החלטתי לתת כמה חוקים מנחים לגבי ספרים שיכולים לעזור לקוראים מתחילים. אבל האמת שאני עושה את זה בעיקר כדי להתלונן.
חוק א'-חוק ההידרדרות: אף פעם ללא יוצא דופן הספרים נעשים פחות ופחות טובים עד לרגע שאתה פשוט רוצה לשרוף אותם ככול שאתה ממשיך בסידרה. למשל "הניצוץ שבעפר", ספר נהדר יפה רומנטי בדיוק במידה הנכונה ועם יצורי פנטזיה בדיוק במינון הנכון לעולם שלא היה שקוע בקסם עד לאחרונה . ואז הגיע "לפיד בחשכה" שירק על כול העסק, אין עלילה ראויה לשמה ודוחפים בכול מקום עוד איזה אימפריט ואיך לא אם נגמרו לך הרעיונות מה אתה עושה? סקס כמובן, באמצע הספר בלי שום תרומה אמיתית יש סקס, אבל הי! זה מוכר נכון?.
חוק ב'-סופרי ישראלים לא יודעים לכתוב פנטזיה: לא הצלחתי למצוא ספר פנטזיה אחד טוב שנכתב על ידי ישראלי, ולמה? למה??? למה אתם חושבים שאפשר לעשות "פרסי ג'קסון-גרסת התנ"ך"???? זה פשוט לא עובד אז די! אנחנו בתור ישראלים יכולים לעשות הרבה דברים אבל ספרי פנטזיה זה לא אחד מהם!!!!
חוק ג'-"אנחנו נאורים": אני לא הומופוב ולא שונא את כל מי שהולך למצעד הגאווה אבל למה לדחוף את זה בכוח לספרים? לדמויות האלה בדרך כלל אין שום עומק והם סתם שם כדי להגיד "הי! יש לי הומו בספר! אני כזה נאור!" למה? זה לא מכבד לא את הסופר לא את הקורא ולא את הקהילה הגאה, על תידחפו סקס ונטיות מיניות לספר שלא עוסק בזה, מילאה עם יש קטע שעוסק במאבק העצמי שלו בצורה שלא מעולצת לחלוטין *שיעול*פרסי ג'קסון*שיעול*
חוק ד'-"הערפד הרומנטי": ערפדים הם יצורים מגניבים של הלילה ששותים דם מתמוססים בשמש ובעלי כוח על אנושי, אז למה לכול הרוחות כשאני פותח 99% מספרי הערפדים הם רומן סוג ג' של איזה בחורה מוכת הורמונים? למה?. הערפד זה תמיד איזה נער מהמאה ה18 עם הסגנון שלי "אני חתיך קר" ותמיד יש את הערפד המרושע שגם רוצה את הבחורה, ואיך לא הבחורה תמיד איזה אנדרדוג לא מקובלת או הבחורה שהרגע הגיע לעיר.
חוק א'-חוק ההידרדרות: אף פעם ללא יוצא דופן הספרים נעשים פחות ופחות טובים עד לרגע שאתה פשוט רוצה לשרוף אותם ככול שאתה ממשיך בסידרה. למשל "הניצוץ שבעפר", ספר נהדר יפה רומנטי בדיוק במידה הנכונה ועם יצורי פנטזיה בדיוק במינון הנכון לעולם שלא היה שקוע בקסם עד לאחרונה . ואז הגיע "לפיד בחשכה" שירק על כול העסק, אין עלילה ראויה לשמה ודוחפים בכול מקום עוד איזה אימפריט ואיך לא אם נגמרו לך הרעיונות מה אתה עושה? סקס כמובן, באמצע הספר בלי שום תרומה אמיתית יש סקס, אבל הי! זה מוכר נכון?.
חוק ב'-סופרי ישראלים לא יודעים לכתוב פנטזיה: לא הצלחתי למצוא ספר פנטזיה אחד טוב שנכתב על ידי ישראלי, ולמה? למה??? למה אתם חושבים שאפשר לעשות "פרסי ג'קסון-גרסת התנ"ך"???? זה פשוט לא עובד אז די! אנחנו בתור ישראלים יכולים לעשות הרבה דברים אבל ספרי פנטזיה זה לא אחד מהם!!!!
חוק ג'-"אנחנו נאורים": אני לא הומופוב ולא שונא את כל מי שהולך למצעד הגאווה אבל למה לדחוף את זה בכוח לספרים? לדמויות האלה בדרך כלל אין שום עומק והם סתם שם כדי להגיד "הי! יש לי הומו בספר! אני כזה נאור!" למה? זה לא מכבד לא את הסופר לא את הקורא ולא את הקהילה הגאה, על תידחפו סקס ונטיות מיניות לספר שלא עוסק בזה, מילאה עם יש קטע שעוסק במאבק העצמי שלו בצורה שלא מעולצת לחלוטין *שיעול*פרסי ג'קסון*שיעול*
חוק ד'-"הערפד הרומנטי": ערפדים הם יצורים מגניבים של הלילה ששותים דם מתמוססים בשמש ובעלי כוח על אנושי, אז למה לכול הרוחות כשאני פותח 99% מספרי הערפדים הם רומן סוג ג' של איזה בחורה מוכת הורמונים? למה?. הערפד זה תמיד איזה נער מהמאה ה18 עם הסגנון שלי "אני חתיך קר" ותמיד יש את הערפד המרושע שגם רוצה את הבחורה, ואיך לא הבחורה תמיד איזה אנדרדוג לא מקובלת או הבחורה שהרגע הגיע לעיר.
