הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

גבירת הצללים 2 פרק עשירי

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
הלדין
הודעות: 3299
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי הלדין » 08 אוגוסט 2019, 23:03

תודה על התגובה. מה לא היה ברור?
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5025
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 08 אוגוסט 2019, 23:07

המושגים. מלכת קרח, רמשים כחולים (מעבר לתיאור נשמע שיש להם חשיבות לא ברורה כלשהי), איך דראוגרים מתקשרים לעניין, מה זו היצורה הדוברת...
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.
סמל אישי של משתמש
ג'וני
הודעות: 1475
הצטרף: 14 יוני 2016, 18:51

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי ג'וני » 09 אוגוסט 2019, 00:11

אהבתי את הפרולוג, הכתיבה זרמה וההצגה של מערבולת קרח הייתה מוצלחת.

בכל זאת, כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם:
  • חלק מההתייחסויות לא ממש ברורות ממבט ראשון (זה משהו שחזר על עצמו לאורך כל הפרולוג ויש מצב לא רע שזה בגלל העריכה). למשל: בפסקה החמישית במשפט השני כתוב לחישותיהם ואני די בטוח שהתכוונת של הכפריים שכתבת עליהם בפסקה הקודמת, אבל במבט הראשון חשבתי של הרמשים שדיברת עליהם במשפט הקודם. דוגמה נוספת היא המשפט הראשון בפסקה השמינית "בני מינה" של מי? (הזכרת שצלם השלג נקבה כמה פסקאות מאוחר יותר או שזו שגיאת כתיב והכוונה "בני מינם").
    משהו נוסף בקשר לדוגמה האחרונה היא שלא מתחילים פסקאות בו' החיבור. אם זה המשך ישיר של המשפט הקודם ראוי שזה יהיה באותה פיסקה.
  • אני חושב שלא יזיק קצת ארגון מחדש לכמה מהפסקאות שמזכירות כמה נושאים שונים. לדוגמה את הפסקה השלישית אפשר לפצל ולשים חלק כהרחבה לפסקה הראשונה וחלק לשלישית, כי הנושאים זהים ובעיניי עדיף שהמידע יגיע באופן רציף.
  • כמה דברים התפספסו בעריכה. לדוגמה: חלק שני פסקה השנייה משפט שני: "אדם = "הן" רמש = רמשים (כי לא נראה לי שמדובר באחד בודד) וכו'.
הלדין כתב:
01 אוגוסט 2019, 00:02
הייתי פעם בסדנה לכתיבה. אחד הדברים שיצאתי משם הוא שעדיף להשתמש במשפטים קצרים. זה אמור לעזור לזרימה של הטקסט.
בקורס שאני הייתי בו הזכירו שלושה דברים בקשר לאורכי משפטים (וכמובן שלכל כלל יש יוצאים מהכלל):
הראשון, כמו שכתבת, עדיף להימנע ממשפטים ארוכים מפני שהם יוצרים סרבול.
השני, עדיף להימנע ממשפטים קצרים מדי, כי הם יוצרים קריאה מקוטעת (אלא אם רוצים ליצור אפקט דרמתי וכו').
השלישי, עדיף להימנע ממשפטים באורך זהה כי הם יוצרים קריאה מונוטונית ומרדימה.

ההרגשה שלי הייתה, רצף משפטים קצרים מדי, אבל שוב מדובר בהעדפות ודברים יחסיים. אני גם לא הייתי מזכיר את זה שוב אם לא היית מזכיר לי את הקורס, בייחוד כשזה משהו ממש קטן שלטעמי לא חזר על עצמו באופן מובהק בפרולוג.
הלדין
הודעות: 3299
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי הלדין » 09 אוגוסט 2019, 00:33

תודה על התגובה. :D

אתייחס להערותיך מחר כשאישן על זה קצת. עקרונית, זו תמיד שאלה טריקית מתי צריך לציין על מה מדובר ומתי אפשר להסתפק ב-"הם". קרה לי לא פעם שנפלתי בפח הזה גם בעת דיבור.
סמל אישי של משתמש
ג'וני
הודעות: 1475
הצטרף: 14 יוני 2016, 18:51

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי ג'וני » 09 אוגוסט 2019, 01:27

איך רואים שכתבתי את התגובה אחרי יום עבודה ארוך.. שכחתי להזכיר את הדברים שאהבתי.

