סיימתי לקרוא בסופ"ש את הלהב עצמו, ספר שדי קניתי ספונטנית בשבוע הספר, כי הייתה הנחה עצבנית והמוכרת המליצה.
הופתעתי לטובה מהספר, בעיקר הדמויות וסגנון הכתיבה שהם טובים מאוד (אם כי התרגום מעט חורק לפעמים). העולם נראה מעניין וטוב, שונה מספיק מעולמות אחרים כדי להרגיש אחר, ולא נניח העתק של כדור-הארץ עם דרקונים או עוד וריאציה על שר הטבעות.
באיזשהו מקום מזכיר לי את האימפריה האחרונה מבחינת הסגנון ה"אפל" אבל כמובן שכמות הקסם שונה לחלוטין - קסם ב"הלהב עצמו" קיים, אבל מוגבר ונדיר בעוד שבאימפריה האחרונה יש לכל אחד בערך קסם כלשהו.
הספר מתחיל בשלוש דמויות עיקריות, ומתרחב לחמש, בסך הכל סבבה.
אז אחרי כל הטוב, מה החסרון ? העלילה. הספר מרגיש כמו 80% אקסופוזיציה ורק לקראת הסוף הדברים מתחילים לזוז. בנוסף, אולי ג'ורג' מרטין הרגיל אותי שגם קורים דברים רעים לדמויות, בספר הזה זה לא באמת קורה. מה שכן, בהחלט יוצר ציפייה לספר הבא, מזל שאייקון מעבר לפינה.
אה, וזה גם מוכיח את העמדה החדשה שלי, שאני לא מתחיל סדרת ספרים אלא אם כולם תורגמו לעברית. קשה למוציאים לאור, אבל טוב בשבילי.
הופתעתי לטובה מהספר, בעיקר הדמויות וסגנון הכתיבה שהם טובים מאוד (אם כי התרגום מעט חורק לפעמים). העולם נראה מעניין וטוב, שונה מספיק מעולמות אחרים כדי להרגיש אחר, ולא נניח העתק של כדור-הארץ עם דרקונים או עוד וריאציה על שר הטבעות.
באיזשהו מקום מזכיר לי את האימפריה האחרונה מבחינת הסגנון ה"אפל" אבל כמובן שכמות הקסם שונה לחלוטין - קסם ב"הלהב עצמו" קיים, אבל מוגבר ונדיר בעוד שבאימפריה האחרונה יש לכל אחד בערך קסם כלשהו.
הספר מתחיל בשלוש דמויות עיקריות, ומתרחב לחמש, בסך הכל סבבה.
אז אחרי כל הטוב, מה החסרון ? העלילה. הספר מרגיש כמו 80% אקסופוזיציה ורק לקראת הסוף הדברים מתחילים לזוז. בנוסף, אולי ג'ורג' מרטין הרגיל אותי שגם קורים דברים רעים לדמויות, בספר הזה זה לא באמת קורה. מה שכן, בהחלט יוצר ציפייה לספר הבא, מזל שאייקון מעבר לפינה.
אה, וזה גם מוכיח את העמדה החדשה שלי, שאני לא מתחיל סדרת ספרים אלא אם כולם תורגמו לעברית. קשה למוציאים לאור, אבל טוב בשבילי.
