פה אני מתחיל פתיל של רשומות המערכה שלי (פיטפינד מנחה)
בעולם של וורקראפט עם אחי ושני חברים שלי
-------------------------------------------
פרק א' - "קללת הוורגן"
שלום חברים, אתם מחפשים את פונדק החזיר הצולע?, זה פה קרוב. אני אראה לכם, רוצים בינתיים לימונדה?. אז בזמן שאתם שותים זה מזכיר לי סיפור....
".....נפוצו שמועות על הנעשה ב- Lordaeron ודרזוור רצה לבדוק מה מתרחש שם.
דרזוור הוא חבר שלי. הוא אלף לילה, תארו לכם... אלפי לילה, אותם, לא ראינו הרבה זמן, מאז המלחמה, שבה הופיעו לראשונה.
זה מזכיר לי סיפור מצחיק על איך פגשתי אותו. הוא היה נוכרי באיירון פורג', וכרגיל הוא תמיד מסתבך בלעדי. אבל זה סיפור לפעם אחרת. אז איפה הייתי? אה!! כן!! מערב Lordaeron ב- Silverpine Forest מקום מאוד לא נחמד, היה ממש חם ולח ולא שמענו קול חיה בודד. דרזוור אמר שזה מעורר חשש ומסוכן.
אהה!! איזה שכחן אני, שכחתי לספר שלפני כמה ימים פגשנו כוהנת יפיפיה (אם כי קצת גבוהה לטעמי, בשם פירות'ס. ואיתה אלף רם (שאפילו יותר גבוהה ממנה, תארו לכם, ששמו, שובר שיניים כמו כל האלפים, אט'נייר).
אז מה בדיוק סיפרתי?, אהה כן! Silverpine Forest, חם, לח, חשוך מאוד ופתאום אנחנו שומעים קולות. דרזוור הלך לבדוק אותם. "קולות מבשרות רוע ביער אילם" אמר בשקט האלף הגבוה יתר על המידה, תמיד שהוא מדבר אני צריך למתוח את הצוואר שלי. יום אחד אני אומר לכם הוא יתפקע מכך.
דרזוור נעלם בצללית שחורה גדולה וכשחזר סיפר לנו שיש קבוצה של אנשים שנוסעים בכרכרה. הלכנו ודיברנו איתם ומסתבר שהם אנשים מוזרים מאוד, כמעט לא מדברים, הייתי צריך ממש לדובב אותם.
ולפתע, אני שונא שזה קורה בדיוק באמצע השיחה, כשהבחור שמולי עומד להיפתח בפני, הגיח אדם נראה מת כגוויה שמו מק'גראות' ושלושת חבריו גופות מהלכות, מחזה מחריד לכל הדעות, התעמת עם מנהיג הכרכרה וארבעתם תקפו את הכרכרה.
בזמן שמק'גראות' קפץ על הכרכרה והחל לעשות שמות ביושביה, אנחנו עמדנו בפרץ מול שלושת הגופות המהלכות, הטחנו בהם, קסמים, מילות קדושה, נשקים מסורתיים מתרבות עתיקה של אלפי הלילה וגם טכנולוגיה מהמעלה הראשונה. אני מתכוון לנשק משולש הזהב שלי כמובן. אתם רוצים שאני הראה לכם אותו?, הוא פה ממש לידי, איפה שמתי אותו?, אני זוכר ששמתי אותו ממש פה מתחת לשק האומים הזה..., או שזה היה ליד מנקת האבק האוטומטית שלי?..., איפה באמת מנקת האבק האוטומטית שלי אני זוכר ששמת אותה בבריכת שמונת הידיים המכבסות. ועכשיו אני לא מוצא אותה...
אהה.., אתם צריך ללכת?, טוב לא משנה איפה הרובה שלי, אני רק אסיים את הסיפור.
אז מה אמרתי?, אה כן אז אחד מהיצורים הנאלחים האלה הניף לעברי בעוצמה את הגרזן שלו, אני אומר לכם, אם הייתי גבוהה יותר בכמה סנטימטרים לא הייתי פה לספר לכם את זה. בכל מקרה התכופפתי והוא קרע שסע עמוק בידי השמאלית, אתם מאמינים?..., זאת היד המכוונת שלי!!!!