קודם כל, אני רוצה לומר שלטעמי זו הצגה מוצלחת של העולם ושל אחת הדמויות הראשיות. הצלחת להציג את העולם בלי לגרום לתחושה של עומס יתר ובלי להכניס יותר מדי פרטים מיותרים (אני עדיין זוכר המלצה ששמעתי פעם: "ראית את הסרטים של שר הטבעות? יופי! דלג על ההתחלה המשעממת ותתחיל לקרוא את הספרים אחרי שהם מגיעים לברי.")

שנית, אהבתי את החלק האחרון והדיאלוג שלו שלטעמי כתוב בצורה נפלאה והצליח להדגיש את הרגשות של הגיבורה ותרם להיכרות שלי איתה.

ולסיום, עדיין יש לי חשק לקרוא את ההמשך...
הלדין
הודעות: 3299
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי הלדין » 09 אוגוסט 2019, 19:49

ושוב, תודה על התגובה. :D

ערכתי כמה תיקונים נוספים בפרק.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18423
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי The oldman » 10 אוגוסט 2019, 12:07

הלדין כתב:
06 אוגוסט 2019, 11:06
ולפתע שמתי לב בחיפושית שחורה עוקצת אותו בצד צווארו, מזריקה ארס צהוב של פחד.
מי זה "אותו" -הבן או מורד הנץ?

חוץמזה, נהנתי לקרוא, העולם נשמע מעניין ומעברי הזמן די ברורים - הייתי ממשיך להקפיד עם זה גם בהמשך, כי זמן הוא דבר מתעתע :)
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
הלדין
הודעות: 3299
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי הלדין » 10 אוגוסט 2019, 13:30

תודה על התגובה. :D

כפי שאמרתי, זה עניין טריקי. ה-"הוא" במקרה הזה הוא נושא הנץ. הנחתי שזה יהיה ברור בגלל הסמיכות. כנראה שלא...

סיימתי כבר את כתיבת הפרק הראשון. עכשיו נותר רק לעבור עליו.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18423
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

גבירת הצללים 2 פרולוג (גרסה ערוכה)

שליחה על ידי The oldman » 10 אוגוסט 2019, 13:44

״הוא״ תמיד מתייחס למי שאוזכר אחרון, במקרה הזה, זה הבן של מלכת הקרח. אבל זה לא נשמע סביר לכן שאלתי.
מומלץ להקפיד על זה וגם להשתמש ב״הוא״/״זה״ רק באותו משפט או משפט עוקב.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
הלדין
הודעות: 3299
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

גבירת הצללים 2 פרק חמישי

שליחה על ידי הלדין » 10 אוגוסט 2019, 19:26

וירדת' מספר: "צללים לפנות בוקר"
חלק ראשון: הבחילה
הבחילה תפסה אותי בעת מריבה.

לרגע אחד ובודד לא זכרתי כלום. היצור האפור והמבחיל עם טפרי הגביש שצווח עליי בשפה זרה ולא מובנת לא היה מוכר לי בשום צורה שהיא. באיטיות סקרתי את החדר הזה. המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה שאני אסיר. החדר הזה היה קטן כמו תא בכלא. ועם זאת, בכלא, הדלת הייתה נעולה.

פיסת נייר ירקרקה שתיארה את מסיבת ההשקה של ספינתו הראשונה של אחי קיריד הייתה תלויה על אחת הקירות. הוא היה הבחור עם השיער הזהוב וזוויות הפה הנוטות לחיוך. אני צבעתי לגוון בהיר יותר. היה זה הזכרון המוצק הראשון שלי בעת בחילה נוראה זו שלקחה ממני את זכרונותיי.

העניין הוא שלא זכרתי מה עשיתי באותו אירוע שהיה מזמן. כאן לא הצלחתי לזכור כלום.

בינתיים היצור האפור הבין שאני לא מבין מה הוא צורח עליי. ושאני לא מזהה אותו בכלל. ואיכשהוא, זה גרע מהסיפוק שלו לצרוח עליי בשפה זרה. טפרי הגביש נצצו כמו שמשות קטנות. הוא לכסן אליי את עיני הזכוכית הקטנות שלו.

"עכשיו." אמר היצור האפור בקול שלא היה ניתן לטעות בו כקול של נקבה "שומע?"

