הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

(ס)חנית לשמש

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5068
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס)חנית לשמש חלק ה'

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 27 אפריל 2019, 12:15

מגניב, סיפור גיבורי על משעשע ומעניין. אהבתי את ההומור הקל של ג'ון. מה שכן, יפנית היא דווקא שפה קלילה ויפה - גרונית ודוחה זה יותר בכיוון ערבית (ואני מניח שגם עברית, למי שלא דוברים אותה). הבעיה היחידה בסיפור ךדעתי היא שלקח זמן להבין שג'נבה היא ג'ניפר, ואולי זה רק אני. לדעתי הסיפור הטוב ביותר שלך שקראתי.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ה'

שליחה על ידי הלדין » 27 אפריל 2019, 13:10

תודה על התגובה. :D

לגבי עניין היפנית, עניין של טעם בעיקר. לי יצא להכיר מישהו שלא מת על השפה. בכל מקרה, ג'ון מאמין שאנגלית אמריקנית (ובמבטא הדרומי שלו, כמובן) היא הדבר הכי יפה שקיים עלי אדמות כך שצריך לקחת את דעתו על שפות אחרות בערבון מוגבל. ובכל מקרה, השפה שג'ון שומע איננה יפנית אלא משהו שנשמע כמו איך שהוא מדמיין שפה מהמזרח הרחוק, במקרה הזה, יפנית.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ה'

שליחה על ידי הלדין » 27 אפריל 2019, 13:41

למחרת ג'ון התעורר בחדר השינה בביתו. הוא הופתע מכך שאשתו לא ישנה לצדו כרגיל. הוא הסיט את הווילונות מעל החלון לחדר השינה שלו ונשימתו נעתקה. הוא הרגיש כנמלה בקרב תלי הנמלים השחורות, המגובבות בכאוטיות שכמה התנשאו אל על ואחרות עדיין עשו את דרכן למעלה. העיר נראתה כמו המתוות שילדים מתווים בידיהם במגרש החול. כן, הן נראו חיות בתנועתן המתמדת לעבר... לאן השמש נעלמה? ואז ג'ון ראה בשחקים אנשים עפים על גבן של רוחות כבירות שמעבר להם טפטפה פלסמה רותחת לתוך השמיים הכחולים ללא שמץ ענן. רגליהם של האנשים, שהיו פנויות מליצור רוחות כבירות, הפכו את הפלסמה המטפטפת לעננים לבנים לא מזיקים למראה ששייטו במרומי השמיים הנאים.

לג'ון הייתה תשובה. הוא הלך אל הסלון של ביתו ששימשה בפינתו הימנית גם כמטבח. והוא מצא שם אישה שלא פגש מעולם, ועם זאת, הכיר לפתע כנִיחְבַאת. היא הייתה מגינת שמש מצל אגם בדרום והייתה המומחית הטכנית המובילה של מעוז עורבים. ג'ון נזכר, במעורפל, על ההסבר שאנגלה נתנה לעובדה שהיא יודעת אנגלית כל כך טוב. אלוהים, השחורה הזו שיחקה לי במוח!

ואז ג'ון קלט שהוא שחור. והוא לא הצליח לזכור שהוא היה אי פעם לבן למרות שידע זאת. הוא שמע שאנשים חווים את זה אחרי שבץ. הם לא זוכרים את מה שהם איבדו בגלל זה. ניחבאת' בחנה את מערכת הבישול שלהם בענייניות. נדמה שהיא לא הבינה איך זו עבדה. ובגלל שהיא לא ידעה, גם ג'ון שכח איך היא עובדת.

"שמש אדירה, התעוררת." אמרה ניחבאת' שג'ון החליט, למרות כל מאמציה הטובים, להתייחס אליה מעתה כניק. היה זה המרד הקטן שלו כנגד מעשה הרשע בהפיכתו לשחור. ואם יפסיד בקרב מול כתר העורבים, גם לעיוור.

"שכחת להמיר את דתי." ציין ג'ון במרירות "אני לא מבין את ההקשר של מה שאמרת."

ניחבאת ענתה: "עשיתי עבודה טובה בהתחשב בנסיבות המיוחדות שלך. מה זה אמפת?"

"אדם שמתמרן רגשות. כמו פוליטיקאי אבל על באמת." ענה ג'ון ושמע אותה מצחקקת. ואז נאלמת ואומרת: "זה לא העניין שלי אבל הוא עשה עליך עבודה רצינית, האמפת הזה."

יום אחד הוא באמת ינהל שיחה רצינית גבר מול גבר עם ג'ורג פיין, האח של ג'נבה.

"לגבי מה שאמרתי קודם, כל מה שאתה צריך לדעת הוא שבראש האמונה המקומית שלנו עומדת אמא שמש ומתחתיה חמש הרוחות הקדושות של העורב, התן, הזאב, האריה והיעל. לזקיפים מותר לפנות לרוח העורב אך לעולם לא לשמש עצמה." הסבירה ניחבאת, באדיקות.

