נפתחה הגשת המשחקים לדרקוניקון 2020
עוד שלושה חודשים לדרקוניקון, ומערכת הרישום להגשת משחקים לכנס נפתחה! הריצו את משחקי התפקידים האהובים עליכם, ארגנו אירועי משחקי לוח, תגישו משחק תפקידים חי וכל משחק אחר. https://www.dragoncon.co.il/dm-login.aspx

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 03 מאי 2020, 19:35

סליחה שחיכיתם, הנה הפרק החדש!
בפרק זה יהיה המון מידע על הבית וכמה דברים משעשעים.
תיהנו!
(תצפו להרבה אקשן בפרק הבא).

***
פרק שתיים עשרה
קללת הבית המכושף
303.PNG
303.PNG (106.56 KiB) נצפה 199 פעמים

"קיזה, את יודעת מה לעשות..." קולו של לואיס הדהד באוזנה והמבט הזה שלו, מבט אותו לא תוכל לשכוח, אדונה מעולם לא הביט עליה באותו האופן; ההבעה הקשוחה וחסרת הרגש שלו, הפכה להבעה מלאת תקווה – הוא באמת סמך עליה... והיא לא רצתה לאכזב אותו, היא תציל אותו גם במחיר חייה.
קרלנסלו הרשה לה לנוח באחד החדרים בזמן שהוא והנערים ישוחחו עם מנהיגת שבט מאיישי ועל כוונותיה. קיזה הייתה עייפה מכל מה שקרה; בעקבות חטיפתו של אדונה, הנפש שלה הייתה כה עייפה ומודאגת והיא באמת הייתה זקוקה קצת לזמן עם עצמה, בנוסף היא העדיפה שלא לחשוף את פרצופה בפני אמו של הגבר שרצחה באכזריות על פי פקודתו של לואיס – היא לא התחרטה על כך, אבל האישה הייתה יכולה להתחיל לחשוד בה והיו לה דברים הרבה יותר חשובים לחשוב עליהם מאשר להיחקר על ידי זראית מטונפת מאיזה שבט פרימיטיבי; קיזה קיוותה בכל ליבה שקרלנסלו לבסוף כן יאמין לה ויסכים לבוא עמה לקונסטלין יחד עם הנערים, אך הוא היה אדם קשה ועקשן... היא תצטרך לגרום לנערים לשכנע אותו, כי הם היו היחידים שיכלו לגעת בו רגשית.
המכשפה היפה שכבה על צידה ונאנחה, החדר החמים השרה אווירה רגועה אליה קיזה לא זכתה בדרך כלל, עיניה החלו להיעצם אט-אט לקול הנוכחים בסלון.

אורפן, קליאו ומג'יק ישבו על הספה מול קסנדרה, אשר העדיפה לשבת על הרצפה כנהוג בשבטה.
"אז את אומרת שהגעת הנה בשביל להודות לי." חזר אורפן על דבריה של קסנדרה בחוסר אמון. "הייתי אומר שזה מעט מוזר, אבל תודה על הבשר." הודה לה המכשף בנימה מעט קשוחה ושילב את ידיו.
"הלא דבר. למען האמת, רציתי לספר לכם על הבית הזה. יש כמה דברים שאתם צריכים לדעת." דיברה האישה אל הצעירים.
קליאו ישבה ליד אורפן עם פנים זועפות, היא רצתה שקסנדרה תסתלק מהבית כמה שיותר מהר.
מג'יק לעומתה, נראה סקרן לפתע ופער את עיניו הירוקות בכמיהה למידע נוסף, הוא תמיד אהב לגלות דברים חדשים.
"אני באמת רוצה לדעת את הסיפור של הבית הזה." אמר הנער בקול נלהב, מחייך לעברו של המאסטר שלו.
"נו באמת... לאישה הזו אין שום דבר מעניין להגיד." התחצפה קליאו ונשפה בבוז, אורפן הזהיר אותה במבט אחד והיא מיד התכווצה במקומה, מנפחת את לחייה ברטנוניות. מנהיגת שבט מאיישי השתדלה להתעלם מהתנהגותה של הנערה.
קסנדרה למעשה ניסתה להתנהג איתם בסדר, אורפן האמין שהיא באמת רוצה להודות לו ולתת לו מידע חשוב על הבית... קליאו הייתה צריכה להתחיל לכבד אותה למרות הגישה העוינת שלה אליו בהתחלה, היא זראית וזה היה צפוי. הראש שלו היה מוטרד ומהורהר עדיין מהשיחה עם קיזה, הוא הרגיש שהנערים עייפים מאוד ומשתוקקים לישון כמו שצריך – אבל אם קסנדרה הגיעה עד הנה כל-כך מוקדם בבוקר בכדי לספר להם על הבית המסתורי בו הם שוהים כעת, כנראה שזה היה משהו משמעותי, אולי אפילו אזהרה; בבית היו המון חפצים במצב מצוין שכנראה נשכחו והיו שייכים לבעלי הבית הקודמים – אורפן תהה מדוע.
"אני מקשיב." אמר המכשף לאישה.
קסנדרה כחכחה בגרונה והחלה לדבר ברשמיות. "הופתעתי מאוד לראות שאתם חיים בבית זה בשלווה." אמרה קסנדרה. "הבית מקולל כבר עשרות שנים, בכל פעם שמגיעים הנה אנשים אחרים, הם נעלמים כלא היו."
"מה?" אורפן נראה מבולבל לפתע. "לא הרגשתי שום הילה רעה מתוך הבית, להפך, הייתי בטוח שהבית הזה בטוח למגורים."
"אינני בטוחה מדוע אתה והשוליה שלך לא חשתם בזה... לפני הרבה שנים הבית הזה הופיע כאן, כולנו ידענו שהאחראי לכך היה מכשף... לא ראינו אותו בבירור, אבל הוא היה שם, הייתה לו דווקא גלימה לבנה." הסבירה קסנדרה, מעקמת את מצחה כמנסה להיזכר בזיכרונות מצעירותה. "נראה היה כי המכשף בלבן הוביל אל הבית את משפחתו הצנועה, אישה וילדה צעירה." המשיכה להסביר בקולה המחוספס. "בני השבט נהגו לתצפת על המשפחה מתוך סקרנות... הכל היה נראה כשורה, משפחה נורמאטיבית לכל דבר, אבל לא הבנו מדוע החליטה המשפחה לגור במדבר טיטור השומם והמסוכן."
"זה בהחלט מוזר." אמר אורפן בעניין. 'מכשף בעל גלימה לבנה... אבל הם נכחדו לפני מאות שנים... הכישוף בו השתמש אותו מכשף כאשר יצא את הבית הנצחי הזה, אני לא מכיר כישוף כזה... וגם, לא יכולתי להרגיש שהבית הזה למעשה מכושף!' אורפן נראה מבולבל, משהו בלתי רגיל התרחש כאן לפני שנים – האם עדיין נשארו מכשפים לבנים?
קליאו נראית סקרנית, היא כבר לא נראית זועפת כמקודם, אלא מרותקת לדבריה של קסנדרה, מביטה עליה בעיניים גדולות וסקרניות בדומה למג'יק.
"למרבה הצער... לאחר מספר ימים בני המשפחה נרצחו על ידי מכשפים בעלי גלימות שחורות. המכשפים האכזריים מצאו את הבית המכושף ורצחו את האב, האישה והילדה." סיפרה מנהיגת השבט בכאב. "אני זוכרת את הצרחות... המכשפים נלחמו זה בזה, בני השבט שלי לא יכלו להישאר אדישים לרוע, ניסינו לעזור למשפחה האומללה... ובכך חרצנו גם את גורלנו – אותו מכשף שרצח את המשפחה פלש לשבט שלנו, ומאז אנחנו מתמודדים עם הרבה דברים בלתי פשוטים." קולה של קסנדרה הפך לרועד והיא השפילה את מבטה, נזכרת בכל המשפחות השכולות והאנשים שאיבדו את שפיותם בעקבות המראות המזוויעים.
"אני מצטער..." לחש מג'יק, אשר ריחם על האישה. "זה בטח קשה... האם אתם צריכים עזרה כלשהי בשבט?" שאל בעדינות.
אורפן הניח יד על ראשו הבלונדיני של הנער לצדו, מתבונן עליו ברכות; לבו הטוב של מג'יק תמיד גרם לאורפן להתגאות בו, הוא הרגיש בר מזל שיש לו שוליה כמו הנער הזה.
"תודה רבה ילדון, אבל אנחנו מעדיפים שלא להכניס מכשפים לשבט... כוונותייך טובות, אבל בני השבט עלולים לתקוף אותך." השיבה קסנדרה לנער, מעריכה את הרצון שלו לעזור.
אורפן נאנח, מוריד מראשו של מג'יק את ידו; כמובן שהוא לעולם לא היה נותן למג'יק ללכת לשבט העוין כלפי מכשפים, המכשף הצעיר לא היה אשם בכך... אלא המכשפים האכזריים וחסרי המצפון, אשר גרמו לטובים שביניהם להיחשב רעים – הוא לא אהב את ההכללה הזו.
"בכל אופן, אותם מכשפים אכזריים לא הצליחו להרוס את הבית הנצחי לאחר הרצח, כל הפריטים שנותרו בו לא התקלקלו... אך הבית מקולל מסיבה לא ידועה, תהיתי לעצמי אם הסיבה היא כי התרחש כאן רצח נוראי בבית מכושף." קסנדרה מיששה את מצחה המקומט כמנסה לחשוב לעומק.
"עכשיו כשאת אומרת לי את זה, אני מבין מדוע הבית הזה מקולל." אמר לפתע אורפן. מבטיהם הסקרנים של השלושה הופנו אליו. "רצח נוראי התרחש בנוכחותו של כישוף לבן, אני מאמין שהמכשף רצח את המשפחה בעזרת כישוף אדום. כאשר כשפים אלו נוגעים זה בזה מוטלת מן קללה על האזור בו זה התרחש..."
"רגע מאסטר, כישוף לבן?" שאל מג'יק את אורפן בחוסר הבנה; הוא מעולם לא שמע על כשפים לבנים.
"כן, גם אני חשבתי שאלו נכחדו לפני שנים רבות. אותו מכשף בעל הגלימה הלבנה הוא ללא ספק מכשף לבן... הכישוף בו הוא השתמש, אני לא מכיר כישוף שחור כזה." דיבר המכשף של השלושה. "למרבה המזל הספקתי ללמוד על המכשפים הלבנים במגדל הניב, והם נכחדו לפני מאות שנים... משהו כאן לא מסתדר לי." הוא בהחלט נדהם מהסיפור של קסנדרה על המכשף הלבן, הוא תהה אם זהו היה המכשף הלבן האחרון או שהיו עוד כאלה בקרבתו... מכשפי מגדל הניב מיהרו לרצוח אותו כחלק מהשלמת ההשמדה שלהם, המכשף כנראה ניסה להימלט יחד עם משפחתו וחשב כי מדבר טיטור יהיה מקום מסתור טוב, או שמה היו בדרכם אל עיר אחרת והחליטו ללון בבית המכושף למשך זמן מוגבל.
"וואו... מעולם לא סיפרת לי על זה מאסטר." אמר מג'יק לאורפן בתדהמה.
"ובכן, לא חשבתי שאתה צריך לדעת את זה." השיב לו אורפן.
"בית מקולל יכול לגרום לסיוטים?" שאלה קליאו את אורפן, ממצמצת לכיוונו בעייפות.
המכשף עבר להביט עליה; הסיוטים של קליאו נגרמו כתוצאה מכישוף השכחה, אבל יהיה זה שקר הוגן בכדי להרגיע אותה שאלו לא סיוטים אמתיים המבשרים משהו רע.
"יכול להיות, קליאו." השיב לה המכשף ברוך. "אז את כבר לא כועסת עליי?"
"לא אמרתי את זה!" קראה בקול רטנוני.
אורפן גיחך ומשך בלחיים הסמוקות שלה. "פרחחית קטנה..." לפעמים התחשק לו ל'אכול' אותה מרוב מתיקות - היא השכיחה ממנו את כל הדאגות ברגע.
"תעזוב את הלחיים שלי! טיפש!" קיללה הנערה ברוגז.
מג'יק צחקק מהצד, בעוד קסנדרה לא נראית משועשעת במיוחד – היא לא אהבה את הקרבה שיש בין המכשף לזראית הצעירה, היא האמינה שזהו טאבו רציני.
האישה נעמדה על רגליה, השלושה הביטו עליה.
"אגב, יש האומרים שהנשמות של הנרצחים רודפות את הבית הזה." דיברה קסנדרה.
קליאו נראית לפתע ערנית יותר. "ר-רוחות רפאים? שטויות!" היא נעמדה על רגליה, מאגרפת את ידה. "זה... זה לא קיים." התכחשה הנערה לדבריה של קסנדרה, אך היה נראה שידיה מעט רעדו.
אורפן התאפק שלא לצחוק – קסנדרה לחלוטין הפחידה את הנערה, אך קליאו כמו תמיד ניסתה להיראות אמיצה וחזקה יותר ליד אחרים.
"מה שבטוח, הן לא אוהבות שמכחישים את קיומן." הוסיפה קסנדרה כמנסה להחמיר את פחדיה, מעבירה בגופה של קליאו צמרמורת קלה.
הנערה בלעה רוק מתוך פחד ואז קרבה אל האישה. "את סתם מכשפה זקנה שלא יודעת שו-"
"קליאו!" השתיק אותה אורפן ברגע שראה לאן זה הולך, הוא משך בידה והרחיק אותה מקסנדרה. "תפסיקי לדבר כך, קסנדרה בסך הכל רוצה לעזור לנו." המכשף נראה מיואש מהתנהגותה של קליאו כלפי מנהיגת השבט, הוא עמד מול הנערה בהבעה חמורת סבר. "יש לי כל כך הרבה דברים על הראש עכשיו, אל תעיקי עליי ותתחילי להתנהג בהתאם." אמר לה בקשיחות.
"אתה לא אבא שלי, אורפן!" קראה הנערה ברוגז ועלתה במהירות במדרגות אל הקומה השנייה, לא מסתכלת הצידה.

אורפן נאנח בייאוש.
"זה בסדר, הנערה הזו צריכה להתחיל לכבד מבוגרים ממנה." אמרה קסנדרה למכשף, מרוצה בתוך תוכה מהתפתחות העניינים.
"הילדה עדיין זוכרת כיצד התנהגת כלפי לאחר שטיפלתי בך." אמר לה אורפן. "אני מעריך את התודה שלך, אני בטוח שגם מג'יק, אבל לקליאו קצת יותר קשה לקבל את זה." הסביר לה המכשף בקול רציני, מג'יק הביט על השניים מהצד.
"הילדה כבר הספיקה לומר לי את זה, היא פגעה בי." קסנדרה חשבה כי אורפן ילך לנזוף בנערה כהוגן לאחר כל זה, היא קיוותה בכל ליבה שמריבה ביניהם תגרום לדרכיהם להיפרד.
"אני מצטער בשמה." אמר אורפן לאישה, מרגיש לא נעים מכל הסיטואציה הזו.
"כמה זמן אתם מתכוונים להישאר כאן?" שאלה קסנדרה את המכשף בעניין.
"אין לי תשובה לכך בינתיים, אבל בקרוב מאוד תהיה." השיב לה. "אני חושב שאני יודע מדוע הבית המכושף הזה לא מגיב אלינו או אף אלייך." דבריו של אורפן גרמו למג'יק הסקרן שלידו לפקוח את עיניו לרווחה. "השתמשתי בכישוף השכחה על קליאו רק כשהגענו הנה, הכישוף הכתום הזה אשר מורכב ברובו מטוב וטוהר של רגשות, הרחיק את הקללה או שיתק אותה לזמן מה." הסיק אורפן; במקרים מסוימים, נוכחותם של כשפים חיוביים בעלי עוצמה – מבטלים כשפים שליליים, או קללה המוטלת בעולם זה בעקבות אירוע שלילי שהתרחש במקום בו היה שימוש בכישוף לבן. "עם זאת, לא יכולתי לחוש שבית זה מכושף, משום שזהו כישוף לבן."
"מעניין מאוד. הישמרו, אינני יודעת כמה זמן ייקח עד שהקללה תרגיש בנוחותכם. היא עלולה להעלים אתכם מעל פני האדמה כמו שעשתה לשאר האנשים שהגיעו הנה." הזהירה אותם קסנדרה. "נראה כי כישוף השכחה הזה אכן טיהר את הבית נכון לעכשיו." הוסיפה. "מה אילץ אותך להשתמש בכישוף זה על הנערה?"
אורפן גירד בראשו. "זה סיפור ארוך... והוא קשור לרצח הנוראי של בנך והאחרים." הוא נאלץ להזכיר זאת למרות שלא היה לו נעים. "קליאו נכנסה לטראומה קשה לאחר שראתה את הזוועות ו... הייתי חייב להוציא אותה מזה בכל מחיר." הסביר לקסנדרה בכאב, נזכר מה קליאו עברה וליבו נקרע מבפנים. קסנדרה נאנחה בעצב.
"קליאו לא זוכרת דבר מכל מה שקרה בגלל הכישוף." התערב מג'יק. "אנא ממך אל תספרי לה." ביקש ממנה מג'יק בקול מודאג; הוא ידע שאם קליאו תדע שכל הזמן הזה הם הסתירו ממנה את זה, היא עלולה לכעוס... למרות שעשו זאת אך ורק לטובתה.
"אל דאגה." אמרה קסנדרה בשקט ופנתה אל הדלת. "אני אחזור לתת לכם עוד מזון. לא אתן לילדים לגווע ברעב." אמרה לבסוף ויצאה מהבית, סוגרת את דלת העץ מאחוריה.
"רציתי להגיד לה שאנחנו דיי מסודרים ויש לנו אוכל... אבל היא הלכה מהר מידי." אמר מג'יק בחוסר הבנה, אבל הוא שיער שלקסנדרה כנראה היה קשה מידי לאחר שהמאסטר שלו ציין את רצח בנה.
אורפן היה מבולבל והמום מהסיפור מאחורי הבית, האם הוא צריך להתחיל לדאוג לגביו?