השפלתי את מבטי לעבר הנקבה ואמרתי: "שומע." והנחתי את ידי לפני מצחי כשהבחילה נעשתה קשה מנשוא וכל שריריי התחילו להתקשח. היצורה האפורה והקטנה אמרה: "הבחילה שאתה חווה נוצרת מהתנגשות של שני מערכי זכרונות משני קווי זמן שונים, שתי תודעות."

ניסיתי לחשוב על הערה שנונה לומר לה. וכל מה שהרגשתי לפתע הוא כאב עז ומחריש. אפילו פיסת הזכרון הקטנה הזו עלתה לי בייסורים. חייכתי את החיוך הכי טוב שברשותי.

"הרוחות אוהבות אותך." אמרה היצורה הקטנה והאפורה "כשבתי יולדת את מה שאתה הכנסת לה לבטן, נולדה תודעה חדשה בגוף הזה. לצערי, הבעיה נותרה כפי שהייתה: רוחות התוהו שלך. השלושה שאתה יכול להדביק בהן את בתי ודרכה את כל האחוזה ה –"

שמתי לב שידי כמעט נשלחה כדי לחנוק אותה. לא אהבתי שהיא התייחסה אליי כמדבק, כאילו עצם מהותי מדבקת. נדמה לי ששני הצדדים שנלחמו עליי – תודעותיהם של מי שאכנה ליתר נוחות וירדת' אבא ווירדת' אמא – הסכימו שהם מאוחדים בתיעובם אליה. עתה ידעתי מיהי: היא הייתה חמותי. וטפריה הזוהרים מנעו מידי להתקדם ולהרוג אותה. היא התוותה רשת שעטפה את ידי וגרמה לאוויר לתפוס אותה בעודה מתקדמת למטרתה: לחנוק אותה.

והכאב, שנרגע לרגע, חזר במלוא העוצמה.

"בן אדם עלוב ונגוע תוהו שכמוך." לעגה לי חמותי "אני הייתי מאלה שבאו לעולמך על מנת לנהל דלים כמוך עם מוחות קולר כדי לשאוב בטחנות כח את מהותה של המציאות. איך אתה מעז לדמיין שתוכל להרוג אותי?"

ואחרי שנכשלתי בניסיון לחנוק אותה , הקאתי עליה. היה זה קיא אפור שנראה כאילו הערפל נלכד בתוכו והיה לו ריח של מי ביצה עכורים ומסריחים. הקיא פגע בכוחותיה – והרשת שהתוותה נעלמה. במקום לחנוק אותה, הפכתי בעצמי לערפל ועזבתי את חמותי, את החדר ההוא, מלחמתי הייתה צריכה להסתיים קודם.

חלק שני: דרך המעלות

מאחוריי שמעתי את נהמותיה של חמותי הקטנטונת בעודי מסתחרר כערפל בין העולמות.

האחוזה שהסתחררתי לתוכה הייתה מאבן ספוגית במיוחד וקשה. דיוקנאות של אצילים אפורי עור הביטו במבט קשה ששאל מה אני עושה בהיכלם המרומם. שמעתי אותם צורחים מעבר לזמן ולרוח. וירדת' האמא אמרה שהיות וקו הזמן שלה התקיים לפני שזה נוצר, הגוף הזה וכל מה ששייך לו שלה בזכות ראשונים. וירדת' האבא אמר שלקחו ממנו כבר יותר מדי. זו הייתה התמצית של מה שהם הטיחו זה בזה.

ניסיתי להרים את קולי לעברם בתחינה.

"אתה?!" קראו שניהם "מי אתה לכל הרוחות?!" ווירדת' האמא הוסיפה גם "המזוינות!" בחדווה.

"ברכותיי, אבא ואמא, אני בנכם ברוח. נולדתי מהמפגש בין תודעותיכם ועתה אני הרוח." עניתי, ערפל גופי מוטל אנה ואנה חסר אונים.

הבחילה נחלשה כשהם ניסו להבין מה קרה. וירדת' האמא סיננה: "לכל הרוחות, אני בהריון. האם אין לך שמץ של כבוד – "

"את לא בהריון." ענה וירדת' האבא שנשמע כמו ההד של קולי "אשתי הלירד ייראת בהריון, התאומה המרושעת שלי. ואתה – "
והערפילים התנגשו במשהו אפור וכבד שרבץ מתחת לאחד מדיוקנאות האצילים אפורי העור. נכנסתי לרגע לגופו והצטמררתי למלוא הקרחוניות של דרך המחשבה של הזר הזה. לא היה לו אכפת מאף אחד פרט לעצמו. והאחרים התקיימו רק אם היה צריך מהם משהו. קיומו היה תועלתני לחלוטין.

"בדיוק כמוך." ענה וירדת' האבא, שהיה ההד לקולי, שהצלחתי לצאת מגופו של הזר הזה, "גבירה מנהלת." הוסיף בקול חורקני שנועד לשוות לתואר נעימה מתנשאת. וירדת' האמא ענתה: "אולי תקח את הגוף שלו. הוא יתאים לך כמו כפפה ליד ותשאיר לי את הגוף הזה."

"מספיק." נהמתי בקוצר רוח "אתם לא ראויים להיות הוריי!" בעודי מסתחרר באולמות.

"יש לי רעיון." הציע וירדת' האבא, שהתקיים לפניי, "אולי בננו זה לכאורה יהיה השופט שיקבע למי גוף זה."

וריח עשן חדר לתוך הערפילים של גופי. זיהיתי את הריח מאחד מרסיסי הזכרון שהוצעו לי כמנחה מאחורי גבה של יריבתו: היה זה ריחו של אחד מבניה של הלירד שנשרף בעבר.

"נשמע הרעיון היחיד ששווה יריקה שהעלית בכל הזמן הקצר ששנינו מכירים, ווירדת'." שמעתי וירדת' האמא נוקבת בשמי שהיה גם שמו של וירדת' האבא. אני בינתיים היטיתי את גופי אחרי הריח הזה. הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. לא ידעתי לאן זה יוביל אותי אבל הוריי היו עסוקים במריבה. היו עסוקים בלזמום מזימות נוראות להחריד איך ישכנעו אותי, את בנם האהוב, לוותר על הגוף העלוב הזה. אכן, בפרק הזמן הקצר שאני התקיימתי, הספקתי להיקשר לגוף הזה בדיוק כמו הוריי. שמעתי שפעם שיורש לנחלה היה מגיע לבגרות, הוא היה הורג את הוריו ולוקח את הנחלה לעצמו. עתה הגעתי לבגרות. התכוונתי להיפטר מהם במזימה נוראה להחריד משלי. קודם עמדתי לשמוע את הצעותיהם.

"אני זוכרת שנכנסתי להריון כשאמי מתה בגלל המגיפה הלבנה. הגבר שלי ניחם אותי ובטני תפחה ביום שלמחרת. יכול להיות שהיו לו ילדים אחרים אבל זו הייתה בתי הבכורה –" אמרה וירדת' האמא. אף אחד מהזכרונות שהוצעו לי היה זכרון על אמא שלי. היא לא הייתה יותר טובה מאמא שלה. היא עמדה לגרש אותי מהגוף הזה, את בנה יחידה לעת עתה – לפחות עד שהלידה תסתיים.

"לך היה טוב בחיים. כאן אמי עודנה בחיים. המגיפה הלבנה לקחה ממני את המאהבת שלי. כששבתי לאחוזה, הלירד ייראת' נפגעה עד עמקי נשמתה שאני מתאבל על מה שהתייחסה אליו עד כה כשעשוע שלי. היא ציוותה עליי במלוא סמכותה לשכב איתה כשלא רציתי." ענה וירדת' האבא ולפני שעמדתי לענות "וזכותי לחבק את בני הבכור בזמן הזה. תשלימי עם זה. את לא קיימת והבת המעושנת שלך גם לא קיימת."

כולנו היינו ערמומיים וחשבנו שאנחנו יודעים איך להציג טיעון סוחט דמעות לאוזני האחר.

ואז נפלתי דרך תקרת החדר בה אשתי אחזה בכרסה ועמדה ללדת את ילדינו. וברגע הזה, לא נדרש ממני כל גרגיר של עורמה. בעודם רבים זה עם זה, יסודותיהם בגוף הזה נעקרו. ברגע ההוא נדרשה התמתחות מצדי כדי שקולותיהם יצווחו פעם אחת אחרונה לפני שהם יותזו אל הצללים בירכתי תודעתי. שם היה מקומם המשובח של הוריי ברוח כל הזמן הזה.

