הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 13 PG13

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18535
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 3 PG13

שליחה על ידי The oldman » 03 אוגוסט 2019, 12:26

נהנתי לקרוא את שלושת הפרקים, הסיפור טוב ומעניין. מרגישים קצת עולם האפלה בפנים, אבל לא יותר מדי - בייחוד ששינית ברקע.
אני מסכים עם ההערה של הלדין שההסבר לגבי הפוליטיקה של הערפדים באמצע הפרק השלישי מרגישה מנותקת. זה מעניין אבל זה לא ממש קשור ומוזר שבאמצע הקרב על זה הוא חושב - בניגוד להסבר על סוגי הנשק.
בנוסף, בתור זה שהפרק השלישי התחיל בכך שזה בלתי אפשרי מבחינתו להביס את הערפד, לכך שאחרי זה הוא הורג אותו בין-רגע מוזרה.

כמה הערות נוספות:
- הפרק השלישי בעיקר זקוק להגהה.
- כדאי לפעמים להשתמש בפסקה חדשה ולא רק שורה חדשה.
- רובה צלפים ברט הוא 0.5 אינץ' או 12.7 מ"מ - לא 50 מ"מ.
- יצא לך שני אנשים אוחזים בשלושה רובי קלאץ' בפרק הראשון.
- הקטע של פקידים ישראליים מסדרים משרד אמריקאי משעשע בטירוף, אבל אם אתה מנסה להתבסס על המציאות, כאחד שעבד מול אמריקאים לא מעט, זה הפוך לגמרי גוטה. אנחנו מה-זה מבולגנים

נ.ב. לאיזה תחרות אתה טס? (או שזה לשולחן העגול)
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8857
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 3 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 04 אוגוסט 2019, 21:24

מייצג את המרכז הביתנחומי כבר משלחת לאליפות אירופה לדיבייט אנוביסרטאות זו התחרות.

לעניין
בהביט הפוליטקה, היא תועבר לפרק 4, לדעתי היא תתאים לשם יותר.

פסקאות- צודק, אני אתחיל לעבוד על זה, קצת קשה לפעמים במעבר מוורד לפורמט של הפונדק, אבל אמצא פתרון אלגנטי
בקשר לרובה, אני מתכוון ל.50 cal, לצערי לא ליד מקור אניטנרטי יעיל כדי לחפש
בנוגע לסתירה- אתקן, תודה
בקשר לישראלים, סתם תבלין, היתרון של ישראל שכמעט 90% מהאוכלסוייה עשתה צבא בשלב כזה או אחר בחיים שלה (למעט אוכלסויות מיוחדות) אז נהנתי מהרעיון שעדיף מש"ק לוגיסטיקה ישראלי עם הכשרה של רובאי 02 על פני מקביל אמריקאי שלא עבר אימון בשנק.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18535
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 3 PG13

שליחה על ידי The oldman » 09 אוגוסט 2019, 14:30

לא קשור במיוחד, אבל פחות מ50% מהישראלים מתגייסים לצבא... ורובאי 02 זה סתם בדיחה 😉
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8857
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 3 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 13 אוגוסט 2019, 16:05

פרק 4 טיפשות
אציין שהפרק מכיל קצת יותר שפה בוטה ודיונים שאולי מצדיקים PG16, צינזרתי הרבה אבל ניסתי להישאר נאמן למקור של מה שכתבתי.

