Aviad Sar-shalom
פונדקאי פעיל
אז נפל בחלקי להכיר סופר מעניין שמכנה את עצמו בשם העט "תה", והייתי אחד הקוראים הראשונים של הספר החדש שלו "אליוט". לפני שתשאלו, לא, לצערי אני לא "תה" 
אולי בגלגול הבא.
בכל אופן, כתבתי ביקורת על הספר והנה היא כאן:
סופר הרשת המסתורי "תה" הוציא בשבוע שעבר ספר חדש שבו הוא פורץ מחוץ לאיזור הנוחות שלו. במקום סיפורים קצרים על אהבה (כמו בספרו הראשון "על אהבה ומעשיות אחרות") הוא בוחר לכתוב הפעם רומן פנטזיה לנוער באורך מלא. התוצאה מתעלה על הציפיות - המיומנות של "תה" ביצירת מערכות יחסים ובתיאור רגשות מורכבים מביאה משב רוח רענן לעולם הפנטזיה (שכידוע סובל לפעמים מנכות רגשית קלה).
גיבור הספר, אליוט, הוא נער מתבגר שמנסה לצלוח את לימודיו בתיכון מבלי להקדיש תשומת לב מיותרת לזוטות כגון חברים, מסיבות או בחורות. תשומת הלב שלו היא מצרך יקר, משום שהוא זקוק לכולה כדי לזכות בטורניר משחקי מחשב עולמי. עם קצת מזל הטורניר יזכה אותו בפרס כספי גבוה ויחלץ את משפחתו מחובות כבדים. אבל הטורניר הוא לא הדבר היחיד שמעסיק את אליוט - מאבק מסתורי על גורל העולם כולו מתרחש סביבו, ונראה שהוא היחיד שיוכל להכריע את המאבק לטובת אחד הצדדים. האם יגיש את העולם ל"אביר", שמסמל את כוחות המוסר והאחריות בעולם? שמא ל"צייד" המסמל את החופש? או אולי ל"פרופסור", שמסמל את החתירה אחר האמת? דמויות אלו ואחרות משוטטות בעולמו של אליוט ולובשות דרגות שונות של מציאות. חלקן נדמות כאנושיות, בשר ודם, וחלקן כיצורי תעתועים. בכל פעם שנדמה לקורא שהמאבק כולו מתרחש רק בראשו של אליוט, מופיעה ראיה חדשה למציאות המאבק וטורפת את הקלפים. האם אליוט הוא סכיזופרן מסוכן, או שמא גורל העולם באמת מונח על כתפיו? כך או כך, עבור אליוט המאבק אמיתי לחלוטין, וברור שהוא יכריע את חייו האישיים ואת תפיסת עולמו לכאן או לכאן.
הספר כתוב בשפה בהירה וקולחת, ולדמויות הצבעוניות שבו יש נטיה מגונה לתפוש את תשומת ליבו של הקורא ולא להרפות. בין אם במצבים מאיימים כגון מאבקים וקרבות, ובין אם במצבים סתמיים כגון "התפלחות" משיעור בתיכון, הסופר מצליח לשמור על רמת עניין גבוהה ולהכניס את הקורא עמוק לעולמן של הדמויות. התוצאה היא ספר שוטף שנקרא בנשימה אחת (כמעט) ולא משעמם לרגע.
כמו הרבה דברים בעולם, הספר "אליוט" לא מושלם. הלשון, על אף היותה קולחת, לא תמיד חדה ומדוייקת. חלק מהדמויות (המרתקות כשלעצמן) מוצגות מדי פעם בצורה לא אמינה (האם באמת כל הבנות בבית הספר נופלות בזו אחר זו בקסמיו של אליוט הגיימר החנון?). בנוסף, הניסיון של הספר לפרוש במקביל 3 עלילות שונות - חיי התיכון של אליוט, טורניר המחשבים, והמאבק על גורל העולם - לא תמיד צולח. בעיקר בחצי הראשון של הספר מתקבלת התחושה שאין קשר של ממש בין החלקים השונים. לאחר קריאה אני יכול להבטיח לכם שהעלילות מתלכדות בסופו של דבר, אבל כידוע דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
למרות שהספר לא תמיד מרגיש "מהודק" או "מדויק" כמו ספרי הפנטזיה הגדולים שהגיעו אלינו מעבר לים, הרי שכספר נוער הוא מצליח לרתק בכל שלב. הרעיונות של "תה" מקוריים ומעניינים, ומסקרן לראות באיזה כיוון ימשיך לכתוב בעתיד.
אולי בגלגול הבא.בכל אופן, כתבתי ביקורת על הספר והנה היא כאן:
סופר הרשת המסתורי "תה" הוציא בשבוע שעבר ספר חדש שבו הוא פורץ מחוץ לאיזור הנוחות שלו. במקום סיפורים קצרים על אהבה (כמו בספרו הראשון "על אהבה ומעשיות אחרות") הוא בוחר לכתוב הפעם רומן פנטזיה לנוער באורך מלא. התוצאה מתעלה על הציפיות - המיומנות של "תה" ביצירת מערכות יחסים ובתיאור רגשות מורכבים מביאה משב רוח רענן לעולם הפנטזיה (שכידוע סובל לפעמים מנכות רגשית קלה).
גיבור הספר, אליוט, הוא נער מתבגר שמנסה לצלוח את לימודיו בתיכון מבלי להקדיש תשומת לב מיותרת לזוטות כגון חברים, מסיבות או בחורות. תשומת הלב שלו היא מצרך יקר, משום שהוא זקוק לכולה כדי לזכות בטורניר משחקי מחשב עולמי. עם קצת מזל הטורניר יזכה אותו בפרס כספי גבוה ויחלץ את משפחתו מחובות כבדים. אבל הטורניר הוא לא הדבר היחיד שמעסיק את אליוט - מאבק מסתורי על גורל העולם כולו מתרחש סביבו, ונראה שהוא היחיד שיוכל להכריע את המאבק לטובת אחד הצדדים. האם יגיש את העולם ל"אביר", שמסמל את כוחות המוסר והאחריות בעולם? שמא ל"צייד" המסמל את החופש? או אולי ל"פרופסור", שמסמל את החתירה אחר האמת? דמויות אלו ואחרות משוטטות בעולמו של אליוט ולובשות דרגות שונות של מציאות. חלקן נדמות כאנושיות, בשר ודם, וחלקן כיצורי תעתועים. בכל פעם שנדמה לקורא שהמאבק כולו מתרחש רק בראשו של אליוט, מופיעה ראיה חדשה למציאות המאבק וטורפת את הקלפים. האם אליוט הוא סכיזופרן מסוכן, או שמא גורל העולם באמת מונח על כתפיו? כך או כך, עבור אליוט המאבק אמיתי לחלוטין, וברור שהוא יכריע את חייו האישיים ואת תפיסת עולמו לכאן או לכאן.
הספר כתוב בשפה בהירה וקולחת, ולדמויות הצבעוניות שבו יש נטיה מגונה לתפוש את תשומת ליבו של הקורא ולא להרפות. בין אם במצבים מאיימים כגון מאבקים וקרבות, ובין אם במצבים סתמיים כגון "התפלחות" משיעור בתיכון, הסופר מצליח לשמור על רמת עניין גבוהה ולהכניס את הקורא עמוק לעולמן של הדמויות. התוצאה היא ספר שוטף שנקרא בנשימה אחת (כמעט) ולא משעמם לרגע.
כמו הרבה דברים בעולם, הספר "אליוט" לא מושלם. הלשון, על אף היותה קולחת, לא תמיד חדה ומדוייקת. חלק מהדמויות (המרתקות כשלעצמן) מוצגות מדי פעם בצורה לא אמינה (האם באמת כל הבנות בבית הספר נופלות בזו אחר זו בקסמיו של אליוט הגיימר החנון?). בנוסף, הניסיון של הספר לפרוש במקביל 3 עלילות שונות - חיי התיכון של אליוט, טורניר המחשבים, והמאבק על גורל העולם - לא תמיד צולח. בעיקר בחצי הראשון של הספר מתקבלת התחושה שאין קשר של ממש בין החלקים השונים. לאחר קריאה אני יכול להבטיח לכם שהעלילות מתלכדות בסופו של דבר, אבל כידוע דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
למרות שהספר לא תמיד מרגיש "מהודק" או "מדויק" כמו ספרי הפנטזיה הגדולים שהגיעו אלינו מעבר לים, הרי שכספר נוער הוא מצליח לרתק בכל שלב. הרעיונות של "תה" מקוריים ומעניינים, ומסקרן לראות באיזה כיוון ימשיך לכתוב בעתיד.
