• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בליידראנר 2049

פלאפי

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
בתוך עשור גדוש במד"ב ברמה גבוהה מאוד, גם מקורי (בין כוכבים והמפגש, לדוגמא) וגם חידושים והמשכים (מלחמת הכוכבים והנוסע השמיני, למשל), מוקרן עכשיו בקולנוע מה שנדמה לי הסיקוול הכי מצופה ובו זמנית מפלג שראינו עד כה - בליידראנר 2049. הסרט המקורי נחשב על ידי רבים כמעצב העיקרי של מדע בדיוני קולנועי איכותי שנוצר בעשורים שבאו אחריו, ועל אף שאפשר לבקר אותו ואת הגרסאות הרבות שלו לטובה או לרעה בצורה סובייקטיבית, אובייקטיבית זה אחד מסרטי המד"ב החשובים ביותר לז'אנר, אם לא החשוב ביותר. וכדי להעלות עוד יותר את הציפיות, הסרט הזה הובא למסך לא על ידי צוות אקראי להשכיר בשם אולפן כזה או אחר, אלא על ידי שמות ענקיים בעולם הקולנוע והמד"ב של היום - דניס ווילנב (המפגש, סיקאריו) מביים, רוג'ר דיקינס (סרטי האחים כוהן וסרטים נוספים של ווילנב) מצלם, והכותב המפטון פאצ'ר, שהיה שותף לכתיבת הסרט המקורי, שותף גם כאן בתסריט. רידלי סקוט, במאי הסרט המקורי מ-1982, נמצא כאן כמפיק ובוודאי גם הטמיע רעיונות שלו בסרט, בדרכים כאלו ואחרות. אני לא חושב שיכלו לרכז צוות יותר טוב להרים המשך לסרט כל כך משפיע ובסיסי בז'אנר.

אני ראיתי את הסרט השבוע, אבל את דעתי אני רוצה לשמור לדיון עם אחרים שגם ראו. מי שראה, מוזמנים לכתוב כאן את דעתכם על הסרט בתוך ספוילרים.
חוץ מזה, אשמח גם לקיים דיון באופן כללי על מצב המד"ב בקולנוע כיום, לקראת תום עשור גדוש להחריד בתחום.
 
הסרט היה טוב, רחוק ממושלם ו... ארוך. הוא לא מתאים לתקופתנו עם הקשב הקצר ועם חוסר הסובלנות לסצנות יפהפיות מבחינה וויזואלית אך מתות ומייגעות מכל בחינה אחרת. הוא גם היה מתאים יותר לפני שלושים שנה עם התובנות שלו על אינטלגנציה מלאכותית.

הרגשתי שכדי להעביר את המסר שלו "גם רפליקנטים אנושיים", הוא דרס עם משאית את העובדות כמו הפגיעות הכמעט בלתי הגיונית של הרפליקנטים במהלך הסרט יחסית לברואים שתוכננו לעמוד בסביבות שיהרגו בן אדם רגיל (זו הסיבה שהם נחוצים במושבות, הלא כן? הם עושים עבודה שבני אדם לא יכולים לעשות מבחינה פיסית.) והסרט מתרגש קצת יותר מדי מהעובדה שתאגיד טיירל הצליח לבנות מכונת פון
ניומן - זה לא עושה את הרפליקנטים אנושיים, זה עושה אותם יצורים חיים בערך כמו גבישים. בספר, ואני לא ראיתי את הסרט המקורי, העניין היה שהרפליקנטים חסרים את היכולת להזדהות שיש לבני אדם אמתיים. כך ציידי המכונות מוצאים אותם בספר. הקטע הכי צורם בהקשר הוא שמקליטים את רייצ'ל מתבדחת לגבי כל העניין הלסבי (זה דורש ממנה, בפירוש, להסתכל מבעד לעיניו של דקדארד ולהבין איך הוא יגיב להתנהגות כזו. ג'ו, כמובן, מתייחס לכך ש-'הוא ממש מוצא חן בעיניה.' וזו לא הנקודה של המבחן בכלל.)

והשיא הוא שאחרי כל הדיון באנושיות, מנהיגת מחתרת הרפליקנטים מדברת על הקרבה עצמית כתכונה האנושית הנאצלת ביותר אם כבר מדברים על היעדר מוחלט של סימפתיה (זה צורם אחרי שהסרט מדבר על האינדיבידואליזם של ג'ו בערך שלושת רבעי הסרט.) יצא לי פשוט לקרוא כתבה ב-'הארץ' על בוט שפקפק בהיגיון של תעמולת המפלגה הקומוניסטית בסין, וכמובן, תוכנת מחדש, וכעבור זמן קצר, חזר לתמוך במפלגה. יצא לי גם לקרוא על מדענים שפיתחו יישום שמעבד משוואות פיסיקאליות. התוצאה הייתה ברת אימות אבל הם לא בדיוק הבינו את שרשרת ההיסקים שדרכה הגיע היישום למסקנה. הדרך היחידה, לפחות לדעתי, שאינטלגנציה מלאכותית תהיה מובנת לנו הוא אם היא תשכון בגוף אנושי וגם זה לא... בטוח...

אהבתי את הפגישה עם משחזרת הזכרונות. הייתי רוצה לראות יותר מניאנדר וואלאס והשטיקים שלו. הוא היה דמות יותר מעניינת מג'ו. אהבתי את מערכת היחסים של ג'ו עם ג'וי למרות שלקח לי זמן להבין שמדובר בתוכנה שמיועדת להיות בת זוג ולא אינטלגנציה
מלאכותית של דירה שהתאהבה בו. גם אהבתי את הטוויסט הסופי לגבי החקירה שג'ו עוסק בה לגבי זהותו האמתית.
 
עדיין לא צפיתי בו - אני קודם מתכנן לצפות שוב המקורי היום או מחר בערב. יש לי את ה final cut, אבל זה יהיה ארוך.
אחרי זה נלך לקולנוע - למרות שהמקורי לא באמת הרשים אותי כל-כך בזמנו. אבל היי, טעם משתנה עם הזמן ולפעמים צפייה שנייה מוסיפה הרבה.
 
ראיתי ונהניתי.
סה"כ אהבתי את הסרט יותר מאת הראשון. הראשון היה נחמד, אבל ב2049 יותר התחברתי לדמויות, יותר התעניינתי בעלילה ובאופן כללי נהניתי יותר. אני גם מעריך את העובדה שהם ניסו לעשות משהו חדש בסרט, לתת לו אופי "בליידראנרי" אבל עדיין ייחודי. אחד החששות שלי היה שזה יהיה סתם שכפול חסר נשמה, ושמחתי שזה לא ככה.
באופן כללי אני חושב שהבמאי עשה עבודה מצוינת. הסרט מלא ברגעים מעולים (הסצנה עם יוצרת הזכרונות, סצנת הסקס עם ג'וי) וכל השחקנים עושים עבודה טובה, במיוחד דמויות המשנה. העלילה אחלה, למרות שהיא נחלשת לקראת הסוף ויש גם כמה רגעים די צפויים, כמו המוות של ג'וי או הפגישה עם דקארד. והפסקול כמעט זהה למקורי, אבל לפחות הוא יודע מתי להיות נוכח ומתי להיעלם.

מה שכן, הסרט יותר פשטני מהראשון. הראשון התעסק הרבה בחוויה הרפליקנטית וב"מה זה אומר להיות אדם", עם המונולוגים של רוי וקו העלילה של רייצ'ל. החדש סוג של מניח שהם בני אדם וממשיך משם (אחת הסצנות הראשונות של קיי היא עם ג'וי, להראות שגם רפליקנטים אוהבים). לשאר הסרט עלילה הרבה יותר חזקה, למרות שהאתגרים הם יותר פיזיים מאשר מוסריים, והשאלות הפילוסופיות די מינימליות.
לגבי מד"ב בכללי אני מודה שלא עקבתי אחריו יותר מדי, ולא באמת חשבתי על העשור האחרון כ"גדוש מד"ב". אילו סרטים מעניינים היו, חוץ מפנטזיות חלל כמו מלחמת הכוכבים או סטארטרק?
 
ת'ור אמר/ה:
[post]684380[/post] אילו סרטים מעניינים היו, חוץ מפנטזיות חלל כמו מלחמת הכוכבים או סטארטרק?
קודם כל לגבי סטאר טרק, באופן אישי אני לא שם אותם בקטגורית המד"ב המעניין, כמו שסרטי קומיקס לא אשים שם. כן אולי אפשר לשים את זה בקטגוריית מד"ב-אקשני-קליל להמונים שיכול לשמש כgateway לדברים רציניים יותר.

הנה כמה סרטי מד"ב יוצאים מן הכלל מהעשור האחרון (אני שם כאן רק כאלה שזכו לתפוצה רחבה והצלחה מסחרית כלשהי, יש עוד המון סרטי אינדי פחות מוכרים):
Interstellar
Arrival
Edge Of Tomorrow
סרטי Planet of the Apes החדשים
Ex Machina
Looper
Gravity
Inception
Snowpiercer
Her
The World's End (הזה של אדגר רייט)
Midnight Special
Mad Max: Fury Road
The Martian
Under the Skin
ואפשר גם להזכיר את סרטי סטאר וורס החדשים (אבל זה כבר פחות מד"ב אמיתי מהשאר)

מד"ב כאן הוא הגדרה יחסית רחבה, אבל בגדול שמתי פה סרטים שמשתמשים ברעיונות מד"ביים כדי גם לעורר מחשבה, ולא רק כתירוץ לאקשן ופיצוצים (כמו למשל סטאר טרק החדשים, או סרטי קומיקס למיניהם).
 
ראיתי אתמול בערב את בלייד ראנר המקורי. הוא אמנם משתבח בצפייה חוזרת, אבל לפעמים קצת חופרים עליו.
למשל חלום החד-קרן, הוא די סתמי בעיניי, אפילו שבנו עליו פרשנויות מכאן עד להודעה חדשה...
סרט טוב, אבל בוא נגיד שאני לא אראה את החדש בחרדה לקאנון הקיים, כמו למשל עבור מלחמת הכוכבים...
 
התנסחתי לא נכון, הכוונה הייתה למתוח קו בין סרטים מעניינים לפנטזיות חלל (המונח שלי לסרטי "מד"ב" כמו מלחמת הכוכבים או סטארטרק). כמובן שפנטזיות חלל הן אחלה בתור מה שהן, אבל הן לא באמת מד"ב והרבה פעמים גם לא באמת מעניינות.
 
לאחר צפייה (ספוילרים):
מבחינת סרט והחבילה שהוא מציע, סרט טוב ואפילו טוב מאוד. המשחק מצוין, אהבתי את הצילום, העלילה עובדת. והוא אמנם לא מרגיש כמו המשך ישיר של בלייד ראנר, הוא מספיק קרוב. מעין בן-דוד רחוק.
שני דברים שהפריעו לי בו:
- הוא ארוך מדי, יש שם קטעים שהיה אפשר לקצר מבלי שהיו פוגעים בעלילה.
- הסיפור שלו הוא לא מספיק "מיוחד". אהבתי את קיי ואת המסע שהוא עובר, אבל הסיפור מסביב הוא לא דיסטופיה. גם הסיום, הוא סיום טוב מחד אבל לא באמת מסיים מאידך.
- מבחינת עולם דיסטופי הוא לא מספיק כזה. אולי בגלל שהתפאורה והאיפור של שנות השמונים נראה יותר אוטנטי לז'אנר הזה, הוא נראה יותר מודרני. אולי גם בגלל שהוא יותר מדי נשען על נופים מרוחקים, בעוד הסרט המקורי היה יותר מקומי.

בסה"כ, 8 מתוך 10. סרט טוב מאוד, אולי יותר טוב מהמקורי אבל חסר את ה"מיוחד" של המקורי.
 
לפני שראיתי את הסרט, צפיתי בבלייד ראנר FINAL CUT כדי להתרענן בחומר.
סרט ההמשך מצוין - הוא עובד טוב בתור המשך לסרט המקורי גם מבחינה עלילתית וגם מבחינה תמתית.
התמה המרכזית בבלייד ראנר, גם בספר ובמיוחד בסרט, הוא ענין האמפתיה. זהו הציר שעליו נסוב הסרט המקורי
(הסיבה שרוי לא הורג את דקארד היא מאחר שהוא באופן אירוני מחפש שיזדהו איתו).
גם סרט ההמשך בוחן את סוגית האמפתיה ואנושיות הרפליקנטים מזוויות אחרות ועושה זאת בצורה טובה מאוד. מנהיגת הרפליקנטים כמובן טועה, יכולת ההתרבות (כביכול) שלהם לא הופכת אותם לאנושיים, אלא האמפתיה.
מבחינה עיצובית הם עשו עבודה טובה, הסרט משכנע בתור סרט סייברפאנק עדכני. זה הישג מוערך בהתחשב בעובדה שקונבנציות הסוגה עוצבו בשנות השמונים (לא מעט בהשפעת הסרט המקורי).

הלדין: הקטע שצרם לך עם רייצ'ל מופיע גם בספר המקורי.
ואפרופו הספר, קראו אותו, הוא יותר טוב מהסרט (אתמול קראתי אותו שוב).
 
את הספר למען האמת לא קראתי את היום, הוא בכלל נמכר עדיין או רק בספרייה/דוכן יד 2.

נ.ב. לדעתי זה כמעט בלתי אפשרי לשחזר את הסגנון הויזואלי של שנות השמונים. לא באמת ראיתי סרט שהצליח ממש. 2049 דומה, אבל כמו שכתבתי קודם הוא הרגיש לי פחות דיסטופי.
 
חזרה
Top