בכל אופן סיימנו את הקרב כשמק'גראות' הצליח לברוח כשראה שחבריו אינם עוד בחיים (למרות שגם קודם הם לא היו בחיים ממש...)
אני וחברי נפצענו, וכמה מיושבי הכרכרה נהרגו. אני מאוד הצטערתי לראות את חבריהם מתים, אך הם באדישות משונה, זרקו אותם מהכרכרה ושרפו את גופותיהם, טקס מאוד מוזר, אם אתם שואלים אותי. אבל לפי הפתגם הידוע, באיירון פורג' התנהג כמו איירון פורג'אי.
אז לקחו אותנו איתם טרמפ, לכפר שלהם שהיה מאוד מוזר, כל תושבי הכפר היו קרירים כלפינו, והחומה שלהם פנתה לכיוון פנימה במקום החוצה, טעות של אנשים לא מיומנים, כנראה. חיכינו בביתו של מנהיג הכרכרה שלא אירח אותנו כל כך יפה כיוון שהוא הכניס אותנו לביתו, אמר לנו שאסור לצאת מהבית עד שהוא חוזר וישר יצא, מבלי להזמין אותנו אפילו ללימונדה.
חברי היו עייפים, במיוחד אט'נייר, שבכשפיו שרף את הצוררים בידיים בוערות, וכן פירות'ס, שבנשיקתו של האור הקדוש ריפאה את פצעינו!!, אני אומר לכם גם אני לא הייתי מאמין אם לא הייתי רואה זאת במו עיני.
אז בכל אופן שני החברים החדשים שלנו עלו למעלה לישון, דרזוור נחת על הספה בעייפות. ואני נותרתי לבד ולא היה מי שישעשע אותי. עליתי למעלה לשאול אם חברינו רוצים סיפור לפני השינה. אך יצאתי משם כי נראה לי שהם כבר נרדמו כי כשסיפרתי את הבדיחה שהגמד נופל למים וכל זקנו נרטב, הם לא צחקו, הם אפילו לא זזו.
אז ירדתי למטה למרתף לחפש איזה בורג מעניין או דבר כלשהו שיהיה שמיש בטכנולוגיה מרהיבה ופה הוא רק מעלה אבק. חזרתי כשחיפושי העלו חרס, פגשתי את עיניו של דרזוור ששאל אותי מה מצאתי שם. סיפרתי לו שאין שם שום דבר מעניין והכלוב הענק שם תופס את כל המקום, לא פלא שאין למרתף שום שימוש. רציתי לספר לו על מרתף היינות של דוד שלי שיש לו מכונה אוטומטית לסיבוב הבקבוקים השוכבים, ב-90 מעלות כל חצי שנה, אבל דרזוור קם בעיניים גדולות.
"כלוב ענק במרתף!!", קרא, ורץ למטה.
אני החלטתי שזה חוצפה שהוא עזב באמצע הסיפור, ועכשיו הוא לא ישמע את הסוף הפיקנטרי, של גורלה של המכונה. אבל לא נתתי לכך חשיבות, הרי הוא זר והוא אינו מכיר את כל כללי הנימוס. ולכן מבלי לחשוב על המקרה פעם נוספת עמדתי לצאת מהדלת.
בדיוק פתחתי את הדלת כשנעמד מולי דמות לבושה שחורים. ובקול קר והחלטי קרא, "קרא לחברים שלך אתם עומדים להיפגש עם אדון המצודה".
עלינו בסוללת העפר שהובילה למצודה הגדול והשחור המשקיף על הכפר הקטן, המוקף חומה הנח תחתיו ביראה.
בכל אופן, הבחור לבוש השחורים מתברר שהוא לא מדבר הרבה. הוא הכניס אותנו למצודה. היא הייתה מלאה שיריונות מפויחים, שאריות מתכת ואפר, אני הרגשתי מאוד לא נוח, כאילו צופות בי עיניים נוספות.
לבוש השחורים העלה אותנו לאחד הצריחים. הכניס אותנו לחדר, ושבר את הדממה "אל תצאו מהחדר הזה, אם חייכם חשובים לכם, האדון יפגוש אתכם לכשיתפנה".
בחדר, הנקי ביחס לשאר המקום, היו מיטות לכולנו, שידה גדולה, ואפילו מראה ענקית לצערה של פירות'ס, שהייתה צריכה לראות את עצמה מאובקת ועם שיער טרוט. תזכורת לכך שרק לפני חצי שעה היא ישנה, וכן שמונה בריחים שונים על הדלת.
תורנות השמירה עברה די בשקט, חוץ מרעשים מוזרים של חפצים זזים וקולות לא אנושיים. אבל כל עוד אנחנו בחדר המגדל הרגשנו בטוחים. בתורה של פירות'ס, דמות ספקטרלית לבושה שיריון עתיק וחרב יצאה מהמראה והחלה מתקיפה אותה. שאר החברים עזרו לה, אך נראה כי אף אחד מהצדדים לא מצליח לפגוע בשני. לבסוף רוח האביר השתעממה ועזבה את החדר באומרה כי אין אלו האנשים שהרגו אותה ולכן היא תחוס עלינו. אני בכל הזמן הזה ישנתי, ולא שמעתי דבר משאירע, בכלל יש להם סיפורים מאוד הזויים לחברים שלי.
הם לא יודעים שאם הם כל הזמן יספרו סיפורים, בסוף לא יחשיבו אותם כרציניים?, לפעמים אני ממש לא מבין אותם, מאוד ילדותי מצידם...
בכל אופן, פירות'ס חזרה לתורנותה, כשהאל הקדוש הופיע בחזיון מול עיניה ואמר לה כי המקום מסוכן וכי יש לעזוב אותו בדחיפות. חיש העירה אותנו. אני אומנם לא בקיא ברזי הדת לבוריים, אבל זה נשמע כמו משהו ממש מאיים ויש לשמוע לה.
פתחנו את שמונת הבריחים ובהחבא, באישון הלילה ברחנו. בדרך התבלבלנו קצת בדרך וראינו את האיש לבוש השחורים עירום, קשור באורווה הישנה וכשהתקרבנו נדמה כי הוא נלחם בעצמו, ואמר לנו להסתלק פן יפגע בנו כנגד רצונו, עניין מוזר מאוד, אני חייב לציין...
עזבנו את המצודה ועמדנו על הסוללה, תוהים לאן נפנה, ומה ה"רוע המתקרב" שנאמר בחזונה של פירות'ס מתכוון. לאחר כמה רגעים של הרהורים וויכוחים, מתוך הכפר הנשקף מן הסוללה, יצאו אנשי הכפר. אני אומר יצאו..., קפצו מעל החומה בזריזות חתולית לא אנושית. וגם אנשי הכפר זו אמירה מעניינת, כי הם אומנם היו אנשי הכפר אך משהו השתנה בהם הם נראו חייתיים ושוחרים לטרף, מראה מצמרר. וכך, כמו המשפט הנומי הידוע, עמדנו בין הפטיש לסדן ולמערבל הבטון. מחד אסור לנו להכנס למבצר ולפגוש את הרוע שבתוכו, ומגיסא היער מלא בגופות מהלכות ושאר חבריו של מק'גראות', ואילו מהכפר פרצו אנשי החיה המסוכנים למראה, והחלו מחפשים ציד, ונראה כי לא יעבור זמן רב לפני שיריחו אותנו ויעלו אל הסוללה.
ואז כמו כל סיפור אגדה ההמצאות הנומיות הצילו את הגיבורים.
אני, בכבודי ובעצמי, נובי כור-כספית, בנו של ארד ואומית כור-כספית, הצלתי את היום. מתוך התיק הוצאתי חפץ מאורך כשפתחתי אותו כולם הבינו שלמרות שזה נראה כמו מטרייה, זה הרי מסוק החילוץ שלנו. אז לאחר כמה דקות של סיבובי מנופים וידיות, הפעלת בוכנות, ולחיצה על כפתורים הפלופרו התחיל להסתובב ואנו, שקשרנו את עצמנו למכשיר, התחלנו להתרומם, ולעוף את דרכנו מעבר למקום הארור הזה, מעבר לכפר וליושביו המוזרים, מעבר לגופות היער, ומעבר לאדון המצודה.
כך חשבנו לפחות, אך לאדון המצודה היו תוכניות אחרות. האדון, שמסתבר שהוא שד נורא, מעולמות של מעבר, עמד על הצריח, והטיל לעברנו כדור עוצמה ירוק ומבחיל. אני בעזרת כישורי הטיסה שלי (בתור ילד זכיתי לא פעם בתחרות לטייסים צעירים), תימרנתי את מטריית הפלא שלי מחוץ לכלל סכנה. כולנו שמחתנו, אך נראה כי הכדור אינו ממשיך בדרכו אלא עושה שב על עקבו לפגוע בנו.
