הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 11 PG13

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
הלדין
הודעות: 3315
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי הלדין » 08 אוקטובר 2019, 16:32

פרק מעניין. הכתיבה טובה. ברנדון סנדרסון בהערות שלו לאלאנטריס העיר שיש לו פרקים של אחת הדמויות שלו - הראת'ן - מסתובב וחושב. העורך שלו הציע ובצדק להכניס דמות נוספת לפרק. החלק הראשון של הפרק הוא פשוט אקספוזיציה טהורה. לדעתי דרך יותר מעניינת להעביר את זה היא אם הוא יתקשר לאחד מעמיתיו ויברר אם הבית הבטוח הקרוב פנוי. בדרך זו האקספוזיציה תעבור בצורה שתקדם את העלילה יותר. כדרך אגב, מתי הצלף היה קשת?

חשבתי שהפלאשבק מאפגניסטן. מוג'הידין בדרך כלל משתמשים באוכלוסיה אזרחית כמגן משום שהם מודעים לרגישויות המערביות בעניין. מה קרה שהצלף וחבריו לא שאלו את עצמם למה הם חרגו ממנהגם כאן? מה שתיארת כאן הוא הזמנה פתוחה למפציץ. למיטב זכרוני, לא תיארת שם מטולי טילים שיכולים לשגר טילים נגד-מטוסים (שיכול להיות שעובדים באותה היעילות על חיילים.) שעשויים להסביר את העניין. גם די ברור שזה פלאשבק כשתוהים איך הוא חיסל מחבלים בירייה אחת. (בהחלט ייתכן שהידע שלי על המצב שם לא מלא.)
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8773
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 09 אוקטובר 2019, 22:33

lonewolf כתב:
08 אוקטובר 2019, 15:27
הפרק טיפה ארוך, אבל הזמן שווה את זה. אתה כותב באופן שוטף ומעניין. שאפו!
תודה רבה
tkhag1 כתב:
08 אוקטובר 2019, 16:11
הפרק נחמד אבל אני לא מצליח להבין למה הפרק נקרא בשם הזה.
קריצה לסרטי אקשן, לא תמיד שם הפרק מייצג משהו. לפחות זו לא המטרה.
הלדין כתב:
08 אוקטובר 2019, 16:32
פרק מעניין. הכתיבה טובה. ברנדון סנדרסון בהערות שלו לאלאנטריס העיר שיש לו פרקים של אחת הדמויות שלו - הראת'ן - מסתובב וחושב. העורך שלו הציע ובצדק להכניס דמות נוספת לפרק. החלק הראשון של הפרק הוא פשוט אקספוזיציה טהורה. לדעתי דרך יותר מעניינת להעביר את זה היא אם הוא יתקשר לאחד מעמיתיו ויברר אם הבית הבטוח הקרוב פנוי...
מישהו נוסף באקספוקציה שובר את הרעיון של זאב בודד שהצלף מייצג, אני מסכים שבדרך כלל דמות נוספות ואפילו חד"פית יכולה לשפר את המצב, אבל מישהו שהקונספט שלו הוא "סוכן בודד וזאב בודד" אני חושב שבני ברית שהוא מתחיל לתקשר אותם שובר את הרעיון.
הלדין כתב:
08 אוקטובר 2019, 16:32
כדרך אגב, מתי הצלף היה קשת?
זה לא נאמר קודם, חלק מהמידע שמוצג עכשיו שהזווית האישית של הצלף עולה.
הלדין כתב:
08 אוקטובר 2019, 16:32
חשבתי שהפלאשבק מאפגניסטן. מוג'הידין בדרך כלל משתמשים באוכלוסיה אזרחית כמגן משום שהם מודעים לרגישויות המערביות בעניין.
במקור הדמות נכתבה כאחד מהחיילים שאימנו את אנשי אל-קעידע עוד שהם היו זורע שנועדה להתנגד לכיבוש הסויביטי, בתקופה שתכנתתי שהעלילה תרוץ בשנות ה80. כשהזנקתי את זה להווה ניסתי לעשות חישוב של איפה הצלף היה נמצא כאשר הוא היה בצבא לפני X שנים, ויצא לי הגיוני שזה היה לפני הנסיגה מעיראק ולכן שם היה המוקד, כמו כן, בחרתי שלא לרשום שם של ארגון טרור כדי לא להפוך את זה לפוליטי יותר מידי, ניזהרתי גם שלא לציין דת ולאום של המחבלים. זו עלולה להיות בחירה חסרת עמוד שדרה, אבל העדפתי שלא לפתוח תיבת פנדורה.
הלדין כתב:
08 אוקטובר 2019, 16:32
מה קרה שהצלף וחבריו לא שאלו את עצמם למה הם חרגו ממנהגם כאן? מה שתיארת כאן הוא הזמנה פתוחה למפציץ. למיטב זכרוני, לא תיארת שם מטולי טילים שיכולים לשגר טילים נגד-מטוסים (שיכול להיות שעובדים באותה היעילות על חיילים.) שעשויים להסביר את העניין.
אני די בטוח שרשמתי את זה בפרק 4 שהיה שם גז סארין ובחרו שלא לתת לו להתנדף ללא שליטה אחרי הפצצה, ואל תשכח שזה כוח משימה חצי סודי, אז... להפציץ כפר שלם מושך הרבה תשומת לב מאשר להיכנס לשטח, לגנוב את מיכלי הגז ולעזוב מבלי שאף אחד יראה (מה שנכשל פה, אבל זו הייתה המטרה)
הלדין כתב:
08 אוקטובר 2019, 16:32
גם די ברור שזה פלאשבק כשתוהים איך הוא חיסל מחבלים בירייה אחת. (בהחלט ייתכן שהידע שלי על המצב שם לא מלא.)
לא בטוח שהבנתי את הנקודה, הוא מציין בפירוש זה קרה בעבר, והפרק הזה הוא סוג של ערבוב של מציאות-עבר דרך הPTSD שלו, אני רק אציין שאם הובן שהוא חיסל כמה מחבלים בירייה אחת זו טעות שלי, אין לי כל כוונה שיצא בפלשבאק הזה משהו שנראה על-טבעי
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
הלדין
הודעות: 3315
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי הלדין » 09 אוקטובר 2019, 22:55

תודה על התגובה. נכתב בפלאשבק שהוא חיסל מחבל אחר מחבל ביריה אחר יריה. (גם זה וגם יריה בכמה מחבלים בו זמנית מתאים יותר באווירה לסרט אקשן. אין פה שום דבר על טבעי במיוחד. לי נראה שבפועל, היות והוא סיים עם פוסט-טראומה, הוא פספס בכמה מקרים.)

הוא יכול לדבר עם עצמו או עם "רוח רפאים" מהעבר, שבפועל, הוא מדבר עם עצמו רק דרך המסננת של איך שהוא תפס את המנוח שזה מתאים לפורמט של הפלאשבקים אבל אני אוהב דיאלוגים. יכול להיות שיש דרך אחרת. בפשטות, האקספוזיציה הזו מרגישה לי יותר כבלוק מידע מעניין אבל גדול.
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8773
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 19 אוקטובר 2019, 22:59

פרק 10 רעש לבן

הערה- הפרק עבר צנזור וסידור כדי להיות pg13, לאחר שבמקור הוא היה קצת גס לטעמי למסגרת פתוחה. עברתי עליו פעמיים כדי לוודא ששום דבר לא גלש, אם מישהו מזהה שפספסתי משהו לעדכן אותי בבקשה במהירות, אני אתקן אותו בהתאם.

ספוילר
הצג
הדי המוזיקה הרועשת שהתנגנו בחדר באולם הסמוך הפכו ללא יותר מפעימות חלשות כאשר הדלת נסגרה, והותירה את החדר האטום לקול בשקט מופתי, כמעט קדוש, כמעט מפחיד.
הדוכסית צעדה פנימה במעט יראת כבוד, לא היה דבר בעולם שהפחיד אותה, לא היה דבר בעולם שמנע ממנה לקבל מה שהיא רוצה, ועדיין כשהוא קרא לה היא מצאה עצמה שותקת, למעט איזה רעד פנימי שהיא הרגישה, הוא היה מסוג הדברים שמזכירים לך שיש משהו נוראי יותר ממות, ואיכשהו הוא מסוגל להביא אותו.
היא בלעה את הפחד עמוק בתוכה וצעדה בקלילות לתוך החדר, החצאית הקצרה שלבשה התחילה בדיוק במקום שבו שיערה האדמוני והארוך נגמר, כשהוא חוצה בדרכו חולצת טריקו ירוקה ופשוטה, משהו שהעניק לה יופי כמעט מהפנט בפשטות שלו, היופי הזה פתח לה הרבה דלתות בחייה, והוא עדיין פותח דלתות במותה, אבל לא עכשיו, בחדר הקטן הזה, שכלל בסך הכל שולחן גדול וכיסא בודד מכל צד שלו, כל היופי בעולם לא יסייע לה, היא שנאה את זה, את התחושה הזו, את הגואל שהיא מעלה בה, היא זלזלה בו פעם אחת, והוא הראה לה בדיוק למה אסור לה לעשות זאת שוב.
הדוכסית מתה בגיל 20, ובחייה השניהם היא תהיה צעירה לנצח, יפה לנצח, וחזקה לנצח, אלה שהיו מזלזלים בה רק בגלל מראה גילה היו מגלים מהר מאוד את גודל הטעות, ומשלמים על זה מחיר יקר.
"את מוכנה להפסיק למשוך את הזמן." הוא שאל ממקומו בצד השני של החדר, יושב על הכיסא שמשקיף לעבר דלת הכנסיה, גופו היה מכוסה מכף רגל ועד צוואר בחליפה מחויטת שחורה, הקעקוע השחור שכיסה את עינו וירד למטה, עמוק לתוך החליפה ורחוק מכל עין, הדהים אותה כל פעם מחדש, איפשהו היא חשבה שגם לו הייתה מסוגלת לקרוא קוריאנית היא לא הייתה מבינה את פשר הקעקוע.
"לא כיף איתך." היא ענתו לו בקול ילדותי, כי זה מה שגרם לה להרגיש חופשיה, המחשבה שהיא תהיה צעירה לנצח גם זיכתה אותה בפרילוגייה של להתנהג כמו צעירה לנצח, גם אם היא יודעת שזו הפגישה הרצינית ביותר במותה, היא עדיין התנהגה כאילו היא שנייה בחשיבותה לדברים אחרים. "אתה מבין שאני באמצע מסיבה?!" היא שאלה באופו רטורי, אף אחד לא אמור לענות על התשובה הזו, אנשים רגילים היו מתנצלים שהם גוזלים את זמנה של הדוכסית, וממהרים לסיים את המפגש.
לא הוא.
"כן." הוא פשוט ענה, "ואני מבין שאת ממשיכה לגרום להם להילחם בשבילך." הוא אמר בקולו העמוק והקר, היא ניסתה פעם לעמוד את גילו שלו, לא יכול להיות שהוא יותר מבן 30, שיערו השחור היה חלק וללא שערה אפורה אחת, מבנה גופו היה שרירי ונוקשה, היה ברור שהוא בשיא חייו, מצד שני היה משהו הרבה יותר עתיק ממנו.
והוא היה חם, זה מה שהפחיד אותה, קולו היה קר, נשמתו הייתה קרה, אבל גופו היה חם, היא שמעה את הדם הפועם בעורקיו, את ליבו פועם בדופק, היא שמע את נשימותיו הסדורות, הוא היה חי, אבל כל דבר בה צעק כאילו הוא כפור מהלך. כאילו הוא המפלצת המסתתרת מתחת למיטה, השד בארון, שר האופל, רק זו הייתה סיבה מספיקה כדי להקשיב בכניעה לכל פקודה שלו, אבל היא הייתה זקוקה להדגמה, ומאז היא מצייתת לכל פקודה שלו, נדירה ככל שתהיה.
לכן היא חייכה בעוד עונה ךו, "ברור, זה כל הכיף בקטע." היא הפכה את הכיסא והתיישבה כשהיא נשענת קדימה על משענת הכיסא, "בתיכון הייתי גורמת להם לריב עלי בצורה מגוחכת, זה היה מתחיל בהשפלות ונגמר במכות... ככה זה שכולם רוצים לצאת עם מלכת השכבה." היא אמרה, מתעלמת שוב מהעובדה שהיא מפחדת פחד מוות.
"לא שאלתי אותך על חיי החברה שהיו לך, ואני בטוח בתיכון אף אחד לא רצח את החברים שלו כדי לזכות בהכרה ממך, בבקשה תגידי לי שלפחות את לא מתפרעת." הוא ענה לה, מתעלם מהמהלך הספק פלרטטני שהיא עשתה, היא כבר הבינה שהכוח שלה לא עובד עליו, והיא מזמן חדלה לנסות להשפיע עליו, התנועה הזו הייתה רפלקס ותו לא, תוצאה של גישת החיים שלה כצעירה לנצח.
"מותק," היא אמרה בקול גבוה, "אנשים מתים במסיבות רייב כל הזמן, חלקם ממנת יתר, חלקם משתכרים כל כך חזק שהם נרמסים על ידי אחרים, וחלק פשוט נהרגים כי אני מוצאת את זה מעניין."
מבטו היה קפוא וחודר, לא חודר כמו שהיא הייתה מרגישה כאשר אחרים הסתכלו עליה, זה לא היה החודר שמשמעותו מפשיט אותך במבט, מדמיין איך אתה נראה מתחת למכסה הבגדים. המבט שלו היה חודר בקטע של "רואה את הנשמה שלך" חודר, היא ממש יכולה להרגיש כיצד הוא מנסה להחליט עם חייה שווים משהו עבורו.
"תפסיקי למשוך תשמות לב מסוכנת." הוא אמר לבסוף. "לא לימדו אותך כיצד להסתתר מעין בוחנת?"
היא צחקה, "אני נראת לך בת שבט? כזו שערפד מצא אותה, לקח אותה על חסותו וסיפר לה על המיסוך, על המועצה, על הנסיכים?" היא סובבה את הכיסא, "אתה יודע טוב מאוד שאני מהסוג שהמועצה שולחת אחריהם צידיים."
"אני יודע שאת פראית." הוא אמר, ממשיך בתון הדיבור הקבוע שלו, "בגלל זה לקחתי אותך, אבל גם פראים לומדים לנצל את הכוח העתיק, אחרת האינקוויזיציה הייתה מחסלת את כולכם."
"הזקן שהפך אותי לא נשאר באזור." היא אמרה בביטול, "כל הדיבורים שלו על זה שהוא אציל והוא יתן לי חיים של עושר וכוח, ונעורי נצח, לפחות בקטע של נעורי הנצח הוא לא שיקר."
הוא התעלם לחלוטין מהדברים שלה, "תסיימי פה ותמשכי לחלק הבא, ומבלי למשוך תשומת לב." הוא הדגיש את החלק האחרון.
"אני אזהר." אמרה, "כל מה שאתה רוצה זה שאני אתחיל עם הילד המופנק של מישהו, עשיתי את זה עוד כשהייתי בחיים. זה משחק ילדים."
"לכי." הוא פקד עליה, "וקחי בחשבון שאם משהו ישתבש, את תגלי שאפשר לסבול גם כשאתה בן אלמוות." ומשהו באיום שלו היה יותר מידי אמיתי, יותר מידי ישיר, זה הרגיש כאילו הוא איים על הנשמה שלה, לא שהיא הייתה בטוחה שהיא עוד קיימת בשלב הזה.
אז היא יצאה מהחדר, וכאשר הייתה בטוחה שהיא מחוץ לטווח המבט שלו, כאשר הפעימות הפכו לרעש מוזיקת המטאל הרועשת, שהראות ירדה בגלל מכונות העשן,האורות הצבעוניים האלכוהול והסמים שנשפכו במסיבה, היא הרשתה לעצמה לרעוד מפחד.
הדוכסית לא פחדה מאף אחד, היא יכולה לשרוד פגיעה של כדור, היא יכולה לנוע מהר יותר מכל אדם אחר, והיא תמיד תהיה צעד אחד לפני מי שרודף אחריה, היא נודדת בין ערים, מדינות, מסיבות, קמפוסים, היא לא תכננה שום דבר מראש, היא לא פעלה לפי דפוס, היא הלכה בעקבות הכיף שלה, ואף אחד לא היה מסוגל לעקוב אחריה.
אבל בכל זאת, מאז שהקוריאני ההוא מצא אותה, הסביר לה את מה שהיוצר שלה לא הסביר לה מעולם, ונתן לה סט כללים פשוט לעקוב אחריו, אסור לה למשוך תשומת לב, היא יכולה לעשות כל דבר שהיא רוצה, וכשהוא קורא לה, היא צריכה להתייצב. זה שהוא תמיד היה במקום ברגע שהוא קרא לה, כאילו הופיע יש מעין, כאילו היה יכול לחזות את צעדיה, וזה הפחיד אותה יותר מכל, ההבנה שאם היא תפסיק לענות לו, הוא יהיה שם, אף אחד אחר לא יכול להשיג אותה, אבל הוא כן.
היא פלסה לה דרך בין האנשים, כולם בני נוער אשר הגיעו למקום הזה כדי לשכוח מהצרות, חלקם באו בשביל מוזיקה מחרישת אוזניים, חלקם באו בשביל למצוא ספק חדש, וחלקם סתם באו להנות.
אבל הדוכסית באה למסיבה הזו בשביל סוג אחר של כיף. כיף מהסוג שהיא נהנתה ממנו עוד בימי חייה, קל וחומר במותה, היא נהתה מכאוס, מהרס, היא נהתה לנגן על התזמורת הזו, לספר שקר קטן, לבקש טובה, לחייך או לעשות פרצוף, גירשו אותה מבית הספר פעם כי היא יצרה מריבה שנגמרה בפצועים בבית חולים, איזה פסיכאטר ממושקף אחד קרא לה פסיכופטית כשהיא נשלחה לאבחון, הוא הסביר לה שאם היא לא תתעשת, לא יהיה לה עתיד, היא תילקח למוסד סגור ותינעל שם, הוא אמר שהחיים שלה יעצרו עם הם ימשיכו ככה.
וטוב שהם נעצרו, כי כל מה שהיא הייתה מסוגלת לעשות בחייה, היא עשתה פי עשר במותה, היא גילתה שלשתות דם זו תחושה טובה יותר מכל משקה אלכוהלי שהיא שתתה בחייה, שזו תחושה ממכרת פי עשר מכל סם שניסתה, אבל יותר מכל, היא גילתה כמה השליטה שלה חזקה, מילה אחת שלה הייתה מסוגלת לשבור את הרצון של כל מטרה, היא יכולה הייתה לשכנע חברים לריב, שכנים לפגוע אחד בשני, היא יכלה לרסק אהבות ולהחיות שנאה, טיפשים מספיק היו מסוגלים גם לפגוע בעצמם, או יותר מזה.
המחשבה הזו שברה לחלוטין את הפחד שלה, היא צעדה במדרגות מהחדר השקט בחזרה למועדון, רגליה היחפות נגעו ברצפה הקרה, שהייתה כמעט קרה כמוה, לא שהיא הרגישה את הקור הזה, אבל הזיכרון שלו הוא מה שהחזיר אותה, היא חזרה להיות הדוכסית, והיא בכלל לא זכרה איך קראו לה לפני שהחליטה שהיא הדוכסית, היא נהנתה להיות ערפדית, יותר משמחה לחיות, היא שמחה להיות אל-מתה.
מה שנשאר מהמועדון היה הריסות במקרה הטוב, בקבוקים מנופצים ושולחנות שבורים, ואנשים שרועים מסביב, אלה שעוד עמדו היו או שיכורים או מסוממים מכדי שהיא בכלל תצטרך להפעיל עליהם את הכוח שלה, הם פשוט עמדו במעגל ותחמו את ה"לוחמים" שלה, שנים מתוך חמשת הבנים שהיו במעגל עוד נשארו עומדים, השלושה האחרים היו על הרצפה, סימני אלימות וחבלה הופיעו על כל הגוף שלהם, היא אפילו זיהתה דקירה על אחד מהם, וסימן נשיכה אנושי על השני.
השנים שעוד עמדו היו עסוקים בלהרביץ אחד לשני עד אובדן חושים, וזאת מאותה סיבה שבגללה היו שלוש גופות על הרצפה, כי היא שאלה כל אחד ואחד מהם "מה תעשו בישבלי?" התשובה תמיד הייתה זהה, "הכל." והיא הייתה מוסיפה ושואלת "תהרגו בישבלי?", והם תמיד ענו שכן.
אז היא ביקשה מחמשתם להרוג אחד את השני, והתוצאה המדהימה הייתה מולה, היא אהבה את התחושה הזו, היכולת לגרום לכולם להעריץ אותה, לעשות הכל בשבילה. זו לא הייתה שליטת מחשבות סוג ב' של ערפדים מתחילים, כל אחד ואחד מהם עשה זאת מרצונו החופשי, היא פשוט נתנה לרגשות שלהם לצאת החוצה, כמו שהיא נתנה לקהל להתגודד ולצפות במרחץ הדמים הזה מבלי להרגיש רע עם עצמם אחר כך.
מראה הדם גרם לה לחייך בחיוך מלא שיניים לבנות. הקהל היה כל כך מרוכז בקרב, שאיש כלל לא שם לב לניבים שלה, לא שמישהו היה שם מספיק פיכח כדי להתייחס לזה.
היא המשיכה לצפות בקרב, ודקה מאוחר יותר, נשאר רק אחד עומד, אחרי שזה שבר את המפרקת של המתחרה שלו.
היא צעדה בקלילות ונמנעה מלדרוך על הגופות, המועמד האחרון הביט בה בחיוך ניצחון, "אמרתי לך שאעשה הכל." הוא אמר, לא שמישהו שמע את זה מבעד לרעש המוזיקה.
היא הושיטה את ידה ומשכה אותו עליה, "ועכשיו, לפרס שלך." אמרה ובתנועת ראש מהירה נעצה את ניביה בצווארו, דמו זרם לתוך ניביה ברגעים בודדים, עורו החוויר באחת, עינו איבדו את חייהם, היו ערפדים ששתו רק טעימות, משאירים לקורבנות שלהם לא יותר מזיכרון עמום של הליל הקודם ותחושת חמרמורת שמלווה באובדן דם קל, אבל לא היא. המטרות שלה סיימו את חייהם ברגע שהניבים ננעצו.
הקהל לא הגיב בעוד הדוכסית שתתה את כלל הדם שנשאר בגופו, וכאשר המשטרה תחקור בבוקר את החושדים ברצח במועדון, כולם יזכרו תגרה שפרצה, לא ברור בעקבות מה, לא ברור למה, אבל דבר אחד בטוח, אף אחד לא יזכור את הדוכסית.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
הלדין
הודעות: 3315
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי הלדין » 19 אוקטובר 2019, 23:26

בסך הכול פרק טוב. הדוכסית בהחלט נשמעת מבעיתה. קצת הזכירה לי את מוב מ-"מאופסים" עם הדרך בה היא מפעילה את כוחותיה. למרות שהיא מדברת על כמה היא חסרת גיל, התחושה שאתה נותן דרך נקודת ההסתכלות שלה על העולם הוא שהיא השתנתה לא מזמן. אני מניח שהיעד שלה הוא מייקל. הם גם דומים בעובדה שהם אוהבים ריגושים למרות שמייקל לא לוקח את זה לאותה קיצוניות כמוה.
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 3618
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33
תשובות: 1

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי tkhag1 » 19 אוקטובר 2019, 23:38

ברר זה היה מצמרר, וכמובן כתוב היטב.
לא נראה שחמק לך משהו בעייתי לתוך הסיפור.
ישבתי חצי שעה מול המסך בניסיון לחשוב על משהו חכם ומתוחכם, ואז הבנתי שאין לי שום דבר מעניין להגיד.
א.ש.
סמל אישי של משתמש
lonewolf
הודעות: 707
הצטרף: 07 אפריל 2019, 16:52
מיקום: בבית או מחוץ לבית.

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי lonewolf » 20 אוקטובר 2019, 08:22

כתוב היטב, הרגשות מועברים בצורה שוטפת ונכונה.
היו כמה שגיאות כתיב.

לא ראיתי שום דבר שלא מתאים ל13 פלוס.
.The lone wolf hunts alone
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8773
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 9 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 02 נובמבר 2019, 17:39

פרק 11- רעם
ספוילר
הצג
אני קם מהמיטה הרעועה, החדר נראה קטן יותר משום מה, כנראה ההבנה שאני שוב לא אזכה לשינה נוחה גוררת איתה עוד תחושת אי נעימות.
זה לא שאני לא רגיל דברים האלה, ישנתי בדירות האלה בכל רחבי ארה"ב, רובם מרתפים או דירות מחולקות חסרות חלון, לעזאזל לפעמים גם חלקתי דירה כזו עם צייד אחר שנכח במקום, כשאתה מגיע רק כדי לישון ולהעביר את הזמן אתה לא צריך מלון ארבע עונות, אחת הסיבות שהמקום הזה נחשב נקי זה כי אף אחד לא נשאר פה מספיק זמן כדי ללכלך.
בהיעדר דבר טוב יותר לעשות, אני מחליט לבדוק את מצב העולם, אני ניגש לתיק הצד שלי ושולף משם מכשיר טבאלט, כל דירה מאובזרת גם בכבל רשת פנימית של הציידים, מעין לוח מודעות ענקי של כינויים ומידע, אם כי הרוב זה בסך הכל הועדות ברוח "תפסתי את המטרה הזו והזו, תפסיקו לחפש."
שיטוט מהיר בלוח מגלה לי הרבה כלום, אף אחד לא מצא את הדם-חם הזו, ומעבר מהיר על הלוח גורם לי להבין ששכחתי לגמרי לציין שהערפד ההוא חוסל, דבר שאני מתקן מהר בהודעה ברורה וקרה. "חוסל" אני רושם על הלוח. וכולם יודעים למי אני מתכוון. שתי דקות אחרי שההודעה שלי פורסמה משתמשים רבים מתנתקים מהלוח. חלקם לבטח מקללים אותי על גניבת הפרנסה שלהם.
כשאני מבין שאין שום דבר נוסף שאני יכול לעשות, וכי אני עומד להשתגע אם לא אלך לישון, אני מתנתק גם אני וחוזר למיטה. אני חושב לרגע על הדם-חם ההיא, שטכנית מסתובבת לבדה בניו-יורק השד יודע כמה זמן מבלי שאף אחד יכול לכוון אותה ולהסביר לה מה פירוש הדבר להיות ערפד. בעולם מושלם המשימה הייתה רק ללכוד אותה, כדי שהמועצה תחליט מה לעשות בה ולמי לצוות אותה. בעולם שלנו היא פשע שצריך להשמיד ולהעלים, ויפה שעת אחת קודם. אני לא עושה את המעשה הנכון, אני עושה את המעשה שאני צריך לעשות.
המחשבה הזו מתחלפת ברגע בודד בחזרה לאותו אירוע, הרגע הנפלא הזה שבו הכל נדפק בצורה כל כך נוראית, אפשר להגיד שהפיצוץ הזה היה קול הפעמון שמצלצל ומודיע על החורבן שלנו.
לקח לי כמה רגעים לראות משהו שהוא לא הבזקי אור, או לגרום אוזניים שלי להפסיק לצלצל, הפיצוץ הזה הרעיד את כל האזור והעיף אותי כמו בובת סמרטוטים, מכשיר הקשר שלי צפצף "אנג'לו" ואז רעש סטטי, "חי?" היו מילים שהצלחתי לזהות מעבר לצלצולים.
רציתי להגיד שאני חי, ואז הבנתי שאני שוכב על הרצפה עם הפנים לאדמה. ושכל מה שהצלחתי להגיד היה לבלוע יותר חול ממה שכבר הספקתי לבלוע. הניסיון לקום גרם לי לכאב חד בצד, להפתעתי גיליתי שרסיס מתכת עשה את כל הדרך אלי רק כדי להינעץ במותן שלי. זה גם היה הרגע בו אדרנלין הפסיק להשפיע, והרגשתי את הכאב מגיע בכל תפארתו.
אני צונח לרצפה בעוצמה, כל גופי דואב מכאבים, מכשיר הקשר שלי ממשיך ברעש סטטי מלווה בחצאי מילים שנאמרות בקשר, לא שאני מסוגל להבין אותן אותו ברגע, הגוף שלי נכנס להלם, ואני אמור לעשות עם זה משהו.
מצד שני זו לא הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי כאב, עברתי הכשרה מלאה בכוחות המיוחדים ורסיס אחד הוא לא דבר שיכולתי להרשות לעצמי לעכב אותי, בייחוד כשהצוות שלי זקוק לחיפוי יותר מתמיד.
המחשבה הזו איפסה אותי ברגע אחד, נשמתי עמוק והרגשתי את הדקירה, ירקתי את כל החול שהיה בפי, "דיוק, שומע, עבור." אמרתי, מחדש את הקשר כאילו דבר לא קרה.
"בן זונה!" אני שומע את בדיוק אומר, כשאני שמח סוף סוף שמכשיר הקשר מצליח לעבוד, "הייתי בטוח שאתה שוכב מת על איזה דיונה באזור, ועכשיו אני צריך למצוא את הגופה שלך." קצת קשה לדעת מה מצבם כרגע.
"מה מצבכם?" שאלתי, התעלם במפורש מהקנטור שדיוק שלח, הכרתי את דיוק מאז שהצטרפתי לכוח המשימה, הוא מתנהג כאילו הוא ההגדרה החיה לסוציופט חסר חברים, אבל בשדה הקרב, הוא היה אחד האנשים שהעדפתי לשים את חיי בידם.
"אנחנו בנופש בקריבים, זה מצבנו!" הוא צועק, "הפיצוץ הבעיר את כל הכפר המסריח, ועכשיו יש משהו כמו מיליון וחצי מחבלים שרוצים להרוג אותנו עוד יותר מקודם." התשובה המהולה בסרקזם נועדה יותר לביטחון שלו כרגע, זה אחד המצבים שאתה יכול לצחוק או לבכות בו. חיילים לא בוכים.
ראיתי את רובה הבראט שלי נח לא רחוק, הוא בניגוד אלי לא עמד בדרך של הדף פיצוץ, ולא היו בו חלקים רכים שרסיסים טועים מנסים להינעץ בהם, מלאכת מחשבת אמריקאית ללא ספק. וזחילה מהירה על החול הביאה אותי אליו, מלא כאבים, אבל עם רובה בידיים.
"אני מתכוון מבחינה גופנית," אמרתי והתחלתי לחפש מוקד של חילופי אש, בניסיון להצליח למצוא את מיקומים של גאס ודיוק.
"בריאים, היה לנו מסתור מהפיצוץ." גאס אומר בקשר, ויש לציין שזה היה שינוי מבורך מרצף הקללות של דיוק.
"רסיס" אמרתי בקצרה, "מותן," המשכתי, "כשיר. מה המיקום שלכם?"
"יש בניין מסריח שתקוע בינינו." חוזר דיוק לדבר, "חשבנו שאתה כבר לא אתנו והעדפנו לסגור כיוון אש. אתה באותו מיקום?"
"חיובי. פותח באש חופשית על מטרות, תתחילו לסגת לכיוון שלי, אני בספק שאצליח להגיע לרכב מבלי לדמם את עצמי למוות."
"לעזזאל עם המידור ברשת, גם אם מישהו מקשיב, סביר להניח שיש לנו זמן עד שהוא ישלוף את המילון ערבי-אנגלי שלו." צועק דיוק בקשר, והאמת היא שאני לא סגור למה המשכתי להשתמש בקוד בקשר, ככל הנראה ההרגשה שזה עדיין מבצע שמתפקד כמו שעון היה מה שמנע ממני להיכנס ללחץ בגלל הרסיס הנעוץ בי.
"אבל אנחנו בדרך." אומר גאס, הוא תמיד היה רגוע. אני מדמיין אותו באותו הרגע קורע מאחורי קיר ואוכל משהו, הוא היה מסוג האנשים שהעולם היה יכול להתפרק מסביבים וזה לא היה מפריע להם.
"נהדר," אני אומר להם, "לכו בעקבות הגופות." והדקות שבאו אחר כך הרגישו כמו זמן אחר לגמרי, בשקט הקפוא של מדבריות עיראק בלילה, כשכל מה שאני רואה מוקף באור ירקרק של כוונת ראיית הלילה, ומצוייר עלו צלו שחור. אנשים רצים ברחבי הכפר, יורים ללא הרף לכל רעש קטן שנשמע שם, חסרי כל מודעות לעובדה שאני נמצא מרחק דקות אחדות מהם, מסיים את החיים שלהם בלחציה על הדק, מבלי שבכלל אצטרך להביט להם בעיניים.
בסופו של דבר, ספק עם כלל הצוות הרג כמות אנשים כמוני. נכון שאני עושה את זה ב"איזור נוח ומרוחק." אבל יצרתי יותר אלמנות, יתומים והורים שקברו את ילדיהם מאשר פלוגת חי"ר ממוצעת, ובכל זאת, כל לחיצה על ההדק, כל גופה שרחוקה ממנה מרחק של מאות מטרים שנופלת לרצפה, סימן הצלב של הכוונת שלי אשר כבר מרגיש לי חלק מהעין, כל זה הביא אותי יותר מפעם אחת לשאול אם זה למטרה צודקת.
קראו לה ג'ולי, וההורים שלה זכאים לדעת שמי שפיקדו על הזבלים שהרגו את הבת שלהם שילמו את המחיר.
גאס קוטע את השקט. "אנחנו מוכנים לריצה לכיוון שלך. קו ישר לנקודה שלך, אתה רואה אותנו?" הוא שואל, ואני מחפש בכוונת הטלסקופית, מכבה את אמצעי ראיית הלילה, הכפר מלא להבות וממילא אין כל סיכוי שאני אצליח לזהות את שניהם בכוונת ראיית לילה. לוקחות לי כמה שניות להגיע לזיהוי מלא, אבל הם היחידים בכפר שלובשים ציוד טקטי ולא חמושים בקלאצ'ניקוב.
"כן, קו ישיר, הדרך פנוייה." אני אומר, "אני פותח במטח מהיר ואחרי עשר שניות תרוצו."
"יש." אומר דיוק. "נתראה בצד השני."
"נתראה בצד השני" אני עונה ומכניס מחסנית מלאה ויורה, שני מחבלים שפתחו במרדף אחרי גאס ודיוק נופלים במהירות מהאש שלי. אני מוכן לירות באחד נוסף שתפס מחסה מאחורי ארגז כשהחול לידי מתפנץ והדי יריות נשמעים.
המוח שלי מנתח מהר באיזה חרא אני נמצא, "יורים עלי." אני צועק בקשר. אני מתגלגל לאחור בכאב כדי להשיג מחסה באמצעות תלולית החול. אני שומע את דיוק מקלל בקשר. "משנים נתיב, אם ירו לכיוון שלך משמע שהנקודה לא בטוחה יותר."
"קיבלתי." אני מחניק בכאב.
"אנג'לו...." אני שומע את גאס אומר בקול שבור בקשר, זה הקול שאתה נותן כאשר אתה חייב לתת הודעה לא נעימה, קצת כמו שקציני נפגעים צריכים לבשר למשפחה על מוות של מישהו, באותה הדרך שבטח יספרו להורים שלה על המוות של הבת שלהם. "המצב חרא." אני עונה , ואני מבין ללא ספק מה הכיוון של השיחה הזו. הם מבינים שלרוץ לאסוף אותי כדי להגיע לנקודת המילוט לא בא בחשבון.
"אני לא חושב שאנחנו מסוגלים לה..." גאס מתחיל להגיד. אני קוטע אותו "ואתם לא חושבים שתצליחו להגיע אלי." אני משלים. שתיקה בקשר מלווה את המשפט שלי. ואני שומע צרור נוסף נורה למיקום שלי. חושך ואני לא במצב של הערכת פצעים, אבל אני מניח שלא נפגעתי.
"אנחנו במיעוט נוראי." אומר דיוק, כאילו מתרץ את זה שהם באמת רוצים להשאיר אותי למות פה.
אני מעיף מבט בתחמושת שיש לי, במחסנית האחרונה שלי נשארו חמישה קליעים, ועדיין יש לי את האקדח שלי, הסכין שלי אצלי. לא שזה יעזור לי במצב שלי.
"אני מנסה למצוא את החיובי בסיפור." אני אומר בקשר, קולי נשבר מעט מההבנה שאני מתקרב למוות. "אני חושב שזה עדיף על שתברחו מפה מבלי להגיד לי."
קולות ירי שוב נשמעים בקשר. ככל הנראה עוד פעם עלו על המיקום שלהם והמון זועם יורה לכל מקום אפשרי בכיוון הכללי הזה. "אתה רוצה שנגיד משהו למישהו."
"כן..." אני אומר, מוציא מעט אוויר כדי להשלים עם גורלי, "תגידו ל.." אני שומע צרור ארוך ואז קולות הירי בקשר משותקות. "גאס! דיוק!" אני צועק בכל הכוח בקשר. כשאני מתפלל לכל אל בשמים שמוכן להקשיב ומקווה שהצרור לא אמר שמישהו איגף אותם וזה היה הירי הסופי.
יש שתיקה ארוכה בקשר, אני מניח שהשניות שעוברות מרגישות לי כמו שעות, הבנה קרה מתחילה לעבור בי, שאין לי מושג באמת איפה אני, שאני מדמם בלי יכולת לנוע בכוחות עצמי, שכל ארבעת חברי הצוות שלי כנראה מתים בכפר ההוא, וכי עד הבוקר הגופות של כולנו יופיעו בסרטון יוטיוב.
"גאס, דיוק." אני לחוש בקשר. "בבקשה, תענו... גם אם ברחתם, גם אם אין לכם לב להגיד לי שעזבתם. רק... רק תגידו משהו, שאני אדע שהמוות שלי לא הולך להיות לשווא, שלפחות שניים מאיתנו יצאו מפה."
רעש סטטי נשמע בקשר,סביר להניח שאחד המחבלים משחק עם מכשיר הקשר ומנסה לבדוק אם אין עוד אנשים בצוות. במקום זה אני שומע את הדבר האחרון שחשבתי שאשמע.
"אנג'לו, חשבתי שנתתי לכם פקודה לפיה אסור לכם למות." אומר ג'וש בקשר. או שזה אלוהים. בשלב הזה אני חושב שיש להם את אותו קול.
"דיוק, גאס. פינינו לכם את היציאה. דויד ואני מחפים על היציאה שלכם."
"בולשיט." אומר דיוק בקשר. "אל תגיד לי שאני מת בסוף, שאתה ודוד באתם לקחת אותנו לעולם הבא או משהו."
"שמור על השפה שלך. " אומר דוד בקשר. "והמפקד שלך נתן לך פקודה. כמו כן, אל תחשוב שאני ואתה הולכים לאותו מקום."
"אז אתם חיים?" שואל דיוק. כשהוא מאמין פחות לאפשרות ממני.
"אני מספיק חי כדי להיכנס לבית המסתור העלוב שלכם ולבעוט לשניכם בתחת." עונה לו דוד. "עכשיו צאו החוצה, אנחנו צריכים לחלץ חבר צוות פצוע."
זה הרגע שהכל נשבר, אני לא יודע מה קרה, אני לא יודע איך זה קרה, כי היד שלי לא מתפקדת יותר, הפה שלי לא נפתח יותר, והעיניים שלי פשוט נסגרות, בדיעבד אני יודע שאיבדתי מספיק דם כדי לאבד את ההכרה, אין לי מושג איך ג'וש מצא אותי. והלוואי שככה הזיכרונות האלה היו נגמרים.
הם לא, המצב נעשה גרוע יותר ויותר, אבל לשם שינוי, הפעם אני מצליח להירדם לפני שאני מגיע לחלק הרע בסיפור.
טוב, בזאת נגמרו הפרקים שכתבתי מראש והייתי רק צריך לשכתב, אין לי מושג מה זה אומר על הקצב שלי (בעיקר עם תחילת סמסטר מחר וכל זה) פרק 12 כבר בכתיבה ואני כן מקווה שהוא יצא בקרוב.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18464
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 11 PG13

שליחה על ידי The oldman » 03 נובמבר 2019, 00:34

השלמתי את שני הפרקים שלא קראתי. הפרק של הדוכסים סבבה לגמרי וכיפי.
הפרק של הצלף, מתחיל טוב אבל אז תיאורי הקרב של פעם הם קצת מסטיק, ביחוד שפרק 12 זה כבר לא אקסופוזיציה. אני תוהה אם אפשר לקשר את הפרק יותר להווה (אלא אם יש שם מידע שרלוונטי לעכשיו ואני לא יודע :) )

בנוסף, מכיוון שיש לך דמויות שונות שמספרות בפרקים שונים, אולי כדאי להוסיף בשם הפרק התייחסות לדמות המספרת?
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8773
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 11 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 03 נובמבר 2019, 00:39

The oldman כתב:
03 נובמבר 2019, 00:34
בנוסף, מכיוון שיש לך דמויות שונות שמספרות בפרקים שונים, אולי כדאי להוסיף בשם הפרק התייחסות לדמות המספרת?
האמת שיש, ציינתי פה קודם שכל 4 פרקים מתייחסים ל2 דמוית, כאשר אחת מהן מועבר בגוף ראשון והשני מועבר בגוף שלישי.
כמו שפרקים 1-4 הוגדרו כ"מייקל והצלף" 5-8 היו מיוחסים ל"יתומה (מינוורה) והמלרצית" 9-12 מתייחסים ל"אנגלג'ו והודכסית". מניח שבגלל שזה לא קריאה רצופה זה משהו שמתפספס, יכול להיות שאני אוסיף בסוגרים בתחילת כל פרק במי מדובר כדי שזה לא יקשה.
The oldman כתב:
03 נובמבר 2019, 00:34
הפרק של הצלף, מתחיל טוב אבל אז תיאורי הקרב של פעם הם קצת מסטיק, ביחוד שפרק 12 זה כבר לא אקסופוזיציה. אני תוהה אם אפשר לקשר את הפרק יותר להווה (אלא אם יש שם מידע שרלוונטי לעכשיו ואני לא יודע )
העבר של הצלף... חשוב. יש אירוע מכונן בעבר שלו שאני רוצה להגיע אליו, ואני בנתיים עושה את זה לאט לאט, צפווים לפחות עוד 2 פרקים עתידיים (בהקשר אחר) שאמורים לסגור את מה שקרה שם. עוד לא החלטתי איך הם יגיעו (יכול להיות שהם לא יהיו בגוף ראשון או אפילו מישהו אחר שיספר מה היה שם), אבל בנתיים אני כן נהנה מהיכולת לערבב עבר והווה כאשר הוא "חי" את זה מחדש.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
הלדין
הודעות: 3315
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 11 PG13

שליחה על ידי הלדין » 03 נובמבר 2019, 23:53

פרק נחמד. אתה מעביר טוב את הכאוס של סצנת הקרב. גם הקטע עם חיי היום-יום של הצייד היה עשוי טוב. אני פחות אופטימי ממנו לגבי יכולתם של אנשים להשאיר מקום מסודר גם אם הם שוהים בו פחות מעשר דקות.

אז השם של הצלף הוא אנג'לו. אפודי הקווילאר של האמריקנים לא שווים כלום, אה...
סמל אישי של משתמש
lonewolf
הודעות: 707
הצטרף: 07 אפריל 2019, 16:52
מיקום: בבית או מחוץ לבית.

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 11 PG13

שליחה על ידי lonewolf » 04 נובמבר 2019, 07:08

פרק מאוד נחמד. הכתיבה שלך זורמת וטובה וטובה, והתיאורים מדויקים.

מה שכן, לא הבנתי למה יש עוד פרק עם פלאשבקים. זה חוזר על עצמו וקצת... קצת מעיק. הייתי שמח לראות פרק שמתייחס כל כולו בהווה.
.The lone wolf hunts alone

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה
  • [ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 4
    על ידי lonewolf » 01 ספטמבר 2019, 09:08 » ב מדע בדיוני ופנטזיה
    45 תגובות
    432 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי הח׳אן הטטרי
    08 נובמבר 2019, 18:20
  • (ס) (PG13) מוכשרים מדי 2
    על ידי הלדין » 22 דצמבר 2018, 22:24 » ב מדע בדיוני ופנטזיה
    18 תגובות
    655 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי הלדין
    12 ינואר 2019, 23:42
  • [ס] [pg13] - רוח כפור
    על ידי הח׳אן הטטרי » 23 ספטמבר 2019, 19:32 » ב מדע בדיוני ופנטזיה
    8 תגובות
    82 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי shal1
    11 נובמבר 2019, 09:55
  • (ס) (PG13) מוכשרים מדי חלק חמישי
    על ידי הלדין » 22 ספטמבר 2018, 20:15 » ב מדע בדיוני ופנטזיה
    18 תגובות
    661 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי הלדין
    26 ספטמבר 2018, 00:05
  • הצופה-טיזר [pg13]
    על ידי tkhag1 » 20 ספטמבר 2018, 02:49 » ב מדע בדיוני ופנטזיה
    3 תגובות
    201 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי tkhag1
    21 ספטמבר 2018, 08:54