דבר ראשון - מניינים כולם? איזה מזל שאני תמיד מגיע כשיש עצים מעניינים על מוזיקה...
או.קיי. אני אפילו לא אנסה לבחור את 5 הלהקות האהובות עלי, כי באמת שאין לי מושג (אני אולי יכול להצביע על Radiohead כאהובה עלי...). עברתי כל כך הרבה תקופות שבהן אהבתי יוצרים כאלה ואחרים, ברמות וסגנונות מאוד שונים.
במקום זה, אני פשוט אבחר חמישה יוצרים שאני מאוד מאוד אוהב (לא בהכרח החמישה האהובים עלי), ושומע לא מעט בזמן האחרון.
אני אשתדל לא לחזור על אחרים, כדי לתת הזדמנות לעוד יוצרים להיכנס לכם לפלייליסט.
ואני אכתוב על שישה, כי לא הצלחתי להוריד אחד מתוך אלה:
1. Ben Kweller - יוצר צעיר וחביב. הוציא שלושה אלבומים (אם אני לא טועה). אני יכול להמליץ בחום רב על שני האלבומים הראשונים (ועל שני הEP הראשונים). מדובר בבחור שכותב נפלא, שר עם הרבה כנות ועושה רוק מעולה ורחב מנעד - חלק מהשירים פופיים, חלקם נגועים בקאנטרי, חלקם כסחניים וכולם כולם מבוצעים לעילא ולעילא, עם עבוד והפקה מוזיקלית מהודקת ומרשימה. בנוסף, מדבר באלבומים מצויינים לנהיגה ארוכה ביום שמש קייצי לעבר טיול סופ"ש ברחבי הארץ.
2. Built To Spill - אני לא אטרח לבדוק איך AMG מגדיר אותם. אני אגדיר את זה כלהקת אינדי נפלאה, שעושה שימוש מאוד מקורי בגיטרות חשמליות. הם לא קלים לעיכול לכולם, ולחלק הם אף נשמעים דיסהרמוניים, אך אני מבטיח לכם כי זה רק מאחר והם התעלו למימד ניסיוני וחדש של שימוש בגיטרות חשמליות. מבחינתי, האלבומים Keep It Like A Secret ו- You In Reverse הם חובה בכל בית. תנו להם הזדמנות. הם ישנו לכם את התפיסה.
3. Death Cab For Cutie - כמה דברים על הלהקה הזו. דבר ראשון, לדעתי הם מוציאים אלבומים באיכות הולכת ופחותה (אם כי בנגישות הולכת וגוברת, יגידו אחרים). דבר שני, כשאתה מתחיל עם אחד האלבומים הטובים ביותר שהוקלטו (לדעתי), גם הנפילה שלך נשמעת נהדר. החברים עושים אינדי רוק מופלא, שהולך ונע אט אט מהצד ה-Lo-Fi של המפה לכיוון האלקטרוני עם ההתקדמות הכרונולוגית באלבומיהם. האלבומים The Photo Album, We Have the Facts and We're Voting Yes ו- Something About Airplanes הם לא פחות ממופלאים, וגם שני האלבומים האחרונים שלהם מעולים, אבל מבחינתי ההוצאה המחודשת של האלבום "הראשון", You Can Play These Songs With Chords , היא היא יצירת המופת של ההרכב הזה (גם אם רובו הוקלט ע"י הסולן בלבד), שלפחות בראש שלי מתכתבת עם יצירת Lo-Fi מופלאה אחרת שאגע בה בהמשך. הלהקה הזו זוכה לפופולריות הולכת וגדלה בארה"ב לאחרונה, יחד עם יציאתם מסצינת לייבלי האינדי וחתימתם ב-Atlantic. אולי הם יחזרו לעשות מוזיקה משובחת, אולי הם ימשיכו להתדרדר, אבל בכל מקרה - אני מבטיח לכם שהם מחזיקים באמתחתם לפחות ארבעה אלבומים מופלאים ויפהפיים, שיכולים לשמש כפסקול לפרידות (ממקומות, אנשים, חיים ישנים, אבל בעיקר מבחורות).
4. Flake Music - הבטחתי לשוחח על אלבום Lo-Fi מוצלח נוסף, ואני מקיים. למי שלא מכיר, Flake Music הם למעשה גירסה מוקדמת של ה-Shins, כשהתפקידים שלהם קצת שונים (החליפו בכלים, או משהו כזה). האלבום הראשון (והיחיד) שהם הוציאו נקרא When You Land Here It's Time To Return. אני לא בטוח שאני יכול להסביר את דעתי על האלבום הזה. נתחיל בזה שייתכן והוא האלבום האהוב עלי. הסיבה העיקרית לכך, כמו עם אלבום ה-Lo-Fi של DCFC עליו דיברתי לפני רגע, היא ששיטת ההקלטה (על טייפ ארבעה ערוצים במרתף, או משהו כזה) הכל כך גסה וחשופה הזו, כשהיא באה במגע עם רוק/פופ גיטרות במיטבו, פשוט משאירה את המוזיקה כמו שהיא - לא מעובדת, לא נגועה, לא מתוקנת. קצת כמו לשמוע את שיר הרוק האהוב עליכם במועדון קטן ואפלולי, במופע אקוסטי של הסולן, כשהוא לבד עם גיטרה אקוסטית על הבמה. למרות שמעט הדעות שהצלחתי למצוא עליו באינטרנט היו מהללות, ויש לי גם חבר שאהב אותו, אני מניח שהרבה אנשים ישמעו אותו ולא יבינו על מה אני מדבר. אני גם מניח שלכל אחד יש פייבוריטים כאלה שהם מאוד אישיים. בכל מקרה, אני ממליץ.
5. Lou Reed - האיש הזה הוא פשוט ההגדרה לרוק. רוק מחוספס, הרמוני, עוקצני וחד. האהובים עליי אישית הם עבודתו ב-Velvet Underground, והאלבום Transformer, שהוא פשוט לו ריד במיטבו. הוא התחיל לעשות את זה לפני כולם, ואף אחד לא עשה את זה כמוהו מאז.
6. Neil Young - אמן גדול, שאני חופר בעבודתו (הרחבה ועמוקה עד אין קץ) מזה זמן מה, ורק מגלה עוד ועוד דברים. למרות שהוא נחשב לאבי הגראנג', אני עוד לא הגעתי לחלק הזה של יצירתו, ואני שמעתי עד כה רבים מאלבומיו המוקדמים, שמיצבו אותו כאחד מיוצרי הפולק והקאנטרי החשובים בהיסטוריה, שרבים הגדירו כשני רק לדילן. אני אישית, גם אם סוגד לדילן התותח, מחשיב את המוסיקה של יאנג יותר יפה ואישית, גם אם הוא כותב פחות שנון, חד ואגדתי מדילן, ומתחבר אליה יותר. יש לו אלבומי קאנטרי אדירים כמו Harvest ו- Everybody Knows This Is Nowhere, אלבומי בלוז מדהימים כמו Zuma ו-Tonight's the Night, וגם אלבומי פולק-רוק וקאנטרי-רוק שקטים ויפהפים כמו On the Beach ו- After the Goldrush, שהם ככה"נ הפייבוריטים האישיים שלי, אם כי עם כל כך הרבה אלבומים מעולים קשה להחליט. למי שרוצה לנסות, הייתי מציע להתחיל מ- After the Goldrush (האלבום השני) ולהתקדם בסדר כרונולוגי.