• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

מדוע ספרים מצליחים?

Daemon Hunter

פונדקאי ותיק
עניין אותי לדעת,מדוע חלק רב של ספרי מדע בדיוני ופנטזיה מצליחים יחסית לספרים אחרים שאינם נופלים מרמתם,לכן הכנתי טבלה קצרה:

ספרים גרועים:

שם הספר: שר הטבעות - הטרילוגיה
דעתי האישית לגבי הספר היא שהספר בכלל לא מעניין ולא הלהיב לי שום דימיון חוץ מלברוח מהספר הזה,זאת מכיוון שהתיאורים בספר פשוט מייגעים והקטעים שיחסית יותר מעניינים לקריאה כמעט ולא מודגשים.לדוגמה:

עמ' 105 של הספר 'שר הטבעות - חבורת הטבעת' (הוצאה: 1979) אמר/ה:
נרות הודלקו במטבח והאש בכירה לובתה.גברת מאגוט אצה-רצה,לכאן ולכאן.הצטרפו עוד שניים או שלושה הוביטים המועסקים בחווה.לא ארכה השעה,וארבעה עשר הסבו אל השולחן.הייתה בירה בשפע,והייתה צלחת אדירה של פטריות בנקניק,והיו מיני-מינים של תוצרת משק טובה.הכלבים רבצו לפני האש והיו מכרסמים שאריות וגרמים עצמות.

כפי שכתוב בקטע זה התיאורים על הארוחה של גברת מאגוט,אני לא יודע מה איתכם אבל אותי זה ממש שיעמם,לא איכפת לי מה עושים הכלבים,או שהוביטים שעובדים בחווה הוזמנו לשולחן.

ולעומת זאת בקטעי אקשן (שיותר מעניינים לפי דעתי) כמעט ולא תואר כלום. זאת אומרת יצא משהו בסיגנון:

'גימלי שעט אל עבר האורק,כרת את ראשו,עבר לאורק שני ופצע אותו אנושות בבטנו,לגולס ירה חצים אל האורקים,פרודו הסתתר מאחרוי אראגון בפחד,אראגון שלף את חרבו וניפנף בה תוך שהוא מרחיק את האורקים' - זה לא מעניין,זה פשוט משעמם. - גם דבר נוסף שהציק לו הוא שתיאור לעץ נמשך במשך 4 עמ' בעוד שתיאור של דמות נמשך 2-3 שורות,האם טולקין חשב שנכון יותר לתאר עץ מאשר דמות שתהיה כל הסיפור?

שם הספר: עשרים אלף מיל' מתחת למים הוצאה: עופרים [שנה לא ידועה]

אני לא יודע אם זה התירגום או שהספר באמת גרוע,לדוגמה כשלפק קוראים "נד לנד כועס מאוד" כבר נותן לי רושם של ספר עם רמה נמוכה או תירגום כושל. לדוגמה לא איכפת לי שנד כועס,או שהמקל בחדר של קפטן נמו נראה כמו חנית,זה פשוט לא מעניין וזה נראה מיותר לגמרי.

רוב הפרקים בספר הם באורך של 7 עד 2 עמ' וזה פשוט חרפה למה יש פרקים שלמים על דברים לא מעניינים?! למען השם,אם היו בתירגום או בספר עצמו היו עורכים קצת הכול היה הרבה יותר טוב.

שם הספר: 'רומח הדרקון - עת התאומים'

מה אני אגיד? ספר פשוט גרוע,לא מעניין,תירגום משעמם,תיאורים גרועים,עלילה מפגרת...להמשיך?

ספרים טובים:

שם הספר:'המשחק של אנדר'

ספר מעולה,לא יודע למה אף על פי שלא הבנתי חצי מהתיאורים הבאמת גרועים וקצרצרים,הספר פשוט משך אותי לתוכו וממש נהנתי ממנו. יכול להיות שהספר פשוט קלע ישר לעניין במקום להתעסק בפרטים שולים וישר נתן את מה שקורה בלי שטויות מיותרות.

יכול להיות שזה בגלל שהוא לימד הרבה על ערכים,אלימות אמיתית,פחד,הרגשה של עליונות,זעם... וזה רק ממשיך,הספר גם עניין בגלל שזה מד"ב ואני יותר נקשר למד"C משום מה.

שם הספר: ' The weird of the white wolf'

ספר מרתק על עולם מרתק עוד יותר בעולם פנטזיה ששתקם מהריסותיו חלק מהדרך שהגעתי אליו הייתה בזכות אולדמן שמכר לי את הספר של Melinobe.

אז השאלה שלי היא:
מדוע ספרים כמו 'שר הטבעות' זוכים לכל כך הרבה הערצה? האם זה בגלל התקופה שבה הם יצאו? למי שהם יצאו? מדוע הם הצליחו כל כך?
 
שר הטבעות הוא הראשון והוא שונה
יש אנשים שרמת הפירוט שאתה לא מחבב זה בדיוק הדבר שהם מחפשים.
זה עניין של טעם
ד"א גם המשחק של אנדר וגם אבי-סער הם ספרים מאוד מצליחים.
 
נתחיל:
שר הטבעות - אוקי זו הפעם הראשונה (אחרי ההוביט) שחבורה של אנשים ממש יוצאת למשחק די אנ די אחד ענקי ופוגשים יצורים פריקיים כמו גולום!! (גולום! גולום!! מיי פרשס...) ודופקים להם מכות... אני לא קראתי את הספרים כי הכתב היה קטן מדי ( :confused: ) אבל בכללי הבנתי שהתיאורים שם גדולים ומשעממים...
מה שכן זה עולם חדש ושונה לאנשים של פעם בניגוד אלינו האנשים של היום.

20 מיל' מתחת למים - זה גם סוג של עולם חדש אבל לא נראה לי שהספר הזה משך כל כך הרבה אנשים כמו הספרים האחרים... לפחות לא אותי... סה"כ זה מרתק והכל אבל למי אכפת מאיזה דג עם 8 ידיים שתוקף צוללת אה? ;)

המשחק של אנדר - נו באמת צריך להסביר? זה כמו שהסברתי על הארי פוטר. ילד קטן שגדל (משמע מתאים לרוב הגילאים), הסיפור עוקב אחרי דמות אחת, בניגוד למה שקורה בתקופת הספרות האחרונה קיבלנו גיבור (אחד שמכניס מכות) ולא אנטי גיבור (אחד שחוטף מכות) כמו הארי פוטר למשל. (חוטף מכות הייתה רק דוגמה!)
 
א. הארי פוטר הוא גיבור, לא אנטי-גיבור. הוא גיבור עלוב, אבל הוא עדיין גיבור.
ב. ספריו של ז'ול וורן הם נובלות קלילות מלאות בדמיון ובהרפתקה. בנוסף, כמו סופרי מד"ב מודרניים (היינליין, במיוחד, לדוגמה), וורן קרא תיגר על מוסכמות וניסה להעביר מסרים חינוכיים חברתיים (אקולוגיה, חברה, שוויון, מוסר).
ג. רמת הפירוט של שר הטבעות גבוהה והוא כתוב במומחיות. הוא אולי רץ לאט בעיניך, אבל אני זוכר שקראתי את הכרכים בשקיקה (מיד אחרי ההוביט) וללא יכולת להפסיק (זה היה לפני יותר מעשר שנים, לפני ההייפ, הייתי הבן אדם היחיד שהכרתי שקרא את זה, ואני זוכר היטב את ההתרגשות בדלתות הברזל הענקיות הננעלות).
ד. היום אני פחות מתלהב ממנו, אגב, כמו גם מהמשחק של אנדר, שבמבט עם קצת יותר מטען ונסיון אישי ואולי גם ידע הוא מקבל פרופורציה כספר לא ממש גאוני (בגלל זה המלצתי בעבר בפורום לקרוא אותו מהר כשצעירים - אחר כך, לפחות עבורי, הוא מאבד את העוקץ שלו).
 
אני חייב לציין שאני אוהב את שרה"ט לא סנטימטר פחות מבפעם הראשונה שקראתי אותו.
זה כנראה הספר האהוב עלי, ובטח שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים.
פעם, בכל פעם שהיו מוציאים לידי מילה רעה על טולקין, הייתי מזנק כאמסטף משחר לטרף על צוואר חורש הרעה, אבל היום באמת שכבר אין לי כח.
אני מת על הכתיבה של טולקין - אתם לא. כנראה זה עניין של טעם.
 
1. שר הטבעות בראה לי יותר כספר שמתאר עולם, גם העלילה מעניינת וכל זה, אבל אם מתייחסים אליו כספר שבא להראות עולם אז כל התיאורים המוגזמים מתקבלים בפרופורציה הנכונה.
2. 20 אלף מיל מתחת למים היה בעיקרו ספר מד''ב, באותם ימים הרעיון של צוללת היה משהו מופרך למדי ולא מציאותי, העולם שמתחת למים היה זר ומסתורי כמו שהחלל עכשיו בשבילנו. מפלצת מים ענקית שמתקיפה צוללות הייתה מפחידה ומרתקת ומוזרה. כיום כבר יש צוללת והספר כבר לא מד''ב, לכן חלק גדול מיחודיות שהייתה בו נעלמה.
3. המשחק של אנדר אכן ספר פצצתי שאני אוהבת( משהו בדם 8) ), הבעייה עם התיאורים שלו היא שכשקארד כתב אותו הוא היה סופר צעיר בלי ניסיון כתיבה, כשאתה משווה אותו ליצירות מתקופה מאוחרת יותר( סדרת הצללים), רואים שיפור בכתיבה ובאיכות. לדעתי הגיע הזמן שקארד ישכתב את המשחק של אנדר.
 
Ferenheit אמר/ה:
א. הארי פוטר הוא גיבור, לא אנטי-גיבור. הוא גיבור עלוב, אבל הוא עדיין גיבור.
יש לי בגרות (די מוצלחת) בספרות 5 יחידות ואמא שלי סופרת אני יודע להבדיל בין גיבור לאנטי-גיבור!
בספרות של ימינו אנטי-גיבור הרבה יותר מודרני והארי פוטר הוא בהחלט אנטי-גיבור מפני שאם תשים לב הוא כמעט שלא עושה שום דבר בעצמו. כל דבר החברים שלו עושים בשבילו והוא יוצא במזל חי ממפגשים עם הרוע. בנוסף הוא עצבני, חמום מוח ואידיוט בצורה שגיבורים כמו אנדר לא מסוגלים אפילו לירוק עליו מרוב שהוא אידיוט!!
מה שמיוחד זה שהוא אידיוט והכל מצליח לו.
הוא אולי מוכשר אבל הוא טיפש וחמום מוח בצורה שלא תאמן!
חוץ מזה שאין לו סבלנות והוא לא יודע לשחק...
אין לי מושג למה הספר הזה מצליח כל כך... ייתכן בגלל שכל כך הרבה אנשים מזדהים איתו או אפילו כועסים עליו בגלל הדברים שהוא עושה.
בנוסף אם תשים לב (משהו שאין ברוב הספרים בימינו ובכלל) שהעלילה עוקבת רק מנקודת מבטו של הארי! מה שהוא לא ראה הקורא לא יודע.
זה באמת מקורי ושיטה יפה ונוחה מאוד לכתיבה...
בנוסף ג'יי כותבת ממש בצורה חלקה ויפה בלי יותר מדי תאורים וקצת בהומורסטיות...
אישית מעצבן אותי שהגיבור הזה דביל מוחלט והחברים שלו עושים בשבילו את רוב העבודה בניגוד לאנדר או בין שעושים את הכל בעצמם והם חכמים ויודעים לתת מכות כשצריך.
 
מאחר וכל הספרים שלי ארוזים כרגע קשה לי לשלוף הגדרה מדויקת, אבל כזכור לי, ההגדרה של אנטי-גיבור אינה תלויה במידת טיפשותה\חוכמתה או העצבים של הדמות. אנטי גיבור הוא פונקציה של פאסיביות. דמות שלא פועלת אלה עסוקה בנבירה בתוך נבכי נפשה (כמו אצל קפקא).

הארי פוטר לא ממש פאסיבי (אם כי יש לו את הקטעים שלו, מה גם שלא קראתי את הספר החמישי) והוא לא ממש עסוק בלהרהר בעצמו יותר מדיי.
מבחינת ההגדרה הקלאסית, הוא נופל לקטגוריה של גיבור, כי הוא פועל. הוא נלחם בוולדרמורט, הוא מציל את סריוס בלק ובגדול כל הספרים שלו מורכבים מפעולות ולא ממחשבות.

אנטי גיבור הוא הולדן מהתפסן או וודי אלן בכמעט כל אחד מהסרטים שלו.

ההגדארה שלך, דימוסתנס, היא של גיבור. מעפן, אבל גיבור.
 
אני לא ממש בטוח בקשר להגדרה הספרותית של העניין, אבל הולדן הוא ממש לא אנטי-גיבור.
זה כמו להגיד שראניון הוא אנטי גיבור כי הוא לא חלק מהסיפורים שלו.
 
גם בוגר 5 יחידות ספרות בהצלחה לא מבוטלת :)
ואטקינסון צדק ב 100% , אי אפשר לשפר את ההגדרה שנתן :).

את שר הטבעות קראתי כשהייתי צעיר ומבוגר , ואהבתי בכל 10+ הפעמים, אם כי חלקים שלא אהבתי בהתחלה (כמו המדבר) מאוד אהבתי כשקראתי אותו כבוגר.

לאהוב או לא לאהוב זה ענין של טעם.

בקשר לסדרה של אלריק זה MELNIBONE (שכחת את ה N ) ןאני ממליץ לך לקרוא את כולה .
 
אני רוצה לקרוא את הסידרה אבל אני לא מוצא עוד ספרים של Elric.

אבל עדיין לא קיבלתי הסבר,למה ספרי שר הטבעות לדוגמה הצליחו כל כך? זה לא שאני לא מבין בכלל,אלא אני פשוט מחפש סיבה.
 
כי הם ספרים מצויינים, מעולים, משובחים ונהדרים, ולעניות דעתי, סדרת הפנטזיה הטובה ביותר שנכתבה.
אולי ביחד עם אמבר.
 
ייתכן מאוד שבקטעים מסויימים (במיחד בסוף) הארי הופך לרגע לגיבור.
אך בכלליות הוא האנטי גיבור הגדול ביותר שקראתי עליו!
במשך כל הספר החמישי הוא פוגע בעצמו בדרכים שונות (לא פיזית!) ומהרהר בחיו בלי סוף מלבד זאת שלמען האמת רון והרמיוני עשו בשבילו את רוב העבודה מלבד הפעם בספר הרביעי שהוא נלחם (או יותר נכון ברח) מוולדמורט לבדו. מלבד זאת רון, הרמיוני, דמבלדור, סריוס ושאר החברים שלו עושים בשבילו את הכל כשהם רק מגינים עליו.
מבחינתי זהו אנטי גיבור וכנראה שלא רק אני חושב ככה:
"אנטי גיבור - דמות שאינה פועלת בעולם החיצוני מסיבות חברתיות או נפשיות, והיאמתקיימת ביצירה בחיי הנפש והרוח שלה. לאנטי גיבור יש נטייה לחטט בנבכינפשו ו"להתחשבן" עם עצמו על חייו. האנטי גיבור הוא מונע (נ' בקמץ) ולא מניע, ואינו מקדם בדרך כלל את העלילה.דמויות של אנטי גיבור ניתן למצוא אצל קפקא."
לקחתי את זה מאיזה אתר של הגדרות בספרות. ייתן שצדקתם בנושא שרוב האנטי גיבורים מהרהרים בנפשם יותר מאשר לעשות משהו באמת אבל הארי פוטר (מלבד לברוח מוולדמורט בסוף הספר הרביעי) לא ממש עשה משהו איי פעם. הוא יושב וחושב בלילות אם הוא מזיק לחברים שלו ומנסה לברוח מהכל. הוא כועס על כל דבר שקיים אפילו על החברים שלו ולא ממש מקדם את העלילה אלא רק הופך אותה למעצבנת יותר. אם היה לי שקל על כל פעם שרציתי לחנוק אותו על השטויות שהוא עושה!!! רק הרמיוני שמעלה רעיון או דמבלדור שבא לתת תשובה ודברים בסגנון הזה מקדמים את העלילה בהארי פוטר. הוא רק מעקב אותה עם הבריחות והעצבים שלו. אני צנצנת מנירוסטה אם זה לא אנטי-גיבור!!!
 
שר הטבעות - קראתי אותו לראשונה לפני משהו כמו 15 שנה, ודי אהבתי אותו. עדיין כמה רמות מעל כל חיקויי-הזבל המודרניים. אישית, הכי מצא חן בעיני המסר החתרני שלו - כל מיני גיבורים ניבלונגיים והרואיים נאבקים בכוחות האופל ועל גורל העולם, אבל מי שמציל את המצב זה לא ממתקי-ואגנר למיניהם עם שמות דרמאטיים, אלא שני מילואימניקים בריטים שמנים.

20 אלף מיל - מדובר בספר מד"ב של פעם. הוא אנאכרוניסטי היום? נו, גם אצל היינלין הם טסים לחלל אבל עדיין משתמשים בסרגלי חישוב. חוץ מזה כנראה פספסת את הסאב-טקסט שלו - ביקורת קטלנית על מדיניותה של בריטניה בהודו.

אלריק - למורקוק יש רעיונות מעולים, אבל הוא כותב מחורבן. תמיד יש לי הרגשה שברגע שהוא פיתח את העלילה והתכוון להגיע לשיא, חבר טילפן אליו והזמין אותו לפאב, אז הוא הרג מהר את כולם בסיפור כדי לגמור לעבוד מוקדם. אם אהבת את "אדוני הדרקונים של מלניבונה" מבחינת העולם, אני ממליץ לך להציץ במקור, לפני ההמרה, שגם מגיע עם שיטה פשוט יותר טובה ומתאימה (תקרא, תשחק, ותראה לבד).

הארי פוטר - אביו הרוחני של הארי הוא ג'נינגס, מסידרת ג'נינגס של אנתוני באקרידג' - מדובר בערס בריטי חביב שכל היום משחק כדורגל, מסתכסך עם המורה מר וילקינס ומסתובב עם דארבישייר המשקפופר ומסתבך בצרות. מי שקרא להארי "חנון" אולי שפט אותו לפי הסטנדרטים שלנו - אבל בהוגוורטס, אם תשימו לב, הוא הערס הכי גדול.
 
חזרה
Top