• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[סיפור?]-[PG13]-ליאו איש הים

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
זה סיפור ''עממי'' כביכול, שלא ממש מיועד לעולם ספציפי. אלמטיי נהגה Almatay. מסתבר שמשיעורי ספרות כן יוצא משהו למרות הכל... אני מקווה שיצא טוב.

האגדה על ליאו איש הים

לפני שנים רבות עמד בלב האוקיאנוס אי בודד ושמו אלמטיי, אי קטן, ירוק, פורה ומשגשג. שדות אורז, כרי מרעה ויערות כיסו אותו, והייתה בו עיר אחת קטנה, לחופי הים הכחול, ומדי ערב חזרו אליה דייגים עמוסי שלל. באי שלט המלך, ותחתיו משלו האבירים, שהחזיקו באחוזות קטנות של שדות מטופחים.

אחד האבירים היה ליאו, שהחזיק באחוזה נאה ורחבת ידיים בדרום האי. ליאו נודע כלוחם אדיר בשדות הקטל, וכמחזר לוהט בשדות האהבה. הוא היה יפה תואר, חזק ועשיר, אך גם גאוותני כתרנגול, יהיר כחתול וראוותן כטווס. היה לו הרגל, שהכעיס מאוד את גברי האצולה באלמטיי, לפלרטט עם כל פילגש ואצילה שהיו בנמצא. הוא היה חשוב ועשיר ולכן סלח לו המלך פעם אחר פעם על מעשיו, אך יום אחד ביצע האביר מעשה שדרש נקמה ללא ספק.

היה באחד האביבים הנעימים, יצאה המלכה שנודעה ביופיה עם אמותיה לטירה מבודדת וציורית במערב המרוחק של האי. האביר ליאו שמע על כך, וברגע של חוסר מחשבה קדימה יצא לטירה הזו על סוסו. המלכה אירחה את האביר בנועם, וערכה לו ולמשרתות סעודה כיד ה...מלכה , והאביר שוחח עמה בנועם. שיחה הפכה לפלרטוט ופלרטוט הפך למעשה אהבים ממש. אחרי לילה סוער עם תכשיטי גופה, עזב האביר את הטירה וחזר לטירתו המרוחקת משם.

לרוע מזלו של האביר, המלכה ובעיקר משרתותיה לא ידעו לשתוק כראוי, ודיברו על המעשה גם בארמון. המלך שמע על כך מפי אחד הסריסים, והוא נמלא זעם ושנאה יוקדת לשמע הדבר. אשתו שלו בוגדת בו עם האביר הנאמן שלו?! המעשה הזה חייב אותו בנקמה. והו, הוא ידע כיצד לנקום.

המלך נתן לאשתו ולמשרתותיה לצאת שוב לטירה מרוחקת, אך הפעם הציע לה לצאת לטירה הלבנה המפורסמת שבצוקי הצפון. המלכה מיהרה לספר לליאו על כך, והאביר מיהר לרכב גם הוא צפונה. אך עוד כמה אבירים יצאו לצפון-שלושה מאבירי המלך רכבו לשם, בפקודת אדונם המלכותי. האביר והמלכה שבו ונפגשו בטירה הצפונית, ושוב הם סעדו יחד ופלירטטו יחד. הלילה היה נראה מושלם, כשלפתע נכנסו לטירה אבירי המלך. וכפי שאמר אדונם, הם מיהרו לבצע את הנקמה.

ליאו נלחם באבירים, וניצח כמעט את כולם בכוחו האדיר. הוא ערף את ראשו של האביר גדימינאס וביקע את חזהו של האביר מינגאודאס, אך האביר השלישי, הלוחם האדיר אלגירדאס היה יריב ראוי, ראוי מאוד. הוא נלחם בליאו שעות ארוכות, אך לבסוף הוכרע ליאו מהעייפות. הוא קרס, תש כוחות, על הרצפה. אלגירדאס יכול היה להרוג את ליאו... אך הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. הוא נתן לו להימלט בסירה על הים, ואז חזר אל המלך. הוא סיפר לו כי ליאו הצליח להימלט למרות הכל. השנאה והאכזבה בערו במלך, והוא הורה בזעמו על אביר אחר הצייתן להרוג את אשתו וילדיו של ליאו. האביר הגיע לטירתם ערב אחד, ואחרי סעודה טובה רוצץ את ראשי הילדים באלתו, ודקר עם חרבו את הגבירה בגבה. המלך גם דאג לנקום באשתו הבוגדנית. בעת שהם שטו בים השליו, הוא הפיל אותה מהסירה והטביע אותה למוות.

ליאו, תאב נקמה במלך על כך שניסה לרצוח אותו, שט בסירה ימים ארוכים, מחפש יבשה. אך הים היה רחב, ויבשה לא נראתה בו. ולילה אחד, געש הים בסערה.הגלים הענקיים איימו להטביע את סירתו של האביר, והם הכו בה בעוצמה. לבסוף הגיע גל ענק, גדול כהר, כגאולה לייסוריו של האביר, והפך את הסירה על פניה, מטביע את האביר עמוק בים.

אך האביר לא מת. בני הים, ילדי האוקיאנוס שחיו בערים מפוארות בקרקעית העשויות מאלמוגי חמצן, מצאו אותו. הם הביאו אותו לבועות האוויר שלהם, וטיפלו בו, והאכילו אותו, והשקו אותו. ליאו התחזק ונרפא, ואף נשא לאישה את בתו היפהפיה של מלך בני הים אוחז הקילשון. הוא הלך מחיל אל חיל, אך הנקמה עדיין בערה בלבו.

יום אחד, כעבור שנים רבות, מת מלך בני הים. לא היו לו בנים, רק את בתו, אשתו של ליאו. כשאשתו הפכה למלכת בני הים, הבין ליאו כי עתה יש לו הזדמנות להשיג את מבוקשו הבוער. הוא אסף את בני הים ואת יצורי האוקיאנוס המופלאים, ויצא להילחם בבני אלמטיי בזעם, מביא עמו את שבע מכות הים.

במכה הראשונה, פקדו סופות וסערות את הדייגים היוצאים לים.
במכה השנייה, הלכו כל הדגים, הלווייתנים והסרטנים מחופי אלמטיי.
במכה השלישית, באה רוח גדולה מהים והפילה את כל העצים באי.
במכה הרביעית, עלו עם הגיאות חלזונות רעילים ונחשי ים, וזרעו טרור של ארס באלמטיי.
במכה החמישית, באו עם הגיאות כרישים ודגי טרף, וסעדו את בשרם של המסכנים שנפלו לשיניהם.
במכה השישית, עלה נחשול המוות האדיר על האי, שוטף אותו, משאיר רק מעטים בין החיים, מחריב.
ובמכה השביעית,עלה צבא בני הים על אלמטיי.

ליאו יצא בראש מרכבות בני הים הרתומות להיפוקמפוסים, והם הסתערו לתרועת קונכיות המלחמה. רצח, אונס וחורבן הם נשאו איתם ברחבי האי, אך לבסוף הגיעו ליאו ולוחמיו לארמון המלך המבוצר. ליאו שלף את חרבו, ויצא ליטול את נקמתו.

הוא הביס על נקלה את שומרי הארמון, חדר לאולם הכס, וקרא תיגר על המלך. המלך לא סירב. הוא נטל גרזן קרב, והסתער לעבר האביר. הקרב היה ארוך ומדמם, אך לבסוף הוטל ליאו על הקרקע, מת. ואז הביט המלך על האי.

רק חורבן ומוות מילאו את האי, וזעקות הפצועים אנושות, שלא יחלימו לעולם. לא היה למלך עוד על מה למלוך. הוא יצא אל הצוקים הצפוניים, אל המקום בו ניסה להרוג את ליאו בעבר עם אביריו... וקפץ אל הים, אל הגלים, אל המוות העדיף על החיים.
 
אהבתי. מתאים בדיוק רב למבנה של אגדה שעוברת עם השיירה הנודדת של הזמרים. זה קשור לעולם הסיפורי שלך? או שזה סיפור קצר בפני עצמו?
 
אני דווקא פחות אהבתי. הסיפור\אגדה מאוד מבולגן, ומלא בדברים שהסיחו את דעתי והפריעו לי לשקוע בו.

למשל, אלמטיי מתואר כ"אי קטן". לי זה גורם לחשוב על אי בקוטר קילומטרים ספורים, למרות שאני מבין אם מישהו אחר ידמיין אותו כגדול מספיק להחזיק עיר קטנה או שתיים. אצלך הוא גדול מספיק להחזיק ממלכה שלמה, כולל נחלות (עם טירות) לקבוצת האבירים ומספר טירות למלך. זה לא אי קטן, זה חבל ארץ שלם. מה שלא צריך להפריע, אתה יכול באותה מידה לספר על ממלכה לחוף הים והסיפור יעבוד באותה המידה. אני יודע שזה פרט קטן, אבל יצרת אצלי רושם מסוים על האי וסתרת אותו שוב ושוב בהמשך.
הסיפור עצמו לא עבד כל כך טוב מבחינה דרמטית - הוא לא לגמרי "זרם", מה שלרוב נגרם מארגון לא נכון של רגעי מתח מול רגעי רגיעה, ציפיות מהעלילה והשלמת\הפרת הציפיות האלה. בסיפור הזה לא הייתי בטוח לאן אתה הולך, איפה אני בסיפור, מה אתה רוצה שאני ארגיש - אז כל אירוע איבד מהמשקל שהיה יכול להיות לו. יש כאן תוכנית נקמה של המלך שמארגן שהם יהיו במקום מסוים אבל זה לא רלוונטי, והוא "ידע כיצד לנקום" מה שגורם לי לחשוב שהעונש יהיה יצירתי ואכזרי אבל בסוף הוא רק רוצה להרוג אותו, והמלך תכנן הכל אבל ליאו עדיין הצליח לברוח... למרות שבהמשך גם ליאו מנסה לנקום כשיש לו את כל הקלפים וגם הוא נכשל, אז אני מניח שהם פשוט לא טובים מאוד בנקמה. אתה מכין אירועים ואז פותר אותם בצורה שלא מתחברת להכנה, אתה מציג אלמנטים סיפוריים בלי לחשוב על איך הם משפיעים על כל הסיפור עד אז, אתה מנסה ליצור אווירה מסוימת אבל העולם שלך לא ברור ולא עקבי.
הרבה מזה נופל גם על איך ומתי אתה מעביר איזה מידע. אז ליאו ידוע ביכולתו בשדה הקרב, אבל במי בדיוק הוא נלחם, באבירים האחרים? או שיש ממלכות שכנות? המלך שולט על עיר קטנה אבל רגע, יש לו עוד טירה במערב האי (שמן הסתם מאכלסת דרך קבע צוות שמתחזק אותה)? רגע, יש לו *עוד* טירה בצפון? אז האביר החליט לרחם על ליאו, יש ביניהם היסטוריה שאנחנו לא מכירים? רגע, ליאו *נשוי*, ועוד עם ילדים? זה משנה מאוד את הדמות שלו - רגע, מתי המלך מצא זמן לשוט עם המלכה בים סתם ככה? רגע, יש בני ים קסומים בעולם הזה?! הם מהסוג החצי-דג או שהם אנושיים לגמרי (ואיך זה השפיע על קבלתם את ליאו)? רגע, יש להם שליטה במזג האוויר וחיות הים? איזה עוד קסמים יש להם? רגע, גם המלך הוא לוחם על?

עוד בעיה היא בדמויות. אתה יוצר כאן אגדה חצי יוונית חצי המלך ארתור עם גיבורים גדולים מהחיים, תשוקה ונקמה, אבל הדמויות לא מצליחות להחזיק את הסיפור. המלך וליאו הרגישו לי טיפשים קטנוניים והמלכה הרגישה כמו זונה זולה. אולי זה כי אתה מסתמך על הסמלים שיש לנו בראש של מלכים ואבירים ומלכות, ולכל היותר מספר לנו על איזה מין דברים הם עשו. ליאו הוא אביר אדיר אך הולל, הוא לוחם ומאהב אגדי, וחוסר השליטה שלו הביא את מפלתו! המלכה היא מלכה, מלכותית ומכובדת, אך גם היא נפלה קורבן לתשוקותיה! המלך הוא השליט הרם והוא חייב להגן על כבודו, כל מאהב של מלכתו יפגוש בסוף מר ממוות!
אבל אם מסתכלים על מה שהם *עושים* בסיפור... איזה אחד מתחיל עם האישה של הבוס שלו, היא זורמת, הבוס מתעצבן ומנסה להרוג אותם. לא גיבורים ואגדות, רק רומן פשוט של אנשים פשוטים. הסיפור על לנסלוט וגווינביר עבד כי לנסלוט עשה הרבה דברים שביססו את מעמדו כחתיכת אביר, גווינביר עשתה דברים שביססו אותה כמלכה אצילית, ארתור היה המלך הנבחר שהצדיק את הבחירה בו. זה מקרה שבו "תראה, אל תסביר" תקף: אל תגיד לי שהדמויות הן ככה וככה, תוכיח לי את זה בתוך הסיפור.

והטון... תראה, מצד אחד אתה רוצה אגדה רומנטית - במובן של התקופה הרומנטית, לא שזה סיפור אהבה - עם דמויות גדולות מהחיים ורגשות עזים והאדרת כל פרט. אבל אז אתה דוחף פנימה את הפרטים הגסים של סיפורים יווניים לא מצונזרים, עם דיבור על "תכשיטי גופה" של המלכה וריצוץ ראשי ילדים. בכלל, נראה שאתה מפיק הנאה מרובה מלהיות "בוגר" ו-"edgy", עם סקס ואלימות קשה בהרבה מהסיפורים שלך, אבל לרוב זה פשוט לא עובד. מיניות היא כלי סיפורי עם השפעה מסוימת, אלימות היא כלי סיפורי עם השפעה מסוימת, ואם אתה לא יודע איך להשתמש בהם זה מורגש. צריך להבין כלים כדי לנצל אותם כראוי, ואני ממש לא רוצה להישמע מתנשא אבל.. אולי אתה צעיר מדי בשביל הכלים האלה? בגרות היא לא היכולת להסתכל ולדבר על דברים לא נעימים, היא היכולת להבין אותם ולקבל אותם. תיזהר כשאתה כותב על דברים שאתה לא לגמרי מכיר, ותחשוב למה בעצם אתה רוצה אותם בסיפור שלך.
 
בקצרה, לדעתך הסיפור גרוע.

אני יכול להגיד שחלק גדול מהבעיות נבעו מזה שכתבתי בסוגה חדשה לגמרי בשבילי במובן הכתיבתי. לכתוב אגדות/מיתוסים זה לא לכתוב פרוזה או שירה, וחוץ מ״האגדה של סיקאנדה״ שהיא עיבוד של משהו ישן שכתבתי, אין לי טיפת ניסיון בזה (״אטהאולף״, זוכרים? אותו הסרט בערך).
היות וזה היה אמור להיות אגדה/מיתוס, כנראה שלא ממש חשבתי על היחסים בין הדמויות לעומק. חוסר היכולת לתאר דברים טוב זה עניין של ניסיון, אני מניח. הלכתי על עלילה בסגנון המיתולוגיות-דבר אכזרי למדי... ו, טוב, נראה שלא עבד. חוץ מזה שעבדתי על הסיפור מעט זמן (לו״ז...)... כך שבדיעבד, אני מבין למה התוצאה כזו רעועה. אני עדיין חושב שהבעיה פה היא בעיקר בעיקר חוסר הניסיון בתחום.
 
חזרה
Top