Cameron the Barbarian
פונדקאי מהשורה
שחרית הדמים
"סיפור זה סופר שלא מכבר הימים, הוא סופר והוגד ע"י רבים וטובים, אך שלא כמו בלשון בני-האדם, הלשון השקרית, הסיפור מתגולל פה בצורתו המקורית":
"הגשם הראשון החל מטפטף, אך הפעם איני מדבר על היורה, אני מדבר על הגשם הראשון, טפטוף המים הראשון, שהגיח מהשמיים פתאום לעולם. הרוח נשבה לכל הכיוונים, מותירה קולות שריקה רמים אחריה, בעוד שכל האזור הקפוא והשומם לא זע. היה זה עידן-הקרח בפי שפת בני-אנוש.
משהו עכר את האווירה. משהו הפריע לסדר הטבעי.
קרח הותז מתוך האדמה בקול נפץ רם, מגיע עד לשמים, מרקיע שחקים.
ההרים רעדו, ומתוך האדמה קרחון מעלה אדים יצא. גוש הקרח הזה עמד שם במשך חצי מאה לפי שנות בני-אדם, או לפחות מה שהיה מבני-האדם אז.
מיד לאחר מכן, לאחר שהסדר נשאר במצבו הידוע במשך חמישה עשורים נוספים, נוזל אדום וחשוד טפטף מהשמיים, נוזל חם, נוזל שהייתם יכולים להשבע בחייכם שהוא מאגמה רותחת, אם כי היה בפשטות דם.
הנוזל חלחל אל הקרחון, ממיס אותו אט-אט, כשמשהו שלא נראה עוד בעולם, משהו בעל צורה לא מובנת ביחס לסביבה, הגיח החוצה, לבן כמו הנוף השלגי, כמו כל הקרח שעטף את האיזור שנקרא "כדור הארץ".
הדבר הזה פלט צרחה, צרחת רעב. הדבר הזה היה נשגב מהבנתכם.
הצרחה מוססה קרחונים כמו חומצה קטלנית, עצרה את הדברים מלכת, הקפיאה את העצמים הקפואים עוד יותר.
היא הרעידה את האדמה וטלטלה את ההרים, שברה את גוש האדמה לחתיכות ענקיות שנקראו בהמשך "יבשות", מהדהדת בכל האזור באקוסטיקה מדהימה.
הדבר הזה היה ערפד.
היצור המופלא הזה, שבהמשך יהיה המפתח לחיים, החל צד אחר אוכל. ניסה לאכול קרחונים, אך הם לא היו די בכדי להספיק לקיומו. ניסה לאכול צמחים, אך אלו רק החלישו אותו. במשך מאה שלמה היצור הזה לא אכל כלום, היה על סף גסיסה. בזמן שעוד ארבעה כמוהו נוצרו, בתהליך מזורז.
במשך הזמן היצור הזה פיתח שפה, ודיבר בה לעצמו, ולאחר מכן עם הארבעה הנוספים. מוצא לעצמו חברה ומפתח אינטילגנציה גבוהה.
שמו של הערפד הזה היה קיין, ושמם של אחיו היו הבל, גאד, דוול ולוציוס.
הערפדים התפלגו לשני קבוצות, כשכל אחת מונה 2 ערפדים - בקבוצה אחת היו דוול וקיין, בעוד שבקבוצה השניה היו הבל וגאד(לוציוס בחר להתבודד, שכן זה היה מטבעו).
כל קבוצה למדה את אמנות הכנת הבגדים, שהוכנו משאריות גופותם של האבות הקדומים שנקראו "הדינוזאורים".
צבעי בגדיהם של קבוצתם של הבל וגאד - הוון, היה לבן וכחול, כסמל לטוהר ולשמיים(שהיו הדבר האהוב ביותר על קבוצת הוון). צבעי קבוצתם של דוול וקיין - הל, היו אדום-שחור, כסמל לחושך, אש ואדמה(לאחר שהערפדים גילו את האש באחד מימי חייהם, קבוצת הל ראתה בה משהו מסחרר ומהמם, ובעצם הדבר הנפלא ביותר שיש על פני האדמה).
יום אחד, קיין כבר לא יכל לנשוא ולסבול את הרעב ומצא את עצמו על סף גסיסה.
הוא יצא למערתם של גאד והבל, בעוד שגאד יצא לסיור בחוץ - לבדיקה אם הלטאות הללו, הלטאות הקטנטנות הללו שהתפתחו מהאבות הקדמונים, הצליחו להתפתח מאז בדיקתו האחרונה, בעוד שהבל העצלן, ישן כהרגלו שנת ישרים(מן הראוי לציין שהבל לא הביא תועלת לקבוצת הוון ולא תרם לה בשום צורה, שכמו כן גם היה החלש ביותר מן חבורת הערפדים, ועיסוקיו העיקריים היו שינה ורביצה בחוסר מעש).
הערפדים היו חיוורים מאוד, בעלי ניבים מחודדים וקטלניים, עם ציפורניים מחודדות אפילו עוד יותר, וקיין היה אחד קטלני ביותר. קטלני לכל יצור בעתיד, קטלני יותר מכל דבר שתוכלו להעלות על דעתכם. הוא היה כל כך חזק עד שיכל לינוק נשמות, לקחת כוח חיים, להקפיא ולשתק יצורים חיים.
קיין ידע שזהו יעודו בחיים, הוא חייב לאכול, אך הוא לא ידע שהוא יהיה המפתח לדבר הנשגב ביותר בהיסטוריה.
הוא הסתער על הבל בשיניים חשופות ובשאגה מקפיאת דם, לכיוון צווארו, מזנק לעברו, הורג אותו ומוצץ מתוכו את דמו ואת כוח החיים שלו, תוקע בו את ניביו ואת טפריו ולא מרפה, ניזון ממנו, מכווץ את עצמותיו, סותם את עורקיו, ניזון את מזונו הראשון והאחרון. מגשים את גורלו.
גאד בדיוק חזר למערה, וראה את גופו של קיין רוכנת מעל גופתנו של הבל, כשדם שוטט מפיו של קיין. קיין הביט בו במבט משתק, חושף לעברו את ניביו, מוכן להכות בכל רגע, כאילו הדבר היחיד שרצה לעשות עכשיו הוא לרצוח, לקטול, לשסף, לחתוך.
קיין זינק לעברו בתעופה, משנה צורה באוויר במהירות מצורה מוזרה שהתגלתה כעטלף בעתיד, לצורת אדם ולצורת ערפד.
מצידו, גאד שלף את אצבעו וברק מרצד וחשוד יצא מתוכה, ירוק כמו ברקת אך עם זאת מונה איך שהוא בתוכו את כל הצבעים בעולם, מרכז את כל המשאבים הדרושים לו בכדי להזיק, גורם לקיין להתכווץ מכאבים, בפה פעור, מתקפל בעוויתות נוראיות, משנה את צבע עורו, כאילו היה אחוז דיבוק, משאיר על קיין חבלות וחברבורות מוזרות, מסיים את חייו.
ואז - תחילתה של האנושות באה לשחרה.
מתוך בטנו של קיין, יצאו עוברים, שהפכו במהרה לבני אדם והתפזרו כל אחד למקומו, ומאוזניו - עטלפים, שריחפו לכל עבר והשתחררו אל העולם בקלילות. אור וחושך יצאו מכל גופו של קיין, נאבקים אחד בשני על קיום ועל מימוש כוח חזק יותר. על שליטה, בעוד שהוא מרחף באוויר כשגפיו שמוטות לאחור ובטנו שועטת לפנים, מאיימת לקרוע אותו. לאחר מכן, קיין נפל מת לצד אחיו הבל. ממקרה זה, קיין נודע כ"אדם", מפתח האנושות, מכיוון שחיבתו היתה גדולה ביותר לאדמה ולארץ.
האדמה התחלקה לשלוש -
חלקה האחד, בו היה דוול, ירד למעמקי האדמה, והוכרז כממלכת הל כתוצאה מהאופל שיצא מגופתו של קיין. דוול הפך לאדום, גידל קרניים והיה אחראי על נשמות מתים חוטאות. מאיזור זה הגיעו המגיפות, היצורים האלימים, והצד האפל של הארץ.
חלקה השני, בו היה גאד, עלה למעלה, לשמיים והוכרז כממלכת הוון כתוצאה מהאור שיצא מגופתו של קיין. גאד הפך חסר צורה וקורן אור, והפך לממונה על הסדר בעולם, ועל נשמות טהורות. מאזור זה הגיעה השמש, היצורים הנאורים, וכל הצד הקדוש של הארץ.
חלקה השלישי והגדול של האדמה, נשאר באמצע, ונקרא "העולם". מכיל בתוכו את לוציוס, שנשאר בצורת הערפד המקורית, את בני האדם, ואת העטלפים. אך מכיל בתוכו גם יותר מזה, נקודת הקרב של הצד הטוב והרע, בו שניהם נאבקים על שליטה. מכיל טוב ורע באותה מידה.
כתוצאה מחילוק האדמה ומהאנרגיה העצומה שנפלטה מקיין, הקרחונים והשלגים התמוססו כלא היו, הופכים לאדמה עשירה מתחת, ולשמיים תכולים מעל. האדמה מגדלת צמחים והשמיים מגדלים נוף טבעי של עננים ועבים אשר נראים רכים ונעימים ככריות. האדמה עצמה התחלה גם כן למה שנקרא בפינו היום "היבשות", שבהמשך נקראו בשמות כמו "אפריקה", "אסיה", "אירופה" וכו' על ידי בני האנוש.
*****************
העטלפים שיצאו מגופתו של קיין מצאו לעצמם את מקומם הטבעי במערות חשוכות, ישנים ביום וערים בלילה, חלקם מחפשים אחר פירות, חלקם אחר דם בשרני, בעוד בני האדם היו מסובכים יותר. בני האדם התפלגו כל אחד למקומו והקימו משפחות. חלקם התבייתו ויצרו חברה מגובשת וחזקה, שפיתחה את מוחה ואת כוחה, ובמהרה שלטה בעולם ביד רמה. הם היו האנושיים. חלקם השני של בני האדם שיצאו מגופתו של קיין בחרו לברוח ליערות העבותים ולג'ונגלים הסבוכים. מחוסר שימוש במוחם המפותח שניתן להם, הם נעשו טיפשים יותר ופחות פיקחים, כצורך להגנה הם פיתחו שיערות גוף סבוכות וחזקות, וכצורך לטיפוס על עצים וכו', גפיהם הפכו להיות מתאימים לפעולות פיסיות קשות יותר מאשר של בני האדם. חלק זה נקראו קופים.
הזמן עבר והציוויליזציה התפתחה, בני האדם התרבו בקצב מדהים, מה שנתן ללוציוס אפשרות לשתות דם בלי לאבד הערכה יתרה מצד אחיו הטוב, גאד(שנקרא גם אלוהים), הערכה שווה לזו מצד אחיו הרשע, דוול(שנקרא גם השטן). חלק משמות בני האדם החשובים בציוויליזציה, היו אבר(ה)ם בן-תרח, ישוע בן-יוסף ואבו אל-קסאם מוחמד בן עבדאללה בן-עבד בן מוטליב בן האשים.
לוציוס היה חצוי לטוב ולרע, הוא ניזון והתרבה בעזרת רשע - אונס ורצח, בעוד שהוא עזר לבני אדם ועשה מעשי קדושה. בכוחו של לוציוס הייתה האפשרות להפוך לעטלף או לבן אדם כאוות נפשו ויותר מזה - לכל צורה שהיה רק חפץ בה.
הוא היה הערפד החזק ביותר בעולם הידוע, אין ספק בכך, ויכל להלך באור יום מלא מבלי שיקרה לו כלום.
הוא היה אקרובט מדהים וחוזקו עלה על כל דמיון, חסר גבולות ממש, בעוד שהקסם האישי שלו והאינטילגנציה שלו, לא פחתו מכוחו הפיסי, הופכים אותו לישות נשגבת.
מראשו השתחל שיער ארוך, לבן ומסתורי אשר התפדר ברוח באצילות(למרות שלמעשה היה יכול לשנות פרטים שוליים כאלה במראהו הפיסי כאוות נפשו) מעוטר בפסים אפלים בגוונים שונים של אפור ושחור, לפעמים קשור בזנב סוס, לפעמים מפוזר על כתפיו ביראת רושם כבד, גוף שרירי,מסוקס ומרשים, שנראה חסון יותר מסלע וחזק יותר מכל בן אדם אחר שנראה אי פעם על כדור הארץ(למרות שלמעשה לא היה בן אדם, הוא היה "אח-אדם" ליתר דיוק), רגליו היו ארוכות ושריריות כמו פלג גופו העליון. אך הדבר היחודי ביותר שהיה במראהו של לוציוס היה כתובת קעקע מסתורית שהשתנתה לציורים מוזרים כאוות נפשו של הערפד היתה מצוירת על גבו. משהו מיוחד היה בקעקוע הזה, משהו מיסטי ונשגב, למרות שבמראה עין אנושית הוא היה נראה כעוד סתם כתובת קעקע רגיל מין השורה, למרות שהעין האנושית רחוקה מלהיות עין טובה וצודקת.
שילובים של הלטאות (שהתפתחו לזנים ומינים מיוחדים ביותר כגון "זוחלים" למשל) ובני האדם(קופים ואנושיים כאחד) הפכו לקבוצה חדשה בשם "יונקים"(שלאחר מכן אחרי שילוב שלה עם בני האנוש, נוצרו חיות מסתוריות וקסומות כגון אנשי-זאב למשל) וליצורים שונים כגון דרקונים(שילוב לטאה ואדם). יונקים אלה התברכו כקבוצה הנפוצה בעולם שכללה משפחות גדולות ושונות כגון החתוליים, הכלביים וכו'.
הערפדים שפוזרו בעולם(לאחר שהורבו על-ידי לוציוס), הגזע העתיק ביותר, בחרו בדרכי רשע או בדרכי הטוב. הערפדים הרשעים(דולוריאנים) רצחו, אנסו, גנבו ושירתו את דוול, בעוד שהערפדים הקדושים(וואלורדים) ניזונו מדם חיות, והמציאו דתות ותורות בעלות חוקים שיהללו את גאד.
שני החלקים חמדו בכוחו של לוציוס, הערפד החזק בעולם, וכמו כן גם על עוד חילוקי דעות והיבטים שונים, ולכן באו למצב מלחמה עזה אחד עם השני. מלחמה מתמדת ועקובה מדם(הן אנושי והן ערפדי), שנמשכה לכל אורך הציוויליזציה האנושית, ועל חלק ממעשיותיה, יסופר בהמשך"
"זהו סיפורו של שחר הדמים, שחר העולם והיצורים החיים, זה סיפור על כוח פיסי, אינטילגנציה וגם יהיו פה קסמים, אך בעיקר, יותר מכולם, סיפורו של לוציוס - הערפד החזק בעולם".
-----------------------------------------------------------------------------------
עלי ועל משפחת ווינג
מאז ומתמיד התעניינו האנשים לבית ווינג בנסתר, ומאז ומתמיד מצאו אותו ומאז ומתמיד תיעדו אותו.
אני אחד מהם, קיינרד ג'יימס ווינג הוא שמי, אך חבריי קוראים לי קיין. אני הוא הנצר האחרון למשפחת ווינג, אך אין לעסוק בי יותר מדי, בואו וניגש ישר לעניינינו, למשפחתי.
אז כמו שאמרתי לפני כן, משפחתי היא משפחה עתיקה ביותר, שמאז ומעולם התעניינה במלחמת הערפדים. היא תיעדה את כל קורותיה עד היום, את קורותיו של לוציוס, על קרבותיו באלים, על קרבותיו בדלוריאוס וולורדיאן, וכמו כן גם על בריאת הערפד הראשון, קיין. שמי קרוי על שמו למעשה, ככה החליטה אמי.
את אבי לא הכרתי משום מה. אך את סבי הכרתי, ואת האנשים האחרים לאחוזת ווינג גם כן.
הרשו לי לספר לכם על האב הראשון לבית משפחת קיין. שמו אמנם אינו ידוע לי, הוא לא הוגד לי אי פעם, אולי משום שלא היה ברשותו שם, אך כמה פרטים יודע אני בהחלט, ואותם אספר לכם מיד.
אבי אבותיי יצא מתוך קיין ביום חלוקת העולם ושלא כמו שאר בני מינו, שהחלו לסרוק את האיזור, להתיישב ולהתרבות, הוא לא נחפז לעניינים שוליים, ונעצר בכדי לחקור את המאורעות שקדמו לאיך שנוצר.
הוא סקר את סימני הקיר שהשאירו הערפדים, את שאריות הבגדים שנשארו מהערפדים וכו', ולבסוף חיבר את כל הפרטים כמו בפאזל, לסיפור אשר ידוע למשפחתנו כיום, סיפור שחר הדמים.
אכן, אבי אבותיי היה בן-אנוש יוצא דופן בחוכמתו, אותה הוריש לי, לפי דברי אימי, אך שוב לא אגלוש לדברים אשר קשורים אליי ואתעמק במשפחתי.
לאחר שאבי אבותיי גילה את סיפור העולם, הוא החל עוקב אחר לוציוס בסתר. לוציוס כמובן ידע שהוא עוקב אחריו,
לא יעלה על הדעת שיצור ממעלתו של לוציוס לא ידע שעוקבים אחריו, אך דברי שטות כאלה לא עניינו אותו. אבי אבותיי תיעד את קורותיו של לוציוס עד לאחר מותו(שכן כידוע לכם, אי אפשר להיות בעולם לאחר שנפטרת, משום שאתה פשוט מת), אך אבי אבותיי לא היה אדם טיפש, הו לא.
הוא התרבה והוריש את תורת העולם לצאצאיו, שהמשיכו לחקור אודות התרבות לוציוס והערפדים, ועל תערובות הגזעים שהולידו גזעים אחרים, כגון אחינו היונקים וכמו כן גם אחרי המלחמה העתיקה וקורותיה.
מאז ומעולם בני משפחתי עקבו אחר הערפדים, והיום אני עושה זאת גם כן,
מסקר ובודק את כל מלחמותיהם, את כל מעלליו של לוציוס, מסקר כל פינה דקה בסיפור המרתק הזה שאותו אגולל בפניכם מיד. הסיפור הזה שכולל את כל המאורעות החשובים שידועים לאדם, שאותם הוא מכיר, וגם את העלילות שהאדם איננו מכיר. בין היתר את ימי הביניים, את אימפריות רומא ויוון, את המהפכות, את מלחמות העולם, ואת כל מה שרק אוכל להעלות על דף ועט שידוע לי.
הרשו לי לקחת אותכם לעולם המרתק של המלחמות הקסומות, אל הגזעים הנסתרים, אל קרבות ההמונים, ואל ההיסטוריה המרתקת של הערפדים. שבו בנחת ומיד אתחיל בסיפורי, היסטורית הציוויליזציה, כפי שלא ראיתם אותה מעולם.