ואז ישבתי על הכס בגופי והחלפתי לצורה נוחה יותר.
חלק שלישי: "נשמתו של תינוק"

החדר של אשתי, הגם שהיה מתחת לפני האדמה, היה מרווח בהרבה משלי. זכרתי עתה כשהעדפתי את החדר ההוא משום שהוא היה הכי קטן מפני החדרים של היכל ניבויר – האחוזה של אשתי. הוא הזכיר לי את הבית שם כל החדרים היו בגודל הזה. כאן היינו שונים. לי החדר הזכיר תא של כלא בממדיו ולו החדר הזה היה בדיוק כל מה שהשתוקקתי.

אשתי הייתה אפורת עור כמו האצילים חמורי הסבר והגאים שדיוקנאותיהם ניצבו באולמות האחוזה הזו... אבל, להבדיל מהם, היה לאשתי זנב שהזכיר לי את הזנב של אמה. וירדת' האבא לא אהב את הזנב בעת ההתעלסות. הוא כל הזמן התפתל בזמן הלא נכון ומנע ממנו להגיע לפורקן ויצא שהיא הגיעה לפורקנה הרבה לפניו בגלל הזנב הארור ההוא. ובכן, באמת מפתיע שהיא הייתה צריכה לצוות עליו שישכב איתה.

ואז רעידת אדמה עברה בי כשראיתי את המיילדת. בזה הסכמתי איתו לחלוטין. אשתי הייתה צריכה לשחרר את הרוחות של אלה שצדה ביחד עם אביה כשהייתה נערה. כמובן היות והיא הייתה הלירד, היא לא הייתה חייבת לי הסברים למה היא לא שיחררה אותן. והיא אף פעם לא ראתה סיבה להסביר לי עניין שהיה אישי מבחינתה. נישואים מאורגנים – האם כבר ציינתי את זה?

בנה בעל ריח העשן נעץ בי מבט חמור סבר שהשתווה לזה של אבותיו מבעד למסכת הכסף שלו כשואל איך הגעתי לחדר הזה. אמו רק צרחה כשהמיילדת כבוית העיניים משתדלת לסייע לגבירתה כמיטב יכולתה ברגע זה. הוא לא היה צריך לומר שהוא מופתע שהגעתי. קלטתי מנימת דבריו של וירדת' האבא שהילד הזה לא היה שלו אם לא נולד מאהבתו.

"שיניתי את דעתי." הרשיתי לעצמי לומר, מותח את פרקי ידיי החיוורים ממאמץ. תשמעו, זה מתיש לכלוא את מי שהיו הוריך בצללים ואז להחליף צורה. וברגע זה, התינוק בחר לצאת סוף סוף דרך תעלת הלידה של אשתי. וזה היה הדבר המקסים ביותר שראיתי מעודי. לא הבנתי כיצד וירדת' האבא יכול לרחם על עצמו שהוא היה אבא לתינוק הזה. הבנתי שהבחילה התחילה כשאשתי התחילה ללדת ונמשכה במהלך כל הלידה. הייתה זו לידה קצרה להחריד, למעשה. שמעתי מגנאריד השלישי על שלידתו המפוארת נמשכה במשך כל פרק הזמן שלוקח לרסיס שלנו להסתובב סביב עצמו. לי זו נראתה כהתפארות אך זו הייתה האמת... לא פלא שיצא כזה מטורף.

"אז החלטת להגיע." סיננה אשתי בעוד המיילדת לופתת בידיה את התינוק. המילה תינוק רק תיארה אותו גופנית. לא ראיתי סימן כלשהו שהוא זכר או נקבה. לעומת זאת, זיהיתי את המצח העקום של הרינאם לצד העור האפור של אשתי. את האוזניים ארוכות התנוך הוא יכל לקבל משני הצדדים. גם לאשתי היו אוזניים כאלה שדרכן היא שמעה את הרוחות.

לתינוק גם לא היה את חבל הטבור של בני האדם. נדמה לי שחמותי הסבירה ל פעם ברגע של התנשאות שמה שחוויתי הרגע הוא בערך מה שתינוקותיהם חווים כשהם מתהווים – החזק ביותר שורד והאחרים הופכים לחלק ממנו. התינוק רצח המונים עוד כשהיה עובר. לא יכולתי לשפוט אותו אחרי מה שעשיתי עכשיו להוריי. הוא ניצח במאבק להישרדות. הוא היה הטוב ביותר. הוא קיבל את כל זה מהצד שלי, כמובן.

"אז יש לך דם בארידי בשושלת." אמר בנה עוטה מסכת הכסף, מסתכל בתינוק בחומרה, "משום שלא ייתכן שזה בא מהצד שלנו."

באמת לא היה לו את השיער כעין השמש ואת העיניים האפורות המהממות שלי שכה הזכירו את אלה של אחי קיריד. ולאמי לא היה גרגר של מורשת בארידית אצלה. אני בטוח שלו יכלה להיות גבר, היא הייתה מחליפה מין לגבר לפני שהשמש הייתה שוקעת מעלינו.
"לכל התינוקות יש עיניים כחולות." אמרה אשתי, מנדנדת את התינוק חסר ההבעה הזה, "הנה רוחות התוהו שאמא שלי מפחדת מהם. הירגע, קטנטן, הם כמונו, הסאית'ה, אם תחיה איתן בשלום, הן יחיו איתך בשלום."

התינוק התחיל להשתנות לנגד עיניי לגבר. עכשיו כולנו ידענו איזה הורה הוא מעדיף. אשתי הייתה מאוכזבת מבחירתו של התינוק שלה ולקחה את התינוק מידיה של המינקת. "שמך יהיה ניבויר כשם אבי שושלתנו." לחשה באוזני בננו "הוא יעניק לשם הזה תהילה."
נערך לאחרונה על ידי הלדין ב 13 ספטמבר 2019, 19:39, נערך 5 פעמים בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5025
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

גבירת הצללים 2 פרק ראשון

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 12 אוגוסט 2019, 23:27

פרק נחמד. הקריאה זרמה, למרות שהמושגים לא היו ברורים לגמרי - כנראה כי לא סיימתי לקרוא את הפרולוג. לא הבנתי כל כך את החלק האחרון... מביך לשאול, אבל לתינוק יש או אין איבר?
אני אסיים לקרוא את הפרולוג השבוע ואגיב. עד אז אשמח אם לא תפרסם פרקים נוספים, כדי שאבין מה הולך... אם הבקשה לא מוגזמת.
הלדין
הודעות: 3299
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

גבירת הצללים 2 פרק ראשון

שליחה על ידי הלדין » 12 אוגוסט 2019, 23:47

תודה על התגובה.

והתינוק בחר להיות בן (או שרוח התוהו היה שייכת בגלגול קודם לבארידי עם נטייה זכרית, לא יודע). הקשר העיקרי בין הפרק הזה לפרולוג הוא שמה שאנחנו רואים בו הוא השלכות מסוימות של מה שנעשה בפרולוג. אני בדר כלל עובד בשיטת "פרק לשבוע" - השבוע הייתה לי השראה (וזמן פנוי. הייתי בחופשה מהעבודה) אז כתבתי את הפרק מהר (את החלק האחרון כתבתי כשלא הצלחתי להירדם). היה לי היסוס לגבי הצגה מחדש של הקונספט של הבארידים לקוראים שלא קראו את הקודם אחרי שהספר הקודם עסק בהם יותר לעומק.
סמל אישי של משתמש
ג'וני
הודעות: 1475
הצטרף: 14 יוני 2016, 18:51

גבירת הצללים 2 פרק ראשון

שליחה על ידי ג'וני » 13 אוגוסט 2019, 00:31

אהבתי את הפרק, אבל לא תזיק לו קצת הגהה וגם קצת יותר אחידות. למשל במשפט הראשון אתה מדבר על מסיבת חנוכה להשקה של ספינה, עדיף לכתוב מסיבת השקה.

בכל מקרה, ההרגשה שלי היא שאני בינתיים מכיר את מערבולת קרח יותר מאשר וירדת'.
הלדין
הודעות: 3299
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

גבירת הצללים 2 פרק ראשון

שליחה על ידי הלדין » 13 אוגוסט 2019, 00:39

תודה על התגובה. :D
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5025
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

גבירת הצללים 2 פרק ראשון (גרסה חדשה)

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 14 אוגוסט 2019, 15:40

קראתי את הפרולוג, מסביר את הרקע העלילתי הכללי. אהבתי. החלק האחרון זורם היטב.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה