"תקשיבי מותק, לג׳ק אין בעיה איתך, וגם לי לא. אלה פשוט הכיסים שלו שבואי נגיד, לא מתים על מי שלא משלם בזמן. עכשיו תמצאי דרך להחזיר את החוב לפני שאיאלץ… נקרא לזה, לקעקע אותך" בן הכנף דיקלם את האיום הקבוע. עוד יום, עוד גביית כספים.
ריקי שלף סכין ישן בניסיון להיראות מאיים, אפילו הצליח להקפיץ אותו פעם אחת לפני שהחליק וכמעט עלה לו באצבע.
"בבקשה, כבר שילמנו יותר ממה שלווינו, בטח תוכל לוותר על הריבית הטיפשית" האישה שעמדה בפתח הבית העלוב ענתה. הוא התכופף להרים את הסכין.
"באמת מרי, את כבר יודעת איך זה עובד. חוקים חדשים. אני רק השליח"
"לא תוכל להתגמש קצת בשביל אישה עייפה וילדים רעבים?" היא הפצירה. עיניה המסכנות נעשות גדולות מידי בשביל לאפשר התחמקות.
הוא נאנח.
"בסדר. פעם אחרונה. יום אחד עוד יפטרו ממני בגללך ומישהו פחות עדין יבוא במקומי"
"תודה, תודה רבה!" מרי ענתה וטרקה את הדלת בפניו.
נהדר.
הוא פנה לרחוב הצר והמלוכלך, שצללים מתארכים כבר התחילו להחליף את המולת האנשים הצועדים בו. אם יהיה לו מזל, יספיק לחזור למקום שנאלץ לקרוא לו בית לפני הגשם. בן הכנף הדליק חצי סיגריה והתחיל ללכת.
מחר פשוט יצטרך להמציא איזה מס חדש כדי לחפות על החיפוף היום. ימצא איזה שען או סנדלר, מישהו עמיד מספיק כדי לא להבין מתי מבלפים אותו. זה עדיף על פני התמודדות מול ג׳ק.
גשם קל התחיל לרדת. ריקי האיץ את הליכתו.
כנופיית העורבים השתנתה מאז שג׳ק הלבקן השתלט עליה. היא יותר מידי מסודרת לטעמו. ההשפעה שלהם גדלה, בזה אין ספק, אבל כבר לא היה הקסם שמשך אותו בהתחלה. הם אמורים להיות מאיימים, "פיראטים עירוניים" כמו שדודו נהג לקרוא להם. לא בנק מזורגג.
בגלל זה הוא וכמה חברים התחילו להקשיב פחות. הברחה ספונטנית או מכירת מידע כל כמה ימים, לא משהו גדול מספיק כדי שג׳ק ישים לב.
בן הכנף נכנס למה שהיה פעם פונדק, מראות מוכרים מקיפים אותו כשהוא תולה את מעילו. בר בלי כיסאות, שולחן משחק עם כדורים חסרים, כוסות שיכר מרוקנות, קירות מתקלפים. מה שמצופה ממקום כמו זה.
הוא כן גילה על פרט חדש כשהסתכל ימינה וראה אדם מבוגר חונק את חברו עם מקל סנוקר.
הבחור המסכן היה לכוד בין בן האנוש לקיר החדר, נאבק לנשום. הוא וריקי לא היו חברים כאלו טובים, למרות שגרו באותו מקום ופעלו ביחד כשג׳ק הורה להם. חוץ מגוון כחלחל, הוא נראה בסדר לריקי.
בן האנוש שחנק אותו היה מוכר. מבוגר, עם שיער דליל ומבט עייף. לחנוק מישהו כנראה לא הייתה פעילות מרגשת עבורו. חוץ מבגדים כהים ויפים, הוא לא נראה מרשים במיוחד. אולי עבד איתו פעם, או ששיתף פעולה עם ג׳ק. ואז ריקי נזכר מי זה.
עיניו התרחבו והוא צעד אחורה, מתנגש בקיר וכמעט נופל. סורוט שמע אותו ולא נתן בו יותר ממבט ואנחה. המתנקש היה אגדה, ידוע לכל אחד בעולם הפשע וגם בכמה עולמות מכובדים יותר. הפעם היחידה שריקי ראה אותו הייתה כשנפגש עם ג׳ק לאיזה חוזה לפני שנים.
נראה שסורוט החליט משהו, ובהנדת ראש שחרר את אחיזתו. בן הכנף החנוק נאבק לנשום, וסורוט בא לפתוח את פיו בדיוק כשסכין קצבים עפה לכיוונו. הוא הבחין בה והספיק להתחמק, ועוד הייתה פוגעת בריקי ללא פיסוק רגליים עלוב מצידו. ריקי ידע שהוא צריך לברוח.
"אויש נו..." המתנקש נאנח ושבר את מקל הסנוקר לשתיים. הוא שיפד את חבר הכנופייה שעוד השתעל ופנה לאחד שהתקיף אותו, כמעט חסם אגרוף צפוי עם המקל השני, רק שמחבת הגיעה במקומו ושברה את ידו. סורוט נאנק ונע אחורה.
המחבת הגיעה להנפה שנייה ושלישית, אך סורוט רק המשיך לנוע לאחור בביטחון, ההתקפות מפספסות אותו רק במעט. בהנפה השישית הוא התכופף ושלח את חלקו השבור של המקל בדיוק מדהים, פוגע באחורי כתפו של העורב ופורק אותה.
סורוט הביט בריקי ושני עורבים קרסו לרצפה.
ידו של ריקי זזה מעצמה לידית הדלת. חץ עצר אותה וריקי שם לב שהוא ממוסמר לקיר. סורוט החזיר אקדח קשת קטן למעילו עם ידו השמאלית.
העורב ידע שאמור לכאוב לו, אבל הוא הרגיש רק אימה במקום. סורוט, עם שיערו הדליל ומבטו העייף וידו השבורה, היה הדבר הכי מפחיד שריקי ראה אי פעם.
"תגיד," הוא אמר לריקי והתיישב, "אתה הדלפת אותי? ראית מה עשית לשני אלה, ואין לי באמת כוח לענות אותך. תענה בכנות".
"ל-לא" ריקי הצליח לפלוט. זיעה קרה כיסתה את נוצותיו.
"אבל, אבל דוד שלי כן! בבקשה, סורוט, בבקשה תאמין לי. בטח שמעת עליי ממנו, אני לא אשקר לך".
עיניו בחנו אותו. כמו שג׳ק בוחן אותו. לאחר כמעט דקה, הוא החליט.
"בסדר".
סורוט קשר את ידו השנייה של העורב לרגל ארון, פתח את הדלת והלך. ריקי נזכר שהוא צריך לנשום.
זה היה קרוב, ריקי התנשף וחשב לעצמו.
עכשיו נותר לו להשתחרר איכשהו לפני שסורוט יגלה מי באמת הדליף את החוזה ההוא.
........
קשור לסיפור הקודם שפרסמתי, למרות שנראה לי שהוא עומד בפני עצמו.
אשמח לביקורת.
ריקי שלף סכין ישן בניסיון להיראות מאיים, אפילו הצליח להקפיץ אותו פעם אחת לפני שהחליק וכמעט עלה לו באצבע.
"בבקשה, כבר שילמנו יותר ממה שלווינו, בטח תוכל לוותר על הריבית הטיפשית" האישה שעמדה בפתח הבית העלוב ענתה. הוא התכופף להרים את הסכין.
"באמת מרי, את כבר יודעת איך זה עובד. חוקים חדשים. אני רק השליח"
"לא תוכל להתגמש קצת בשביל אישה עייפה וילדים רעבים?" היא הפצירה. עיניה המסכנות נעשות גדולות מידי בשביל לאפשר התחמקות.
הוא נאנח.
"בסדר. פעם אחרונה. יום אחד עוד יפטרו ממני בגללך ומישהו פחות עדין יבוא במקומי"
"תודה, תודה רבה!" מרי ענתה וטרקה את הדלת בפניו.
נהדר.
הוא פנה לרחוב הצר והמלוכלך, שצללים מתארכים כבר התחילו להחליף את המולת האנשים הצועדים בו. אם יהיה לו מזל, יספיק לחזור למקום שנאלץ לקרוא לו בית לפני הגשם. בן הכנף הדליק חצי סיגריה והתחיל ללכת.
מחר פשוט יצטרך להמציא איזה מס חדש כדי לחפות על החיפוף היום. ימצא איזה שען או סנדלר, מישהו עמיד מספיק כדי לא להבין מתי מבלפים אותו. זה עדיף על פני התמודדות מול ג׳ק.
גשם קל התחיל לרדת. ריקי האיץ את הליכתו.
כנופיית העורבים השתנתה מאז שג׳ק הלבקן השתלט עליה. היא יותר מידי מסודרת לטעמו. ההשפעה שלהם גדלה, בזה אין ספק, אבל כבר לא היה הקסם שמשך אותו בהתחלה. הם אמורים להיות מאיימים, "פיראטים עירוניים" כמו שדודו נהג לקרוא להם. לא בנק מזורגג.
בגלל זה הוא וכמה חברים התחילו להקשיב פחות. הברחה ספונטנית או מכירת מידע כל כמה ימים, לא משהו גדול מספיק כדי שג׳ק ישים לב.
בן הכנף נכנס למה שהיה פעם פונדק, מראות מוכרים מקיפים אותו כשהוא תולה את מעילו. בר בלי כיסאות, שולחן משחק עם כדורים חסרים, כוסות שיכר מרוקנות, קירות מתקלפים. מה שמצופה ממקום כמו זה.
הוא כן גילה על פרט חדש כשהסתכל ימינה וראה אדם מבוגר חונק את חברו עם מקל סנוקר.
הבחור המסכן היה לכוד בין בן האנוש לקיר החדר, נאבק לנשום. הוא וריקי לא היו חברים כאלו טובים, למרות שגרו באותו מקום ופעלו ביחד כשג׳ק הורה להם. חוץ מגוון כחלחל, הוא נראה בסדר לריקי.
בן האנוש שחנק אותו היה מוכר. מבוגר, עם שיער דליל ומבט עייף. לחנוק מישהו כנראה לא הייתה פעילות מרגשת עבורו. חוץ מבגדים כהים ויפים, הוא לא נראה מרשים במיוחד. אולי עבד איתו פעם, או ששיתף פעולה עם ג׳ק. ואז ריקי נזכר מי זה.
עיניו התרחבו והוא צעד אחורה, מתנגש בקיר וכמעט נופל. סורוט שמע אותו ולא נתן בו יותר ממבט ואנחה. המתנקש היה אגדה, ידוע לכל אחד בעולם הפשע וגם בכמה עולמות מכובדים יותר. הפעם היחידה שריקי ראה אותו הייתה כשנפגש עם ג׳ק לאיזה חוזה לפני שנים.
נראה שסורוט החליט משהו, ובהנדת ראש שחרר את אחיזתו. בן הכנף החנוק נאבק לנשום, וסורוט בא לפתוח את פיו בדיוק כשסכין קצבים עפה לכיוונו. הוא הבחין בה והספיק להתחמק, ועוד הייתה פוגעת בריקי ללא פיסוק רגליים עלוב מצידו. ריקי ידע שהוא צריך לברוח.
"אויש נו..." המתנקש נאנח ושבר את מקל הסנוקר לשתיים. הוא שיפד את חבר הכנופייה שעוד השתעל ופנה לאחד שהתקיף אותו, כמעט חסם אגרוף צפוי עם המקל השני, רק שמחבת הגיעה במקומו ושברה את ידו. סורוט נאנק ונע אחורה.
המחבת הגיעה להנפה שנייה ושלישית, אך סורוט רק המשיך לנוע לאחור בביטחון, ההתקפות מפספסות אותו רק במעט. בהנפה השישית הוא התכופף ושלח את חלקו השבור של המקל בדיוק מדהים, פוגע באחורי כתפו של העורב ופורק אותה.
סורוט הביט בריקי ושני עורבים קרסו לרצפה.
ידו של ריקי זזה מעצמה לידית הדלת. חץ עצר אותה וריקי שם לב שהוא ממוסמר לקיר. סורוט החזיר אקדח קשת קטן למעילו עם ידו השמאלית.
העורב ידע שאמור לכאוב לו, אבל הוא הרגיש רק אימה במקום. סורוט, עם שיערו הדליל ומבטו העייף וידו השבורה, היה הדבר הכי מפחיד שריקי ראה אי פעם.
"תגיד," הוא אמר לריקי והתיישב, "אתה הדלפת אותי? ראית מה עשית לשני אלה, ואין לי באמת כוח לענות אותך. תענה בכנות".
"ל-לא" ריקי הצליח לפלוט. זיעה קרה כיסתה את נוצותיו.
"אבל, אבל דוד שלי כן! בבקשה, סורוט, בבקשה תאמין לי. בטח שמעת עליי ממנו, אני לא אשקר לך".
עיניו בחנו אותו. כמו שג׳ק בוחן אותו. לאחר כמעט דקה, הוא החליט.
"בסדר".
סורוט קשר את ידו השנייה של העורב לרגל ארון, פתח את הדלת והלך. ריקי נזכר שהוא צריך לנשום.
זה היה קרוב, ריקי התנשף וחשב לעצמו.
עכשיו נותר לו להשתחרר איכשהו לפני שסורוט יגלה מי באמת הדליף את החוזה ההוא.
........
קשור לסיפור הקודם שפרסמתי, למרות שנראה לי שהוא עומד בפני עצמו.
אשמח לביקורת.
