, שעקב גודלו הקטן של האי מעולם לא היה מושתת לחלוטין על אדמות אלא בעיקר על עושר, לעבור הסבה מהירה לבורגנות-או לקרוס. תחת זאת, הסוחרים הגדולים והמתעשרים החדשים מהקולוניות הפכו לכוח החזק באימפריה, שבחוסר המעצורים המסוכן שלהם מעודדים תוקפנות ואכזריות לילידים למען בצע כסף. המלך, ברנרד השלישי, מגיע ממשפחת מלוכה בת כמה מאות בלבד, שמקורה אינו במלכים הלוחמים הקדומים אלא בנישואים פוליטיים, וכמו מלכים רבים לפניו, מעולם לא היה מדינאי תקיף, אלא שולט בעזרת פרלמנט, בו מיוצגת בעיקר האצולה, או, בימים אלו, הבוגרנות, הסוחרים ובעלי הממון.
העם הטיילוני עצמו אינו מחבב את הבורגנים החדשים והמונופולים, אבל גאה מאוד באימפריה החדשה שלו, והמלך והצי הטיילוני הם עבורו מושא להערצה. אלא שהאזרח הטיילוני החקלאי או הדייג של פעם הוא לא מה שהוא היום-כיום, חלק גדול מהטילונים עקרו לערים הגדולות או לקולוניות שצמחו במהירות. חלקם הצליחו ומצאו חיים נוחים בערים הגדולות, אך אחרים נפלו קורבן למהפכה התעשייתית שגרמה להמוני איכרים לאבד את אדמתם, והפכו לצמיתים ופועלים מנוצלים במפעלי הענק ובנמלי-העל שקמו אחרי המהפכה התעשייתית. אולם למרות זאת, רוב הטיילונים, למעט מיעוטים שהפכו לאנטי-אימיפריאליסטים, הם עדיין פטריוטים גאים, שמצדיקים את המלך והצבא ומאשימים את בעלי ההון שבפרלמנט.
אלא שהן הפרלמנט והן הפרלמנט אינם הכוח החשוב בטיילון-אומנם הם האחראים לכלכלה ולחוק בטיילון עצמה ובווילטאואר הבירה, אבל מחוץ לאי הטיילוני, בקולוניות החדשות ובארצות החסות, מחזיק הצי הטיילוני בכוח הרב ביותר-שילוב של זהב ואבק שריפה שאיש אינו מבין עדיין כמה עוצמה יש לו.

הצי הטיילוני
ראשיתו של הצי הטיילוני בימיה המוקדמים של טיילון, אז שימש על מנת להגן על הממלכה הטיילונית הצעירה, שרק החלה להתגבש אחרי דורות של פולשים, הן מאיראסטה והן מהדרום. כאשר סוף סוף הצליחו מלכי האי לבסס עמאות, ניסו ממלכות חזקות כמו פאראליין להחזיר את האי לחסותן. במשך השנים האלו לחם הצי הטיילוני בעוצמה, ולמרות תבוסות ואובדן עצמאות מידי פעם, הצליח לשמר את הזהות וחוסר התלות של העם הטיילוני. היות והצבא הטיילוני מעולם לא היה יותר מאשר אוסף כוחות פיאודליים קטן שאדמת האי לא יכלה למנף לצבא משמעותי, הפך הצי למרכז הלוחמה הטיילונית, ולמאפיין הזהות העמוק ביותר שלה. היה זה הצי הטיילוני אשר ניצח את מלחמת איי הספיר וסיפח סופית את איי הבאקאס לטיילון, סיפוח שהניח את הבסיס לאימפריה, והיה זה הצי הטיילוני, ולא הצבא שבא אחריו, שזכה בניצחון אחרי ניצחון במאה וחמישים השנים הבאות, והפך את האי לאימפריה. גם כיום, כשהצבא ההטיילוני גדל מאוד עקב הגיוס מהערים והקולוניות החדשות, הצי הוא עדיין המרכז של הכל, הכוח הלוחם והשולט, שהצבא הוא רק כלי בידיו. הצי שולט על נתיבי המסחר, הצבאות, הקולוניות ויחסי החוץ, ולמרות שהוא חסר סמכות באי הטיילוני עצמו, וכביכול כפוף לו, אין באמת מי שירסן את הצי...
למעט הצי עצמו. הצי הטיילוני הקדום היה הגנתי בלבד, ולכן היה כפוף כולו לבירה. כאשר התייצבה טיילון מבפנים, והטיילונים יצאו למלחמות הראשונות מחוץ לאייהם, בצפון, הוקם הצי הגדול הראשון. במהרה הוקם צי נוסף, למלחמות נגד היריבים הקרובים יותר שממערב ומדרום-מערב. כאשר עלתה טיילון לגדולה, והתגלו אי הדרום והיבשת המזרחית, היה צורך להקים שני ציים נוספים, וכך נוצרה החלוקה כיום-ארבע ציים, אחד לכל רוח. החלוקה אינה מושלמת, והיות וגבולות ההשפעה של האימפריה גדלים בהתמדה, ישנן בעיות מסוימות, אך בסופו של דבר, ראשי הציים, האדמיראלים, קיבלו כוח רב. היות ולא היה אף אחד אחר, קיבלו האמדיראלים את השליטה על האזורים שכבשו, ומה שניתן לשאפתנים,קשה להוציא מהם-כך שהיום,הם מחזיקים בסמכויות רבות, ולמעשה כמעט כל אדם באזורי השליטה שלהם מושפע מהחלטוטיהם במידה זו או אחרת, רישמית או שלא רישמית.

האדמיראלים
וכאן אנחנו מגיעים אליכם-האדמיראלים, ארבעת האנשים שמנהלים את הצי. הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר בטיילון, להוציא את המפקד הראשי. האדמיראלים כפופים אך ורק לשר הימייה ולמלך, ולמרות שלאדמיראלים שונים יש יוקר רבה יותר, היחיד שבאמת נימצא מדרגה מעל כולם הוא האמיראל החמישי, אדמיראל המרכז שאחראי על טיילון עצמה, והוא למעשה החלש וחסר ההשפעה מכולם מחוץ לגבולות טיילון. האדמיראלים לא חייבים דין וחשבון לאיש מלבד למלך, יורקים על הצבא ומתמרנים את הפרלמנט חלפי רצונם. הם אומנם מוגבלים למדי בטיילון, אבל באזורי שליטתם, אין להם מתחרה בכוח, וגם מלכים יראים מלהסתכסך איתם. כל אדמיראל אחראי לאזורים וקולוניות שונות, ולכן מחזיק בוכחות שונים ואחראי על עניינים שונים, ומחזיק בהשפעה שונה וקשרים שונים בטיילון עצמה.
אבל למרות זאת, כפי שמוגבלת עוצמתה של טיילון, כן מוגבלת עוצמתם של האדמיראלים-העוצמה הטיילונית היא תוצאה של מדיניות מוצלחת ולא להיפך. טיילון החדשה והסוערת מעורערת מכדי לעמוד בתבוסות נחרצות, ועומדת על כרעי על תרנגול, גם אם רק בעלי הכוח יודעים זאת. זו הסיבה שהיא משקיעה כוח עצום בפתרון בעיות קטנות. האדמיראלים, אם כן, תפקידם לדאוג להשתמש בכמה שפחות כוח במספיק נחרצות כדי למגר בעיות. מלבד זאת, היות והמשאבים הטיילונים מתוחים על שטחים עצומים, יש להם רק רזרבות מעטות בכל זמן נתון. משמעות הדבר היא שטיילון תתקשה להלחם בכמה חזיתאות בו זמנית, ויותר מכך, שהאדמיראלים שלה יאלצו לשתף פעולה אם ברצונם להתתגבר על בעיות ממשיות. בלתי מנוצחים ככל שיהיו בזמני שלום, מלחמה היא דבר מסוכן גם לאנשים החזקים בעולם. התנהלו חכם, וכוחם רק יגבר, קבלו החלטות גרועות, ושלמו ביוקר.

מלבד הארמידאל החמישי, כל ארבעת האדמיראלים פתוחים לשחקנים.האדמיראל החמישי חלש מהאחרים, ומחזיק בהשפעה הרבה ביותר בטיילון, ולכן יפתח, בשינויים, רק לשחקן חמישי מוצלח, אם יהיה כזה, שיהיה מוכן לקחת על עצמו מצב כזה. באשר למי יהיה איזה אדמיראל, אם שני שחקנים ירצו את אותו אחד ולא יתפשרו ביניהם, אני אקבע לפי איכות הדמות. בכל אופן, כל האמידראלים מעניינים וכל אדמיראל יכול לשחק בכל סגנון, גם אם כל אדמיראל הוא אם סגנון שונה במקצת.

האדמיראלים, לפי סדר הקמת הציים, הם-

אדמיראל הצפון
אחראי על יבשת אריאסטה וסביבתה, מקור התרבות הטארית, אליה משתייכת גם טיילון. בעבר היה זה מרכז העולם, אך היום הממלכות החזקות שם שקועות בעיקר בעצמן ובשכנותיהן ועוצמות עיניהן לעליונותה של טיילון. למרות זאת, היות ומדובר בממלכות רבות עוצמה[או שלפחות נחשבות לכאלו], טיילון הציבה שם באופן מסורתי את הצי החזק ביותר-בין היתר, כדי להגן על אי באקאס החשובים כל-כך לאימפריה. כמו כן, מופקד אדמיראל הצפון על הגנתם של מיצרי הנחושת וים הזכוכית, שלחופיו אוסף של נסיכויות הנאבקות זו בזו תדיר והן מקור חשוב לסחורות לאימפריה.
אבל המטלה החשובה ביותר המותלת על אדמיראל הצפון היא הטיפול בפאראליאן-הממלכה החזקה ביותר באריאסטה, בעברה מעצמת על שטיילון הייתה פעם ואסאלית שלה. פאראליאן העתיקה מחזיקה בצבא החזק ביותר באריאסטה, ורואה בעצמה מגינת התרבות, ובטיילונים לא יותר ממורדים שעלו לגדולה. כבר כמעט שנה של שלום קר עברו מאז המלחמה האחרונה בין המעצמות, ואף אחת מהן לא רוצה עוד אחת. אך למצרות זאת, פארליאן ומלכה הגאה יעשו כל מאמץ כדי לשמר את אריאסטה מהשפעה טיילונית, ולהגן על הקולוניות המעטות שנישארו להם מחוץ לה. היות ומלחמה ישירה לא נראית עדיין באופק, ממשמעות הדבר הוא, לעיתים קרובות, דיפללומטיה זהירה של איום, וניהול מלחמה קרה באינטרסים הפאראלינים גם במחוזותיהם של אדמיראלים אחרים. עוד איומים מרכזיים בצפון הם בני סוראש'ק-קיסרות צפונית מרושעת שהופיעה בערבות הקרח שצפונית לים הזכוכית, ומתחזקת בהדרגה. ואחרונה, ישנה סקוויז'אר העתיקה, האימפריה התת-ימית שנפלה. בעבר בת ברית של פארליאן, האימפריה הזו השתרעה על כל מעמקי הצפון, אבל במהלך המלחמה האחרונה אם טיילון קסם אפל גרם לה להתפרק, והפך את בירתה לחורבות שורצות יצורים מרושעים ושואפי רע, שפושטים לכל עבר ומסכנים את המסחר.
אדמיראל הצפון מחזיק בצבא החזק ביותר והאיכותי ביותר מכל הצבאות. יותר מכולם, אדמיראלי הצפון מחוברים לצבא ולאצולה הישנה, וזוכים מהם לתמיכה גדולה. גם הצי שלו חזק, ובסיסו הוא באיי הבאקאס. למרות זאת, היות ובצפון ישנה מלחמה קרה, דווקא אדמיראל הצפון הוא המוגבל מכולם-כוחותיו כמעט כולם נחוצים במקומותיהם, והוא הולך על חבל דק בהשתמשו בהם. יותר מהכל, אדמיראל הצפון צריך להיות מדינאי מלחמה חכם, שיודע לנהל מלחמה בקנה מידה גדול, ויותר חשוב מזה-להימנע מימנה. אם כוח גדול בעה אחריות גדולה-והאם יובס אדמיראל הצפון, טיילון עלולה לשוב ולהפוך למחוז ספר של אריסטאה.

אדמיראל המערב
אחראי על החופים המערביים הארוכים והממלכות הרבות שבהם. האזור הזה הוא 'הבית' של טיילון-עוד בתרם הפכה לאימפריה, פה ניהלה את מלחמותיה, ופה היו בעלי בריתה ואויביה. פה גם נימצאים הקשרים החזקים ביותר של טיילון-בן אם יריבים ותיקים או בני ברית, ובין אם אזורי סכסוך או קווי מסחר עשירים. על האדמיראל המוצב שם מוטלת אחת המשימות הדיפלומטיות ביותר באימפריה-להלחם, לשלם, לתווך ולבגוד על מנת לשמר את מאזן הכוחות שבו 'הברית המשולשת' של טיילון, אנשי הברזל וענקי ההרים, היא הכוח הדומיננטי באזור, ושקווי המסחר היקרים בטוחים. מעבר למשימה הדיפלומטית,על אדמיראל המערב מוטלת השמירה על אחד מהחשובים שבנכסי האימפריה-האדמות הפוריות של דוכסות טארדיס, חופים הנימצאים דרומית לטיילון, ושהערים הגדולות בהם מכילות אחוזים גבוהים של טיילונים. מדובר באוכלוסייה טיילונית גדולה, שחשובה מאוד לכוח האדם של האימפריה, שטיילון כבשה במלחמה האחרונה באזור מהז'גאדו, ממלכת הברברים שמדרום לטארדיס. הזג'אדו ובני בריתם, אנשי הקוף הידועים כאודונגו[שהאימפריה ניתקה מהים בהקימה את מדינת החסות ארג'ואן], שלשניהם גם כן זיקה היסטורית ואוכלוסייה רבה בטארדיס, זועמים על הההשפלה ומתכוננים להתמדה לעימות הבא, וגם האכלוסייה הלא טיילונית באזור זועמת. בנוסף, צרות אחרות שאדמיראל המערב צריך להצמודד איתן הוא המתח בין הממלכות שבאזור לבעלי הברית החדשים של האימפריה, הענקים מהרי גואר-דוראק, שבעבר שלטו באזור, ולמתח בין כמה ממלכות לבעלי הברית הותיקים של האימפריה, מלכי הברזל מאקאריון, שסיפחו אחת מהממלכות באזור במלחמה האחרונה. גם ממלכת ת'אקרס מרובת האיים שקעה לאי יציבות, שאפשרה לפיראטים ומפלצות ים להשתלט על אייה הרבים ולערער את האיזון באזור.
יותר מהכל, אדמיראל המערב צריך להיות טיפוס גמיש, שמסוגל לעבור בין דיפלומטיה ושכר ומכר לפעולות החלטיות ומחושבות, ויודע לשחק היטב את המשחק האינטרסנטי בין האומות באזור. אדמיראל המערב שולט בצבא חזק ומאומן למדי, ובעיקר עשיר, והצי שלו הוא הגדול והחזק ביותר. כמו כן, קווי המסחר באזור מקנים לו תמיכה גדולה של הסוחרים ומעמד הבורגנים[כולל גם שרי האוצר והחוץ], כמו גם קשרים אם רבים בממלכות המערביות[ובכלל, הצי המערבי הוא בעל יוקרה רבה, שגם אם פחותה משל הצפון, היא פחות עתיקה ויותר מעשית]. כתוצאה מכך, כסף הוא דבר שלא חסר לו מעולם.
הערה:שימו לב שעל-אף שאדמיראל הצפון הוא יותר חזק וצבאי מאדמיראל המערב, יתכן שאדמיראל המערב ייטה יותר למלחמות, משום שאצלו זה בא במינונים קטנים של אלימות. לעומת זאת, המלחמות של אדמיראל הצפון עלולות להיות נדירות בהרבה, אבל קטלניות וגדולות ברמות שהמערב לא מסוגל להן. כל זה, כמובן, תלוי גם בשחקן עצמו.

אדמיראל המזרח
אחראי על יבשת טוראסת' ועל הקולוניות הרבות ומדינות החסות שהוקמו בה. בעבר, טורסאת' הייתה מוכרת לעולם בתור לא יותר מיבשת אקזוטית ומרוחקת שסוחרים הגיעו אליה לעיתים רחוקות. למעשה, טיילון הייתה בין היחידות שסחרו איתה תדיר, ויתכן שזה תרם להתפתחותה הכלכלית. בכל אופן, במלחמות האחרונות הצליחו הטיילונים, בעזרת הטכנולוגיה והקסם שלהם, להכריע כמה מהאומות החשובות באזור, וליצור לעצמם בכך קולוניות נרחבות ומדינות חסות מאוכלסות. למעשה, האזור הזה הוא השטח המאוכלס ביותר שהאימפריה שולטת בו, ומקור חשוב של כוח אדם ומשאבים. אלא שהניצול והכיבוש האכזרי של הילידים הוליד מצב שברירי, שבו חיילים מעטים יחסית שולטים על שטחים נרחבים ואוכלוסיות גדולות, וכך קרה שכמה מהחלקים הגדולים באימפריה נשלטים בידי צבא וצי שמתוחים עד קצה יכולתם. לאחרונה, תסיסות ומרדים בקרב הילידים, שטרם הוכרעו, מאיימים עוד יותר על השליטה הטיילונית, וכך גם ההתעצמות מחדש של מעצמות הבשת. תפקידו של אדמיראל המזרח, אם כן, הוא לנהל את המערך האימפריאלי הגדול במזרח, ולתמרן בין שיטות משטר, שליטים ודיכוי מוחץ לחופש חלקי, הכל במטרה לשמר ולבסס את השליטה הטיילונית באזור[ואולי, אם שאפתן מספיק, אף להרחיבה?].
המטלה החשובה ביותר של אמיראל המזרח היא שמירת הסטטוס קוו אם קיסרות נאומרת', האומה המאוכלסת ביותר בעולם, אומה ישנה ומסתגרת של סוגדי דרקונים. במלחמה האחרונה הצליחה טיילון לסחוט מהאימפריה ויתור על מדינות חסות והפיכה של כמה נמלים לפתוחים למסחר טיילוני, אך האמפריה שונאת את הזרים ומפחדת מהם, ורוצה מאוד את מדינות החסות שנלקחו מימנה -שהטיילונים הקימו בהם קוולוניות נפלאות- בחזרה. בנוסף, גם במושבה הפורה סאקואם שלאורך הנהר הסגול מתארגנים האנשים למרד, וגם שאר המושבות מלאות אי שקט. בנוסף, ממלכות חדשות שהתגלו במזרח, וכן שטחים לא ממופים גדולים מדרום, קורצים גם הם לטיילונים, שחולמים על הרחבת ההשפעה והמסחר שלהם.
אדמיראל המזרח מחזיק אומנם בצבא וצי גדולים למדי, אך הצי שלו בנוי בעיקר לשמר קווי אספקה ולהעביר גייסות, ולצבא שלו יצא מוניטין של אנשים אכזריים ולא מוצלחים, שטובים רק לשלוט על אספסוף ולא למלחמה. למרות זאת, אדממיראל המזרח שולט בשטחים הנרחבים ביותר, במשאבים הרבים ביותר ובכוח האדם הרבה ביותר, ועל כן יש לו השפעה רבה באימפריה. הוא מקורב מאוד לאימפריאליסטים השונים ולאנשי הצבא, כמו גם לסרסורים וסוחרי עבדים, יזמים שונים ועוד. גם המלך מעריך אותו מאוד, ולמרות שצי המזרח נחשב לצי הפחות מוצלח מבין כולם, מדינאי מוצלח יכול להפוך אותו למקור כוח אדיר.
לכן, למזרח דרוש יותר מכל אדמיראל מנהלן מוצלח, שמסוגל לשלוט בהמוני העם ולנהל בהצלחה את הקולוניות המפגרות החדשות, תוך ההגנה עליהן מאיומים ודיפלומטיה אם אומות ילידות חדשות. אחד שיודע איפה צריך את הכוח, שיודע מתי להקל את העול ומתי למעוך את פשוטי העם תחת המגף, ויותר מכל, שיודע לעשות כמה שיותר רווח על גב המקומיים.

אדמיראל הדרום
אחראי על הים הדורמי על חופיו הטרופים ואייו המרובים. האזור הזה, שבעבר היה לא ידוע ונשלט בידי בני הקארסן, אנשי החיפושית השחורה האכזריים, שוחרר במלחמה האחרונה, ונפתח לחקירה של הטיילונים. מאז, הוקמו בו ערים משגשגות חדשת, התגלו בו צמחי תבלין ומחצבים יקרים, ויותר מכל, הזדמנויות חדושת. זה החלק באימפריה שמתפתח הכי מהר, ומכאן מגיעים חלק גדול מהמשאבים ומהמזומנים שלה. טיילונים רבים נוהרים לכאן להשתתף ביישוב והתרבות של הדרום, במטרה להעצים את טילון או למצוא עושר אישי. רק האמיצים ביותר-והנואשים ביותר. בסיס הצי הדרומי הוא הקולוניה הגדולה עין-הנץ, עיר חדשה שגדלה בהתמדה, ומטרתו הגדולה ביותר של האדמיראל הדרומי הוא להגן, לחקור וליישב את דרום האימפריה.
מלבד המחסור במשאבים ומזון, המחלות והשטים הילידים, האיום הגדול ביותר שאדמיראל הדרום מתמודד איתו הוא הפיראטים של איי הירוקת, עם מוזר ומעוות שתופס אנשים והופךך אותם לאנשי דג מעוותים. כמו כן, גם פשיטות של יצורים חרק מעוותים מדרום מזרח והתמודדות אם השבטים של מעבי היערות הם סכנה מתמדת. עוד בעיה הם בני הקראסן-גזע תבוני של אנשי חיפושית שחורה, בעלי שריון שחור מבהיק, שבעבר שלטו על הדרום כולו[ואף כבשו את טיילון לתקופה], אך מלחמת אזרחים גרמה להם להתבודד באיוני הדרום הרחוק. אם זאת, לאחרונה נראה שנסיך חדש מתקרב לתפוס את הכס, ואולי הדבר מרמז על חזרתם למעמד מעצמה.בנוסף לכל זה, ישנם עוד מרחבים עצומים לגלות בדרום, נתיבים לגלות מדרום לקארואק ובמעמקי טאסורת', ואומות וגזעים ילידים מוזרים.
בכדי לחקור וליישב את הדרום הזה, עומדים לאדמיראל הדרום הצי והצבא הקטנים ביותר-אך אכזריים, גמישים ומיומנים ללא תקנה. לא בכדי, רואים אנשים רבים במתיישבים הדרומיים אנשים פראים ואכזריים-מדובר בתערובת של אנשים נואשים, תאבי בצע, פושעים, שכירי חרב ומנודים שכולם הפכו לקבוצה אכזרית ומגובשת אל מול אימי הדרום. הדבר הופך אותם למסוכנים ונאמנים ביותר, ומצפה על מספרם. גם התקציב הדרומי קטן יחסית לאחרים, אך היות ואינו הולך על תחזוקה מתמדת, לדרום יש למעשה הכי הרבה רזרבות פנויות של כסף והכי הרבה חופש כלכלי. ועוד יתרון חשוב- בדרום אין אף אומה משמעותית או פיקוח רציני, ואדמיראל הדרום חופשי כמעט מכל רסן.
גם הזהב וחוסר החוק נותנים לאמיראל הדרום קשרים חזקים אם אימפריאליסטים ומתעשרים חדשים ריבם, שעשו את הונם בדרום או מחפשים שם היזדמנויות חדשות.
לדרום דרוש יותר מכל אדמיראל גמיש ונועז, שילחם יחקור ויבזוז, אך ידע גם לבנות ולהגן על המושבות שלו. האפשרויות בדרום הן בלתי מוגבלות, ויש שם תמיד עוד מקומות לחקור ועוד ילידים לפגוש.

אז אלו האמדיראלים. ואיך צריכה להראות הדמות?הנה כמה קווים מנחים:

שם ומוצא:באימפריה לשמות יש צליל אנגלי קל, אבל אתם די יכולים למתוח את הגבולות. חשוב מזה הוא המוצא המפשחתי שלכם-באימפריה, כשרון הוא מצרך יקר, אבל זהב ודם טוב עדיין יקרים מימנו. פשוט עם יכול לתפס למעלה, וזה יקנה לו את אהבת ההמונים יותר מלכל אציל, אבל אציל שיטפס מעלה יחזיק במקורות כוח וסמכות נוספים. אם ראשאים להמציא את בית האצולה שלכם, ולהחליט עד כמה הוא חזק ומקושר ואיפה. אתם גם יכולים להחליט אם זו אצולה אגררית או סתם משפחת בורגנים, אבל תדעו שלכל יתרון מתלווים חסרונות.
גיל ורקע:האדמיראלים מגיעים במגוון גדול של גילאים. אומנם משרות שונות נוטות לגילאים שונים[בדרום דרושים לרוב אנשים צעירים ופעלתניים בזמן שבצפון לרוב מדובר בותיקי קרבות מצולקים], אבל מעל גיל בסיסי מסוים שמתחתיו אי-אפשר להגיע לעמדות כאלו, אתם יכולים להיות בכל גיל.
הרקע הוא חשוב בהרבה-אני לא מצפה לעמודים, אבל אני רוצה שתעבירו את האווירה. הדמות שלכם צריכה להיות מותאמת לאווירה של העולם, ולההיות מחוברת לעולם עצמו. במקרה של תחרות בין שחקנים, אני מאוד אטה לטובת מי שמכיר ושולט בחומר על הגנרל שלו[הערה-חומר מפורט יותר על העולם יתווסף בהודעה הבאה,לא תחויבו לשלוט בכולו, אבל בזה של הצי שלכם רצוי מאוד שתשלטו]. הרקע צריך לכלול בעיקר את איך עליתםם לגדולה, מעללים חשובים שלכם, מצבכם המשפחתי והכלכלי וכו'. כמו כן, בתור מחויבות של אווירה, בכדי לשקף את האפלה של האימפריה, בכל רקע של דמות חייבת להיות לפחות שערוריה אפלה אחת. זה יכול להיות מעידה שכלל לא הייתה אמורה להיגמר כך, או רצח זדוני ומרושע שהדמות מעולם לא הכחישה, אבל לדמות שלכם חייב להיות לפחות כתם אפל אחד בעברה, באימפריה כמו טיילון, האנשים שבצמרת לעולם אינם נקיים לחלוטין.
מראה ואופי:הדמות שלכם היא ככל הנראה אנושית וטיילונית, אבל יתכן שיש בה מעט דם זר.כעיקרון, הטיילונים הם טיפוסים שזופים, אם שער חום עמוק או קש דהוי, ועיניים חומות או ירוקות כהות. הם גבוהים ורזים, אם כי לא שדופים, וידועים באף זוויתי ומחודד. עור כהה יותר לרוב יתקשר לתרבויות הדרומיות, בעוד שעור ושיער בהירים יותר יתקשרו לבני הצפון. שיער ג'ינג'י יקושר לרוב לממלכות המערב, וכמוהו גם עיניים כחולות בהירות או סגולות.
מבחינת אופי, טיפוסים שמגיעים לגדולה בטיילון הם טיפוסים חזקים נפשית. לרוב, גם מדובר גם באנשים אכזריים שלא מהססים בדרכם למטרה, או באנשים מושחטים ותאבי בצע. הדמות שלכם יכולה להיות פטריוט, אדם מושחט שעושה הכל למען כוח או[לעיתים קרובות] גם וגם, אבל האופי צריך להלום אדם חזק שכזה-גם אם מדובר בדמות בעלת כוונות, הכוח וההחלטות הקשות שוחקות אותו, האופי של אדם כזה לעול אינו פשוט, ועל-אף שהחזק והאכזר שורד, אולי אדם טוב אחד במערכת יוכל לשנות הכל, לגאולה או לחורבן.
תכונות וניסיון:במה הדמות שלכם טובה?אילו כשרונות יש לה? כעיקרון, לכולכם יש יכולות בסיסיות די טובות בספנות ואסטרטגיה, כמו גם ניהול לוגיסטי, אבל במה אתם עוד טובים? איזה כישורים מיוחדים יש לכם? באילו מהדברים האלו אתם טובים במיוחד? ישנם מפקדים שהיו הרפתקאנים בעברם ומחזיקים ביכולות לחימה יחודיות, אך הדבר בה על חשבון הידע הלוגיסי שלהם. ישנם גם אנשים שהפכו לאדמיראלים דרך מסחר, פוליטיקה או מאבק, ובהתאם הכשרונות השונים שלהם. מסוחר שהגיע בזכות קשרים וזהב ועד ללוחם שעלה מאפס למרכז הקלחת הפוליטית ללא שום הבנה-יש לכם פה חופש לבחור את כשרונותיכם.
רכוש תארים וקשרים:הכוח האישי שלכם בטיילון. כולל בתי אצולה שיש לכם קשרים אליהם, אדמות או תארים שאולי יש לכם, רכוש או כסף או קרובי משפחה רבי עוצמה שיש לכם, חרב קסומה שאולי השגתם, חיה קסומה שמלווה אתכם או ספינה אישית שלכם.
ספינת דגל ובני לוויה:בנוסף כבונוס להיותכם אדמיראלים, אתם יכולים לכתוב כאן בן לוויה או קבוצה. למעשה, לכל אדמיראל יש את שומרי הראש לו. זו יכולה להיות פלוגה מובחרת שהוא אימן בעצמו, חיילים מבית האצולה שלו או שכירי חרב אכזריים, אבל בכל אופן, מדובר בכוח מובחר וחזק, שנאמן לכם איישית, ולכם יש שליטה מלאה על איך יהיה. אתם גם ראשאים לבחור בני לוויה שוני, כמו סגנים קרובים, יועצים וכו'. אומנם, הדרגות שמתחתיכם יהיו מאוישות על ידי דב"שים, אבל היועצים יהיו נאמנים בהרבה מהם. והכי חשוב, לכל אדמיראל יש את ספינת הדגל שלו, שהוא יכול לבחור את שמה, לכתוב לה היסטורייה ולפרט על תכונותיה.
צי:הבחירה המשמעותית ביותר במשחק, אחד מארבעת הציים הגדולים. ביחרו בחוכמה.

טוב, זהו. בהודעה הבאה אעלה עידכון מפורט על רוב הממלכות הידועות. נסיים את העדכון הזה במפה מפורטת של האימפריה-
http://imageshack.us/f/62/43541381.png/

מקרא:
S,N,W,E,C=חמשת אזורי השליטה של הציים
חיצים אדומים-אזורי שליטה ופרוטקטורטים של האימפריה
חיצים כחולים-מדינות חסות/בעלות תלות מוגבל באימפריה
אותיות ירוקות-בני ברית מרכזיים ועצמאיים של האימפריה. G לענקים,A לממלכת הברזל של אקאריון, וO לממלכת אסוארן. קווים מקוטעים-אזורים תת-ימיים.
מערבולת-המערבולת הגדולה. מערבולות קטנות-חורבות וויז'רקאן
 
שאלות מהפרטי שאני עונה עליהן כאן בשביל כל השחקנים[להבא,אני אשמח אם תשאלו כאן, כי ככה כולם יוכלו ללמוד מהתשובות]-

אני הבנתי שהדמות עצמה אנושית. אבל...
האם מותר להמציא גזעים? לצורכי פולטיקות ברקע, ואולי דברים ברקע הדמות?

כעיקרון,העולם שהצגתי לכם הוא לא רק מסגרת, הוא תמצות של עולם די מוכן שהכנתי כבר ואני ארחיב עליו מאוד בהמשך. בעולם הזה יש לא מעט גזעים, כך שאתה יכול לשאול אותי אם יש משהוא דומה, אבל אם זה באמת נראה לך חשוב וזה חסר השפעה מעבר לדות עצמה אז אני תמיד מוכן לשמוע על הצעות להוספה.

ש אל-מתים וכאלה?

כן.צבאות זומבים זה דבר נדיר, הם מגיעים רק אם כבר צבא של נקרומנסרים, אבל גם זה קיים. כעיקרון, הקסם פה נפוץ, ולכן גם האיכר או הפועל הפשוט בווילטאואר עלולים להתקל פתאום בזומבי מבית הקברות המקורי. מצד שני, לא מדובר באל-מתים חסיני כל, ואפשר לטפל בהם[וברוב המפלצות בכלל] באופנים שבהם מטפלים בבני אדם, מה גם שלטיילון יש יחידות מיוחדות ללחימה בדברים שונים.
לכן זומבים הם דבר קיים, אבל לא מאוד מבעית. יש סוגים מסוכנים יותר של אל-מתים, או מסתוריים יותר, אבל יש, בהחלט.

ושאלה שנראית הכי מינורית.... מה הם לובשים? אני מדמיין משהו כמו החברה לאיי הודו המזרחית שבסרטי שודדי הקריבים. (כובעים משולשים, לגנרלים מדים דומים לנפוליאון וכאלה. )
אני יודע שזה מינורי, אבל לי זה חשוב כדי לדמיין סצינות. ואגב... יש איזושהי דת משמעותית?

שאלות חשובות דווקא. אני לא ממש מצילח למצוא תמונה של החייל שעומד לי בראש, אבל כעיקרון, השלב הוא איזה שלב ביניים בין שימוש ברובים לחרבות[רובי מוסקט]. לכן רוב החיילים לבושים בשיריון חצי[כלומר, רק פלג גוף עליון וכתפיות, וקסדה ספרדית כזו], ונלחמים עדיין בסייפים ובטווח קרוב לעיתים קרובות. המדים של הצבא הטיילוני אדומים מתחת לשיריון הזה, ובגלל שהשיריון שלהם עוד קל יחסית לרוב הצבאות בעולם, הם לא מאוד חזקים בטווח קרוב.לגנרים יד מדים לא רחוקים מאלו של נפוליאון, אבל יותר ישנים כאלו.

בקשר לדת,טיילון היא אומה פתוחה ומכבדת[או אינטרסנטית וחסרת עקרונות, תלוי בעיני מי], אז למעט כמה דתות אסורות שהןם אלימות במיוחד, כל האלים מותרים, והקיום של כל האלים מוכר וידוע. טיילון עצמה סוגדת לשלושה, אלים נפוצים גם מחוץ לטיילונים שבעיני הטיילונים התאחדו על מנת להגן עליה.זו אמונה די חילונית ומבוזרת.
 
סול-אתם אנשים מוכרים, ולכן רצוי לפרסם את הדמויות פה.בסופו של דבר, כולם יודעים עליכם.

דרגוניאן-בקשר ליחס לנשים,בטיילון כשרון עוקף כל חוק, וזהב גם ישנה אותו. כעיקרון רוב הנשים מקבלות יחס אדיב כביכול של 'ליידי',אבל אלא אם הן טיפוסים מיוחדים ומוכשרים, הן נשארות במטבח, חדר האירוח או חדר המיטות. למרות זאת, אישה שמוכיחה כשרון יכולה להתקדם בקושי רב, והסתכלו עליה עקום, אבל כן יש נשים שמגיעות רחוק.
בעיקרון הצבא הטיילוני הוא צבא מקצועי ושכיר.אומנם לא אוהבים שם זרים, אבל זרים כשרוניים אם אזרחות טיילונית שמוכיחים כשרון ונאמנות כן יוכלו להתגייס ולהתקדם. להגיע לראש הפירמידה, לעומת זאת... הטיילונים חוטאים בגזענות. אם מדובר באדם שהוא מהצפון או מצאצאי בני הברזל אז יתכן שיסלחו לו אם יש לו דם ואדמות טיילוניים כלשהם, אבל זר מהדרום או בן לגזעע אחר?אין סיכוי שיקשיבו לו. יתכן מפקד שהוא טיילוני אם דם זר, ועליו אין ספק שיסתכלו עקום ויפיצו עליו שמועות מכוערות, אבל אם יש לו מספיק כשרון וזהב הוא יגיע למטרה שלו.

בקשר לעבדות, האימפריה אוסרת עבדות כעיקרון, היות וזה לא 'נאור ומתאים לתרבות הטיילונית המתקדמת'. מצד שני, זה לא מפריע להם להעביד בתת-תנאים אלפי ילידים ובני גזעים אחרים, ולהעסיק פועלים במפעלים בתמורה לשכר מיזערי.זה תלוי בהגדרה שלך לעבדות.
 
שם: אלווארדו. אין לו שם משפחה.
גיל ורקע(ומוצא):
נעוריו ותחילת דרכו
אלווארדו נולד למשפחתו הענייה של פועל חקלאי. לימים התקדם האב ונעשה למנהל עבודה באחוזה. בעל האחוזה שילם עבור לימודיו של אלווארדו בבית ספר, לימודים שלא היו מובנים מאליהם בתקופה שבה מחצית האוכלוסייה לא ידעה קרוא וכתוב. בגיל צעיר איבד חמישה אחים ואחיות ונותרו לו שתי אחיות בלבד, שעימן לא היו לו קשרים חמים לאורך חייו. מעולם לא אהבו את אלווארדו במקום ילדותו. קראו לו בשמות גנאי או התרחקו ממנו וקיללו אותו בשקט מכיוון עינו השמאלית(תבין בהמשך).

בסוף שנות העשרה לחייו עזב את עבודת החווה ועבר לעיירה יחסית מרוחקת מביתו. תחילה עבד כעוזר לחנווני ואחר כך פנה אל הספנות. במשך תשע שנים עסק בהובלת פחם בים הצפוני. מעסיקו היה סוחר מזוקן, שבביתו התגורר בין הפלגה להפלגה. בשלוש השנים הראשונות הועסק כמתלמד על אחת האוניות ובמקביל למד ניווט ,אסטרונומיה וספנות בכל מובן. כשהיה בן 24 נתמנה לקצין ניווט של אחת הספינות, ולאחר שלוש שנים הוצע לו הפיקוד על הספינה, אולם הוא העדיף להתגייס לצי המלכותי אשר פתח במבצע גיוס באותו זמן. לא ברור מדוע החליט אלוואראדו לנטוש את הסוחר, שהציע לו לפקד על ספינה, ולבכר על פניו את החיים הקשים של הצי, אבל בהחלט ייתכן שאחד הגורמים לכך הייתה שאפתנות. השירות הצבאי צפן בחובו הזדמנויות רבות יותר לתהילה.

השירות בצי המלכותי
הצי המלכותי, בזמנו, ניהל מלחמות איןספור - ומאז שהצטרף לצי, אלווארדו השתתף בכולן. הוא החל את דרכו בצי בתור נער סיפון פשוט שמנקה את הסיפונים העליונים והתחתונים ולאחר שהתגלה כשרונו בספנות הוא נהפך לאחד מאנשי הצוות כשווה. כשרונו בלט וראו שהוא היה טוב מחבריו, ולאחר 6 שנות שירות בתור מנקה, מלח, חייל ואז סגן מפקד הוא קודם וקיבל ספינה משל עצמו, ומאוחר יותר עוד ספינות.

המלחמה בדרום
המלחמה בדרום , שבה האדמירל הקודם ניסה לשלוח את צייו נגד עדרי אנשי החיפושית לא עלו כל כך טוב, וידו הייתה על התחתונה. במערכה האחרונה נשלח אלווארדו להגן על עין-נץ בזמן הקרב. בניגוד לפקודותיו, הוא אסף את כל ספינות המלחמה מעין-נץ ואיגף את הצבא של אנשי החיפושיות, ובכך נתן את האפשרות לצי הגדול של האדמירל לפרוץ פנימה ולגרום הרס מוחלט. הניצחון ביום ההוא ביסס את שליטת טיילון בדרום באופן תמידי.
לאחר הקרב אלווארדו נשלח לעיר הבירה, ושם, מול הפרלמנט והמלך, ובניגוד לציפיות של כולם, הוא מונה לאדמירל הדרומי, לאחר שהאדמירל הקודם מת בקרב. המלך אהב את תושייתו, אומץ ליבו, פיקחותו ופעלנותו , ומינה אותו לאדמירל בניגוד למסורת, לזעם הפרלמנט, אפילו ששלט רק על ספינות ספורות לפני כן.

על הדרום
לאחר מינויו לאדמירל, אלווארדו החל לבסס את כוחותיו בחוכמה, בעיקר בעיר הטרייה עין-הנץ, שאותה העשיר והגדיל במשך כמה שנים ובה הכניס את כוחותיו והפך אותה למרכז כוחותיו הרגליים לצד הצי שלו שחלקו נמצא בנמל וחלקו משייט בימים מסביב ליבשת ותר אחרי פיראטים ושאר חלאות שכאלו.
מלחמותיו נגד הקראסן נודעו בכל טיילון, שכן הן היו אכזריות וקשות. אנשי החיפושית נוצחו פעם אחר פעם, אבל אחרי כל קרב או מלחמה כוחותיו היו עייפים מכדי לכבוש את השטחים שמהם אנשי החיפושית ברחו וכך התקדמותו הייתה מועטה. לעומת זאת, עם ילידים אחרים היה קצת יותר מזל והם לא מראים את הפרצוף שלהם בשום קולוניה דרומית כבר 5 שנים. במהלך כהונתו הוא חקר ובזז מסביב לקו החוף של הדרום וביסס לעצמו עוד כמה וכמה מושבו במקומות אסטרטגיים.
אלוואראדו, בניגוד לשאר האדמיראלים , לא מקבל מגויסים חדשים ללא הפסקה, אלא נשאר עם חייליו הקשוחים והמנוסים שעליו הוא סומך ויתר בקרב. לרוב, הוא אוהב לצפות בשדה הקרב, ואם הדבר יתאפשר , להילחם בו.

אלווארדו שירת בתור אדמירל כבר 19 שנה. הוא בן 49.

'ענבר'
מילדותו מלווה אותו עורב , שאלווארדו מכנה אותו 'ענבר'. אף אחד פרט לו יודע איך זה שהוא נותר חי מילדותו עד היום, ואיך הוא נשאר עם אלווארדו ולא מתעופף למקם אחר. אלווארדו יודע איך לתקשר עם ענבר בצורה מאוד בסיסית - הוא יודע מתי הוא רעב, מתי הוא צמא, מתי הוא מרגיש מאויים או חש סכנה באפן כללי. ענבר הוא היצור היחידי שאלווארדו אוהב, והוא לא מרשה לאף אחד לגעת בו פרט לעצמו. ענבר תמיד עומד על כתפו של אלווארדו כשהוא רוצה להיות איתו. במקרי חירום, אלווארדו שולח את ענבר כדי להעביר מסרים חשובים.
הסיבה שאלווארדו מכנה את העורב 'ענבר' היא פשוטה - עינו השמאלית של העורב היא בצבע ענבר, בניגוד לעינו הימינית והשחורה - בדיוק כמו לאדונו.

מראה ואופי:
הדבר הכי בולט הוא כשמסתכלים על אלווארדו היא עינו השמאלית - העין השמאלית בצבע ענבר. לרוב היא מכוסה ברטייה, אבל כנמאס לו ממנה הוא מוריד אותה. אלווארדו הוא טיפוס דרומי -קשה, חזק, חסון, אכזר. עורו שזוף, שריריו חזקים מאימונים ומשיכת חבלים וגופו מצולק מקרבות איןספור. שיערו שחור, מגיע לו עד הכתפיים, והוא תמיד אסוף לאחור. עינו הימינית שחורה לחלוטין. יש לו זקן קטן ושחור.
אלו שמכירים אותו, כמו חייליו, יודעים שלמרות עברו, אלווארדו הוא טיפוס קשוח, שלמד לשרוד בדרך הקשה נגד ילידים ופיראטים חסרי מנוח.
את כספיו הוא מקבל מאנשים מהבירה שמחפשים דרך להצליח ביבשת החדשה. אלווארדו לרוב קר ומחושב. רוב הזמן הוא לא יאמר את מה שהוא חושב, ופשוט יתן לאלו המשרתים תחתיו פקודות שאולי לא יבינו את פשרן-אך לאחר שיראו את תוצאותיהן הם יבינו כמה אלווארדו חושב קדימה. כמו כן, אלווארדו מגלה חיבה רבה לרובים והדרך שבה הם עובדים.
אלווארדו הוא פטריוט מובהק. הוא אוהב את טיילון ומוכן להילחם ולמות בשבילה. הוא רוצה שטיילון תהיה אומה דגולה יותר משהיא כיום - אומה חופשית לחלוטין שבה לכל אדם יש הזכות לחיות את חייו. הוא מעדיף שלום על פני מלחמה , אך ילחם בחורמה באלו המתקיפים אותו בלי שום סיבה מוצדקת - זו הסיבה שהוא מתעב כל כך את הפיראטים המעוותים. הוא רוכש כבוד לכל אחד, ומתנהג כראוי גם בילידים. למרות שבבירה לוחצים עליו לכבוש אותם, אלווארדו מנסה להשתהות עם זה ומנסה לקנות את דרכו באמון או כסף(בינתיים הוא משתלט על אזורי הפרא הריקים מאדם). כאשר הוא נגרר לקרבות נגד הילידים הוא ילחם בגבורה וילחם בכבוד, ולא ירצח נשים או טף, אך לא יחוס על חייהם של האנשים הלוחמים. חוסר-הלוחמנות שלו לא באה מעצלנות או פחדנות - אלווארדו אוהב להילחם. הוא מתאמן בכל יום בקרב חרבות עם המפקדים הכפופים לו ומלמד אותם טריקים מדי פעם. כמו כן הוא צלף מעולה, ואוהב את הריח של אבק שריפה אחרי ירייה מוצלחת.

תכונות וניסיון: אלווארדו הוא חזק. לא חזק כמו שהיה בנעוריו, אך עדיין יש כוח בידיו, והוא חסון. אלווארדו פיקח ביותר, ואסטרטג מעולה- הוא מכיר את הילידים ויודע מתי רוחות המלחמה עומדות לנשוב. הוא יודע גם לשחק הגנתי, ובמשך שנים ביסס וביצר את כל הקולוניות לאורך החוף הדרומי. הוא אולי הספן המוצלח ביותר בכל טיילון - ישנה אגדה המספרת על כך שהוא מסוגל להשיט ספינה מלכותית לבדו. והאמת היא, שהוא יכול. הוא מכיר את ספינותיו, מורגל אליהם מכיר את חסרונותיהן ויכולותיהן. הוא מכיר את הימים, יודע את זרימת הגלים מתחת לסיפון ונשיבת הרוח במפרשים. למעשה, בשנת השלום האחרונה, הוא בנה ספינה תלת-תורנית ביחד עם הצוות הישן שלו. הוא גם נווט מעולה ,גאורגרף מחונן, ולמד אסטרונומיה- כך שהוא תמיד יודע איפה הוא ובאיזה מרחק הוא נמצא מאיפה שהוא אמור להיות. הוא יודע קרוא וכתוב, ויודע לדבר את כל השפות של הילידים שבהם נלחם. בעקבות התעניינותו ברובים , הוא למד את דרך הפעולה של כל אחד מהם והוא יודע איך להשתמש בכל רובה מוכר באימפריה של טיילון. למעשה, הוא סוחב עליו 3 רובים שונים בכל רגע נתון.

רכוש תארים וקשרים: לאלווארדו אין הרבה כוח בטיילון - בימים עברו המלך חיבב אותו ונהג לשלוח חיילים וכסף לדרום - אך השנים עברו מהר, המלך שכח אותו ונהפך לשליט מנוון בידי אלו שמתמרנים אותו. לאחרונה הוא נהפך לשליט הבלתי מעורער של עין-הנץ, גם אם באופן לא רשמי, וחלק מהמיסים שמשלמים האנשים עובר אליו. יש לו אנשי מפתח בכל אחת מהקולוניות שמעבירים אליו כספים בכל כמה זמן שהדבר מתאפשר. כמו כן, יש לו גם מרגלים בבירה - שאומרים לו מה מתרחש בצפון , במזרח או במערב.
הרכוש החשוב ביותר שלו הוא 'ענבר' - בן בריתו הנאמן ביותר שלא יבגוד בו לעולם. כמו כן, יש לו מספר אדמות בטיילון: הוא קנה את אדמת ביתו בילדותו לאחר שנהפך לאדמירל, והוא הבעלים הרשמי של עיר נמל קטנה ודרומית שהיא הבסיס פעולה שלו מטיילון, וממנה ולשם הוא שולח את הספינות שלו כשהוא רוצה להעביר מסר לבירה או לאנשי הקשר שלו(נקנתה בכסף רב מידי סוחר מושחת בכספי הילידים). הוא גם הבעלים של מספר ענק של רובים מסוגים שונים - מרובי יד עד לתותחים עצומים, שאותם הוא הורה להתקין בכל ספינה בצי שלו. כמו כן יש לו מקום מסתור בטיילון שבו הוא מחביא את כל הרכוש שלו מהמלחמות בדרום - זהב וחפצים שהסוחרים לא רצו לקנות תמורת מספיק כסף.
יש לו כל מיני תארים , בעיקר בקרב הילידים: 'עין מוות', 'ענבר', 'האכזר', 'הרשע' ו'המזוקן' הם רק חלק מהם.

ספינת דגל ובני לוויה:
'ענבר'
אלווארדו הוא ספן, ימאי ונווט מחונן. מהיום שהוא עמד על ספינה , הוא חלם שתהיה לו אחת משלו, ויותר מזה-לבנות אחת משלו שתתאים לו בכל מובן. לפני שנה, לאחר שסיים את קרבותיו בילידים, הוא חתם על הסכם הפסקת אש קצרה. בשנה האחרונה הוא בנה את גאוותו הגדולה ביותר של הצי - אולי הספינה התלת-תורנית הגדולה ביותר בטיילון - 'ענבר'. ענבר היא לא ספינה - היא אוניית מלחמה עצומה בגודלה. היא יכולה להכיל 670 איש ויש לה צוות של 500 איש בכל רגע נתון.
ל'ענבר' שלושה תרנים - אחורי, ראשי וקדמי - ומוט חרטום, המזדקר מן החרטום קדימה. גובהם של התרנים הוא 46 מטר (תורן אחורי), 55 מטר (תורן קדמי) ו-62 מטר (תורן ראשי). 'ענבר' יכולה לפרוש עד 37 מפרשים שונים, וכל מפרש יכול להגביר את מהירותה ב-7 קשר.
התרנים והמפרשים נשלטים על ידי מערכת מורכבת של כבלים וחבלים, הנקראים בשם הכולל "חִיבֵּ‏ל". חלק מכבלים אלו היה קבוע, חובר לצדי האונייה, לראשה ולירכתיה, ונועד לחזק את התרנים ולהעביר חלק מהעומס הפועל עליהם אל גוף הספינה. חלק אחר נועד להפעלת המפרשים - להעלות אותם, לקפל אותם, ולהתאים את זווית המפרשים לכיוון הרוח.
גוף הספינה, הצבוע שחור וצהוב, יחסית צר בסיפון העליון, והולך ומתרחב כלפי מטה, לקראת קו המים. ל'ענבר' ארבעה סיפונים. שלושת הסיפונים העליונים נקראים סיפוני תותחים - עליון, אמצעי ותחתון, הסמוך לקו המים. בסיפון התחתון הוצבו התותחים הכבדים יותר, ששקלו קרוב ל-3 טון כל אחד. פתחי התותחים ניצבו רק כמה עשרות סנטימטרים מעל קו המים. הדבר אומנם הקנה יציבות לאונייה, אך היווה חיסרון בעת סערה, מכיוון שלא ניתן היה לפתוח את הפתחים, מחשש לחדירת מים מהגלים הגבוהים. מתחת לסיפון התותחים התחתון נמצא סיפון נוסף, שהיה למעשה מתחת לקו המים. בשל עובדה זו, היה סיפון זה מוגן יותר (לא היה חימוש שיכול היה לפגוע באוניות מתחת לקו המים, פגיעות כאלה, אם אירעו, נבעו מתנועת האונייה על הגלים, כאשר הצד השקוע נחשף לרגע), ולכן הקימו בו את מחסן התחמושת ואת תחנת איסוף הפצועים.
בירכתי הסיפון העליון, הפתוח, היה סיפון האחרה (quarterdeck), שהיווה את גשר הפיקוד של האונייה. אלווארדו וסגנו מנהלים מסיפון זה את האונייה ואת הצי כולו, ובו הוצב גם הגה הספינה. מתחת לסיפון האחרה נמצאים מגוריו העצומים של אלווארדו שכללו שולחן עצום שעליו מפה(שצוירה על ידו) שמתארת את כל הדרום וחלק מן המזרח, חדר שינה עצום וחדר אוכל מרווח. ובסמוך לו מגוריו הסבירים של סגנו ושאר בני לוויתו. המגורים שלהם נוחים, שכללו משרד משותף, חדרי שינה וחדר אוכל משותף. המלחים הפשוטים התגוררו בקדמת האונייה, בצפיפות רבה: כל אחד ישן בערסל קטן. הערסלים נתלו בקומות, והמלחים ישנו זה מעל זה. האמרה השגורה בין אנשי הצוות הייתה: "האנשים המכובדים - באחורי הספינה, הטובים - בקדמתה" .
'ענבר' נושאת 104 תותחים בכל רגע נתון, ויכולה להחזיק יותר - פשוט לא מוצאים עוד תותחים בגודל שבו אלווארדו רוצה. התותחים פונים לצדי הספינה, ומסודרים בשלוש קומות - התותחים הכבדים הוצבו בתחתית, והקלים יותר בסיפון העליון. בקדמת הסיפון העליון הועמדו שני תותחים עצומים - תותחים בעלי קנה קצר יחסית, שירו מטען כבד מאוד לטווח קצר, שיצר חברו X. תותחים אלו מוצבים בסיפון העליון, כדי שבעת קרב יירו קליעים נגד אדם - מטען שנועד לפגוע בעיקר במלחים ובקצינים על אוניית האויב‏‏.
'ענבר' נושאת שש סירות, שנועדו להשטת אנשים וסחורות אל האונייה וממנה. סירה אחת מיועדת לשימוש האדמירל, והאחרות נועדו, בין השאר, גם להנחתת כוחות פשיטה על מטרות אויב בחוף, אם יבוא המקרה.
באחורי ובצדדי הספינה כתוב באותיות כתומות ענקיות 'ענבר'.

אנשי צוות ובני לוויה:
לאלוורדו ישנם כמה וכמה בני לוויה חשובים - כמו שנאמר מקודם, ענבר, העורב שלו, לא עוזב אותו לרגע ונמצא איתו בכל רגע נתון. ישנם עוד כמה בני לוויה חשובים שמלווים את אלווארדו:

אזרן:
אזרן הוא סגנו של אלווארדו. הוא היה סגנו עוד לפני שנהפך לאדמירל ונלחם לצידו בקרב שהעלה אותו לגדולה. הוא האדם שבו אלווארדו הכי סומך, ולמרות שלא יחלוק איתו הכל, יתייעץ איתו בנושאים קרביים וכלכליים. אזרן הוא גבוה, שזוף, בעל שיער קצר ועיניים ירוקות. יש לו גם שפם שחור. הוא מחלק את הפקודות של אלווארדו לחיילים במקרה שהוא לא יכול. אזרן הוא לא חבר של אוואלדרו, אבל כבוד רב שורר בין השניים וכל אחד מכיר את היכולות של השני כמו את היכולות שלהם.

סאג'אן:
סאג'אן הוא מומחה נשקים. הוא לימד את אלווארדו איך להתשמש ברובים הכל כך אהובים עליו - הוא גם מכין אותם בשבילו. בניגוד לציפותיו של סאג'אן, אלווארדו מבין את הפוטנציאל הענק של רובים בשדה הקרב ואלווארדו חושב על דרכים ביחד עם סאג'אן ליצור רובים בעלי שיפורים, שיפעלו ביתר יעילות בשדה הקרב. סאג'אן הוא בחור קטן , לחוץ ובעל הפרעת פניקה שתמיד חרד לשלומו. למרות זאת הוא מייצר את הרובים הטובים ביותר בטיילון פרט לאישים בודדים.

ההבזק הכתום:
ההבזק הכתום הוא הרכב של המלחים והלוחמים הנאמנים ביותר שלו - לוחמים מנוסים וחסרי פחד שמכירים את הסכנות בדרום. ביחד הם נקראים ההבזק הכתום, והם שומרי ראשו של אלווארדו. הם 20 במספר, ומגוריהם נמצאים בסמוך לאלה של אלווארדו. שניים מהם נמצאים בסמוך לאלווארדו בכל זמן נתון. כל אחד מהם מכיר אותו אישית והוא מכיר כל אחד מהם אישית. הם נקראים ההבזק הכתום בגלל אקדחי היד שהם נושאים(שכל אחד ואחד מהם נוצר בידי סאג'אן) שמקימים רעש גדול ומבזיקים בכתום-צהוב כשיורים מהם. פרט לשני אקדחי היד(לכל אחד!) , הבזק כתום ממוצע נושא על עצמו חרב ומוסקט. כמו כן הם יותר משוריינים מהחיילים הרגילים בצי הדרומי.

אלו לא בני לוויה , אך הם ראויים לציון:
אשא:
אשא היא המגשרת והדיפלומטית בין אנשי החיפושית ובין אלווארדו וכוחותיו. היא היחידה שיודעת לדבר בשפת בני האנוש, והיא גויסה לתפקיד הזה בלי בררה. היא זו שמדברים איתה במלחמות או עסקאות. כשהיא נמצאת עם במחנה של אלווארדו היא מתגוררת באוהל לידו. בשנה האחרונה היא התגוררה שבוע במחנה של אלווארדו ושבוע בין בני מינה. אלווארדו לא טיפש ומנע ממנה כניסה אל כל דבר שתוכל לדווח אל בני מינה.

ג'ור:
ג'ור הוא המרגל של אלווארדו בבירה. בוא מתקשר איתו בעזרת מסרים קצרים ובמקרי חירום בעזרת ענבר. הוא מיידע את אלווארדו מה קורה בשאר העולם ובעיקר מה הפקודות הכלליות בבירה לפני שהם מגיעות אליו. למרות שהוא לא רואה אותו הרבה, אלווארדו זוכר את המראה הכללי של ג'ור: מוצק, מהיר, חרישי. הוא משלם לג'ור כסף טוב, וכך הוא מבטיח לעצמו את נאמנותו.


צי: הדרומי.
 
ביירון הארלן, אדמירל המערב.
ביירון נולד כבן הצעיר ביותר למשפחת הארלן האצילה. הוריו פינקו את בנם הקטן ונתנו לו לעשות ככל העולה על רוחו לאורך כל ילדותו ונערותו. לכן מה שהתחיל בגיל צעיר בתור גרגרנות פושעת והתפנקות מוגזמת הפך לרדיפת שמלות וניאוף פושע באותה מידה בהתבגרותו. לכן, כשהגיע לגיל 18 הוריו החליטו לעשות לו טובה ולהרחיקו מהעתיד המשעמם וחסר התחלית שחיכה לו בביתו ושלחו אותו לשרת בצי המערבי, בו היה למשפחת הארלן קשרים.

גיל: 32 (בקרוב 33)

רקע: עד לתחיל שירותו בצי, חייו של ביירון היו תערובת של אלכוהול נשים וסמים קלים כאלה ואחרים, את התקופה הזאת הוא לא זוכר ומתפלל בכל ליבו שגם אחרים לא. אך יש דבר אחד שקרה אז, דבר אותו אין ביכולתו לשכוח והוא לא ימחה לעולם. הדבר שבגללו הוריו הבינו שהם חייבים להרחיק אותו ולגרום לשינוי בחייו. הדבר הזה נשאר לוט באפלה ורק שמועות לוחשות שמדובר באישה, שהצליחה לשנות את כל מהלך חייו. אחרי הפרשה הוריו החליטו שזה הזמן להפוך לתקיפים. הם סגרו את המימן הרחב שהעניקו לו. והוא נשלח לצי המערבי, לשרת בספינה "משטחת הימים" הידועה לשימצה במפקד הנוקשה וחסר הרחמים שלה, תומס הארלן, דודו של ביירון.
אחרי שנתיים תחת שירותו של הדוד חסר הרחמים, ביירון יצא איש אחר לגמרי, והוא כבר לא זיהה את עצמו. בעזרת הקשרים של משפחתו הרבה תככים וגבורה במהלך הקרבות, הוא קיבל את הפיקוד על הספינה הראשונה שלו, בגיל 20 בלבד. וכך זכה בתואר המפקד הכי צעיר בצי המערבי. אחרי 7 שנים נוספות של שירות מלא גבורה ותושייה בתור מפקד ספינה ולאחר מכן מפקד משט, הוא מונה לסגן האדמירל. תפקיד אותו ביצע במשך ארבע שנים עד שהאדמירל הקודם פוטר לאחר סדרה של תקריות מביכות ולא נתפסות וביירון קיבל את תפקידו. זה היה לפני שנה שנים.

משפחת הארלן:
משפחת טיילון עלתה לגדולה כבר עם תחילת דרכה של האימפריה. בתור חרשי ספינות, החשיבות של עסקי המשפחה רק עלו ככל שהאימפריה נזקקה יותר ויותר לספינות איכותיות. משפחת טיילון היא השליטה הבלתי מעורערת על בניית הספינות באי טיילון עצמו. כמובן שבני המשפחה עצמם כבר שנים לא מתעסקים בבנייה בעצמם, אלא רק בניהול. למשפחת הארלן יש קשרים הדוקים עם הפיקוד של הצי המערבי, לאחר שבמשך שנים הם תמכו בו וסיפקו לו ספינות איכותיות במחירים טובים מהרגיל. הסיבה להשקעה בצי המסויים הזה נגררת עוד לימים הראשונים של המשפחה, בהם ראש המשפחה ואדמירל המערב הראשון היו חברי ילדות ושמרו על הקשרים גם בבגרותם.
למרות העושר הרב והשליטה על מספנות רבות. מסיבות לא ברורות, נראה שחל ניכור ביחסים בין בית המלוכה למשפחת הארלן.
ראש המשפחה: לורד קריסטן הארלן
רעיה: ליידי מארי הארלן (ז"ל)
בן ראשון: אדם הארלן (היורש העתידי של התואר)
בן שני: ג'ורג' הארלן (המנהל של המספנות בפועל)
בן שלישי: ביירון הארלן (אדמירל המערב)
בת: ג'ניפר הארלן
קרובים אחרים:
תומס הארלן (אחיו של קריסטן, רב חובל בפנסיה)

מראה ואופי: ביירון, כיאה לבן אצולה טיילוני טהור נראה כבן טיילון מושלם עורו שזוף, שיערו חום, אפו זוויתי, והוא רזה אך חסון. בשונה מבן טיילן אופיינ, עיניו ירוקות בהירות, ויש בהן גוון כחול שגורם להם להזכיר את צבע הים. בני משפחת הארלן מתאפיינים במבנה גוף גדול, אך ביירון שזכה לתזונה יוצאת מן הכלל גבה לגובה יוצא מין הכלל. הוא מתנשא לגובה 1.85 מ', מעל כל שאר קרוביו. מבחינת אופי, ברון קיבל את אופיו של תומס, אחרי שירות נוקשה וכמעט אכזרי. דודו לימד אותו את הערך של הכבוד ההגינות והיושר, דברים שביירון הצעיר לא היה מודע להם בכלל. הנאמנות למשפחה באה מעצמה, וביירון מכיר בכך שללא משפחתו הוא לא היה נמצא איפה שהוא היום. ביירון שם את טובתו, טובת משפחות וטובת טיילון בראש מענייניו ובסדר הזה. באופן שממש מפתיע את כל מי שהכיר אותו בצעירותו, לפי השמועות הוא לא שכב עם אישה מאז שהתגייס לצי, ולא נגע בסמים. הוא מרשה לעצמו משקאות אלכוהוליים לעיתים ובמינון נמוך.
במקרים של קרב, ביירון ידאג לשמור על עצמו, ולא יסכן את עצמו ללא סיבה. וא נלחם עם סיף מוארך במיוחד ונלחם בסגנון רהבתני אבל יעיל. כמובן שהוא יעדיף לסמוך על החיילים המאומנים שמקיפים אותו בשאת צורך.
כמעט באותה מידה שבא הוא מראה כבוד והגינות כלפי חוץ ביירון הוא חלאה ורמאי בפנים. כל הזדמנות שבה אפשר להשיג טובות ויתרונות בדרכים נלוזות בלי להיתפס, שמה ביירון יהיה. כמו שבעבר הוא הצליח להעלות את מעמדו במהירות בצי באמצעות רמאויות ולחישות במקומות הנכונים כך גם היום ביירון ממשיך להשיג דברים עקיפות.

תכונות ונסיון: במהלך חייו הקצרים ומלאי התהפוכות ביירון זכה ללמוד דברים רבים. סגנון הלחימה שלו נראה מרהיב, והוא גם שמיש בקרבות אמיתיים. הוא יודע ללכת בשקט מוחלט ובלי שיראו אותו, אחרי שנים בהם הוא התגנב חזרה לביתו עם בחורות בחרישיות. אבל הדבר שאותו הוא עשה הכי הרבה ובו הוא הכי טוב זה פיקוד על ספינה, הוא יודע לנווט בצורה טובה ויש לו חושים מפותחים בזיהוי מכשולים. החינוך שלו כבן אצולה מאפשר לו ללכת לאירועים חברתיים ולהתנהג כיאה לפי כל הכללים ומצד שני החיים הפרועים שהיו לו הובילו לכך שהיום הוא יכול להיכנס לבר ולהתנהג כיאה למקום באותה קלות (כמובן שלא בבגדים רשמיים).

רכוש תארים וקשרים: מעבר לתקציב העצום של הצי, גם לביירון עצמו יש סכומים גדולים לצורכו האישי, ביתו מעביר אליו כל כמה זמן כמויות כספים גדולות שמייצגות את חלקו בעסק המשפחתי, ובנוסף כל רשת המסחר המערבית מפרישה לו חלקים. אם יש משהו שביירון לא צריך זה כסף, ואיכשהו, הוא תמיד משיג עוד ועוד. הסיף שאיתו ביירון נלחם קסום והוא גורם ליריב לאבד את הרצון להילחם בביירון, דבר שגם יכול להוביל להפסקת הלחימה אם ביירון צריך ומצד אחר גם להעניק לו אפשרות להרוג יריב שלא מגם על עצמו בשיא היכולת (מחוסר חשק). חפצ קסום נוסף הוא התליון שביירון עונד, שלפי השמועות מעניק לו את היכולת להלך על המים, או לנשום במים לחילופין.
לביירון יש טבעת קסומה שמאפשרת לו לגלות מה אנשים חושבים עליו. הטבעת יכולה לגלות תחושות, רגשות ומחשבות שטחיות. ובנוסף היא מאפשרת להשתיל רעיונות מסויימים בתת מודע של המושפע. ביירון משתמש בטבעת הזאת רבות. בסודיות מוחלטת כמובן, זה החפץ היחיד שאף אחד מעולם לא שמע עליו.
לבסוף לביירון יש רשת מרגלים אדירה שמקיפה את כל האימפריה כמעט ומגובה ע"י סוכנים מהסכינים הכחולות. באמצעות תקשורת קסומה ביירון מסוגל לגלות מה קורה בכל מקום בעולם בעיקוב של כמה ימים בלבד מהרגע שהוא קורה.

ספינת דגל ובני לוויה:
ביירון מעדיף להשתמש בספינת מערכה ענקית בשם "יד המלך" (השם היה עוד לפני שביירון הגיע) שהיא הספינה ששימשה את אדמירלי המערב כמעט מאז ומתמיד. הספינה מכילה חדר ענק לאדמירל, כמה חדרים לאורחים ולבעלי תפקידים, וגם חדר משותף גדול יחסית עם דרגשי קומות לצוות. הספינה הענקית מכילה 4 מפלסים מעל פני המים ועוד שניים מתחת למים. המפלס התחתון משמש כמחסן לסחורות, במפלס שמעליו יש את מחסני הנשק והאוכל, במפלס שמעליו יש את מגורי הצוות וחדר לפצועים, במלפס שמעל יש חדר לפצועים, עוד מגורים לאנשי צוות (לרוב נוסעים לא קבועים, כמו חיילים וכדומה), במפלס שמעל יש את המטבחון של הספינה, חדר אוכל ענק ואת התאים של האורחים, במפלס העליון נמצא תא הקפטן העצום ועוד כמה מגורים צנועים יותר לבעלי תפקידים חשובים ואורחים מכובדים. הספינה הזו מכילה בסה"כ שני מפלסים של תותחים שנמצאים במפלסים האמצעיים, והיא מעולם לא השתתפה בקרב וגם לא מתוכנן שהיא תשתתף.

אורביין הוא הסגן הנאמן ביותר של ביירון, יש לו גישה כמעט לכל המידע הרגיש ולתככים שלו. אורביין הוא קוסם חזק יחסית, והוא נשכר ע"י משפחת הארלן לשרת את ביירון מיד עם סיום לימודיו. מאז הם כבר עברו הרבה והוא הרבה יותר משכיר, הוא חבר.

אוג- הוא ענק מהרי גואר-דוראק. הוא הצטרף לצי המערבי מספר שנים לפני שביירון התמנה לאדמירל והוא מיד נלקח לשרת בפיקודו של ביירון. אוג הוא לוחם מוכשר ואכזרי והוא משמש את ביירון כשומר ראש קבוע.

הסכינים הכחולות- היחידה הצבאית הסודית של צי המערב נקראת הסכינים הכחולות ורק אנשים ספורים שלא חברים בה מודעים לקיומה. חברי הפלוגה מתאמנים מילדות לשרת את הצי המערבי בכל דרך והם לוחמים מלחים ומתנקשים מהאיכות הטובה ביותר שיש. חברי הפלוגה מפוזרים ברחבי הצי בקבוצות קטנות והם נגישים לפקודת האדמירל בכל רגע נתון. שמם בא להם מפגיונות הברזל הארוכים שהם נושאים שמרוחים ברעל קטלני בעל צבע כחול.

צי: המערבי
 
אני מאוד לא ממליץ על האדמיראל החמישי,אלא אם אתם ממש פריקים של תככים.

בקשר למוטציות-יש, לרוב נוצרות כטעיות בניסוי של קוסמים, או עיוותים באזורים מאגיים ללא שליטה. באזורים התעשייתיים של ווילטאואר,אגב,הן ממש מפגע.

לגבי המזרח, יש שם מעין גזע של אנשי לטאה/חרדון, נפוצים מאוד, גזע מסתורי של אנשי נחש, ועוד כמה גזעים שלא לגמרי ברור לגביהם, כולל מעין אנשי סוס[לא קנטאורים].
 
שם ומוצא:
נולד בשם קרייבן ויליאם אקורנווט. {Kreyven wiliam Akornowet}. קרייבן הינו אחיינו של המלך הנוכחי, נלד מאחיו הצעיר והמפגר של המלך. אך הוא מכונה- המלקרן, המפלצ-נסיך, חצי אדם, מינוטאור... ושלל כינויים אקזוטים.
אמו באה ממשפחה בורגנית שרצתה להתברג בצמרת האליטה- ובתמורה לחוסר בדם, התפשרה על בן הזוג0 המלכותי אומנם.
ענף משני של משפחת המלוכה... אך עדיין.
גיל:44
ורקע:
אביו של קרייבן היה בושה וחרפה למשפחת המלוכה- קראו לו האמפרי... והוא היה מפגר וחירש. למעשה, מיעט לדבר עליו ככל האפשר, וברגע שיכלו שידכו אותו למשפחת הבורגנים העולה של דה-טרוויל.
אמו של קרייבן נפטרה בלידה, מולידה יצור כעור שעמוד שדרתו שבור... אך חי... איכשהו.
כמובן שהאמפרי המפגר לא היה כשיר לדעת משפחת המלוכה לגדל... אפילו ילד נכה. בנסיון לתת לקרייבן תקווה, הוא נמסר ליועץ המלך והפרלמנט לענייני קסם, גוטפריד בויון. גוטפריד כמו כן, היה בכיר באחד מאקדמיות הקסם.

גוטפריד נהנה מאוד מההזדמנות. הוא האמין בקסם שבדם מלוכה- באמונה, והכמעט סגידה שהאנשים סוגדים למשפחת המלוכה. יש בזה משהו... מיסטי.
הוא החל בחינוך מסוים לקרייבן, וכן בניסויים עליו בגיל מסוים. אף אחד לא יאשים אותו אם ילד נכה של נסיך מפגר ימות בתאונה.
אפילו לקסם יש גבולות...
קרייבן חונך לאידאלוגיה אבסורדית בשביל האימפריה הטיילונית. למשל, גוטפריד דאג ליידד אותו עם פשוטי עם כמו משרתים, או אפילו עם יצורים בלתי אנושיים ולהעריך את תרבותם.
הניסויים אגב החלו לשאת פרי- הוא החל להבריא, להזדקף ואף להתחזק.
כל זאת מתחת לתשומת לב של האצולה ורוב השלטון- בסך הכול נער נכה, כתוצאה מייחוס מביך... מסתובב במעבדות תמוהות של קסם.
בשלב מסוים הגיעה התאונה- גוטפריד רצה להעביר בטקס עתיק ומוזר עוצמה של מפלצת חזקה אל קרייבן- אבל הניסוי הצליח טוב מדי.
קרייבן השתגע, ובשגעונו הרס את המעבדה ואת גוטפריד.
הוא השתנה חיצונית ופנימית, אך החינוך והלב נשארו. הוא נמלט לרחובות, משתמש בכוחו ומראהו המפחיד כדי להיות בריון על בריונים- ולמעשה להגן על האנשים החלשים... אם כי תמיד מפחיד.
הוא קיבל מוניטין מפחיד ברחוב, ומשפחת המלוכה העלימה עין ככל האפשר.
בעזרת תלמידים נאמנים של גוטפריד, שלא רצו שחזונו המסתורי יתמוטט עזרו לנקות את שמו של קרייבן.
אך עדיין הוא היה מפוקפק מדי, מכדי לצעוד בגינות המפוארות של הארמון, ונשלח למקום שבו כוחו הפיזי והפסיכולוגי יועילו.
וכך התגייס לצי. אף אחד לא באמת אהב אותו. הרוב פחדו ממנו פחד מוות, אחדים העריכו את האצילות שהסתיר מתחת לחזותו המפחידה.
למעשה, הוא התקדם בדרגות בכיוון מפתיע למדי- מודיעין. מסיבה לא ברורה, שם התגלה דווקא כשרונו האמיתי. הייתה לו יכולת לדובב אסירים, שבויים, פליטים ואפילו קבצנים ברחוב.
רבים מאזרחי טיילון, ואף בורגניה לעולם לא ידעו, שהיו מספר מרידות רציניות שדוכו עוד לפני שהתחילו הודות לעבודה של קרייבן.
באיזורים שבהם קרייבן שירת, פיראטים גילו שהם לא מצליחים לעשות התקפות פתע.
העלייה בדרגות נעשתה בסודיות- הוא המשיך לשרת כחייל פשוט, מועבר מספינה לספינה בתקן חייל פשוט, אבל מעמדו נעשה גבוה יותר ויותר, אך רק הקצינים היו מודעים אליו.

אם התפרסם בקרב החיילים הפשוטים זה בעיקר בתור המלקרן- מכונת מלחמה לא אנושית.
היו מספר קרבות שניהל, עקב מידע רגיש שידע, ולעתים קיבל סמכות לפקד על מספר קפטנים.
אבל הוא היה ממשיך להישאר מתחת לרדאר, ללא היוזמה הנמרצת של מרגרט לה-פיי- התלמידה הנמרצת ביותר של גוטפריד. היא האמינה כעת יותר ויותר שקרייבן מסוגל לדחוף קדימה את האדיאלוגיה הסודית של גוטפריד.
היא ידעה שקרייבן לא יסכים לבגוד באדמירל המזרח, אז היא הגיעה לשם בעצמה, ועוררה שם תסיסות וחשפה שערוריות של אדמירל המזרח הקודם- ואילצה אותו לפרוש באיומי סחיטה.

רבים מאוד, היו המומים ואף התנגדו למינוי. אבל הפרלמנט, והאדמירל החמישי היו מודעים יותר מכולם ליכולות שלו, והאמינו שאם מישהו מסוגל לשמור על המזרח- זה קרייבן.

מרגרט נישאה לו.
הם החלו לחשוף את האידאלוגיה של גוטפריד כאופנה חדשה- חיבה לאקזוטיות. בטיילון, בנות לקוסמים מהכת של גוטפריד החלו להתלבש בשמלות זרות ולעורר את האופנה והשיח. במזרח, עודד תרבות מקומית ועם זאת ניסה להפיץ את התרבות הטיילונית.
למרות התרשמות רוב האנשים מהנוכחות הפיזית שלו, כוחו העיקרי היה מתחת לקרקע.
עידוד חיובי לילידים, לצד הטפה מוסווית לתרבות טיילונית למשל(בניית תיאטרונים בסגנון טיילוני למשל, לעתים בסבסוד).
הוא כרגע גם בתהליך של הכנסה לספינתו של אלי הדרקון מאימפרית נאומרת'.
רוב המלחמה היא מתחת לפני השטח. אך הוא לא מזניח גם את הצי כמובן-
הוא החל לעודד אווירה תחרותית, בכך שנתן יחס מועדף ליחידות צבאיות שתיפקדו היטב, ואף אירגן תחרות היאבקות שנתית, שבסופה המנצח נאבק מולו. אם הוא הצליח להתרשם- כנראה שהזוכה יזכה לקידום או פרס כספי.
כמו כן, החל לאט לאט, להעלות דרישות מקצועיות ומשמעתיות מהצבא שלו.
ומלבד זאת, כשיש צורך להלחם- כנראה שהספינה שלו תימצא בחזית והוא יהיה בין הראשונים להסתער. כרגה מרגרט בהריון סוף סוף לאחר שש שנות נישואים.



מראה: קרייבן הוא בחור מגודל ושרירי למדי. גופו שעיר באופן כמעט חייתי, ולראשו שיער חום ארוך ופרוע. ממצחו בוקעת קרן שחורה ומפחידה למראה, וכן עין אדומה עם אישון חייתי, בעוד השניה חומה ונורמלית. גופו מכוסה קעקועים מסתוריים. הוא מעדיף בדרך כלל כשיכול, ללכת רק עם מכנסיים, אבל מניח לחובה לעשות את שלה. הנוכחות שלו אפלה ולעתים קרובות מפחידה... אך משהו בו מקרין אצילות... מסוג של מלך החיות.
ואופי:
קרייבן או ה"מלקרן" הוא בוטה וגס רוח. כנראה שלא יצליח להסתדר בנשף אריסטוקרטי מדי. משהו בו כן בצורה מוחצנת ומרשימה, וגם משדרת הגינות ואמת מרתיעות. הוא מאמין בעליונתה של תרבות טיילון, אך גם מאמין שכדי שהאימפריה תתקדם הלאה, עליה לדעת ללמוד את הנקודות החזקות שבכל תרבות ויצור.
הוא פחות מתרשם מתארים אלא ממעשים.
גם את שקריו ותככי המודיעין שלו, הוא מבצע במעשיות, כמעט ללא "הנאה". למרות זאת, אין ספק שהוא נהנה מקרבות ואלימות, ולעתים הדבר עלול להשתלט על ההגיון הכה מפחיד שלו, שמזכיר חיית טרף.
למרות ההגינות שלו, האמונה שלו בטיילון ובדרך לחזק אותה עלולה להוביל אותו למעשים קיצוניים. אין לו כמעט ביוטיי חברות רגשניים, אלא בעיקר כאלה המבוססים על כבוד ואינטרסים הדדיים. בנוסף הוא נוטה לשתייה. בסופו של יום, הוא חש כנשק שיועד למטרה מסוימת.

תכונות וניסיון:
הדמות חזקה פיזית באופן כמעט על טבעי., וכן בעלת חושים חדים מאוד.
יכולת לחימת רחוב חזקה למדי, שמשתיקה לרוב את רוב הלוחמים הבריונים, וכן יכולת חקירה, מודיעין ומניפולציה מטרידים בכשרונם. כמו כן, בעקבות התקופה באוניברסטה, יש לו הבנה תיאורטית נכבדת בקסם. אך הוא עלול להיחשב מנותק ביחסי האנוש שלו. הוא יודע לדובב אנשים- בין בהקשבה חיובית, איומים... או מבט תומך או מאיים.
אם מישהו מחליט להיות נאמן לו, כנראה שהוא יהיה נאמן לו מאוד. אך התעניינותו בכלכלה ובירוקרטיה מועטות.

רכוש תארים וקשרים: ובכן, קודם כל, יש לו את כוחות המוטציה הקסומים שלו... שלעתים גורמים לו להתקפים של שיגעון שמושתקים בסמים שהוא עם השנים מפתח התמכרות אליהם. דבר שני, ישנה את כת הקוסמים של גוטפריד, וכן הקשר שלו למשפחת המלוכה, ועשרות מרגלים שעבד איתם במהלך השנים. כמובן שהקשר שלו למפשחת המלוכה מעורער למדי- לפחות מבחינת הדם שלו.
הוא נושא קטארים קסומים שחותכים אפילו אבנים.
.
ספינת דגל:
לספינה קוראים "מלכת התופת". ספינה שחורה ענקית שהייתה שייכת לפיראטים אפלים שכישפו את התותחים שלהם.
פסל של סאקובוס בחזית הספינה, ומפרשים לבנים מתוחים על ארבעת תרניה. לא פחות מ44 תותחים בארבעה שורות בספינה הענקית שעליה כארבע מאות אנשים.
בספינה כמו כן חדר פיקוד, ישיבה, ספריה ואולם אימונים. הספינה השתייכה לקפטן מפיסטו, פריאט שהפך את עצמו לאנושי למחצה שהיה שודד נשמות מאנשים...
לקח שנתיים לקרייבן עד שהצליח להביס אותו, ולהמריד נגדו את הסגן שלו.
גם כשהסגן הובס, הוא נותר חלש, ואז קרייבן תקף במלוא עוצמתו, וכן באמצעות בוגדים ששיחד בספינה של מפיסטו.
הספינה דורשת אומץ ואורך רוח- בלילות רוחות מיללות, לפעמים הפסנתר הישן של קפטן מפיסטו מנגן, בלי שאף אחד נוגע בו... ולפעמים יש תאונות מוזרות.
באופן מוזר יותר, בדרך כלל הן קורות לאלו שקרייבן רוצה שימותו.
התותחים מעוטרים ברונות שמעניקות לתותחים טווח אגדי, וכן יכולת להתנגד לרוח באופן כמעט מוחלט.

ובני לוויה:
קודם כל, מרגרט לה-פיי, הקוסמת, ממשיכתו של גוטפריד ואשתו. כרגע בהריון ממנו, וכן לעתים קרובות מבצעת מעשים שמלוכלכים מדי אפילו עבור בעלה.
ווילפורד- הסגן שלו, המפקד שלא בנוכחתו. בריון קשוח למדי שחוסר הטקט שלו חסם אותו שנים רבות מלהתקדם, בתקופה של האדמירל הקודם. קרייבן למד להעריך את נסיונו במזרח, וכן את מיומנתו, קשיחותו.
טזאו-לי- כוהן של אלי הדרקון מאימפרית נאומרת'. קרייבן מקשיב לאידלאוגיה שלו, מתעניין בתרבות- ובעיקר... יודע שהוא מרגל.
בכך שהוא מזמין את המרגל אליו, הוא שולט במידע האמיתי או שלא שנחשף לאימפרית נאומרת'. לעתים הוא יודע להתשמש בו כשהאינטרסים מתאימים.
יחידת השוכחים- יחידה שכדי להתקבל אליה, יש לעבור מבחנים קשים ביותר. במבחנים אין צורך בעבר שלך, אםילו הגזע לא מעניין. כך שאם יש לך עבר אפל להימלט ממנו- זה המקום. כבוד, כוח ושם חדש מוענקים לך. מספר אנשי לטאות, נחש וסוס אף ביחידה. יש ילידים אצילים מנודים שכנראה הצטרפו.
הנאמנות של היחידה מתוחזקת ביחס אישי של קרייבן, שהוא מתייחס אליהם כאל ילדיו ותלמידיו האישיים, ומקשיב להם בכנות. האימונים שלהם מתבצעים על "מלכת התופת." לעתים הם נשלחים למשימות על פי כשרונתויהם. (חלק מהם מתנקשים)
הכת של גוטפריד- קוסמים, מתלמידיו ותלמידי תלמידיו של גוטפריד, שלעתים מטיילים במסווה של מחקרים ומבצעים אינטרסים של קרייבן.
יחידת עט הפלדה- יחידה סודית ביותר, אולי הסודית ביותר שלו. סופרים, משוררים, מספרי סיפורים ומחזאים ושאר בדרנים מרכיבים את היחידה.
קרייבן יודע היטב, בניגוד לאצילים וקצינים רבים שדעת הקהל חשובה ביותר. הסיפורים יכולים להיות חדים מכל חרב, וקסומים מכל לחש.
שמועות מלוכלכות בכיוון הנכון... ופיראטים ימרדו בקפטן האדיר שלהם... למשל.
הם יחידה של מאות אנשים שנודדים במזרח, טיילון וכן בעוד איזורים... קשה לעקוב אחרי הפעילות, כי קרייבן שמוודא אישית כל אחד מהם בנאמנותו, לא נותן פקודות ישירות- אלא רק אווירה שהוא רוצה ליצור.
יכול להיות שהזקן הפטפטן מהפונדק שלך למשל, שמספר על הדג הענק שהצליח לתפוס בשנה שעברה- הוא סוכן של קרייבן. אם הזמן... תגלה שהמסים במערב על דיג דגים גדולים... ממש מעצבן אותך למשל.

יחידת כימרה- אוסף של בודדים ביותר, שחוו ניסויים כמוהו. גם סודיים ביותר, בדרך כלל מסתובבים בגלימות. הם הקרובים ביותר להיות חבריו האישיים, תמיד אחד או שניים יאבטחו אותו מרחוק. הסודיות שלהם מאפשרת להם לבצע משימות מלוכלכות למדי.




צי:מזרח
 
קודם כל הערה לכולם-אני מבקש מאוד תשימו את הדמויות בספוילרים,הן ארוכות מאוד וגם ככה יש המון חומר בדף הראשון של הנושא, זה לא נעים בעין.מעבר לזה, בקרוב יבוא עדכון גדול נוסף, ואחריו, בתקווה, מפה מפורטת של העולם במחשב,שאני עובד עליה במרץ, והם יתנו לכם את 'הבשר' של העולם סוף סוף.

עכשיו,בקשר לדמות, קודם כל, אני חייב לומר שהיא מאוד מושקעת ומעניינת. הבעיה היא ההתאמה לאווירה. יש פה המון דברים שערבבת-למשל, הקשר לשושלת המלוכה, שהוא דבר שלא לוקחים בקלות ראש, וגם אם אני מוכן להרשות תחת תנאים מסויימים, צריך לדון בו הרבה לפני זה. האמת היא שלמלך אין אח מפגר, אלא אם זה חשוב לך מאוד, ואז נצטרך למצוא דרך לשלב את זה.
עוד עניין הוא הקשר החזק של דמות למאגיה-טיילון היא אימפריה צדקנית. אנשים יתקשו מאוד לקבל אדם אם היסטוריה מפוקפקת או לא ידועה לעמדה רשמית. אנשים מסוגו של קרייבן אומנם קיימים בעמדות מפתח-אבל לא בעמדות רשמיות כמו האדמיראלות, האדמיראל הוא הפנים של האימפריה ברבע מהעולם.באשר למזרח-הרפורמות שכתבת הן מוצלחות. זה עוד לא עלה, אבל בעיקרון, המזרח מכיל את השטחים הכי טריים באימפריה[למעשה, המשחק נפתח בהסכם הכניעה הרישמי של המדינה המזרחית האחרונה במלחמה הגדולה שבמהלכה סופחו השטחים שם], כך שכניראה שאת רוב הרפורמות רק התחלת לבצע, אבל זה גם טוב.

לסיכום, הדמות מעניינת, אבל מאוד בעייתית. לא שהאדמיראל של המזרח הוא לא מפלצת-האנשים תחת פיקודו אחראים לכמה מהזוועות הגדולות באימפריה בדרכים בהן הם מדכאים את הילידים[והאדמיראל עצמו הוא, בסבירות גבוהה, אדם אכזר וגזען כמו רוב הסגל שלו], אבל מבחוץ הוא צריך לשמור על מתק פנים ולהראות כמביא תרבות, הדממות שלך היא הפוכה...באשר לדרכים לשנות את הדמות כדי שתתאים למשחק-דבר איתי בפרטי.בסך הכל הכתיבה שלך הרשימה אותי, פשוט קצת פספסת את הכיוון.
 
אני ממש מצטער שאני כל הזמן מתעכב אם להעלות את החומר המלא,זה הסתבר כהמון המון חומר...מה גם שהחלטתי ליצור מפה מפורטת של העולם באאוטו ריאלם[אגב,אני ממליץ להוריד אותה-ככה תוכלו להסתכל טוב יותר על מפה,אבל לא חייבים],כך שזה זמן נוסף.אני מאוד מקווה שמחר או מחרתיים אעלה את החומר, והמפה אמורה לעלות קצת אחריו...

בכל מקרה, תראו, כרגע יש שש או שבע מתחרים על ארבעת המקומות. בינתיים יש שלושה דמויות מוכנות, אבל המקומות לא קבועים, אני אחליט איזה שחקן יתקבל לאיזה תפקיד על פי איכותהדמות וצרכים עלילתיים, אזלא ל תגבילו את עצמכם מבחינת כיוונים/מקומות.

בקשר לאדמיראל החמישי, אני בספק גדול אם אני ארצה להשתמש בו[אפילו אם יהיה שחקן חמישי-וזה לא סביר]. בגדול מדובר בשליט של הצייים סביב טיילון והצי בעיר הבירה. התפקידים שלו הם בעיקר לשמור על טיילון, ולכן הוא אומנם מקורס לכל התפקידים החשובים ומחזיק בת'כלס בכוחות שמחזיקים בביציםם את המלך, אבל הוא לא באמת נערץ, חזק, מגוון או חשוב כמו כל השאר. היתרונות שלו הם בעיקר כדמות בפניה עצמה.
 
טוב,עכשיו אחרי שהרגשתם קצת את האווירה, הגיע הזמן להעמיק קצת בדברים החשובים. בהודעה הזאת אפרט את המידע הבסיסי על העולם, הארצות הידועות בו והסוגויות הפוליטיות החשובות. יותר חשוב מזה, אני ארחיב על טיילון במאה שנה האחרונות כדי שוכלו למקם את עצמכם על רצף הזמן, ובהמשך אפרט גם על ה'שותפים שלכם', כלומר, האנשים החשובים בפוליטיקה הטיילונית.

עריכה-נוספו מפות.אני מודע לעובדה שחלקן חתוכות, אלו מגבלות טכניות שנובעות מגודל המסך במחשב שלי.
המקרא הוא כדלקמן-
צהוב-רגיל
תכלת-שטחי חסות/כיבוש/שליטה טיילונים מלאים
כתום-מדינות חסות טיילוניות
לבן-פאראליין ומדינותיה
אדום-מדינות עוינות למדי, או שונות מאוד תרבותית, מטיילון
אפור-דוכסיות אייאן
סגול-הארכי דוכסות של וארייל
ורוד-מלכת אלווינג וואסלים שלה
משטחים אפורים-לא ידוע.
מפת טיילון מגבוהה-http://imageshack.us/f/692/39670772.png/

טיילון במאה חמישים השנים האחרונות
בטרם מלחמת איי הספיר, בשנת 1,680 לשחרור הקדום, הייתה טיילון במשך מאות בשנים ממלכה דרג ב'. רק כמה מאות שנים קודם, עוד נאבקה על עצמאותה כנגד פאראליין, ונכבשה והשתחררה מכיבוש האימפריה של הקראסן. מלחמת הספיר, ניסיון של פאראליין למנוע נישואים פוליטיים בין נסיכת איי הבאקאס מבית סאפירסאנד ומלך טיילון מבית סילברוויב[שיצרו את בית סילברסאנד], הסתיים במלחמה נועזת של שתי הממלכות כנגד פאראליין ובנות בריתה. המלחמה כמעט גררה את טיילון להשמדה, אבל האומץ של שתי העממים הוכיח את עצמו, ופאראליין ויתרה סופית על איי הבאקאס, שאוחדו אם הממלכה.
האיחוד הזה הפך לראשונה את טיילון לכוח שיש להתחשב בו, והצי הטיילוני המשולב אפשר לטיילון להשתתף סוף סוף בפוליטיקה האזורית כשווה. הדבר בא לימי ביטוי בימי בנם של השניים, אדוארד השלישי הנועז, שהוביל את ממלכות המערב למלחמת 'החרב השחורה', שלושים ושניים שנה לאחר תום מלחמת איי הספיר, בה הובסו אנשי החיפושית ובעלי בריתם, וטיילון כבשה את איי הלארגו ואת העיר האסטרטגית ז'נקון. אז החלה טיילון במסחר אינטנסיבי אם ממלכות המזרח והדרום, והדבר העשיר, לראשונה, את בני האי העני במחצבים.
עקב המסחר החדש, התחזק מעמד הסוחרים בטיילון, והחל לשלוח זרועות לשווקים ישנים וחזקים כאחד. כוחם של הסוחרים עלה, ובשני העשורים הבאים הם הפכו להיות חזקים ומשפיעים בפרלמנט. הדבר גרר את הטיילונים[כמו גם אומות דרומיות אחרות] להתערבות עדינה תחילה, אך חסרת בושה ככל שעבר הזמן, בשווקים המרוחקים של ים הזכוכית, שפאראליין ואימפריית המעמקים סקאווז'ירן ראו כשטח השפעה שלהן. בשנת 1,767 התלקחה האש כשהטיילונים תמכו במורדים באחת מהנסיכויות, והמלחמה עם שתי אימפריות הצפון ובעלי בריתם התלקחה. סוף דבר, נחתם הסכם שלום לאחר שלוש שנים של מלחמה אינטנסיבית וחסרת הכרעה, שבסיומה מאבק בין סייעות קוסמים בבירת אימפריית הסקאוויז'רן גרר אסון שהפך את האימפריה לחורבות וגרר איתו למוות אלפים מכל הצדדים. פארליין וטיילון חתמו על הסכם שקבע אי-התערבות בים הזכוכית, ומאז חדלו הסכסוכים שם.
המלחמה הארוכה[שזכתה לשם 'מלחמת מאה המערבולות'] בצפון אומנם עלתה לסוחרים ביוקר, וגררה איתה הפסקה של השליטה המוחלטת שלהם, אך הצבא והצי, שחידשו את עצמם, הפיקו לקחים והתקדמו מאוד, זכו להערצה. הטיילונים החלו לראות עצמם לפתע ככוח מאזן חשוב. ככאלו, הם השתתפו במלחמות הדת במערב בשנים 1,781 ו1,785, אבל המלחמה החשובה הבאה הגיע רק בעקבות מרד בטארדיס-דוכסות מחלוקת דרומית לטיילון, שבשתי ערי החוף הגדולות שלה אוכלוסייה טיילונית גדולה. הדבר גרר מלחמה בין טיילון לשליטי הפרובינציה, בני הז'גאדו, ובני בריתם האודונגו, אנשי הקוף. האש התפשטה במהירות, כשממלכות המערב נחלקו באשר להתערבות הזו, והדבר גרר מלחמה גדולה,'מלחמת טארדיס השלישית[הקודמות היו ישנות מאוד, ולכן היא נקראת לעיתים גם מלחמת טארדיס הגדולה]', בשנת 1,803. במהלך המלחמה חברה טיילון לענקים מגואר-דורק,קיסרות נורדאק, ולאנשי הברזל מאקאריון. אלו, יחד אם עוד כמה ממלכות מהמערב, הכריעו לבסוף את אנשי הקוף, ואת ממלכת גוהאנר רבת העוצמה. האקאריונים סיפחו את דוכסות קואן העתיקה, וטיילון הפכה את עיר החוף סואדול לעיר חסות חופשית, וחשוב מכך, סיפחה את טארדיס. לאחר המלחמה הפכה טיילון סופית לכוח החזק ביותר במערב, ברמה שאין לערער עליה. האוכלוסייה הגדולה בטארדיס, והעושר של סואדל הפכו אותה למעצמה באמת ובתמים.המושבות בדרום הוקמו במהירות, והצבא הטיילוני הפך לידוע לשמצה.
מאז, אותגרה עוצמתה של טיילון רק עוד פעם אחת-לפני חמש שנים, בשנת 1,816, כאשר ניסתה טיילון להתערב בענייניהן של ממלכות המזרח. הדבר הצית מלחמה[שיש טוענים שהטיילונים ליבו בכוונה תחילה] בינה לבין קואליציה של בני ז'גאדו, שבטים דרומיים, אנשי החיפושית[שפרשו עקב מלחמת אזרחים עוד בתחילת המלחמה], ולראשונה, אומות מטורסאת' בראשות קיסרות נאמורת'. המלחמה[לימים נקראה 'מלחמת הירקן'] הייתה ניצחון טיילוני מוחץ, בו צבאות הילידים הגדולים נכתשו עד אפר, ונאמורת' נאלצה לחתום על הסכם שלום בו אומנם לא ממש נפגעה, אבל נתנה לטיילונים בלעדיות מסחרית מסוימת ויד חופשית במדינות שבעבר היו בנות חסותה. בין יום כמעט והכפילה טיילון את השטחים והאוכלוסייה עליהם שלטה בעבר, וחומרי הגלם והעובדים הזולים שזרמו לעריה גרמו לתיעוש עצום בין לילה.
זה קרה לאורך חמש שנים, אך ממש לפי חודשים מעטים נחתמה אמנת השלום אם הכוח האחרון שעוד לחם, נסיכות וואידו הקטנה.
המשחק שלנו מתחיל בחתימת אמנת השלום המשפילה בווילטאואר, שסיימה את המלחמה.

טוב, אני יודע שזה קצת חופר, אבל זה חשוב להבין את המתחים הישנים בעולם.את שאר ההיסטוריה בת אלף השנים של טיילון אחסוך מכם ומקסימום אגיד לכם חלק כשיהיה צורך.

עכשיו אני אפרט קצת על הגיאוגרפיה של כל אזור. אתם לא חייבים לקרוא מה שלא של האדמיראל שלכם, אבל זה בכל זאת רצוי שתקראו ברפרוף שמות חשובים. מפות מפורטות יותר של העולם אני אעלה ברגע שאסיים להמיר את המפה מכתב יד לאאוטו-ריאלם.

אז העולם לפי כיוונים:

הצפון
מקור התרבות הטיילונית, ובעבר, מרכז העולם הבלתי מעורער[לפחות בעיני עצמו]. אומנם מעצמות הצפון כיום מסתגרות בינן לבין עצמן, אך מדובר עדיין בממלכות עתיקות, בעלות מסורת ארוכת שנים של עוצמה צבאית, ובעלות כבוד מפותח מאוד.

אריאסטה
מפת אריאסטה-http://imageshack.us/f/171/49894170.png/
היבשת הצפונית המרכזית. בעבר הרחוק, נמלטו בני האדם לאריאסטה מהגזעים הקדומים ששעבדו אותם בדרום. באריאסטה, עלו עליהם רוחות הכפור הקדומות מהצפון, ושעבדו אותם מאות שנים, מה שגרם להם לקבל את צבע עורם הלבן ועיניהם הבהירות. בסופו של דבר, כוח מסתורי הוביל לדעיכת הרוחות הקדומות, והאריאסטים הדפו אותם אחורה אט אט והשתחררו מהם, אז החלה ספירת השחרור .בתהליך נוצרו הממלכות הקדומות, שבסדרה של קשרי נישואים יצרו את הממלכה העתיקה. זו יצאה למסעי צלב דרומה ומערבה, מפיצה את תרבותה. אלא שמובילי מסעות הצלב הפכו חזקים מהמלכים העתיקים, והם חזרו הביתה ומוטטו את הממלכה העתיקה לסדרה של ממלכות קולונאליות. הקולניות האלו התפתחו לימים לממלכות ים הזכוכית, חופי המערב, וטיילון. מאז, היו במשך מאות שנים הממלכות האלו, שהחזקה שבמאוחרות שבהן הייתה פארליין, מרכז העולם. אם הזמן, גזלה פארליין את הקולוניות מכל שאר הממלכות, מה שהוביל להסתגרות פנימית שלהם באריאסטה. לבסוף, איבדה גם פארליין את רוב מאחזיה, ואף שנותרה המעצמה החזקה בעולם עד עליית טיילון, לא הייתה עוד מרכז היקום אלא כוח חיצוני.
אריאסטה בכלליותה היא קרירה וגבעתית, ובצפונה נמצאת שרשרת ההרים הגדולה שמעבר לה נמצאים מישורי האבק. אחת הסיבות שהאראסטיים איבדו את השליטה בעולם הייתה הצורך המתמיד לנהל מלחמות במישורי האבק נגד שליחי הרוחות הקדומות.

פארליין-פארלין, שסימלה הוא שושן הארגמן על הרקע הלבן, היא הממלכה החזקה ביותר באריאסטה. בעיני רבים, ובעיקר בעיני מלכיה, היא היורשת הבלעדית של הממלכה הקדומה. פארליין היא ממלכת של אצולה עתיקה, שמחזיקה בקולניות מעטות עדיין מחוץ לאריאסטה. הצבא שלה הוא החזק ביותר באריאסטה, ויתכן שחזק יותר אף מהצבא הטיילוני, אם כי הצי המלכותי המנוון שלה לא מתקרב לטיילוני בכלל. פארליין הגאה, ומלכה גדול הגוף אורסאל התשיעי 'הנאה', מעולם לא קיבלו את העליונות הטיילונית אלא כאי נוחות זמנית. הם לא מחפשים מלחמה אם האימפריה, בזוכרם את התוצאות העקובות מדם של הקודמת, אבל מלכה ויועציו עוד בוטחים בעוצמה הפארליינית העתיקה, ומנסים, עד כמה שאפשר, להקשות על טיילון ולשחק גם כן במשחק העולמי, תוך כדי מניעה של התערבות טיילונית באריאסטה. שניים מהנכסים החשובים ביותר של פארליין הם האי ואריין שבפתח המיצרים לים הזכוכית, ואיי המגן, שרשרת איים המגינה על אריאסטה משודדי ים, ובימים הללו, גם מהמפלצות העולות מהמערבולת של סקוואז'ירן.

אסוראן-אסוראן היא ממלכה קטנה יחסית, מתחרה משכבר הימים של פארליין. אומנם היריבות בינה לבין פארלין עבר כבר מזמן לתחרות פוליטית קרה אם קרבות מעטים וקטנים לעיתים רחוקות, כמו רוב המלחמות באריאסטה במאה האחרונה, אבל אוראסר והצבא שלה בהחלט מהווים בן ברית חשוב לטיילונים באיום על פארליין בזירה הביתית[למרות זאת, אסוראן עדיין גאה מכדי להניח במודע לטיילונים להשיג דריסת רגל ביבשת. הטיילונים הם עדיין רק בני דודים טובים, והפארליינים אחים שנואים]

אייאן-אייאן היא ממלכה ישנה. בעבר, הייתה גדולה וחזקה, אולם במאות הנשים האחרונות הפכה לאוסף מבוזר של דוכסויות, שהמחבר ביניהן הוא מסדר האויארים, המכתיר מתוכו את מלך אייאן. האויארים הם מסדר מושחט, שמטרתו הישנה, הגנה על הידע והקסם של הממלכה העתיקה, הפכה מזמן לתירוץ לקיום נצלני. למרות זאת, המסדר והממלכה הקטנים הפכו עשירים וחזקים פוליטית עקב שנים של מסחר נכון, והם לא מחבבים את טיילון, שמאיימת על ערכיהם הישנים ועל המסחר שלהם. עדו מטרה של המסדר היא הגנה על ה'שער הצפוני', המצודה הגדולה שמגינה על הפתח למישורי האבק.

הארכי דוכסות של ואראייל-ממלכה גאה ועתיקה, שבירתה, וראייל, יושבת על המיצרים לים החוץ. וראייל היא ממלכה מעט מיושנת, אך בעלת צבא גדול, שלא יראה את הפולשים מסורק'אש, ומנהלת איתם מאבק מתמיד. הארכי דוכס של וראייל שולט דרך קשרי נישואים על עוד כמה מקומות חשובים- העיר הקדושה מאלטיס, שבין האגם הגדול לבין 'השער הצפוני', והעמק הנסתר, מעוז המלומדים והכוהנים של הצפון.

ממלכת היער יארוסק-ממלכה של גזע דמויי אנוש מוזר בשם ואירן, ירוקי עור, גבוהים, נבונים וגיבנים. הם חיים שם עוד מעידן הממלכה העתיקה אם לא לפני זה, ונוטים להתבודד. למרות זאת, הם תומכים במאזן הכוחות, וילחמו בצדדים שקשה לצפות, בעיקר למען מטרות רחוקות של שימור ההגנה על הצפון מרוחות הכפור.

אליארן-ממלכת ספנים-סוחרים, שמערבת בני אנוש וגזע תת-ימי בשם אוליאק[כחולי עור ומקושקשים]. היא סוחרת בסחורות אקזוטיות ממקורת לא ידועים בצפון ובמזרח, ומחזיקה בצי החזק באריאסטה.

הקונפדרציה הצפונית-אוסף של ערים בחוף הצפוני של אריאסטה, שמפליגות אל חופי מישורי האבק, לוחמות ביצורים המוזרים שם ומתפרנסות מהמחצבים שם. יש להן קשרים מעולים עם טיילון בשל מסחר שלהן איתה.

ים הזכוכית

מפת ים הזכוכית-http://imageshack.us/f/204/89222446.png/
בעבר, נשלט רוב ים הזכוכית בידי האימפריה של הסקוואז'ירן. במאות האחרונות, וביתר שאת עם התמוטטותה של האימפריה, השתחררו העמים שם והפכו לאוסף של נסיכויות וערי מדינה שסוחרות זו אם זו לחליפין. המעצמות מאריאסטה, ופאראליין במיוחד, ראו את המקום כמגרשן הפרטי עוד מאז הזמנים העתיקים בהם היה חלק מהממלכה הקדומה, וניהלו הרבה ממאבקיהן דרך הנסיכויות שם, אבל התערבותן של טיילון ומעצמות מערביות אחרות גררה חיכוך, שהסתיים במלחמת מאה המערבולות המסובכת והעקובה בדם, במהלכה המדינות באזור רוסקו בידי המעצמות, ושוקמו רק לאחר הסכם שהגביל את ההתערבות של כל המעצמות.

נסיכות וויאר-השריד האחרון לאימפריית הסקוואז'ירן התת ימית. שליטתה היא בת אולה מאגית בשם וואלינקיה. נסיכות וויאר ניסתה בעבר להחזיק בחופי ים הזכוכית, אך נחשלה כשלון חרוץ. כיום היא שולטת רק ברצועת חוף יבשה בדרום[שגם עליה שמים עין גורמים רבים], ותחת הסכמים אם טיילון, מנסה להיות הגורם המפשר בים הזכוכית. חלק מארצות מכבדות את הנסיכות, אחרות רואות בה איום ראוי להשמדה סופית.

סולטנות סאו'יפרן-מלכה גדולה וחזקה. בעבר שלטה סאו'יפרן בחלקים גדולים מים הזכוכית ואף דרומה מימנו, אך היא הפסידה לטיילון במלחמת המערבולת. אלא שהסולטן לא מוותר על טינתו, ומחפש בהתמדה דרכים לצבור כוח. הסולטנות היא המדינה החזקה ביותר בים הזכוכית, ורק שונותה התרבותית, שתגרום לאיחוד של השאר נגדה, מונעת מימנה לספח שטחים נוספים.

סוראש'ק-הצארות המוזרה והאכזרית של סוראש'ק נוסדה בנסיבות מוזרה, כשפורטלים שנפתחו באקראיות בצפון פלטו עם תוקפני ומוזר שמתמשת בכוחות קרח מבעיתים. הם רמסו את השבטים והערים של שממות הקרח והפכו אותם לממלכה אכזרית ורבת עוצמה, שמחפשת בהתמדה דרכים להתחזק. לא ברורות הכוונות של הצאר, אבל ברור שהן כוללות כיבוש, ושיש לו הכוח לקיימן.

מעבר לאלו, ישנן אוסף נסיכויות שנסקור בקצרה-ריבאן המיוערת,ואויבתה ממלכת הסחר באטאס, שעליה שמה עין גם סוראש'ק.ממלכת אידואל הגדולה, ששוכנת בין המיצרים של הים האחרון לאלו של ים הזכוכית,דוכסות טובאס הפוריה, ואויביה מממלכת המכרות של דוגאן,
עיר המסחר הדרומית והמדברית פ'אלם, וכמובן נסיכות אוקאם,החולשת על המיצרים ונתונה להשפעה טיילונית.

המערבולת הגדולה ומעבר למיצרים-איש לא יודע מה יש במעמקי המערבולת, רק שמ]פלצות מעוותות עולות משם לפשוט על הספינות סביב, וששרידי הבירה הטבועה של האימפריה המתה מכילים סודות מסוכנים. מעבר למיצרים הגודלים נימצא הים המת, שמסופר שמוביל לסוף העולם. מעט אחרי המיצרים ישנם איי החול-הכחול, איים מפחידים וחשוכים שמהם מיובא חול קסום מיוחד, ומעטים העזו להרחיק מעבר להם.

המערב-
מפת המערב-http://imageshack.us/f/59/19094323.png/
בעבר, קמו בחופי המערב בני האדם הראשונים. אלא שהם נכבשו בידי עמים עתיקים, דוגמאת הנפילים,אדוניהם של הענקים, או אנשי הברזל הקדומים, או בני עוף החול שמהמדבר, או לרוחות האש. חלק מבני האדם בברחו לאריאסטה, שם השתעבדו לקרח והקימו לבסוף את הממלכה העתיקה, אך הנותרים נשארו פה. לימים, באו בני הממלכה העתיקה ושחררו את אחיהם העתיקים, אך שעבדו אותם בעצמם. בתגובה, פתחו העמים במאות שנים של מרידות, שבסיומם התעצבו עמים המזהים עצמם לפי העם העתיק ששעבד אותם. הקבוצה הגדולה ביותר היא האדאהר, שהיו משועבדים לענקים, וממלכותיהם משתרעות במרכז היבשת. קרוביהם הרחוקים הם בני הברזל המועטים, שדמם נמהל בדם מלכי אקאריון, וחיים גם בת'אקרס ובערי החוף האחרות. בזמן שכל עממי המערב הם גבוהים וכהים יחסית, האדהאר חסונים ושזופים, בעלי שיער פרוע, בעוד שבני הברזל הם תמירים יותר, בעלי גוון אפרפר ושיער כהה וחלק.
בנוסף להם, ישנם את בני הדרום, הז'גאדו, שהיו משועבדים לעם המיסתורי הידוע כצ'אוטאק והיו ידידים מאז ומעולם לאנשי הקוף. הם כהים בהרבה מהשאר,חומים ממש, נמוכים מעט יותר וחסונים. אחרונים הם הס'אים, בני הצפון זהובי העור, ששועבדו לאנשי הציפור של המדבריות, ודם המדבריות הופך אותם לרזים ובעלי שיער בצבע חרדל.הערבוביה האתנית והדתית הזאת גרמה למלחמות רבות במערב, בייחוד כשלא היה ברור איזו ארץ שייכת למי.

ארצות הס'אים-

ס'ואקרה-ממלכה מאגית מדברית למחצה. ס'ואקרה מונהגת על ידי מלך ומועצת שבטים מאגית למחצה, ומתפרנסת ממסחר בחפצים אקזוטיים. היא יחסית מסוגרת, וקנאית לדת עוף החול.

נסיכות ראמיר-נסיכות קטנה ויחסית חלשה, שמתפרנסת ממסחר וגידול עצי זי. ראמיר היא די יבשה, אלך האדמות הפפוריות שסביב אגם ראמיר הקדוש הן פוריות. ראמיר היא מעורבת, יש בה גם האדגאריות וגם דם אנשי ברזל, והראמירים נוטים לראות את עצמם פשוט כחלק מעממי המזרח. בפועל, רוב תושביה מאמינים בעוף החול, אך רוב האצולה היא מדם אנשי הברזל.

מיד'הא-ממלכה מסתורית, בעלת תרבות פסיונית מוזרה, שנימצאת לחופי האוקיינוס המערבי המסתורי שמעבר למדבר.הרבה סחורות אקזוטיות מגיעות לשם, והאימפריה מנסה לכונן אם מיד'הא יחסים רשמיים, גם בתור מקפצה לחקר האוקיינוס המערבי, ששוכן מעבר לארצות המערב.

ארצות בני הברזל-

אקאריון-ממלכה עתיקה, שמלכיה עוד נושאים בעורקיהם את הדם הכספיתי שמסמן אותם כצאצאי אנשי הברזל הקדומים. בני אקאריון היו העם הראשון להתנער מהכיבוש האריאסטי, ורואים בעצמם האדונים בזכות של כל בני הברזל, אם לא של כל עממי המערב בכלל. לאקאריונים ברית הדוקה אם טיילון, שמטילה את אימתה על המערב- הצבא האקאריוני ידוע בחשליו המעולים וכוח המחץ שלו.במלחמה האחרונה ספחה אקאריון את דוכסות קואן, שבעיניהם אנשי הברזל שבה צריכים להיות בידי מלכי הברזל האמיתיים. הסיפוח הזה כלל לא מוצא חן בעיני רבים מהאצולה של הדוכסות, שלא רק שסבלו טהורים כבדים[של מי ש'אין בו דם ברזל'], אלא גם איבדו הרבה ממעמדם, וגם בעיני פשוטי העם, שלא כולם להוטים להכלל כבני ברזל. גם הממלכות האחרות באזור זועמות על הסיפוח האכזרי, והדבר יצר אנטוגניזם גדגול לאקאריון, ובעקיפין גם לטיילון. מלך הפלדה של אקאריון הוא טיפוס קר וגאוותן, ואפילו הטיילונים נמנעים מלהרגיזו.

ת'אקרס-ממלכה עתיקה, שהשתחררה יחסית מאוחר מהכיבוש. ת'אקרס היא ממלכת סוחרים, שהיותה מוקפת באויבים מבני הס'אי גרם לאנשיה לפנות למסחר. בעברה הייתה מעצמת סחר, אחר מספר לקיחות צד לא נכונות, כמו למשל במלחמה האחרונה אם טיילון, הובילה אותה למצב קשה של פשיטת רגל, ואובדן שליטה על האיים שלה, שהפכו לגן עדן לפיראטים. ת'אקרס הפגועה מושכת את עיניהם הכוחות באזור, כמו הסולטן של סאוי'פרן, שמחפשים טרף קל, ועל כן עושה הכל בשביל לקבל עזרה מטיילון, שבתורה נהנת לשם את יריבתה במצב בו היא לא מסוגלת להתנגד. המלך הצעיר והעסוק של הממלכה מתמודד אם צרות רבות, ויתכן שבמצב אחר היה יכול להיות שליט מוכשר, אך כיום הוא נאבק לשרוד.

סאדול-עיר נמל חשובה כבר מאות שנים. לפני מלחמת טארדיס, הייתה חלק ממלכת גוהאנר, אך הפכה בהתאם לתנאי הנצחון לעיר חופשית בחסות טיילונית, כשהיא כמעט מנתקת את גוהאנר מהים. בעיר מחזיקים פקידים טיילונים ואקאריונים את רוב המשרות החשובות, והסוחרים המקומיים מתחנפים אליהם ומשרתים אותם. גוהאנור חומדת אותה, והדבר גורר איום למלחמה נוספת. המשימה להחזיק את העיר, על המסחר הרבה שעובר בה, היא אחת המשימות החשובות של גנרל המערב.

ארצות האדהאר:

קיסרות נוראקאר-קיסרות הענקים מהרי דורק-גואר. הגלגול האחרון של אימפריות הענקים העתיקות. בעבר שלטה על רבות מאומות האדהאר, אך היא נחשבת ל'סדין אדום' שלהם, והם נוטים להתאחד נגדה בכל פעם שהיא יוצאת נגדם. האימפריה במאתיים השנים האחרונות נחשבה לדועכת וחלשה, אך במלחמת טארדיס השלישית בחר המלך החדש[יחסית לענקים] שלה בצד הנכון, ולמרות כמה תבוסות שנבעו מבעיות לוגיסטיות, תרם הצבא הענקי תרומה חשובה לנצחוון, וזכה בדוכסות אורדאן העשירה. למרות זאת, הענקים שרואים בבני האדהאר עבדים נלוזים, ביצעו פשעי מלחמה אכזריים במהלך המלחמה ולאחריה, באורדאן המדוכאת, ותרמו למוניטין השלילי של בעלי בריתם הטיילונים. כיום, המלך אורקאן ה-5 מנסה להתמודד אם בעיותיו הכלכליות והבידוד הבינלאומי, ולהעביר רפורמות בצבאו, שהגנרלים שבו רעבים לכיבושים נוספים.

ממלכת קוראדר-ממלכה לא מאוד עשירה, אך בעלת צבא גדול יחסית. במלחמה הקודמת, לחמה לצד הטיילונים, מסיבות פוליטיות, וזכתה בשטחים קטנים. כיום, היחסים שלה עם טיילון יחסית קרירים, בין היתר, בשל המתח שלהם עם הענקים, וההתנגדות שלהם לרמיסה של דוכסויות קואן ואורדאן בידי הענקים ובני הברזל.

ממלכת בוראן-ממלכה גדולה ופוריה. בוראן לחמה כנגד טיילון במלחמה הקודמת, לצד בעלת בריתה גאוהנאר. על-אף שהייתה חלק מרכזי ב'ברית הנהרות', יצאה מהמלחמה בלי הרבה פגיעות, ויחסיו של מלכה המבוגר אם טיילון הם טובים למדי, וטיילון רואה בו בעל ברית חשוב, אפילו יותר מהקוראדארים. למרות זאת, מעולם ויתר על אהבתו לממלכת גאוהנאר.

דוכסות לאיור-דוכסות שידועה בחשליה ובשכירי החרב שלה. לאיור לחמה כנגד הטיילונים ו'ברית הברזל', אך הובסה ואיבדה שטחים לקוראדר ולענקים. הדבר גרר את לאיור להפיכה לדוכסות מילטנטית וענייה, שהדוכס האכזר שלה מחפש תמיד הזדמנויות לרווח ונקמה.

דוכסות נאמואר-העיר נאמואר הוקמה בעברה בתור בירתה של קיסרות האדהארית בשם ארוהאן, שהוקמה לאחר ניצחון גדול על הענקים שגירש אותם סופית מארצות האדהאר. הקיסרות לא החזיקה זמן רב, אך נאמואר הפכה מאז לעיר קדושה למחצה, שבה היו נפגשים ראש הממלכות לדין ודברים. לפני המלחמה הייתה נאמואר נסיכות שלחמה לצד ברית הנהרות. לאחר המלחמה הודח הנסיך בחסות טיילון, והוחלט להקים דוכסות שתנוהל בידי אצילים והכוהנים של נאמואר. כיום, נאמואר היא דוכסות יחסית עשירה, שסוחרת אם טיילון, אך כוחם של הכוהנים בה חזק, והם מנסים להשתמש בו כדי להביא לשיתוף פעולה בין ולמען עממי האדהאר.

נסיכות איינהאוט-בעברה דוכסות של ממלכת ארוהאן, נסיכות איינהאוט היא נסיכות עתיקה, שמכרות הכסף והליטאריין[מתכת קסומה ומיוחדת] העשירים שלה, כמו גם הנסיכים המוכשרים שלה והמסחר המוצלח, הפכו אותה לנסיכות עשירה. איינהאוט קראה נכון את התמונה, ותמכה בטיילון ובברית הברזל, והצליחה, צלמרות צבאה הקטן, לצאת מהמלחמה כמעט ללא פגע, ואם שלל רב וקשרים טובים אם טיילון. הנסיך, טוראיין ה-2, הוא בעל ברית קרוב של טיילון. מדובר באדם צעיר יחסית, ומוכשר מאוד, שמשחק היטב את המשחק הפוליטי, ודואג היטב לאינטרסים של ממלכתו.

ממלכת גאהונאר-ממלכה גאה וחזקה, בעלת השפעה ז'גאדואית. בתרם המלחמה הגדולה, הייתה גאהונאר בת ברית קרובה של בוראן, והובילה יחד איתה את ברית הנהרות. טיילון ראתה בגאהונאר גורם מסוכן[גם בגלל הדם הילידי שלהם, שהטיילונים בזים לו], שאשם ברוב הצרות. בהסכם השלום הושפלה גהונאר כששטחים במזרח ובמערב נלקחו מימנה, והגישה שלה לים כמעט ונשללה מימנה לחלוטין אם הפיכתה ש סואדל לעיר חופשית. מאז, גאהונאר שקעה במיתון עמוק שהחל רק לאחרונה להעלם, והיא עודה נוטרת טינה לטיילון. גם מדינות האדהאר האחרות מסתכלות עליה בעין עקומה, אבל הקשרים הישנים שלה אם בוראן עוד עומדים, ומלכי גהונאר עדיין חולמים על שחרור האזור מנוחכות טיילונית ועל הגמוניה אדהארית.

ארצות בני הדרום:

דוכסות טארדיס-בעבר שכנה בטארדיס ממלכה גדולה שהוקמה בידי פולשים מהצפון, ובתקופה מסוימת שלטה בחלקים מטיילון. היא הוחרבה בפלישות הגדולות מהדרום, ומאז עברה מספר גלגולים כממלכה שבטית או כדוכסות עצמאית. באחד מתורי הזהב הישנים שלה, שלט אחד ממלכי טיילון בטארדיס דרך נישואים, ומאז שלטה טיילון לעיתים על חלקים מטארדיס, שהיא ראתה כחלק מ'טיילון הגדולה'[של אז, כלומר, כל העמים ה'טילונייים' מאוחדים]. כאשר עלתה טיילון לגדולה, שבו הטארדיסאנים והטיילונים שבערי טארדיס לרצות בחזרה אל אחיהם, והדבר גרר תסיסות שתרמו לפרוץ מלחמת טארדיס הגדולה. בסוף לחמת טארדיס, עברה הנחלה הגדולה לידי טיילון, על מיליוני הטיילונים, הטארדיסיאנים-אך גם הז'גאדו ואנשי הקוף שחיו שם. כיום, מתרכזת עיקר האוכלוסייה הטיילו-טארדית בשני ערי החוף הגדולות ובמשקים חקלאיים סביב האגם, בעוד נשבשאר הארץ[וגם בערים הגדולות] נפוצים במיוחד בני הז'גאדו ואנשי הקוף, או ערבוב של כולם. כיום, טארדיס הא פנינת הדרום, אחד מהחלקים החשובים באימפריה, שתפקידו של אדמיראל המערב הוא לשמור עליה מכל משמר. אלא שלא רק הז'גאדו ואנשי החוף הטארדיים רוצים לחזור לשלטון הישן- על-אף שמרבית הטיילו-טארדיים רואים בעצמם אזרחי האימפריה, עוד יש אצילים וטארדיים אחרים שלא מרוצים מהשלטו הטיילוני[במיוחד, יושבי הערים הגדולות, שהפכו למתועשות כמו ווילטאואר אם לא יותר, וחלקם עובדים במפעלים בתת-תנאים], וחולמים על אוטונומיה, או אפילו ממלכה טארדית חדשה.

ממלכת ז'אגודו-ממלכה שבטית למחצה של בני הז'גאדו שפלשו מדרום לפני שנים רבות. בני הז'גאדו סוגדים רוחות האש והאדמה, ורואים בכל היבשת את מקומם הטבעי שנגזל מהם בידי פולשים חיצוניים. בני הז'גאדו שלטו בעבר על כל הדרום וניהלו יחסי מסחר ומלחמה לחליפין אם טיילון, אך במלחמות של הדור האחרון נקרעו מהם טארדיס וניב-יער, והטיילונים החלו לפלוש למחוזות הדרום, שבעבר סרו כולם למרותו של הז'ארג'ו הגדול שלהם. הז'גאדו הם מהאויבים היותר מסוכנים של הטיילונים, הן בדרום והן במערב. גם יחסיהם הטובים עם אנשי הקוף והקראסן הופכים אותם למסוכנים, במיוחד למושבות הדרום ולטארדיס.

יערות אמאנדו-יערות עתיקים ולחים, שמהווים כבר שנים רבות את ביתם של אנשי הקוף, האודנגו. אנשי הקוף היו חברים קרובים לבני הדרום, והעמים התייחסו זה לזה כמו אל אחים. בשיאה של קיסרות אודנגו[שעל שמה נקראה הגזע], השתרעו ממלכות אנשי הקוף מז'נקון שבמזרח ועד אקאריון שבמערב, ומדרום טיילון ועד לדרום הרחוק. בשנים שעברו התפוררה האימפריה לסדרה של ממלכות, שבני הצפון הדבירו אחת אחרי השנייה, אך בני הקוף היו ונותרו גזע חשוב באזור. אמאנדו נוצרה לפני כמה מאות שנים על ידי איחוד של כמה ממלכות אנשי קוף תחת הקיסר הכוהן אמאנודוק הגדול, שמשל בשם אדוני השמים והכוכבים. במלחמות נגד טיילון הוכתה הקיסרות המפותחת הזו מכה קשה, ואזורי החוף, שהיו בהם בני אדם ובני קוף מעורבים, 'שוחררו' מחסותה. הקיסר חוסל, וכיום הממלכה נשלטת בידי מועצת כוהנים חסרת סדר, ומנסה להתגבר על המשבר הפנימי, שבו קולות קיצוניים מתחילים להישמע, והשנאה לבני אדם מתחילה לחלחל. אמאנדו של היום היא מסתגרת ולא יציבה.

דות'אל-בעבר, הייתה דות'אל אוסף של ממלכות אנושיות[מעורבות במוצאן בין טיילונים, אדהאר וז'גאדו] ואודונגיות, שתחת הקיסר של אמאנדו התאחדו לחלק מהקיסרות. למרות שהטיילונים ורוב ארצות המערב טוענים היום שהיה מדובר בשיעבוד אכזרי, זה לא תמיד היה נכון, ואנשי הקוף, גם אם התקופות מסוימות היו אכזריים, התייחסו לבני האדם כחלק פחות או יותר אינטגרלי ממלכתם. לאחר מלחמת הדרום, 'שיחררה' טיילון את רוב רצועת החוף משליטתם של אנשי הקוף, והקימה שם 'לרווחת כל העמים' את דותא'ל, על שם ממלכה אנושית[ולא אודונגית או מעורבת] ישנה. דות'אל, שבנויה כפדרציה לא יציבה ונשלטת על ידי נסיך[המטרה הסופית היא להופכו למלך, אבל זה עלול להתפרש כדומה לקיסר ולהרגיש את אנשי הקוף] בובה משושלת ישנה, שמוצאו האדהארי-בני ברזל המשולב מקשה עליו לשלוט על בני הדרום ואנשי הקוף. כיום, דות'אל היא ממלכה חסרת יציבות, ששורדת בעיקר בעזרת טיילון, ויש בה קולות שונים הקוראים לטיהור אתני[מכל הצדדים],איחוד אם אנשי הקוף, פיצול, רפובליקה ועוד.

הדרום:

מפת הדרום-http://imageshack.us/f/840/32552271.png/
כשהגיעו הכובשים הקדומים מהצפון במסעי הצלב שלהם, ראו בטיילון ובטארדיס את סוף העולם. הארצות שמדרום להם, על החום, הלחות והגזעים המוזרים שחיו בהן, לא נראו להם ראויות לאורה של התרבות, והם לחמו כנגד הגזעים שבהם, אך לא ניסו לשלוט עליהם. אם התבססותן של הממלכות הראשונות של הדרום, החל קשר אם התרבויות שמדרום לטארדיס, בעיקר עם בני הדרום ששכנו שם. ממלכת טארדיס הקדומה, במהלך כיבושיה הגדולים, הקימה מושבה בז'נקון, וחקרה את הארצות שמדרום לה מהרישומים המעטים ששרדו, עולה שהניסיונות האלו נתקלו בהתנגדות גדולה של גזע תת-ימי דועך כלשהוא. אם הפלישות הגדולות מדרום וקריסתה של טארדיס הקדומה, הפכו בני הז'גאדו ואנשי הקוף לרכזי הקשרים אם הדרום, ומסופר שבחצרות מלכי הדרום שירתו אז גזעים רבים מהדרום. תור הזהב הזה הסתיים עם העלייה המטאורית של אימפריית הקראסן בדרום, שבתוך כמה מאות הפכה את המגמה והשתלטה על חלקים גדולים מארצות המערב. רק אם התפוררותה של האימפריה ומיגורה מארצות המזרח[שלו תרמה טיילון תרומה מכריעה] נפתח הדרום מחדש למסחר, וטיילון, ששלטה בנקודות מפתח חשובות שם, התעשרה מעורקי המסחר החדשים. במלחהמ המזרחית הגדולה מוגרו רוב שרידי הקראסן מאיי הדרום, וכיום מדובר ב'חצר אחורית' כמעט בלעדית של טיילון, שעוד יש הרבה לחקור ולגלות בה.

היות והדרום מורכב מהרבה מקומות קטנים, נתחיל מסקירה של הכוחות הגדולים בדרום, ואז נסקור אותו לפי אזורים.

אימפריית ק'ורקאי-האימפריה של בני גזע הקראסן הופיעה על דפי ההיסטוריה בפתאומיות איפשהוא לפני כמה מאות שנים. איש אינו יודע איך ומדוע, אך הגזע התבוני והמסוכן הזה כבש בסערה את ממלכות הדרום, ושטף צפונה לארצות המתורבתות, מוחץ כל התנגדות ומשעבד את רוב ארצות המערב לשליטיו האכזריים. איש אינו יודע מדוע, אך אחד מהעמים היחידים שהק'ורק'אי ראו בו בעל ברית שווה להם היה בני הברזל מאקאריון. היסטוריונים מבני האדהאר טוענים שזה משום שבני הברזל היו פשוט דחויים על ידי כל שאר העמים, אך היסטוריונים אחרים טוענים שיתכן והיה איזשהוא קשר קדום בין התרבויות.
יהיה אשר יהיה, במשך יור ממאה שנה היו הקראסן השליטים הבלתי מעורערים של המערב. מלבד פארליין האדירה והמרוחקת, שהדפה אותם שוב ושוב מחופי הצפון ותמכה במתנגדיהם, איש לא יכל לה. רק שנים של מלחמות, כמו גם אירועים מוזרים בדרום וגל מרידות מסוכן, שברו את כוחה של האימפריה, ובמשך מאות השנים הבאות היא לא הצליחה לחדש את אחיזתה בצפון, ובמלחמת החרב השחורה נותצה שליטתה שם סופית. הקראסן שבו והתערבו בפוליטיקה של הצפון בכוחות גדולים במלחמת המזרח, אולם לא הצליחו להגיע להישגים, ומלחמת אזרחים באימפריה שלהם גררה תבוסה משפילה והיעלמות שלהם מהמפה הפוליטית. כיום, בתי האצולה באימפריה מנהלים מאבק אימים, והקיסר נשען על כס רעוע וכמעט חסר כוח. למרות זאת, מדובר באויב המאיים ביותר בדרום, ועמים רבים עוד זוכרים את כוחה של האימפריה האכזרית.
בני הבקראסן עצמם הם דמויי אנוש גבוהים, שבמקום עור מכוסים שריון חיפושית שחורה עבה וחזק. עיניהם בורקות בירוק או כחול, והם ניחנו בתבונה מסוכנת, ויכולות מאגיות מוצלחות. למרות אכזריותם, לא מדובר בגזע מפלצתי, ובתקופות מסוימות, כאשר גאוותם הרשתה להם, סחר הגזע המסתורי עם אומות אחרות.

אמירות ג'ודוק-אוטונומיה עצמאית למחצה בממלכת ז'אגודו, ג'ודוק היא הנמל האנושי הגדול ביותר שהיה מוכר טרם עליית טיילון. בג'ודוק, הטיילונים סוחרים במרץ ומנצלים את תמיכת הסוחרים, בעוד שמלכי ז'אגודו מצווים על האמיר להלחם בהם ולדחוק אותם משם. ג'ודוק מחזיקה אומנם בצבא וצי קטנים, אך מדובר בצבאות מאורגנים, בשונה ממרבית האזור, והאספקה של נמל ג'ודוק חיונית למסחר ולמושבות. רוב השבטים ראו בעבר, וחלקם גם היו, בבני ז'אגודו את השליטים העליונים של 'הדרום הקרוב', ולכן רואים בג'ודוק מרכז מסחרי ופוליטי חשוב.

ממלכת ט'ואסר-ממלכה ספק-ואסאלית של קיסרות נאמוראת' רבת העוצמה, אלא שתבוסתה של נאמוראת' מציבה אותה כיום כממלכה כמעט עצמאית. מדובר בממלכה הממשית הגדולה ביותר בדרום[פרט, אולי, לק'ורקאיי]. ט'ואסר אומנם כוללת כמה אזורים אנושיים, ככל הנראה שרידים מפלישות צפוניות או ילידים, אבל מרבית הממלכה מאוכלסת בידי גזע אנשי הלטאה, הידועים גם כט'ירוס, גזע ערמומי וקטן יחסית. מלכה הלטאי והמוזר של ט'ואסר לא היסס אומנם לסחור עם טיילון כשראה שלשם נושבת הרוח, אולם ניראה שהוא עשה את אותו דבר גם אם הקראסן בזמנם. גם הנאמנות שלו לנאמורת' ניראית לא ברורה, ובכלל נראה שהוא בעיקר מנסה לנצל כל מצב לטובתו.

בני איי הירוקת-גזע מוזר ומעוות, דמויי בני אדם, אך בעלי כל מיני עיוותים של חיות מיים או מוגלות ירוקות. מדובר בגזע אכזרי, שמקורו לא ברור, אך נראה שהוא מושחט עד היסוד בטירוף. בניו שטים בסירות רקובות מוזרות, חיות למחצה, פושטים ורוצחים למען ההרג בלבד, וחוטפים בני אדם, שלפי האגדות מצרפים לבני גזעם בטקסים מזוויעים. אומנם אגדות על יצורים דומים התקיימו במערב עוד בשנים שרק ארדיס הרהיבה עוז לסחור אם הדרום, אולם כיום הפכו היצורים למציאות כואבת, ולאחד האויבים החמורים ביותר של הצי והילידים גם יחד. משכנם הוא בשרשרת האיים הגדולה שנקראת על שמם, אך למעשה איש אינו יודע באיזו מסגרת הם חיים, והאם הם באים משם או מעבר לה.

עכשיו, נסקור אזור אחרי אזור את הדרום-

ז'נקון וסביבתה-ז'נקון היא עיר נמל גדולה ומבודדת, שנבנתה לפני זמן רב. עוד בתקופת הכובשים הגדולים הייתה פה מושבה של ממלכת אוליאן הצפונית, אך היא ננטשה במהירות. אחד ממלכי הדרום הגדולים בנה אותה לאחר נצחון גדול על פראים מהיערות, ומלכי הקוף שבאו אחריו הפכו אותה לנמל חשוב. במשך כמה מאות שנים עברה מיד ליד בין שליטי המזרח ואומות המערב, עד לפלישת הקראסן. הקראסן כבשו אותה והחריבו אותה עד היסוד, אך במהרה בנו אותה לתפארת בעזרת הארכיטקטורה המוזרה שלהם, והפכו אותה לנמל מלחמה גדול ומבוצר. במהלך מלחמות הקראסן גדלה העיר והתחזקה, והפכה לבסיס החשוב ביותר של הקראסן, עד שנכבשה בידי הטיילונים במלחמת החרב השחורה, ובכך בא סוף לאיום הקראסן בצפון. אז, ז'נקון הפכה לעיר מסחר משגשגת תחת חסות טיילון, וכיום היא מונה יותר ממאה אלף תושבים, ומשמשת בסיס חשוב לצי הדרום. תושבי ז'נקוןן הם ערוב-רב של עמים וגזעים, רובם דרומיים או מזרחיים, ורק מיעוטם טיילונים.
דרומה לז'נקון נימצאים איי הלארגו, אוסף של איים הנשלטים בידי ראשי שבטים. בעבר היו האיים חלק ממלכה קדומה כלשהיא, אך מאז נפלו לכיבוש הקראסן הפכו לעם של שכירי חרב שנהנו מאוטונומיה בתמורה לשירות. הטיילונים כבשו את האיים במלחמת החרב השחורה, אך נמנעו מלהעסיק את בני האיים. תחת זאת, הקימו להם כפרים וניסו להשלי שלטון ריכוזי. במרכז העיר ניצבת העיר הקטנה[פחות מ25 אלף תושבים] 'בלו ג'ייד', אך למרות כל הנסיונות, מדובר בעיקר בשיכון של האיטה הלארגואית ומתיישבים טיילונים, ובני האיים עדיין חיים בדרכם.
דרומה משם נימצאת גם המושבה ניב יער, שהוקמה מכמה עיירות על קרקע שנכבשה מהילידים. המושבה אינה גדולה, סובלת מפלישות רבות מהיערות ומשמשת את הטיילונים בעיקר כדי לחקור את היערות ולהרגיש את הז'אגודו, שרואים בבני היערות אזור השפעה שלהם. היערות עצמם עשירים בפירות ותבלינים אקזוטיים, והאגם במיוחד ידוע בדגים המיוחדים בו.

כף סוז'אד-כף סוז'אד הוא השם לספק חצי אי ספק לשון יבשה עצומה מיוערת בצפיפות ומיושבת בילידים. רוב השבטים באזור חסרי שלטון ריכוזי אך בעלי תודעה כללית משותפת, וחלקם רואים את צעמם עדיין כנאמנים למלכי הדרום או לקראסן. אחרים, לעומת זאת, ששים למסחר אם הטיילונים.
בצפון הכף, נימצאות שני המושבות הטיילוניות הגדולות ביותר-סאמראנד ועין הנץ[פירוט עליהן-ראה בהמשך]. ממזרח, תוחמות את הכף ביצות הקה'דו, בית לשבטים פרועים של אודונגו ובני אדם, וכן לגזע מוזר של מעין אנשים דמויי ציפורים אקזוטיות, שמשמם ניגזר שמה של הביצה. לק'הדו הללו יש מעין מלך, או כוהן גדול, אך למרות זאת ניראה שדעתם על הטיילונים משתנה תדיר בין אויבים לראויים למסחר[על המתיישבים, האימפריאליים ברובם, הם די שנואים].
מדרום למושבות, נימצאות רמות סוז'אד, בית לכמה שבטים אנושיים אלימים למדי, שרואים עדיין בבני ז'גאדו את שליטי הדרום.עמוק יותר ליערות, שוכן אגם אגנו, ולצידו כפר גדול באותו שם. הילידים של האגם, שבאין אפשרות אחרת הטיילונים מכנים בשם הכפר גם כן, הם דייגים וציידים מסתגרים, בעלי דת קנאית שמעריצה את הקראסן. הדבר מוזר, משום שמחקרים טיילונים מראים שהדת כניראה התקיימה הרבה לפני עליית הקראסן. בנ האגנו מקיימים רק מגעים מעטים, לטוב או לרע, אם הטיילונים, אך ניראה שבאגם שלהם יש דגה עשירה, וחשוב מכך, אבני חן קסומות בכמות גדולה.
אחרונים, בדרום הכף, מפוזרים הכפרים האוראז'יגים. האוראז'יגים, נמוכים ורזים, נחשבים לנחותים בעיני שאר השבטים בשל עיסוק בדיג ימי ובשלייט פירו ים. למרות זאת, הם הפגינו, עד עכשיו, יחס די טוב כלפי הטיילונים, ובעיקר הוחיכו עצמם כשולי דגים מוכשרים. למרות זאת, הם סובלים מפשיטות רבות של בני היירוקת מהאי הסמוך ש'ייזן.

עין הנץ- עין הנץ היא העיר הטיילונית הגדולה ביותר בדרום, עם בסביבות המאה חמישים אלף איש. מדובר בעיר נמל גדולה, שמשמשמת גם כבסיס הצי הדרומי, ו'בירת הדרום' בכלל. העיר מתפרנסת בעיקר מדיג, מסחר ושליית פנינים, אך גם מתבלינים אקזוטיים שסיירים נועזים מביאים ממרכז הארץ, וממנחות שהשלטון מקבל מהשבטים הילידיים שחייבים לו.

מושבת סאמר-אנד-שונה בתכלית היא סאמר-אנד, מושבה חקלאית בעיקרה, שמגדלת על האדמה הלחה[אך הפורייה, אם יודעים להשתמש בה] זנים מיוחדים של אורז[שהמאגים האימפריאליים עמלים למצוא תמיד מותאמים יותר], בטטות ושאר פקעות, ושני סוגים של עציי פרי מקומיים פוריים כל השנה.הבירה של סאמר-אנד,רוח-ים, היא עיר קטנה, רק מעט יותר משישים אלף איש, אולם האוכלוסייה הכוללת שלה כמעט כפולה מזו של עין הנץ.סאמר-אנד היא מושבה גדלה, אולם לאחרונה היא מתמודדת אם יותר ויותר פשיטות של בני השבטים, וכן של יצורים פראיים בשם בשם באייקור, מעין יצורים גוצים וכחולי עור, שמסתברים כחזקים למדי. המושבה מיועדת להפוך לאסם של הדרום, ואם הבעיות לא יטופלו,החזון הזה ישאר מרוחק.

מצפה ירקן והאיים הצפוניים-קבוצה של ארכיפלגים סמוך ללחופים של דרום נאמורת'. בעבר היו בחלקם מבנים נאמוראת'ים, אך נראה שהקראסן כבשו את האזור הזה, ושגם המבנים האלו נבנו על תיליה של תרבות עתיקה אף יותר. מצפה ירקן עצמה נבנתה במקורה כניראה כמצודה ישנה של עם לא ברור, היות ותלים מלאכותיים וגשרים עתיקים מחברים היטב את שני האיונים עליהם היא ניצבת. אך שמה של העיר נגזר מהעיר הנאמורת'ית שהוקמה על החורבות האלו, ששרדה חלקית תחת הכיבוש הקראסני בתרו כפר נידח, והפכה במהירות לעיר טיילו-נאמוראתי'ת משולבת אם ההתפשטות הטיילונית. מצפה ירקן היום היא עיר עשירה של בערך 35 אלף איש, שמתפרנסת ממסחר אם נאמורת' וט'ואסר וריכוז כריית אבני החן מהאיים מדרום לה-איי הזהב, על המכרות העשירים שבהם, המאוכלסים בפחות מעשרת אלפים טיילונים וילידים שעובדים עבורם, ואיי הברקת, שהטיילונים הקימו בהם רק תחנות מעטות עד עכשיו.

סיז'אק ו'האיים העמוקים'-דרומה משם נימצאים האזורים שעד המלחמה האחרונה לא נתגלו לטיילונים. האי סיז'אק והעיר העשירה שעליו הם המוצב הקראסני החיצוני היחיד שטרם נפל לידי הטיילונים, והיה בעבר חלק ממלכת ט'וארסת. הט'וראסים רוצים אותו, אבל כיום בית האצולה שמחזיק בו הפך אותו לבסיס חשוב שלו במלחמת האזרחים, וגם טיילון הייתה רוצה עליו פטרונת.
דרומה משם נימצא הארכיפלגו של 'איי הבית' של ק'ורקאיי, שקרוע במלחמת האזרחים הקטלנית שבו ורובו לא נתון לשליטת הקיסר.
איפשהוא בתווך נימצאים איי סקוז'אש, האיים המרוחקים ביותר שנכבשו מהקראסן,ומשמשים בעיקר כבסיסים צבאיים לתיצפות על ק'ורקאיי. מעבר להם נימאים חופי ש'וזין, שם חי עם מוזר שמשועבד כבר שנים לבני ק'ורקאיי.

הארצות המרוחקות-הרחק בדרום, נימצא גוש יבשתי גדול, ספק יבשת ספק אי שגדול אפילו מטיילון. זה קצה גבול הידיעה הטייילוני עד עכשיו. עומקו של הגוש אינו ידועה, ואפילו טרם ניתן לו שם, אך ידוע שהוא מיוער בפראות ומלא בחורבות עתיקות. בקצה חצי אי בולט מימנו, נימצאת המובלעה האנושית המרוחקת ביותר הידועה לטיילון-העיר פארוק. ניראה שהפארוקים-עם מוזר, שדומה אך מעט לז'אגודו[ובאופן מוזר, דווקא לצפוניים שביניהם] חיו שנים תחת כיבוש של הקראסן, וכניראה שהיו שם עוד קודם לכן. הפארוק התנתקו מהקראסן כשהטיילונים התקרבו לשם, והטיילונים הציבו כוח משמר כבד וגירשו את כל הגרירים הקראסנים. כיום, טיילון תרם החליטה כיצד להתייחס לעם המרוחק והמוזר, במיוחד שנידמה שבאיים שהוא דורש לעצמו, איי הסופה, מכילים מינרלים ותבלינים ששווים הון.

איי הגבול-קבוצה של איים שלא היו תחת שליטת הקראסן כאשר הגיעו הטיילונים לדרום. אומנם אחד מהם-הידוע כ'המפתח' בשל צורתו ובשל חשיבותו כעמדת תצפית- נחשב היום לשטח בשליטה טיילונית, אולם השאר הם שונים לחלוטין. ראשית, ישנם איי וילהאז' הגעשייים אך הפוריים, שהשבטים החיים בהם חיים בממלכות קטנטות שלוחמות זו בזו. רובם שמעו על בני ז'אגודו והיו משועבדים לאבותיהם בזמנים שכבר נשכחו, אך כיום רואים בהם אחים בלבד. הם מסתכלים בטיילונים בלי להבין את כוחם, ומתייחסים אליהם כשווים אליהם. אלא שלאחרונה פושטים עליהם בני איי הירקן, ופושטים משם כבר הספיקו להשתלט על כמה ממלכות שם, או לגבות דמי חסות מאחרות. מערבה משם, ישנם איי העיניים והאי שייז'אר-שני איים שהשבטים המקומיים בהם משועבדים לבני הירוקת הידועים לשימצה, ואז ישנם איי הירוקת עצמם- רצועה של איים המפרידה בין הים הדרומהי הגדול למה שממערב לו, ובה אוסף גדול של כפרים מימנו מגיעים[או שמה, בו חונים] בני הירוקת.
בקצה הדרומי של שרשרת האיים, ניצבת העיר המוזרה ז'ולפארן, עיר של גזע מאגי מוזר בשם לוראק, שיחסו אל טיילון אינו ברור, למרות שנמליו יכולים להיות בסיס חשוב ולסוחריו יש חומרים קסומים יקרי ערך להציע.
ודרומי משם, ממש לחופי הגוש המערבי הגדול, נימצאים איי המצולה- אוסף של איים, המקיפים מצולה עמוקה ביותר במצולות הים. האזור עוד לא נחקר, אך נראה שיש שם כמה איים, קבוצה אחת מצד אחד ואחד גדול מהצד המזרחי, וכמה הריסות בצד המערבי. יש אף המדברים על שרידיו של גזע תבוני שחי שם, אך הדבר תרם נחקר.

המזרח
מפת המזרח-http://imageshack.us/f/231/39410907.png/
האזור שממזרח לז'נקון לא היה מוכר לבני המערב לאורך זמן רב. אומנם בני הדרום סחרו, לסירוגין, אם קיסרות נאמוראת' בתורי הזהב שלהם, ופאראליין אף הגדילה וכבשה את העיר אומבת'ר, אך אף אחת מהן לא ראתה בנאמוראת' יותר מאומה ברברית ולא יציבה של כופרים. רק לפני בערך שלוש מאות שנה, לאחר שהשתחררה מהכיבוש הקראסני, החלה טייילון סוחרת אם הקיסר המזרחי.
הסוחרים הטיילונים גילו במזרח עולם שלם של מסחר-אך גם של תרבות משגשגת. הגזע השליט שם-בני הדרקון, הסתבר כעתיק ובעל היסטוריה מופלאה. מעט ידוע על מה שקרה תרם הקמת נאמוראת', אך נראה שבעבר הרחוק שכנו דרקונים אדירים בטורסאת', ושלטו שם כקיסרים-אלים. עמים שונים מצביעים על סופים שונים לעידן הדרקונים, בין מלחמות נוראיות, מרד או פרישה לעולם הבא, אבל מה שברור הוא שמאז עזיבתם, שקעה היבשת בשנים של מלחמה, עד אשר קמו קיסרי הדרקון בנאמוראת', והחזירו את השלטון הריכוזי לטורסאת'.
כיום, המזרח הוא עדיין שטח עצום שהידוע עליו מועט, אך מאז סיומה של מלחמת הירקן, לפני חודשים ספורים בלבד, הפך האזור בבת אחת מאוסף מפוזר של תחנות מסחר לאזור ה'בטן' של האימפריה, הגדול ביותר והמאוכלס ביותר מכל המושבות.
כיום, השלטון הטיילוני צירך לעמוד באתגרים קשים ביותר אם ברצונו לשלוט במזרח, שכמה מהמעצמות בו אולי הוכו קשה, אבל בניהם של הדרקונים עוד לא אמרו את מילתם האחרונה.

האומה החשובה בטורסאת' היא נאמוראת', ולכן היא תזכה לסקירה משלה בטרם יזכו לכך כל היתר.

נאמוראת' ומחוזותיה:

נאמוראת'-הכוח הגדול והחשוב ביותר במזרח, האימפריה המאוכלסת ביותר בעולם, ואולי אף העתיקה ביותר. נאמוראת' הוקמה לפני מאות אם לא אלפי שנים בידי קיסרי הדרקון, חצאי אלים אגדיים, בנים לשושלת עתיקה שייחוסה מתחיל בדרקונים עצמם. הללו איחדו בכוחם את השבטים השונים שנאבקו זה בזה, ובמשך מאות שנים בלעו עם אחרי עם, מגבשים את האימפריה הגדולה והחשובה בטורסאת'. בשיאה, שלטה נאמוראת' אף על חלקים בקארואק שממערב לה, על אזורים בדרום ורוב טורסאת' כרעה רגל לפניה. האגדו על אימפריית הדרקון גררו שוב ושוב מלחמות קודש מהצפון בזמנים העתיקים, והפארליינים, בשאיפתם להוכיח את עליונותם העולמית, היו היחידים שהיה להם העוז והכוח להנחיל לה מפלה. אלא שהאימפריה, למרות יציבותה, עברה מיד ליד לעיתים קרובות, לפי פלישות שונות או מרדים. כולם מוזגו בסופו של דבר לאותה אימפריה, אך קיסרי הדרקון נאלצו לנטוש מפעם לפעם את שאיפותיהם לשליטה על כל טורסאת' כדי להלחם במהפכות מבית. כשהטיילונים הגיעו לאזור לפני שלוש מאות שנים, התאוששה בדיוק נאמוראת' ממלחמת אזרחים קטלנית[אחת מיני רבות], ועל אף שאומות רבות עדיין היו כפופות לה והיה סוף סוף שקט מבית, גבולות האימפריה לא היו כמו בתורי הזהב. איש לא יודע האם האימפריה הייתה עולה אז לגדולה, משום שבתוך מאתיים שנה החלה טיילון מנצלת באכזריות את זכויות היתר שלה כמעצמה מסחרית, הפקיעה מחירים וערערה על האימפריה. השיא היה כשטיילון העזה לערער על הסמכות הקיסרית בכך שתמכה במבריחי אבני חן שהאימפריה התנגדה להם. האימפריה הכריזה על חרם מסחרי כלפי המערב, גוררת אחריה את כל גרורותיה במזרח. המתח עלה מעוד, והתפרץ בתקרית בה הוטבעה שייטת טיילונית לחופי נסיכות וואידו, ועליה מספר גדול של אצילים חשובים, כולל שר המסחר הטיילוני. הטיילונים טענו שמדובר בחבלה של מסרים קיצוניים מנסיכות וואידו, בעוד שהוואידים טענו שהכל היה מבוים.
הדבר הצית את הזעם הטיילוני ושל בעלי בריתם, וגרר מלחמה בקנה מידה אדיר של טיילון וומדינות רבות מהמערב[אפילו פארליין שלחה כוחות]. המלחמה שפרצה, מלחמת הירקן, קרעה את המזרח לגזרים, ולמרות כמה נצחונות של האימפריה, הובס צבאה בידי הטיילונים חמושי הרובים ובעלי בריתם. לאחר 3 שנים של מלחמה הובסה נאמוראת', וחתמה על הסכם כניעה כביכול מוצלח במהלכו לא נפגע טריטוריאלית כמעט, אך אולצה לוותר על מרבית מדינות החסות שלה. לאחר מכן צפה הקיסר המיואש בבעלי בריתו מוכרעים אחד אחד עד כניעתה הסופית של וואידו לפני כמה חודשים.
כיום, הקיסר המבוגר והמריר מסתגר בארצו, ומנסה להציל את מה שאפשר. אומנם המלחמה עלתה לנאמוראת' ביוקר, אך לא נגרם לליבתה נזק רציני, ונאמוראת' נפגעה הכי מעט מהמלחמה. גם בעלי ברית שוחרי נקמה רבים עוד עומדים לצד הקיסר, ועל אף שאיש אינו יודע את כוונותיו, נאומראת' עוד תוכל להתאושש. איש אינו יודע האם הקיסר מתכונן למלחמה חדשה או דווקא לידידות אם טיילון, אבל מה שברור הוא שקיסרי הדרקון העתיקים לא יוותרו על מקומם כאומה החזקה והחשובה בטורסאת'.

צפון נאמוראת'-ליבת האימפריה. כאן נמצאות הערים העשירות והמאוכלסות ביותר, כולל הבירה אורמאנת'ס, שמספר תושביה יחד עם הפרוורים גדול אפילו מזה של ווילטאואר. בני המקום הם רובם ככולם בני דרקון, יצורים דמויי אנוש בעלי פנים אם קווים חדים, עיניים בוהקות, שיער בצבעי המתכות, עור בצבעים מגוונים, שבחלקו משובץ קשקשים גדולים. מעמד האצולה והקיסרות מורכב מדמי הדרקון, בני דרקון בעלי מאפיינים דרקוניים נוספים כגון כנפיים, יכולו לנשוף אש, טפרים, עור מקושקש ועוד, שנהוג להאמין שהם צאצאיהם של הדרקונים. הדת המקובלת כאן היא דת דרקון הרקיע, או 'הדרקון הקיסר', דרקון בצבע ספיר וכסף שהוא אביהם של הקיסרים ומטרתו לאחד את כל צאצאי הדרקונים לממלכה קדומה שתכפר על חטאי הדרקונים העתיקים. רוב האוכלוסיה מתפרנסת מגידול מעין פרח לבן, גדול ופחמימתי, בשם ז'או. הפרח צומח בכמויות עצומות על הקרקע הפורייה, ומהווה את הנידבך העיקרי בתזונה. גם דיג וגידול בהמות עצומות בשם אוז'אן, קרובים של החזירים, בערך בגודל של בית קטן, ובמקום חלב הם מספקים לגוריהם סוג מוזר של גבינה שנחשבת למעדן. שתי ערי המסחר המרכזיות פה הן נארמת'ל, אחד מהנמלים הגדולים והעשרים בעולם, ואנוראי העתיקה, מושב הצי הקיסרי. קווי המסחר פה חשובים מאוד לאימפםריה\, והיא תעשה הכל כדי למנוע הפסקה של המסחר.

דרום נאמוראת'-אזורים יותר חדשים של האימפריה, אם כי גם הם נחשבים אזורי ליבה שלה. האדמה החמה והלחה יותר של הדרום מעודדת גידול מאסיבי של ד'סו, מעין פקעת חומה בגודל אבטיח, שפנימה מלאה גרגרים רכים דמויי פתיתים[אם קוטפים אותו טרם הבשיל]. גם עדרים של יצורים מוזרים בגודל כלב, הידועים כב'או, ומספקים בשר טעים בזמן שהם יכולים לאכול כמעט הכל, עוזרים לתזונה פה. באזור הזה ישנה אוכלוסייה מסויימת של בני אדם, בעיקר לאורך החופים, וכן אוכלוסייה גדולה, נוודית או כפרית בעיקרה, של ט'ירוס, או אנשי לטאה[ראה ט'ואסר אצל אדמיראל המזרח לפירוט]. העיר הגדולה ביותר המחוז היא נורקאן, שהייתה, לאחר אחת מפלישות השבטים הגדולות, הבירה של האימפריה, וכיום היא עיר מבוצרת ומשגשגת שהמלחמה בה היא רק שמועה רחוקה.
למרות זאת, אזורי הספר פה בעייתיים-העיר באסורת' שבמרכז היבשת היא כיבוש טרי יחסית של האימפריה, ובני הבקעה שמצפון לה מנסים בהתמדה לכבוש אותה, תוך כדי שהם מטילים טרור על ישובי הספר והדרכים, ונעזרים בגזעים ילידיים מוזרים של היערות והביצה, שתחת שאמאן מפחיד שבשם אורג'אר מאיים במסע הרס מסוכן. גם המחוזות המיוערים וההררים של המזרח הם כאב ראש של האימפריה, באשר בני המקום דורשים עצמאות כבר שנים, ומורדים אכזריים מתבצרים בעיר המבוצרת סוראת'ין. ואחרונה, ישנה גם המושבה הטיילון קירזן, שבעבר הרחוק הייתה שייכת לנאמוראת', ושיכונם של הטיילונים שם הוא מסוכן ביותר...

ארצות המזרח:

דוכסות ט'ארוין-בעברה הרחוק, הייתה ט'ארוין ממלכה הסוגדת לשלושת דרקוני המתכת[המייצגים שלושה מעמדות-ארד לבעלי המלאכה, ברזל ללוחמים, וכסף לאצולה]. על אף שהאמונה שרדה, ט'ארוין נכבשה בידי נאמוראת' והייתה ואסאלית שלה לפרקים משך מאות שנים. במלחמת הירקן תמכו הטיילונים בכוחות לאומניים מקומיים, ובסהכמי הכניעה הכריחה את נאמוראת' להפוך את ט'ארוין למדינה עצמאית. אלא שבמהרה הסתבר שהשליט, שבהסכם נדרש להתפטר, אהוד מידי על המסדר הצבאי החזק בממלכה-דרקוני הברזל. אלו סירבו להכיר ביורש המוסכם, אחיין של המלך בעל קרבה למשפחה פרו-טיילונית, ודרשו הכרה במלכם החוקי. טיילון לא מסכימה. כיום, המצב על סף פיצוץ, כשמחד נערכות המיליציות של בתי האצולה התומכים בטיילון ובט'ארוין העצמאית, ומהצד השני עומדים דרקוני הברזל והשמרנים, והצבא הט'ארויני שנהרס במלחמה חסר כוח. ברקע ניצב הקיסר הנאמוראת'י, שרק מחכה לראות איך יפול דבר. אם לא יוחלט על שליט בהקדם, הארץ תתלקח שוב במלחמה, וכל המונופולים של הטיילונים על המכרות העשירים יתפוגגו בעשן המלחמה.

נסיכות וואידו-נסיכות עתיקה, וואידו התנגדה בעוז לכיבוש הנאמוראת'י, ועל אף שנכבשה כמה פעמים, תמיד חזרה לעצמאות. הוואידו, בני דרקון גבוהים, כסופי עור ושיער וסגולי עיניים, ידועים בעקשנותם ובקנאותם הדתית הבלתי מתפשרת. הוואידו מאמינים בקנאות בגירסא שלהם לפולחן הדרקונים, המדברת על חמשת הדרקונים העתיקים שהם אספקטים שונים של הדרקון הלבן הידוע כוואיז'ו. בני וואידו אומנם לא כרעו ברך מול קיסרי הדרקון, אך למרות זאת הנסיך הוואיז'י הקדוש ראה צורך להתערב בעת שמאמיני האלים הנחותים של הצפון והמערב החלו משחיטים את בני דתות הדרקון[שאולי סוטות מהאמת, אך לא חוטאות לה]. במלחמת הירקן לחמו הוואידו בעוז, והיו האומה האחרונה להכנע, אך למרות כמה תבוסות הובסו לבסוף מסדרי הנזירים של וואידו, והנסיך אולץ לחתום על הסכם הכניעה ולפרוש מהשלטון, מותיר את הארץ כולה מוחזקת בידי כוח מצב טיילוני עד שיוכרע מה לעשות בה. ובעוד הנזירים המוכים מטיפים להיפטר מין הכופרים, הפרובינציה ואייקו מנסה להתנתק מהנסיכות ולחזור ולהצטרף לשבטי הבקעה.

הבקעה והביצות הגדולות-אזורי הספר האלו נשלטו תמיד בידי שבטים אכזריים, שסגדו למפלצות פרא קדומות. האגדות מספרות על אימפריה פרועה ואפלה אגדית שקיסרי הדרקון הביסו לפני מאות שנים, אך איש אינו יודע את האמת, או מה הייתה אהימפריה הזו בכלל. מה שידוע הוא שהבקעה המקוללת שבין אזורי הספר של באסרוות' והגבעות של נסיכות וואדו הייתה מאוכלסת שנים בשבטים פראיים, שסגדו לאלילים קדומים וגזעים נשכחים, וסירבו לכרוע ברך לפני הקיסרים. עם כיבושה של נסיכות וואידו, העיר וואיקו נימצאת בסימן שאלה גדול, כאשר בני השבטים רוצים לצרפה חזרה אליהם, בעוד שבדרום, בביצות, צבאו של הדרואיד הנורא אורג'אס, הידוע גם כ'אימה הירוקה', מתכונן למלחמת כיבוש, מוביל שלל גזעים מוזרים.

ערבות ווארג'וס-הערבות שלאורך נהר הווארג' היו תמיד מאוכלסות בבני השבטים. בני השבטים נימלטו בעברם הרחוק מהביצות, ולמדו את הקסם המדהים שהופך אותם לחצאי דרקון-חצי בהמת רכבה חצי יצור אנוש. אמונתם בדרקוני הפרא הפכה אותם לעם נידח ופראי אפילו בעיני שאר בני הדרקון. בטרם מלחמת הירקן הקימו פה הנאמוראת'ים שתי ערי מסחר, שוט'אי ווג'וראייס[מאוחר יותר היו כר פורה להתערבות טיילונית שתרמה למלחמה], והמליכו מלך מקרב בני השבטים, ששלט בעזרת מועצת שבטים והיה יחסית חלש. בעת המלחמה כבשו הטיילונים את שוט'אי, שהייתה ואסאלית של נאמוראת'. בני השבטים התקוממו בראשות מלכם, והשמידו צבא טיילוני גדול. הטיילונים הגיבו במלחמה, והצליחו להכריע את בני השבטים ולהביס את המלך, שהוצעד ברחובות טיילון מושפל בטרם הוצא להורג. כיום, טיילון מחזיקה באזור, אך השבטים לא מקבלים את שלטונה, ובגבעות הם עוד לוחמים, מה גם שבביצות הדרומיות מתארגנים גזעי הביצה למלחמה קטלנית...

ממלכת ז'ארקורן-ממלכה עתיקה, אך חדשה יחסית לממלכות טורסאת'יות, שקמה סביב למערבולת המסתורית של מיצרי הברק, לאחר שגירשו עם מסתורי של מפלצות שחי שם, והחריבו את ממלכתו. הז'ארקורן מאמינים בדרקוני המצולות האדירים, שטבעו במלחמות האדירות אך מגינות מהמעמקים על בני הז'ארקרן. בני הז'ארקרן נחשבים עדיין לברבריים בעיני רוב עממי המזרח, אך בעיני עצמם הם, יתכן שבצדק, כוח עולה. במלחמה האחרונה הם לא לחמו כנגד טיילון, אלא ניצלו את הכאוס וסיפחו את המחוז ק'וראקיי, וכיום מלכם האכזרי מביט הלאה, מחפש עוד כוח, וחולם על לייסד קיסרות אדירה עוד יותר מנאמורת', שבעבר שלטה בז'ארקורן. השליט השאפתן מתמרן בין הטיילונים לכל גורם אחר, ומנסה להפוך את ממלכתו לחזקה ומודרנית.

ממלכת נ'איין-ממלכה נידחת, אנושית-דרקונית מעורבת, על אי מיוער גדול. נ'איין הייתה ואסאלית של נאמוראת' רק בשיא כוחה, וגם אז הייתה רחוקה מכדי להישלט ביעילות, ונשלטה תקופה גם בידי פאראליין ומעצמות צפוניות אחרות. כיום מדובר בממלכת ספר ענייה נידחת ומיושנת, שיושביה נאבקים בהתמדה על עצמאותם אל מול גזע מוזר שמקרו ביערות. סביב נא'יין קיימות עוד כמה ממלכות קטנות על איים, ומזרחה לה מסופר על אימפריה אדירה של אנשי נחש אכזריים.

מעבר לכל אלו, ישנן ארצות לא נודעות חדשות, כמו המאגוקרטיה המסתורית שמדרום לז'ארקורן או ערי המסחר שממזרח לה. ואחרונה חביבה, ישנה האימפריה התת ימית הטרייה של אלווינג.

אלווינג-בזמנים העתיקים, הייתה אלווינג סתם אוסף של שבטים מפולגים של בני האוול, גזע ת--ימי בעל מאפיינים דולפיניים. אלא שאז עם מוזר של מפלצות הגיע ושעבד את בני האוול תקופה ארוכה. רק במסעות הצלב הביסו אימפריות הצפון את המפלצות המוזרות, ולראשונה הפכו את אלווינג לממלכה תת-ימית אמיתית, בנו בה ערים ולימדו את בני האוול חקלאות ים, שבני הצפון כבר למדו מגזעים אחרים. בני אלווינג יהו מאז ואסאלים של ממלכת אליארן המרוחקת. כאשר ניסו לכבוש אותה בני הסקוויז'ארן, לחמה אלווינג בעוז, ורק מחציתה עברה לידיהם. אלוויג שבה ואוחדה לאחר מלחמה ארוכה, תחת שלטון נסיכי הים. מאז, ניהלה כמה מלחמות אם טיילון, אך לבסוף עמדה לימינה במלחמת החרב השחורה, ובעקבותיה, גם במלחמת מאה המערבולות. לאחר מלחמת המערבולת, נפרדו דרכיה מטיילון, ואלווינג השלימה את תהליך ההתעצמות האיטי והפכה ליורשתה של סקוואז'ירן, אימפריית ים דרומית. במלחמת הירקן נמנעה אלווינג מלהתערב, על אף שמספר ואסאלים שלה לחמו לצד העמים המקומיים. כיום], אלווינג היא אולי היאמפריה היחידה המתחרה אם טיילון בעוצמתה הימית. הקשר אם בני אלווינג הוא חשוב לאימפריה, אך בני אלווינג מתחילים להתנכר יותר ויותר לכיבושים הטיילונים האכזריים. גם הואסאלים האלימים של אלווויננג לא תורמים לזה.

מחוזות אלווינג-שני הואסאלים העיקריים של אלווינג הם דוכסות בראת'קו הדרומית והמסתורית, שלא ברור מהיכן הגיע הגזע המוזר השוכן בה, של מעין יצורים כחולים-שרגליהם הן ארבע רגלי סרטן, זנבם הוא זנב עקרב,פלג גופם העליון הוא יחסית אנושי[אם כי לא דומה לבני אדם] אך בעל צבטות גדולות. השנ הוא דוכסות ארלינגורן, שהגזע החי בה הוא הוואנהירן, גזע תת-ימי עתיק ומאגי של מעין אנשי דג יפיפיים, שמנהל מלחמה עקובה מדם כנגד בני האי סורמאן, שמשועבדים לפארליין.
מלבד זאת, לאלווינג עוד כמה מחוזות פחות חשובים, כמו לאורך חופי המזרח או המערב, אך החשוביה ביותר היא איי אריסלן, איים שנושקים ישירות לבירת הממלכה, ומקיימים מסחר ענף איתה. האיים כיום נתוןנים במחלוקת בין טיילון לאלווינג לאחר ששוחררו מידי פארליין לפני שנים, וכפשרה מדובר בערים חופשיות שנתונות לחסות שני הצדדים, מה שמייצר חיכוך רב.
 
וואו, זה דווקא די מעניין(למרות שקראתי רק את הדרום וחצי מהמזרח).

מפה נורא נורא תעזור פה. היא תתן לכל השחקנים מקום להבין את העולם ואת הצורה שלו בדרך נורא פשוטה, שאחריה אפשר לקרוא את הטקסטים שכתבת למעלה ולהבין באמת מה הם אומרים.
 
אני יודע שמפה תעזור, אני בשלבי עבודה מתקדמים עליה. אני מקווה שהיא תעלה בימים הקרובים. בינתיים, מפה קצת פחות מפורטת כבר העלתי בעדכון הראשון.

בכל אופן, אני שמח לשמוע שזה מעניין אותך. אם זה מאוד מעניין אותך אז בכללי כדי לך לקרוא את השאר[במיוחד את החלק במערב על הז'גאדו ואת החלק במזרח על נאמוראת'], ובכלל, מומלץ לרפרף על הכל כדי להכיר בגדול את העולם ומה שמתנהל בו. לא חובה לשלוט בזה, אבל זה מאוד יעזור לכם במשחק, ודמות שלא יודעת כלום על העולם שלה היא דמות מאוד אומללה.
 
חזרה
Top