סמטה אפלה, מלון מפואר, בית בושת, טירה ובביוב או סתם ברחוב, קאגה חשב לעצמו, כבר בכולם שכרו אותו.
קאגה הסתכל על הבית המוזנח והאישה הזקנה, זה היה המקום העלוב ביותר ששכרו אותו אי פעם. והאישה הייתה הלקוח העלוב ביותר ששכר אותו אי פעם.
כמה שהמצב של הבית היה גרוע הפנים שלה שיקפו שמצבה הנפשי גרוע עוד יותר, האף שלה דלף יותר מפיסת הקש העלובה ששימשה כגג, הפנים שלה היו חרושי קמטים יותר מהסמרטוט שהיא לבשה, הציפורניים שלה כורסמו עד העצם וחשפו את הבשר מתחתם כמו הריתפה המתקלפת שחשפה את קרבי החורבה העלובה שנקראה בית.
אבל שום דבר בבית הנוראה בחלק העני ביותר ברובע העוני של אילהארה לא הצליח לתאר את העיניים האלה... הוא ראה את עיניים שעיבדו את הכול רק פעם אחת... לא כשהוא גאל מיסוריו את רוזן פיטרגו לאחר ששלך אש באחוזתו ואכלה את רכושו אנשיו ואת משפחתו בחיים... לא כאשר שלף את סכינו המשונן מחזה הנערה השבורה והביט בניצוץ החיים עוזב את עינייה כאשר ניסתה לברוח מהאחיזה של ה"מאדאם"... לא כאשר השיב באותה מטבע ל"הפורס" לאט לאט בביתה של האלמנה גרצ'יו על אותה מיטה בא "הפורס" השאיר את סימן ההיכר שלו על על בעלה...
קאגה ראה את העיניים האלה רק פעם אחת לפני שנים באותו יום גשום... הוא ראה את העיניים האלה בשלולית שהוא שכב בא כאשר הבעיטה של אמו שלחה אותו על הרחובות הקרים...
קאגה חייך לעבר האלמנה "גבירתי, לא משנה כמה הסיפור שלך עומד להיות קורע לב אני חושש שאת מבזבזת את זמנך, שרותי עולים לכול הפחות 1,000 מטבעות זהב" קאגה מסתכל על הקופסה הקטנה מפח שהיא מחזיקה "ואני בספק אם יש לך את הסכום שם" קאגה קם ומנער את האבק שדבק בבגדיו "אחרי הכול בתור מתנקש יצא לי לשמוע את הסיבה האצילית ביותר והשפלה ביותר".
הזקנה נושאת לעברו את עינייה החלולות "בן מפלצות כמוך חיי חיים טובים בעיר הלבנה, אין ספק שהעולם הזה שבור" היא פותחת את הקופסה וקאגה קופא לשנייה בעודו מביט בתוכנה. קאגה מתיישב בחזרה במקומו "זה שווה פי עשרה מחוזה על אציל" קאגה אומר בהלם ואז מחייך "זה חייב להיות מעניין..."
קאגה משיר מבט לתוך הריק האין סופי שמשמש את הזקנה כעיניים "אז מה הסיפור שלהב שלי יחתום הפעם?"
__________________________________________________________________________________________________
הסיפור מתרחש בעולם המערכה "בני המפלצות" ומספר על אחת העבודות של קאגה (הדמות שלי) בעוד כמה שנים, בגלל שהמשחק עדיין לא נגמר מדובר בגרסה דמיונית של העתיד.
dragonitzan אני מקווה שלא מפריע לך שאני משתמש בעולם שלך כרקע לסיפור שלי.
קאגה הסתכל על הבית המוזנח והאישה הזקנה, זה היה המקום העלוב ביותר ששכרו אותו אי פעם. והאישה הייתה הלקוח העלוב ביותר ששכר אותו אי פעם.
כמה שהמצב של הבית היה גרוע הפנים שלה שיקפו שמצבה הנפשי גרוע עוד יותר, האף שלה דלף יותר מפיסת הקש העלובה ששימשה כגג, הפנים שלה היו חרושי קמטים יותר מהסמרטוט שהיא לבשה, הציפורניים שלה כורסמו עד העצם וחשפו את הבשר מתחתם כמו הריתפה המתקלפת שחשפה את קרבי החורבה העלובה שנקראה בית.
אבל שום דבר בבית הנוראה בחלק העני ביותר ברובע העוני של אילהארה לא הצליח לתאר את העיניים האלה... הוא ראה את עיניים שעיבדו את הכול רק פעם אחת... לא כשהוא גאל מיסוריו את רוזן פיטרגו לאחר ששלך אש באחוזתו ואכלה את רכושו אנשיו ואת משפחתו בחיים... לא כאשר שלף את סכינו המשונן מחזה הנערה השבורה והביט בניצוץ החיים עוזב את עינייה כאשר ניסתה לברוח מהאחיזה של ה"מאדאם"... לא כאשר השיב באותה מטבע ל"הפורס" לאט לאט בביתה של האלמנה גרצ'יו על אותה מיטה בא "הפורס" השאיר את סימן ההיכר שלו על על בעלה...
קאגה ראה את העיניים האלה רק פעם אחת לפני שנים באותו יום גשום... הוא ראה את העיניים האלה בשלולית שהוא שכב בא כאשר הבעיטה של אמו שלחה אותו על הרחובות הקרים...
קאגה חייך לעבר האלמנה "גבירתי, לא משנה כמה הסיפור שלך עומד להיות קורע לב אני חושש שאת מבזבזת את זמנך, שרותי עולים לכול הפחות 1,000 מטבעות זהב" קאגה מסתכל על הקופסה הקטנה מפח שהיא מחזיקה "ואני בספק אם יש לך את הסכום שם" קאגה קם ומנער את האבק שדבק בבגדיו "אחרי הכול בתור מתנקש יצא לי לשמוע את הסיבה האצילית ביותר והשפלה ביותר".
הזקנה נושאת לעברו את עינייה החלולות "בן מפלצות כמוך חיי חיים טובים בעיר הלבנה, אין ספק שהעולם הזה שבור" היא פותחת את הקופסה וקאגה קופא לשנייה בעודו מביט בתוכנה. קאגה מתיישב בחזרה במקומו "זה שווה פי עשרה מחוזה על אציל" קאגה אומר בהלם ואז מחייך "זה חייב להיות מעניין..."
קאגה משיר מבט לתוך הריק האין סופי שמשמש את הזקנה כעיניים "אז מה הסיפור שלהב שלי יחתום הפעם?"
__________________________________________________________________________________________________
הסיפור מתרחש בעולם המערכה "בני המפלצות" ומספר על אחת העבודות של קאגה (הדמות שלי) בעוד כמה שנים, בגלל שהמשחק עדיין לא נגמר מדובר בגרסה דמיונית של העתיד.
dragonitzan אני מקווה שלא מפריע לך שאני משתמש בעולם שלך כרקע לסיפור שלי.