"אני שמעתי את ניל אומר שמש גדולה אתמול." ציין ג'ון, מנופף באצבע קטנה ושחומה. ניחבאת, לא ניק, התעקש ג'ון במחשבתו לא לתת לשטיפת המח שלה לעבוד עליו, ענתה: "שמש אדירה, לא שאתה מהמאמינים. כתר העורבים בטח נתן לו רשות להישבע בשמה."

"עתה שמיצינו את הנושא," אמר ג'ון "מה הלאה?"

"אני עדיין צריכה לעבוד עליך." אמרה ניקי והציעה לו את זרועה, העטופה באריג זהוב זוהר, שנראה לו כשתי וערב שנשזר לתוך זרועה, "כך שאראה לך קצת מהתרבות שלנו."

ג'ון עמד להזכיר שניל היה עירום פרט לסינר הנוצות עד שנזכר שזהו מנהגם של אנשי כתר העורבים. אנשי כתר התנים נהגו ללבוש מחלצות זוהרות מעין אלו של חוטים מאור. לא זהב, אור. הוא באמת חשב שכל עניין החסינות לחום שלהם קצת מוגזם. בגדים מאור?
"סלחי לי על הביטוי אבל הבניינים שלכם נראים לי כמו תלי נמלים." העיר ג'ון בנועם. ניקי שוב צחקה בלבביות ואמרה: "כשאני ראיתי אותם לראשונה, אני חשבתי שהם נראים לי כמו ערימות של חרא." ובמחשבתו של ג'ון עלתה התמונה של עיר הסרוגה באור של מבנים הולוגרפיים בהם ילדים צחקו, קפצו מקומה לקומה בעליצות אינסופית, מבוגרים חמורי סבר עברו על פני מתכונות מורכבות החולפות באוויר. כמה מהם שיבצו אותם על מחלצותיהם הזוהרות. ג'ון מצא שהוא מחייך ומחק את החיוך לאחר רגע. הוא הבין שחלק מהדחייה שלו מהמבנים הפירמדיליים המוזרים הללו באה מניק בעצמה. לא שהוא היה זר. הוא חי שלושים שנה ליד גרסה בזעיר אנפין של המבנים הללו. אלוהים, אני רוצה אותו! רוצה את המח שלי בחזרה!

והוא בא אחרי ניקי החוצה אל הרחבה שהקיפה את הבית שלו. הוא קלט שהבית היה נטוי מעודנות על גגו של מבנה מורכב שהזכיר לו עץ בהתפצלויותיו הרבות. והמבנה הזה גרם למבנים שהקיפו אותו להיראות כשיא הפשטות. מעוז העורבים, לבו הפועם של השלטון. כאן שכן הכח שהניע את ממלכת השמש. זו הייתה הגבעה שלהם.

והם ירדו בהבלח של אור לתוך חדר ארוך ואובאלי עם שטיחי קיר רקומים יפהפיים שעשו לג'ון כאב ראש. על השולחן נערמו בקערות לבנות פירות הדר מכתר הזאבים; כוסות עם חלב דקלים מכתר התנים; צלי יעלים עסיסי מכתר היעלים וכמות לא מבוטלת של נוצות. השתמשו בנוצות השחורות הללו כדי לאכול. וזה נראה לו טבעי כמו נשימה הרגע. בחייו, הוא לא הבין למה הוא לא מתגעגע למזלג וסכין. לכל מאכל היה נהוג להשתמש בנוצה משלו ומכאן הכמות הרבה של הנוצות או לפחות כך נהגו האנשים בעלי ההון בממלכה זו.

ואז הבין ג'ון שהשטיחים לא היו שטיחי קיר כי אם אקרנים. התמונות הנעות שהוקרנו מעל האקרנים היו לקוחות מרחבי ממלכת השמש ושודרו מעיניהם של הזקיפים ששמרו במקום: שטים בנהרותיו העזים של כתר הזאבים שהזכיר לו את קנדה ואפילו לרגע יכל לדמיין את הזאבים מייללים באמת על רקע היערות השחורים הללו; ערבות אדומות חסרות הגבול עם חורשות המנקדות אותון פה ושם של כתר האריות; עומדים על הדרכים הלבנות בעיבורם של המדבריות למודי הרוחות של כתר התנים; צופים מהנקיקים על הטירות הממוזלגות של מגיני השמש השולטים בכתר היעלים ההררי ולבסוף נחלות כתר העורבים המוריקות עם שלל הפרחים, הסחלבים והמטפסים שהסתבכו בערים הפירמדליות המשונות שלהם.

"זה חדר האוכל של המשמר המלכותי." אמר ג'ון וניק אמרה: "אמרתי לך שלא סיימתי."
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5068
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס)חנית לשמש חלק ו'

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 11 מאי 2019, 20:02

פרק מעניין, והתיאור של ממלכת השמש (ששוכנת ממש על השמש? לא ממש הבנתי) היה מאוד-מאוד מגניב!
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ו'

שליחה על ידי הלדין » 11 מאי 2019, 20:08

תודה על התגובה. :D

ממלכת השמש אכן שוכנת בתוך השמש. ולמרות מאמצי מגני השמש, היא חמה בטירוף.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ו'

שליחה על ידי הלדין » 11 מאי 2019, 22:21

זירת הקרב המלכותית הזכירה לו מגרש חנייה ריק. היו שם כבר אנשים כשהם ירדו.

"חימום." הסבירה ניק. כתר העורבים הוא בטח לוחם מבעית אם הוא צריך ארבע קרבות כחימום לקראת הקרב האחרון שלו. הוא שם לב שניק היא מגינת השמש היחידה במקום. האחרים לוו על ידי זקיפים. וניל שלט על מגרש החנייה הזה בעינים מבעד ליבלותיו. רק... שניל היה היא.

הודות למידע שניק שפכה לתוכו, ג'ון ידע שאם אישה הפגינה כוחות של זקיף, היא גויסה. היות וזקיפים היו גברים, נשים הפכו בדרך כלל לזקיפים כשכוחותיהן הופעלו. בעולמו, תופעה כזו בדרך כלל קרתה אם לאותו אדם היו אי אלו עניינים לא פתורים עם הוריו. הוא כבר שמע מבריאן שכוחות העל הופיעו בצורות שונות בתרבויות שונות. זו הסיבה שהתוהו ובוהו שפקד את ארצות הברית עם קריסת המציאות המדומה לא הופיע לדוגמא במקסיקו, לצערו. אלוהים, אני כבר לא בוירג'יניה עוד...

ניק הובילה אותו לצד האחרים. הוא הבחין שהם עטו את עורות החיות הקדושות. ביחד, החמישה הקשיבו לניל שעטתה את צורת הכח שלה, אותה צורה בה ג'ון ראה אותו מקודם. ג'ון לא היה זר לנאומים. עם זאת, בניגוד לנאומים רבים ששמע בעבר, זה עניין אותו מאד.

"כפי שידוע לכל, צאצאינו שלחו אלינו, אבותיהם, את רוחות החיה הקדושות על מנת שנשבור את שלשלאותיהם – " ג'ון ידע שהנגיף הגיע מהעתיד. זו הייתה הפעם הראשונה שאוזכר באוזניו רמז לכוונת שולחיו " – לפני שנות דור, שטף הקדמון את ארץ אבותינו. והרוחות הקדושות שקטו כי מלאכתן התבצעה.

האחרים הפגינו את אותה תגובה צינית משועממת שהוא הפגין כלפי כמה מהנאומים. במהלך חייהם הם שמעו גרסאות שונות של אותה אמת שג'ון שמע פה בפעם הראשונה. אחד מהם ממש נחר בבוז לשמע 'נשבור את שלשלאותיהם', זה שעטה את עור האריה. האנשים הללו היו אסירים.

"מסיבות שלא ידועות לנו, הרוחות הקדושות התעוררו לפני דור. עלינו להיות מוכנים. אנחנו נהיה מוכנים להבין למה הן התעוררו. אנחנו נשבור את השלשלאות כפי שעשה... הקדמון. לצורך זה, בראשנו צריך לעמוד גיבור שיוכיח שברכת הרוחות נאצלת על כתרו. וחמשתכם נבחרתם להוכיח את זה לרגל יום הולדתו המאה."

וכאן ג'ון התחיל להיות מוטרד. אם בפעם הקודמת, הקדמון שטף את הארץ, השמיד בערך כל דבר שהיה עליה והשאיר לניצולים להחליט אם לבנות מחדש או להצטרף אליו כאן. האם יורשו בממלכת השמש עלול לעשות משהו דומה בכדור הארץ?

וג'ון מצא שהוא צועד לאחור וניק עומדת בדרכו.

"ועכשיו," אמר ניל, עיני יבלותיו האדומות בוערות, "נתחיל באימונים!"

וג'ון עמד מול ניל בכבודו ובעצמו. הוא אמר, בוחן את אגלי הזיעה שעל פניו הכהות של ג'ון, "אני רואה שהנאום הזה הפחיד אותך. כתר העורבים חושב שזו טעות שאנחנו עשינו – ולא אתם. עכשיו – "

"מי מבטיח לי שזה ימשיך להיות כך?" שאל ג'ון. ניל גלגל את עיניו השחורות משחור, בתנועה שנראתה לג'ון נשית מתמיד עתה שראה את צורתו האמתית, ואמר: "גם את החברים שלך אתה מעייף עם שאלות שאין להן תשובה? יש מספיק אי צדק בממלכה זאת."

"בסדר גמור," אמר ג'ון, חורק בשיניו, "למד אותי – " והפנייה המתאימה עלתה מוכנית על שפתיו הודות להכנתה של ניק – " הו, זקן דגול." למד אותי איך להגן על עצמי מפניך.

"כשצפיתי בקרבות שלך, הבחנתי שאתה אף פעם לא משתמש במלוא העוצמה שלך כאילו אתה ירא מפניה." 'זה מפני שהעוצמה שלי עלובה' חשב ג'ון במרירות. "עם זאת, מעולם לא נשברת באמת – " הוא היה קרוב מאד לשבירה בקרב ההוא עם המכשף כשג'ניפר והמכשף התחילו לשחק בתפיסת המציאות של כולם בחבורה " – ואינך סובל מהלם קרב כפי שאתם קוראים לזה ועברת קרבות נוראים." יחסית ללוחם, הוא מדבר יותר מדי כמו פוליטיקאי...

"על מנת להתחזק, עליך להיות יותר מודע לעוצמה שלך." המשיך ניל ללהג באוזניו "עתה, מנה באוזניי את התשורות שהעניקה לך רוח העורב."

"יש לי רפלקסים על-אנושיים, שמיעת על וראיית לילה." ענה ג'ון שהבין את הכוונה מאחורי הדיבור המאגי של ניל "נדמה לי ששמיעת על הוא תוצאת לוואי של רפלקסי על – שניהם נשלטים על ידי אותם... עצבים." הוא הבחין שהוא מעלה בקושי את המילה הזרה. הוא בקושי זיהה אותה עתה כשנפשו תוכנתה לדבר בשפה אחרת.

"רוח העורב מעניקה בדרך כלל כח על אנושי, רפלקסים על אנושיים ושליטה באור." תיקן אותו ניל בנוקשות שהבהירה שעדיף לו להשמיט את העובדה שהוא שומע מעבר לממוצע. כן, לשבור את השלשלאות...

"מה אתה מרגיש עכשיו?" שאל ניל. ג'ון הבין שכל זה היה חלק מהאימון שלהם. הוא עבר משהו דומה אצל הסנסיי בארני. גם הוא שאל לגבי רגשותיו. אצל ניל זה בא ממקום אחר.

"אתה בטח רוצה לומר לי שאין מקום לרגשות בשדה הקרב." אמר ג'ון וזכה לצחוק יבש.

"אתה צריך להודות שאתה זועם. זה מה שמניע אותך בשדה הקרב." ענה ניל, עיניו קרות. הוא אף פעם לא חשב על זה כך. הוא ראה את עצמו כממלא את חובתו לציבור בפעולתו. אי צדק הרגיז אותו אין שמץ של ספק אבל –

"אני אדם שלו." ענה ג'ון, משלב את זרועותיו לפני חזהו, "אשתי תוכל להעיד על זה. מעולם לא הרמתי עליה יד למרות, שאלוהים, היו כמה פעמים שרציתי לעשות את זה – " והבין שהוא הודה שניל צודק בסופו של דבר. הקרבות סיפקו יצר אפל שלא יכל למלא. הוא לא היה טוב מנבלי העל שהוא נלחם בהם.

"גם לי היו כמה מקרים שרציתי להרים יד על יורש העצר, קיאונג-בה." התוודה ניל "לשנינו יש את היכולת לשים גבול בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו צריכים לעשות."
צמרמורת עבר בג'ון לשמע השם. צמרמורת שנוצקה בו על ידי ניק בכבודה ובעצמה, כנראה. הוא מעולם לא פגש אותו אחרי הכל. עם זאת, ההערה הזו נשמעה מסוג ההערות שהורה עשוי לומר בימים אלו לגבי ילדו הלא מחונך. לג'ון ולאשתו לא יצא לומר הערות כאלו, כמובן, אבל יצא לו לשמוע אותם מהורים אחרים.

הוא אמר: "מה הקשר לזה לעוצמה שלי?"

"הגבולות הללו, עם כל הצורך שבהם, לקחו ממך אנרגיה שיכלה לשמש במהלך הלחימה." השיב ניל "הבחנתי שהשתפרת מעט בלחימה אך אתה יכול לעשות יותר עם עיניך, ג'ון."

והשליך חנית של אור מתוך אחת מיבלותיו לעבר ג'ון שספג אותה להפתעתו המוחלטת.

"עכשיו תורך." אמר ניל וכיווץ את אגרופיו. ג'ון התרכז והרגיש את עיניו מוצפות באור. אור רך ומסנוור שהקיף אותו ועמד לחרוך אותו. הוא הבין למה העיניים היו על ידיהם. היכולת הזו יכלה לעוור אותו אם לא ישתמש בה כמו שצריך כפי שהיעדרה הפכה את אחיו לעיוור בשארת ימיו עלי אדמות. וג'ון ירה את האור לעבר ניל שספג את זה כמו כלום. "ניק," אמר ניל "החליפי אותי. אני רוצה להדגים משהו לג'ון ואת תדעי איך לעשות זאת."

וג'ון ירה שוב מעיניו. הוא צריך להבין איך הם עושים את התרגיל הזה עם היבלות בקרוב. והאור נפל על הארץ, מאובן ושחור בתוך התקפת התמרת האדמה של ניק. ג'ון קילל בשקט – ניל יכל לתת לו להתפעל מעט מכוחותיו לפני שהבהיר לו כמה הוא עדיין חלש בעולם. ושבעוד זקיפים יכלו להיות רק זקיפים, יכלו להיות גם מגינות שמש אם לדבר על חוסר הגינות לשמה.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5068
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס)חנית לשמש חלק ז'

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 07 יוני 2019, 12:03

פרק נחמד, העלילה ברורה למדי והולכת חלק. אין בו ממש ''טוויסט'' מעניין, קשה להבין על מה הוא מדבר.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ז'

שליחה על ידי הלדין » 07 יוני 2019, 16:22

תודה על התגובה. :D

לאן העלילה הולכת, לדעתך? לאילו מדבריו אתה מתכוון? לנאום שלו בהתחלה או לניסיון שלו לומר מילות חוכמה באוזני ג'ון בסוף?
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5068
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס)חנית לשמש חלק ז'

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 07 יוני 2019, 20:58

כנראה יהיה דו קרב בין ג'ון למלך העורבים... אני מניח שיהיה משהו מפתיע, קשה לי לנחש מעבר לכך.
אני מדבר בעיקר על הסוף.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ז'

שליחה על ידי הלדין » 07 יוני 2019, 21:33

את הזמן שלפני יום הולדתו המאה של כתר העורבים ג'ון העביר בתהייה כמה זמן חלף. לממלכת השמש היו, כמובן מאליו, יחידות זמן משל עצמה אבל הוא לא צריך לתרגם את היחידות לזמן כדור הארץ. הדבר היחיד שידע בוודאות הוא שכתר העורבים הוא בן מאה שנה בשנות כדור הארץ ולא באיזו יחידת זמן הזויה של ממלכת השמש וזאת בשל התרגום.

"ג'ון," שמע את הלחישה המצמררת באוזנו השמאלית "האם אתה מוכן?"

"אתה לא אמיתי." קרא ג'ון והתהפך במיטתו "אתה סולפה שנוצר על ידי המקומיים." סולפה היו עוד אחת מהמילים שלמד מבריאן. סולפה קיבלו ממשות מהאמונות של מי שהפעילו את הממברנות שהעניקו להם את כוחם. כך באו לעולם רוחות הרפאים שלהם.
"זו התקדמות, ג'ון." ענה רוח העורב "בלעדיי לאף זקיף לא היה כח בממלכת השמש הזו."

ג'ון קפץ את אגרופיו מתחת לכרית ואמר: "הנגיף מפעיל את כוחותינו כשאנחנו מגיעים –"

"הנגיף מופעל על ידי אות מהעתיד. אם האות כבה, מאיפה בא האות, לדעתך, ג'ון?" השיב.

"מה בדיוק רוח כבירה ורבת עוצמה כמוך רוצה מבן ארץ עלוב כמוני?" שאל ג'ון בלגלוג.

"שתהיה מוכן." ענה רוח העורב. לג'ון לא היה צורך במילות עידוד מסולפה והוא נרדם. בחלומותיו הוא ראה את הים גואה מעל וירג'יניה. דמות אפלה מעורפלת מרחפת מעליו. "זה יפתור את הבעיה." אמרה הדמות האפלה, חוככת בידיה הכהות בעונג.

נחירת בוז מעודנת העירה אותו משנתו. נדרש לג'ון רגע להבין שחבריו נמצאים מולו, בחדר השינה הזוגי, עם לא אחרת מאנגלה פריד. נחירת הבוז המעודנת באה מג'נבה שלא התפעלה מחדר השינה הזוגי עם התמונות המשתנות של משפחתו במצבים ראויים לזכרון. הבית שלו כבר הושמד פעם אחת. ג'ון ואשתו הסכימו על ריהוט פשוט שיהיה ניתן להחלפה אם הבית יושמד שוב על ידי נבל על. אשתו נשבעה לו שתתגרש ממנו במקרה זה. לפחות זה לא היה המקרה הפעם. הפעם מעריציו מעולם אחר שיגרו את הבית לממלכתם. הוא קיווה שבריאן הסביר לאשתו את הדקויות.

"חלף חודש, ג'ון." אמר בריאן, מסדר את חליפת החלל המוקצפת שלו במחווה עצבנית "מאז שנלמזגאר חטף אותך."

במצב רגיל לג'ון היה מלא הערות ציניות לומר על המצב. הוא פשוט היה נבוך מכך שהם הגיעו כשהוא במיטה במצב הכי פגיע שלו. הוא נזכר שרוח העורב לחש: "שתהיה מוכן." האם לכך כוונתו?

"אני חושב שכדאי שאחליף בגדים או משהו." סינן ג'ון מתחת לשמיכה "פרצתם לי לבית."

"אתה יכול לחזור לישון. אנחנו רק צריכים כמה פרטים לפני שנלך מפה." אמרה אנגלה. ג'ון הבין בדיעבד שאנגלה תרצה לפתור את העניין הקטן שלה עם אבי ילדה לפני שתלך. יום הולדת מאה שמח, הוד מעלתו!

"מה אתם צריכים לדעת?" שאל ג'ון בנימה שחציה גאווה פגועה וחציה סוג של שלווה. הוא כבר השתוקק לפגוש את רוזדונג בה הזה. בריאן גנח וניסה למצוא את המילים הנאותות כשאנגלה פשוט שאלה: "מי מינו לך? רואים עליך שעברת טיפול של מגן שמש."

"ניחבאת." אמר ג'ון " – אבל אני קורא לה ניק. יותר קל להגייה. אני חושב שהיא בגילי."

"השמות של כתר התנים באמת שוברי שיניים. מה אתה יודע על נלמזגאר, ראש המשמר?" הסכימה איתו אנגלה ושאלה שאלה נוספת. בריאן משך את שפתיו באלימות לגבי האישה.

"נלמזגאר, שאני מעדיף לקרוא לה ניל, מדברת כמו פוליטיקאית. ניק אמרה לי שרק למגיני שמש מותר לקרוא בשמה של רוח השמש כך שאני חושב שיש לה שאיפה לכח. היא גם השמיעה באוזניי הערה שגורמת לי לחשוב שיש לה רגשות אמהיים כלפי היורש." מסר ג'ון את מסקנותיו. אנגלה נעצה בו מבט מלא עניין ואמרה: "כן, אני זוכרת את זה. תיארת עתה כל ראש משמר מלכותי שהיה אי פעם. אניח שהיא בת הדור של ניחבאת, נכון?"

"יש ארבע יריבים נוספים שמייצגים את ארבע הרוחות הקדושות. שמעתי את השלשלאות משקשקות מתחת לרגליהם למרות שלא היו להם שלשלאות לרגליהם. אני קראתי להם זאבון, תנון, יעלון ואריון" מסר ג'ון. הוא שמע את קרלי פורצת בצחוק ואת אנגלה מקמרת את גבותיה הכהות בניסיון לשמור על ארשת פנים רצינית. הוא לא ידע מה הכוחות שלהם.

"יש לכם מנהגים מאד מוזרים כאן." העיר בריאן "או שכתר העורבים הוא גבר אמיתי."

"זה קרב כבוד, חיוור." אמרה אנגלה "נלחמים עד אובדן הכוחות, לא עד הדם הראשון. היריבים שג'ון מתאר הם בטח סוטים שהזקיפים לכדו איפשהו וקיבלו הזדמנות להיות... – " והאחרים פשוט לכסנו לעברה מבט " – חופשיים."

"אני חושב ששמענו מספיק." אמר בריאן "עכשיו ניתן לג'ון לישון. נפגוש אותו בקרוב."

והחדר נמלא באש בטרם חבריו נעלמו. ג'ון הבין עתה שג'נבה הביאה אותם למקום הזה. לאש היה את הריח שלה. הוא הסתכל לעבר המאוורר על התקרה ושאל: "למה מוכן? למה?"

הוא נאלץ להתעורר כשניק באה להעיר אותו לקראת הקרב. היא שאלה, בעודו מתלבש, "האם היו לך אורחים כשלא הייתי?"

היא נשמעה לו כמו אישה שבגדו בה. הקרב היה אמור להתרחש היום אז ג'ון אמר, בצינה, "אנגלה פריד מצאה אותי ביחד עם חבריי. אני חושב שיהיה לו קרב כבוד אמתי היום, ניחבאת'."

"האם אתה יודע שרק עתה הגעתי מכתר התנים? זו הזדמנות שלי להרשים ואתה – " ייבבה ניק כמו תן אמתי שהנשר חטף לו את הנבלה וג'ון סיים להתלבש והשיב: "יקירתי, רוח העורב אמרה לי להיות מוכן. אני נותן לך את אותה העצה."

"רק הכהנים מדברים עם הרוחות הקדושות. זה כמו הטענה שלך שניל קרא בשמה של רוח השמש והוא זקיף. מי היה פה, ג'ון?" שאלה ניק שהחליטה שהוא סתם עובד עליה מקודם. במובנים מסוימים, ניק הייתה ראויה לרחמיו. יחסית למישהי בגילה, היא הייתה די תמימה.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5068
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס)חנית לשמש חלק ח'

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 14 יוני 2019, 21:44

פרק נחמד. לא לגמרי הבנתי מי אלו ניק וניל - אני מניח שזו אשמתי, אבל עדיין אשמח להסבר.
אני מניח שפרק הבא יהיה הקרב המיוחל - אחרת למה הוא אמור להתכונן?
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ח'

שליחה על ידי הלדין » 14 יוני 2019, 22:05

תודה על התגובה.

ניק היא ניחבאת, מגנת השמש שעובדת עם ג'ון. ניל הוא קיצור לנלמזגאר, מפקד המשמר. הוא הסביר את הנקודה לחברים שלו הפרק. במקור התכוונתי לעשות את זה הפרק אבל הוא התארך מעבר למה שהיה נוח ורציתי שהפרק יתמקד בקרב. רוח העורב מתכוון למשהו אחר שיתגלה בפרק הבא.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש חלק ח'

שליחה על ידי הלדין » 15 יוני 2019, 15:48

ניל חיכה לו בזירת הקרב.
מלווה ע"י ניק, ג'ון ראה את ארבעת האלופים תנון, זאבון, יעלון ואריון מסתדרים בעמדות הקרב שלהם. הוא לא הבין איפה הזקיפים האחרים או כתר העורבים בכבודו ובעצמו. ואז, הרחבה רעדה כשבועת האש של ג'נבה רטטה דרך מסד האבן ואז נעלמה שכולם הופיעו. אנגלה צעדה, אגרופיה קפוצים, ואמרה: "זה בסדר, אנאנסינה. לא היה צריך את כל זה. באמת! אני מרגישה מוחמאת מכל המאמץ שהשקעת בניסיון לפתות אותי לממלכת – "

וניל השתנה לצורת האישה שלו שהייתה עתה, כך קלט ג'ון, לא אחרת ממלכת השמש, אנאנסינה קיגאלי. הבעת פניה הכהים הייתה מעוותת משנאה כשענתה: "להיות כנה, אנגינה, חשבתי שתביאי איתך את בנך כדי להציג אותו בפני אביו."

"אני לא מבין." פלט ג'ון שהרגיש שניק מבולבלת לא פחות ממנו.

"זאבון – " ניל לא באמת קראה לו זאבון אלא בשם של כתר הזאבים שג'ון לא הצליח להגות בדומה לשאר השמות בממלכת השמש. הוא ידע שהיא לא באמת ניל אבל הוא חשב שאנאנסינה זה שם יפה מדי לאישה עם פנים כל כך מכוערות משנאה. "מסכים."

"זכרי את מה שהבטחת לי," נהם זאבון, פרוות הזאב שלו רוטטת, כשרחבת האבן זוהרת במסכים שחצו את המקום שתי וערב כאילו היו מבוך. אז זה היה כח העל של זאבון – מגינים! ועל פניו של ג'ון עבר חיוך קטן. היה מישהו בעולם הזה שהיה לו כח על עוד יותר חסר תועלת משלו בסופו של דבר למרות שהמסכים הללו נראו לו כמשהו שיפריע לקרב.

"כל מה שרציתי הוא לדאוג שקיאונג בני יהיה כתר העורבים הבא." אמרה ניל, פניה מתעקמים עוד יותר בשנאה היוקדת בתוכה, "האם זו משאלת לב שתביאי את בנך לכאן? את בנך טהור הדם במקום חבורת הסוטים הזו?"

אנאנסינה הייתה זקיפה אחרי הכל. ג'ון זכר את הצמרמורת שעברה בו מעצם הזכרת בנה. בזמנו הוא חשב שזה משהו שקשור לאופיו של בנה. עתה הבין שייתכן שעצם קיומו יכל להיות הבעיה. אפילו למגינת שמש כמו ניק, קיומו היה כפגיעה בגאוותה.

קרלי ענתה, רוכנת לעבר המסך הקרוב אליה, "ואני רציתי להביא את רובוט הצילום שלי. אנגלה טענה שהמקום ישמיד את הטכנולוגיה העדינה שלי." ונגעה בקצוות אצבעותיה במסך שקפא. זאבון צחק בפראות והמסך הבהב בפראות כשאדוות החום העולות ממנו ממיסות את הקרח וכמעט מטגנות את ידה של קרלי. היא הזדקפה ואמרה, בחיוך, "עוצמתי."

"לא משנה." אמרה ניל בקור "אני אגיע אל הבן אחרי שאיפטר מהאם המגוננת יתר על המידה שלו. אל תדאגו, בחורים, במקום שמצאתי אותכם, אני יכולה למצוא עוד אנשים. הרגו את האם ותצאו לחופשי."

"תזכירי לי מה הכוחות של השלושה האחרים." קרא בריאן לעבר אנגלה. אנגלה הצרה את עיניה בזעם לעבר ניל והתיזה: "לאריה יש את היכולת להטיל אשליות. התן מבעיר דברים. וליעל יש את היכולת להרעיד דברים."

"כן, כן," צחק זאבון " – אבל המסכים שלי יגמרו אותכם בתוך רגע ואני אצא לחופשי!"

ואנאנסינה נמוגה בקרן של שיגור. ניק המבולבלת אמרה, בהתנצלות, "אני חדשה בעיר. חשבתי שמפקד המשמר המלכותי בכבודו ובעצמו מבקש את שירותיי ל – "

"סליחה שאני קוטע את התנצלותך." אמר ג'ון בחדות "יש לנו קרב להילחם בו."

המסכים התחילו להתקרב אליהם מספיק כדי להרטיט את האוויר והאבן מתחת לרגליהם. קארלי הרימה את ידיה וניסתה לעצור אותם במו ידיה המקפיאות. הם רטטו חזק מדי מכדי לקפוא מידיה. ג'נבה נשכה את שפתה והסתערה על המסך, מנשקת אותו בעוצמה של דב.

"מה, בשם רוח הזאב, היא עושה?" צווח זאבון כשהמסכים התחילו לאבד כח או, ליתר הדיוק, ג'נבה התחילה לשאוב את הכח שלהם לתוכה כפי שרון הזכיר שהיא יודעת לעשות. עתה ג'ון הבין שהתאום המרושע שלו לא נמצא איתם. הוא בטח חזר לעבודתו הרגילה: לחפש סודות שתאגיד ניקס לא רצה שיידעו.

"עכשיו תורנו," ענה האריון בהדרת כבוד ותוך רגע הם עמדו מול גרסאות מרושעות של עצמן, חדורות רוח לחימה, שתקפו אותם. ניק וקרלי נפטרו מהן במהירות בכך שהראשונה הופכת את האשליה לאור וקרלי פשוט מקפיאה אותה. בריאן שילח את גרסתו המרושעת בתיפוף קל על רחבת האבן הרחק ממנו. ג'נבה פשוט פילחה אותה בחנית עשויה מאש – והגרסה העוד יותר מרושעת שלה התפוגגה. ואנגלה פשוט לכדה אותה בתוך מעטה אדמה.

ועתה התנון תקף כשהטמפרטורה מסביבם מזכירה יותר ויותר את השמש שהקיפה את הממלכה הזו. לג'ון לא היה ספק לרגע קל למה היה צריך להביס מישהו כמו התנון במקום כזה. הוא שאף עמוק וניסה להשתלט על התקפת התבערה בכך שינתב אותה לתוך עיניו. קארלי עזרה לו בפרץ של קרח וניק עזרה לה ברגע שהבינה בערך מה היא מנסה לעשות. לאחר שנטען די הצורך, ג'ון יידה את החנית לעבר התנון שנפל על רחבת האבן.

"הרגתם אותו! הרגתם אותו!" קרא היעלון "הרגתם אותו!" ואז התנון התנשף בכבדות. מה שג'ון עשה היה, בפשטות, לגרום לכח שלו לפעול כנגדו כמו שהסנסאי שלו, בארני, השתדל ללמד אותו. זה לא הרג אותו אבל יקח לו זמן להוות כנגדם איום רצינ... והיעלון הרעיד את העולם מסביבם. ג'ון הרגיש את גופו מתחיל להיקרע לגזרים כשהרעידות התחילו לשבור את עצמותיו ולקרוע את עורקיו. דם שטף את עיניו כשבריאן פשט את ידיו – והטיח את המתקפה ביעלון. הממברנה שהעניקה לג'ון את כוחותיו יכלה לספוג עד גבול מסוים מתקפות כאלו. אחרי הכל, זו הייתה הסיבה שהמבטל של ילדי הקיץ ביטל את כוחו – ולא הרג אותו כפי שעשה עם בני אדם חסרי כוחות.

"זה היה מרשים." שמע ג'ון קול סמכותי ומלא הדר מאחוריהם. הוא הבין מי זה עוד לפני שאנגלה התנפלה על האיש, שכנראה, הגיע בקרן שיגור לאחר שהקרבות ביניהם העירו אותו משנתו. ג'ון הסתובב לעבר כתר העורבים שהתנער מאנגלה כמו שמתנערים
מבוץ.

"לא." אמר כתר העורבים "אני המשכתי הלאה, אנג. בננו צריך אותך הרבה יותר ממני. הוא הסיבה לכך שהרוחות הקדושות השיבו לך את כוחותיך." וג'ון חש את הכאב במילים.

"ממתי התחלת להאמין באמונות תפלות?" שאלה אנגלה שנעמדה ופניה מוכות תבוסה. כתר העורבים גנח והביט לעבר ארבעת נבלי העל המובסים. הוא אמר: "תמיד האמנתי, אנג אי. שינית את עצמך יותר מדי כדי להתאים את עצמך לאנשי היונים. עבודה טובה, ניק."

ובינתיים, ג'נבה סגרה את פיה מרגע שזאבון הוריד את המסכים סופית. ברגע הבא, ג'נבה ירקה על האבן והביטה במבט שעורר בג'ון באחת הפעמים הנדירות בחייו רחמים כלפיה. הוא זיהה את המבט של תיעוב כלפי הכוחות שניתנו לך. למרות שג'ון לא הבין אותה, הייתה בו מעין שמחה בכל זאת על כך שהיא הרגישה פעם אחת את הדברים מנקודת מבטו.

"ומה עם... –" שאל בריאן. כתר העורבים חייך בלי שמץ של חדווה ואמר: "אני אשם. הייתי צריך להיות יותר קשוב. אני בחרתי בה ועליי לחיות עם התוצאות של מעשיי אלו. באשר לארבעתכם, אתם חופשיים. אכבד את מילתה גם אם לא מילאתם את הצד שלכם."

וארבעת נבלי העל נעלמו בקרן של שיגור.

"אני לא מבינה." אמרה אנגלה "היא רצתה שבנך טהור הדם ימות."

והפעם הייתה פלדה בעיניו הכהות של כתר העורבים כשענה: "אני אחיה זמן רב, אנג אי... אבל אחרי שאני אמות, אני מצפה שהעימות בין בניי יהיה מפואר כל כך עד שייזכר לעד."

"באמת השתניתי." הודתה אנגלה "אני לא מבינה אותך." וג'ון הבין שבפעם הראשונה מאז שהכיר את אנגלה, הוא חש גועל כלפיה. היא לא רצתה שבנה טהור הדם יצטרך להילחם על מעמדו מול אחיו שמא יאבד מכבודו בעצם המאבק ויעניק ליריבו את הכבוד במאבק זה.

ניק בעטה בגב כף רגלו השחורה ואמרה: "בוא, אני אכין אותך לחזרה הביתה."
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 5068
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס)חנית לשמש

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 15 יוני 2019, 16:00

סיום יפה ומפתיע - באמת שציפיתי לקרב. כל הכבוד על כתיבת הספר!
There, where I have passed, the grass will never grow again.

ארבעת ההנאות הגדולות ביותר - מנוחה אחרי אימון קשה, מים לגרון צמא, התבוננות באדם אהוב, וההרגשה שאחרי תפילה.
הלדין
הודעות: 3332
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס)חנית לשמש

שליחה על ידי הלדין » 15 יוני 2019, 19:41

תודה על התגובה. :D

כמובן שאשמח לעוד הערות, הארות וסתם אהבתי גם מאחרים.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה