אז אחרי קצת זמן, התחלתי לכתוב את העולם מערכה שלי, ונתקלתי בדמות שנויה במחלוקת: מצד אחת היא ליץ' מרושע, מצד שני היא עברה טראומות בחיים. החלטתי לפרסם את הסיפור שלה כאן.
הסבר קצר ואזהרה-
אז דבר ראשון, הסיפור PG13 אז מי שלא עומד ברף שלא יקרא. דבר שני, לא לבעלי לב חלש! בסיפור הזה יש דם, קללות, הומור שחור ובכלל, זה סיפור אימה (לא בדיוק אימה, אם אתם רוצים נקודת התייחסות, זה כמו בבארוביה. כלומר, לורד סות', טירת רייבנלופט וכו').
הסיפור מתנהל באורלן, או ליתר דיוק בטנתיס. הוא מגולל את סיפורו של הור, קוסם צעיר, שגדל במקום של צער, כאב ויאוש. למרות זאת, הוא פיתח אמפתיה מיוחדת, דבר שקשה לפתח כשרצח וגנבה חוקיים.
אני אשמח לתגובות, רצוי ביקורת בונה, אבל תכתבו רק דברים ענייניים. אל לכתבו 'אתה גרוע', תכתבו מה לא אהבתם.
אז:
אפילוג:
זהו. האפילוג הזה היה לאו דווקא הקדמה לסיפור, הוא היה מעין, הקדמה שמכניסה את הקורא לאווירה של הסיור. הערות/ הארות/ ברכות או כל דבר דומה?
הסבר קצר ואזהרה-
אז דבר ראשון, הסיפור PG13 אז מי שלא עומד ברף שלא יקרא. דבר שני, לא לבעלי לב חלש! בסיפור הזה יש דם, קללות, הומור שחור ובכלל, זה סיפור אימה (לא בדיוק אימה, אם אתם רוצים נקודת התייחסות, זה כמו בבארוביה. כלומר, לורד סות', טירת רייבנלופט וכו').
הסיפור מתנהל באורלן, או ליתר דיוק בטנתיס. הוא מגולל את סיפורו של הור, קוסם צעיר, שגדל במקום של צער, כאב ויאוש. למרות זאת, הוא פיתח אמפתיה מיוחדת, דבר שקשה לפתח כשרצח וגנבה חוקיים.
אני אשמח לתגובות, רצוי ביקורת בונה, אבל תכתבו רק דברים ענייניים. אל לכתבו 'אתה גרוע', תכתבו מה לא אהבתם.
אז:
אפילוג:
זה היה לילה אפל. זה תמיד כזה.
משהו עצום ממדים חתך את דממת הלילה, בכפר השקט שבמזרח טנתיס. עד עכשיו, הכפר הזה לא הוטרד מבעיות השלטון. כל זה עמד להשתנות.
המשהו הזה, שהיה שחור כמו הלילה עצמו, נעצר בשולי הכפר, והעצירה הזאת, הראתה שמדובר בכרכרה שחורה משחור, מכוסה בברזל ובעץ כהה. דלת הכרכרה נפתחה, ודרכה יצאו 20 דמויות לבושות שחורים, מסכות לבנות על פניהן מכוסות הברדס, ומטות שחורים דקים בידיהן. עוד דמות, רזה וגבוהה, יצאה מהכרכה, נשענת על מטה עץ אלון גבוה, וגלימותיה הארוכות השתלבו בלילה כמו עטלף שחור בחצות. הדמויות כולן עשו את דרכן לבאר במרכז הכפר, והדמות הגבוהה, כוהנת של גום, אל המוות, לפי בגדיה, ניגשה ללבאר, הרימה יד, והבאר החלף במזבח שיש שחור ועתיק למראה. הכוהן סימן בידו לשניים מעוזריו, שהקיפו את הבאר במעגל מושלם, והם נכנסו לאחד הבתים שבסביבה, ואחרי כמה דקות יצאו החוצה, נושאים בידיהם, נער צעיר, ואחריו הולך אב שבור מראה, כאיל לקחו ממנו את הדברהיקר ביותר שהיה לו. העוזרים קשרו את הילד הצורח למזבח, והכוהן שלף סכין טקסית וארוכה מבין גלימותיו. הוא הניף את הסכין בידו, והאב הסב את עיניו. צרחת הייסורים פסקה די מהר. רוב האנשים בכפר כבר התעוררו, וניסו להכנס ולהציל את הילד, אך העוזרים עצרו אותם בכוח על אנושי.
"ראו זאת כעונש," דיבר הכוהן. "המהיג הגדול לא אוהב כשאנשים מתארגנים כנגדו. בפעם הבאה שאשמע על התארגנות בכפר הזה, אורה לשרוף אותו עד היסוד, אבל לשים אותכם בתוך הבתים הבוערים, כדי שתשרפו חיים." חיוך דק מופיע על שפתיו הדקות והאכזריות, כשהוא רואה את הפחד משתקף בעיני התושבים.
הכוהן מניף את ידו, וכדור שחור של קסם מופיע בכף ידו. הוא מנחית את הכדור על גופת הילד, והילד הצעיר מזדקף. תקווה מופיעה בפניו של האב, אך נעלמת די מהר כשהוא מבין שילדו לא חזר מהמתים. הפצע בחזהו של הנער כבר נסגר, כשהקסם עבר דרכו.
"הרוג אותו" נשמע קולו של הכוהן. הנער מזנק מהמזבח, רץ במהירות על אנושית לכיוון אביו שלו, ומסובב את מפרקתו. הדבר האחרון שהאב שומע הוא צחוקו הקר והדוקר של הוכהן.
משהו עצום ממדים חתך את דממת הלילה, בכפר השקט שבמזרח טנתיס. עד עכשיו, הכפר הזה לא הוטרד מבעיות השלטון. כל זה עמד להשתנות.
המשהו הזה, שהיה שחור כמו הלילה עצמו, נעצר בשולי הכפר, והעצירה הזאת, הראתה שמדובר בכרכרה שחורה משחור, מכוסה בברזל ובעץ כהה. דלת הכרכרה נפתחה, ודרכה יצאו 20 דמויות לבושות שחורים, מסכות לבנות על פניהן מכוסות הברדס, ומטות שחורים דקים בידיהן. עוד דמות, רזה וגבוהה, יצאה מהכרכה, נשענת על מטה עץ אלון גבוה, וגלימותיה הארוכות השתלבו בלילה כמו עטלף שחור בחצות. הדמויות כולן עשו את דרכן לבאר במרכז הכפר, והדמות הגבוהה, כוהנת של גום, אל המוות, לפי בגדיה, ניגשה ללבאר, הרימה יד, והבאר החלף במזבח שיש שחור ועתיק למראה. הכוהן סימן בידו לשניים מעוזריו, שהקיפו את הבאר במעגל מושלם, והם נכנסו לאחד הבתים שבסביבה, ואחרי כמה דקות יצאו החוצה, נושאים בידיהם, נער צעיר, ואחריו הולך אב שבור מראה, כאיל לקחו ממנו את הדברהיקר ביותר שהיה לו. העוזרים קשרו את הילד הצורח למזבח, והכוהן שלף סכין טקסית וארוכה מבין גלימותיו. הוא הניף את הסכין בידו, והאב הסב את עיניו. צרחת הייסורים פסקה די מהר. רוב האנשים בכפר כבר התעוררו, וניסו להכנס ולהציל את הילד, אך העוזרים עצרו אותם בכוח על אנושי.
"ראו זאת כעונש," דיבר הכוהן. "המהיג הגדול לא אוהב כשאנשים מתארגנים כנגדו. בפעם הבאה שאשמע על התארגנות בכפר הזה, אורה לשרוף אותו עד היסוד, אבל לשים אותכם בתוך הבתים הבוערים, כדי שתשרפו חיים." חיוך דק מופיע על שפתיו הדקות והאכזריות, כשהוא רואה את הפחד משתקף בעיני התושבים.
הכוהן מניף את ידו, וכדור שחור של קסם מופיע בכף ידו. הוא מנחית את הכדור על גופת הילד, והילד הצעיר מזדקף. תקווה מופיעה בפניו של האב, אך נעלמת די מהר כשהוא מבין שילדו לא חזר מהמתים. הפצע בחזהו של הנער כבר נסגר, כשהקסם עבר דרכו.
"הרוג אותו" נשמע קולו של הכוהן. הנער מזנק מהמזבח, רץ במהירות על אנושית לכיוון אביו שלו, ומסובב את מפרקתו. הדבר האחרון שהאב שומע הוא צחוקו הקר והדוקר של הוכהן.
זהו. האפילוג הזה היה לאו דווקא הקדמה לסיפור, הוא היה מעין, הקדמה שמכניסה את הקורא לאווירה של הסיור. הערות/ הארות/ ברכות או כל דבר דומה?
עריכה אחרונה: