הפנתר השחור - טוב, אבל לא כל-כך טוב?

ראיתי אתמול את הפנתר השחור, אחרי שהוא שובר שיאי הכנסות ברחבי העולם לסרטים של גיבורי-על ובאופן כללי, וגם זוכה לציון גבוה במיוחד בעגבניות הרקובות....
הוא סרט טוב, אין ספק בכך. אחלה שחקנים, וגם אחלה עיצוב.
אבל אישית, הוא לא עד כדי-כך טוב. אמנם אהבתי את הסיפור ובמיוחד שבתור סיפור-רקע לא צריך להמציא עכביש או שבי אצל הטאליבן כדי לתרץ את כוחות העל, אלא זה פשוט עובר בירושה. אבל היה חסר בו "כיף", הומור היה בו, וגם באופן מפתיע גם יש לו אמירה מוסרית, אבל פשוט לא מספיק אקשן בתור סרט מארוול מחד, למעט יוליוס קלו. ומאידך, הוא לא סרט מספיק אפל, כמו האביר האפל.
במלים אחרות. 8 מתוך 10.

הפנתר השחור הוא לא סרט מדהים בכלל לדעתי. 6/10. אני לא אוהב את וואקאנדה או את טצ'אלה עצמו, המשחק לא היה כזה מדהים, המבטא הפריע, והיו כל כך הרבה חורים בעלילה וscripting שזה היה עצוב. הקצב והמעבר זמנים פשוט לא עבד בכלל, במיוחד בחלק השני של הסרט.
הוא גרם לי לצחוק מדי פעם, נהניתי, אבל זה לא סרט טוב. הוא פשוט גם לא סרט רע. כולם אומרים שהוא מדהים כי יש לו מסר חברתי חשוב, וכי הוא הסרט הראשון עם קאסט שחור כמעט לגמרי וכו' וכו', אבל זה לא הופך סרט לטוב. זה הופך סרט לחשוב.

(וחוץ מזה, עגבניות רקובות מחקו מלא ביקורות רעות על הסרט בלי סיבה, כנראה כי להגיד שהסרט הזה לא טוב זו גזענות לשמה. אז זה למה הוא מקבל ציון כזה גבוה שם)

ברגע שהבנתי שאני פשוט רואה את "מלך האריות" עוד פעם, אז הסרט קיבל מימד של נוסטלגיה והשתפר קצת, מסביב הסרט לא היה משהו, בהשוואה לסרטי מארוול אחרים, הוא בקושי עומד במבחן, היו שם קפיצות עלילה מהירות מידי, נבל נהדר שלא קיבל מספיק במה ומספיק רקע, והאמת אין לי מה הפך אותו לנבל. אבל נימנע מספוילרים למי שקורא את זה ולא ראה את הסרט.
5/10

אני מאוד מסכים עם האמירה האחרונה של נקסטרול, זה "אפקט אובמה" all over again, אנשים כל כך מפחדים מהפוליטיקלי קורקט, שיש איזה אווירה באוויר שלהגיד שהסרט עם גיבור על "שחור" ראשון הוא גרוע זה אוטומטית גזענות, רק חבל שהיו סרטים טובים עם גיבור על (בתור דמות ראשית) שגם הרקע וגם השחקן היו אדם שחור... אז זו טענה מפגרת במקרה הטוב.

מנקודת המבט שלי, לא נתקלתי בשום אמירה שהוא טוב בגלל הקאסט השחור. אני גם לא חושב שהוא שובר שיאי קופות בגלל זה - ביקורות של מבקרים, ניחא. אבל כבר הוכח מזמן שאין קשר בין הצלחה מסחרית של סרט למה שמבקרים רושמים עליו. ע"ע Bright.

ההשוואה למלך האריות היא מעניינת, אבל לא רואה איך היא כל-כך מחזיקה מים. אולי אם הנבל הוא סימבה, וגם זה בערך.

ממלכה מונרכית מרוחקת מכל שאר העולם, שבטוחה ששיטת הממשל שלה היא הטובה ביותר (מעגל החיים אצל מלך האריות, ה"התנזרות" של ווקאנדה)
נבל (שחור) שרוצה להיות מלך, ובוא נודה בזה, הוא אומר דברים נכונים (סקאר שמדבר על שיווין לכל החיות, קילמונגור שמדבר על זה שיש לווקנה אחריות לעזור לחלשים בעולם)
גיבור שמנסה לרשת את האבא המוצלח והטוב שלו. מקבל חזיונות מאבא שלו ועוד רב איתו בדרך ("הבטחת שתמיד תהיה לצידי")
גיבור שהוא אמור להיות המלך, אבל המלכות נלקחת ממנו בגלל "תחבולה" של הרשע.
זוג דמויות שמש כאתנחתא קומית (טימון ופומבה, יחד עם הסוכן ואחותו של ט'אצלה)
הגיבור שמבין שהוא צריך לשנות דרך תפיסה (סימבה במהלך הסרט וט'אצלה בסוף הסרט)
ויש עוד כמה נקודות.

האמת שזה מזכיר לי תרגיל במשפט שמציג למה סקאר היה בכלל הדמות הטובה בסיפור של מלך האריות, ושכל הסיפור שם זה הדרך של סימבה למכור לנו סיפור שמצדיק ללמה הוא צריך להיות המלך, אבל לא קשור לדיון וחבל להרוס לאנשים את הילדות, אז אם מישהו רוצה לדבר על זה, מוזמן לפנות אלי בפרטי ונפתח על זה דיון

בשביל הכיף, ומדוע אני חושב אחרת (אזהרת ספוילרים):
* במלך האריות אין עולם. יש אזור.
* סקאר מנסה לרצוח את המלך ואת סימבה, ומביא את ה"ממלכה" לפשיטת רגל. אין שם מוסר, פשוט תאוות כח. קילמונגר אולי מנסה לנקום או לשרת את ה"חלשים" בדרך כוחנית ודמות-ראי לאימפריאליזם, אבל המטרה שלו זה לא לחסל את המלך או לשלוט בוואקנדה. המטרה שלו זה להפוך את העולם למקום טוב יותר, פשוט בדרך נבלית. אין את זה לסקאר.
* החלק השני סבבה, למרות שאני לא זוכר שהוא רב עמו, רק בפעם השנייה כשהוא אמור "למות" ולהצטרף אליהם. החלק הראשון בהמשך.
* שורי היא לא בעיקר אתנחתא קומית, אלא דווקא Q צעיר ורענן. בכל סרטי מארוול יש הרבה הומור, אז זה לא מפתיע שגם היא משעשע. הסוכן זה סיפור אחר, למרות שגם לו יש צד בהצגת הקונפליקט המוסרי - כיצד קילמונגר הפך למי שהוא.
* גיבור שעובר שינוי תוך כדי סרט, זה משהו שקורה בכל סרט (99% מהם לפחות)... דווקא סימבה בסך הכל הבין שהוא צריך להתבגר ולקחת אחריות. טצ'אלה היה מוכן לקחת אחריות מתחילת הסרט, פשוט הוא הבין שהדרך של אביו זה לא הדרך שלו. מה שנוגד למעשה את "מנסה לרשת את האבא המוצלח והטוב". כי במהלך הסרט דווקא האבא מתגלה כדמות לא שחור-לבן, אלא כמי שעשה דבר מרושע בפני עצמו (נטש את הילד)

אני לא חושב שזה היה אותו דבר, אבל ראו שהסרט לקח הרבה מאוד השראה ממלך האריות. הנה כמה דוגמאות:



מצד שני, הוא גם באמת לקח השראה מג'יימס בונד. סצנת הקזינו לדוגמה היא הומאז' לskyfall.

אני חושב שזה אחד מסרטי המארוול היותר מוצלחים לאחרונה, בגלל סיבה פשוטה - העלילה שלו כמעט כולה מנותקת מהיקום הקולנועי של מארוול, מה שנתן להם את היכולת לספר סוף סוף סיפור שלם שמוכל בפני עצמו. ברגע שיש את החופש הזה, אתה יכול לכתוב סיפור הרבה יותר הדוק ומעניין, במקום להיות תלוי בכל מיני קאנונים ונרטיבים שהתבססו בסרטים אחרים. זה גם למה שומרי הגלקסיה היה מוצלח (ולטעמי גם ת'ור הראשון, יותר מהבאים) - כל אלו התרחשו במקום אחר, מנותק יחסית משאר העולם של מארוול. וואקאנדה המבודדת נתנה סטינג מאוד טוב כדי להכיר דמויות ותמות שלא הופיעו בסרטי קומיקס אחרים, ובסך הכל הוא היה די מקורי יחסית לסרטי קומיקס.

לגבי שחורים ופוליטיקלי קורקט וכל השיט הזה, נראה לי ממש לא רלוונטי, ואני לא חושב שהוא יותר או פחות חשוב או טוב בגלל זה. כששחקנים טובים ותסריט הדוק ובימוי חכם, זה מה שחשוב.

הנטפוק היחיד שלי עם הסרט הזה קשור בקשר הכי גדול שלו עם שאר העולם של מארוול - הויברניום. עד כה ויברניום בוסס כאיזה מתכת פלאית שאחראית לחלק ניכר מהייחוד של קפטן אמריקה. הסרט הזה משמיד את הקונספט הזה לחלוטין, וגם יוצר בעיות להמשך הMCU - אם בעצם יש כל כך הרבה ויברניום והוא יכול להביא לכל מיני טכנולוגיות מופלאות, אני לא רואה שום סיבה שshield ובמיוחד תעשיות סטארק לא ייקחו את הטכנולוגיה הזאת ויקפיצו אותה לרמת קטלניות בלתי נתפסת. נראה לי שטוני סטארק יכול להמציא עם ויברניום דברים הרבה יותר מופלאים מאשר אחותו בת ה-16 של המלך. אם איירון מן לא נלחם נגד ת'אנוס בחליפה עשויה ויברניום, יצטרכו להמציא לזה חתיכת תירוץ מוצלח.