לא מצאתי כמה זמן זמן, השראה (לירידות...) ורצון, אבל הנה.
הספר... לא טוב. הסצנה בהתחלה דוחה, מבחילה, וממש, ממש לא תורמת לעלילה או מקדמת אותה-ברצינות, כוהנים מזוכיסטים כורתים לעצמם איברים ושותים דם?!...
ההמשך... סביר, בערך. אראגון, רוראן וסאפירה הביסו בקלות את הרא׳זאק ה״מרושעים״ (בתכלס הם סתם אוכלי אדם, לא רעים או משהו)-כמה מפתיע. תיאור היחסים בין רוראן לקטרינה טוב למדי, אם כי יותר מדי נשיקות. אולי פנטזיות של הסופר?... או אולי זה באמת ככה אצל זוגות צעירים? אין לי מושג ירוק.
הקטעים עם רוראן הנלחם... טובים למדי, למרות ש״מאוד מפתיע״ שתמיד הוארדן מנצחים.
הסצנות אצל הגמדים טובות, ודי אהבתי אותן. הסצנות באלסמרה משעממות למדי, ודי התחלתי להתגעגע לקוראן ולניצחונות המפתיעים שלו. חישול החרב היה נחמד, אבל משעמם למדי ופאסיבי.
ובנוגע לסצנת הסיום... ניצחון בפיינסטר (כמה מפתיע). הסצנה עם הצל הייתה צולעת מאוד על גבול הנכה. באמת, מזמנים צל, יצור אימים, הוא יריב מטיל אימה... והוא מת כעבור עמוד?! גרוע.
ובנוגע לעולם-שוב, כמה בעיות.
אין לי שום דבר נגד שחורים ואני יודע שכל סופר יכול ליצור איזה עולם שבא לו, אבל בעולם אירופי ימי ביניימי... נוודים שחורים? זה לא קשור לכלום, והייתי מעדיף משהו יותר ״דמוי ערבי״-זה לפחות לא מרגיש תלוש.
כל האלפים הם בני אותה התרבות, חיים ביער, טובי לב וקסומים? רדוד למדי, אפור ו״קלאסי״ במובן הרע של המילה. לפחות קצת מקוריות...
למה לכל הרוחות גלבטוריקס לא יוצא להילחם אם כל הסדרה מוזכר שהוא יכול לרמוס את האויבים שלו עם הבוהן? זה מרגיש כמו כלי עלילתי מאוד לא אמין ולא הגיוני. חוץ מזה, האימפריה לא מנצחת אפילו קרב אחד? עד כדי כך הם חלשלושים? אז איך הם שרדו 100 שנה?!....
היחס לנשים-אני לא שוביניסט ולא כלום, אבל אני מבין שיש הבדלים בין נשים וגברים. וזה מעצבן שפאוליני לא מבין את זה. אישה יוצאת לקרב?.... עם שריון קשקשים?.... לבשתי כזה פעם, זה לא הדבר הכי גמיש בעולם, והוא לא יכול להתקשת באיזור החזה. חוץ מזה, אישה שלובשת שריון ויוצאת לקרב, יוצר משמראה על עוצמה נשית מראה על טום-בוי שמבינה שבלי להפוך לגברית אין לה סיכוי בהנהגה...
חוץ מזה, הקטעים עם נסו אשה והשחורים מרגישים לי כמו נסיון להראות ״כמה נאורים אנחנו״... וזה מעצבן כשזה תלוש ומטומטם.
בקצרה-ספר צולע עם עולם לא אמין ותלוש.
הספר... לא טוב. הסצנה בהתחלה דוחה, מבחילה, וממש, ממש לא תורמת לעלילה או מקדמת אותה-ברצינות, כוהנים מזוכיסטים כורתים לעצמם איברים ושותים דם?!...
ההמשך... סביר, בערך. אראגון, רוראן וסאפירה הביסו בקלות את הרא׳זאק ה״מרושעים״ (בתכלס הם סתם אוכלי אדם, לא רעים או משהו)-כמה מפתיע. תיאור היחסים בין רוראן לקטרינה טוב למדי, אם כי יותר מדי נשיקות. אולי פנטזיות של הסופר?... או אולי זה באמת ככה אצל זוגות צעירים? אין לי מושג ירוק.
הקטעים עם רוראן הנלחם... טובים למדי, למרות ש״מאוד מפתיע״ שתמיד הוארדן מנצחים.
הסצנות אצל הגמדים טובות, ודי אהבתי אותן. הסצנות באלסמרה משעממות למדי, ודי התחלתי להתגעגע לקוראן ולניצחונות המפתיעים שלו. חישול החרב היה נחמד, אבל משעמם למדי ופאסיבי.
ובנוגע לסצנת הסיום... ניצחון בפיינסטר (כמה מפתיע). הסצנה עם הצל הייתה צולעת מאוד על גבול הנכה. באמת, מזמנים צל, יצור אימים, הוא יריב מטיל אימה... והוא מת כעבור עמוד?! גרוע.
ובנוגע לעולם-שוב, כמה בעיות.
אין לי שום דבר נגד שחורים ואני יודע שכל סופר יכול ליצור איזה עולם שבא לו, אבל בעולם אירופי ימי ביניימי... נוודים שחורים? זה לא קשור לכלום, והייתי מעדיף משהו יותר ״דמוי ערבי״-זה לפחות לא מרגיש תלוש.
כל האלפים הם בני אותה התרבות, חיים ביער, טובי לב וקסומים? רדוד למדי, אפור ו״קלאסי״ במובן הרע של המילה. לפחות קצת מקוריות...
למה לכל הרוחות גלבטוריקס לא יוצא להילחם אם כל הסדרה מוזכר שהוא יכול לרמוס את האויבים שלו עם הבוהן? זה מרגיש כמו כלי עלילתי מאוד לא אמין ולא הגיוני. חוץ מזה, האימפריה לא מנצחת אפילו קרב אחד? עד כדי כך הם חלשלושים? אז איך הם שרדו 100 שנה?!....
היחס לנשים-אני לא שוביניסט ולא כלום, אבל אני מבין שיש הבדלים בין נשים וגברים. וזה מעצבן שפאוליני לא מבין את זה. אישה יוצאת לקרב?.... עם שריון קשקשים?.... לבשתי כזה פעם, זה לא הדבר הכי גמיש בעולם, והוא לא יכול להתקשת באיזור החזה. חוץ מזה, אישה שלובשת שריון ויוצאת לקרב, יוצר משמראה על עוצמה נשית מראה על טום-בוי שמבינה שבלי להפוך לגברית אין לה סיכוי בהנהגה...
חוץ מזה, הקטעים עם נסו אשה והשחורים מרגישים לי כמו נסיון להראות ״כמה נאורים אנחנו״... וזה מעצבן כשזה תלוש ומטומטם.
בקצרה-ספר צולע עם עולם לא אמין ותלוש.