הזמנה פתוחה ליצירתיות - סיפור בהמשכים של הפורום

אני הולך להתחיל סיפור. אתם מוזמנים להמשיך אותו ולקחת אותו לכל כיוון שתבחרו - מד"ב, פנטזיה, אימה גותית, ימינה, שמאלה, למעלה, למטה, מה שבא לכם...

רק שתי בקשות קטנות:
בשביל נוחות הקריאה, וותרו על החתימות בת'רד הזה.
תגובות, ביקורות, הערות, הארות ומה לא יתקבלו בברכה, אבל בת'רד נפרד כדי לא להפריע לרצף הסיפור שמתפתח כאן.
תודה


==============================================
כל חייו הוא שמע אותם. נראה כאילו איש מלבדו לא שת ליבו אליהם, אבל הם היו שם. בשוכבו ובקומו ובלכתו בדרך, הקולות ליוו אותו, לוחשים על אוזנו.

הוא ניסה להתעלם מהם, בתקווה שהם פשוט יעלמו. תקוותו כמובן נגוזה. לא נראה היה שאפילו אכפת להם שהוא לא מקשיב. הם ידעו שהוא שומע אותם, והמשיכו בשלהם. הוא ניסה לדבר איתם, בתקווה שיוכל להבין מה הם רוצים. לא נראה היה שאפילו אכפת להם, הם המשיכו בשלהם. הוא ניסה לצעוק עליהם, להתנגד, להתקומם, אבל לא נראה שהיה אכפת להם והם המשיכו בשלהם.

אך כל זה היה בעבר.
היום, הם קראו לו.
ממעמקי הבאר השחורה שהייתה נשמתו, הם קראו לו.
מהקצוות המרוחקים של היקום, הם קראו לו.
מראשית הזמן, הם קראו לו.
הם קראו לו, והוא בא...

אני זוכר את היום שבו ראיתי אותם לראשונה.
שכבתי על המיטה.
ער.
הכרית הלבנה התעקמה והתעקלה מתחת לראשי, שערי השחור היה שפוך עליה.
הסתובבתי שוב, מנסה למצוא מצב נוח, אבל לא יכולתי.
היה לי קר.
מבחירה-החלון היה פתוח לרווחה.
האצבעות שלי התחילו לקפוא, והציפורניים שלי התעקלו כטפרי חיה.
נהמתי והתגלגלתי על המיטה, השמיכות מתעופפות סביבי כצללים אבסטרקטיים של גופי.
לאחר זמן מה התייאשתי.
עצמתי את עיניי והתחלתי לנשום באיטיות, סופר עד חמש בין שאיפה לנשיפה, ובין נשיפה לשאיפה...

אני חושב שנרדמתי לזמן קצר, אבל התעוררתי.
מבעד לעפעפיים עצורים ראיתי אור.
נשימה הפכה בהולה יותר, קצרה, ובבהלה, עיני נפקחו.
נשימתי עלתה לה , אד לבן, אל עבר התיקרה הלבנה.
ושם , במקום שבו התקרה פוגשת את הקיר, נמסה נשימתי,נשמתי, לענן קטן, לבן.
ואז ראיתי אותם לראשונה- הם ריחפו בענן נשימתי, הם ריחפו על חלומותיי.
ריחפו, התעלו, והביטו בי.
צוחקים. השתקפויותיי.

הוא ניסה להתעלם מהם, בתקווה שהם פשוט יעלמו. תקוותו כמובן נגוזה. לא נראה היה שאפילו אכפת להם שהוא לא מקשיב. הם ידעו שהוא שומע אותם, והמשיכו בשלהם. הוא ניסה לדבר איתם, בתקווה שיוכל להבין מה הם רוצים. לא נראה היה שאפילו אכפת להם, הם המשיכו בשלהם. הוא ניסה לצעוק עליהם, להתנגד, להתקומם, אבל לא נראה שהיה אכפת להם והם המשיכו בשלהם.

הקפצה של 12 שנה (וארבעה ימים). מרשים.

העץ ננעל, אבל אם אתה מעוניין ביוזמה הזאת אתה מוזמן לפתוח עץ חדש על אותו עיקרון, והוא בהחלט יתקבל בברכה.

לעזאזל, עכשיו אני צריך לערוך את החתימה.