קיזה ישבה על המיטה, היא התעוררה לפני מספר דקות, מרגישה כי היא לא מסוגלת להירדם שוב – הדאגה שלה ללואיס אדונה כרסמה אותה מבפנים, רגשות המצפון הציפו אותה בכל פעם – מקווה כי פעלה באופן הנכון כשדיברה עם קרלנסלו, אדונה היה גאה בה אם היה שומע את דבריה, היא הייתה בטוחה; היא פעלה בדיוק כמו שהוא ציפה ממנה. בקרוב היא גם תצליח לשכנע את קרלנסלו להצטרף אל שורת המורדים, כמובן לאחר שיעזור לה להציל את לואיס מציפורני מגדל הניב.
לפתע דלת החדר נפתחה באיטיות, ראשה הבלונדיני של קליאו בצבץ מן הפתח ולאחריו התגלו עיניה התכולות והגדולות, אשר נעצו את מבטן במכשפה.
קיזה נאנחה.
"מה את רוצה?" שאלה את הנערה ביובש, לא היה לה פנאי למשחקי ילדים. "אסור לך להיות בקרבתי." הוסיפה.
"זה בסדר." קליאו נכנסה אל החדר כשהיא סוגרת בשקט את הדלת מאחוריה. "אני לא חושבת שאת מסוכנת." הנערה התיישבה בסמוך לקיזה עם חיוך חביב.
המכשפה גיחכה. "מה את יודעת עליי? את תמימה מידי." ניסתה להעליבה.
"זה נכון שאני לא יודעת עלייך הרבה, אבל אני באמת רוצה להכיר אותך יותר." אמרה לה הנערה בתקווה, מחייכת במתיקות, קיזה ניסתה להימנע מלהביט על פניה.
"למה?" שאלה המכשפה בחוסר הבנה.
"אני אוהבת כשפים, הלוואי והייתי מכשפה כמוך! את תסכימי ללמד אותי?" שאלה הנערה בקול נלהב, עיניה הקורנות נוצצות.
"תשכחי מזה, את חלשה מידי, קרלנסלו יהרוג אותי אם יקרה לך משהו." השיבה קיזה בקולה הקשוח והקר; הנערה הצעירה הזו לחלוטין יצאה מדעתה... או שהיא רוצה למות כתוצאה משימוש בכשפים – הזראית הזו הייתה רפה מידי.
'הדבר האחרון שאני רוצה הוא לפגוע ביקרים לקרלנסלו בזמן שאני מנסה לשכנע אותו להצטרף אליי.' חשבה המכשפה בכובד ראש.
"אוף..." רטנה הנערה, מנפחת את לחייה בילדותיות.
"כדאי שתלכי עכשיו." הציע לה קיזה. "קרלנסלו לא יאהב לראות אותך איתי."
"רגע, אני יכולה לשאול אותך משהו?" התעקשה הנערה להישאר.
"שאלי ולכי."
"א-את... מאמינה ברוחות רפאים?" קליאו תפסה באחת הכריות וחיבקה אותה, נושכת את שפתיה הסמוקות בפחד.
"אני... אני לא יודעת." קיזה הרגישה מעט מבולבלת, השאלה המוזרה הזו של הנערה נחתה עליה משום מקום.
"יש האומרים שהבית הזה רדוף... ז-זה לא שאני מפחדת, כן?" גמגמה קליאו, מהדקת את אחיזתה בכרית.
קיזה הביטה עליה כעת. 'ולחשוב שהזאטוטה הזו רצתה ללמוד כישוף...' הבחורה נענע את ראשה בחוסר אמון.

"קליאו!" נשמעה לפתע קריאתו של אורפן מהמסדרון, מאחר ולא מצא את הנערה באף מקום.
"אוי לא! אל תגידי שאני כאן!" קליאו הנסערת מיהרה להיכנס מתחת למיטה.
קיזה מיששה את מצחה. "זה היה צפוי..." לחשה לעצמה בחוסר עניין.
אורפן נכנס לחדר והביט סביב, מחפש בעיניו החומות את השותפה הצעירה שלו – מלבד קיזה היושבת על המיטה, נראה כי לא היה אף אחד בחדר.
"איפה לעזאזל הילדה הזאת מסתתרת... קיזה, ראית אותה במקרה?" שאל אותה המכשף מתנשף; קליאו הדאיגה אותו כמות תמיד, הוא כבר לא ידע למה הנערה הבעייתית הזו מסוגלת.
"מתחת למיטה." גילתה קיזה את מקומה של קליאו בלי בעיה.
אורפן נאנח בהקלה.
"קליאו, צאי משם עכשיו." ציווה עליה המכשף בחוסר סבלנות. "אני צריך לדבר איתך."
הנערה יצאה החוצה בבושת פנים, נעמדת על רגליה, מסרבת להביט על פניו של אורפן.
"בואי איתי, יש לנו על מה לדבר." אמר לקליאו בקשיחות, שולח את מבטו החשדן לעברה של קיזה; הוא עדיין לא סמך עליה והתקשה להאמין לדבריה, הוא לא אהב את העובדה שקליאו הייתה עמה באותו החדר, אבל הוא ניחש שהנערה היא זו שנכנסה הנה כיאה להתנהגותה.
"אני זאת שנכנסתי הנה, קיזה לא אשמה." הפילה קליאו את האשמה על עצמה במידה ואורפן יחליט לתקוף את המכשפה. "והיא אמרה לי ללכת ולא הלכתי..." הוסיפה הנערה, מכווצת את שפתיה הקטנות.
קיזה שמעה את דבריה; למרות שקליאו נראית נערה ילדותית ומפונקת, היא ידעה לקחת את האשמה על עצמה וזה היה ראוי להערכה.
"בואי איתי." המכשף משך בידה, קליאו שלחה מבט אחרון לקיזה לפני שיצאה מהחדר יחד עם אורפן.
קיזה חשבה כי יהיה זה קל להתחבר לקליאו, גם אם באופן לא אמיתי, רק בשביל שתוכל לגרום לקרלנסלו לסמוך עליה או לחבב אותה.

מג'יק עסק בניקיונות הבית, הוא אהב את זה וזו לא הייתה בעיה עבורו. המאסטר שלו היה עסוק כהרגלו בקליאו, הכל היה סביבה ואורפן תמיד דאג. מג'יק קיווה שהמאסטר שלו ישוחח איתה ויגיד לה אחת ולתמיד כיצד להתנהג – בתור בת אצולה, היא הייתה רגילה לכל תשומת הלב הזו סביבה. הוא דאג לה, משום שהתנהגותה עלולה הייתה להוביל אותה למקומות בלתי נעימים. היא לא עשתה את זה בכוונה, אבל מג'יק ייחל ליום בו קליאו תתחיל להתנהג בבגרות, המאסטר שלו צריך קצת שקט נפשי, בעיקר עכשיו כשיש לו כל-כך הרבה דברים על הראש; קיזה והבית המכושף למשל.
אורפן עדיין לא סיפר לו על מה דיבר עם קיזה ומה הוא מתכנן לעשות איתה, הוא היה בטוח שהוא יסלק אותה לאחר שפגעה בקליאו, אבל כנראה שהחליט שלא לבסוף.
פתאום, כשהביט הנער מהחלון במטבח, הוא הבחין בקליאו – היא עמדה עם הגב לבית, שיערה מתנופף ברוח.
"הנה היא... והמאסטר חיפש אותה. היא פשוט יצאה מהבית בלי רשות." אמר מג'יק לעצמו בקול מיואש ויצא מן הבית, צועד במהירות לעברה של הנערה.
"קליאו! תחזרי מהר לבית, המאסטר מחפש אחרייך." קרא לה מג'יק, אבל... משהו לא היה נראה כשורה.
זו הייתה הילה רעה, רגליו של מג'יק השתתקו לפתע.
"לעזאזל... מלכודת!"

***

נגמר במתח! מקווה שנהניתם :)

תמונה לסוף:
ספוילר
הצג
אורפן
אורפן
181.png (98.96 KiB) נצפה 199 פעמים
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל Falcongirl2020 על ההודעה:
יאיר900
הלדין
הודעות: 3542
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי הלדין » 03 מאי 2020, 23:59

פרק טוב. קיבלנו תשובה לטבעו של הבית. נדמה לי שקיזה צריכה להינעל על הטקטיקה שלה. אם היא רוצה לפעול דרך קליאו ומאג'יק, היא צריכה את האמון שלהם גם אם מדובר בקונפליקט עם האמון של אורפן. הייתה לה הזדמנות לרכוש את אמונה של קליאו והיא ניצלה אותה על מנת להשיג את אמונו של אורפן. בסופו של דבר, קיזה יכולה לספק לאורפן את התמיכה הרגשית שהצעירים אינם מסוגלים לה. ועל ידי כך יש לה סיכוי להשיג לפחות הזדמנות שהוא יתייחס ברצינות למה שהיא אומרת.

אם להיות כן, חשבתי שכל מדבר טיטור הוא מזימה של המכשפים לדאוג שהזראים לא ייצאו מהערים שלהם. האם מדובר במשהו טבעי?
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל הלדין על ההודעה:
Falcongirl2020
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 04 מאי 2020, 00:21

הלדין כתב:
03 מאי 2020, 23:59
פרק טוב. קיבלנו תשובה לטבעו של הבית. נדמה לי שקיזה צריכה להינעל על הטקטיקה שלה. אם היא רוצה לפעול דרך קליאו ומאג'יק, היא צריכה את האמון שלהם גם אם מדובר בקונפליקט עם האמון של אורפן. הייתה לה הזדמנות לרכוש את אמונה של קליאו והיא ניצלה אותה על מנת להשיג את אמונו של אורפן. בסופו של דבר, קיזה יכולה לספק לאורפן את התמיכה הרגשית שהצעירים אינם מסוגלים לה. ועל ידי כך יש לה סיכוי להשיג לפחות הזדמנות שהוא יתייחס ברצינות למה שהיא אומרת.

אם להיות כן, חשבתי שכל מדבר טיטור הוא מזימה של המכשפים לדאוג שהזראים לא ייצאו מהערים שלהם. האם מדובר במשהו טבעי?
תודה על התגובה :D
קיזה בהחלט צריכה להינעל על הטקטיקה שלה - כעת, היא ראתה שקליאו רוצה להתחבר אליה והבינה שדרכה היא תוכל לקבל את האמון של אורפן.
זה נכון, לקיזה ואורפן יש כמה דברים במשותף, בעיקר העובדה שמגדל הניב הכאיב לשניהם בדרך זו או אחרת.