שלכם,
קיינרד ג'יימס ווינג.
"סיפור זה סופר שלא מכבר הימים, הוא סופר והוגד ע"י רבים וטובים, אך שלא כמו בלשון בני-האדם, הלשון השקרית, הסיפור מתגולל פה בצורתו המקורית":
"הגשם הראשון החל מטפטף, אך הפעם איני מדבר על היורה, אני מדבר על הגשם הראשון, טפטוף המים הראשון, שהגיח מהשמיים פתאום לעולם. הרוח נשבה לכל הכיוונים, מותירה קולות שריקה רמים אחריה, בעוד שכל האזור הקפוא והשומם לא זע. היה זה עידן-הקרח בפי שפת בני-אנוש.
משהו עכר את האווירה. משהו הפריע לסדר הטבעי.
קרח הותז מתוך האדמה בקול נפץ רם, מגיע עד לשמים, מרקיע שחקים.
ההרים רעדו, ומתוך האדמה קרחון מעלה אדים יצא. גוש הקרח הזה עמד שם במשך חצי מאה לפי שנות בני-אדם, או לפחות מה שהיה מבני-האדם אז.
מיד לאחר מכן, לאחר שהסדר נשאר במצבו הידוע במשך חמישה עשורים נוספים, נוזל אדום וחשוד טפטף מהשמיים, נוזל חם, נוזל שהייתם יכולים להשבע בחייכם שהוא מאגמה רותחת, אם כי היה בפשטות דם.
הנוזל חלחל אל הקרחון, ממיס אותו אט-אט, כשמשהו שלא נראה עוד בעולם, משהו בעל צורה לא מובנת ביחס לסביבה, הגיח החוצה, לבן כמו הנוף השלגי, כמו כל הקרח שעטף את האיזור שנקרא "כדור הארץ".
הדבר הזה פלט צרחה, צרחת רעב. הדבר הזה היה נשגב מהבנתכם.
הצרחה מוססה קרחונים כמו חומצה קטלנית, עצרה את הדברים מלכת, הקפיאה את העצמים הקפואים עוד יותר.
היא הרעידה את האדמה וטלטלה את ההרים, שברה את גוש האדמה לחתיכות ענקיות שנקראו בהמשך "יבשות", מהדהדת בכל האזור באקוסטיקה מדהימה.
הדבר הזה היה ערפד.
היצור המופלא הזה, שבהמשך יהיה המפתח לחיים, החל צד אחר אוכל. ניסה לאכול קרחונים, אך הם לא היו די בכדי להספיק לקיומו. ניסה לאכול צמחים, אך אלו רק החלישו אותו. במשך מאה שלמה היצור הזה לא אכל כלום, היה על סף גסיסה. בזמן שעוד ארבעה כמוהו נוצרו, בתהליך מזורז.
במשך הזמן היצור הזה פיתח שפה, ודיבר בה לעצמו, ולאחר מכן עם הארבעה הנוספים. מוצא לעצמו חברה ומפתח אינטילגנציה גבוהה.
שמו של הערפד הזה היה קיין, ושמם של אחיו היו הבל, גאד, דוול ולוציוס.
הערפדים התפלגו לשני קבוצות, כשכל אחת מונה 2 ערפדים - בקבוצה אחת היו דוול וקיין, בעוד שבקבוצה השניה היו הבל וגאד(לוציוס בחר להתבודד, שכן זה היה מטבעו).
כל קבוצה למדה את אמנות הכנת הבגדים, שהוכנו משאריות גופותם של האבות הקדומים שנקראו "הדינוזאורים".
צבעי בגדיהם של קבוצתם של הבל וגאד - הוון, היה לבן וכחול, כסמל לטוהר ולשמיים(שהיו הדבר האהוב ביותר על קבוצת הוון). צבעי קבוצתם של דוול וקיין - הל, היו אדום-שחור, כסמל לחושך, אש ואדמה(לאחר שהערפדים גילו את האש באחד מימי חייהם, קבוצת הל ראתה בה משהו מסחרר ומהמם, ובעצם הדבר הנפלא ביותר שיש על פני האדמה).
יום אחד, קיין כבר לא יכל לנשוא ולסבול את הרעב ומצא את עצמו על סף גסיסה.
הוא יצא למערתם של גאד והבל, בעוד שגאד יצא לסיור בחוץ - לבדיקה אם הלטאות הללו, הלטאות הקטנטנות הללו שהתפתחו מהאבות הקדמונים, הצליחו להתפתח מאז בדיקתו האחרונה, בעוד שהבל העצלן, ישן כהרגלו שנת ישרים(מן הראוי לציין שהבל לא הביא תועלת לקבוצת הוון ולא תרם לה בשום צורה, שכמו כן גם היה החלש ביותר מן חבורת הערפדים, ועיסוקיו העיקריים היו שינה ורביצה בחוסר מעש).
הערפדים היו חיוורים מאוד, בעלי ניבים מחודדים וקטלניים, עם ציפורניים מחודדות אפילו עוד יותר, וקיין היה אחד קטלני ביותר. קטלני לכל יצור בעתיד, קטלני יותר מכל דבר שתוכלו להעלות על דעתכם. הוא היה כל כך חזק עד שיכל לינוק נשמות, לקחת כוח חיים, להקפיא ולשתק יצורים חיים.
קיין ידע שזהו יעודו בחיים, הוא חייב לאכול, אך הוא לא ידע שהוא יהיה המפתח לדבר הנשגב ביותר בהיסטוריה.
הוא הסתער על הבל בשיניים חשופות ובשאגה מקפיאת דם, לכיוון צווארו, מזנק לעברו, הורג אותו ומוצץ מתוכו את דמו ואת כוח החיים שלו, תוקע בו את ניביו ואת טפריו ולא מרפה, ניזון ממנו, מכווץ את עצמותיו, סותם את עורקיו, ניזון את מזונו הראשון והאחרון. מגשים את גורלו.
גאד בדיוק חזר למערה, וראה את גופו של קיין רוכנת מעל גופתנו של הבל, כשדם שוטט מפיו של קיין. קיין הביט בו במבט משתק, חושף לעברו את ניביו, מוכן להכות בכל רגע, כאילו הדבר היחיד שרצה לעשות עכשיו הוא לרצוח, לקטול, לשסף, לחתוך.
קיין זינק לעברו בתעופה, משנה צורה באוויר במהירות מצורה מוזרה שהתגלתה כעטלף בעתיד, לצורת אדם ולצורת ערפד.
מצידו, גאד שלף את אצבעו וברק מרצד וחשוד יצא מתוכה, ירוק כמו ברקת אך עם זאת מונה איך שהוא בתוכו את כל הצבעים בעולם, מרכז את כל המשאבים הדרושים לו בכדי להזיק, גורם לקיין להתכווץ מכאבים, בפה פעור, מתקפל בעוויתות נוראיות, משנה את צבע עורו, כאילו היה אחוז דיבוק, משאיר על קיין חבלות וחברבורות מוזרות, מסיים את חייו.
ואז - תחילתה של האנושות באה לשחרה.
מתוך בטנו של קיין, יצאו עוברים, שהפכו במהרה לבני אדם והתפזרו כל אחד למקומו, ומאוזניו - עטלפים, שריחפו לכל עבר והשתחררו אל העולם בקלילות. אור וחושך יצאו מכל גופו של קיין, נאבקים אחד בשני על קיום ועל מימוש כוח חזק יותר. על שליטה, בעוד שהוא מרחף באוויר כשגפיו שמוטות לאחור ובטנו שועטת לפנים, מאיימת לקרוע אותו. לאחר מכן, קיין נפל מת לצד אחיו הבל. ממקרה זה, קיין נודע כ"אדם", מפתח האנושות, מכיוון שחיבתו היתה גדולה ביותר לאדמה ולארץ.
האדמה התחלקה לשלוש -
חלקה האחד, בו היה דוול, ירד למעמקי האדמה, והוכרז כממלכת הל כתוצאה מהאופל שיצא מגופתו של קיין. דוול הפך לאדום, גידל קרניים והיה אחראי על נשמות מתים חוטאות. מאיזור זה הגיעו המגיפות, היצורים האלימים, והצד האפל של הארץ.
חלקה השני, בו היה גאד, עלה למעלה, לשמיים והוכרז כממלכת הוון כתוצאה מהאור שיצא מגופתו של קיין. גאד הפך חסר צורה וקורן אור, והפך לממונה על הסדר בעולם, ועל נשמות טהורות. מאזור זה הגיעה השמש, היצורים הנאורים, וכל הצד הקדוש של הארץ.
חלקה השלישי והגדול של האדמה, נשאר באמצע, ונקרא "העולם". מכיל בתוכו את לוציוס, שנשאר בצורת הערפד המקורית, את בני האדם, ואת העטלפים. אך מכיל בתוכו גם יותר מזה, נקודת הקרב של הצד הטוב והרע, בו שניהם נאבקים על שליטה. מכיל טוב ורע באותה מידה.
כתוצאה מחילוק האדמה ומהאנרגיה העצומה שנפלטה מקיין, הקרחונים והשלגים התמוססו כלא היו, הופכים לאדמה עשירה מתחת, ולשמיים תכולים מעל. האדמה מגדלת צמחים והשמיים מגדלים נוף טבעי של עננים ועבים אשר נראים רכים ונעימים ככריות. האדמה עצמה התחלה גם כן למה שנקרא בפינו היום "היבשות", שבהמשך נקראו בשמות כמו "אפריקה", "אסיה", "אירופה" וכו' על ידי בני האנוש.
*****************
העטלפים שיצאו מגופתו של קיין מצאו לעצמם את מקומם הטבעי במערות חשוכות, ישנים ביום וערים בלילה, חלקם מחפשים אחר פירות, חלקם אחר דם בשרני, בעוד בני האדם היו מסובכים יותר. בני האדם התפלגו כל אחד למקומו והקימו משפחות. חלקם התבייתו ויצרו חברה מגובשת וחזקה, שפיתחה את מוחה ואת כוחה, ובמהרה שלטה בעולם ביד רמה. הם היו האנושיים. חלקם השני של בני האדם שיצאו מגופתו של קיין בחרו לברוח ליערות העבותים ולג'ונגלים הסבוכים. מחוסר שימוש במוחם המפותח שניתן להם, הם נעשו טיפשים יותר ופחות פיקחים, כצורך להגנה הם פיתחו שיערות גוף סבוכות וחזקות, וכצורך לטיפוס על עצים וכו', גפיהם הפכו להיות מתאימים לפעולות פיסיות קשות יותר מאשר של בני האדם. חלק זה נקראו קופים.
הזמן עבר והציוויליזציה התפתחה, בני האדם התרבו בקצב מדהים, מה שנתן ללוציוס אפשרות לשתות דם בלי לאבד הערכה יתרה מצד אחיו הטוב, גאד(שנקרא גם אלוהים), הערכה שווה לזו מצד אחיו הרשע, דוול(שנקרא גם השטן). חלק משמות בני האדם החשובים בציוויליזציה, היו אבר(ה)ם בן-תרח, ישוע בן-יוסף ואבו אל-קסאם מוחמד בן עבדאללה בן-עבד בן מוטליב בן האשים.
לוציוס היה חצוי לטוב ולרע, הוא ניזון והתרבה בעזרת רשע - אונס ורצח, בעוד שהוא עזר לבני אדם ועשה מעשי קדושה. בכוחו של לוציוס הייתה האפשרות להפוך לעטלף או לבן אדם כאוות נפשו ויותר מזה - לכל צורה שהיה רק חפץ בה.
הוא היה הערפד החזק ביותר בעולם הידוע, אין ספק בכך, ויכל להלך באור יום מלא מבלי שיקרה לו כלום.
הוא היה אקרובט מדהים וחוזקו עלה על כל דמיון, חסר גבולות ממש, בעוד שהקסם האישי שלו והאינטילגנציה שלו, לא פחתו מכוחו הפיסי, הופכים אותו לישות נשגבת.
מראשו השתחל שיער ארוך, לבן ומסתורי אשר התפדר ברוח באצילות(למרות שלמעשה היה יכול לשנות פרטים שוליים כאלה במראהו הפיסי כאוות נפשו) מעוטר בפסים אפלים בגוונים שונים של אפור ושחור, לפעמים קשור בזנב סוס, לפעמים מפוזר על כתפיו ביראת רושם כבד, גוף שרירי,מסוקס ומרשים, שנראה חסון יותר מסלע וחזק יותר מכל בן אדם אחר שנראה אי פעם על כדור הארץ(למרות שלמעשה לא היה בן אדם, הוא היה "אח-אדם" ליתר דיוק), רגליו היו ארוכות ושריריות כמו פלג גופו העליון. אך הדבר היחודי ביותר שהיה במראהו של לוציוס היה כתובת קעקע מסתורית שהשתנתה לציורים מוזרים כאוות נפשו של הערפד היתה מצוירת על גבו. משהו מיוחד היה בקעקוע הזה, משהו מיסטי ונשגב, למרות שבמראה עין אנושית הוא היה נראה כעוד סתם כתובת קעקע רגיל מין השורה, למרות שהעין האנושית רחוקה מלהיות עין טובה וצודקת.
שילובים של הלטאות (שהתפתחו לזנים ומינים מיוחדים ביותר כגון "זוחלים" למשל) ובני האדם(קופים ואנושיים כאחד) הפכו לקבוצה חדשה בשם "יונקים"(שלאחר מכן אחרי שילוב שלה עם בני האנוש, נוצרו חיות מסתוריות וקסומות כגון אנשי-זאב למשל) וליצורים שונים כגון דרקונים(שילוב לטאה ואדם). יונקים אלה התברכו כקבוצה הנפוצה בעולם שכללה משפחות גדולות ושונות כגון החתוליים, הכלביים וכו'.
הערפדים שפוזרו בעולם(לאחר שהורבו על-ידי לוציוס), הגזע העתיק ביותר, בחרו בדרכי רשע או בדרכי הטוב. הערפדים הרשעים(דולוריאנים) רצחו, אנסו, גנבו ושירתו את דוול, בעוד שהערפדים הקדושים(וואלורדים) ניזונו מדם חיות, והמציאו דתות ותורות בעלות חוקים שיהללו את גאד.
