• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור [ס] [pg13] - רוח כפור

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
סיפור שכתבתי בפרץ השראה, ושעבר ביקורת די חיובית בקבוצת כתיבה שאני חבר בה. ובבקשה אל תעירו לי על ההיגיון של העולם, כי אני יודע שהוא לא הגיוני.

רוח כפור

הרוח נשבה בעוז מחוץ למחפורת, ואלחנן מלמל תפילת הודיה על המחסה. הקור בחוץ הגיע לפחות לעשרים מעלות מתחת לאפס, כשמתעלמים מהרוח שנושכת בכל גופך, הרוח שלא אכפת לה כמה שכבות לבשת. הוא לא היה דתי מאוד לפני שכל זה קרה, אבל אתה מוצא את אלוהים מנחם מאוד כשעליך להילחם על חייך יום אחרי יום בלי שום ודאות שתשרוד, להילחם בקיפאון, בצבועי שלג, ברעב, בבדידות.

''מדהים איך כל זה קרה תוך כמה שנים בסך הכל'', רות לחשה, ראשה שעון על חזהו. הם היו חבוקים מתחת לשמיכה התרמית, אוצר אמיתי שמצאו בחורבות באר שבע לפני שאבא שלה מת. הם התחבקו כדי להתחמם יותר מאשר פרץ משיכה עז.

''מזעזע, לא מדהים'', אלחנן מלמל, ''ולחשוב שכשהיינו צעירים כולם הזהירו מהתחממות גלובלית...''.

''אם יש כזו, אני מאוד אשמח לפגוש אותה ובהקדם'', היא אמרה. אלחנן פלט צחוק. הבדיחה היתה גרועה, אבל הוא הצחוק עזר לשחרר דברים. בעיקר פחד.

''אתה חושב שנמצא אנשים בכיוון ערד?'', היא שאלה בשקט.

''אני מקווה. לפחות קבוצה אחת אמורה להיות שם. ובתקווה הם יקבלו אותנו'', אלחנן ענה. הוא נולד כנמרוד, אבל שינה את השם למשהו יותר ירא אל קצת אחרי שהתחתן עם רות. הוא לא ידע אם לאלוהים אכפת מהשם שלו, אבל העדיף להיות בטוח. יותר מדי דברים היו אי ודאיים בעולם החדש הזה, ואלחנן חשש להסתכן.

''ואם יהיו בדואים באזור?'', קולה רעד מעט. אפילו בימי קיום המדינה, הבדואים לא היססו לרצוח את אויבי החמולה שלהם. אלחנן בעצמו חשש ממה שהקיפאון עשוי היה לעשות לנטיות האלימות שלהם.

''לא יהיו. כולם התפגרו כבר'', הוא ניסה להישמע מעודד. הוא חשב לעצמו בציניות, הרף ל''מעודד'' ירד מאוד בזמן האחרון. ''ואם יהיו, נצטרף אליהם או נהרוג אותם או נגנוב להם את גמלי השלג''.

''ואתה בטוח ש...''

''יהיה בסדר. אני מבטיח לך'', הוא לחש לאוזנה, נושם את ריח שיערה - ריח חם, אנושי, שביטל את הריח הקפוא והחד של הכפור. הוא נשם ממנו עוד, משהו מונע ממנו להפסיק. רוב החי, הצומח והאדם של המדינה חוסלו בקיפאון, והמעט ששרד הספיק לפתח עמידות יפה לקור. האדם הסתגל הכי פחות, אלחנן חשב לעצמו, מהדק את החיבוק שלו סביב רות. היא פלטה אנחה קצרה.

הוא חש את זה בקרביו ובעצמותיו, הוא פחד לעזוב את החיבוק הזה, פחד להפסיק לנשום את ריח שיערה, פחד שהרגע המושלם והשברירי הזה יעלם כקרח נשבר.

הוא פחד מהקור.
 
יחסית לסיפור קצר, זה הכי טוב שקראתי. למרות שאני לא בטוח שזה סיפור. אולי פרק מסיפור. והשראה באה מהדיון שהיה כאן לא מזמן בנושא ההתחממות הגלובלית?
בסך הכל, נחמד מאוד. התחושות מועברות כאן באופן שוטף ונכון, והכתיבה זורמת ויפה. כל הכבוד!
 
תודה רבה!
בעיקרון זה נקרא סיפור בזק. יש לי חיבה לכאלו, בעיקר כי אתה כותב אותם מהר בפרץ השראה, בניגוד לארוכים יותר, וכי קל לקרוא אותם.
התחממות גלובלית - גם, בין השאר. סתם עלה לי לראש הרעיון של אפוקליפסת עידן קרח ומשם כדור השלג התחיל להתגלגל.
 
בסיפור שלך אין שום רמז עד כה למעורבות חייזרית בסיפור. אם כבר יותר מתאים לסיטואציה שמתוארת ב-"נפילת המלאכים" בה חסידי איכות הסביבה מביאים על העולם את עידן הקרח למרות שזו תוצאה של הדיון. לא אמרת למה התחילה תקופת הקרח הזאת.
 
למה אנחנו בספוילרים?...

האמת שאין הסבר הגיוני לתקופת הקרח הזו. היה לי רעיון לפוסט אפוקליפטי, חשבתי על עולם חם מדי בגלל ההתחממות אבל החלטתי שזה נדוש והלכתי על הקיצון הנגדי, ואז חשבתי שהקורא יזדהה יותר עם גיבורים ישראליים. איך ישראל הפכה תוך כמה שנים מארץ לוהטת לסיביר קטנה? למוזות הפתרונים.
 
יש לך רעיון נחמד, פוסט אפוקליפטי, כיצד יראה עידן קרח בישראל. כדי שזה יהיה סיפור, משהו צריך לקרות. הגדרת סיפור היא מספר אירועים שקורים בזמן. כרגע זאת אקספוזיציה. אני לא יודע מה זה סיפור בזק. :) אם תקח השראה משירי הייקו, אז גם שם יש תיאור ויש משהו שקורה.
יש לך כבר כמה דברים לעבוד איתם, דת, קור, מדבר. עכשיו משהו צריך לקרות! מחכה שמשהו יקרה בבוקר :) תפתיע
אהבתי - הוא לא היה דתי מאוד לפני שכל זה קרה, אבל אתה מוצא את אלוהים מנחם מאוד כשעליך להילחם על חייך. אתה יכול לסיים את המשפט פה.

של
 
חזרה
Top