לגבי מדבר טיטור - המכשפים לא יצרו את המדבר, הוא כבר היה קיים, אך המכשפים ניצלו את מיקומו בשביל למנוע מהזראים להגיע לאזורם של המכשפים ובנו את ערי הזראים כך שהמדבר המסוכן יפריד ביניהם. אותו מכשף לבן כנראה התכוון לנדוד עם משפחתו לעיר אחרת ונאלץ להתגורר עמם במדבר למשך כמה זמן, המדבר בדרך כלל ריק מאדם, גם ממכשפים, ויש בו רק שבטים.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19122
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 14
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 04 מאי 2020, 22:48

אהבתי את הפרק, ואת ההסבר על הקוסמים הלבנים וגם על הבית.
מה שכן, אם זה עשרות שנים, אז בת כמה קסנדרה שהיא זוכרת את זה?

הסצנה עם קליאו וקיזה קצת מבולבלת לדעתי, משהו חסר שם. גם קיזה אמורה להיות יותר מתוחכמת מאשר להעליב את קליאו פשוט אם יהיא רוצה להתחבר עליה.
הסוף הוא טוב, רק שתצטרכי להסביר בהמשך אם זה קסם, מדוע מג'יק לא חש בו.
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל The oldman על ההודעה:
Falcongirl2020
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 04 מאי 2020, 23:32

The oldman כתב:
04 מאי 2020, 22:48
אהבתי את הפרק, ואת ההסבר על הקוסמים הלבנים וגם על הבית.
מה שכן, אם זה עשרות שנים, אז בת כמה קסנדרה שהיא זוכרת את זה?

הסצנה עם קליאו וקיזה קצת מבולבלת לדעתי, משהו חסר שם. גם קיזה אמורה להיות יותר מתוחכמת מאשר להעליב את קליאו פשוט אם יהיא רוצה להתחבר עליה.
הסוף הוא טוב, רק שתצטרכי להסביר בהמשך אם זה קסם, מדוע מג'יק לא חש בו.
תודה על התגובה! :)

המכשפים הלבנים "נכחדו" לפני מאות שנים, קסנדרה ראתה את המכשף הלבן הזה לפני עשרות שנים, הכוונה אולי לפני שלושים שנה או יותר. היא הייתה ילדה, עכשיו היא בערך בת 60+

למען האמת, זאת הייתה היכרות ראשונה ולא חשבתי שקיזה תתחיל "לעבוד" על ההתחלה. קיזה בן אדם קשה וקר, היא צריכה להתאמן על זה או להתכונן לזה, אם היא רוצה לשחק את עצמה נחמדה - זה לא יהיה כל כך פשוט עבורה. מה שכן, היא ראתה שקליאו מעוניינת להתחבר איתה, אז היא בכיוון הנכון. קיזה חכמה והיא תתחיל את התכנית שלה בקרוב - לפני שהיא תנסה להתחבב על הנערים, היא צריכה שאורפן ייתן לה גישה לכך, היא צריכה שאורפן לא יפחד שהיא מסוכנת בשבילם. לאחר מכן, היא תנסה לגעת בליבם של קליאו ומג'יק ולשתף אותם בסיפור שלה, כך שהנערים ינסו לשכנע את אורפן שהיא דוברת אמת והם צריכים לעזור לה. זו בערך התכנית.

לגבי המשפט האחרון שלך - זהו לא קסם, בקרוב תדע.
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל Falcongirl2020 על ההודעה:
The oldman
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 08 מאי 2020, 20:14

מושגים חדשים מהפרקים האחרונים:

יצורים
מקלדון:
שבטים רבים במדבר טיטור נוהגים לצוד את המקלדון לשם מאכל, יצור מדברי דמוי שפן גדול במיוחד בעל קרני אייל (לזכרים יש קרניים גדולות יותר) וגובהו הוא כ70 ס"מ לפחות. המקלדונים חיים בלהקה מתחת לאדמה ויוצאים החוצה בלילות בשביל לצוד מזון. יצורים אלו אינם נדירים, אך הם משמשים למאכל בקרב בני אדם (בעיקר השבטים במדבר) ובקרב יצורים טורפים אחרים, כך שהמקלדונים החמקמקים חייבים להיות זהירים מאוד בשביל לשרוד. הם מהירים וזה היתרון העיקרי שלהם כשהם צריכים להימלט מטורפים וציידים.
המקלדונים ניזונים מזוחלים קטנים והנשיכה שלכם חזקה למדי. לזכרים יש קרני אייל חזקות המשמשות אותם להגנה עצמית ולקרבות בין בני מינם.
ספוילר
הצג
תמונה להמחשה
תמונה להמחשה
מקלדון.jpg (23.27 KiB) נצפה 125 פעמים
מכשפים/כישוף
מכשפים לבנים:
זן נדיר של מכשפים המסוגלים להשתמש רק בכשפים לבנים בניגוד למכשפים השחורים המסוגלים לשלב בכל הצבעים מלבד כשפים לבנים. המכשפים הלבנים התנהלו בדומה למכשפים השחורים - היו להם ערים משלהם וגם שוליות. יש האומרים שנכחדו לחלוטין לפני מאות שנים לאחר שהמכשפים השחורים השמידו אותם בעקבות סכסוך קשה ביניהם (כאשר מכשף שחור הפליל מכשף לבן ברצח ילד קטן, בן למכשפים שחורים מכובדים ביותר המקורבים אל השליטים). המכשפים הלבנים לא היו חזקים במיוחד והכשפים שלהם היו פחות התקפיים ויותר הגנתיים. בניגוד למכשפים השחורים המשתמשים בידיהם, המכשפים הלבנים השתמשו לרוב בשרביטים מפוארים. בזמן שהמכשפים השחורים רצו בעיקר להתחזק - המכשפים הלבנים רצו שלום ושוויון בעולם. הסכסוך גרם למלחמה בין המכשפים ולבסוף הביאה להשמדתם של אלו הלבנים בדרכים אכזריות ולא מוסריות. שואת המכשפים הלבנים זכורה היטב בדפי ההיסטוריה ואין עדיין חרטה מצד המכשפים השחורים (רובם המכריע). למרות שהמכשפים הלבנים נהגו בדרך ארץ אף כלפי הזראים, אף אחד לא האמין להם שהרצח לא נעשה על ידם. הם היו בסדר זה עם זה במשך שנים, המכשפים השחורים חשו פגועים וסרבו להקשיב למכשפים הלבנים, אשר טענו שהסיבה לרצח הגיעה ממניע פוליטי - המכשפים השחורים היו אלו שתמיד שלטו בעולם, המכשפים הלבנים תמיד נחשבו לנחותים יותר והיה סביר שתתחיל להיווצר קנאה בתוכם. היסטוריית קשרי הידידות לא מנעה מהמכשפים השחורים לרצוח את אלו הלבנים ללא רחמים ולכבוש את השטחים שלהם ביד רמה. מה היה המניע האמיתי לרצח הילד על ידי מכשף שחור מאותו הזן? התשובה לכך לא ברורה עד היום, לפחות עד שאורפן והאחרים יגלו עליה בהמשך.
ספוילר
הצג
תמונה להמחשה
תמונה להמחשה
מכשף לבן.jpeg (166.64 KiB) נצפה 125 פעמים
כשפים לבנים:
ישנם כשפים לבנים, אשר בהם לא יכולים להשתמש מכשפים שחורים וההפך. כשפים לבנים נחשבים כשפים "טהורים" שהם ההפך הגמור לכשפים האדומים, המכונים "כשפים אפלים". בעולם זה, כאשר כישוף לבן נפגש בכישוף אדום באזור מסוים (מבנים בעיקר), מוטלת עליו קללה - בדרך כלל הקללה כוללת התרחשויות בלתי נעימות לאנשים הנמצאים שם, כגון: חולי, אי שפיות ועוד.
הקללה ניתנת להסרה אך ורק בעזרת כישוף כתום - מאפייניו של הכישוף הכתום הם הקרובים ביותר לכישוף הלבן, משום שהוא מכיל רגשות טהורים אדירים שמסוגלים לשתק או להעלים לגמרי את הקללה. רוב המכשפים לא מסוגלים להשתמש בכישוף כתום, כך
שהקללה לרוב לא ניתנת להסרה.
בזמן מלחמת המכשפים, אזורים רבים נפגעו מהקללה (אזורים בהם מכשפים שחורים השתמשו בכשפים אדומים כנגד כשפים לבנים) ולכן אותם אזורים נמחקו מהמפה, נאסר על בני אדם להגיע לשם ועד היום אותם אזורים מקוללים נותרו נטושים וריקים מאדם (ישנם יצורים אפלים שיכולים לחיות שם).