אחרי עוד כמה נסיונות תימרון טובים הבנו כי לא נוכל להתחמק ממנו לעד וכי יש לנטוש את הספינה, אה... , את המטרייה, וכך עשינו. ירדנו בעודנו מעל היער לגובה סביר ואחד אחרי השני ניתקנו עצמנו מכלי הטיס. התגלגלנו על רצפת היער ואכן תוך רגעים מעטים כדור העוצמה הירוק ניטח על מטריית הפלא והפך אותה לשברים שברים של פלא לשעבר. התחלנו לנוע דרום מזרחה, ביודענו כי זהו הכיוון ההפוך מהמצודה ואדונה המאיים והכיוון הקצר ביותר בכדי לצאת מהיער המפחיד והמוזר.
אך גם הפעם לא יצאנו מכלל סכנה. קולות חייתיים החלו דולקים אחרינו, אנחנו רצנו אך נראה כי מהירותם המדהימה גומעת את המרחק מאיתנו בקלות וריח הבשר שלנו רק מגביר את תאוותם להשיג אותנו.
צעקתי "עימדו במבנה" (כפי שנהוג במלחמות) אך החברים החדשים לא הבינו אותי והמשיכו במרוצתם. רק דרזוור נעצר. נעמדתי עם גבי אל גבו, או יותר נכון לומר ראש לישבן. אך בראותינו את עדר הפראיים עם השיניים החדות ועיניהם צמאי הדם, הבנו כי לא נוכל להביסם אלא רק להאביסם. ברחנו משם, מצטרפים לחברינו. ללא התראה מתוך צמד עצים שניים מהיצורים הללו קפצו עלינו, דרזוור התחמק ושלח את כוכב הלילה שלו על אחד מהם, בעודו רץ. ואילו פירות'ס עצרה מהלומת טופר קטלנית בעזרת מגינה.
המשכנו לרוץ בידיעה שעוד רגעים מספר הם ישיגו אותנו ומספרם הגבוה יגבר על יכולתינו. לרגע הצטערתי שלא אוכל שוב לאחוז במברג ומפסק צינורות ולבנות את הדבר הגדול הבא. אך מתוך החושך שממולנו רואות עינינו את הגאולה מאהל קטן חנה בצד הדרך, ומתוכו יצא בריצה איש לבוש פיג'מה עקף אותנו, למרות תחינותינו שישוב כלעומת שבא כיוון שרודפים אחרינו פלצות. ולכשעברנו אותו החל ממלמל מס' מילים ומחווה מס' תנועות מצומצמות. החיות האיומות לא נראו כי התרשמו מכך והיה נדמה כי זו הפעם האחרונה בו נראה אותו, והוא יהפוך לארוחת הלילה של כמה מהם. אך לפתע אור יקרות אדיר החל בוקע מידיו, נשפך על קו ההתקפה הראשון של חיות האימה ורצף ברקים אדיר הבקע ממטהו הפך אותם לאפר. שאר חברי העדר ראו את שהתרחש. פחד מילא את עיניהם החייתיות וסבו וברחו משם כל עוד נפשם בם.
וואו, הוא היה חתיכת מכשף עצבני. לא הייתי רוצה לעצבן אותו, באמת חבל שאחר כך קצת עצבנתי אותו. שזה גם סיפור מצחיק..."
"אני רואה שהחשיך כבר לחלוטין. לא כדאי לכם ללכת בחושך לפונדק החזיר הצולע אתם, תאבדו בדרך. אני אשמח לארח אתכם פה בביתי, בינתיים, קחו עוד לימונדה ואני אספר לכם את ההמשך של הסיפור. יש לי מיטה מתקפלת פה בשבילכם. אני זוכר שהיא הייתה פה. תרים שנייה את התרנגולת המכנית הזאת, אני חושב שהמיטה מתחתיה. לא, רגע!! מה עשית????!!, הפעלת אותה. עכשיו תעזרו לי לתפוס אותה, ואל תתנו לה לשתות את כל הדלק בבית". "אוי כמה צרות אורחים עושים..." "זה מזכיר לי סיפור מצחיק..."
בעולם של וורקראפט עם אחי ושני חברים שלי
-------------------------------------------
פרק א' - "קללת הוורגן"
שלום חברים, אתם מחפשים את פונדק החזיר הצולע?, זה פה קרוב. אני אראה לכם, רוצים בינתיים לימונדה?. אז בזמן שאתם שותים זה מזכיר לי סיפור....
".....נפוצו שמועות על הנעשה ב- Lordaeron ודרזוור רצה לבדוק מה מתרחש שם.
דרזוור הוא חבר שלי. הוא אלף לילה, תארו לכם... אלפי לילה, אותם, לא ראינו הרבה זמן, מאז המלחמה, שבה הופיעו לראשונה.
זה מזכיר לי סיפור מצחיק על איך פגשתי אותו. הוא היה נוכרי באיירון פורג', וכרגיל הוא תמיד מסתבך בלעדי. אבל זה סיפור לפעם אחרת. אז איפה הייתי? אה!! כן!! מערב Lordaeron ב- Silverpine Forest מקום מאוד לא נחמד, היה ממש חם ולח ולא שמענו קול חיה בודד. דרזוור אמר שזה מעורר חשש ומסוכן.
אהה!! איזה שכחן אני, שכחתי לספר שלפני כמה ימים פגשנו כוהנת יפיפיה (אם כי קצת גבוהה לטעמי, בשם פירות'ס. ואיתה אלף רם (שאפילו יותר גבוהה ממנה, תארו לכם, ששמו, שובר שיניים כמו כל האלפים, אט'נייר).
אז מה בדיוק סיפרתי?, אהה כן! Silverpine Forest, חם, לח, חשוך מאוד ופתאום אנחנו שומעים קולות. דרזוור הלך לבדוק אותם. "קולות מבשרות רוע ביער אילם" אמר בשקט האלף הגבוה יתר על המידה, תמיד שהוא מדבר אני צריך למתוח את הצוואר שלי. יום אחד אני אומר לכם הוא יתפקע מכך.
דרזוור נעלם בצללית שחורה גדולה וכשחזר סיפר לנו שיש קבוצה של אנשים שנוסעים בכרכרה. הלכנו ודיברנו איתם ומסתבר שהם אנשים מוזרים מאוד, כמעט לא מדברים, הייתי צריך ממש לדובב אותם.
ולפתע, אני שונא שזה קורה בדיוק באמצע השיחה, כשהבחור שמולי עומד להיפתח בפני, הגיח אדם נראה מת כגוויה שמו מק'גראות' ושלושת חבריו גופות מהלכות, מחזה מחריד לכל הדעות, התעמת עם מנהיג הכרכרה וארבעתם תקפו את הכרכרה.
בזמן שמק'גראות' קפץ על הכרכרה והחל לעשות שמות ביושביה, אנחנו עמדנו בפרץ מול שלושת הגופות המהלכות, הטחנו בהם, קסמים, מילות קדושה, נשקים מסורתיים מתרבות עתיקה של אלפי הלילה וגם טכנולוגיה מהמעלה הראשונה. אני מתכוון לנשק משולש הזהב שלי כמובן. אתם רוצים שאני הראה לכם אותו?, הוא פה ממש לידי, איפה שמתי אותו?, אני זוכר ששמתי אותו ממש פה מתחת לשק האומים הזה..., או שזה היה ליד מנקת האבק האוטומטית שלי?..., איפה באמת מנקת האבק האוטומטית שלי אני זוכר ששמת אותה בבריכת שמונת הידיים המכבסות. ועכשיו אני לא מוצא אותה...
אהה.., אתם צריך ללכת?, טוב לא משנה איפה הרובה שלי, אני רק אסיים את הסיפור.
אז מה אמרתי?, אה כן אז אחד מהיצורים הנאלחים האלה הניף לעברי בעוצמה את הגרזן שלו, אני אומר לכם, אם הייתי גבוהה יותר בכמה סנטימטרים לא הייתי פה לספר לכם את זה. בכל מקרה התכופפתי והוא קרע שסע עמוק בידי השמאלית, אתם מאמינים?..., זאת היד המכוונת שלי!!!!
בכל אופן סיימנו את הקרב כשמק'גראות' הצליח לברוח כשראה שחבריו אינם עוד בחיים (למרות שגם קודם הם לא היו בחיים ממש...)
אני וחברי נפצענו, וכמה מיושבי הכרכרה נהרגו. אני מאוד הצטערתי לראות את חבריהם מתים, אך הם באדישות משונה, זרקו אותם מהכרכרה ושרפו את גופותיהם, טקס מאוד מוזר, אם אתם שואלים אותי. אבל לפי הפתגם הידוע, באיירון פורג' התנהג כמו איירון פורג'אי.
אז לקחו אותנו איתם טרמפ, לכפר שלהם שהיה מאוד מוזר, כל תושבי הכפר היו קרירים כלפינו, והחומה שלהם פנתה לכיוון פנימה במקום החוצה, טעות של אנשים לא מיומנים, כנראה. חיכינו בביתו של מנהיג הכרכרה שלא אירח אותנו כל כך יפה כיוון שהוא הכניס אותנו לביתו, אמר לנו שאסור לצאת מהבית עד שהוא חוזר וישר יצא, מבלי להזמין אותנו אפילו ללימונדה.
חברי היו עייפים, במיוחד אט'נייר, שבכשפיו שרף את הצוררים בידיים בוערות, וכן פירות'ס, שבנשיקתו של האור הקדוש ריפאה את פצעינו!!, אני אומר לכם גם אני לא הייתי מאמין אם לא הייתי רואה זאת במו עיני.
אז בכל אופן שני החברים החדשים שלנו עלו למעלה לישון, דרזוור נחת על הספה בעייפות. ואני נותרתי לבד ולא היה מי שישעשע אותי. עליתי למעלה לשאול אם חברינו רוצים סיפור לפני השינה. אך יצאתי משם כי נראה לי שהם כבר נרדמו כי כשסיפרתי את הבדיחה שהגמד נופל למים וכל זקנו נרטב, הם לא צחקו, הם אפילו לא זזו.
אז ירדתי למטה למרתף לחפש איזה בורג מעניין או דבר כלשהו שיהיה שמיש בטכנולוגיה מרהיבה ופה הוא רק מעלה אבק. חזרתי כשחיפושי העלו חרס, פגשתי את עיניו של דרזוור ששאל אותי מה מצאתי שם. סיפרתי לו שאין שם שום דבר מעניין והכלוב הענק שם תופס את כל המקום, לא פלא שאין למרתף שום שימוש. רציתי לספר לו על מרתף היינות של דוד שלי שיש לו מכונה אוטומטית לסיבוב הבקבוקים השוכבים, ב-90 מעלות כל חצי שנה, אבל דרזוור קם בעיניים גדולות.
"כלוב ענק במרתף!!", קרא, ורץ למטה.
אני החלטתי שזה חוצפה שהוא עזב באמצע הסיפור, ועכשיו הוא לא ישמע את הסוף הפיקנטרי, של גורלה של המכונה. אבל לא נתתי לכך חשיבות, הרי הוא זר והוא אינו מכיר את כל כללי הנימוס. ולכן מבלי לחשוב על המקרה פעם נוספת עמדתי לצאת מהדלת.
בדיוק פתחתי את הדלת כשנעמד מולי דמות לבושה שחורים. ובקול קר והחלטי קרא, "קרא לחברים שלך אתם עומדים להיפגש עם אדון המצודה".
עלינו בסוללת העפר שהובילה למצודה הגדול והשחור המשקיף על הכפר הקטן, המוקף חומה הנח תחתיו ביראה.
בכל אופן, הבחור לבוש השחורים מתברר שהוא לא מדבר הרבה. הוא הכניס אותנו למצודה. היא הייתה מלאה שיריונות מפויחים, שאריות מתכת ואפר, אני הרגשתי מאוד לא נוח, כאילו צופות בי עיניים נוספות.
לבוש השחורים העלה אותנו לאחד הצריחים. הכניס אותנו לחדר, ושבר את הדממה "אל תצאו מהחדר הזה, אם חייכם חשובים לכם, האדון יפגוש אתכם לכשיתפנה".
בחדר, הנקי ביחס לשאר המקום, היו מיטות לכולנו, שידה גדולה, ואפילו מראה ענקית לצערה של פירות'ס, שהייתה צריכה לראות את עצמה מאובקת ועם שיער טרוט. תזכורת לכך שרק לפני חצי שעה היא ישנה, וכן שמונה בריחים שונים על הדלת.
תורנות השמירה עברה די בשקט, חוץ מרעשים מוזרים של חפצים זזים וקולות לא אנושיים. אבל כל עוד אנחנו בחדר המגדל הרגשנו בטוחים. בתורה של פירות'ס, דמות ספקטרלית לבושה שיריון עתיק וחרב יצאה מהמראה והחלה מתקיפה אותה. שאר החברים עזרו לה, אך נראה כי אף אחד מהצדדים לא מצליח לפגוע בשני. לבסוף רוח האביר השתעממה ועזבה את החדר באומרה כי אין אלו האנשים שהרגו אותה ולכן היא תחוס עלינו. אני בכל הזמן הזה ישנתי, ולא שמעתי דבר משאירע, בכלל יש להם סיפורים מאוד הזויים לחברים שלי.
הם לא יודעים שאם הם כל הזמן יספרו סיפורים, בסוף לא יחשיבו אותם כרציניים?, לפעמים אני ממש לא מבין אותם, מאוד ילדותי מצידם...
בכל אופן, פירות'ס חזרה לתורנותה, כשהאל הקדוש הופיע בחזיון מול עיניה ואמר לה כי המקום מסוכן וכי יש לעזוב אותו בדחיפות. חיש העירה אותנו. אני אומנם לא בקיא ברזי הדת לבוריים, אבל זה נשמע כמו משהו ממש מאיים ויש לשמוע לה.
פתחנו את שמונת הבריחים ובהחבא, באישון הלילה ברחנו. בדרך התבלבלנו קצת בדרך וראינו את האיש לבוש השחורים עירום, קשור באורווה הישנה וכשהתקרבנו נדמה כי הוא נלחם בעצמו, ואמר לנו להסתלק פן יפגע בנו כנגד רצונו, עניין מוזר מאוד, אני חייב לציין...
עזבנו את המצודה ועמדנו על הסוללה, תוהים לאן נפנה, ומה ה"רוע המתקרב" שנאמר בחזונה של פירות'ס מתכוון. לאחר כמה רגעים של הרהורים וויכוחים, מתוך הכפר הנשקף מן הסוללה, יצאו אנשי הכפר. אני אומר יצאו..., קפצו מעל החומה בזריזות חתולית לא אנושית. וגם אנשי הכפר זו אמירה מעניינת, כי הם אומנם היו אנשי הכפר אך משהו השתנה בהם הם נראו חייתיים ושוחרים לטרף, מראה מצמרר. וכך, כמו המשפט הנומי הידוע, עמדנו בין הפטיש לסדן ולמערבל הבטון. מחד אסור לנו להכנס למבצר ולפגוש את הרוע שבתוכו, ומגיסא היער מלא בגופות מהלכות ושאר חבריו של מק'גראות', ואילו מהכפר פרצו אנשי החיה המסוכנים למראה, והחלו מחפשים ציד, ונראה כי לא יעבור זמן רב לפני שיריחו אותנו ויעלו אל הסוללה.
ואז כמו כל סיפור אגדה ההמצאות הנומיות הצילו את הגיבורים.
אני, בכבודי ובעצמי, נובי כור-כספית, בנו של ארד ואומית כור-כספית, הצלתי את היום. מתוך התיק הוצאתי חפץ מאורך כשפתחתי אותו כולם הבינו שלמרות שזה נראה כמו מטרייה, זה הרי מסוק החילוץ שלנו. אז לאחר כמה דקות של סיבובי מנופים וידיות, הפעלת בוכנות, ולחיצה על כפתורים הפלופרו התחיל להסתובב ואנו, שקשרנו את עצמנו למכשיר, התחלנו להתרומם, ולעוף את דרכנו מעבר למקום הארור הזה, מעבר לכפר וליושביו המוזרים, מעבר לגופות היער, ומעבר לאדון המצודה.
כך חשבנו לפחות, אך לאדון המצודה היו תוכניות אחרות. האדון, שמסתבר שהוא שד נורא, מעולמות של מעבר, עמד על הצריח, והטיל לעברנו כדור עוצמה ירוק ומבחיל. אני בעזרת כישורי הטיסה שלי (בתור ילד זכיתי לא פעם בתחרות לטייסים צעירים), תימרנתי את מטריית הפלא שלי מחוץ לכלל סכנה. כולנו שמחתנו, אך נראה כי הכדור אינו ממשיך בדרכו אלא עושה שב על עקבו לפגוע בנו.
אחרי עוד כמה נסיונות תימרון טובים הבנו כי לא נוכל להתחמק ממנו לעד וכי יש לנטוש את הספינה, אה... , את המטרייה, וכך עשינו. ירדנו בעודנו מעל היער לגובה סביר ואחד אחרי השני ניתקנו עצמנו מכלי הטיס. התגלגלנו על רצפת היער ואכן תוך רגעים מעטים כדור העוצמה הירוק ניטח על מטריית הפלא והפך אותה לשברים שברים של פלא לשעבר. התחלנו לנוע דרום מזרחה, ביודענו כי זהו הכיוון ההפוך מהמצודה ואדונה המאיים והכיוון הקצר ביותר בכדי לצאת מהיער המפחיד והמוזר.
אך גם הפעם לא יצאנו מכלל סכנה. קולות חייתיים החלו דולקים אחרינו, אנחנו רצנו אך נראה כי מהירותם המדהימה גומעת את המרחק מאיתנו בקלות וריח הבשר שלנו רק מגביר את תאוותם להשיג אותנו.
צעקתי "עימדו במבנה" (כפי שנהוג במלחמות) אך החברים החדשים לא הבינו אותי והמשיכו במרוצתם. רק דרזוור נעצר. נעמדתי עם גבי אל גבו, או יותר נכון לומר ראש לישבן. אך בראותינו את עדר הפראיים עם השיניים החדות ועיניהם צמאי הדם, הבנו כי לא נוכל להביסם אלא רק להאביסם. ברחנו משם, מצטרפים לחברינו. ללא התראה מתוך צמד עצים שניים מהיצורים הללו קפצו עלינו, דרזוור התחמק ושלח את כוכב הלילה שלו על אחד מהם, בעודו רץ. ואילו פירות'ס עצרה מהלומת טופר קטלנית בעזרת מגינה.
המשכנו לרוץ בידיעה שעוד רגעים מספר הם ישיגו אותנו ומספרם הגבוה יגבר על יכולתינו. לרגע הצטערתי שלא אוכל שוב לאחוז במברג ומפסק צינורות ולבנות את הדבר הגדול הבא. אך מתוך החושך שממולנו רואות עינינו את הגאולה מאהל קטן חנה בצד הדרך, ומתוכו יצא בריצה איש לבוש פיג'מה עקף אותנו, למרות תחינותינו שישוב כלעומת שבא כיוון שרודפים אחרינו פלצות. ולכשעברנו אותו החל ממלמל מס' מילים ומחווה מס' תנועות מצומצמות. החיות האיומות לא נראו כי התרשמו מכך והיה נדמה כי זו הפעם האחרונה בו נראה אותו, והוא יהפוך לארוחת הלילה של כמה מהם. אך לפתע אור יקרות אדיר החל בוקע מידיו, נשפך על קו ההתקפה הראשון של חיות האימה ורצף ברקים אדיר הבקע ממטהו הפך אותם לאפר. שאר חברי העדר ראו את שהתרחש. פחד מילא את עיניהם החייתיות וסבו וברחו משם כל עוד נפשם בם.
וואו, הוא היה חתיכת מכשף עצבני. לא הייתי רוצה לעצבן אותו, באמת חבל שאחר כך קצת עצבנתי אותו. שזה גם סיפור מצחיק..."
"אני רואה שהחשיך כבר לחלוטין. לא כדאי לכם ללכת בחושך לפונדק החזיר הצולע אתם, תאבדו בדרך. אני אשמח לארח אתכם פה בביתי, בינתיים, קחו עוד לימונדה ואני אספר לכם את ההמשך של הסיפור. יש לי מיטה מתקפלת פה בשבילכם. אני זוכר שהיא הייתה פה. תרים שנייה את התרנגולת המכנית הזאת, אני חושב שהמיטה מתחתיה. לא, רגע!! מה עשית????!!, הפעלת אותה. עכשיו תעזרו לי לתפוס אותה, ואל תתנו לה לשתות את כל הדלק בבית". "אוי כמה צרות אורחים עושים..." "זה מזכיר לי סיפור מצחיק..."