שני החלקים חמדו בכוחו של לוציוס, הערפד החזק בעולם, וכמו כן גם על עוד חילוקי דעות והיבטים שונים, ולכן באו למצב מלחמה עזה אחד עם השני. מלחמה מתמדת ועקובה מדם(הן אנושי והן ערפדי), שנמשכה לכל אורך הציוויליזציה האנושית, ועל חלק ממעשיותיה, יסופר בהמשך"
"זהו סיפורו של שחר הדמים, שחר העולם והיצורים החיים, זה סיפור על כוח פיסי, אינטילגנציה וגם יהיו פה קסמים, אך בעיקר, יותר מכולם, סיפורו של לוציוס - הערפד החזק בעולם".
-----------------------------------------------------------------------------------
עלי ועל משפחת ווינג
מאז ומתמיד התעניינו האנשים לבית ווינג בנסתר, ומאז ומתמיד מצאו אותו ומאז ומתמיד תיעדו אותו.
אני אחד מהם, קיינרד ג'יימס ווינג הוא שמי, אך חבריי קוראים לי קיין. אני הוא הנצר האחרון למשפחת ווינג, אך אין לעסוק בי יותר מדי, בואו וניגש ישר לעניינינו, למשפחתי.
אז כמו שאמרתי לפני כן, משפחתי היא משפחה עתיקה ביותר, שמאז ומעולם התעניינה במלחמת הערפדים. היא תיעדה את כל קורותיה עד היום, את קורותיו של לוציוס, על קרבותיו באלים, על קרבותיו בדלוריאוס וולורדיאן, וכמו כן גם על בריאת הערפד הראשון, קיין. שמי קרוי על שמו למעשה, ככה החליטה אמי.
את אבי לא הכרתי משום מה. אך את סבי הכרתי, ואת האנשים האחרים לאחוזת ווינג גם כן.
הרשו לי לספר לכם על האב הראשון לבית משפחת קיין. שמו אמנם אינו ידוע לי, הוא לא הוגד לי אי פעם, אולי משום שלא היה ברשותו שם, אך כמה פרטים יודע אני בהחלט, ואותם אספר לכם מיד.
אבי אבותיי יצא מתוך קיין ביום חלוקת העולם ושלא כמו שאר בני מינו, שהחלו לסרוק את האיזור, להתיישב ולהתרבות, הוא לא נחפז לעניינים שוליים, ונעצר בכדי לחקור את המאורעות שקדמו לאיך שנוצר.
הוא סקר את סימני הקיר שהשאירו הערפדים, את שאריות הבגדים שנשארו מהערפדים וכו', ולבסוף חיבר את כל הפרטים כמו בפאזל, לסיפור אשר ידוע למשפחתנו כיום, סיפור שחר הדמים.
אכן, אבי אבותיי היה בן-אנוש יוצא דופן בחוכמתו, אותה הוריש לי, לפי דברי אימי, אך שוב לא אגלוש לדברים אשר קשורים אליי ואתעמק במשפחתי.
לאחר שאבי אבותיי גילה את סיפור העולם, הוא החל עוקב אחר לוציוס בסתר. לוציוס כמובן ידע שהוא עוקב אחריו,
לא יעלה על הדעת שיצור ממעלתו של לוציוס לא ידע שעוקבים אחריו, אך דברי שטות כאלה לא עניינו אותו. אבי אבותיי תיעד את קורותיו של לוציוס עד לאחר מותו(שכן כידוע לכם, אי אפשר להיות בעולם לאחר שנפטרת, משום שאתה פשוט מת), אך אבי אבותיי לא היה אדם טיפש, הו לא.
הוא התרבה והוריש את תורת העולם לצאצאיו, שהמשיכו לחקור אודות התרבות לוציוס והערפדים, ועל תערובות הגזעים שהולידו גזעים אחרים, כגון אחינו היונקים וכמו כן גם אחרי המלחמה העתיקה וקורותיה.
מאז ומעולם בני משפחתי עקבו אחר הערפדים, והיום אני עושה זאת גם כן,
מסקר ובודק את כל מלחמותיהם, את כל מעלליו של לוציוס, מסקר כל פינה דקה בסיפור המרתק הזה שאותו אגולל בפניכם מיד. הסיפור הזה שכולל את כל המאורעות החשובים שידועים לאדם, שאותם הוא מכיר, וגם את העלילות שהאדם איננו מכיר. בין היתר את ימי הביניים, את אימפריות רומא ויוון, את המהפכות, את מלחמות העולם, ואת כל מה שרק אוכל להעלות על דף ועט שידוע לי.
הרשו לי לקחת אותכם לעולם המרתק של המלחמות הקסומות, אל הגזעים הנסתרים, אל קרבות ההמונים, ואל ההיסטוריה המרתקת של הערפדים. שבו בנחת ומיד אתחיל בסיפורי, היסטורית הציוויליזציה, כפי שלא ראיתם אותה מעולם.
שלכם,
קיינרד ג'יימס ווינג.
