• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שתיקת המעליות [סיפור קצר]

אני כותב קטעים קצרים מדי פעם, בתור תרגילי כתיבה. החלטתי לנסות לשתף משהו שכתבתי לאחרונה. מקווה שתיהנו.

שתיקת המעליות

ערב שקט. אני צועד לי אל ביתי, אשר ממוקם בקומה השישית. לוחץ על הכפתור שמזמין את המעלית. המעלית מגיעה לה לאיטה.
מעליות ככלל מתחלקות לשלושה טיפוסים עיקריים. הטיפוס החביב על כולם הוא כמובן המעליות החדשניות, אלה עם הברק המתכתי, הכפתורים המתוחכמים, העלייה החלקה והשקטה ומכונת הקפה שמציעה את שירותיה לרבים בעלייה במעלית. מי יודע עוד איזה גאדג'טים תוקעים שם. בדרך כלל הן ממוקמות בגורדי שחקים בסגנון תעשייתי, ניו יורקי כזה. מאוד נחמדות, כשאתה נתקל באחת.
הסוג השני, שכולם מעדיפים להימנע מלדבר עליו, הוא המעליות הישנות ומוזנחות שנמצאות באתרים ציבוריים שמנסים להפוך ל"נגישים לנכים". בתי ספר, מסעדות, מכללות, שירותים ציבוריים גדולים במיוחד… הכל הולך. הן בדרך כלל חורקניות, מסריחות מחלב חמוץ, וזזות במהירות של צב עיוור. נו טוב. מזל שלא משתמשים בהן הרבה.
ויש את הממוצעות. הן נמצאות בכל בניין מגורים. ממלאות נאמנה את תפקידן. בדרך כלל, אם אתה בשכונה הנכונה, תהיה בהן אפשרות למעלית שבת. הן די איטיות בדרך כלל, ולרוב עמוסות. וכאן מתחילה הבעיה.

אני נכנס אל המעלית הממוצעת של בניין מגורי, לוחץ על הכפתור המסומן 6 בספרות קידוש לבנה שחוקות מרוב אצבעות שמנוניות. לכפתורים של מעליות יש חיים די אומללים, כנראה. כל הזמן תוקעים בהם אצבעות.
המעלית מזדחלת לאיטה. אני יושב, מתבונן במראה, תוהה מי טרח להתקין מראה בתוך המעלית. זה תמיד נראה לי מיותר.
לפתע המעלית נפתחת. קומה ראשונה. אדם נכנס פנימה. גבוה, שמנמן, קירח, ארשת זעופה. יכולתי למקם אותו בסצנה מתוך סרט אקשן, מרסס באקדחיו קבוצה של טרוריסטים כדי לשדל אותם לצאת ממחבואם. אני מסתכל עליו. הוא נכנס למעלית, השתקפותו הזעופה צועדת לקראתו. הדלת נסגרת.
וכאן העניין מתחיל להיעשות בעייתי.
שני אנשים תקועים באותה מעלית. לבדם. המעלית מזדחלת במעלה הקומות. נראה שהוא עולה לאותה קומה כמו שלי. מוזר. אולי הוא שכן שלא הבחנתי בקיומו עד לאותו רגע. אם היית נועץ סכין קדימה באותו רגע, יכולת לדמות בנפשך את השתיקה הרועמת שמילאה את המעלית צורחת בדממה.
ישנן הרבה סוגי שקט. השקט שלפני הסערה, השקט שבין הברק לרעם, השקט הזה אחרי שמישהו מנפץ משהו מאוד גדול וכולם משתתקים בעודם מנסים לחשוב על הדרך המהירה ביותר למנוע מאנשים להאשים אותם. אבל ישנו סוג שקט אחד שצורם את אוזני הכל. שתיקה של מעליות.
החצי דקה הזו שבה המעלית מטפסת למעלה, ושני אנשים זרים לחלוטין זה לזה מחכים בה. אתה יושב. מסתכל על האזור הזה מעל לדלת עם הספרות המתחלפות. מנסה להעמיד פנים שאתה מרותק למשהו שבמקרה נמצא לחלוטין בכיוון ההפוך לזר שלידך. הוא משתעל קלות.
קומה 2, קומה 3. בשלב הזה בדרך כלל עולים בראשך התסריטים. הבחור שלידך מצמיד מטפחת לפיך וחוטף אותך למאורה שלו. או גרוע מזה, הוא שולף סכין ודוקר אותך. או גרוע מזה, הופך למפלצת איומה, שמחליטה להפוך אותך למנת השף. או גרוע מזה, המעלית נתקעת ומשאירה אותך לבד עם הבחור שהוא, כידוע, רוצח סדרתי אכזרי שמרטש את קרבנותיו לגזרים אחרי שעקר את כל שיניהם בצבת.
קומה ארבע. בנקודה הזו אתה שוקל אופציות. לדבר איתו? להגיד היי? לחנוק אותו ולהשמיד את הגופה רק כדי שלא ימשיך לשבת שם ולבהות בך? אם במקרה התמזל מזלך ושבת היום, או אפילו שישי, "שבת שלום" משמש כשובר קרח מצוין. אך שום דבר איננו פשוט כמו שהוא נראה. מה אם הוא יחזיר לך שבת שלום? מה אז? חזרת לנקודת ההתחלה.
כמובן, ישנה האפשרות לבלף. סביר להניח שהוא איזה שכן ששכחת מקיומו. הוא בטח זוכר אותך. "איך אתה?" יכול לעבוד. הוא בטח יענה משהו שגרתי, כמו "בסדר". ואז אתה צריך להמשיך לשאול שאלות שיהיו כלליות מספיק כדי לא להבהיר שאין לך מושג מיהו. "איך המשפחה?" מתאים, אבל תמיד אפשרי שאין לא משפחה. אז אתה שותק. בעצם, אתה שותק מההתחלה, רק למקרה שזה זר מוחלט.
קומה חמש. אתה פשוט יושב ומתפלל שהסיוט הזה יגמר. מהר, מהר…. האיש משתעל שוב. או, יופי. יש לו שפעת. עכשיו אני אדבק. או אולי זה משהו גרוע יותר, ואני הולך לגסוס למוות בגלל הבחור הזה. אני חייב לצאת מפה. ממש ממש מהר. קדימה, קדימה...
קומה שש. המעלית נפתחת.
"ביי, אחי" אמר השמן. ביי גם לך.
 
חזרה
Top