• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור [ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 7

אז אחרי קצת זמן, התחלתי לכתוב את העולם מערכה שלי, ונתקלתי בדמות שנויה במחלוקת: מצד אחת היא ליץ' מרושע, מצד שני היא עברה טראומות בחיים. החלטתי לפרסם את הסיפור שלה כאן.
הסבר קצר ואזהרה-
אז דבר ראשון, הסיפור PG13 אז מי שלא עומד ברף שלא יקרא. דבר שני, לא לבעלי לב חלש! בסיפור הזה יש דם, קללות, הומור שחור ובכלל, זה סיפור אימה (לא בדיוק אימה, אם אתם רוצים נקודת התייחסות, זה כמו בבארוביה. כלומר, לורד סות', טירת רייבנלופט וכו').

הסיפור מתנהל באורלן, או ליתר דיוק בטנתיס. הוא מגולל את סיפורו של הור, קוסם צעיר, שגדל במקום של צער, כאב ויאוש. למרות זאת, הוא פיתח אמפתיה מיוחדת, דבר שקשה לפתח כשרצח וגנבה חוקיים.

אני אשמח לתגובות, רצוי ביקורת בונה, אבל תכתבו רק דברים ענייניים. אל לכתבו 'אתה גרוע', תכתבו מה לא אהבתם.
אז:
אפילוג:
זה היה לילה אפל. זה תמיד כזה.
משהו עצום ממדים חתך את דממת הלילה, בכפר השקט שבמזרח טנתיס. עד עכשיו, הכפר הזה לא הוטרד מבעיות השלטון. כל זה עמד להשתנות.
המשהו הזה, שהיה שחור כמו הלילה עצמו, נעצר בשולי הכפר, והעצירה הזאת, הראתה שמדובר בכרכרה שחורה משחור, מכוסה בברזל ובעץ כהה. דלת הכרכרה נפתחה, ודרכה יצאו 20 דמויות לבושות שחורים, מסכות לבנות על פניהן מכוסות הברדס, ומטות שחורים דקים בידיהן. עוד דמות, רזה וגבוהה, יצאה מהכרכה, נשענת על מטה עץ אלון גבוה, וגלימותיה הארוכות השתלבו בלילה כמו עטלף שחור בחצות. הדמויות כולן עשו את דרכן לבאר במרכז הכפר, והדמות הגבוהה, כוהנת של גום, אל המוות, לפי בגדיה, ניגשה ללבאר, הרימה יד, והבאר החלף במזבח שיש שחור ועתיק למראה. הכוהן סימן בידו לשניים מעוזריו, שהקיפו את הבאר במעגל מושלם, והם נכנסו לאחד הבתים שבסביבה, ואחרי כמה דקות יצאו החוצה, נושאים בידיהם, נער צעיר, ואחריו הולך אב שבור מראה, כאיל לקחו ממנו את הדברהיקר ביותר שהיה לו. העוזרים קשרו את הילד הצורח למזבח, והכוהן שלף סכין טקסית וארוכה מבין גלימותיו. הוא הניף את הסכין בידו, והאב הסב את עיניו. צרחת הייסורים פסקה די מהר. רוב האנשים בכפר כבר התעוררו, וניסו להכנס ולהציל את הילד, אך העוזרים עצרו אותם בכוח על אנושי.
"ראו זאת כעונש," דיבר הכוהן. "המהיג הגדול לא אוהב כשאנשים מתארגנים כנגדו. בפעם הבאה שאשמע על התארגנות בכפר הזה, אורה לשרוף אותו עד היסוד, אבל לשים אותכם בתוך הבתים הבוערים, כדי שתשרפו חיים." חיוך דק מופיע על שפתיו הדקות והאכזריות, כשהוא רואה את הפחד משתקף בעיני התושבים.
הכוהן מניף את ידו, וכדור שחור של קסם מופיע בכף ידו. הוא מנחית את הכדור על גופת הילד, והילד הצעיר מזדקף. תקווה מופיעה בפניו של האב, אך נעלמת די מהר כשהוא מבין שילדו לא חזר מהמתים. הפצע בחזהו של הנער כבר נסגר, כשהקסם עבר דרכו.
"הרוג אותו" נשמע קולו של הכוהן. הנער מזנק מהמזבח, רץ במהירות על אנושית לכיוון אביו שלו, ומסובב את מפרקתו. הדבר האחרון שהאב שומע הוא צחוקו הקר והדוקר של הוכהן.

זהו. האפילוג הזה היה לאו דווקא הקדמה לסיפור, הוא היה מעין, הקדמה שמכניסה את הקורא לאווירה של הסיור. הערות/ הארות/ ברכות או כל דבר דומה?
 
עריכה אחרונה:
יש כמה בעיות הגיון בסיפור, כמו למשל כיצד יש מקום ל21 איש בכירכרה אחת.
מעבר לכך יש כמה מקומות שההתבטות בהם קצת לא זורמת, למשל בהתחלה "זה היה לילה אפל. זה תמיד כזה" לא נשמע ממש נכון לשונית.
גם המשפט הזה "אורה לשרוף אותו עד היסוד, אבל לשים אותכם בתוך הבתים הבוערים, כדי שתשרפו חיים" לא נשמע טוב לשונית
 
אפתח במשפט שהייתי נוהג לומר להרבה אנשים: "זה לא סיפור, זו תמונה" כלומר מדובר פה על סצינה אחת.
הסצינה כתובה יפה לדעתי, והסיום מקבע את תחושת הפחד - הצלחת ליצור אחת בצורה טובה, בוודאי ביחס לכתיבה ראשונה.
אמליץ על תיקון של שגיאות הכתיב - יש כאן מעט.
עכשיו, יש לי כמה שאלה שמטרידה אותי: אני מניח שהאנשים יודעים שהכהנים כל כך חזקים, ומפחדים מהם - רואים את זה גם בתיאור הפחד המשתקף בעיניהם. אם ככה, למה הם מנסים לעצור את הכהנים? אפילו האבא כבר השלים עם גורלו.
(הערה קטנה: זה לא אפילוג. אפילוג משמעו אחרית דבר. כנראה התכוונת לומר פרולוג - ראשית דבר.)
מכיוון שאלישע הגיב גם הוא אגיב עליו:
לא יודע לגבי הכרכרה, מן הסתם אפשר אם מצטופפים, אבל באמת אין לי מושג, יכול להיות שאתה צודק.
tkhag1 אמר/ה:
זה היה לילה אפל. זה תמיד כזה
אכן כדאי לשנות את הניסוח - אולי ל"כך תמיד היה"
tkhag1 אמר/ה:
גם המשפט הזה "אורה לשרוף אותו עד היסוד, אבל לשים אותכם בתוך הבתים הבוערים, כדי שתשרפו חיים" לא נשמע טוב לשונית
אכן, כדאי להחליף את המילה "אבל" המורה על קשר של ניגודיות, במילה "ו..." המורה על קשר של הוספה, שיותר מתאים כאן.

בהצלחה, לכתוב זו דרך מעולה לשפר את הכישורים הלשוניים.
 
אני לא רוצה להיות הבחור המבאס שמוריד לאנשים מהערך העצמי, אבל הסיפור... במילה אחת, אדג׳י.

כבר מההקדמה אני מרגיש אדג׳יות נוטפת מכאן, וזה מרגיש... לא בוגר, זול. כדי לסייג את עצמי אעיר שרוב כותבי האימה / מלחמה מתחילים ככה (כולל אותי). תיאורים מוגזמים של דם, צרחות ואפלה לא מוסיף אימה לסיפור, רק אדג׳יות. היית יכול לוותר על הפונט המוגדל של PG13, אנשים שמו לב לזה בכותרת, ובכל מקרה זה לא בהכרח מה שימנע מילדים לקרוא את זה - לעזאזל, כתבתי סיפורים ברמה הזו בגיל 12.

הכתיבה שלך כן טובה וזורמת, למרות שהיו כמה שגיאות (הקטע עם הבאר שהופכת למזבח לא היה ברור, ובכל מקרה באר זה בנקבה ולא בזכר). גם הקטע בו הכוהן מאיים על הכפריים לא לגמרי תקין (עדיף ״ואותכם אנעל בבתים...״ עדיף לדעתי). סה״כ הקריאה זרמה לי, וזה דבר טוב, ח״ח.

אשמח אם תחלק לפסקאות, בלוק טקסט לא נוח לקריאה.
 
אני אענה בהתחלה על הדברים שמצריכים הסבר הגיוני- קסם. 21 אנשים נכנסים לכרכרה בגלל קסם. אנשים מפחדים לפגוע בכוהנים כי יש להם קסם. לגבי התחביר, הדקדוק ובחירת המשפטים- זה הסיפור הראשון שאני כותב. אי אפשר לצפות למושלמות. בחירת המשפטים זה עוד בסדר, אבל שגיאות הכתיב לא משנות שום דבר. ובכלל, אלה שגיאות בהקלדה. ופסקאות? בסדר.

תודה על התגובות.
 
אף אחד לא מדבר על שלמות עלילתית או משלבית, אלא על הנושא הבסיסי של דקדוק ועברית נכונה. ולא דיברנו על שגיאות כתיב, אלא על שגיאות דקדוק.

מצטער אם אני נשמע תוקפני, הכוונה היא לעזור לך להשתפר. בסופו של דבר בתי הספר בארץ די חרא (לראייה - רק הקיץ למדתי מה זה בכלל נושא ונשוא), אז אני לא מאשים אותך. פשוט תקרא הרבה. באופן כללי ההתנסחות והכתיבה שלך כן טובות.
 
כמו שכתבתי, אני עושה מאמץ לבחור את המשפטים הנכנונים, וזה באמת חבל שבתי הספר בישראל כאלה גרועים. ואני עוד לא למדתי נושא נשוא.

אביעד- אני מזכיר שזה בסך פרולוג (ותודה על התיקון), ולכן הסיפור עד עכשיו היה תמונה אחת בודדת. בהמשך הפרקים יהיו יותר ארוכים.

ותודה על התגובה.
 
לגבי שגיאות ההקלדה - זה קצת יותר נחמד לקרוא טקסט בלי שגיאות. אתה יכול להשאיר את השגיאות - אנחנו לא משלמים לך על זה או משהו, פשוט יותר נחמד בלעדיהן.
לא ענית לי לגבי השאלה שלי על הכהנים - אם הם מפחדים מהכהנים כל כך, למה הם מנסים לעצור אותם מלהקריב את הילד? אני שואל כי זה חושב לי להבנת הסיפור - אולי יש כאן מימד עמוק יותר שפספסתי.
לגבי אורך הפרקים - האורך לא חשוב אלא האיכות - עדיף פרק קצר ואיכותי (כמו זה) מאשר פרק ארוך ולא איכותי, ואני נוטה לחשוב שהפרקים הבאים יהיו איכותיים אפילו יותר - כי כותבים משתפרים עם הזמן.
 
אני הנחתי מהרגע הראשון שהכירכרה קסומה אבל חוק ראשון בכתיבה לעולם על תניח שהקוראים בהכרח יודעים משהו ללא מידע מקדים הייתי מוסיף תיאור שקצת יותר רומז שהכירכרה על טבעית.

וח'אן הסיפור אכן אדג׳י אבל בהתחשב בגיל הכותב והניסיון הדלת שלו אפשר לקבל את זה כמשהו הגיוני
 
למה? על בעיה מעירים כשהיא צצה. תיאורי אימה זה סבבה לחלוטין, אבל לא כשהם מוגזמים ולא כשעושים מהם עניין כזה.
 
עדיין לא ענית לי על השאלה - הבנתי למה הם רוצים לחלץ אותו. לא הבנתי למה הם עושים את זה אם הם מבינים שאין להם סיכוי לעשות את זה ומפחדים מהכהנים פחד מוות.
lonewolf אמר/ה:
אני פחות מרגיש שיש משהו מוגזם.
גם אני. לדעתי אין כאן יותר מדי אימה, בטח לא לפרולוג שאמור "להכניס אותך לאווירה"
 
אני לא אוהב לעשות את ההשוואה הזו אבל אם אתה מכוון לאווירה של פחד ןאימה מוחלטים אתה צריך לכוון לימי התחלת השואה או אפילו בעיצומה, מלבד מעטי מעט אף אחד לא אמור להעז להתנגד, ביחוד עם שלטון הטרור והאימה הזה נמצא הסביבה הרבה זמן.
 
מראש לא כיוונתי לאימה מוחלטת. קראת את אביר הוורד השחור?כיוונתי למשהו מהסוג הזה. מן סיפור גותי אפל. אבל פחות גותי.

אביעד- אם חיילים חמושים פורצים לבית שלך ועומדים לעשות משהו לבן שלך או לקרוב משפחה אחר, ולך אין נשק. אתה תעשה משהו בשביל להציל אותו? אנשי הכפר מרגישים אותו דבר- הם לא חושבים בהגיון כשזה נוגע לחיים של אחד משלהם. בעיניהם, זה הטופ של הטופ. מה שכן, הם לא תוקפים בכל הכוח, כי הם לא רוצים למות. מצד אחד הם רוצים להציל אחד משלהם, מצד שני יש יצר השרדותי. מה שנוצר זה שילוב בין שניהם.
 
קודם כל, הפרולוג כן מבצע את העבודה הבסיסית שבשבילו הוא מועד - וזה להכניס את הקורא לאווירה של הסיפור.
בקשר לאדג׳י או לא, זו לא ביקורת רלוונטית ממש כי זה עניין של טעם. יש המון אנשים שאוהבים אדג׳י כמו שיש אנשים שאוהבים פיצה עם אננס.

מה שכן - ה 21 איש בכרכרה מזכיר לי משחק מבוכים ודרקונים שבו חקרנו מבוך, ונכנסו לחדר שקט לחלוטין של 3 על 3 מטר שבפנים היו 12 אורקים...
זה מסוג הפרטים שקל לערוך החוצה ולא תורמים לסיפור.
אתה גם צריך להחליט האם הפחד נובע מקסם ואז הכוהנת עם שני עוזרים מספיק או מבריונים ואז 21 אנשים זה סביר אבל... השתמשת בקסם. שניהם זו הגזמה מיותרת לדעתי.

אה, ולמה למנהיג קוראים מנהיג ולא שם יותר מדליק?
 
חזרה
Top