• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

המדריך (סיפור) פרק 1 המלא

פרק 1-עיניים של מתים.
העיניים שלי דומעות מעשן בעודי מתקרב לכפר.
אני נאנח, הריח הסרוח והמוכר, המעגל המתהדק של עופות החגים בשמים, הדממה של הריק שנקטעת מדי פעם על ידי קריעת עורבים.
אני משתופף ליד נער בן 18 בערך. המגפים שלו הוסרו אבל נראה למרבה הפלא החרב עדיין בידו. הוא רחוק מהשאר. הצעירים תמיד מתים ראשונים. אם לשפוט על פי החץ המוכתם בדם שנח לצידו והדם שמכתים את צווארון החולצה שלו הוא שלף את החץ מגרונו וטבע בדמו.
אני קם ומנער את העפר מהגלימות השחורות שעוטפות את גופי. ככול שאני מתקרב למרכז הכפר הגופות מתרבות, הגברים תמיד לפני הנשים והילדים וכמעט ותמיד נוסעים מספר פצעים מכוערים המעידים על מאבק. הילדים לרוב נהרגו במכה אחת שיטתית.
אני מסתכל על גופות הנשים, יש הרבה פחות מהן, פחות מדי. אני מסתכל על אישה מבוגרת, כנראה בת 35, בגדיה נקרעו מגופה ועיניה דומעות. נראה שהמוות היה הקלה לאחר החוויה המבעיתה שעברה.
שודדים או עריקים? אני שואל את עצמי בעוד אני משתמש במוט הארוך שלי להפוך גופה של גבר בן 20-25 שלצדו נח חרב באיכות טובה. אני משתמש בעששית התלויה מראש המוט כדי להאיר על גופת האיש. הלהבה הכחולה משתקפת בחזרה משריון קשקשים חבוט אך מצוחצח. עריקים ללא ספק. אם כך אני מניח שהנערות החסרות עוברות גיהנום בתוח מחנה צבאי איפה שהוא בתוך היער.
אני מתיישב על קורה שנפלה ליד ילד השוכב על בטנו כשחץ נעוץ בגבו. יש לו הבא מופתעת כאילו הוא לא חשב שהם יתפסו אותו.
אני מסתכל על השמש שכמעט שקעה. אני נועץ את המוט לצידי. הלהבה הכחולה של העששית מקבלת גוון עמוק יותר ומרקדת בפרעות. נראה שתהייה לי עבודה הלילה.
אני נשען על המוט ועוצם עיניים בעוד עורבים מתחילים לקנן בתוך הבתים ההרוסים למחצה.

אני פותח את העיניים, הירח כבר נמצע גבוה בשמים, נראה שהשעה היא בערך אחת עשרה וחצי.
ערפל כחול שקוף למחצה מתערבל בכול שטח הכפר, הוא מגיעה לגובה השוקיים ומסתיר את הגופות באופן חלקי, קולות מהדהדים באוויר כמו הד קלוש במערה עמוקה, הקולות מתחזקים לאט לאט אבל בקצב קבוע.
אני יכול להמתין עוד חצי שעה עד חצות, אבל הסבלנות שלי נטשה אותי כבר לפני שעות.
אני קם ומרים את המוט בשתי ידיים ומנחית את הקצה התחתון שלו בכוח על האדמה, גונג!, הצליל העמוק משלח צמרמורת במורד גבי בעוד הערפל מתנדף בטבעת מעגלית שמתחילה במוט ולרגע שום צליל אחר לא נשמע.
אני סופר שלוש נשימות 1... 2... 3... "אהההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"צרחות מהדהדות מכול הכפר בעוד הערפל חוזר בשטף כמו גל, הפעם הוא בגוון לבן-אפור עקור ואטום.
ברגע שהערפל מכסה גופה נשמעת צרחה נוספת ודמות לבנה-כחולה זוהרת פורצת כשפיה פעור לרווחה, הלילה מתמלא בצרחות בעוד המתים קמים בזעקה.
אני מסתכל על הרוח של העריק, היא נראית מבוהלת, ויש לה סיבה טובה, רוחות הכפריים מקיפים אותה בזעקות:"למה?!", "הילד שלי!", "איפה הבת שלי?","רוצח!", הקריא האחרונה כאילו משמשת כהזנקה בעוד הכפריים עטים כמו זאבים על העריק, צרחות שאמורות להישמע רק בגיהנום מהדהדות ברחבי הכפר.

"אדוני?" אני מרגיש יד קטנה ומפוחדת אוחזת בשרוול שלי, אני מופתע, היד חמימה כמו קרן שמש ביום קיץ בהיר, אני מסתכל על הילד הבוהק באור לבן זהוב זך, אף חץ לא נעוץ בגבו למרות שאין ספק שזה הוא, יש לו פנים כמו של ילדים בסיפורים, פני מלך שלא ראה רוע מעולם.
"אני מת נכון?" הוא שואל, אני מתיישב על הקורה ומסמן לו לשבת לצידי, הוא מזנק ומתיישב לצידי.
"איך אתה יודע?" אני שואל אותו בעודי מביט על זוג העניים הגדולות שלו, הם בצבע זהוב עדיין, אבל הכל בגווני לבן וזהב.
"כי סבתא קוראה לי" הוא אומר, "אבא אמר שהיא הלכה לסבא בחורף האחרון" הוא מביט לעבר השמיים ואור שמעבר לבינתי משתקף מעינו "היא הכינה לי פאי תפוחים מהעץ בגינה" העיניים שלו נעשות מרוחקות "אני מאוד אוהב את העץ הזה, סבא נהג לספר לי סיפורים כשישבנו לידו".
אני מחייך לעבר הילד בעודי מנסה להתעלם מהעקצוץ שאני מרגיש בעיניים שלי "לך אליהם, הם מחכים לך" הוא מסתכל עלי בעודו מתחיל להתפוגג "אחותי לא נמצאת שם, אתה יכול למצוא אותה בשבילי?" הוא שואל, אני צריך לסרב, זה לא התפקיד שלי, אז מה גרם לי לומר "כן"?, הוא מחייך עלי ומתפוגג סופית, אלה אני הבדולח שלו, עיניים של משהו שלא ראה את כל הרוע שיש לעולם להציע, עיניים של משהו שלא ראה מה שאני ראיתי .

אני קם ונאנח.
"מספיק" אני צועק , הרוחות מביטות בי כאילו הם רק הרגע הבחינו בנוכחותי, ואז הם עטות עלי במערבולת כחולה וקרה, אני מסחרר את המוט ומעגל של אש כחולה נוצר מסביבי וחוסם את הרוחות המסתערות.
אני מתחיל למלמל, האש הכחולה מתחילה לגדול בתוך העששית עד שהיא אופפת אותה כללית, אני מרים את המוט מעל לראשי, מערבולת כחולה-לבנה מתערבלת סביב המוט בעוד האש והרוחות נשאבות לתוך העששית.
רוח אחת לא נשאבה, רק אחת.
אני מסתכל על הרוח היחידה שנותרה בהפתעה, "רק אחד לא נשאב?" אני חושב לעצמי, "נראה שהאנשים האלה היו טובים משציפיתי".
אני מתקדם לעבר הרוח היחידה שנשארה, זו הרוח של העריק, היא מרוטה למדי וכורעת על ברכיה, "כל האחרים התגלגלו מחדש או המשיכו הלאה", הוא מסתכל עלי בפחד "אתה יודע מה זה אומר נכון?", "לא בבקשה!" הוא זועק, "תן לי עוד הזדמנות! בבקשה! אני מתחנן בפניך!". אני נוקש באדמה עם המוט שלי, ספק ידיים ספק להבות אדומות מתחילות למשוך אותו לתוך האדמה "אתה השטן!" הוא צועק, רוק נתז מפיב בעוד הוא שוקעה עד החזה "אתה טועה, אני לא השטן" הוא מנסה להשאיר את ראשו מעל לקרקע, ידב שורטות את העפר כשהוא מנסה נואשות לאחוז באדמה "אני רק המדריך" הוא שוקע כלילית ונעלם.


השמש מאירה על הקבר הקטן שנחפר מתחת לעץ התפוחים, בתוכו נח ילד שמביט לשמיים בהבעה סקרנית.
אני עוצם את העניים שלו ומתחיל למלות את הקבר.
הבקשה של הילד מהדהדת באוזני "אחותי לא נמצאת שם, אתה יכול למצוא אותה בשבילי?", אני מביט על העיניים שלו, העיניים שגרמו לי להבטיח משהו בפעם הראשונה מזה שנים.
העניים שלו עיניים ירוקות כמו אזמרגד, ירוקות כמו העיניים שלי.

קרדיט לAviad Sar-shalom על תיקון השגיאות
 
אממ... לא אהבתי במיוחד.
הסיפור הזה מרגיש כמו טיזר לפרק-לא קורה בו כלום והוא קצר מאוד, ולא הבנתי את הפואנטה שלו. המשפטים מאוד ארוכים, לדוגמה זה:
tkhag1 אמר/ה:
[post]686497[/post] אני נאנח בעודי מתקרב לכפר, הריח הסרוח והמוכר, המעגל המתהדק של עופות החגים בשמים, הדממה של הריק שנקטעת מדי פעם על ידי קריעת עורבים, אני משתופף ליד נער בן 18 בערך, המגפים שלו הוסרו אבל נראה למרבה הפלא החרב עדיין בידו, הוא רחוק מהשאר, הצעירים תמיד מתים ראשונים, אם לשפוט על פי החץ המוכתם בדם שנח לצידו והדם שמכתים את צווארון החולצה שלו הוא שלף את החץ מגרונו וטבע בדמו, אני קם ומנער את העפר מהגלימות השחורות שעוטפות את גופי, ככול שאני מתקרב למרכז הכפר הגופות מתרבות, הגברים תמיד לפני הנשים והילדים וכמעט ותמיד נוסעים מספר פצעים מכוערים המעידים על מאבק, הילדים לרוב נהרגו במכה אחת שיטתית, אני מסתכל על גופות הנשים, יש הרבה פחות מהן, פחות מדי, אני מסתכל על אישה מבוגרת כנראה בת 35, בגדיה נקרעו מגופה ועיניה דומעות, נראה שהמוות היה הקלה לאחר החוויה המבעיתה שעברה, שודדים או עריקים?
אגב, גיל 35 זה לא מבוגרת... ומה הקשר בין הכותרת לתוכן?
יש לך פוטנציאל, ואני ממליץ לך לכתוב סיפורים קצרים ולפרסם לפני שאתה ניגש לכתיבת ספר.
 
זה פרק הקדמה, לא אמור לקרות בוא כלום.
וזה ממש לא משפט אחד, זה הרבה מאוד משפטים. אם אתה אומר שהמשפטים ארוכים תביא משפט אחד ולא חצי מהסיפור.
וגיל 35 נחשב לדי מבוגר באותה תקופה, אנשים מתו בממוצע בגיל בין 40 ל60
ובקשר לכותרות, אני מהסוג שלא אוהב לחשוף את כל הקלפים עד לפרק השלישי לפחות.
 
tkhag1 אמר/ה:
[post]686506[/post] זה פרק הקדמה, לא אמור לקרות בוא כלום.
טעות בידיך. הפרק אמור להכניס את הקורא לאווירה, למשוך אותו לסיפור ולגרום לו לאהוב את הסיפור ולרצות להמשיך לקרוא אותו. כאן לא קורה שום דבר מהנ״ל.
tkhag1 אמר/ה:
[post]686506[/post] וזה ממש לא משפט אחד, זה הרבה מאוד משפטים. אם אתה אומר שהמשפטים ארוכים תביא משפט אחד ולא חצי מהסיפור.
זו בדיוק הבעיה שלך, שכל משפט הוא חצי סיפור!... משפט מסתיים בנקודה, סימן קריאה או סימן שאלה-ואני לא סתם מחקה את המורה ללשון, כשאתה כותב ״משפטים״ שמסתיימים בפסיקים זה מעצבן, פוגע בשטף הקריאה וגורם לך לרצות פחות ופחות לקרוא אותו.
tkhag1 אמר/ה:
[post]686508[/post] וגיל 35 נחשב לדי מבוגר באותה תקופה, אנשים מתו בממוצע בגיל בין 40 ל60
זו הבעיה שלך... מה התקופה בדיוק? לא הבהרת את זה בשום צורה... ולא, הם לא החשיבו את גיל 35 כמבוגר אלא מוות בגיל 40 כמוות בגיל צעיר יחסית. אם זה בימי הביניים, דע לך שלא פעם הם זכו ליום הולדת 70.
 
אהבתי את התיאור של העיירה. יש פה רגישות גבוהה לפרטים הקטנים שמרכיבים את התמונה הכוללת וזה מאוד חינני בעיני. התמונה ממש "עולה בעיני רוחי", וזה לא משהו שקורה לי בדרך כלל.

עם זאת באמת יש בעייתיות בניסוח ובפיסוק וזה מקשה על הקריאה. היו כמה שגיאות כתיב וברוב המקומות ששמת פסיק היה יותר נכון לדעתי לשים נקודה. לדעתי שווה להשקיע את המאמץ ולפסק כמו שצריך כדי שהקורא יבין למה התכוונת. אם זה מפריע לך בשטף של הכתיבה אתה תמיד יכול לחזור לזה אחר כך ולתקן את סימני הפיסוק.

לדוגמה, אני חושב שיותר נכון לפסק את הקטע שכתבת בצורה הזאת:

אני נאנח בעודי מתקרב לכפר. הריח הסרוח והמוכר, המעגל המתהדק של עופות החגים בשמים, הדממה של הריק שנקטעת מדי פעם על ידי קריעת עורבים. אני משתופף ליד נער בן 18 בערך. המגפים שלו הוסרו אבל נראה למרבה הפלא החרב עדיין בידו. הוא רחוק מהשאר. הצעירים תמיד מתים ראשונים. אם לשפוט על פי החץ המוכתם בדם שנח לצידו והדם שמכתים את צווארון החולצה שלו הוא שלף את החץ מגרונו וטבע בדמו. אני קם ומנער את העפר מהגלימות השחורות שעוטפות את גופי. ככול שאני מתקרב למרכז הכפר הגופות מתרבות, הגברים תמיד לפני הנשים והילדים וכמעט ותמיד נוסעים מספר פצעים מכוערים המעידים על מאבק. הילדים לרוב נהרגו במכה אחת שיטתית. אני מסתכל על גופות הנשים, יש הרבה פחות מהן, פחות מדי. אני מסתכל על אישה מבוגרת, כנראה בת 35, בגדיה נקרעו מגופה ועיניה דומעות. נראה שהמוות היה הקלה לאחר החוויה המבעיתה שעברה. שודדים או עריקים? אני שואל את עצמי בעוד אני משתמש במוט הארוך שלי להפוך גופה של גבר בן 20-25 שלצדו נח חרב באיכות טובה. אני משתמש בעששית התלויה מראש המוט כדי להאיר על גופת האיש. הלהבה הכחולה משתקפת בחזרה משריון קשקשים חבוט אך מצוחצח. עריקים ללא ספק. אם כך אני מניח שהנערות החסרות עוברות גיהנום בתוח מחנה צבאי איפה שהוא בתוך היער. אני מתיישב על קורה שנפלה ליד ילד השוכב על בטנו כשחץ נעוץ בגבו. יש לו הבא מופתעת כאילו הוא לא חשב שהם יתפסו אותו. אני מסתכל על השמש שכמעט שקעה. אני נועץ את המוט לצידי. הלהבה הכחולה של העששית מקבלת גוון עמוק יותר ומרקדת בפרעות. נראה שתהייה לי עבודה הלילה. אני נשען על המוט ועוצם עיניים בעוד עורבים מתחילים לקנן בתוך הבתים ההרוסים למחצה.
 
החלוקה למשפטים הייתה טובה בקריאה שלי, אבל היו כמה שגיאות כתיב שבאמת הפריעו לזרימה.

אהבתי גם את הפירוט והתיאור של הכפר והאווירה בתוכו. היה משהו אפל בתחושה של מה שקרה, עייפות בדרך שבה הדמות הראשית התייחסה לרוע שהיא ראתה, וזה מצא חן בעיניי.

מה שכן, בתור פרק ראשון של סיפור ארוך יותר, היה חסר לי 'קרס' גדול יותר שישאב אותי פנימה. איזשהוא פריט או נקודה שיעוררו את הסקרנות, ויגרמו לי לחשוב, 'אווו, מעניין מה קורה הלאה'. איזשהוא מסתורין, רמיזה על הקבוצה שאחראית על הטבח, או על האופי האמיתי של הדמות הראשית שמשאירה טעם של עוד.
 
Gilthans The Quiet אמר/ה:
1
החלוקה למשפטים הייתה טובה בקריאה שלי, אבל היו כמה שגיאות כתיב שבאמת הפריעו לזרימה.
2
אהבתי גם את הפירוט והתיאור של הכפר והאווירה בתוכו. היה משהו אפל בתחושה של מה שקרה, עייפות בדרך שבה הדמות הראשית התייחסה לרוע שהיא ראתה, וזה מצא חן בעיניי.
3
מה שכן, בתור פרק ראשון של סיפור ארוך יותר, היה חסר לי 'קרס' גדול יותר שישאב אותי פנימה. איזשהוא פריט או נקודה שיעוררו את הסקרנות, ויגרמו לי לחשוב, 'אווו, מעניין מה קורה הלאה'. איזשהוא מסתורין, רמיזה על הקבוצה שאחראית על הטבח, או על האופי האמיתי של הדמות הראשית שמשאירה טעם של עוד.

1
אני יודע שיש שגיאות, אני פשוט לא מצליח למצוא את המילה הנכונה. אם אתה יכול לתת לי את המילה הנכונה זה יעזור לי מאוד.
2
תודה רבה! אגב מה דעתך על הסצנה של הילד?
3
בהתחלה נתתי את ה"קרס" באופן חלקי באמצע בגלל שלא רציתי לתת אותה בסוף ולהרוס את מוטיב העיניים, אבל גרמתה לי לחשוב קצת מצאתי דרך שזה מחזק את המוטיב. תודה!.
 
הרבה יותר טוב. באמת קורה משהו, נתת אור על המדריך, ובכלל זה טוב בהרבה. רק הערה אחת: שגיאות כתיב. אני מבין שזה לא לגמרי אשמתך, אבל זה מעצבן וקוטע את זרם הקריאה.
 
Aviad Sar-shalom אמר/ה:
[post]686517[/post] אהבתי את התיאור של העיירה. יש פה רגישות גבוהה לפרטים הקטנים שמרכיבים את התמונה הכוללת וזה מאוד חינני בעיני. התמונה ממש "עולה בעיני רוחי", וזה לא משהו שקורה לי בדרך כלל.
הח׳אן הטטרי אמר/ה:
[post]686512[/post] טעות בידיך. הפרק אמור להכניס את הקורא לאווירה, למשוך אותו לסיפור ולגרום לו לאהוב את הסיפור ולרצות להמשיך לקרוא אותו. כאן לא קורה שום דבר מהנ״ל.
Gilthans The Quiet אמר/ה:
[post]686567[/post] אהבתי גם את הפירוט והתיאור של הכפר והאווירה בתוכו. היה משהו אפל בתחושה של מה שקרה, עייפות בדרך שבה הדמות הראשית התייחסה לרוע שהיא ראתה, וזה מצא חן בעיניי.

מה שכן, בתור פרק ראשון של סיפור ארוך יותר, היה חסר לי 'קרס' גדול יותר שישאב אותי פנימה. איזשהוא פריט או נקודה שיעוררו את הסקרנות, ויגרמו לי לחשוב, 'אווו, מעניין מה קורה הלאה'. איזשהוא מסתורין, רמיזה על הקבוצה שאחראית על הטבח, או על האופי האמיתי של הדמות הראשית שמשאירה טעם של עוד.

אני אהבתי את הסיפור ואשמח לקרוא המשך, אבל כדאי לך לנסות לחשוב לבקש ממישהו להגהות ולתקן כל מיני שגיאות לסיפור. אם הסיפור ימשיך להיות כך, אולי לא ירצו לקרוא אותו, אפילו אם יתעניינו בקונספט ובסגנון כתיבה.

מה שכן, אני לא מבין את כולם. אמנם זה מפריע, אבל זה לא גורם לך לרצות להפסיק לקרוא ולהגיב תגובה כועסת.

הסיפור מעניין, הקונספט מעניין.
אני מסכים עם aviad ו gilthans בנוגע לפירוט.
אני באמת ממש ראיתי את התמונה של העיירה, ונורא אהבתי את הקור רוח הקצת מרושע של "המדריך".
בנוגע ל"מדריך", האם הוא מדריך את הנשמות בדרכם לגלגול הנשמות או הגהנום? האם הוא שליח השטן?
אני מציע להמשיך עם אווירת המסתורין שאופפת את הדמות.
 
אממ... אני כתבתי את התגובה שציטטת לפני שהסיפור נערך. אז הוא היה בהחלט ראוי לתגובה הזו. אחרי העריכה הוא טוב בהרבה.

נ.ב.: למה שלא תירשם לפונדק?... כיף פה, החבר׳ה נחמדים מאוד ואנחנו לא נושכים (רובנו בכל אופן...).
 
חזרה
Top