• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הצופה-טיזר [pg13]

הילדה ישבה ליד המדורה, זה היה לילה קר. רוחות שרקו בין ההריסות של הבניינים משחקות בעיניים השבורות של החלונות. אחיה אמר שהעולם התחיל להראות כמו סרט אימה לפני שגם הוא... סבא אמר שהוא הלך אבל היא שמעה את צליל הנפץ, אותו צליל שהיא תמיד שמעה כשהמדממים באו וסבא ואחיה אמרו לה להתחבא...
הילדה לא ראתה סרט אימה מעולם, והיא לא ראתה שום סרט כבר חמש שנים... כול כך הרבה השתנה בחמש השנים האחרונות, או לפחות זה מה שסבא אמר...
הילדה החזיקה את בובי חזק, בובי היא אריה, אירה נחמד ורך ונחמד, סבא אמר שאמא הביא לה אותו כשהיא הייתה קטנה, סבא אמר שהיא עדיין קטנה, רק בת שמונה.
הילדה ליטפה את בובי בעודה חושבת על אחיה... אחיה היה נחמד גדול וחזק, הוא תמיד הלך והביא לה ולסבא אוכל... אבל פעם אחת הוא לא חזר עם אוכל, החולצה שלו הייתה קרואה והיה לו פצעה גדול ומפחיד, הוא אמר משהו לסבא בשקט וחייך עלי "את תהיה בסדר חמודה, הכול יהיה בסדר" אבל היא ידעה שהוא משקר, תמיד כשהוא שיקר הזרת שלו קיפצה...

סבא חזר, סבא היה אדם גדול, אחיה אמר שהוא היה במלחמה הגדולה, המלחמה הרביעית, אבל היא לא ידעה מה זה מלחמה.
סבא התחיל לפתוח פחית שימורים כשהילדה קפאה והסתכלה קדימה, דמות הלכה עליהם, "תכנסי לאוהל חמודה ועל תצאי ממנו עד שאגיד לך בסדר?" הוא חייך עלי, ואני נכנסתי לאוהל בעוד הדמות מתקרבת...
__________________________________________________________________________________________________

האדם הזקן הביט בנכדתו האהובה נכנסת לאוהל ואז שלף את האקדח, האקדח של הנכד שלו... אותו האקדח שאיתו הוא הר... הוא הניד את ראשו, הוא לא הרג את נכדו, וגם לא את אביו, הם ננשכו, לא הייתה לו ברירה.

הוא כיוון את האקדח לעבר הדמות, "מי אתה? מה אתה רוצה?" הוא צעק לעברו, הדמות הסתכלה עליו "אין לי נשק, באתי להזהיר אותך" הדמות נכנסה לאור והזקן השתנק ואז צעק "עוף מפה צופה! או שאני נשבע שאני אפוצץ לך את הראש!" הנער בעל השיער האפור והעיניים הסגולות נאנח "הם יגיעו בקרוב, עברתי דרך קבוצה גדולה בדרך לכאן" הוא הסתובב והלך, נבלע בתוך הלילה.
__________________________________________________________________________________________________
"סבא מה זה צופה?" הילדה שאלה, השאלה ניקרה במוחה כבר מהלילה הקודם, כשהיא שמעה את סבא שלה צועק על הנער.
סבא הסתכל עליה ונאנח "יש אדם אחד, אדם שנקראה הצופה, זה היה הבחור אתמול בלילה" הוא שתק ואז נאנח שוב "הצופה יכול ללכת בין ה..." "מדממים?" "כן המדממים, זה איך שאת קוראת להם נכון? והמדממים לא מנסים לעשות לו כלום" הילדה הסתכלה על סבא בעיניים גדולות "זה מדהים! גם אני יכולה להיות צופה?" סבא עצר והסתכל עליה "יש רק צופה אחד וטוב שכך, שמעתי שהוא עשה דברים נוראיים, המדממים לא תוקפים אותו כי הוא עוד יותר רע מהם, הצופה הוא אדם רע מאוד מאוד" הילדה הביטה בסבא ואמרה "כן סבא", הילדה ידעה שסבא תמיד צודק, היא חיבקה את בובי.
"סבא המדממים קרובים?" סבא הסתכל עליה "אתה תמיד מסתכל לאחור סבא" סבא לא ענה לה, כשסבא לא עונה לה הוא מסתיר משהו...
__________________________________________________________________________________________________

הנער עצר ליד שני מדממים, הראשון היה זקן גדול גוף בעל פצעי נשיכה רבים, זרועו נתלשה ומבטו היה חלול, לא חלול חסר נשמה, חלול כפשוטו, העיניים שלו היו חסרות, כנראה נתלשו במהלך ההשתנות.
השניה הייתה ילדה קטנה, היא אחזה בבובת אריה קטנה והסתכלה עליו במבט חלול, לא כמו הזקן, חלול ריק ואין סופי, כמו חשכה בלילה אפל, חלול כמעט כמו המבט שהנער החזיר לה.
הנער התקופף והתחיל לאסוף את הציוד שהיה מפוזר על הרצפה, מתעלם לחלוטין מהמדממים שהקיפו אותו מכל עבר, משום מה הם אף פעם לא תקפו אותו, אבל הוא לא ידע אם זה אומר שהוא חסין, אף פעם לא היה לו האומץ לבדוק.
הוא אסף את כול הציוד של הזקן והילדה.
הוא הרמים את האקדח, הוא לא באמת זקוק לו... הוא הביט בקנה, לחיצה קטנה אחת והכול יגמר... הוא לא יצטרך להיות היחיד... לחיצה קטנה ו... הוא השליך את האקדח והניד בראשו.

הנער התרחק בעודו מכניס את הדברים לתיק שלו, כל מה שנשאר שם היה האקדח על הרצפה והבובה בידיים של הילדה.

טיזר קטן של סיפור שאולי אכתוב בפונדק.
העולם הוא עולם של אפוקליפסת זומבים די טיפוסי אבל במקום סיפור קלסי של השורד שלו מושפע מהווירוס החלטתי ללכת על כיוון אחר, אדם שמשום מה הזומבים לא תוקפים.
הסיפור יהיה בעיקר פסיכולוגי.
אני לא בטוח מה תהייה הדרך הטובה ביותר לספר אותו, ברור לי שמגוף ראשון של הגיבור כנראה יהיה הכי טוב אבל אני לא בטוח...
הרעיון שיש לי כרגע הוא שילוב של גוף ראשון ושלישי שמדי פעם יש פרקים או סיכומי פרקים שהוא מקליט במקלט שמשמש אותו כיומן.
 
מעניין, אבל לדעתי אם אתה רוצה להציג את הנער כ"גיבור" הסיפור, זה לא כתוב בצורה טובה. אתה יוצר קשר רגשי עם הסבא והנכדה, ומפרט עליהם יותר מדי.
לעומת זאת, הנער הוא רק פרט "שולי" בהתחלה ולא המרכז. וגם הקונפליקט הרגשי שלו בסוף מרגיש קמעה מאולץ... לא באמת מקדם את הסיפור.
 
חזרה
Top