בנוסף - הכנסתי מתוך פרק 3 את ההסבר על האצולה הערפדית, אני חושב שזה אכן יותר מתאים פה, ובעצם דרך זה סגרתי את ה"אקסופוזציה" של הסיפור, יש לי עוד כמה פרקים כתובים שצריכים לעבור עריכה ואז הקצב ירד דרסטית.
ספוילר
הצג
הוא לחץ על ההדק, פעם ראשונה, פעם שנייה, שני כדורים שנורו אחד אחרי השני מתוך הבאררט, טסו במהירות מתוך לוע הרובה, רעש הנפץ של בית הבליאה הושתק מעבר למשתיק קול שהוצב בקצה הרובה, כל מי שלא נמצא עם הצלף עצמו על הגג לא יהיה מסוגל כלל לשמוע את קול הירי.
הצלף השתמש בחושים המוגברים שלו כדי לעקוב אחרי הקליעים, הוא ראה הראשון ננעץ בעמוד השדרה של הערפד ונהדף, כאילו היה כדור טניס שנזרק על קיר, כל העוצמה הקינטית של הקליע נחסמה על ידי עורו של הערפד, בעולם מושלם הוא היה משתמש בקליעים חודרי שריון בשביל עבודה כזו, אבל כאן הוא בחר לנצל את הכוח שלו, הקליע השני פגע במקום שבו פגע הקליע הראשון, פוגע באותה עוצמה בגופו של הערפד, שכלל לא הספיק לרפא את עצמו מעוצמת החבטה, אם הקליע הראשון היה כדור טניס שנזרק על קיר, הקליע השני היה כדור הריסה שפוגע בקיר.
זה לא הערפד הראשון שהוא מחסל, זה דורש תכנון ומחשבה, וזה דורש הכנה מרובה, אבל לפעמים כל מה שצריך זה זיכרון שריר, כל מה שהוא היה צריך זה שהערפד ישתמש בחושים שלו כדי לנסות לזהות מי ירה בו, במקום להכין את עצמו לפיגעה נוספת, זו מאית השנייה שהתבזבזה על חיפוש עקר במקום על להרים הגנות, ומחיר הבזבוז הזה היה מה שהרוכב היה צריך כדי לסיים את העבודה.
הצלף המשיך לתצפת מעט על הזירה, הוא ראה את הרוכב משתק את הערפד, ואז חוטף את הגול שלו, מהלך שהיה די מפתיע, ברוב המקרים אתה מחסל את הגול לפני שהוא עושה צרות, יצור שנדחק לפינה ומלא בנאמנות עיוורת ובכוח אפל הוא דבר מסוכן, הוא התחיל להטיל ספק במקצוענות של האופנוען.
הוא הרחיק את עינו מהכוונת, מבחין בפעולות האחרונות של רוכב האופנוע בחצי עין, בעוד בחצי העין השנייה הוא פירק את רובה הצלפים בחזרה לתוך המזוודה, אסף את התרמילים והשאיר את זירת הירי נקייה, זירת הקרב תתרוקן בעוד כמה דקות, והוא יהיה שם בשביל לנקות גם אותה.
הוא יצא מקומת הגג ונכנס בחזרה לתוך הבניין, בשעה הזו לא אמורים להיות אנשים במשרדים, וגם אנשי הניקיון עזבו את המקום לפני כמה שעות, אז לא צפויות לו הפתעות לא נעימות בדמות של עדים, אבל בכל זאת, הוא העדיף שלא לקחת סיכונים מיותרים, ונתן לכוח שלו לזרום, פירוש הדבר שמצלמות האבטחה לא ייקלטו דבר מעבר לטשטוש מוזר שיתפרש כהפרעה בסרט.
הוא שנא לנקות אחרי הפעולות האלה, אבל היו לו חובות, וגופה חייה שיש לה שני קליעים מרובה צלפים, מוקפת בגופות שנהרגו מאקדח בטווח קצר, הוא לא יכול לקחת את הסיכון שהבלש היחדי באיזור שבאמת אכפת לו משכונות הפשע יחילט לרחרח, זה מסוכן מידי.
הוא צעד בקלות לתוך הסמטה, לעין לא זהירה הוא לא היה יותר מצל שמתארך בין הבתים, "אתה חייב להודות שזה די מצחיק." הוא אמר כאשר התקרב לעבר הערפד, "בן תמותה, לבדו וללא שום תמיכה, קרע לך את הצורה."
הערפד נהם עליו בתגובה, "שחרר אותי מהקבילה שלו." הוא אמר בטון הכי מאיים שמשיהו שלא מסוגל לזוז מסוגל להשתמש בו.
"מצטער" הוא אומר בסרקסטיות מוערבת ברצינות, "טעות בדת." הוא משך כתפיים והחל לאסוף קליעים מהרצפה, מתעלם מהערפד.
"איך אתה מעז?!" שאג הערפד, "אתה יודע מי אני?" הוא זעם, והצלף הניח שזה הפעולות של יצור נואש, הוא מנסה להתשמש בכל מה שנשאר לו, גם אם זה האגו הנפוח שלו.
"כן,"הוא ענה לערפד, עדיין לא מביט בו אפילו " שמך ורדפורד השני, אני משמיט את הלורד כי אתה לא באמת בעל תואר אצולה, אתה כלום, בסך הכל ערפד בן 75, שעדיין ניזן לפעמים מדם של חיות, וחושב שלשבט שלך אכפת אם תיעלם."
זו הייתה האמת, הערפדים נשלטים על ידי משפחות אצולה, המשפחות הללו שולטות במועצה העליונה, אשר מורכבת מכלל משפחות האצולה, משפחות אשר הרוויחו את מקומם במועצה, אחד התנאים הוא שגילו של ראש המשפחה יהיה מעל 500, כל אחד מתחת לזה הוא ילד, הוא עושה טעויות והוא לא מבין מה כוחה של סבלנות, כי ערפדים הם היצור הכי סבלנו על כדור הארץ, בעיקר לאור העובדה שהם כבר מתים, והם לא מפחדים מהמוות.
המועצה הזאת קבעה כי על האדם לחשוב כי הערפד הוא אגדה ותו לא, ועל כן היא יצרה את המיסוח, שגורם למוח "להשלים" פערים במציאות בעזרת חשיבה לקויה, דוגמא טובה לכך היא שכל הערפדים יראו לאדם יותר שריריים וחסונים ממה שהגוף שלהם באמת נראה, זה עובד על עוד יצורים כמו אנשי זאב ושדים, כנראה שגם למכשפות יש איזה טריק, בסופו של דבר, כל כלב גדול מידי הוא איש זאב, כל בן אדם מרושע בצורה קיצונית הוא כנראה שד, וכן, כל המשוגעים כנראה צודקים, אלה החיים.
לאור אותו רצון לשמור על הערפדים בסוד, אסור להרוג אדם בשתיית דמו, אלא רק לשתות מספיק כדי לשבוע, ואז להשאיר את האדם מחוסר ההכרה לחיות, לא משנה כמה הקסם שלך חזק, אתה מאוד תתקשה למסח גופה חסרת דם, אנשים ישאלו שאלות, אנשים יחקרו, וכל ההצלחה של ערפדים בלהיות מיתוס תלך לעזאזל, זו אותה סיבה שגם יש הגבלה על כמות הערפדים, משפחות האצולה מדללות את הלהקה כמו שהן מדללות את העדר, יש המון ערפדים, אבל לא בכמות בלתי מוגבלת, בשלב מסוים זה מרוץ לתחתית.
כמובן שגאול הם יוצאים מן הכלל, גם בגלל שהם סוגדים לאדונים שלהם, וגם בגלל שאם הם לא יקבלו דם מהאדון שלהם, ויעברו טקס דתי המתאים לאמונה שלהם, הם יאבדו את הכוח שלהם ויחזרו להיות בני אדם רגילים, והם ישכחו את רוב מה שהם ידעו על האופל, זו אחת הדרכים היחידות להחזיר לאדם תמימות, ולא, זה לא שווה את זה.
"אתה תיתן לאח לנשק למות?" שאל הערפד, מבלי אגו, מבלי כבוד, היה שם קצת פחד.
והמילים הללו הדהדו בצלף כאילו ספג קליע.
***
משום מה המחשבה מה תהיה התגובה של ההורים של ג'ולי, כשהם ישמעו שהבת שלהם, שלישה שמעולם לא עברה הכשרה בנשק עד שהגיעה למבצר, נהרגה בעת מילוי תפקידה, על ידי המון זועם, לא יצאה לו מהראש.
במקום לפקוח עיניים או לוודא שאף "המון זועם" לא מתכנן לפגוע גם בהם, הוא בזבז זמן ומחשבה על אישה שמעולם לא הכיר, הוא ידע את השם שלה רק מהרשומים.
"אתה איתנו?" שאל אותו יהושע, שם הקוד שקיבל הקצין שפיקד על הכוח, חמישה אנשים שיוצאים לחסל מלאי תחמושת לפני שאחד האנשים הרעים ישיג אותו.
"כן," הוא ענה. ללא תירוצים היה הקוד של הכת, היה לו תפקיד והוא ימלא אותו.
"הוא בטח חושב על אחת הבריטיות שהגיעה לאחרונה." אמר הנהג, ששם הקוד שקיבל - גאס, התאים היטב לכישורים שלו,. "אתה לא מבין שהאמריקאיות שלנו מתות עליכם הבריטים, אתן זוכים בכל הבנות."
"זה הדבר היחיד שאתם חושבים עליו?" שאל דויד, שנשבע בכל פעם שהוא לא נושא שום שם קוד, וכי הוא לא מוותר על השם שלו, בטענה שההורים שלו חתכו חתיכה ממנו בגיל 8 ימים לפני שהם נתנו לו את השם, עד כמה שהוא נשבע שזה פרוצדורה רגילה אצל יהודים, הנושא היה נושא לבדיחה ודיונים בכל הכוח. "אני מתחיל לשמוח שכולן פה גויות." הוא הוסיף
"ממשיך באג'נדה שלך של רק יהודיות כשרות?" שאל חבר הצוות האחרון, בריטי נוסף בשם דיוק, "אתה תמות בתול." הוא צחק, "עוד יטענו שהכת משתשת בדם שלך בשביל לתדלק מטוסים"
"זה היה הרעיון של המפקדים שלכם לגרש מפה את הישראליות," ענה לו דויד, "הייתי מוצא בסוף מישהי." הוא הוסיף, מתעלם מהעובדה שאחד מהפקודות שניתנו בכת הייתה שלא לקיים מערכות יחסים בתוך החייל.
"על מי אתה עובד?!" התפרץ גאס, "היה לך יותר סיכוי עם המחבלים מאשר אם החיילות האלה." הוא ספק ירק, "אני נשבע שחלק מהמאמנות שהם שלחו היו יותר מסוכנות מכמה אריות ים שאני הכרתי."
"ואתם שוב מדברים על בנות", הוא התפרץ, "אני נותן למוח שלי לנדוד לרגע, בדיוק באמצע דיון מרתק בין דיוק לגאס על הנשקית החדשה, ועל כמה מהר היא תפרק M16 בחושך. וכשאני חוזר להקשיב לכם, אתם חוזרים לדבר על נושאים הזוים יותר."
"הגזענות המינית של דויד היא נושא חשוב." אמר דיוק, "הלוואי שהיה פה חיבור נורמלי לרשת, אני מת להבין מאיפה הקרצת את התירוץ הזה שליהודים מותר להתחתן רק עם יהודיות, לי זה נשמע כמו תירוץ לחיי המין החסרים שלך."
"זה קשור להלכה ולתנ"ך." אמר יהושע, שהיה שותף לעמו של דויד, אבל בניגוד גמור לישראלי האורתודוקסי, הוא חי בקהילה רפורמית קיצונית. "אלוקים אסר על יהודים להתחתן עם גויוות, כדי למנוע מהעם הנבחר להיחשף לדתות שקר אחרות."
"ואתם מופתעים שכל העולם שונא אתכם." אמר גאס, "וזה והקטע של לצלוב את ישו."
"אל תשכח את זה שאנחנו עשירים ששולטים בעולם." אמר דויד בקול הציני שלו, "והדם של ילדים נוצרים בפסח, אסור לשכוח את זה."
הוא העלה חיוך, כשהצוות הוקם והם הבינו שהם שותפים כמעט לכל הדתות הנפוצות, הם קבעו שלא לעשות שום דיון דתי, לעולם. כמובן שעשר דקות מאחור יותר דויד וגאס הלכו מכות, הוא לא בדיוק התעניין למה, אבל זה היה קשור לזאוס ולציור של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית.
אחרי כמה דקות נוספות של דיונים חסרי מנוח, נראה שליהושע הספיק, "גאס, אני חושב שכדאי שתביא אותנו כמה שיותר מהר ליעד, אחרת אני עלול לרוקן את המחסנית שלי על דיוק."
"חמש קטנות." ענה גאס, ולא היה לאיש מושג למה הוא מתכוון בדיוק, או אם מדובר בדקות או בשעות, אבל נראה שהמילה חמש עודדה את כולם.
"הקשבה אלי." המשיך יהושע, ובניגוד לגאס, שמעולם לא היה ענייני במיוחד, היה הרבה יותר ברור וחדור מטרה, עצם התון שלו הספיק כדי להבהיר לכולם שהוא מעביר תדרוך, הוא יכול היה לצטט שורה משיר ועדיין אנשים היו מרגישים שהוא מעביר מסר חשוב, יהושע העביר תחושה שהוא באמת יירה במי שלא יקשיב לו, כי הוא מעדיף חבר צוות חסר ופצוע , מאשר חבר צוות שיוביל אתם למוות.
"המטרה שלנו היא קבוצת שודדים שקוראים לעצמם "שערי האלוהים." אלה עוד חברה שהחליטו שהקוראן אומר שאם האדמה לא תבער וכולנו נמות, ובכולנו אני מתכוון לכופרים. בדרך לא ברורה, ותאמינו לי שהמודיען בכת מנסה להבין איך, הם השיגו גז סרין, וזה רע, מסביות ברורות."
שקט סרר לרגע, פרט לרעש המנוע של הנגמ"ש, נראה שיהושע רצה לתת לכולם כמה רגעים לעכל את המשימה, חבורת פנאטיים דתיים הם תמיד גורם מסוכן, וכשיש להם נשק לא קובנציולי להשמדה המונית...
"אני זוכר מה זה עשה בסוריה." אמר לרגע דוד, "או ליותר דיוק עושה. וזה מכוער."
"ולכן אנחנו חייבים להשמיד את המצבור," המשיך יהושע," אבל אנחנו כוח קטן, ולחברה האלה יש מתחם עם פי 20 יותר אנשים, וזה רק מה שהתצ"א חשף, אז זה לא משימת חיסול."
"חשבתי שאמרת שיש נוהל "השמד"." הוא אמר, "זה אומר 0 שורדים."
"נכון, במידה ואנחנו מאתרים את המצבור, ומצלחים להוציא אותו, אני אמור לתת את הנ.צ למפקדה, ויהיה פה מופע אווירי."
"אז למה לעזזאל אנחנו לא מפצצים את הזונות האלה לעולם הבא?" שאל דיוק, שכבר איבד כמה חברים במשימות.
"למה אתה חושב?" אמר דויד, "הם למדו מהשכנים שלי מעזה, אני מוכן להתערב שיש אזרחים חפים מפשע בקרבת המתחם."
"בית חולים שדה, למעשה." אמר יהושע, "מבלי סמן בטוח לא נוכל להשמיד את המתחם מבלי לפגוע בבית החולים, וגם אם כן, אז הגז ינוע לאזור שלהם, ויש שם לא מעורבים."
המשפט הזה הידד בו.
קראו לה ג'ולי.
"אין כזה דבר לא מעורבים." הוא פסק, "אני צריך להזכיר לך את שקי הגופות במבצר?" הוא שאל בזעם, "אף אחד שם לא היה לוחם, הם היו בסך הכל עובדי שלישות."
"כולנו שטן." אמר דיוק, "יהושע וגאס הם השטן הגדול, אני ואתה הם השטן ההורה, ודוד הוא השטן הקטן."
"שעומד מאחורי כל אסון בעולם." השלים דוד, "בחיי, מה הייתם עושים בלי יהודים בעולם? את מי הייתם מאשימים בהכל?"
איש לא ענה.
"אין לי מה לענות לך." אמר לבסוף יהושע, "הפקודות הגיעו מגבוה, לשני סגנים אין הרבה השפעה בצמרת הפיקוד, קל וחומר לסמלים פה."
"שיווצר." לחש גאס, שתמיד הרגיש צורך להזכיר שהוא בחר שלא להיות קצין, ושיש לצבאות בעולם יותר מדי מפקדים ופחות מדי חיילים.
יהושע התעלם מכך, "דוד ואני נהיה צוות ראשון. דיוק וגאס, אתם צוות שני. הראשון שמוצא את המטרה משאיר מטען, משם נסיגה יחד עם הצוות השני חזרה לנקודת היציאה."
ואז הוא יישר עליו מבט, "ואתה, תדאג להישאר רחוק, ולחסל את כל מי שיכול לגלות אותנו." לא שהיה צורך בפקודה הזו, הוא ידע היטב מה לעשות. ובתגובה הוא הרים את רובה הצלפים שלו, "אל תדאג, הם לא יראו אותכם, ולא ישמעו אותי".
"בהצלחה" אמר יהושע, "אני אראה אתכם בצד השני."
איך הכל התחרבן פחות שעתיים אחר כך?
***
"כבר נתתי." הצלף אמר והחל להתקדם לעבר הערפד, "ואתה לא אחי." הוא ירק.
"תירקב."השיב הערפד. "אז בשביל מה אתה פה?" הוא שאל.
הצלף שלף פיגיון כסוף רחב מנרתיק שנח על החגורה שלו, "אני פה בשביל להרוג אותך, ולתת לנשמה שלך להמשיך הלאה. ואז לנקות פה קצת."
"שחרר אותי!" צעק הערפד באימה, אימה של חייה לכודה, איימה של יצור העומד מול מוות לא נמנע, הוא ניסה להשתמש בטון פקודה.
הצלף חייך, "איך לך מספיק דם כדי לשלוט בחתול, אז בי?" הוא שאל וכרע לעבר הברון, סכין הכסף שלו ננעצה בליבו של הערפד, שהשתתק ברגע בודד, והפך לעפר, הוא המשיך הלאה, הנשמה שלו כבר נשלחה לגיהנום.
הוא הביט בשער הזירה, כל מי שיבדוק אותה בבוקר יגלה שהייתה פה תאונת דרכים נוראית בין אופנוע ולימוזינה, והדלק שנשפך הובער, לאף אחד לא יהיה אכפת מספיק כדי לבדוק מעבר לזה. ואף אחד לא יחפש את ההאמר שמעולם לא נכח בתאונה.
ובעוד הוא שלף את המצית מכיסו, מוכן להצית את נטיב הדלק שזרם מתוך הלימוזינה, הוא רק יכול היה להבין סופית- דרך הפעולה, חוסר הזיהרות, חוסר המחשבה והביטחון העצמי, זה לא היה חובבן, זה היה מקצוען שעושה שטויות, הוא ידע לזהות את העבודה של סלסטיאל מקרוב כל כך, והוא יצטרך לעקוב אחריו ולוודא שהוא לא עושה יותר צרות.
גם כן דרך לחזור הביתה.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
הלדין
הודעות: 3336
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 4 PG13

שליחה על ידי הלדין » 18 אוגוסט 2019, 19:27

פרק טוב. אגב, למה לעצור בגז סארין? הייתה כתבה על חוליה שלמה של אל קאעידה שנמצאה מתה כתוצאה מאבעבועות שחורות. אני מניח שמה שהיה ברשות הכת לא היה גז סארין כי אם משהו על טבעי יותר. האם הצלף בעצמו הוא יצור על טבעי? התחושה שקיבלתי שיש לו יכולות על טבעיות אבל הוא בעצמו בן אדם.

למה הערפד חושב שהצלף הוא אחיו לנשק?
סמל אישי של משתמש
lonewolf
הודעות: 790
הצטרף: 07 אפריל 2019, 16:52
מיקום: בבית או מחוץ לבית

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 4 PG13

שליחה על ידי lonewolf » 18 אוגוסט 2019, 19:38

אני מניח שנצטרך לחכות להמשך.... מרתק.
.The lone wolf hunts alone
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8857
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 4 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 18 אוגוסט 2019, 19:39

גז סארין- הפרק הזה נכתב לפני תקופה שבה העולם היה קצת בשוק על גז סרין בסוריה (ואני מסרב לחשוב כמה שנים עברו מאז), מזכיר שכרגע ה"כת" אמורה לטפל באיומים טבעיים- נשק לא קובנציאולי שמגיע לידיים של טררוסיטים, זה לא אמור להיות כוח לחימה באל טבעי (לפחות לפי הידוע לקוראים)

הצלף והערפד- חלק מהמיסתרוין, יהיה על זה תשובת בהמשך.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
הלדין
הודעות: 3336
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 4 PG13

שליחה על ידי הלדין » 18 אוגוסט 2019, 19:54

הכוונה שהם באו להתמודד עם איום טבעי וגילו שהם מתמודדים עם איום על טבעי כמו רובים מכושפים שיש להם השפעות דומות לסארין (יצא לי פעם לקרוא שזה הולך חזק באפגניסטן. האנשים שם באמת מאמינים בזה.) זה גם מתכתב עם העובדה שהוא בחר להיות צלף - קשה לי להאמין שהרובה שלו לא עבר שפצור כלשהו.
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8857
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 4 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 18 אוגוסט 2019, 21:06

היתומה והמלצרית

פרק 5- אביר על סוס לבן.
ספוילר
הצג
אני חושבת שאפשר לקרוא לו אביר על סוס לבן, אני מודה שאין לי רגשות רומנטיים אליו כלל, מה שהופך את הדימוי הזה לקצת חלש יותר, (לא שאהבה בינינו, מוזרה ככל שתהיה, תהיה אסורה), אבל במקרה הזה, הבחור על האופנוע הוא לא פחות ממושיע, ואני שמחה כרגיל לראותו.
מייקל נראה כמו כל איש עסקים בשנות העשרים לחייו, הוא לובש מקטורן אפור מעל חולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים מחויטות שחורת שהסתיימו בזוג נעלים בהזמנה אישית, מייקל היה מאלה שאפשר להבין כמה כסף יש להם רק מלהביט בו.
אני יכולה לראות אותו בכניסה לבניין ההנהלה של הקמפוס, ואת שובל המבטים שעוקבים אחריו בעודו צועד בהחלטיות לעבר הבניין, לא מפתיע בהתחשב בנסיבות, לפני כמה שנים מייקל היה מס' 3 ברשימת הרווקים המבוקשים בעולם, כשרק אחיו הגדול דניאל ונסיך הכתר היו מעליו.
מייקל התנשא לגובה 185 ס"מ, ושקל לא יותר מ 70 ק"ג, הוא השאיר את התספורת הצבאית שלו, שיערו השחור היה קצר ומסורק, עיניו הירוקות ברקו, ונראה שהוא החליט שלא לגדל זקן מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, לוהסיף לכל זה את העובדה שהוא היה בין העשירים בעולם, וראש סניף החברה המשפחתית ליהלומים בארה"ב, שהיה שני רק לסניף הראשי בבריטניה אותו ניהל אביו, הפכו אותו לכל כך מובקש, שכל הבנות בכיתה שלי,וגם כמה מהבנים ביקשו ממני לשדך אותו אליהם, לפחות לדייט אחד.
אני שומעת את הצעדים שלו במדרגות הכניסה, ומעלה חיוך, לא ראיתי אותו מעל שמונה חודשים, אף על פי שהוא האפוטרופוס החוקי שלי על אדמות אמריקה. ורק המחשבה על לראותו גורמת לי לפרפרים בבטן, מייקל היה כמו אח בשבילי מאז שאמא התחתנה עם אביו, והוא היה הרבה יותר מאז שהיא נפטרה.
אני יודעת שאין לי כל צורך לדאוג מסיבת הגעתו הנה, מנהל המוסד בטח יתלנון כי אני שוב נעדרת משיעורים, ומדרדרת בציונים, מייקל בתורו יזכיר לו את בניית הספרייה שהושלמה השנה, ואת התרומות הנוספות שמשפחת סלסטייל תסמך לתת למוסד המכובד הזה , ואז המשחק יסתתם בכך שהמנהל יציין שבסך הכל יש לי פוטנציאל, והוא דואג לי, מייקל כמובן יסכים איתו, וכל הנושא יגמר בכך שפרופסור לחינוך בן 50, יעובר בית ספר על ידי בחור עם לימודי אקדמיה מצומצמים בגיאולוגיה שלא מלאו לו יותר מ23 שנים.
כשמייקל עובר את מפתן דלת הכניסה לקומה השנייה של הבניין, אני קמה מהכיסא ומביטה בפניו, וההבעה שלו היא לא מה שציפיתי, לא היה כעס או אכזבה בעייניו, כמו שהיית מצפה לראות במבט של הורה/אחראי שנקרא למשרד המנהל בפעם ה3 השנה, ולא החיוך הממזרי שהוא היה מגניב לי לפני שהוא נכנס, חיוך שאומר "הכל טוב", במקום זה הייתה רק עייפות, ואני מעולם לא ראיתי אותו עייף.
אני נשענת על הקיר ליד משרד המנהל, לובשת את מדי בית הספר- חולצת טריקו ירוקה עם סמל מאוד מקורי של ספר פתוח, וחצאית בצבע שחור, שערי החום אסוף בזנב סוס, "אתה נראה נורא." אני אומרת לו ברגע שהוא נכנס לטווח שמיעה.
מבטו נורה לעברי, ויש לי לרגע תחושה שהוא עומד לשלוף אקדח ולדרוך אותו מול הפנים שלי, אבל הוא משנה את מבטו לחיוך ופרוע את שערי, "תנהגי את מניו יורק לאיזור בוסטון על אופנוע מבלי לעצור חוץ מלמא דלק וולהשתין," הוא עונה ומייד שואל,, "כמה אני מאחר?"
אני צוחקת חרשית, לא נרצה שהמנהל יתחילת את שיחת המפלה שלו ברגל שמאל. "הוא זימן אותך בעשר, עכשיו 12:00, ייבשת אותו ואותי כהוגן." היא מרימה מעט כתפיים, "לא משהו חריג"
"אני מיליונר, יש לי זכות לאחר לפגישות, בייחוד עם הם חסרות היגיון" הוא עונה לי, מביט לעבר דלת חדר המנהל, "אני רוצה לדעת מה עשית הפעם?" הוא שואל.
"לא ייאמן שאתה מאמין להשאמות האלה," אני אומרת בקול מתגונן, לא שזה משנה, בשלב הזה אני רק משחקת את המשחק., "חשבתי שאם יקראו לך לפה אתה תגיע עם סגל עורכי דין שיגנו על כבוד המשפחה."
"מיני?" הוא קורא לי בכיני החיבה שלו, והוא היחיד שאני מרשה לו להשתמש בזה, אף על פי שאני מודעת לכך שמינרווה הוא שם ארוך מידי. טון הדיבור שלו אומר שאין לו כוח למשחק הזה הפעם, הוא פה בישבילי, אבל הוא רוצה לסיים עם זה.
"תפסו אותי מחוץ למגורים אחרי העוצר, בלבוש לא בדיוק מתאים, ובחברה לא מתאימה." אני עונה.
"ובזה את מתכונת?" הוא שואל בטון חוקר, אני חושבת שהוא מרים את אחת הגבות בספק כעס ספק תמיהה.
"תפסו אותו מתמזמזת עם שמיניסט, בלילה." לא שזה אמור להיות פסול, אני אהיה בת 17 עוד חודשיים, הוא היה ממש חמוד והסתובבנו הרבה לאחרונה, אתמול חשבנו להתקדם טיפה, לא משהו אסור ומיני, זה היה אמור להסתיים בנשיקה קצרה, בפועל זה נגמר בפנס שמאיר לשנינו בפנים דקה אחרי.
"אלכוהול?" הוא שואל אותי, ואני עונה "לא." מהיר, אני לא טיפשה, ואני ממש לא הולכת לסבך את עצמי, אולי בלונדון הייתי כבר קרובה מספיק לגיל שתייה, אבל כל עוד אני פה, ואני פה מבחירה, אני אצטרך לחכות טיפה יותר, לא שאני ממהרת.
"בסדר גמור, חכי פה." הוא אומר ונכנס למשרד, לרגע בודד אני רואה אותו בחזרה בצורת ה"רציני" שלו, איך שהוא נראה לבטח בישיבות הנהלה, או כשהוא סוגר עסקה. מבט שאומר "אני מעליך בשרשרת המזון, תקבל את זה."
וזה בדיוק מה שאני הכי אוהבת במייקל, הוא תמיד יהיה לטובתי, אני יכולה לשדוד בנק והוא יבוא לעזרתי, הוא שאל את השאלה האחרונה רק כדי לדעת אם באמת יהיה פה מרכיב משפטי, כי פרט לעבירה על חוקי הפנימיה, לא עשיתי שום דבר לא חוקי.
הוא אמנם רק אחי החורג, אבל הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לי למשפחה, אמא שלי נישאה עם אביהם של מייקל ודניאל כשהייתי בת שנתיים, חצי שנה לפני היא נהרגה בתאונת דרכים, אבי החורג לא היה אבהשנה גם לילדים שלו, ובגלל זה דניאל היה האחראי, עד כמה שנער שהיה לא מבוגר יותר מ 13 היה יכול להיות באחוזה שבה רב המשרתים הוא הסמכות העליונה.
כל זה השתנה כשדניאל הגיע לגיל 18, הוא התגייס ועזב את הבית, לא היה לנו שום קשר פרט למיילים ומכתבים שהוא היה שולח למייקל, ורק לו. דניאל פשוט התנתק ממני, מייקל מעולם לא סיפר למה. לא משנה מה היה כתוב במכתבים הללו,חמש שנים אחרי דניאל, מייקל התגייס גם הוא, אבל הוא שמר על קשר טוב יותר, ואז הוא שוחרר בקלון אחרי שהרביץ למפקד שלו, ולשוטר הצבאי, ולשותף שלו בתא בכלא הצבאי, אני חושבת שגם היה שם מכות בינו לבין שני סוהרים, ואחד מהם סיים עם יד שבורה, הרבה עורכי דין דאגו להשתיק את הסיפור, משני הצדדים.
אחרי זה אבא שלו הציע לו לנהל את הסניף מעבר לים, שפירוש ההצעה הזו הייתה "לך לאמריקה ותבזבז שם את הכסף שלנו, רק אל תבזבז הכל על שטויות, ותקשיב יועצים שלך. הם, בניגוד אליך, יודעים מה הם עושים עם יהלומים." מייקל קפץ על ההזדמנות יותר מהר מאשר הוא קופץ על האופנוע שלו, ארז תיק וטס במחלקה ראשונה לניו יורק, מתגורר לו בדירת פנטהאוז בקומת הגג של גורד שחקים כזה או אחר.
החיים לבד בלונדון האפרורית יכולים לשגע גם אדם שרגיל להיות לבד, אצלי זה יצר רצון אז לירות בעצמי, זה לא שהייתי בודדה וחסרת חברים, שכנראה אהבו את הארנק שלי הרבה יותר מאותי, אבל ההרגשה של להיות רחוקה מכל מה שאמור להיות משפחה הייתה פטאלית אצלי, והרגשתי שאני חייבת להתחיל מחדש.
ביקשתי מהאבא המאמץ שלי לעזוב את המדינה לטובת לימודים באמריקה, אני חושבת שבחרתי בה רק בגלל שידעתי שמייקל שם, לא האמנתי לרגע שהוא יתפנה לטפל באחותו החורגת הקטנה, אבל רציתי שתהיה לי קרבה כלשהי אליו.
הוא הסכים, ועוד מינה את מייקל לאפוטרופוס שלי כל עוד אני לא על אדמת ארה"ב וקנדה, ככה שבכל פעם שמישהו רוצה לפגוש ב"מבוגר האחראי" עלי, הוא נאלץ לפגוש בבחור צעיר בשנות העשרים לחייו, ובצבא עורכי הדין שלו.
אני שומעת צעקות מתוך חדר המנהל, ולא קשה לזהות מי הצועק, בעיקר כי מייקל מעולם לא היה צריך להרים את קולו כדי להשיג מה שהוא צריך. ואם המנהל צועק עליו, כנראה הסתבכתי קשות הפעם, אם הוא כועס מספיק כדי להרים את הקול על מייקל, אז אני בספק שהסיפור הזה ייגמר בנזיפה בלבד, והמחשבה על להיות מגורשת חזרה לבריטניה גורמת לי לתחושת מחנק קטנה, אני לא בטוחה שבגילי אני אוכל להגיע לעוד בית ספר פרטי רק לשנה האחרונה, ומייקל לא מסוגל כרגע שאני אחייה איתו, אני יודעת כי כבר שאלתי אותו על זה בפעם הראשונה שהיה איום שאני אעוף מפה...
דלת משרד המנהל נפתחת ומייקל יוצא משם בפתאומיות, כשהוא טורק אחריו את הדלת בעוצמה שכמעט ומוציאה אותה מהצירים, מסוג הטריקות שבסרטים מלווה להן ענן אבק וחלונות שבורים.
אני מסוגלת רק להביט בו במבט חצי מבוהל, וקצת מתה לשמוע כבר מה יש לו להגיד, יש לו מבט שמעולם לא ראיתי קודם בעיניים שלו, הבעת פניים הקודרת שלו לא מוספיה לתחושה הכללית שלי.
אני לא מתאפקת ושואלת אותו: "כמה חרא המצב?". והוא רק מושך כתפיים, ומתחיל להתפרץ בצחוק.
"מה?" אני שואלת בחצי צעקה, "תפסיק להחזיק אותי, אין לי עצבים לדברים האלה."
"לך אין?" הוא שואל בטון מתלונן, "נסעתי מניו יורק לבוסטון בלילה, לא שתיתי קפה הגון הבוקר, ובא לי להכניס מכות למישהו מהעבודה, ואם כל זה לא מספיק, אז עכשיו אני בעלים של בית ספר באיזור בוסטון."
"מה?" אני שואלת, אם מייקל היה אומר לי שהוא טס לירח הדבר היה נשמע יותר הגיוני מהמשפט האחרון, לפי מה שהוא מתאר הוא כרגע קנה את הפנימיה.
"אני לא סגור למה עשיתי את זה, אבל המנהל שלך על לי על העצבים, ולא היה לי כוח לדבר עם עורכי הדין שלי, אז שלפתי את הטלפון שלי והודעתי לחברה לקנות את המקום, ולפני כמה דקות חבר המנהלים אישר את הרכישה, אני מחזיק ב51% מהמניות של המקום כרגע... " הוא הסביר בעודו מעקל מעט בעצמו את העובדה שהוא כנראה שילם כמה עשרות מיליוני דולרים כרגע.
"בכל מקרה אמרתי למנהל שלך שהוא יכול לדחוף את התלונות שלו אליך לתוך התחת שלו, ושאם אני ישמע שהוא מפריע לך שוב, אני אדאג שהוא יפוטר."
אני עומדת המומה וחסרת מילים, בפה פתוח, זה דבר אחד שמייקל מביא מכתב מעו"ד אשר מבהיר היטב שהחלטת בית הספר לא עומדת בקנה אחד עם החוזה שנחתם בינם לבינינו, או דואג לשלם מספיק למורה כדי שזה יעזוב את העסק במקום להמשיך להתלונן עלי… אני עושה פה הרבה צרות, ואני מאשימה את הילדות הדפוקה שהייתה לי, מישהו היה צריך להכניס אותי למסגרת מתפקדת בשלב מוקדם יותר, ולהרחיק ממני את כרטיסי האשראי, אבל לקנות את בית הספר… אני חושבת שמייקל השתמש באופציה הכי חזקה בארסנל שלו.
"תסגרי אותו לפני שנכנס לך זבוב." הוא אומר בטון המעצבן שלו, "קחי את התיק שלך, את ביום חופש ובאה איתי לאכול ארוחת בוקר." הוא מורה לי, "בחיי שאני די בטוח שאני נמצא במצב שבו אני גם יכול לקרוא את התיק האישי שלך." הוא מעשה את הראש שלו בידיו, "אבא יהרוג אותי כשהוא ישמע על זה."
ואני חשבתי שהחיים שלי לא יכולים להיות יתור מטורפים.
מייקל מתחיל ללכת לכיוון המדרגות, "את מכירה מקום נורמלי לשבת בו?" הוא שואל אותי באגביות, "רצוי לא רחוק."
אני ממהרת להשיג אותו ולשמור על הקצב של ההליכה שלו, קשה לי להודות בזה אבל אני פדלאה ביחס למייקל, אני חושבת שהוא מסוגל לרוץ את כל 20 הק"מ המקיפים את מתחם הפנימייה מבלי להתעייף, אני חייבת להתחיל לעשות יותר כושר.
"יש דיינר לא רחוק, רבע שעה נסיעה." אני מציינת, הייתי שם פעם והוא היה בסדר גמור, לא שיש בעיר הזו יותר מידי מעבר לפנימייה ולאקדמיה לאמנות הצמודה לה.
הוא שואל לכתובת ואני ממהרת לענות,"רחוב גורג' התשיעי." הפנימיה שכנה בעיירה במרחק קצר (יחסית לאמריקה) לבוסטון, העיירה ששמה המאוד מקורי היה בריטאון, הייתה עוד אחד מהעיירות שלא בדיוק היו בצד של הטובים במהפכה, ויש אומרים שתשוביה נשארו נאמנים לכתר במשך מאה שנה עד לאחר עלייתו של ושינגטון לשלטון, מצחיק לחשוב שעכשיו בריטי שולט באחד מהמוסדות העיקריים שלה.
הקרבה לברטים הייתה גורם לכך ששמות רחובות העיירה, תמיד נקראו על שמם של מלכי בריטניה לשעבר, רחוב ג'ורג היה הרחוב שחוצה את העיירה, ומרכז החיים של בריטאון.
אני ממשיכה ללכת אחרי מייקל כשאני שמה לב שאנחנו לא הולכים לכיוון חניון האורחים,"האופנוע שלך לא נמצא בצד השני?" אני שואלת.
"האופנוע שלי נהרס אתמול בלילה, תאונת דרכים... . עוד משהו שעיכב אותי בדרך לפה," הוא מסביר, "הגעתי עם אופנוע חלופי, אבל מה שחשוב זה שאין לי עצבים לנהוג עכשיו."
"אתה יודע שאין לי רכב פה?" למעשה היה לי רישיון לאופנוע, שאותו מימנתי מהכסף שמייקל השאיר לי בפעם האחרונה שביקר פה, הוא נהג לקרוא לכסף הזה "דמי כיס שלא אכפת לי מה תקני בהם." והיה תמיד מוסיף שהוא מוציא מחלק של הלא אכפת לי סמים ואלכוהול, ושאם הוא יגלה ששתי או עישנתי משהו הוא ידאג לשלוח אותי לפנימייה קתולית באזור ווילס.
"כן, אני יודע." הוא עונה, ואחרי כמה שניות הוא עצר ומביט בי בתמיהה, "מיני, אני מליונר, אבל זה לא אומר שאסור לי לקחת אובר ממקום למקום."
אני מתפוצצת מצחוק, כל האירוע הזה מרגיש כאילו הוא נגנב מקומדיית מצבים ישנה, אני כמעט מרגישה כאילו האינקוויזיציה הספרדית אמורה לקפוץ בכל רגע, "מתי בפעם האחורנה נסעת במונית?" אני שואלת אותו כשאני מסדירה את הנשימה.
"זה לא רלבנטי, העיקר שנמצא נהג שיקח אותי למקום שיש בו קפה, ורצוי חביתה עם 2 ביצים."
"אז תיתן לי להוביל."
"הובילי את הדרך."
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
הלדין
הודעות: 3336
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 5 PG13

שליחה על ידי הלדין » 19 אוגוסט 2019, 15:40

פרק נחמד. אז אני מבין שמייקל והצלף (דניאל?) הם אחים. נראה לי בלתי סביר בעליל שאפשר לקנות פנימייה בכזאת מהירות. אני לא בדיוק תפסתי את מייקל כאדם קר ורגוע מהפרקים שלו. גם בפרק הזה הוא עשה מעשה מאד פזיז שמאד מעיד על היותו "כסף ישן" - נאמר על אנשים עשירים שהם נשארים עשירים זה משום שהם סופרים כל הוצאה שהם מוציאים. בדרך כלל אדם שהרוויח את הכסף יתייחס אליו קצת יותר ברצינות מאדם שירש אותו. מצד שני, זו שאלה שעולה מסרטי באטמן של נולאן- איך ברוס ויין נשאר מיליארדר כשהוא מבזבז חלק טוב מזמנו כבאטמן?
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 8857
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12
תשובות: 25

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 5 PG13

שליחה על ידי liorgonen3 » 19 אוגוסט 2019, 16:49

בקשר לקנייה - אני חושב שזה מספיק מעורפל כדי לרוץ, יכול להיות שזה אמור היה לקחת יותר זמן, אבל אני מניח שלקנות מספיק מניות של האקדמיה כדי להיות מסוגל לעשות עליה השתלטות זה לא בהכרח דבר שאמור לקחת עד כדי כך (וגם אם כן, אני לא חושב שזה חור בהיגיון ברמה שמפריעה לרצף העלילה).

בקשר לאופי של מייקל -אל תשכח שזה פרק מנקודת המבט של מינרווה, היא אחותו וככה היא רואה אותו/מכירה אותו, זה שהדבר אולי לא נכון זה אופציה, אבל שוב- זה הדימוי שמינרווה נותנת למייקל - כמה היא יודעת באמת על האח החורג שלה? עדיין לא ברור בשלב הזה.

בקשר לכסף, מעבר למה שרשמתי בקשר ל"לא כזה חור בהיגיון שמפריע לזרימת העלילה", מייקל לא הרוויח את הכסף שלו, נראה לי שהזכרתי את זה פעמיים בפרק הזה שהוא בסך הכל יורש עם הרבה כסף, ואבא שלו מנהל הכל, חלק מהייתרון של סיפור שלא צריך להיות צמודים אליו כלכלנים שיסבירו האם חברת יהולמיים יכולה להרוויח מספיק כדי שכסף הבזבזוים של הבן של המנהל שלה יוכל לקנות בית ספר פרטי -ברור לי שזה עלול להיות חור, אבל כמו הדוגמה שלך, מעטים האנשים שראו את הסרטים של נולאן ועצרו לחשוב באמצע הסרט איך לברוס עדיין יש את הכסף, זה מחשבה שעולה בצפייה ביורוקרטית...

בסופו של דבר אני בספק שאחד הדברים האלה גורם לך אחרי קריאה להגיד "הא, הסיפור פחות מוצלח כי לא היה אמור להיות לו את הכסף לכך" זה חורים שאני מוכן לקבל.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
הלדין
הודעות: 3336
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 5 PG13

שליחה על ידי הלדין » 19 אוגוסט 2019, 18:15

בעקרון, שלאנשים משעמם, הם מנסים להבין מאיפה לגיבור יש כסף. יצא לי לקרוא דיונים על עונות מתקדמות של "החץ" שמנסות להבין ממה הדמויות מתפרנסות והפואנטה של העונה השניה הייתה שהגיבור לא יודע לאזן בין חייו כגיבור-על לאיש עסקים, ובסופו של דבר, אשת עסקים משתלטת על החברה שלו ברגע שתשומת לבו מוסחת. תראה, מה שהפריע לי זה המופרכות של הסיטואציה שתיארת. המקומות היחידים שמראים סצנות כאלה זה בסדרות שלא לוקחות את עצמן ברצינות. לגבי מייקל, כל עוד הכסף לא בא מהחשבון של החברה, הוא מסודר בחיים לפחות עד שיגלה שמלך ערפדים קנה את הסניף האמריקאי של חברת היהלומים של אבא ואז הוא בצרות...
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18535
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 5 PG13

שליחה על ידי The oldman » 20 אוגוסט 2019, 01:17

טוב, אהבתי מאוד את הפרק הרביעי, סיום טוב לרביעייה הראשונה.
הפרק החמישי, קצת מרגיש אבוד - זה פרק שלם של היכרות עם הדמות של מינרווה, שזה סבבה, אבל כל מה שקורה בו בערך זה קצת שיחה ביניהם, רקע על מייקל, ודיבור על מנהל האקדמיה. זה מרגיש... ריקני. חסר בו משהו ממשי.

נ.ב. יש לך טעויות כתיב לפעמים, למשל עם במקום אם או הפוך וכיו"ב.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 3678
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33
תשובות: 1

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 5 PG13

שליחה על ידי tkhag1 » 20 אוגוסט 2019, 01:31

אני דווקה לא מסכים איתך.
הפרקים בהם לא מתרחש משהו מלא באקשן או יוצא דופן בעלילה יכולים להיות הרבה יותר חשובים מאשר הפרקים הרגילים.
אתה יודע איך הגיבור שלך מתנהג בשדה קרב או במהלך חקירה אבל לדעת איך הוא מתנהג ביום יום הרגיל שלו מרתק לו פחות ומוסיף נפל לדמות שלו,
ישבתי חצי שעה מול המסך בניסיון לחשוב על משהו חכם ומתוחכם, ואז הבנתי שאין לי שום דבר מעניין להגיד.
א.ש.
סמל אישי של משתמש
lonewolf
הודעות: 790
הצטרף: 07 אפריל 2019, 16:52
מיקום: בבית או מחוץ לבית

מסע הצלב מתחיל - מעודכן לפרק 5 PG13

שליחה על ידי lonewolf » 20 אוגוסט 2019, 16:15

נורא אהבתי את הפרק הזה. בעיני זה יפה, הניגודיות הזו בין פרקי האקשן הקודמים לבין פרק שהדבר הכי... אקשני, שקורה בו, זה בן אדם צועק על עוד בן אדם. הפרק כתוב בצורה נפלאה כמו שאר הסיפור. מחכה להמשך...
.The lone wolf hunts alone

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה