• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור (ס) הבחורים הטובים (גירסה ערוכה)

למקרה ומישהו רוצה לקרוא עוד מהרפתקאותיו של ג'ון האוואלוק:
https://www.pundak.co.il/forums/threads/37927/post-654496
א
השריר הפסיק לכאוב.

את הכתובת של הדוג'ו של סנסיי בארנס הוא קיבל מבריאן וייט, ראש הצוות שלו. איש הברזל הסתכל בביצועיו במהלך הקרבות והגיע להחלטה שאימוני הלחימה שלהם זכה במהלך שנות שירותו במשטרה דורשים רענון. לא היו לו השגות כאלו כלפי רון שהיו לו אותם כוחות על כמו לג'ון. לא... אותו הוא שלח כסמוי לניקס.

עד מהרה הבין ג'ון האוואלוק מה משך את עינו של בריאן ווייט בדוג'ו ההזוי הזה שעררב אנשים רגילים עם אנשים עם כוחות על. למרות היותו הסנסיי איש רגיל, הוא הביס אותו בשלוש מתוך שלוש קרבות שערך מולו פנים אל פנים – וכך גם תלמידיו המצטיינים – באופן שהכריח את ג'ון הנבוך להקשיב לשיעוריו.

"וכאן נפסיק את שידורינו להודעה מרעישה: משכן הממשל נכבש."

על המרקע שהוצב מעל הכניסה לאולם האימונים נראו כפילים מדויקים, עוטים שחור מכף רגל ועד ראש, כאילו היו נינג'ות מזוינים. הראו קטע בו אחד החיילים הצליח לבודד את אחד הנינג'ות ואז הנינגה פער את פיו ומפיו יצא עוד... נינג'ה.

"משתכפל מזוין."

המבט על פניו של הסנסיי בארנס נראה רדוף כאילו הכיר את התנועות האלו. כה רדוף עד שלא שמע את אחד מתלמידיו מקלל. ג'ון פנה אל הסנסיי וקד לו. "אני חייב לבדוק את הבריל, סנסיי."

בריל היה קיצור לברילאנטפון, סמארטפון תלת-ממדי. אלה שבוחרים את השמות לטכנולוגיות שלהם היו לפעמים מוזרים לא פחות מאלה שנלחם איתם.

"לך, לך, האוואלוק." החווה סנסיי בארנס "ואמור לבריאן שאני רוצה לדבר... עם התאומים."

לקח לג'ון רגע להבין למי הסנסיי התייחס בעודו רץ אל הלוקרים. התאומים, או בכינוים התקשורתי המוכר, תאומי הגורל, היו צמד אמפתים רבי עוצמה שניהלו את ארצות הברית מאחורי הצללים. מהיתקלויותיהם לאורך השנים עם שלוחי שליטי העל – בעלי כוחות על כמוהם שהגיעו למסקנה שהם יהיו שליטים טובים יותר מחסרי כוחות העל – הוא ידע שהם ראו בממשלת ארצות הברית שלהם סוג של ממשלת צעצוע עבור שליטי העל שלהם – תאומי הגורל. בכל מקרה, ג'ון שירת את ארצו. אם היה עורק, הוא משרת אדם ששם את עצמו לפני ארצו.

בעודו רץ, הוא ראה שגם מי שקילל מקודם רץ, ולמעשה, כבר פתח את הדלת של הלוקר שלו.

"מאט רדבורג." אמר האצן "אתה לא היחיד שמישהו חשב שביצועיו לוקים... בחסר. הלוואי עליי קוארדינציית-על כמו שיש לך עם השרירים שלך, 'דוני." ושלף את הבריל במהירות על שלה יכול רק אדם עם שרירי-על. וברגע הבא, ג'ון הבין למה מאט התכוון כשהבריל עף לו מהיד מרוב ששלף אותו בכזו מהירות. הוא גם תפס אותו באותה מהירות כמה פעמים עד שהצליח להחזיק בו בידו. ג'ון בינתיים הספיק לפתוח את הלוקר שלו ולראות את הבריל רוטט.

"... דיין. 'ראה. נאדה." דיבר מאט במהירות שלא הייתה מביישת מתבגרת. והחזיר את הבריל במכה אחת ללוקר. ג'ון פתח את הבריל וראה את ההתראה. עם הוראות הגעה. בכל זאת, נאמן להבטחתו לסנסיי, הוא התקשר לבריאן. "אמור לו שאני לא הקלטתי את השיעורים שלו." השיב לו בריאן בחדות שלא הייתה אופיינית לדרך דיבורו העצלה "רגע, מאט לידך? אני יכול לדבר איתו... רגע?"
למרות שזה לא היה מפתיע, ג'ון מסר למאט את הבריל בעודו מבין שבריאן ידע בדיוק מי משתתף בשיעורים של הסנסיי. כמה שניות לאחר מכן מאט מסר לו בחזרה את הבריל ואמר: "בסדר, הצוות שלי נלכד על ילדי הקיץ שיש להם, במקרה, מנטרל כוחות במתקן שלהם. תגיד תודה שהצוות שלך חיכה לך, 'דוני."

"ג'ון," הציג ג'ון את עצמו "אז עם מי דיברת בבריל קודם?"
"אם אספר לך מי זה, אצטרך להרוג אותך. וזו התחלה גרועה למערכת יחסים." ענה מאט, מושיט לו את ידו. ג'ון הביט בפניו המעוותים בעודו לוחץ את כף ידו. "סתם. אני לא חבר הצוות היחיד שהוציאו לשנת שבתון." הסביר מאט רדבורג "היא תצטרף אלינו אצל בריאן."

ג'ון החליט להשאיר לעתיד לבוא את ההחלטה האם זו באמת, כדברי הליצן, התחלה גרועה למערכת היחסים הזו. בינתיים הוא ראה שנשלחים צוותים לשם. ואז הוא נכנס לרשימת אנשי הקשר שלו בבריל. הוא היה חייב להודיע לאשתו שלא יחזור היום הביתה. לצדו מאט כבר דיבר עם מישהי על כך שהוא בעבודה.
ב
עד שמכונית הרחף הספיקה לחנות באחוזת פין, מאט הספיק להראות לו אלבום של כל המשפחה שלו, החברים שלו מהעבר, ההווה ו... בנקודה הזו ג'ון הרים גבה... העתיד. הם גם עצרו בכמה מזנונים בדרך וארזו טונות של אוכל. ג'ון גילה שיש למאט טעם מצוין במוסיקה. הוא נהנה מאותה מוסיקה כמוהו. "סופר מטבוליזם." הסביר לו מאט כשהנחיתו עוד טונה של אוכל בתא המטען
"שרירי העל האלה שורפים הכל חבל ת'זמן."

בריאן וייט חיכה להם בחניון, שעון על האופניים שלו. ג'ון כיבה את המוסיקה...

"'תה זכית בפרס איש הברזל לשנת 1996, נכון?" שאל מאט, מדבר במהירות, "האולימפיאדה האחרונה."

"אמאנדה תמיד דיברה בשבחך, מאט." אמר בריאן בחיוך עצוב. לפי שפת הגוף שלו, ג'ון הבין שאמאנדה שעליה בריאן מדבר הייתה ראשת הצוות שלו. מאט אמר, נושך את שפתיו, "אחרי רמת קמברלנד, מי סומך על האינטואיציות של ג'ניפר?"

"סבסטיאן קרדשאו הוא עדיין אזרח ארצות הברית." אמר בריאן וייט בקרירות "עכשיו ילדי הקיץ מחזיקים אצלם שני דברים שחשובים לממשלת ארצות הברית: סבסטיאן קרדשאו והמנטרל."

"האם מעוז ילדי הקיץ לא בקליפורניה האמריקנית?" שאל ג'ון, קולו מצליח רק בקושי לחפות על התרגשותו העצומה, "במקסיקו, בריאן?"

"זו הדרך היחידה שפתוחה עבורנו. אנחנו איתם במצב מלחמה מאז המלחמה הבוליבנזית האחרונה." אמר בריאן בקור רוח, מתייחס למלחמה האחרונה בסדרת מלחמות בהם חיילים עם כוחות על משני הצדדים הותירו מאחוריהם אדמה חרוכה חצי מהיבשת "אנחנו חייבים לקחת מהם."

"אתם נואשים אם הוצאתם אותי ואת ונסה משנת השבתון שלנו." אמר מאט בהבנה "איך מגיעים? אמאנדה הייתה תמיד נושאת אותנו בכח רצונה אל יעדנו. המכונית של ג'ון לא תגיע עד קליפורניה."

"תמיד כיבדתי את אמאנדה על שבחרה לשרת את ארצה." אמר בריאן "אנחנו ננוע בשלוש קבוצות. אני אאיץ את שניכם ראשונים כדי שתלכדו אופנוע רחף או, עדיף, רחפת – "

"האם זה לא יסבך אותנו עם צבא מקסיקו?" שאל ג'ון.

"אחר כך אני אשלח את הבנות. ג'נבה תסווה אותכם כחיילים ואז – "המשיך בריאן להסביר את התוכנית שלו כשמאט אמר: "אם הייתם יודעים מה היא עשתה ברמת קמברלנד, אתם לא הייתם –"

"ואז אגיע עם האופניים לאסוף את המנטרל ואת הצוות של אמאנדה." סיים בריאן להסביר את הכל "שאלות?"

ג'ון קלט שבריאן לא עומד לענות לשאלות ששניהם שאלו מקודם. הוא בחר לנסות ולשאול: "לגבי הנינג'ה המשתכפל ממשכן הממשל, מה, לכל הרוחות, הוא אמור להיות?"

"הדבר היחיד שאני יכול לומר לך בוודאות, ג'ון, שהוא לא נינג'ה משתכפל." אמר בריאן "מדובר בעוד אחד מהניסויים הכושלים של תאגיד ניקס למצוא לנו תחליף. אם זו השאלה היחידה שיש לכם, יקיריי, אחזו בידיי ואני אקיש בנעליי שלוש פעמים ואשלח אותכם לקליפורניה."

מאט כבר היה עם התרמיל כשג'ון הסתכל עליו בפעם הבאה. ואז שניהם נתנו לבריאן וייט לשלוח אותם למחוז החוות בקליפורניה האמריקנית שבמקסיקו.
ג
לא הייתה זו הפעם הראשונה שבריאן האיץ אותו ליעדו. ג'ון לא יכל לשים את האצבע על ההבדל בין להיבעט במהירות הקול על פני להיות בנגרר הרתום לאופניו של בריאן המדוושים במהירות הקול. מאט, לעומת זאת, הקיא על פני הדרך הכפרית שהם האטו לתוכה. הוא הופתע שמחוז החוות של ילדי הקיץ נראה כמו בתוכניות המתקתקות שהם מעלים לרשת: מכונות חקלאיות עובדות במרץ תחת השגחתם של איכרים גברתניים; רחפות של צבא מקסיקו ואופנועי רחף משייטים על פני הדרכים הכפריות היפהפיות... והמכון ששלט על הנוף אפילו ממקום עומדם. הייתה בטח תקנה שאסרה על הנתינים לבנות את בתי החווה שלהם אפילו בגובה שיתקרב למכון של ילדי הקיץ. הוא חשב כיצד יכל מישהו עם כוחות על של צמיחה יכול לעזור פה ואז נזכר בסלידתם של ילדי הקיץ מזקנים שכמותו – "החורף שבא לכלות את האנושות" כפי שהכריזו בתוכניותיהם המתקתקות.

"הדרך פנויה, 'דוני?" שאל מאט, מצליח להתאושש מהפעם הראשונה שלו בבריאן וייט אקספרס. הלילה כבר ירד בחלק זה של העולם ועל כן ראיית הלילה של ג'ון הייתה עדיפה על פני הראייה הסופר-מהירה של מישהו כמו מאט. השאלה הדפוקה מצאה בסוף את דרכה לפיו וג'ון שאל: "מאט, מה קרה ברמת קמברלנד? אני יודע שלג'נבה היו יחסי ידידות-אויבות עם יד ימינו של שליט העל שם. הוא חטף אותה פעם כדי לתבוע סיבוב חוזר."

מאט הביט לאורו של פנס הרחוב הקרוב ואמר: "אנחנו היינו הצוות שלה בסיבוב הראשון ביניהם. הוא היה יותר חזק ממנה – עריכת מציאות וכל זה – וזה הוציא אותה מדעתה. במקום לעבוד ביחד איתנו ולמנוע ממנו להטיל את אימתו על ארצות הברית, היא התחילה לשחק איתו משחקים מפחידים, ג'ון."

חיילים מקסיקנים עברו ברחפת מעל אחד הכבישים, רוביהם מונפים מעל השדות החשוכים. אלה לא היו רובי לייזר. עתה הבין ג'ון שהם צריכים להיות... זהירים. הקליעים שלהם היו מלאים במנטרל שייצרו ילדי הקיץ. מישהו היה צריך לצפות שילדי הקיץ יעשו משהו כזה הגיוני ומתבקש על הדעת. הוא חשב. ואז הבין שהם עדיין צריכים לחלץ את הצוות של מאט מהמכון.

"החיילים חמושים." אמר ג'ון "והקליעים מלאים במנטרל, מאט."

"אחד הלקחים שלי מכל הסיפור ההוא שאסור לך להגדיר את עצמך לפי כח העל שהאל נתן לך, ג'ון." אמר מאט דברים שנשמעו לג'ון כשטויות גמורות. בלי ראיית הלילה שלו, לחיילים יהיה את כל היתרון על שניהם. זה לא היה הזמן לקשקושים מסוג זה.
ואז האיר פנס מעל שניהם, עומדים מול אחת המשוכות. האור היה מסנוור לג'ון.

"אתה ריץ-רץ?" שאל אחד מהחיילים במבטא כבד את ג'ון, מכוון לשניהם רובה.

"כן." ענה ג'ון, מעווה את פניו בעצבנות, "איך בדיוק זיהית אותי? חשבתי ש... –"

"היי, חורחה. זה ריץ-רץ!" קרא החייל בהתלהבות, חושף את שריריו המשורגים, "היחיד מבין הצוות שלו שממש נלחם!"
"חום-חום נלחם יותר יפה, חואן." העיר חורחה בהתנשאות, מתייחס לחבר הצוות שלו רון, שבטח נהנה עכשיו מעבודתו כסמוי בתאגיד ניקס בצד השני של היבשת, "לא שהבנתי מה ההבדל בין כוחות העל של שניהם. בכל מקרה, הפקודות ברורות."

"אבל זה ריץ-רץ!" קרא חואן בהתלהבות ילדותית וג'ון חשב שאין לו מעריצים. ראייתו התחילה להתרגל לאור הפנס הקרוב. הוא התחיל לראות את האופנוע. אופנוע-הרחף שלהם.

"הם באו לחלץ את הגנבים ההם." אמר חורחה בחוסר התלהבות.

"מגניב. תמיד רציתי להיות באחד הסרטונים שלהם." קרא חואן באופן שגרם לחברו להרים גבה מעונה ולהתחיל לסחוט את ההדק לעברם... ולגלות שהרובים נמצאים אצל מאט. ג'ון הרגיש בראייתו הנחלשת – כפי שקלט זה עתה – שהרחפות נמצאות בדרכם אליהם. בדרך לא דרך, הם הזעיקו אותם.

"מאט," התחיל לומר ג'ון ונקטע על ידי החייל השני שאמר: "זה לא משנה, גרינגו. המנטרל עובד עליכם כבר עכשיו. עד שהחיילים יבואו, אתם תהיו –" ומאט העיף אותו באגרוף ממושבו. הוא גנח, מותח את שריריו העוצמתיים, "החלאה צודק."

"בבקשה," ביקש ג'ון לחואן "אם תיתן לנו את האופנוע – "

חואן הצר את עיניו הכהות וירד מתושבת האופנוע שלו. מאט הביט על האופנוע במבט שהיה בו מהפזילה ואמר: "הידיים שלי לא הכי יציבות כפי שראית, ג'ון. כדאי שאתה תטוס באופנוע הרחף."

הם שמעו את מחיאות הכפיים של חואן כשג'ון השתחל לתוך מושב הטייס. חורחה, שהתאושש במהירות מהאגרוף של מאט, תפס בצווארון שיריון הגוף של שותפו לסיור ולחש: "תגיד תודה, חואן, שאני מחבב אותך. עכשיו בוא נתנהג כמו החיילים שאנחנו ונלך להזהיר את המכון."

ותוך שניות ספורות, אופנוע הרחף עף הרחק מהם.
ד

"יא חתיכת אידיוטים."

ממבט אחד באופנוע הרחף שלהם, ג'נבה המריאה ממצב רגוע לרתיחה גמורה. ג'ון בינתיים הסתכל באישה הגבוהה ולבנת השיער שעמדה מאחורי קרלי המומיה ההיספנית החיוורת שלהם וג'נבה הכסף הישן. עיניה אפורות וצוננות. כשהעיף מבט לעבר מאט, הוא ראה שהוא מתעב את ג'נבה עוד יותר ממנו. לאחר ששמע ממנו את תמצית הסיפור של מה שקרה ברמת קמברלנד, ג'ון... הבין.
"אתם תרדו מהאופנוע ותתנו לי ולונסה לעלות. ואז אסווה אותנו."

הם קברו את הרובים זמן קצר לאחר שג'ון התקשר לבריאן לאשר שהם השיגו אופנוע רחף. הם היו צריכים יותר מהמנטרל שהיו בקליעי הרובים. הבעיה הייתה שמאגרי המכלים היו במכון עצמו. ולצורך זה, הם היו צריכים... להתחזות לחיילים ואסירים.

"לא." אמר מאט בתקיפות "רוב החיילים שראינו הם, ובכן, חיילים."

"אני רואה שנותרת אותו אפס חשוך שהיית, מאט." סיננה ג'נבה "הולוגרפית. הם יראו גברים אם זה נחוץ לתוכנית."

ההצהרה הזו הפתיעה ולא הפתיעה את ג'ון. אם ג'נבה קראה לו 'שרירים' באוזני אחיה התאום, בטח היא צברה דעות דומות כאלו כלפי גברים אחרים.

"קמברלנד." אמר מאט, מוחץ את כפות ידיו העצומות "רמת קמברלנד."

"למישהי ממכן יש נסיון עם אופנוע רחף בכלל?" ג'ון שאל את הבנות.

"לי יש." אמרה קרלי, מוסיפה בנימה רכה, " – אך אני אקפיא אותו בטעות."

קרלי הייתה עטופה ככה משום שבכל צעד שלה הטמפרטורה מסביבה ירדה בעשר מעלות. ונסה אמרה, קולה נעים וצונן כאחד, מהדקת את מה שג'ון זיהה כחליפת בגדים שמרנית מאד, "גם אני לא בוטחת בבקרת הטמפרטורה שלי. ובמיוחד כשאני מתרגשת."

"באמת אין לכן בעיה ששני גברים יובילו אותכן כמו בהמות בשוק?" שאלה היא.

"אני ממילא צריכה להיות פנויה כדי לשלוט במצלמת הרחף שלי." אמרה קרלי, מטה בליטה גדולה בתוך התכריכים שלה, וונסה הוסיפה: "רמת קמברלנד, ג'ניפר. אם אמאנדה לא הייתה מהממת אותך, גם אניו וגם מאט לא היינו כאן."

"אז סיכמנו שאני וג'ון נוסווה כחיילים ואתן תהיו הסופר-אסירות שלנו." הסכים מאט עם חברת הצוות שלו. אם זה היה תלוי בו, ג'נבה לא הייתה באה איתם. הוא לא בחר בה.

ג'ון היה מציע שהם יאכלו לפני הפשיטה. הוא הרגיש שזה יכול לחכות מעט. למרות שלא נראה שינוי במגמת הסיורים, אויביהם ידעו שהם בדרך. הוא קיווה שההולוגרמה תעבוד על אויביהם. לא שהוא הטיל ספק בכישוריה של ג'נבה, אחרי הרובים עם קליעי המנטרל, הוא כיבד את ילדי הקיץ יותר.

ואז ג'ון הרגיש את עצמו צעיר בהרבה ובשריון גוף מלא. הוא הפעיל את האופנוע. ג'ון הבריש את שיערו השחור – בנעוריו היה לו שיער זהוב, לעזאזל – והסתכל לאחור לעבר מאט שהזכיר לו יותר את חואן במסת שריריו. למעשה, הוא קלט מדמותו המשתקפת בראי אופנוע הרחף שהוא נראה כמו... חורחה. אחרי המבצע ואם יהיה לו מספיק אומץ, הוא ישאל ג'נבה שאלה קטנה.

והאופנוע רעם לאורך כל הדרך חזרה למכון הגבוה. ונשימתו נעתקה כשהגיעו. מישהו עם חוש הומור אפל קשר אישה לצלב פלסטיק עם נורות אדומות מהבהבות שריחף מול הכניסה למכון. מהמבט המעונה על פניו של מאט, ג'ון הבין שהיא הייתה אחת מהצוות.

"אמאנדה קיז," לחש מאט, קולו רועד מבחילה קלה, "ראש הצוות שלנו. טלקינטית."

גופה רעד בעוויתות כשהם התקרבו. הייתה זו תוצאת לוואי של המנטרל. "ברוכים הבאים לארץ הקיץ הנצחי," נשמע קול נשי מתקתק ועוין "זקנים. לידיעתכם, ההולוגרמה שלכם מטילה שדה כח שאנחנו יכולים לסרוק ממרחק. אפשר להוריד את המסכות, קשישים."

מאחוריו ג'נבה קיללה את ילדי הקיץ. לג'נבה הייתה היכולת לקרוא שדות כח.. כמו שלו הייתה את יכולת ראיית הלילה בנוסף לקוארדינציית העל שלו. שלא מרבה ההפתעה, המפגש הלילי עם שני החיילים הותיר עקבות שהיא יכלה... לקרוא. ג'ון עדיין לא הבין בדיוק איך היא עשתה את זה.

"יכולתם פשוט לקנות." הוסיף הקול המלוקק "אנחנו מציעים את המנטרל למכירה. כנראה שכאשר יש לך כח על, אתה לא מרגיש צורך לשלם על דברים. אתה לוקח אותם."

והחיילים בכניסה הרימו את הרובים שלהם לעברם. הם חיכו לפקודה לירות.

"אתם קניתם את סבסטיאן קרדשאו וחטפתם את הצוות שלנו." התיז מאט "ממשלת ארצות הברית לא מתמקחת עם טרוריסטים."

"אה יופי, החלקים מתחילים להסתדר בפאזל. אתה מאט ראדבורג, בטח." אמרה האישה שדיברה אליהם ממערכת הכריזה "כפי שציינת בעצמך, מאט, שילמנו עבור קרדשאו והצוות שלך ניסה לקחת אותו מחזקתנו באותה היהירות שאתם רוצים לקחת את המנטרל מבלי לשלם גרוש, סבא'לה."

ואז ג'ון נזכר שהם לא צריכים לירות עליהם כדי שהמנטרל יעבוד. הם חיכו ש... הכוחות שלהם ייחלשו דיים. ואז ההולוגרמה נעלמה בפרץ מכאיב של אור חזק. כשהוא פקח את עיניו, הוא ראה שהחיילים שוכבים על המדרגות, מתים. "חדרתי לרשת המידע של המכון." הסבירה ג'נבה "הרובוטים מביאים אותם, כולם. נעלתי את האזרחים במשרדים."

ג'ון קפץ מתושבת האופנוע. הוא עבר על פני החיילים המתים וזיהה שם פנים. היה זה חואן. הוא הרגיש עצב שאותו הרגיש פעמים מעטות בלבד כשהם הרגו את אויביהם. הוא זכה לכל כך מעט הערכה בחיים על מעשיו. ואז הוא הבחין במצלמת הרחף של קרלי מרחפת עליהם וזז לפני שמישהו יבין שהוא מזהה... אותו.

והגיע בדיוק בזמן לתפוס את אמנדה כשהחליקה מעל הצלב. ואז הוא קלט שהוא טעה. זה לא היה צלב. זה היה איקס כמו האיקס באקס-מן. המטורף שמיסמר אותה לאיקס חשב שהוא מפגין את חוכמתו הטמירה. אותו האיקס התרסק זמן קצר לאחר מכן על המדרגות, לוקח איתו גופות של חיילים איתו.

"נהדר," אמרה קרלי, מכוונת את מצלמת הרחף, "רגע מרגש לריץ-רץ, לא?"

"לא נראה לי." אמר בריאן שהגיח מהצללים עם אופניו.

"רגע," אמרה ג'נבה, פונה למנהיג היחידה שלהם, "כמה זמן היית שם?"

"מספיק זמן כדי לשמוע את הבוט." אמר בריאן, פניו מתקדרות קלות.

"בוט מרושע ביותר." נהם מאט.

"ליגיון בוליבר יצר אותם." אמר בריאן, מעווה את פניו בשנאה כשהזכיר את השם, "הם חושבים שהם כמו הפציפיסטים שצצו כפטריות רעל אחרי מלחמת העולם הראשונה. הילדים הללו יבינו את טעותם רק כשיהיה מאוחר מדי, מאט."

"לא כולנו מרושעים כמו ליגיון בוליבר." אמרה ונסה "כמה מאיתנו גם גיבורים."

"תחייכי למצלמה." אמרה קרלי, מאותת למצלמת הרחף שלה. ונסה שלחה פרץ של כפור לעבר מצלמת הרחף שכמעט הושמדה אלמלא יכולתה לנוס ממקומה. כוחותיהם לא היו בצק תופח כפי שהבריות תיארו לעצמם, נהג לומר הסנסיי בארנס, כי אם קופסאות. הם יכולים ללמוד איך לעבוד בתוך הקופסה שלהם. ולוונסה הקופסה הייתה שכוחות הכפור, שבודדו אותה מהעולם, לא התפשטו אלא רק למרחק מטר ממנה. הסומק הקל על פניה הייתה החזית של הסערה. כמעט כמו איך שהוא הרגיש ליד מאט...

"זה לא היה משפט חלול של מנהיגנו." אמרה ונסה, ושמץ של כעס ניכר בקולה, "אנחנו גיבורים."

"מישהי צריכה לחזור לסדנה בשליטה בכעסים." ענה בריאן "אנשים מצפים, ונסה, לכמה מילים מהגיבורים שלהם. ונו, ג'ון, שים את אמנדה בנגרר, לעזאזל."

וכשג'ון הניח את אמאנדה חסרת ההכרה בנגרר, הרובוטים הגיעו עם השאר...
ה
על המרקע בשירותים ג'ון ראה את החיילים מובילים את הנינג'ה האחרון. הוא... פרכס. כמה מהם אפילו מתו בשידור חי כשעוויתותיהם משמידות אותם. בריאן בא להשתין לידו ואמר: "ונסה סיימה לבשל את הפאי. ידעת שהיא זו שלימדה את ג'נבה את המתכון?"

"לא באת לדבר איתי על פאי, בריאן." נבח ג'ון "תגיע לעיקר."

"אני צריך שתתנצל עבורי אצל הסנסיי בארנס." הודה בריאן בסיבה האמיתית "ודבר איתו על האיש הצעיר שמת, ג'ון. אני יודע ממאט שהוא היה מעריץ שלך. אני חושב – "

"מה הסיפור מאחורי הנינג'ה המשתכפל?" שאל ג'ון והרים את תחתוניו.

בריאן הצר את עיניו השלוות ואמר: "יש דברים שעדיף לך לא לדעת, ג'ון."

"אני יכול לעמוד בזה, בריאן." אמר ג'ון, משחיל את החגורה שלו לתוך מכנסיו.

"אתה לא תראה את ממשלת ארצות הברית שוב באותה הצורה אחרי שתשמע את הסיפור, ג'ון. אני יודע שאני לא ראיתי אותה באותה הצורה." אמר בריאן, מקמץ בידו הקמוטה.

"האם אנחנו הטובים בסיפור הזה?" שאל ג'ון לפני שעזב להצטרף אל האחרים.

"לכן אני רוצה שתדבר עם הסנסיי בארנס, ג'ון." סינן בריאן "גם אם יש לו ספק, הוא יודע את התשובות שאתה מחפש."

והדלת נפתחה רגע לפני שג'ון חלף דרכה כרוח סערה. ג'נבה הניחה את הפאי על השולחן ושלפה את סכינה. לפתע ג'ון עמד במקום של אור לבן מבהיק וג'נבה עומדת לפניו. הוא ידע שזו אחת ההולוגרמות הכי חזקות של ג'נבה – ממח למח. הוא עומד עכשיו קפוא בכניסה.

"אני מודה שהרעיון לסנוור אותם למוות בא מההתנסות שלך עם הפנס, ג'ון." אמרה ג'נבה בחמימות, "אודה לך אם לא תזכיר את העניין ברמת קמברלנד, ג'ון. נתתי לרגשות שלי לשלוט בי. זה לא יקרה שוב."

והיא שחררה את ג'ון מלפיתת ההולוגרמה שלה.

ואז ג'ון התקדם לעבר הכיסא שלו כדי לקבל את פרוסת הפאי שלו.
 
הסיפור היה נחמד, ואני מרגיש שזאת לא פעם ראשונה שאני אומר את זה על סיפור שלך: העולם היה נרחב ומעניין, אבל הרבה יותר מדי גדוש בפרטים, במיוחד שרבים מהם היו לא רלוונטיים.
גם המוווון דמויות (צוותים של כוחות על, מדריכים, יריבים), וגם הרבה מונחים (פסיח, שליטי-על, ילדי קיץ וחורף). שים לה שבפסקה הראשונה נתקלים בארבעה שמות שונים ועוד כינוי (שבשלב הזה אי אפשר לדעת למי מהשמות הוא שייך אם בכלל).

אני חושב שאתה צריך לנסות להסביר בסיפורים שלך באופן מוגזם, ממש להאכיל את הקורא בכפית, כדי שתוכל למצוא את נקודת האיזון. אני באמת מתקשה לעקוב אחרי הפרטים, ולמרות שהעולם והסיפור יכולים להיות מעניינים אני הולך לאיבוד כמה וכמה פעמים במהלך הקריאה.
 
תודה על התגובה. שמתי לב עם השנים שיש בדרך כלל מתאם בין ההנאה שלי מכתיבת הסיפור לבין הביקורת השלילית שהסיפור מקבל אחר כך... עם זאת, אני נאלץ להסכים שג'ון לא עשה משהו יותר מדי מעניין בסיפור הזה פרט מלהתאבל על מות המעריץ הראשון שלו שהוא נתקל בו.

השאלה, בפשטות, מה להסביר ומה _לא_ להסביר. כל העניין עם הפסיח רק בא להסביר איך המנטרל עובד. אני סתם ראיתי את זה כממבו-ג'מבו שמתאים לאופי של הסיפור.
 
א) לא צריך להסביר איך המנטרל עובד. גם ג'ון לא חייב להבין איך זה עובד. זה יכולה להיות תעלומה
ב) באמת יש יותר מדי שמות, בטח שלסיפור קצר.
ג) גם מבחינת הסצנות, לא ברור המעבר. גם לא ברור מה בדיוק קורה בין זה שהם פוגשים את הסיור של החיילים לזה שהם פתאום על האופנוע מחופשים לחיילים.
ד) בסך הכל הסיפור/רקע מעניין, אבל אופן ההצגה שלו מסורבל. גם לא הצלחתי להבין את ההתחלה עם הנינג'ות בבניין הממשל ולסוף עם ילדי הקיץ.
ה) מה זה בריל? אם זה סוג של טלפון/מכשיר קשר, למה לא לקרוא לו מכשיר קשר/טלפון?
 
תודה על התגובה.

הגעתי להחלטה שאני צריך לערוך את הסיפור. אני אתייחס להערות שלך בעת השכתוב.

בריל זה קיצור לבריליאנטפון. זו בדיחה אישית שלי שאותם מוחות מבריקים שחשבו על סמארטפון, יחשבו על בריליאנטפון כשיגיעו לסמארטפון תלת-מימדי.
 
הלדין אמר/ה:
[post]685083[/post] בריל זה קיצור לבריליאנטפון. זו בדיחה אישית שלי שאותם מוחות מבריקים שחשבו על סמארטפון, יחשבו על בריליאנטפון כשיגיעו לסמארטפון תלת-מימדי.
*זהירות, חפירה*
זהו, שזה בדיוק מסוג הדברים שאתה לא צריך להשאיר כמו שזה כשאתה מפרסם סיפור פומבית. קודם כל זה מבלבל - כולם יודעים מה זה סמארטפון. אם זה אותו דבר בדיוק אבל עם הולוגרמה, למה לא לקרוא לזה מכשיר קשר וזהו? ואם בריל זה קיצור לבריליאנטפון, אז תכניס את זה בסיפור. כולל זה כשהוא משתמש בפעם הראשונה במכשיר, תתאר שזה תלת-מימד.
מצד אחד, אתה ממציא מחדש את השם של משהו קיים ומצד שני אתה לא מסביר את זה בכלל.
באופן עקרוני, אני נגד להמציא מחדש דברים, אבל אם כבר תסביר. זה כמו שאחליט שבעולם שלי קוראים לחללית דרייס, שזה קיצור לדרייבספייס, שזה על שם המנוע שעושה הינע בחלל וכך קוראים לחלליות בגלקסיה. ואז אכתוב סיפור שבו אתאר כיצד יוני נכנס לדרייס שלו בדרך לירח, מבלי להסביר כלום מה זה דרייס.
 
תחשוב על זה שהזכרון של הקורא שלך הוא משאב יקר. להביא מונח חדש כמו בריל דורש ממנו עוד יחידת זכרון, ואתה צריך לא רק לוודא שהוא מבין על מה מדובר, אלא אם שווה לצרוך עוד יחידה בשביל משהו שאין לו תרומה לעלילה.
 
חזרה
Top