דחיית דרקוניקון 2020
בחודשים האחרונים גילגלנו הצלות חוסן אינספור פעמים, גייסנו את מיטב הכוהנים מכל רחבי היבשות שיטילו לחשי ריפוי, שיחקנו שוב ושוב פנדמיק, אבל למרות כל המאמצים של מיטב ההרפתקנים וההרפתקניות, אנו נאלצים להודיע על דחיית הכנס.
הצטרפו לרשימת הדיוור שלנו לעדכונים וקראו פרטים נוספים באתר דרקוניקון.

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
דיוגנס
הודעות: 88
הצטרף: 25 יולי 2019, 11:10
מיקום: משחק שחמט עם דרקון

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי דיוגנס » 10 אפריל 2020, 14:57

Falcongirl2020 כתב:
10 אפריל 2020, 14:29
אני תמיד חוששת מהסצנות האלו בכתיבה.
חשש, זה רק פחד מעצמך. את צריכה להכיר את עצמך, וכך לא תחששי לעשות דברים שאת יכולה לעשות.
זה לא שאני מנצח, אלא שמי שנגדי תמיד מפסיד.
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 10 אפריל 2020, 15:21

יאיר900 כתב:
10 אפריל 2020, 14:57
Falcongirl2020 כתב:
10 אפריל 2020, 14:29
אני תמיד חוששת מהסצנות האלו בכתיבה.
חשש, זה רק פחד מעצמך. את צריכה להכיר את עצמך, וכך לא תחששי לעשות דברים שאת יכולה לעשות.
תודה יאיר, אזכור את זה :)
אתה רוצה לענות על השאלון?
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 11 אפריל 2020, 06:47

עבדתי הרבה זמן על הפרק הזה, אחד הפרקים הקשים והמעייפים שכתבתי בחיי... אני מקווה שתיהנו! :)
הפרק עמוס במידע ויש בו הרבה אקשן ונקודת מפנה חדשה - מוכנים?

פרק עשירי

קרב לאור ירח
300.PNG
300.PNG (98.23 KiB) נצפה 88 פעמים
"ל-לא..." החלה למלמל קליאו תוך כדי חלום, גופה הקטן והרזה נע בחוסר נוחות על המיטה. אורפן אשר ישב על ידה כאוב מתמיד, ליטף בעדינות ובאהבה את פניה הרטובים מזיעה.
"קליאו, אני כאן... את חזקה ואת תעברי את זה..." לחש לה ברוך ונשק למצחה.
"לא... לא... בבקשה..." הנערה גנחה ונאנקה מפחד, מכווצת את פרצופה ספוג הזיעה בבכי.
אורפן הרגיש כיצד הוא מתמלא בצער חסר גבולות – להביט על האדם הכי יקר לו בעולם, שהיא בסך הכל נערה חסרת אונים, סובלת עד מאוד ולא יכולה לישון במנוחה – זה הרס אותו מבפנים. כישוף השכחה אכן היה אכזרי, אבל בזכותו קליאו יכלה
שוב לחייך ביום. המכשף הבטיח לעצמו שיתמוך בה עד שהסיוטים הקשים יחלפו ויאפשר לה להרגיש בטוחה בחיקו.
אורפן נשכב מול קליאו, מצמיד את ראשה אל חזהו בזמן שהמשיכה למלמל ולייבב באימה.
"ששש... נסיכה קטנה, אני יודע כמה זה קשה..." לחש לה המכשף הנאה בכאב. "אנחנו נעבור את זה יחד, לא אתן לאף אחד לפגוע בך." הוסיף בנחישות, עוטף את גופה השברירי בעזרת ידיו החסונות.
'היא כה פגיעה... הלוואי וכל זה לא היה קורה מעולם, קליאו הייתה צריכה להישאר בביתה החם והאוהב בטוטוקנטה...' חשב אורפן, מניח את סנטרו על ראשה.
בזמנים קשים כמו אלו, הצטער אורפן כל-כך על היותו מכשף, לאף אחד ובייחוד לקליאו, לא היה מגיע לסבול באשמתו.
הסיוטים יחמירו בהדרגה עם כל יום, ידע אורפן, ועליו להיות חזק בשביל הנערה הזו. הוא תהה על מה היא חלמה; כישוף השכחה הנדיר היה גורם לאדם שהוטל עליו הכישוף, לחלום סיוטים הקשורים בעיקר לפחדים האמיתיים בחייו.
נראה כי קליאו אכן הרגישה בטוחה בין ידיו ורעידותיה נפסקו אט-אט.

מג'יק לא הלך לישון, למעשה הוא אפילו לא נכנס לחדר שלו. הנער הסקרן והמודאג ניסה להקשיב לקולות הבוקעים מן החדר בו שהו המאסטר שלו וקליאו. מג'יק עמד קרוב למדי לדלת החדר; הוא שמע את אורפן לוחש לקליאו ואת קולות הסבל שלה – כעת, היה לו ברור יותר מתמיד – קליאו סבלה מסיוטים ואורפן רצה להיות לצידה. מג'יק שיער כי כישוף השכחה היה הגורם לכך... אך עד מתי קליאו תמשיך לסבול מהסיוטים?
מג'יק נאנח, הבעה עצובה נשקפת על פניו הצעירים; המאסטר שלו עשה ככול שביכולתו להגן ולשמור עליהם, הוא ידע כמה אורפן סבל לצפות בקליאו נאבקת בסיוטים ולא רצה שהוא יהיה שותף לזה.

מאחר וחלום הבלהות של קליאו לא אפשר לה לישון, היא התעוררה בבהלה ופקחה את עיניה הגדולות בהפתעה, מתנשמת בכבדות.
"התעוררת..." אמר לה אורפן בקול שקט, מתבונן עליה באהבה; הוא חזר לשבת על ידה לפני שהתעוררה, משום שהוא לא ידע עד כמה המצב יביך אותה כשתראה אותו שוכב מולה בכדי להרגיע אותה בזמן הסיוט.
"אורפן..." אמרה קליאו בחולשה. "אני חלמתי חלום רע מאוד..." הוסיפה בקול קטן.
"הכל בסדר... זה רק חלום." השיב לה ברוך. "זה קורה." הוסיף ושלף מכיסו מטלית קטנה בכדי לנגב את אגלי הזיעה שהצטברו על פניה היפים של הנערה.
"אני... לא רוצה לחלום את זה יותר, אורפן." דיברה אליו קליאו, בוהה עליו בחוסר אונים בזמן שניגב בעדינות את פניה החלקות. "אני... מפחדת כל-כך..." הוסיפה מפוחדת.
לבו של אורפן התכווץ בקרבו למשמע דבריה, אך הוא ניסה להשתלט על עצמו.
"קליאו, זה רק-"
"לא... אתה משקר לי. תמיד אמרת שחלומות רעים מבשרים משהו או שהם נבואיים... אתה אומר את זה כדי להרגיע אותי, אף פעם לא היית כנה איתי." אמרה הנערה ברוגז. "אני יכולה להיות חזקה ולהתמודד עם הכל."
"את לא." השיב לה נחרצות. "אני רק רוצה לה-"
"עזוב אותי אורפן." היא הפנתה לו את גבה בשכיבה, נושפת באפה הקטן והרטוב מבכי.
היא כמובן צדקה; אורפן תמיד היה מגונן עליה יתר על המידה והרגיש שזה אינו בשליטתו. החלום הרע אותו חלמה כעת היה רק קצה המזלג... וזה הדאיג אותו.
"קליאו..." אורפן נאנח בכאב, שולח באיטיות את ידו אל ראשה, אך משהו פתאומי עצר בעדו; הוא חש בהילתו של מכשף בעל עצמה במרחק לא רב מהם, ההילה הזו באופן מוזר הייתה מוכרת לו.

"סאריון..." סינן לואיס בשנאה מבין שפתיו. "כלבו הנאמן של השליט." המכשף גדול הממדים הביט בעוינות על שליח מגדל הניב, אשר לפט בחוזקה את צווארה של קיזה.
"נחמד לדעת שאתה זוכר אותי." סאריון חייך לעברו בארסיות, מקרב את ידו הזוהרת באדום אל ראשה של הבחורה. "השליט קיבל דיווח עליכם, מפניו לא תוכלו להסתתר עוד. מורדים."
"מה אתה רוצה?" שאל אותו לואיס בקולו העמוק. "שחרר את השפחה שלי." הוסיף.
"א-אדוני." ניסתה קיזה לדבר, אך סאריון מיד חיזק את אחיזתו בצווארה.
"שקט." קטע אותה המכשף ממגדל הניב.
קיזה נאנקה, מתקשה לנשום.
"אם לא תספר לי כאן ועכשיו היכן שאר המורדים נמצאים, אני אהרוג את השפחה היקרה שלך." איים סאריון על לואיס, מרוצה מעצמו.
סאריון היה אדם יהיר, אשר חשב אך ורק על טובתו. לואיס הכיר אותו עוד בימים עברו; המכשף בעל עיני הלבנדר, תמיד העריץ את השליט והשתוקק להיות מספר אחד בשבילו, הוא היה נער תחרותי וקינא בכוחותיו של קרלנסלו בן גילו. לואיס היה אז מכשף צעיר ומוכשר והתמנה למורה מחליף באחד מן הימים, ובכך היה נוכח להתנהגותו הבזויה והבריונית של הנער, שבעיקר התנכל לקרלנסלו וחברו הטוב הרטייה. עם זאת, קרלנסלו הצעיר לא שתק לו והפגין עמידות וכוח רב כנגדו. בכל פעם שני המכשפים הצעירים התחרו זה בזה ובכל פעם סאריון הוא זה שהפסיד.
לואיס ידע מתוך הסתכלות על מעשיו של הנער, כי סאריון יהפוך יום אחד למכשף רשע במיוחד והיום הוא הבין שצדק. נאמנותו לשליט נבעה למעשה אך ורק מאהבתו העצמית – מעמדו בתור השליח הבחיר ביותר של מגדל הניב הסב לו גאווה.
"לעולם לא אספר לך. אתה פחדן אם אתה מעדיף לרצוח שפחה ולא להתמודד איתי פנים מול פנים." דיבר אליו לואיס. "כשפי המהירות האדומים שלך זה כל מה שאתה יודע. קרלנסלו תמיד יהיה טוב ממך." לואיס ידע מה היא חולשתו של סאריון – פגיעה בגאווה ובכבוד שלו, לא היה קשה לפענח זאת. סאריון התמחה בכשפים אדומים המאופיינים בעיקר במהירות – כאשר השתמש סאריון בכישוף כחול או צהוב, בעזרת שימוש בכישוף מהירות אדום, התקפותיו הפכו למהירות יותר; בדרך כלל הוא השתמש בכישופים כחולים מהירים ומסוכנים בעקבות השימוש המקביל בכישוף האדום. לואיס לא השלה את עצמו, סאריון היה חזק ולהתמודד עמו לא יהיה פשוט.
לואיס היה מסוגל ליצור כישופים ירוקים, העולים בכוחם על התקפותיו של סאריון, אך השימוש בכשפים ירוקים שאבו מגופו אנרגיה רבה מידי ולא היה פשוט ליצור אותם.
"אתה..." סאריון חרק בשיניו בכעס, נראה שדבריו של לואיס אכן פגעו בכבודו. "איך אתה מעז לזלזל בכוחי? אני אראה לך מי החלש מבין שנינו." המכשף השליח את גופה של קיזה על האדמה; הבחורה השתעלה והתקשתה לבלוע.
'לואיס הציל את חיי בפעם השנייה...' חשבה, מעכלת את כל מה שהתרחש זה עתה.
קיזה איננה הכירה את סאריון משום שלא הגיעה ממגדל הניב, אלא מעיר המכשפים סטאנוויל.
קיזה יכלה לחוש כי סאריון מכשף חזק והיא רצתה לעזור לאדונה ככול יכולתה.
"לך לגיהנום!" צרחה קיזה בזמן שהתאמצה לעמוד על רגליה, שולחת לכיוונו של סאריון את אחת מקרני האור הכחולות שלה, אשר נשלחה מתוך ידה.
המכשף הגבוה חסם את התקפתה בעזרת כישוף ההגנה הכחול, מחייך בסיפוק.
"השפחה שלך החליטה לפעול על דעת עצמה..." הוא גיחך ומחא כפיים.
"שתוק ותתחיל להילחם." אמר לו לואיס בקולו הקר והקשוח, מתחיל לרוץ במהירות גבוהה מן הרגיל לכיוונו של סאריון בעזרת כישוף המאיץ את ריצתו, אשר גרם לגופו העצום לזהור באדום.
בחיוך קטן ותנועות גוף אלגנטיות ונשיות למדי, שלח סאריון המשועשע קרן אור כחולה אל לואיס הרץ לעברו, אותה קרן אור מיד שינתה את צבעה לסגול מאחר וסאריון השתמש בכישוף המהירות האדום בנוסף לכחול.
לואיס התחמק מן המתקפה הסגולה תוך כדי ריצה ולבסוף כשהגיע אל סאריון, החטיף לפניו בעזרת אחד מאגרופיו; שליח מגדל הניב כמעט ונפל לאחור, אך ייצב את גופו בזמן, ממשש את לחיו.
"אאוץ'?"
"שנינו יכולים לשחק בכישופי מהירות, אינך מסוגל ליצור כשפים חזקים מאלה. אני יכול." התנשא מעליו לואיס, מזלזל בכוחותיו של המכשף מולו.
"אל תזלזל בכוחי... אתה תשלם על כך שהעזת לפגוע בפניי המושלמים!" צרח סאריון בזעם.
קיזה הביטה על השניים; כמו שהבטיחה לעצמה, היא תעזור ללואיס גם במחיר חייה ועל אף שהיא שפחה, היא הייתה רק צריכה להמתין לעיתוי הנכון.
שני המכשפים הנחושים המשיכו להילחם זה בזה תחת אור הירח, שולחים זה לעברו של זה קרני אור עצמתיות במיוחד תוך כדי שימוש בכשפי הגנה וכוח פיזי. לאחר זמן מה, כשהשניים נעמדו אחד מול השני, מתנשפים וחבולים – החליט לואיס להשתמש בקלף המנצח שלו.
"מה קרה לואיס הגדול... התעייפת?" שאל סאריון מתנשף, מנגב משפתיו קצת דם.
לואיס עצם את עיניו, שואב את כל האנרגיה שיכל לספוג לגופו; גופו החל במהירות לזהור בירוק. עצמת הכוח שחש כעת בעורקיו צרבה והכאיבה באבריו הפנימיים, אך דבר לא עצר אותו; לואיס צרח בכדי להגביר עוד יותר את עצמת כוחו, עיניו זוהרות בחשכת הלילה.
"כ-כישוף ירוק..." לחש סאריון לעצמו. "אני עדיין יותר חזק מזה!" קרא סאריון בביטחון, שולח בקריאה רמה קרן אור סגולה ועצומה במיוחד לעברו של לואיס.
"אתה מת, שליח מגדל הניב!" המכשף המורד שלח גם הוא את קרן האור הירוקה והאדירה שלו לעבר סאריון.
קיזה הביטה פעורת פה על שתי קרני האור גדולות הממדים שנשלחו זו לעבר זו.

לפתע, עוד לפני שקרני האור של לואיס וסאריון נפגשו זו בזו – כישוף ירוק אחר נשלח משום מקום היישר אל שדה הקרב ועצר את שתי המתקפות באחת. קרן האור הירוקה, אשר הייתה גדולה בהרבה מקרן האור שיצר לואיס, גרמה לפיצוץ אדיר והעיפה את גופם של לואיס, סאריון וקיזה לאחור.
"מ-מה קורה כאן?!" שאל סאריון בזמן שגופו מוטל על האדמה החולית. "מי לעזאזל השתמש בכוח האדיר הזה?! רגע אחד..." סאריון חש בהילה מאוד מוכרת מעברו ופער את עיניו לרווחה.
'מדוע לא הצלחתי לחוש בו לפני?!' שאל את עצמו בכעס ובלבול.
לואיס הרים את ראשו מתוך החול, מתאמץ לקום. "קרלנסלו..." זיהה את המכשף ישר.
קיזה השתנקה לאחר שחול רב נכנס לפיה. "הוא כאן... המכשף האדיר, קרלנסלו."
מבעד לעשן הרב כתוצאה מן הפיצוץ המרשים, נחשפה באיטיות דמותו של אורפן; הוא הסתכל בעוינות על סאריון, מכווץ את עיניו המעט מלוכסנות והחומות.
"קום על רגלייך, זיהיתי את הילת הכוח המטונפת שלך." דיבר בגסות אורפן אל
סאריון.
"תראו מי כאן..." סאריון נעמד על רגליו מחויך. "קרלנסלו האגדי."
"השם שלי הוא אורפן. קרלנסלו לא קיים." השיב לו בקשיחות. "תחזור למקום ממנו באת אם אתה לא רוצה למות." איים עליו אורפן; הוא זכר כמה סאריון נהג לשנוא אותו כשהיו ילדים, הוא וחבורת הבריונים שלו התנכלו אליו ואל הרטייה חברו לא פעם. סאריון היה נאמן למגדל הניב וחלם להיות המכשף האדיר ביותר, אופיו תמיד החליא את אורפן והוא שנא לראות את פרצופו בזה הרגע. עם זאת, הוא תהה מי היו שני המכשפים האחרים איתם נלחם סאריון.
שליח מגדל הניב ידע שאין לו סיכוי נגד אורפן עכשיו, השליט יעניש אותו במידה ולא יחזור אליו עם מידע אודות המורדים – למזלו היה לו רעיון.
"למה שפשוט לא תצטרף לשורת המורדים? הם יחפשו מנהיג חדש." הציע סאריון בקולו הארסי, ואז לפתע הופיע מאחורי לואיס שהיה כבר מותש מן הקרב והשימוש בכישוף הירוק לשווא.
"בוא נשתק אותך קצת." סאריון אחז בכתפיו הרחבות של לואיס והחדיר לו במרץ את כישוף השיתוק, כך שלואיס יכל להניע רק את שפתיו.
"לא!!" קראה קיזה בזעם. "לא אתן לך לפגוע באדון שלי!!" עיניה כמו ניצתו באש והיא שלחה בזעם את אחת מקרני האור העצמתיות ביותר שלה לכיוונו של סאריון.
"עלובה." סינן סאריון מבין שפתיו והשתמש במעטפת הגנה סביב גופו, מונע מהתקפתה של קיזה לפגוע בו.
קיזה לא וויתרה והמשיכה לשלוח במרץ קרני אור כחולות אל המכשף, תוך כדי שהיא צורחת בזעם.
לואיס הביט על שפחתו, רואה כמה היא מתאמצת בכדי להציל אותו ומאבדת כל-כך הרבה אנרגיה מגופה. לרוע מזלה, שכבת המגן של סאריון הייתה עקשנית יותר ולא התנפצה כתוצאה מהתקפותיה הבלתי פוסקות. סאריון נשאר מחויך ומרוצה מעצמו; כישוף ההגנה אותו למד במגדל הניב, היה עמיד ביותר.
קיזה התנשפה, ידיה צרבו בכאב מן השימוש הרב בכישוף, היא הביטה בשנאה על סאריון, חורקת בשיניה; היא חשקה לקרוע לגזרים את שליח מגדל הניב הנבזי, ממש כמו שעשתה לקרבנותיה.
"אם תפגע באדון שלי... אני מבטיחה להעלים אותך מעל פני האדמה." איימה קיזה.
אורפן יכל לחוש כיצד הילת הכוח של המכשפה לידו הפכה למסוכנת.
"אל דאגה שפחה, לא אהרוג אותו. אם תגיעו למגדל הניב, יש סיכוי שתמצאו אותו חי." אמר ברשעות. "והכוונה גם אלייך, קרלנסלו. מורדים לא עוזרים זה לזה?"
'הם מורדים?... כמוני?' אורפן החל להבין מדוע סאריון תקף אותם.
"תניח לו, מיד." הוא הושיט את ידיו קדימה בכדי להשתמש בכישוף נוסף כנגד סאריון – לא היה נראה שהשימוש בכישוף הירוק והאדיר קודם לכן עייף אותו בדומה ללואיס.
"קיזה, את יודעת מה לעשות. תני לו לקחת אותי." פנה לואיס לשפחתו הנסערת.
"לא. קח אותי במקום, מדוע לא חטפת אותי כשהייתי בידייך?! הריי גם לי יש הרבה מידע על המורדים!" צרחה קיזה בכעס, אורפן הביט עליה.
"למה שאחטוף שפחה מטונפת על פני המנהיג שלכם? ההמתנה הייתה שווה." ניסה להעליב סאריון את קיזה. לואיס חרק בשיניו בכעס, אך גם לו הייתה תכנית מתוחכמת.
"קרלנסלו, אתה אולי לא זוכר אותי כי השתניתי הרבה," דיבר לואיס אל אורפן במאמץ. "אבל אנחנו מורדים ואתה אחד מאיתנו."
"מרגש..." דיבר סאריון בציניות, מגלגל את עיניו.
"אני לא אתן לו לקחת אותך, לא משנה מי אתה. הם יתעללו בך." אורפן ידע כמה מכשפי מגדל הניב הם אכזריים, הוא לא הצליח להיזכר כעת מי הוא אותו גבר מרשים, אבל הוא לא היה רע... אלא מורד בדיוק כמוהו.
דבריו של אורפן הלחיצו את קיזה הרבה יותר, היא נעמדה על רגליה והושיטה את ידיה קדימה, מתכוונת להשתמש בכישוף, היא סירבה להקשיב לאדונה הפעם.
"להתראות." אמר סאריון בקולו הערמומי והגבוה, נעלם יחד עם לואיס רגע לפני שמתקפותיהם של אורפן וקיזה פגעו בראשו.
שקט שרר.
המכשפה נפלה על ברכיה. "ל-לואיס..." היא החלה לצרוח את שמו בבכי, קולה מהדהד ברחבי המדבר.
אורפן קרב אליה, מבחין עד כמה האדם הזה, לואיס, היה חשוב לה. הוא לא ידע מה להגיד... סאריון חטף אותו והוא מבקש לראותם במגדל הניב בכדי שישאיר אותו חי.
לפתע הבחורה תפסה ברגלו של אורפן המבולבל מעט מכל הסיטואציה, הוא נבהל מתגובתה הפתאומית.
"בבקשה! בבקשה! תעזור לי להחזיר את לואיס! קרלנסלו!" צרחה בכאב. "הוא כל עולמי... אתה אחד מאיתנו!" היא הסתכלה עליו מלמטה, גופה רעד כעלה נידף ברוח.
"חכי-" לפני שאורפן הגיב לתחנוניה, הבחורה התעלפה וגופה צנח על החול.
אורפן שיער כי היא הייתה מותשת מידי מכל מה שקרה, הוא הרגיש רע עבורה.

קליאו ומג'יק בשעה מאוחרת זו של הלילה, ישבו על הספה בסלון אחד ליד השנייה, מודאגים וממתינים לבואו של אורפן.
מג'יק שם לב כי קליאו נראית עצבנית, כל עניין הסיוטים גרם לה לסערת רגשות.
"אז למה את עצבנית על המאסטר?" שאל לפתע מג'יק את הנערה.
"המפ!" קליאו התעלמה מדבריו והפנתה את ראשה הצידה בילדותיות, מנפחת את לחייה הסמוקות כהרגלה.
מג'יק נאנח בייאוש, ממשש את מצחו. "הוא רק דואג לך ואת יודעת את זה קליאו, את האור בחייו." ניסה מג'יק לרכך אותה. "כל-כך כאב לו לראות אותך סובלת."
"ואתה היית אמור להישאר בחדר ולא להתחבא מאחורי הדלת ולהקשיב." רטנה הנערה. "אני בכלל לא מבינה למה אורפן היה איתי בחדר, הוא שמע אותי? איך הוא ידע?" תקפה לפתע את הנער בשאלות, חוזרת להביט עליו; היא כבר לא יכלה לסמוך לא על אורפן ולא על מג'יק, שניהם תמיד הסתירו מפניה דברים חשובים – אורפן האמין שחלומות רעים הם נבואיים והוא סתר את עצמו היום... היא לא רצתה להיזכר שוב בחלום הנוראי!
"ל-למה את שואלת אותי את זה? אני באמת לא יודע כלום." אמר הנער כביכול בתמימות.
"כן בטח! אתה שקרן בדיוק כמו המאסטר שלך!" היא תפסה בצווארון חולצתו של מג'יק האומלל וטלטלה אותו באגרסיביות.
"הצילו..." לחש מג'יק מיואש.
לפתע דלת הבית נפתחה בחבטה והבהילה את הנערים כהוגן; אורפן עמד בפתחה, סוחב על גבו את המכשפה המעולפת.
"קליאו, מג'יק, יש לנו בעיה."

***

מקווה שההשקעה לא הייתה לשווא! מה דעתכם על הפרק?

תמונה חמודה לסיום:
ספוילר
הצג
אורפן, קליאו ומג'יק
אורפן, קליאו ומג'יק
1.png (648.21 KiB) נצפה 280 פעמים
נערך לאחרונה על ידי Falcongirl2020 ב 20 אפריל 2020, 02:40, נערך 7 פעמים בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19253
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 16
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 11 אפריל 2020, 10:13

הפרק טוב ואופן המפגש בין לואיס ואורפן מפתיע ואחלה. קצת הופתעתי מהקסם הסגול, החלטת להוסיף צבע חדש?
אני חושב שקיזה קצת יותר מדי מוותרת בקלות בפרק הזה, נכון שהיא שפחה אבל היא מעט פאסיבית מדי, היא אמורה להיות יותר פעילה בהגנה על אדונה.
עוד שני דברים:
- הפלאשבק לעבר של קיזה, הוא עשוי בצורה שטחית מדי, כלומר משפט אחד שחושף המון מידע לכאורה אבל לא גורם לפיתוח דמות. עדיף להשאיר מעורפל יותר (בסגנון, קיזה נזכרת איך לואיס הציל אותה ממוות בטוח) מבלי לפרט. אפשר לפרט בפרק המשך.
- הקרב מוזר, חשבתי שקרב בין קוסמים הוא לא קרב אגרופים, וכאן זה נדמה יותר כקרב אגרופים, שזה מוזר. אני חושב שאת צריכה להגדיר לעצמך "חוקי קרב" או "יכולות קרב" לקוסמים, ואז להתבסס עליהם כדי לתאר קרבות, בצורה הדירה.

אז לסיכום, פרק טוב אבל יכול ליהנות מעוד מעבר לשיפור תיאור הקרב.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 11 אפריל 2020, 10:58

The oldman כתב:
11 אפריל 2020, 10:13
הפרק טוב ואופן המפגש בין לואיס ואורפן מפתיע ואחלה. קצת הופתעתי מהקסם הסגול, החלטת להוסיף צבע חדש?
אני חושב שקיזה קצת יותר מדי מוותרת בקלות בפרק הזה, נכון שהיא שפחה אבל היא מעט פאסיבית מדי, היא אמורה להיות יותר פעילה בהגנה על אדונה.
עוד שני דברים:
- הפלאשבק לעבר של קיזה, הוא עשוי בצורה שטחית מדי, כלומר משפט אחד שחושף המון מידע לכאורה אבל לא גורם לפיתוח דמות. עדיף להשאיר מעורפל יותר (בסגנון, קיזה נזכרת איך לואיס הציל אותה ממוות בטוח) מבלי לפרט. אפשר לפרט בפרק המשך.
- הקרב מוזר, חשבתי שקרב בין קוסמים הוא לא קרב אגרופים, וכאן זה נדמה יותר כקרב אגרופים, שזה מוזר. אני חושב שאת צריכה להגדיר לעצמך "חוקי קרב" או "יכולות קרב" לקוסמים, ואז להתבסס עליהם כדי לתאר קרבות, בצורה הדירה.

אז לסיכום, פרק טוב אבל יכול ליהנות מעוד מעבר לשיפור תיאור הקרב.

ציפיתי לתגובה ביקורתית יותר, הפרק בהחלט היה עמוס בפרטים. אשתדל לענות על הכל:

*הכישוף הסגול הוא תוצאה של כישוף כחול בסיסי וכישוף מהירות אדום (שני הצבעים יוצרים את הצבע הסגול). הכשפים בעולם זה מתבססים על צבעים וערבובי צבעים. כשמכשף משתמש בכישוף אדום על כישוף כחול, המתקפה משנה את צבעה לסגול. זהו לא בדיוק צבע חדש, זה יותר תוצאה של ערבוב כשפים, כישוף סגול הוא לא סוג של כישוף בפני עצמו.

*למעשה קיזה כן התערבה ורצתה להתערב עוד בכדי להגן על אדונה אותו היא כה אוהבת. אולי רצית לראות התערבות נוספת ובולטת יותר? כמו מתקפה שלה שפוגעת בסאריון ופוצעת אותו? מה לדעתך אני צריכה להוסיף לגבי פעולותיה של קיזה בעת הקרב נגד סאריון?

*אתה צודק לגבי הפלאשבק, כדאי שאשאיר את סיפור העבר המלא של לואיס וקיזה לפרקים הבאים וארחיב עליו יותר. אני אערוך ואסכם את העבר שלה עם לואיס שוב כמו שכבר ציינתי בעבר בתור משפט תמציתי יותר על כך שהציל את חייה.

*תיאור קרבות תמיד היה החיסרון שלי: קרב בין המכשפים לא כולל רק קרבות מרחוק על ידי כשפים - הקרב כולל כשפים התקפיים, כשפים הגנתיים וגם - כוח פיזי. באימונים שעבר אורפן במגדל הניב, הוא נאלץ ללמוד גם כיצד ללחום פיזית.
(זה למה יש לרוב המכשפים בעולם הזה שרירים או לפחות גוף מוצק.).
בזמן הקרב בין לואיס לסאריון, לואיס שגופו מפותח במיוחד, ניצל את ההזדמנות והחטיף לפניו של סאריון - מהלכים כאלה מותרים ואף מומלצים בקרב בין מכשפים, כשרוב ההתקפות כמובן הן מאגיות.

*אשמח אם תשתף אותי בדעתך לגבי אורפן, קליאו ומג'יק. אולי אתה לא חובב של סצנות רגשיות וטו מאצ' דרמה 8-)

*חשוב לי לדעת בעיקר מה אני צריכה להוסיף לדעתך לגבי תגובתה של קיזה, זה יעזור לי מאוד.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19253
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 16
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 11 אפריל 2020, 11:18

קודם כל הייתה לי טעות כתיב, התכוונתי שאופן המפגש בין לואיס לאורפן הוא סבבה. לא לואיס וקיזה, ערכתי בהתאם.
בנוגע לפעולות של קיזה, משהו היה חסר לי שם - אין לי רעיון למשהו שקל להוסיף, אולי צריך לבנות מחדש את הסצנה אבל זה כנראה מאמץ גדול מדי ולא שווה את זה. פשוט זה נראה לי אולי הגיוני שהיא כנועה מול לואיס, אבל לא הגיוני לי שהיא נועה מול איומים חיצוניים. בדומה לפרק הראשון, שהיא הייתה אכזרית ונחושת מטרה, גם כאן הייתי מצפה להתנהגות דומה ולא להתנהגות חלשה.

בקשר לתיאור הקרבות, כמו שכתבתי, כדי להקל על עצמך את המלאכה כדי שתעשי לעצמך סדר בראש איך עובדים הקרבות בעולם, ואז תנסי להיצמד לאותה נוסחה. הקרב הראשון (והקודם) היה קרב של לחשים ולהבים מתעופפים. כאן הקרב הוא לפתע קרב אגרופים, זה קצת מוזר. גם זה שנראה שהקרב בין לואיס לבין סאריון הוא קרב של קרני אור, בדומה נניח להארי פוטר, קצת חסר את האלמנט של הלחש עצמו - כמו אצל הארי פוטר שיש אקסליארמוס מול אברה קדברה ושני הכוחות מתנגשים, כאן חסר התיאור הזה.
ברגע שיש לך הגיון פנימי של קרבות, אז זה יזרום יותר בקלות גם מבחינת הכתיבה.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 11 אפריל 2020, 11:28

The oldman כתב:
11 אפריל 2020, 11:18
קודם כל הייתה לי טעות כתיב, התכוונתי שאופן המפגש בין לואיס לאורפן הוא סבבה. לא לואיס וקיזה, ערכתי בהתאם.
בנוגע לפעולות של קיזה, משהו היה חסר לי שם - אין לי רעיון למשהו שקל להוסיף, אולי צריך לבנות מחדש את הסצנה אבל זה כנראה מאמץ גדול מדי ולא שווה את זה. פשוט זה נראה לי אולי הגיוני שהיא כנועה מול לואיס, אבל לא הגיוני לי שהיא נועה מול איומים חיצוניים. בדומה לפרק הראשון, שהיא הייתה אכזרית ונחושת מטרה, גם כאן הייתי מצפה להתנהגות דומה ולא להתנהגות חלשה.

בקשר לתיאור הקרבות, כמו שכתבתי, כדי להקל על עצמך את המלאכה כדי שתעשי לעצמך סדר בראש איך עובדים הקרבות בעולם, ואז תנסי להיצמד לאותה נוסחה. הקרב הראשון (והקודם) היה קרב של לחשים ולהבים מתעופפים. כאן הקרב הוא לפתע קרב אגרופים, זה קצת מוזר. גם זה שנראה שהקרב בין לואיס לבין סאריון הוא קרב של קרני אור, בדומה נניח להארי פוטר, קצת חסר את האלמנט של הלחש עצמו - כמו אצל הארי פוטר שיש אקסליארמוס מול אברה קדברה ושני הכוחות מתנגשים, כאן חסר התיאור הזה.
ברגע שיש לך הגיון פנימי של קרבות, אז זה יזרום יותר בקלות גם מבחינת הכתיבה.
אני מבינה ואני באמת רוצה לשפר את תגובותיה של קיזה, השאלה איך ומתי. אני לא חייבת לבנות מחדש את כל הסצנה, אני יכולה פשוט להוסיף מחשבה כלשהי או סיטואציה בה היא תוקפת את סאריון הרבה יותר, (למרות שהיא כבר ניסתה פעמיים.) ולכן לא בדיוק הבנתי את כוונתך. למשל כאשר קיזה צרחה לסאריון: "לך לגיהנום!" ותקפה אותו - אני לא חושבת שזה משהו כנוע או מראה על חולשה.

הקרבות יכולים להיות מגוונים, תלוי במצב ובסיטואציה ובמה המכשף מרגיש לנכון להשתמש. זה לא היה בדיוק "קרב אגרופים", היה אגרוף אחד מצידו של לואיס, רוב הקרב כמובן היה סביב כשפים.
אתה צודק שאני צריכה להוסיף לחשים, השאלה אם הם צריכים להיות מילים מסורבלות כמו בהארי פוטר, או פשוט שיצעקו: "כישוף תעופה!", נגיד.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19253
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 16
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 11 אפריל 2020, 13:04

בקשר לכשפים, לכן אני חושב שאת קודם כל צריכה לבנות את ההגיון של איך קרב לחשים בעולם, ומסביב לזה לבנות את התיאור. בדיוק כמו שבהארי פוטר קודם כל מסבירים איך עובדים לחשים, באמצעות שרביט והטלת לחש - עם תיאורים של לחשים - ואז כל הקרבות המתוארים מתבצעים באופן הזה.
באותו אופן גם במבוכים ודרקונים (את משחקת?) יש הגיון מסודר איך לחשים מתפקדים וכך הם גם לרוב מתוארים בספרי קריאה.

בנוגע לקיזה, נכון שהיא צועקת עליו, אבל זה לא ממש נקרא בעיניי להילחם, וגם אחרי שסאריון תופס את לואיס, נדמה שזה מה שהיא עושה - צועקת עליו בעיקר במקום לתקוף בפועל ושיהיו לזה משמעויות.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 11 אפריל 2020, 14:17

The oldman כתב:
11 אפריל 2020, 13:04
בקשר לכשפים, לכן אני חושב שאת קודם כל צריכה לבנות את ההגיון של איך קרב לחשים בעולם, ומסביב לזה לבנות את התיאור. בדיוק כמו שבהארי פוטר קודם כל מסבירים איך עובדים לחשים, באמצעות שרביט והטלת לחש - עם תיאורים של לחשים - ואז כל הקרבות המתוארים מתבצעים באופן הזה.
באותו אופן גם במבוכים ודרקונים (את משחקת?) יש הגיון מסודר איך לחשים מתפקדים וכך הם גם לרוב מתוארים בספרי קריאה.

בנוגע לקיזה, נכון שהיא צועקת עליו, אבל זה לא ממש נקרא בעיניי להילחם, וגם אחרי שסאריון תופס את לואיס, נדמה שזה מה שהיא עושה - צועקת עליו בעיקר במקום לתקוף בפועל ושיהיו לזה משמעויות.
אני מבינה. בכל זאת, ניסיתי להסביר שבניגוד להארי פוטר אין פה חוקים כלשהם בזמן קרב. בעולם הזה, הכישוף מתבצע לאחר שהמכשף סופג אנרגיה מהסביבה אל גופו וזה הכל בעצם. אבל אני אתן שמות לכשפים, כנראה שמות רגילים המתארים את הכישוף כמו "כישוף זיכרון", במקום מילים מסורבלות. למען האמת, בפרקים הקודמים השתמשתי בזה קצת, אבל אולי בעצם הרבה יותר יפה ומעניין להשתמש בכישופים עם מילים מסורבלות? מה אתה חושב?

אני מבינה עכשיו, אני אוסיף עוד מתקפה עצבנית שלה לכיוונו של סאריון כאשר הוא תפס את לואיס.
עדכון: ערכתי את תגובתה של קיזה לאחר שסאריון שיתק את גופו של לואיס, האם זה יותר טוב?
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 19253
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 16
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי The oldman » 11 אפריל 2020, 17:15

העריכה טובה יותר, בהחלט
בנוגע לקסם - לא התכוונתי לחוקים לקרב, אלא איך הקסם עובד בעולם.
יש הרבה כתבות בנושא, הנה אחת - https://m.mythcreants.com/blog/how-to-c ... ic-system/
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל The oldman על ההודעה:
Falcongirl2020
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
הלדין
הודעות: 3570
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי הלדין » 11 אפריל 2020, 17:52

פרק טוב. יפה שסוף סוף צוות א' פוגש את צוות ב' פנים אל פנים. למרות הבוז שלו לרגש, העובדה שלואיס מחשיב את הפלת מגדל הניב חשובה יותר משפיותו היא באמת הפגנה נעלה של רגש. בשום נקודה, לא חשבתי שהוא המנהיג של המורדים אלא רק אחד מהם. אם הוא היה מנהיג המורדים, היו אתו עוד מכשפים שישמרו עליו.

סאריון ממשיך להיות נבל דיסני עם הגינונים הנשיים שלו.

יחסית ל-"פלסטר", כישוף השכחה באמת צורב. איך עובד כל העניין עם החלומות הנבואיים? מדובר באמונה או שיש דרך להבחין בין סתם חלומות לבין חלומות נבואיים? וכמובן, מאיפה באים החלומות הנבואיים - מיכולת פנימית של החולם או שהם מגיעים מבחוץ?

באחד הפרקים הקודמים, נאמר שלואיס חילץ את קיזה ממגדל הניב. אני מניח שכוונתה של קיזה היא שהיא לא עברה הכשרה במגדל הניב ולכן היא לא מכירה את סאריון - שמעט יותר צעיר ממנה - ומכאן חוסר ההערכה של לואיס ליכולותיה.
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל הלדין על ההודעה:
Falcongirl2020
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 11 אפריל 2020, 19:16

הלדין כתב:
11 אפריל 2020, 17:52
פרק טוב. יפה שסוף סוף צוות א' פוגש את צוות ב' פנים אל פנים. למרות הבוז שלו לרגש, העובדה שלואיס מחשיב את הפלת מגדל הניב חשובה יותר משפיותו היא באמת הפגנה נעלה של רגש. בשום נקודה, לא חשבתי שהוא המנהיג של המורדים אלא רק אחד מהם. אם הוא היה מנהיג המורדים, היו אתו עוד מכשפים שישמרו עליו.

סאריון ממשיך להיות נבל דיסני עם הגינונים הנשיים שלו.

יחסית ל-"פלסטר", כישוף השכחה באמת צורב. איך עובד כל העניין עם החלומות הנבואיים? מדובר באמונה או שיש דרך להבחין בין סתם חלומות לבין חלומות נבואיים? וכמובן, מאיפה באים החלומות הנבואיים - מיכולת פנימית של החולם או שהם מגיעים מבחוץ?

באחד הפרקים הקודמים, נאמר שלואיס חילץ את קיזה ממגדל הניב. אני מניח שכוונתה של קיזה היא שהיא לא עברה הכשרה במגדל הניב ולכן היא לא מכירה את סאריון - שמעט יותר צעיר ממנה - ומכאן חוסר ההערכה של לואיס ליכולותיה.
תודה על התגובה! :)
*אתה צודק בניתוח שלך על לואיס. הוא אכן מנהיגם של המורדים ובזמן שיצא להביא את אורפן (קרלנסלו) יחד עם קיזה, הוא מינה מישהו אחר שיפקד על האחרים. כפי ששמת לב, לואיס מאוד סומך על עצמו ועל החוזק שלו - הוא לא רצה לקחת עמו למסע מכשפים אחרים שישמרו עליו, אף על פי שבאמת התעקשו לבוא איתו. עוד לא הגעתי לחלק הזה בספר (החלק בו הקוראים מכירים את שאר המורדים.), אבל רובם לא רצו שמנהיגם ייצא לבדו למשימה והתנדבו לצאת עמו ועם שפחתו בכדי לשמור עליו (הם מאוד אוהבים את המנהיג שלהם.), לואיס סירב והחליט לצאת לבדו.

חחח הצחקת אותי פה. סאריון אמנם נשי (בעיקר מפני שהוא נמשך לגברים), אבל לא מדובר פה בנבל דיסני - גם לא כל הנבלים בדיסני מתנהגים כך. בכל מקרה, גרמת לי לצחוק.

למעשה אורפן לא שיקר לקליאו, הוא לא רצה לספר לה למה יש לה את חלומות הבלהות, אז היא כן צדקה בקשר לזה - אבל החלומות המפחידים שכישוף השכחה החדיר לראשה הם לא נבואיים ורק מאוד מאוד מפחידים: אם מישהו מפחד מעכבישים יותר מהכל, לאחר שכישוף השכחה יוטל עליו הוא יחלום בעיקר על זה. הכישוף הזה גורם לאדם לחלום את הדברים שהכי מפחידים אותו ולכן אין בהם באמת משהו נבואי כשזה לא מגיע בטבעיות. לעומתה, החלום שמג'יק חלם בתחילת הספר (אם אתה זוכר, וכן זה יחזור בקרוב.) הוא חלום נבואי ואות אזהרה לעתיד.
עם זאת, הזראים לעומת המכשפים מפקפקים בדרך כלל ב"אמונה" זו של המכשפים על החלומות, אך היא בהחלט נכונה - לא כל חלום יסמל משהו נבואי או יהיה עם מסר כלשהו, אך לסיוטים (סיוטים שבאים באופן טבעי ולא בגלל כישוף השכחה) יש קשר ישיר לנבואה. הסיבה שזה קורה והמקור לזה יחשפו בפרקים הבאים.

וכן, אתה צודק כהרגלך... :wink:
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 13 אפריל 2020, 20:46

אז כמו שביקשתם, הנה קלפים נוספים של השלישייה: הפעם על הדברים האהובים שלהם והתחביבים.
בקרוב, אפרסם מידע נוסף על עולם הכישוף בספר זה ולאחריו את הפרק האחד עשר (כמובן).
אם אהבתם והשתעשעתם מהקלפים, אשמח לדעת :D

אורפן\קרלנסלו פינראנדי
ספוילר
הצג
אורפן
אורפן
כדע.PNG (310.77 KiB) נצפה 204 פעמים
קליאו אוורלסטינג
ספוילר
הצג
קליאו
קליאו
קכ.PNG (359.36 KiB) נצפה 204 פעמים
מג'יק לין
ספוילר
הצג
מג'יק
מג'יק
rfefe.PNG (353.55 KiB) נצפה 204 פעמים
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל Falcongirl2020 על ההודעה:
דיוגנס
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 16 אפריל 2020, 02:14

קוראים יקרים, בשבוע הבא אעלה את הפרק האחת עשרה. לפני זה, אפרסם מידע חשוב על צבעי הכשפים בעולם זה, מקווה שאתם סבלניים :)
עם זאת, אשמח לעוד תגובות!

הנה כמה תמונות נחמדות בינתיים:
ספוילר
הצג
אורפן
אורפן
183.png (294.51 KiB) נצפה 166 פעמים
ספוילר
הצג
תמונה משעשעת
תמונה משעשעת
82.png (290.74 KiB) נצפה 166 פעמים
ספוילר
הצג
אורפן והנערים
אורפן והנערים
100.jpg (102.28 KiB) נצפה 166 פעמים
הערת אגב: אם תהיתם מי זה גור הזאבים הקטן לצד קליאו, בקרוב הוא יצטרף למסע :D
סמל אישי של משתמש
Falcongirl2020
הודעות: 129
הצטרף: 23 פברואר 2020, 22:00

עליית המורדים [סיפור בהמשכים]

שליחה על ידי Falcongirl2020 » 18 אפריל 2020, 17:56

פרק אחת עשרה מוכן! סליחה שלקח לי מעט זמן, רציתי לפרסם את המידע על עולם הכישוף לפני... אבל זה יחכה לפעם הבאה.
בפרק הבא יש הרבה מידע, פרק קצת יותר רגוע מפרק האקשן הקודם, אבל לא להרבה זמן.
תיהנו!

פרק אחת עשרה

מטרתו של מורד
300.PNG
300.PNG (98.23 KiB) נצפה 88 פעמים
אורפן הנסער הניח בזהירות את המכשפה מחוסרת ההכרה על הספה בסלון; פניה היו חיוורים למדי ובגדיה השחורים היו מלוכלכים ובלויים מן הקרב, שיערה השחור והארוך התפרש על הספה מאחורי ראשה.
קליאו ומג'יק הסתכלו על האישה הזרה בבלבול, עם זאת הם זיהו כי היא הייתה מכשפה – בגדיה וגלימתה השחורים אפיינו את לבושם של המכשפים.
אורפן נאנח בתסכול ושילב את ידיו.
"אתם בטח רוצים תשובות..." אמר המכשף ועבר להביט על הנערים הצעירים מאחוריו.
"נכון מאוד!" קראה קליאו בהבעה חמוצה והניחה את ידיה על מתניה הצרות.
אורפן מיד זיהה על פניו של מג'יק כי הוא מרגיש מתוסכל מסיבה כלשהי.
"מה קרה מג'יק?" שאל אורפן את הנער בדאגה.
"מאסטר, א-אני לא מצליח לחוש בהילת הכישוף שלה... זה מוזר." טען הנער הבלונדיני בחשש, נושא את עיניו הירוקות והחכמות אל אדונו. "אני יודע שהיא מכשפה, אני בהחלט יכול לזהות את זה... משהו לא בסדר בי מאסטר? אני לא מצליח להרגיש את ההילה סביבה."
"זה בסדר, מג'יק." ניסה להרגיע אורפן את שולייתו, מחייך אליו. "יש מכשפים החזקים דיים בכדי להסתיר את הילת הכישוף שלהם. אני לא יודע למה היא בחרה לעשות זאת... אבל הבעיה לא אצלך." המכשף הניח את ידו על ראשו של הנער; גם אורפן בעצמו נהג להסתיר את הילת הכישוף שלו כאשר שהה בטוטוקנטה, הוא הרגיש הרבה יותר בטוח כשעשה זאת. מג'יק לא ידע מכך, אך אורפן גרם גם להילת הכישוף של שולייתו להיעלם – זו הייתה הדרך הכי טובה למנוע ממכשפים אחרים למצוא אותם והיו לו דיי הרבה אויבים שצבר במהלך מסעותיו.
"אז ממי הרגשת את הילת הכישוף אם לא היה מדובר במכשפה הזו?" התעניין מג'יק.
"הילת הכישוף הייתה של מכשף אחר..." הבעת פניו של אורפן הפכה מיד לעוינת כשנזכר בסאריון. "זיכרון מבחיל מהעבר שלי." הוסיף בקשיחות והסב את פניו הצידה.
מג'יק שיער מתגובתו של אורפן, כי הייתה לו התקלות בלתי נעימה עם מכשף מעברו וזה סקרן אותו – המאסטר שלו אינו נהג לספר לו ולקליאו הרבה על העבר שלו במגדל הניב כמנסה להתכחש אליו, הוא לא אהב להיזכר בחוויותיו משם והייתה לו הזכות לכך.
בזמן שאורפן הסביר למג'יק, קליאו העדיפה להתבונן על המכשפה הזרה מקרוב מתוך סקרנות. הנערה קרבה באיטיות אל הבחורה ששכבה על הספה וצפתה עליה בעזרת עיניה הגדולות והתכולות, חוקרת אותה מכף רגל ועד ראש; היא הייתה נאה וקליאו מעולם לא ראתה מכשפה קודם לכן. היא באמת הייתה סקרנית לדעת מה הסיפור שלה. קליאו כה רצתה להיות מכשפה, עולם הכישוף עניין אותה יותר מכל דבר אחר.

קיזה פקחה בפתאומיות את עיניה המסוכנות והאדומות כדם, תופסת בזרועה של קליאו המבוהלת יותר מידי חזק ללא רחמים.
לפני שקליאו הספיקה לקרוא לעזרה, אורפן כבר שמע את אנקות הכאב שלה מאחוריו והסתובב במהירות כשעיניו פעורות לרווחה, רואה לחרדתו את המכשפה אוחזת בידה של הנערה כה חזק עד שהחלה להאדים מאוד תחת אצבעותיה של הבחורה.
"קליאו!!" צרח המכשף בהיסטריה, עוטף את בטנה של הנערה בעזרת ידו הגדולה ומושך אותה אליו כשהיא נאנקת בכאב, למזלם המכשפה הרפתה לבסוף מידה כשהיא צורחת בכעס בלתי יתואר.
"לואיס! לואיס!" צעקה קיזה, תופסת בראשה כאחת העומדת לאבד את עשתונותיה. 'לואיס... איפה אתה?!' רגשות הזעם הציפו אותה, היא לא יכלה לשלוט על כעסה האדיר והכאיבה לנערה בלי כוונה כשהתקף הכעס עוד מציף אותה מאז אותו הקרב. המכשפה התרוממה מעט במאמץ מן הספה והביטה סביב על הבית הלא מוכר, עיניה שבו לצבען הירוק הטבעי, אך היא עדיין התנשמה ושהתה בסערת רגשות, נזכרת מה התרחש לפני זמן קצר במדבר. היא לא הבינה מה היא עשתה כעת ועברה להביט על אורפן הנסער ועל הנערים הבלונדיניים, אשר לא ידעה את שמם בשלב זה.
'יכול להיות ש... פגעתי בילדה הזו בלי כוונה...' שיערה קיזה על פי תגובתם, אך איננה הרגישה אשמה או חרטה מסוימת – כל מה שהיה חשוב לה כעת הוא למצוא את אדונה האהוב שנחטף על ידי סאריון.
מג'יק היה מבוהל עד מאוד מכל הסיטואציה הזו; המכשפה הזרה התעוררה בלי שום התראה מוקדמת ותפסה בידה של קליאו באגרסיביות מסוכנת, הכל קרה כל כך מהר! לפני רגע המאסטר שלו דיבר איתו והכל היה בסדר. למזלה הרב של קליאו, אורפן היה ערני אליה והציל אותה לפני שהבחורה המסתורית הצליחה למעוך את ידה לגמרי, צרחותיו כמו העירו אותה מהתקף בלתי נשלט – כנראה שהייתה בעלת כוח פיזי רב בנוסף להיותה מכשפה.
אורפן התנשף מהבהלה והחרדה הנוראים שתקפו אותו, מרים עדיין את הנערה הצעירה על ידו האחת כשרגליה תלויות באוויר.
ליבו פעם בחוזקה כאילו עוד רגע יצא מחזהו, נראה שהיה מפוחד על קליאו יותר מאשר היא פחדה על עצמה; הנערה נראית יותר בהלם, משמיעה אנקות חלושות כששפתיה הקטנות פעורות לרווחה.
אורפן נבהל בעיקר כי ראה במו עיניו שמכשפה זו הייתה בעלת עוצמה, הוא היה נוכח בזמן שתקפה את סאריון – עיניה היו נראות מסוכנות ונחושות, גם עכשיו כשהעזה לתפוס בידה של קליאו ולהכאיב לה, עיניה הפכו לאדומות; עיניו של מכשף הופכות את צבען לאדום כשהוא הופך למסוכן וחושק בהרג, לא כדאי להיות בסביבתו כשזה קורה – אך דווקא בזמן המסוכן הזה היא תפסה בידה של קליאו לנגד עיניו! אלוהים... כמה שהוא פחד עליה באותם הרגעים... הוא לא רצה לחשוב מה היה יכול לקרות אם המכשפה הזו לא הייתה עוזבת את היד שלה בזמן. הוא לא ייתן לה להישאר כאן.
אורפן הניח בעדינות את קליאו וקרב במהירות אל המכשפה, אשר ישבה על הספה מהורהרת.
"את... איך את מעזה?!" המכשף תפס בצווארון חולצתה של הבחורה, חורק בשיניו בכעס. קיזה הביטה עליו בהבעה אדישה וחסרת פחד. "הבאתי אותך הנה מרחמים! ועכשיו אני מתחיל להתחרט על כך! את לא תעזי לגעת בשערה מראשה של הילדה הזאת, וזה לא מעניין אותי כמה את עצבנית על מה שקרה! הסתלקי מכאן!" צרח עליה, אך למכשפה זה לא הזיז, היא הייתה רגילה להתנהגות האגרסיבית כלפיה – היא המשיכה להישאר אדישה, מביטה אל תוך עיניו החומות של המכשף העצבני. "אם היית שוברת לה את היד, אני נשבע שהייתי הו-"
לפתע קליאו הניחה את ידה על כתפו בעדינות. "אורפן... בבקשה תירגע, אני בסדר..." ניסתה הנערה תכולת העיניים להרגיע את המכשף הנסער. "אתה מלחיץ אותי כשאתה מתנהג ככה, תפסיק... תן לה להישאר, היא לא עשתה את זה בכוונה. אני מבקשת שתיתן לה להישאר." הוסיפה בקול עדין, מתנשפת. היא מעולם לא חיבבה את התפרצויות הזעם האלו של אורפן, זה תמיד הלחיץ אותה למרות שהבינה את דאגתו – היד שלה אכן פעמה בכאב וגם נותר עליה סימן אדום, אך היא לא רצתה להדאיג אותו עוד יותר, עם זאת הבחורה הזו כנראה סבלה והיא לא רצתה שאורפן יישלח אותה למדבר.
אורפן הסב את פניו אל קליאו, מביט על עיניה המבקשות; הוא לא רצה להפחיד אותה, אבל היא לא באמת ידעה למה המכשפה הזו מסוגלת. יותר מהפציעה של קליאו, אותה במזל הוא יכל לרפא כי הציל אותה בזמן, הוא פחד מן העתיד – אם היא הייתה מסוגלת לפגוע עכשיו בנערה, היא לא תהסס לעשות זאת שנית. כשאדונה לא נמצא בסביבה והיא לא יודעת מה מצבו, הדאגה שלה אליו רק תתגבר ותשפיע על מעשיה. הייתה לו אמפתיה כלפיה, משום שהיא מרדה במגדל הניב והתמודדה מול סאריון, אשר חטף את מי שאהבה... אבל הוא לעולם לא יסכן את קליאו ומג'יק.
כשהוא הסתכל על מבטה הטהור של הנערה, הוא ידע שיהיה קשה לו לסרב לה.
המכשף נאנח בעצבים והניח למכשפה, היא חזרה לשבת ונשאה את עיניה הצרות אל אורפן; תגובתו של אורפן הייתה צפויה, היא ידעה שהנערה הזראית היא המפתח להתעצמות כוחותיו, זה לאחר שהשתמש בכישוף הכתום בעקבות מצבה הנפשי.
"תראי לי את ידך, קליאו." ביקש אורפן מהנערה בשקט, נעמד מולה.
קליאו הנהנה והושיטה את ידה הפגועה קדימה; היכן שהמכשפה אחזה, הייתה אדמומיות קלה. הוא סינן קללה עסיסית מבין שפתיו ונשם עמוק.
"זה כואב לך?" שאל.
"לא..." שיקרה הנערה בקול קטן, ממצמצת קלות בעיניה הגדולות.
"אל תשקרי לי, קליאו. אין לי עצבים למשחקים האלה." דיבר אליה בקשיחות והניח את ידו על מקום הפגיעה, עוצם את עיניו. לאחר מספר שניות הופיע תחת ידו אור ירוק, אשר העלים את האדמומיות שבזרועה במהרה.
מג'יק קרב אל השניים והביט על המתרחש מולו בתדהמה, קיזה ראתה כי קרלנסלו השתמש שוב בכישוף הירוק והפעם בכישוף מסוג ריפוי כל כך בקלות וללא שום מאמץ - עוצמת כוחו לא הפסיקה להפתיע אותה.
'מדהים...' היא חשבה, נזכרת ביום בו לואיס נאלץ לרפא את פצעיה לאחר קרב ממושך וזה לא היה כל כך פשוט. היא הייתה צריכה את עזרתו של קרלנסלו, היא הייתה חייבת את עזרתו... הוא המכשף הכי חזק שראתה מעודה ולואיס תמיד ידע את זה, עוצמת כוחו השתוו לאלו של השליט הנאלח.
אורפן הניח לזרועה של קליאו, היא חייכה אליו בהערצה ואז התבוננה על ידה.
"וואו! היד שלי לא כואבת יותר!" קראה קליאו בשמחה.
"עכשיו את אומרת שהיא כאבה..." אמר אורפן, מגלגל את עיניו.
"זה מדהים, מאסטר." החמיא מג'יק, מביט גם הוא על המאסטר שלו בהערצה.
"אני... מצטערת שפגעתי בילדה, קרלנסלו. לא התכוונתי." התנצלה קיזה בפני אורפן, רק משום שהיא הייתה חייבת את עזרתו של מכשף חזק זה בהצלת לואיס, לא באמת היה אכפת לה מאחרים מלבדו. אורפן עבר להביט עליה, הבעתו חוזרת להיות נוקשה.
המכשפה פנתה להביט על קליאו שעמדה מעט מאחוריו. "אני מצטערת, ילדה." אמרה לקליאו בקול מונוטוני ואדיש למדי.
"קליאו." תיקנה אותה הנערה והשפילה את מבטה באי נוחות.
מג'יק נאנח בהקלה, הוא רצה לעצור את המאסטר שלו כשהפגין אלימות כלפי האישה, אבל קליאו הקדימה אותו. כעת, הוא לא היה בטוח אם המאסטר שלו יסכים לסלוח לה על מה שעשתה, קליאו הייתה החולשה שלו והוא היה אובססיבי בהגנתו עליה.
"קליאו, מג'יק, צאו החוצה ואל תתרחקו מהבית. יש לי כמה עניינים לסדר." אמר להם כשהוא מביט על עיניה של המכשפה, מבטיהם התנגשו. קליאו ביקשה מאורפן שלא יסלק את המכשפה, אבל הוא היה מוכרח לעשות את זה אחרי מה שעשתה. היא עוד ציפתה ממנו לעזור לה להשיב את הגבר שנחטף. אורפן לא רצה בשום פנים ואופן להשאיר את הבחורה הזו בסביבתם של הנערים – היא עלולה להיות מסוכנת.

הבוקר כבר הגיע והאיר את מדבר טיטור. לאחר שקליאו ומג'יק יצאו החוצה, התיישב אורפן מול המכשפה, מביט עליה בעיניו החומות והעייפות מכל הלחץ שתקף אותו קודם לכן – הלילה הזה הם לא ישנו כמו שצריך... קודם הסיוט של קליאו ועכשיו זה.
"קרלנסלו-"
"קודם כל, אני אורפן ולא קרלנסלו." תיקן אותה המכשף לאחר שפצתה את פיה ראשונה. "דבר שני, את לא יכולה להישאר כאן אחרי מה שעשית. הילדים האלה,
אני לא יכול להשאיר אותך בסביבתם." קבע נחרצות.
"תקשיב לי טוב, ילד." אורפן הרים גבה למשמע המילה 'ילד'. "אתה יכול לנסות להכות אותי, אבל אני לא יכולה לעזוב." הוסיפה בקשיחות. "החיים של האדון שלי בסכנה, אתה חלק בלתי נפרד מאיתנו." היא נעמדה על רגליה. "אנחנו נפיל את השלטון של מגדל הניב. אם לא תצטרף אלינו, הילדים האלה ימותו."
"על מה לעזאזל את מדברת?" שאל אותה אורפן בחוסר הבנה.
דבריה החלו להישמע מדאיגים, אך הוא לא יכל לסמוך עליה כעת.
"השליטים מתכננים להשמיד את כל הזראים ואת המורדים בכדי להשאיר בעולם רק את המכשפים הנאמנים וטהורי הדם, הם קוראים לזה 'טיהור העולם'." בישרה לאורפן את החדשות הרעות עליהן לא ידע כלל. "אם אתה רוצה להציל את היקרים לך, עלייך לעזור לנו להביס אותם לפני שזה יקרה."
"מה?!" אורפן נעמד על רגליו.
כל רצונה של המכשפה הזו היה להציל את אדונה, ולכן היא יכלה לשקר לו – הבחורה ראתה במו עיניה באיזו דרך הוא הגיב כשקליאו בסכנה והיא הייתה מסוגלת לנצל זאת לטובתה. עם זאת, אורפן לא רצה להסתכן ונזכר כיצד סאריון דיבר על המורדים – אולי בכל זאת מתרחש משהו גדול תחת אפו? המכשף חש מבולבל ומודאג יחד. השמדת הזראים והמורדים משמעותה... 'קליאו ומג'יק.' אורפן לא ידע מה לחשוב וזה תסכל אותו.
"חשבתי שסאריון הנבזי פשוט רצה למצוא את המורדים ולהרוג אותם... לא שיש תכנית כזו גדולה בפתח." אמר אורפן בחוסר אמון, מתהלך ברחבי הסלון בחוסר שקט פנימי. "איך אני אמור להאמין לך?"
"אתה לא יכול למחוק את העבר, קרלנסלו, אפילו אם שינית את שמך." קיזה ניסתה לחשוב מה לואיס היה אומר לקרלנסלו, אותו כל כך רצה לצרף לשורת המורדים. כאשר היא לואיס עלה במחשבותיה, היא רצתה לבכות... היא הייתה צריכה להתמודד לבדה ולממש את התכנית שלו בעניין קרלנסלו. זה היה נורא מבחינתה שמכשף אשר קורא לעצמו מורד, אינו יודע מה הולך להתרחש בקרוב בעולם, המלחמה הגדולה בפתח ומנהיגם של המורדים נחטף... היא תצטרך לקחת את הפיקוד, שאר המורדים סמכו עליה.
"את יכולה להוכיח לי שאת דוברת אמת?" שאל אותה אורפן בכובד ראש, נעצר ונעמד מולה כשהבעה רצינית נשקפת על פניו הנאים. "ביום בהיר אחד, אני מגלה שמגדל הניב מתכנן רצח המוני. השליטים תמיד היו אכזריים, אבל לא חשבתי שברצונם להשמיד כל כך הרבה בני אדם." הסביר לה אורפן את תחושותיו. "מה שבטוח, אני לא אשב בשקט אם זה באמת מה שהם מתכננים." קבע המכשף וגרם לקיזה להתרצות, אך הוא עדיין לא היה בטוח אם היה אמת בדבר.
"אני אוביל אותך לקונסטילין." השיבה המכשפה.
"קונסטלין?" חזר אורפן על השם הבלתי מוכר, תוהה לעצמו מה הוא מקום זה.
"המקום אליו אתה באמת שייך. עשרות מכשפים מורדים מתגוררים בעיר זו הממוקמת תחת האדמה. מכשפי מגדל הניב אינם יודעים היכן אנו מסתתרים ומחפשים את המקום כבר שנים רבות." הסבירה קיזה למכשף. "במהלך השנים הכפלנו את מספרנו, יש לנו מרגלים במגדל הניב, חלקם אף מקורבים לשליט והם מעבירים לנו מידע חסוי אודות תכניותיהם."
"זה... מטורף." אורפן לא יכל שלא להיות בהלם – כל הדבר הזה לא היה ידוע לו עד כה והוא הרגיש לא קשור. היה נדיר להיתקל במורדים, אך הסיבה האמתית הייתה כי רובם מצאו להם מקום מקלט.
"כיצד המורד המפורסם ביותר לא ידע על כל זה?" שאלה לפתע המכשפה את אורפן, אשר היה מופתע בעקבות דבריה. "קרלנסלו, אין מורד אחד שלא יודע עלייך. כולנו מחכים לך, אתה מכשף בעל עוצמה ובלעדייך זה לא יהיה אותו הדבר." קיזה קרבה אליו עוד יותר, מתבוננת אל תוך עיניו הכהות. "אתה לא רוצה להיחשב כבוגד."
"לעזאזל, עדיין לא שכחתי מה עשית ולמה את מסוגלת. הבטחתי לילדים האלה חיים טובים יותר, לא החלטתי דבר עדיין." פסק בקשיחות. "אני לא יכול לקחת אותם למסע מסוכן כל כך, תכננו להגיע לטוקאדין ולהתחיל בחיים חדשים... אבל עכשיו את מספרת לי את הדבר הזה ואני לא יודע מה לחשוב יותר." אמר המכשף בתסכול וחזר לשבת על הספה – מצד אחד, הוא הבטיח לנערים שיגיעו לטוקאדין ויתחילו בחיים חדשים וחסרי דאגות, מצד שני אם המכשפה דוברת אמת... מיליוני בני אדם נמצאים בסכנה קיומית וזה כולל גם את קליאו ומג'יק, עם זאת מסע שכזה יכול להיות מסוכן עבורם.
קיזה הסתכלה על הבעת פניו המודאגת של קרלנסלו, היא לא רצתה לספר לו שלואיס ערך לו מבחנים ותחילה תכנן להרוג את הילדים, אם הוא יגלה על כך שעקבו אחריו וסכנו את היקרים לו, הוא לעולם לא יעזור לה להציל את לואיס ולא יצטרף אל המורדים. עליה להיות מחושבת ולא לאכזב את לואיס אדונה היקר. היא הייתה חייבת לשכנע אותו שעליו לקחת איתו את הנערים, בייחוד את הילדה הזראית, אשר העצימה את כוחותיו האדירים בזמן דאגתו אליה. הכשפים הירוקים והכתומים מופעלים בעיקר מהאנרגיה של הרגש – לקרלנסלו היו רגשות עצומים כלפי השניים האלו, הם היו חשובים למסע הזה ולמטרה הזו. היא תסכן את כולם בכדי להציל את לואיס – קרלנסלו יעזור לה רק בתנאי שהנערים יישארו בטוחים, הייתה לה תכנית טובה.

קליאו ומג'יק ישבו אחד ליד השני על חול המדבר בקרבת הבית. מעפעפים בעיניהם העייפות. המון מחשבות הטרידו את ראשם בקשר למכשפה הזרה, אשר עדיין לא ידעו את שמה.
קליאו נאנחה, שיערה הארוך והבלונדיני התנופף הצידה בעקבות רוח המדבר החמה.
"אתה חושב שאורפן בכל זאת יסלק את הבחורה?" שאלה הנערה את מג'יק לצידה.
"אני כמעט בטוח שכן... למרות שהיא לא שמה לב מה היא עשתה. מה שבטוח לא עבר עליה משהו פשוט." השיב מג'יק ואז פיהק בקול.
"לא הייתי צריכה להתקרב אליה, אני תמיד עושה את זה מתוך סקרנות." התחרטה קליאו, נזכרת לפתע בחלום הבלהות שחלמה בלילה, תוהה לעצמה אם היא צריכה לספר עליו לפחות למג'יק... אורפן לא היה אוהב לשמוע אותו. היא דיי פחדה לחזור לישון, מקווה שחלומות מהסוג הזה לא ישובו עוד ויניחו לה לישון.
"את תמיד עושה דברים שטותיים ומכניסה את כולנו לצרות." העז מג'יק להגיד לנערה את האמת הכואבת, הוא היה עייף מידי מכדי להעמיד פנים.
"מה אמרת?!" שאגה קליאו בכעס, מאגרפת את ידה מול פניו של הנער. "אתה יכול לפחות לנסות לנחם אותי!" היא נפחה את לחייה הסמוקות ברוגז כמו תמיד.
"אבל את צריכה להבין ש-" לפתע הוא עצר את דבריו כשהבחין בדמות מתקרבת אליהם, קליאו שמה לב כי מג'יק ראה משהו מולו ועברה להביט גם היא על אותה הדמות – זו הייתה קסנדרה, מנהיגת שבט מאיישי, רק שהפעם היא לא הייתה מלווה בלוחמיה; היא הרימה משהו בידיה הנראה כמו חתיכת בשר של חיה כלשהי.
הנערים הבלונדיניים הביטו אחד על השנייה בחוסר הבנה ונעמדו על רגליהם כשהייתה קרובה אליהם מספיק.
"ק-קסנדרה." אמר את שמה מג'יק מעט בגמגום.
"כן, ילדים. חזרתי בכדי להודות למכשף על מה שעשה... אני לא נוהגת להתייחס בכבוד למכשפים, אבל זו היא מתנתי הצנועה." הסבירה האישה את הסיבה בגינה החליטה להופיע והושיטה לנערים את חתיכת הבשר. "זהו בשר טרי של מקלדון." ציינה האישה המבוגרת את שמו של היצור המדברי שניצוד, נועצת את מבטה שנראה לא כל-כך תמים בעיקר בקליאו, הזראית ששהתה בקרבת המכשף. הנערה הבחינה שהיא הביטה בעיקר עליה, ממצמצת בעיניה התכולות בחוסר הבנה.
"תודה רבה לך." הודה מג'יק בביישנות, לוקח מידה את גוש הבשר – הוא היה כבד מאוד וגרם לנער הצעיר לאבד מעט את שיווי משקלו. "זה כבד..." לחש בהבעה מטופשת.
קליאו נזכרה כיצד דיברה קסנדרה אל אורפן באותו היום, היא לא אהבה את הגישה שלה.
"את רוצה להודות לו על כך שטיפל בך, אחרי שהתייחסת אליו בגסות." אמרה לפתע קליאו בכעס וקרבה אל האישה, מביטה עליה מלמטה. "הוא ממש לא צריך את התודה שלך, גברת." התחצפה הנערה באומץ.
"קליאו... תפסיקי." לחש לה מג'יק מהצד, עוד מתאמץ להרים את חתיכת הבשר בידיו. האישה הזו איבדה את בנה לאחר רצח אכזרי עליו קליאו לא ידעה והוא לא רצה שהיא תדע על כך שאורפן קבר את הגופות המרוטשות מאחורי הבית, אותן גופות שגרמו לה להיכנס לטראומה.
"את כל כך נחושה להגן על המכשף הזה, ילדה חצופה. למען האמת, לא הגעתי הנה רק בכדי להודות לו, אלא לספר לו משהו חשוב על הבית הזה בו אתם נמצאים." היא רכנה מעט מול הנערה, אשר עדיין הביטה עליה בקשיחות. "יש לך אומץ לדבר אליי כך קטנטונת, אבל יום אחד תביני שאת עושה טעות חמורה." דיברה קסנדרה בקולה העמוק אל קליאו, מביטה ישירות על עיניה הגדולות והמרהיבות. קליאו בלעה רוק ונשכה את שפתה התחתונה לנגד עיניה של קסנדרה, מנסה לשמור על קור רוח מול האישה הזו שלא כל כך חיבבה בלשון המעטה.
"המאסטר קצת עסוק, בגלל זה אנחנו בחוץ..." ניסה מג'יק לשנות נושא להפיג את אווירת המתח – המאסטר שלו כבר ניסה להבהיר לקליאו שהאישה הזו עברה משהו לא פשוט, הוא לא רצה שהיא תפתח חזית איתה, בנוסף רוב הזראים לא חיבבו מכשפים, מנהיגת שבט מאיישי לא הייתה שונה מהם – אך קליאו הייתה יותר מידי רגישה בכל הקשור לזה.

"אין הרבה זמן, קרלנסלו. עלייך להחליט במהרה." האיצה בו המכשפה. "אגב, השם שלי הוא קיזה." הוסיפה בנימה חסרת רגש.
אורפן ניסה להיזכר קודם כיצד הגבר שנחטף, לואיס, קרא לה - עכשיו הכל חזר אליו.
"כל עוד את כאן, עד שאחליט מה אני רוצה לעשות, אני אוסר עלייך להתקרב אל הילדים." קבע אורפן, עדיין לא שוכח את התפרצות הזעם המפתיעה שלה. "מצטער על חוסר הנוחות, אבל אני לא יכול לסמוך עלייך עכשיו." אמר לבסוף ופנה ללכת אל דלת היציאה, בכדי לקרוא לשניים לחזור פנימה.
'אל תדאג קרלנסלו, לאט-לאט אתה תבין שאין לך כל ברירה אחרת אלא להצטרף אלינו.' חשבה הבחורה בנחישות, נזכרת בפניו של לואיס. 'אני אציל אותך אדוני, רצית שאוכיח את עצמי כשפחה טובה, זו ההזדמנות שלי. חייך וחיי אנשים רבים מונחים על הכתפיים שלי.' היא נשמה עמוק, מוכנה להגשים את משימתה.

***

מי באמת התגורר בבית המסתורי וכיצד זה יתרום לעלילת הספר שמתחילה להסתבך יותר ויותר? ומה אורפן יחליט? הכל בפרק הבא. מקווה שזה היה מעניין עבורכם.

תמונה מדהימה לסוף (כמו תמיד):
ספוילר
הצג
אורפן וקליאו
אורפן וקליאו
84.jpg (152.09 KiB) נצפה 127 פעמים
נערך לאחרונה על ידי Falcongirl2020 ב 20 אפריל 2020, 02:41, נערך פעם 1 בסך הכל.
המשתמשים הבאים אמרו תודה ל Falcongirl2020 על ההודעה:
דיוגנס

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה