סיימתי לקרוא היום את הבן הבכור. לקח לי מלא זמן-אולי בגלל לוח הזמנים וזמן פנוי שהעדפתי להקדיש לפורום ולמשחקי טקטיקה במחשב על פני הספר הזה...
ובכן-לספר יש 3 קווי עלילה, אז אני אביע את דעתי על שלושתם ואז גם כמה דברים כלליים יותר.
קוו העלילה המשני ביותר הוא קוו העלילה של נסואדה. הקוו קצר, ולמען האמת-גם אם היה נחמד בכמה מקומות, היו בו גם דברים מיותרים למדי, כמו הדרך של הוארדן לפרנס את עצמם ולמוטט את מקצוע האריגה בסורדה. החלקים עם אלווה היו כנראה החלקים הכי נחוצים בקוו, אם לא היחידים שהועילו לעלילה.
קוו העלילה של רוראן הוא כנראה האהוב עלי. הרגשות של רוראן כלפי קטרינה, השלהוב שלו את הכפריים, הקרבות נגד החיילים ועוד, כולם מעולים, בלי הרבה פרטים מיותרים, ובכלל, כנראה מראים את שיא כישרון הכתיבה של פאוליני. אהבתי.
ואחרון לא-כל-כך-חביב, אראגון. קוו העלילה שלו ארוך, עמוס ומשעמם למדי. כל הבכיינות הבלתי פוסקת שלו על כאבי הגב שלו (לא באתי לקרוא על נכה עם אופי של זקנה פולניה היפוכונדרית); הפסקאות השלמות שמתרחשות בטרנאג, שכמות הג'יבריש שמופיעה בהן פשוט מעיקה וגם לא קורה שם משהו מעניין מדי; המסע ה... גם אם נחמד בכמה מקומות, לא ''קורה בו משהו'', לדו-ולדנוארדן; התיאור המיותר של המדיטציות של אראגון; ויכוח פילוסופי מעצבן עם אורומיס שאתייחס אליו אחר כך; התיאור הלא נחוץ והמשעמם של דרך הכנת הקשת הגמדית מקרן אורגל, והתיאור המטריד בעליל של אורומיס העירום; ולבסוף, הקרב על נהר ג'ייט, ה''מלהיב'', ''מרגש'', וכמובן, הניצחון ה''מאוד מפתיע''.
למרות זאת, גם פה יש דברים טובים, כמו התיאור המרגש, מעניין ומציאותי (פה אני לא סרקסטי) של ה... רגשות של אראגון כלפי אריה, הקרבות המעניינים למדי שלו נגד ואניר, האגייטי בלודהרן היה נחמד, חשיפת המידע המעניין על ברום הייתה נחמדה, והברית עם נאר גארז'ווג וכן הקרב של אראגון ומרטאג ה... בוגד?, שנתן נקודת מבט מעניינת על הקיסרות, היו נקודות שיא בעיניי. אבל לא היה פה מספיק טוב.
עכשיו, בכלליות: הספר (והסדרה, לפחות עד עכשיו) מפוצץ בג'יבריש ובמידע מיותר שכביכול מעשיר את העולם, אך למעשה מעיק ומשעמם.
אני יודע שהטובים בסוף ינצחו, אבל בכל זאת האימפריה היא אימפריה, והיא אמורה לנצח את ה''טובים'' בקרב רציני אחד לפחות-דוגמה טובה לזה היא דווקא הסדרה ''אווטאר'', שם ה''טובים'' נוחלים תבוסה משפילה ביום השמש השחורה.
בסוף הספר יש מעין ''סקירה היסטורית של שמות המקומות באלאגייזיה'', ולדעתי היא מיותרת ומראה על מחשבה רבה מדי על פרטים שוליים מדי.
ככל שאני מתעמק בדבר יותר, אני מבין עד כמה ''הירושה'' מועתקת מטולקין וממלחמת הכוכבים, ראו מה שמשתמש אחד אמר בפורום לפני שנים רבות:
ובכן-לספר יש 3 קווי עלילה, אז אני אביע את דעתי על שלושתם ואז גם כמה דברים כלליים יותר.
קוו העלילה המשני ביותר הוא קוו העלילה של נסואדה. הקוו קצר, ולמען האמת-גם אם היה נחמד בכמה מקומות, היו בו גם דברים מיותרים למדי, כמו הדרך של הוארדן לפרנס את עצמם ולמוטט את מקצוע האריגה בסורדה. החלקים עם אלווה היו כנראה החלקים הכי נחוצים בקוו, אם לא היחידים שהועילו לעלילה.
קוו העלילה של רוראן הוא כנראה האהוב עלי. הרגשות של רוראן כלפי קטרינה, השלהוב שלו את הכפריים, הקרבות נגד החיילים ועוד, כולם מעולים, בלי הרבה פרטים מיותרים, ובכלל, כנראה מראים את שיא כישרון הכתיבה של פאוליני. אהבתי.
ואחרון לא-כל-כך-חביב, אראגון. קוו העלילה שלו ארוך, עמוס ומשעמם למדי. כל הבכיינות הבלתי פוסקת שלו על כאבי הגב שלו (לא באתי לקרוא על נכה עם אופי של זקנה פולניה היפוכונדרית); הפסקאות השלמות שמתרחשות בטרנאג, שכמות הג'יבריש שמופיעה בהן פשוט מעיקה וגם לא קורה שם משהו מעניין מדי; המסע ה... גם אם נחמד בכמה מקומות, לא ''קורה בו משהו'', לדו-ולדנוארדן; התיאור המיותר של המדיטציות של אראגון; ויכוח פילוסופי מעצבן עם אורומיס שאתייחס אליו אחר כך; התיאור הלא נחוץ והמשעמם של דרך הכנת הקשת הגמדית מקרן אורגל, והתיאור המטריד בעליל של אורומיס העירום; ולבסוף, הקרב על נהר ג'ייט, ה''מלהיב'', ''מרגש'', וכמובן, הניצחון ה''מאוד מפתיע''.
למרות זאת, גם פה יש דברים טובים, כמו התיאור המרגש, מעניין ומציאותי (פה אני לא סרקסטי) של ה... רגשות של אראגון כלפי אריה, הקרבות המעניינים למדי שלו נגד ואניר, האגייטי בלודהרן היה נחמד, חשיפת המידע המעניין על ברום הייתה נחמדה, והברית עם נאר גארז'ווג וכן הקרב של אראגון ומרטאג ה... בוגד?, שנתן נקודת מבט מעניינת על הקיסרות, היו נקודות שיא בעיניי. אבל לא היה פה מספיק טוב.
עכשיו, בכלליות: הספר (והסדרה, לפחות עד עכשיו) מפוצץ בג'יבריש ובמידע מיותר שכביכול מעשיר את העולם, אך למעשה מעיק ומשעמם.
אני יודע שהטובים בסוף ינצחו, אבל בכל זאת האימפריה היא אימפריה, והיא אמורה לנצח את ה''טובים'' בקרב רציני אחד לפחות-דוגמה טובה לזה היא דווקא הסדרה ''אווטאר'', שם ה''טובים'' נוחלים תבוסה משפילה ביום השמש השחורה.
בסוף הספר יש מעין ''סקירה היסטורית של שמות המקומות באלאגייזיה'', ולדעתי היא מיותרת ומראה על מחשבה רבה מדי על פרטים שוליים מדי.
ככל שאני מתעמק בדבר יותר, אני מבין עד כמה ''הירושה'' מועתקת מטולקין וממלחמת הכוכבים, ראו מה שמשתמש אחד אמר בפורום לפני שנים רבות:
ולסיכום, קצת פילוסופיה: אם בספר הקודם עצבנה אותי ההתנגדות של אראגון לעצם העובדה שימות מתישהו (זה טיפשי, חסר תועלת ופשוט מטומטם להתנגד למשהו שיבוא בכל מקרה), הפעם התירוץ של ה''טובים'' למלחמה בגאלבטוריקס הוא... מאוד מתחסד, מעצבן, ולי אישית מזכיר את מעשי הזוועה של הסובייטים במזרח גרמניה, שאפילו המילה ''נקמה'' לא נותנת להם לגיטימציה. ברצינות: התירוץ שלהם הוא ''יש סיכוי שהוא יפגע באנשים נוספים (*שיעול*''בוארדן המורדים*שיעול*) אז מותר לנו להילחם נגדו ולחרב את חיי האנשים הפשוטים בקיסרות'', ואורומיס אומר שזה מצדיק את מעשי הזוועה שיעשו הוארדן. אז זה לא, במיוחד כשאתם טוענים שאתם מוסריים יותר מהאויב שלכם. לדעתי, הוארדן הם סתם מורדים שרוצים שלטון, וגם האימפריה משליטה סדר בסופו של יום, והרוב לא סובלים ממנה.איתיליבנה אמר/ה:הרשו לי לגזול רגע מזמנכם בסיפור:
לפני שנים רבות, במקום רחוק מאוד מכאן, מתרחש קרב.
אדם אפל ורב עוצמה מוביל כוח עילית של חיילים כדי לתפוס נסיכה נמלטת של כוח המורדים, האוחזת ברשותה את מה שעלול להביא לחורבן האימפריה שאותה משרת אותו אדם אפל ורב עוצמה. הקרב אבוד מראש, אך הנסיכה האמיצה מצליחה למצוא דרך להעביר את מה שגנבה למקום אחר, אם כי היא לא יודעת לאן. הנסיכה נלכדת.
כעט, יעבור הסיפור למקום אחר. בגבול האימפריה, חי לו נער חווה צעיר עם דודו בשלווה יחסית. הנער מוצא את מה שגנבה הנסיכה, וחושב אותו לחפץ בעל ערך, אם כי הוא לא מבין עד כמה. לאחר זמן מה, שליחי הקיסר המרושע מגיעים לביתו והורגים את דודו, אך הם עושים זאת בזמן שהוא לא נמצא. הנער מחליט לצאת למסע עם איש זקן ומסתורי, אם כי בעל ידע רב, שנמצא קרוב אליו. האיש הזקן מספר לנער שפעם העולם היה מקום טוב יותר, ומסדר של אבירים בעלי עוצמה בעלי כוחות על טבעיים הגן על החפים מפשע כנגד הסכנות הרבות בחייהם. למרבה הצער, אחד האבירים השתגע, והרג את כל עמיתיו למקצוע. במהלך מסעם, מגלים השניים שאותה נסיכה של המורדים מההתחלה לכודה בכלא שכבר נמצא על הדרך, אז הם מחליטים לחלץ אותה. במהלך החילוץ האמיץ, האיש הזקן וטוב הלב נהרג, וגם מתברר שהוא היה אחד מאותם אבירים עוצמתיים, וממתנגדיו העיקריים של הקיסר הרשע.
יחד עם הנסיכה, הנער יוצא לכיוון הבסיס החבוי של המורדים, כדי לחבור אליהם וכדי שיוכלו לעשות שימוש במה שגנבה הנסיכה מהקיסר. למזלם המר, כוח אדיר של הקיסר ריגל אחריהם וכך גילה את בסיס המורדים. קרב אדיר נערך, שבסופו יד המורדים הייתה על העליונה, בעיקר בזכות השימוש שעשה אותו נער חווה בכוחותיו. נער החווה מגלה שהוא הופך לאביר, ממש כמו מורהו ז"ל.
הסוף!
עכשיו, מאזינים יקרים, האם הסיפור שסיפרתי הוא אראגון או מלחמת הכוכבים?