***

זהו בינתיים, אם יש לכם שאלות אשמח לענות :)
פרק שלוש עשרה יעלה בשבוע הבא.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19122
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 14
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 10 מאי 2020, 20:47

הייתי שמח לקרוא יותר על המכשפים הלבנים, נראה שהם די תמונת ראי של המכשפים השחורים מבחינות מסוימת, מצד שני לא נראה שבאמת הפריעה להם ההתנהלות של המכשפים השחורים. גם זה שהמכשפים הלבנים די הלכו כצאן אל הטבח, נשמע מוזר.
אני חושב ששווה לעשות עוד מעבר על ההסבר שלהם. בנוסף, האם באמת כולם נהרגו? חלקם נעלמו? יש על זה סיפורים ואגדות?
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל The oldman על ההודעה:
Falcongirl2020
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 10 מאי 2020, 21:58

The oldman כתב:
10 מאי 2020, 20:47
הייתי שמח לקרוא יותר על המכשפים הלבנים, נראה שהם די תמונת ראי של המכשפים השחורים מבחינות מסוימת, מצד שני לא נראה שבאמת הפריעה להם ההתנהלות של המכשפים השחורים. גם זה שהמכשפים הלבנים די הלכו כצאן אל הטבח, נשמע מוזר.
אני חושב ששווה לעשות עוד מעבר על ההסבר שלהם. בנוסף, האם באמת כולם נהרגו? חלקם נעלמו? יש על זה סיפורים ואגדות?
המכשפים הלבנים וההיסטוריה שלהם חשובה להמשך הסיפור. נכון, המכשפים הלבנים מצדם היו יותר רחמנים כלפי הזראים והיו ידידים טובים של המכשפים השחורים, הם מעולם לא התלוננו על מעמדם והרבה פעמים השפיעו לטובה על מכשפים שחורים, למשל: כאשר רצו להעניש זראים ועונשם הומתק על ידם. (פעם השליטים היו אכזריים, אבל פחות מהשליט הנוכחי שהוא בעצם הנכד של השליט של אותה התקופה). הם היו טובי לב, הם לא רצו מלחמות ולמרות שלעתים לא הסכימו עם התנהלות השליטים, כל מה שעשו היה לנסות ולשכנע אותם לפעול אחרת. אחרי שהפלילו אותם, המכשפים השחורים הרגישו כאילו אלו הלבנים תקעו להם סכין בגב והחליטו "להילחם" נגדם, רק שהמכשפים הלבנים לא כל כך החזירו מלחמה, וניסו לדבר אל לב המכשפים השחורים לשווא. המכשפים הלבנים אכן ניסו לעמוד על שלהם ולגונן על עצמם בשעת הצורך, הם לא הלכו כצאן לטבח, אבל הם היו חלשים יותר והכחדתם נעשתה באופן שיטתי וחמור.

השאלות ששאלת מכילות ספויילרים להמשך 8-)
אבל לגבי הסיפורים והאגדות - במגדל הניב כמובן סיפרו לתלמידים שהמכשפים הלבנים הוכחדו ובצדק, אבל תמיד היו כאלו שהאמינו שיש דברים בגו ואולי יש כאלו שמסתתרים או מתחזים למכשפים שחורים. בשביל אורפן לשמוע שמכשף לבן אחד היה חי לפני מספר שנים ולא לפני מאה שנים, היה הלם ועכשיו הוא יחשוב שאולי יש אפילו עוד כאלו שמסתתרים או מתחזים. אגב - אורפן לא באמת יודע מה עוללו המכשפים השחורים ללבנים, הוא רק יודע שהייתה מלחמה והמכשפים השחורים הכחידו אותם לבסוף, כל השואה של הלבנים, לא מוסברת לתלמידים במגדל הניב כמובן.
"הכחדת" המכשפים הלבנים גרמה ללא מעט מכשפים שחורים למרוד, בעיקר כשגילו מה הם עשו להם. נאמני מגדל הניב לא מתארים לעצמם שנשאר מישהו מהם, ואלו רוב המכשפים. כל העניין ההיסטורי הזה יהיה יעיל במרידה של המורדים.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19122
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 14
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 13 מאי 2020, 16:52

הגיוני שזה יהיה ספוילרים, אבל עדיין מעניין.
עם זאת ההסברים החוץ סיפוריים קצת מבלבלים. אולי כדאי לנסח אותם בתור interlude בסיפור, אולי בסגנון שיעורים של אורפן במגדל הנעה שהוא נזכר בהם ?
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 13 מאי 2020, 17:41

The oldman כתב:
13 מאי 2020, 16:52
הגיוני שזה יהיה ספוילרים, אבל עדיין מעניין.
עם זאת ההסברים החוץ סיפוריים קצת מבלבלים. אולי כדאי לנסח אותם בתור interlude בסיפור, אולי בסגנון שיעורים של אורפן במגדל הנעה שהוא נזכר בהם ?
אתה צודק, להבא אשתדל להכניס את ההסברים תוך כדי הסיפור עצמו :)
הפרק הבא יעלה בקרוב, מקווה שאתה סבלני XD
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 14 מאי 2020, 21:46

אז הפרק הבא יעלה מחר או עוד יומיים. אני משתדלת לא להעלות את הפרקים יותר מידי מהר, כך שהקצב יתאים גם לאנשים שעדיין קוראים את הפרקים המוקדמים.

בינתיים, אני אוסיף 3 תמונות של השלישייה שלנו כמו תמיד.

אז מי הדמות האהובה עליכם בסיפור ולמה?
ספוילר
הצג
אורפן סובל מהבישולים של קליאו
אורפן סובל מהבישולים של קליאו
319.jpg (117.94 KiB) נצפה 85 פעמים
ספוילר
הצג
לפעמים הם משגעים אותו
לפעמים הם משגעים אותו
293.jpg (137.9 KiB) נצפה 85 פעמים
ספוילר
הצג
אורפן, קליאו ומג'יק
אורפן, קליאו ומג'יק
90.jpg (199.28 KiB) נצפה 85 פעמים
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 16 מאי 2020, 22:53

הפרק החדש כבר כאן! תיהנו :)


***

פרק שלוש עשרה
תקיפה מסתורית
303.PNG
303.PNG (106.56 KiB) נצפה 66 פעמים

אורפן וקליאו הסתגרו באחד החדרים, קליאו ספקה את כפות ידיה זו בזו והשתדלה שלא להביט על פניו של אורפן בזמן שעמדו ליד הדלת, עיניה התכולות נועצות את מבטן על הרצפה; היא תהתה אם הוא רצה לנזוף בה כמו תמיד, אבל היא באמת ובתמים לא אהבה את האישה הזו קסנדרה, וגם היא לא חשבה שקיזה מסוכנת – אורפן לצערה חשב אחרת ממנה וזה תסכל אותה.
המכשף התבונן על הנערה הצעירה שכל-כך אהב ונאנח, מניח את ידיו על מותניו; הוא לא התכוון לדבר אליה בכעס, אלא בעדינות – הוא פחד עליה, ההתנהגות הזו שלה הייתה עלולה לסכן אותה וזה הדאיג אותו. קליאו תמיד הייתה נערה בעייתית, אמה המבוגרת התייאשה מילדתה לגמרי, ומריאבלה אחותה הבכורה והמסורה ניסתה להשתלט עליה כמה שיכלה.
היעלמותו המסתורית והפתאומית של אב המשפחה הותירה צלקת בליבה של קליאו, אשר הייתה מאוד קשורה אליו, והחמירה את התנהגותה. בנוסף, קליאו הייתה בסך הכל בת שש עשרה, ואורפן היה מוכרח לקרוע אותה ממשפחתה ומתנאי החיים הטובים של בית האצולה בו גרה – הוא תיאר לעצמו כי הגעגועים לאמה ולאחותה לעיתים הקשו עליה והוא הבין אותה.
"אני לא יודעת מה אתה רוצה לומר לי אורפן, אבל אני חושבת שקיזה לא מסוכנת וקסנדרה היא לא אישה טובה כמו שהיא מציגה את עצמה." מיהרה הנערה להציג
את עמדותיה בפני אורפן. "וזה ממש לא יעזור אם תתחיל לצרוח עליי עכשיו..." הוסיפה בקול קטן.
אורפן הניח את ידו הגדולה על ראשה הבלונדיני והמקורזל של קליאו המבולבלת, אשר נשאה באיטיות את עיניה הגדולות מעלה אל פניו של המכשף, ממצמצת בעייפות – הוא חייך אליה.
"אני לא מתכוון לצרוח עלייך, אני רק רוצה לדבר," אמר לה בעדינות. "ואחרי השיחה שלנו, אני רוצה שאת ומג'יק תאכלו טוב ותלכו לישון, אתם צעירים וזקוקים למנוחה." הוסיף אורפן בכובד ראש.
קליאו הנהנה, עדיין מביטה על פניו מלמטה. 'אז הוא לא באמת כועס עליי?' שאלה את עצמה.

הנערה הצעירה ישבה על המיטה ואורפן רכן מולה, עיניה המרהיבות התבוננו עליו בציפייה מלמעלה, ראשה נטה מעט הצידה כנראה מהעייפות שהחלה לגבור עליה. הוא לא ידע מדוע, אבל לאחרונה הוא פחות התקשה להפגין כלפיה את רגשותיו, דבר אשר לא היה אופייני לו.
"קליאו, את צודקת... אני לא אביך, אבל את צריכה להבין משהו לגביי." דיבר אליה ברכות, נושא את עיניו אל פניה. "אני דואג לך..." הוסיף ולקח את ידה, משלב את אצבעותיו באצבעותיה הרזות.
"אורפן..." לחשה הנערה.
"החיים שלך יקרים לי יותר מכל דבר אחר, וכשאת מתנהגת כך אני הופך להיות מודאג." הסביר לה בכנות. "את לא יכולה לצפות ממני לאפשר לך להתקרב אל המכשפה הזו לאחר שפגעה בך."
"אבל... היא לא עשתה את זה בכוונה." אמרה קליאו בעדינות.
"זה לא משנה קליאו, אני לא סומך עליה עכשיו... אני עוד צריך לספר לך ולמג'יק הרבה דברים בקשר אליה. וגם לגבי קסנדרה, אני מבין שנפגעת בשבילי, אבל אני בסדר גמור ואת לא צריכה להתעצבן יותר." השיב לה קצת יותר בקשיחות.
הוא נאנח, עדיין אוחז בידה.
הנערה נשפה באפה, שולחת באיטיות את ידה השנייה אל פניו של אורפן, מלטפת את לחיו ברכות.
המכשף הביט עליה מעט מופתע, כף ידה הקטנה הייתה חמימה למדי על פניו המחוספסים.
"אני מצטערת כל-כך אורפן... אני לא רוצה שתהיה עצוב ומודאג." אמרה בשקט, הבעה עצובה נשקפה על פניה היפים; קליאו לא רצתה שאורפן ידאג בגללה, היא לא תמיד הצליחה לשלוט על התנהגותה הפזיזה או גסת הרוח, היא הכירה את החיסרון הזה בה והבטיחה לעצמה שתנסה להשתנות.
"אל תדאגי, אני אהיה בסדר כל עוד את תהיי בסדר." השיב לה המכשף ברוך, מניח את ידו על ידה המלטפת את לחיו, מתמסר למגע החמים והאוהב הזה - הפעם האחרונה בה מישהו ליטף את לחיו הייתה לפני שנים, אחותו הגדולה נהגה לעשות זאת - אזאלי, עליה חשב פעמים רבות.
קליאו הרגישה שזהו זמן מתאים לספר לאורפן על חלומה, הוא כל הזמן הטריד את ראשה והיא הייתה חייבת לשחרר את זה.
"אורפן?..." אמרה לפתע הנערה בחולשה.
"כן?"
"החלום עלייך היה נוראי, חלמתי שעזבת אותי במקום חשוך אחרי שהכתה אותי." דיברה אליו בקול רועד, עיניה הגדולות נצצו. "א-אל תעזוב אותי... אף פעם."
אורפן נחרד למשמע אוזניו... לעזוב אותה? להכות אותה? כישוף השכחה האכזרי גרם לקליאו לחלום על הפחדים הכי גדולים שלה, וזה רק יחמיר.
"קליאו... תקשיבי לי טוב." ניסה אורפן להתעשת מדבריה המזעזעים, אשר היו רחוקים שנות אור ממה שהוא למעשה הרגיש כלפיה. "אני לעולם לא אעזוב אותך ולא את מג'יק, אתם המשפחה היחידה שלי... תשכחי מכל מה שחלמת, את יודעת כמה אכפת לי ממך." אמר לה אורפן ברצינות, מביט על עיניה שכמעט דמעו. "קדימה קליאו, אני לא רוצה שהדברים האלו יהיו לך בראש..." ביקש ממנה. "אל תבכי..." הוא העביר את אצבעו בעדינות על לחיה הרכה והסמוקה. 'מלאכית קטנה...' חשב וחייך לעברה.
"הבית המכושף גרם לי לחלום את זה, נכון? כי זה אף פעם לא יכול לקרות..." ניסתה לשכנע את עצמה הנערה.
"נכון..." השיב אורפן ברכות, אך בתוך תוכו היה כבר נמאס לו לשקר לה – זה נכון שחלומותיה של קליאו בעקבות כישוף השכחה לא ניבאו שום דבר, אך עדיין הבית המכושף לא היה הגורם לכך. הוא תהה לעצמו אם יהיה כדאי בכל זאת לספר לה את האמת בעתיד. בכל אופן, עכשיו הוא יהיה חייב לשנות את נושא השיחה המדכא ולשמח אותה... כל הדברים השקריים עליהם חלמה קליאו חייבים להישכח ומהר, ייתכן והחלום המטריד היה אחד מהסיבות להתנהגותה של הנערה לאחרונה.
"קליאו, את רוצה להכין ארוחת ערב היום?" שאל אותה לפתע אורפן כמנסה לשנות נושא, יודע כי הוא הולך להתחרט על זה אחר כך.
"ב-באמת?" שאלה הנערה בתדהמה.
"כן... אבל בתנאי שכשיהיה לנו קלקול קיבה, את מטפלת בנו." התלוצץ איתה.
"הבישולים שלי מושלמים! אתה חצוף אורפן!" קראה ברוגז. "אל תדבר איתי יותר לעולם." הוסיפה נחרצות והסבה את ראשה הצידה, מנפחת את לחייה בילדותיות.
"באמת? את זה עוד נראה." גיחך.
ואז הוא התנפל עליה במטר דגדוגים כשחיוך משועשע מתפרש על פניו.
"אורפן! תפסיק! תפסיק עכשיו!" גופה של קליאו החל להתקפל והיא נפלה אחורה על המיטה, צחוקה המתגלגל נשמע ברחבי הבית.
"קודם תלמדי לקח! נראה מי לא תדבר איתי עכשיו! הבסתי אותך!" קרא בניצחון, ממשיך במלאכת הדגדוג.

קיזה שבדיוק עברה ליד דלת החדר בו שהו אורפן וקליאו, שמעה את צחוקה המתגלגל של הנערה.
'אז ככה קרלנסלו 'מעניש' את השותפה שלו...' חשבה קיזה, נזכרת כיצד לואיס אדונה היה מעניש אותה בעזרת מכות עד זוב דם – קרלנסלו לעולם לא ירים יד על הנערים הללו גם כאשר הם מעצבנים אותו.
היא ניחשה שאורפן כבר כנראה הרגיש בהילתה ליד הדלת והתעלם מכך, אך היא בכל זאת פתחה אותה מעט ובזהירות, רק בכדי להציץ על שני הצעירים – היא לא ידעה מדוע, אבל היא פשוט רצתה לראות את זה...
דרך חריץ קטן היא התבוננה על השניים; קליאו, אשר דמעה מצחוק, שיערה הבלונדיני פרוע מתמיד, תפסה באחת הכריות וזרקה אותה על פניו של המכשף בהפתעה בכדי שיחדל לדגדג את מותניה.
"טוב... זהו, למדת לקח." הוא הניח לגופה המוטל על המיטה, מתנשף ומחייך לעברה.
"אורפן... אני עוד אנקום בך!" קראה בילדותיות, מתיישבת ומתנשפת גם היא. "אבל עכשיו לפחות אני מרגישה יותר טוב." הנערה חייכה אליו במתיקות.
"אני שמח..." השיב לה באהבה.
כשקיזה התבוננה על פניו, על הדרך בה הוא הביט על הנערה הזראית – היא הרגישה מוזר, היא לא הצליחה לפענח את רגשותיה לגמרי, אך הם היו קשורים אל היחס שהייתה רגילה לקבל על ידי לואיס. האם... גם היא הייתה רוצה שמישהו יתבונן עליה באהבה ממש כמו שקרלנסלו הביט על הנערים הללו? המחשבות סביב אדונה העירו את געגועיה אליו מחדש, היא הייתה רגילה שיש מישהו מעליה, מישהו שמצווה עליה מה לעשות... היא לא הייתה רגילה לפעול באופן עצמאי, אף על פי שאדונה סמך עליה והיא קיוותה שתצליח לבצע את משימתו בעניין קרלנסלו וצירופו אל המורדים. כעת, היא הייתה חייבת לשנות גישה ולהראות למכשף האדיר הזה שהיא באה לטובתו ובעיקר לטובתם של הנערים, היא תצטרך לעמוד לצדו ולעזור לו בהשגחה על שני הזאטוטים.
'ואחרי זה... אתחבר אליהם ואגע בליבם, הם יהיו חייבים לשכנע את קרלנסלו לעזור לי. הילדה היא מטרה פשוטה, גם הילד הוא לא בעיה.' היא המשיכה להסתכל על קרלנסלו וקליאו. 'אני בעיקר צריכה להתביית על הפרחחית הבלונדינית והחלשה, אתקרב אליה כמה שיותר ואם לא תהיה לי ברירה אצטרך לאיים על קרלנסלו איתה.' המכשפה הרגישה נחושה מתמיד, גם אם תצטרך לשחק את עצמה ליד המכשף והנערים, היא תעשה את זה בקלות – לואיס היה חשוב לה יותר מהכל, והיא הייתה צריכה את הכוח של קרלנסלו בכדי להשלים את משימתו.
הם חייבים לצאת לקונסטלין בהקדם האפשרי; המורדים האחרים לא יודעים על חטיפתו של מנהיגם בידי סאריון הארור, יחד עם קרלנסלו הם יצטרכו לפרוץ למגדל הניב ולהציל אותו! 'אין זמן, סאריון לא נתן זמן מדויק, אבל אם לא אגיע לשם בקרוב, המצב יהיה רע.' היא חרקה בשיניה – הזעם מתחיל לגעור בה שוב.
"הו, גברת מכשפה כאן." אמרה לפתע קליאו, לאחר שפתחה את הדלת לרווחה והבחינה בקיזה.
המכשפה התעשתה מיד, היא ידעה שזה יקרה, אך לא נחפזה להימלט.
קיזה נשמה עמוק והביטה למטה על פניה של קליאו, אשר המשיכה להביט עליה בעזרת עיניה התכולות. המכשפה ניסתה לחייך אליה, בתקווה שזה ייצא משכנע.
קליאו מיד החזירה לה בחיוך גדול ומתלהב.
'כמה מוזרה הילדה הזו... למה היא מחייכת אליי בחזרה אחרי איך שהתנהגתי כלפיה?' שאלה את עצמה קיזה, היא לא הייתה רגילה לדברים מעין אלה.
קליאו לא באמת הבינה למה קיזה מחייכת אליה פתאום אחריי היחס הקר שלה כלפיה, אך היא ניסתה להיות נחמדה; בדרך כלל קליאו נהגה להיות גסת רוח כלפי אנשים חדשים בקרבת אורפן, אבל כרגע קיזה סקרנה אותה בעיקר בגלל היותה מכשפה, הנערה קיוותה כי בהמשך היא תלמד אותה לפחות כישוף אחד בזמן שאורפן מסרב בתוקף ללמד אותה.

המכשף נעמד מאחורי קליאו המחויכת, קיזה לעומתה מיד מחקה את החיוך המוזר מפניה וחזרה להבעתה הקשוחה – הדבר גרם לקליאו לצחקק וזה הביך אותה.
אורפן הסתכל על המכשפה בחוסר רגש.
"קיזה, מחר נשב כולנו בסלון ואני אסביר לילדים את הכל... עדיין לא החלטתי דבר בקשר לזה, כך שאין מה למהר." פסק אורפן בכובד ראש והתכוון ללכת, אך המכשפה לפתע תפסה בידו, קליאו הביטה על השניים בחוסר הבנה.
"אין מה למהר?... כבר שכחת? הם עלולים להרוג את האדון שלי!" קראה קיזה במצוקה, נחרדת מדבריו של קרלנסלו.
'האדון שלה?...' חשבה קליאו מבולבלת. 'הכוונה כמו אורפן ומג'יק?' שאלה את עצמה.
אורפן שחרר את ידו מאחיזתה, כשהוא לא פונה להביט על פניה. "זה לא פשוט כמו שזה נראה, יש הרבה דברים שאני תלוי בהם." אמר בקשיחות. "אם את רוצה שאעזור לך, אל תאיצי בי. אני לא חושב שהם יהרגו אותו כל-כך מהר, הם לא טיפשים והם ישתמשו בו. הדאגה שלך עוד תגרום לך לפעול בפזיזות ואני לא מאשים אותך." אורפן ידע כמה מכשפי מגדל הניב אוהבים לשחק ברגשות של האויבים שלהם, להרוג את מנהיג המורדים לא ייתן להם דבר ואף יעצים את רגשות הנקמה של קרוביו – דבר שיחזק את אנרגיית הכשפים שלהם. קיזה לא יכלה לחשוב בבהירות והוא לא האשים אותה, האדם שהיא אוהבת נחטף לנגד עיניה והיא לא ידעה מה מצבו. אם במקרה
קליאו או מג'יק היו נחטפים, הוא כמובן היה מגיב בדומה לה ולא מחכה לרגע אחד נוסף, אך זה לא היה חכם. מלבד זאת הוא עדיין לא סמך עליה מספיק בכדי לצאת למסע שלם ומסוכן יחד עם הנערים. האם להגיע אל קונסטלין ולהיווכח שהיא אכן דוברת אמת על המלחמה יהיה הדבר הנכון לעשות?
קיזה נראית מודאגת מתמיד, אך כשהיא חשבה על דבריו של קרלנסלו לעומק – הם היו נכונים ואולי היה עליה לשמור על איפוק עד כמה שזה יהיה קשה. לבסוף, היא האמינה, כי תצליח לשכנע אותו ויהי מה.
לפתע קליאו נעמדה מול אורפן, הוא הביט עליה מטה בחוסר הבנה.
"קיזה רוצה להציל את המאסטר שלה, אני ומג'יק היינו עושים הכל בשביל להציל אותך... למה שלא נעזור לה?" שאלה הנערה את המכשף.
קיזה הייתה מעט בהלם; זה היה מהיר מידי, הנערה אפילו לא ידעה את כל הסיפור מאחורי זה עדיין.
"קליאו, אל תדברי לפני שאת יודעת את כל התמונה. את-"
ללא כל הכנה, נשמע פיצוץ גדול בקרבת הבית, אשר עצר את דבריו של אורפן וגרם לבית לרעוד, קליאו כמעט מעדה אחורה, אורפן מיהר לתפוס בגופה הפגיע והצמיד אותה אליו כשהיא נאנקת בחולשה.
"מה לעזאזל?!" צרח אורפן. "רגע... מג'יק." עיניו של אורפן נפערו בבהלה; מג'יק היחיד שהיה בקומה למטה.
המכשף הניח לגופה של הנערה. "קליאו, תישארי פה, תזכרי על מה דיברנו." אמר לה מתנשף, וירד במהירות במדרגות.
"תקשיבי לו." הציעה קיזה לנערה המבוהלת, וירדה מיד אחריו.
"אוי לא..." קליאו החליטה לעשות כדבריו של אורפן הפעם ונכנסה חזרה לחדר, אך ניסתה להשקיף על המתרחש מהחלון.

אורפן וקיזה יצאו מהבית במהירות, מאחר ומג'יק לא נראה כלל בקומה למטה – המכשף נכנס להיסטריה. כל הזמן הזה הנער היה למטה וניקה את הבית...
לחרדתו של אורפן, ממש מולם ובמרחק לא רב מהבית, גופו של מג'יק היה מוטל על החול.
"'מג'יק!" צרח אורפן באימה ורץ לעבר הנער כשקיזה בעקבותיו.
ברגע שהנער שמע את קולו של המאסטר שלו, הוא פקח את עיניו הירוקות בהפתעה.
אורפן רכן לידו מתנשף, קיזה הביטה סביב – הדבר שפגע בנער לא היה בסביבה, בנוסף לא הייתה הילה של מכשף זר. 'מוזר.' חשבה המכשפה ושילבה את ידיה.
"מג'יק... אתה בסדר?!" שאל אותו המכשף בדאגה, מרים בזהירות את פלג גופו העליון של מג'יק המבולבל.
"מ-מאסטר... מה קרה לי?" שאל הנער בחוסר הבנה, בוהה על פניו של אורפן.
מג'יק לא זכר מה קרה לו... משהו או מישהו תקף אותו בזמן הזה – לא היה מדובר במכשף, אורפן חשד שאולי היה מדובר ביצור כלשהו... אסור היה לו להשאיר את מג'יק לבדו! השוליה שלו ידע להגן על עצמו, אבל לא היה עדיין חזק דיו בשביל להתמודד עם יצורים חזקים ממנו.
"מג'יק, כואב לך משהו? איך אתה מרגיש?" שאל אותו המכשף הנסער בזמן שעזר לו לקום על רגליו הצעירות, ידיו מעט רעדו מהלחץ שתקף אותו כשראה את מג'יק על החול וזיעה החלה לבצבץ על מצחו.
"א-אני מרגיש בסדר." גמגם הנער הבלונדיני בעת שעמד מול אורפן. "אני לא זוכר מה קרה לי, אני רק זוכר שניקיתי את המטבח... אני לא יודע מה אני עושה מחוץ לבית." דיבר הנער במהירות, מתנשף ונסער מתמיד, עיניו החלו לדמוע.
"היי, תירגע... יש הרבה יצורים במדבר הזה, אני מניח שאחד מהם פשוט השתעשע איתך וגרם לך ליפול... ואתה פשוט לא זוכר." ניסה המכשף להרגיע את הנער, מצמיד אותו אליו לחיבוק אוהב.
בתוך תוכו זה הדאיג אותו מאוד והוא היה מוכרח לגלות מה קרה למג'יק; מי היה היצור הארור אשר העז לפגוע בשוליה שלו?! העובדה שהיצור או מה שזה לא יהיה התעסק עם מג'יק באיזו שהיא דרך, גם אם לא פצע אותו באמת – גרמה לאורפן לזעום ולרצות להרוג אותו. לדאבונו של אורפן, הוא לא ידע על כל היצורים השוכנים במדבר טיטור, הוא אמנם היה בקיא בתחום יותר מאדם רגיל, אך גם הוא לא ידע הכל.
"מאסטר, זה דיי מפחיד... אולי זה קשור לקללה שקסנדרה דיברה עליה." דיבר מג'יק בפחד בזמן שאורפן חיבק אותו.
"בזכות כישוף השכחה, הקללה הוסרה. אין לך מה לדאוג, העיקר שאתה בסדר." השיב לו אורפן והניח לגופו. "אבל... ממה נגרם הפיצוץ?" שאל לפתע.

"קרלנסלו! מג'יק!" קראה להם קיזה; היא עמדה במרחק לא רב מהם, ממש מאחורי הבית. כנראה שהיא מצאה משהו חשוד. אורפן ומג'יק החלו לרוץ לעברה, ולבסוף נעצרו לפני בקע דיי גדול שנוצר באדמה.
בעוד הנער הביט על הבקע בפליאה, אורפן יכל לחוש בהילה מוכרת – הבקע הזה נוצר כתוצאה מכישוף בו השתמש למעשה מג'יק.
"נראה שניסית לתקוף אותו..." אמר אורפן לנער ושילב את ידיו. "כל הכבוד מג'יק, אם היית פוגע בו –"
"מאסטר, השתמשתי בכישוף ואני לא זוכר?!" שאל הנער בחרדה את אורפן לידו.
"כך זה נראה..." השיב אורפן לנער.
'לפחות הוא מרגיש בסדר... זאת כבר הקלה.' חשב אורפן בראשו, מניח את ידו על כתפו של הנער המודאג, אשר בטח באורפן בכל ליבו.
"אז הפיצוץ נגרם כתוצאה מהתקפתו של מג'יק." הסיקה קיזה, עוברת להביט על הנער. "ולא הצלחת לפגוע בו, אתה באמת לא זוכר שום דבר מכל מה שקרה?" שאלה אותו.
"אני לא זוכר... אבל נראה שהוא לא באמת פגע בי." ענה לה מג'יק, עדיין מבולבל מכל הסיטואציה המוזרה הזו, הוא היה מיוזע ושיערו היה פרוע.
"הוא גרם לך להתעלף." אמר המכשף בכעס. "בואו נכנס פנימה, אני בטוח שזה היה בסך הכל יצור אידיוט שרצה להבהיל אותך." הוסיף בנוקשות. 'אם רק הייתי תופס אותו... הייתי גורם לו לשלם על כך שהתעסק עם מג'יק. המדבר הזה מסוכן, עליי להישאר קרוב אל הילדים.' חשב המכשף בנחישות, והשלושה התקדמו חזרה לבית.

אורפן, מג'יק וקיזה ישבו סביב השולחן הערוך היטב, קליאו הגישה להם את האוכל בהתלהבות, מזמזמת שיר לא מוכר תוך כדי שהיא הולכת למטבח וחוזרת כל פעם
עם מנה חדשה; הנערה הצעירה השתמשה ככול הנראה בבשר המקלדון שקסדנרה נתנה להם, וחתכה ירקות לצד התבשיל הבשרי.
אורפן ומג'יק פחדו לטעום את המאכלים של קליאו, אף על פי שהריח היה מגרה והם היו מורעבים.
קיזה הבחינה במבטיהם המבועתים של המכשף ושולייתו בחוסר הבנה; היה לה מוזר להרגיש מעורבת בחייו של קרלנסלו האגדי, אך רק כעת היא באמת יכלה לראות בבירור שהוא בסך הכל בחור צעיר שמקדיש את חייו לטיפול בשני הילדים שלקח תחת חסותו. אורפן עדיין היה קר אל קיזה, הוא לא התייחס אליה כאחת מהם ופנה אליה רק כאשר היה זה קשור אל קליאו או מג'יק, אך המכשפה הרגישה שהיא בדרך הנכונה וקליאו כבר רצתה לעזור לה להציל את לואיס אדונה, היא רק צריכה לספר לה עוד ולהגיע לליבה, כך שקרלנסלו כבר לא יוכל לסרב לה – הנערה הייתה המפתח, ממש כמו שלואיס אמר לה בעבר.
"מ-מאסטר... איך יכולת לתת לה לבשל?" לחש מג'יק לאורפן שלידו. "אנחנו כולנו נחלה..." הוסיף בייאוש.
"אין ברירה, אני מבטיח שזה יהיה חד פעמי. תהיה חזק מג'יק." ניסה לחזק אותו אורפן מהצד.
לפתע מג'יק חש כאב חד בראשו שעבר לאחר מספר שניות, זה היה מוזר...
'מה זה...?' שאל את עצמו מג'יק, הוא התחיל להרגיש עצבני בלי סיבה, התחשק לו להכות מישהו. זה מעולם לא קרה לו... הראש לו פעם, לבו החל לפעום גם הוא בעוצמה.
"בסדר! אתם מוזמנים להתחיל לאכול את התבשילים המדהימים שלי!" קראה קליאו בהתרגשות וישבה גם היא מול השולחן; לפני כל אחד מבני החבורה הונחה צלחת ובה התבשיל החשוד.
"היי, קליאו, למה שלא תאכלי את קודם?" ביקש ממנה אורפן בקול מהוסס. "מגיע לטבחית לאכול מתבשיליה ראשונה." הוסיף עם חיוך מטופש.
"לא אורפן, זה לא יהיה מנומס מצידי בתור גברת מהמעמד הגבוה." השיבה הנערה בשחצנות ומזגה לעצמה כוס מים עם חיוך מרוצה.
"אוח... באמת." גנח אורפן בייאוש, מקווה שהפעם האוכל יהיה פחות נורא.
פתאום, נעמד מג'יק על רגליו, כולם הביטו בו בחוסר הבנה.
"מג'יק?..." שאל המכשף, נושא את עיניו אל הנער.
"אף אחד לא רוצה לאכול את האוכל המסריח שלך קליאו, לא מספיק שהמאסטר כל היום סביבך, את גם רוצה להרעיל אותו. את כפוית טובה!" קרא מג'יק, גופו הצעיר רעד באופן בלתי רגיל. "את חלשה ולא מועילה בכלום!!" הוא לקח את הסיר המלא בתבשיל המקלדון וזרק אותו על הרצפה כך שכל התכולה בו נשפכה החוצה – הכל קרה כל כך מהר ומרוב ההלם אף אחד לא הצליח לעצור אותו בזמן.
"'מג'יק!" קרא אורפן ברוגז. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" צרח עליו המכשף, הוא לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו... מה לעזאזל עבר על הנער הזה?!
קליאו נפגעה, בדרך כלל היא הייתה עונה לו והם היו מתווכחים כמו תמיד, אבל היא מעולם לא חשבה שמג'יק יגיד לה את הדברים האלה ויהרוס את הארוחה שהכינה; היא ישבה בשקט על הכיסא, משפילה את מבטה מטה.
קיזה הסתכלה עליה ואז על אורפן, אשר המשיך לנזוף במג'יק על מעשיו. 'משהו כאן מסריח. שינוי קיצוני בהתנהגות של נער עדין יכול להיות רק דבר אחד – גורם חיצוני.'
"מג'יק, מה קרה לך? דיברת לקליאו לא יפה והרסת את האוכל שבישלה." אורפן עמד מול הנער שנראה יותר מבולבל לפתע. אורפן הרגיש מודאג, מג'יק מעולם לא התנהג כך... גם כאשר שני הילדים היו רבים כהרגלם בכל הקשור לבישולים.
"א-אני לא יודע! עזוב אותי!" קרא הנער, ניסה לדחוף את המאסטר שלו ולאחר מכן רץ במעלי המדרגות כשהוא מתנשף.
"מג'יק!" אורפן הנסער עלה מיד אחריו.
"אני מרגישה שזה לא מג'יק..." אמרה לפתע קליאו, קיזה הסתכלה עליה. "זה לא יכול להיות שהוא התנהג ככה. תמיד היינו מתווכחים, אבל לא ברצינות." הוסיפה בקול עצוב.
"בקרוב נגלה מה קרה לו." השיבה לה המכשפה וטעמה בכל זאת מהאוכל שבצלחת מולה. "זה לא כל-כך נורא." ניסתה קיזה להחמיא לנערה, אבל זה היה נורא.
"תודה." ענתה קליאו בקול קטן, עדיין מודאגת מהתנהגותו של מג'יק כלפיה.

***

אז מה באמת קרה למג'יק ולמה? התשובות בקרוב.

תמונה לסיום:
ספוילר
הצג
אורפן, קליאו ומג'יק
אורפן, קליאו ומג'יק
321.jpg (81.84 KiB) נצפה 66 פעמים
הלדין
הודעות: 3542
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי הלדין » 17 מאי 2020, 07:59

פרק נחמד. מפתיע שנערה ממעמד גבוה כמו קליאו בכלל מבינה או מוכנה לעסוק בבישול. אני מניח שבנסיבות רגילות אורפן הוא מי שמבשל היות והוא המבוגר האחראי. קליאו כנראה צעירה מדי מכדי להשתמש בחוסר הניסיון שלה בתחום כתירוץ לבישול עם אורפן. לגבי החלום של קליאו, החלק הראשון יכול להתקיים, נראה לי, אבל היא תצטרך להיות מאד מעצבנת בשביל שזה יקרה ואורפן אכן תכנן לנטוש אותה בטוקאדין.

החמימות של אורפן בטח מבלבלת את קיזה אחרי הסגירות והקור של לואיס.

לגבי מאג'יק, מפתיע לראות מישהו עדין כמוהו מתפרץ בכזאת פתאומיות. למען האמת, אין ספק שהמאורעות שהם עברו השפיעו גם עליו. הוא פשוט יותר מופנם מקליאו.
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל הלדין על ההודעה:
Falcongirl2020
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 108
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 17 מאי 2020, 13:27

הלדין כתב:
17 מאי 2020, 07:59
פרק נחמד. מפתיע שנערה ממעמד גבוה כמו קליאו בכלל מבינה או מוכנה לעסוק בבישול. אני מניח שבנסיבות רגילות אורפן הוא מי שמבשל היות והוא המבוגר האחראי. קליאו כנראה צעירה מדי מכדי להשתמש בחוסר הניסיון שלה בתחום כתירוץ לבישול עם אורפן. לגבי החלום של קליאו, החלק הראשון יכול להתקיים, נראה לי, אבל היא תצטרך להיות מאד מעצבנת בשביל שזה יקרה ואורפן אכן תכנן לנטוש אותה בטוקאדין.

החמימות של אורפן בטח מבלבלת את קיזה אחרי הסגירות והקור של לואיס.

לגבי מאג'יק, מפתיע לראות מישהו עדין כמוהו מתפרץ בכזאת פתאומיות. למען האמת, אין ספק שהמאורעות שהם עברו השפיעו גם עליו. הוא פשוט יותר מופנם מקליאו.
תודה על התגובה :)
קליאו אמנם בת אצולה ולפעמים היא שחצנית בקשר לזה, אבל היא לא תמיד אהבה להיות כזאת, בעיקר כי היא לא יכלה לבשל וזה התחביב שלה, אפילו שהיא ממש לא טובה בזה עכשיו. בדרך כלל, למעשה מג'יק היה מבשל, אורפן הוא לא טיפוס שמבשל. אתה באמת חושב שאורפן יהיה מסוגל לנטוש את קליאו? :shock:
אכן, החמימות של אורפן כלפי הנערים מבלבלת את קיזה אחרי הסגירות והקור של לואיס.
לגבי מג'יק, בקרוב תראה שההתפרצות הזו היא לא טבעית ויש לה קשר לתקיפה המסתורית.
הלדין
הודעות: 3542
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי הלדין » 17 מאי 2020, 14:15

ובכן, בהנחה ואורפן מאמין לקיזה, בטווח הארוך, קליאו תהיה בסכנה בכל מקום שהוא ישאיר אותה כך שהדבר הנכון מבחינתו היא להשאיר אותה תחת הגנתו. אם אורפן לא מאמין לקיזה, היות והוא מגנט מהלך לצרות, הדבר הנכון מבחינתו היא להשאיר את קליאו בקרב משפחה ידידותית של זראים ולהמשיך הלאה בנדודיו. זה בדיוק מה שהוא עשה, למיטב הבנתי, לפני ששב לעיר הולדתה של קליאו. מאג'יק, לעומת זאת, עדיין דורש הכשרה כשולייתו ויכול לספק לו הגנה במקרה של התקפה ממגדל הניב. וברור לי שמדובר במשהו על טבעי. למאג'יק יש פתיל הרבה יותר ארוך מקליאו ואני מניח שההתפרצות האמתית שלו תבוא במעוז המורדים כשהוא יתחרה על תשומת הלב של המאסטר שלו עם המורדים.
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל הלדין על ההודעה:
Falcongirl2020

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה