• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

{ס} מסע בין גאלאקסיות: השביתה

הערה: סיפור זה מהווה גרסה מחודשת של סיפור שכבר פרסמתי בפורום. לא הייתי מרוצה מהסיפור כפי שהיה במתכונתו הקודמת.
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38040

"1 במאי 2443
סיימתי עתה לתמלל את המפגש שלנו עם הכוכב הנבון של פילומנה. ספינתנו חוסה על שפת מערכת השמש קוף הצעירה שהיא כמעט ההפך מקודמתה. אני מוצא שהספקות לגבי מסענו בענן המגלני הקטן תוקפות אותי ביתר כבדות בעודי רושם רשומה זו. המפגש עם הכוכב הנבון של פילומנה הוכיח מעבר לכל ספק שאפילו התצפיות האסטרונומיות המפורטות ביותר לא משתוות למסע זה. ועדיין ייתכן וצוות אחר יסיים את מסענו, האדמירל מיי.
בכבוד רב ובהכנעה, קפטן ג'ון וובסטר."

הקפטן הניח את ראשו על הכורסה האורגנומית והסתכל בענן האורט של מערכת קוף שמבעד למערכת הסטריאוסקופית שהקיפה את תקרת תא הקפטן. המקום היה לו כמעט כתא כלא. הוא כמעט לא יצא מפה מאז הציב אותו פה האדמירל מיי כבן טיפוחיו. ג'ון וובסטר היה בן למיעוט שירד מזמן מגדולתו. אנשים ששמעו את שמו חשבו שהוא בריטי. לא, הוא היה אמריקני מווירג'יניה. אפילו תא השהיית החיים בו העביר את רוב זמנו היה ממוקם בתאו. זה נועד להגן עליו במקרה של התקוממות בספינה. הוא התקשה לחשוב על סיבה למרי.

---
"לא."

מוהנדס רמירת'י תמיד הרגיש מקופח פעמיים – קודם בהיותו הודי ושנית בהיותו מטיטאן. ענק הגז הצעיר שלפניהם הופיע בתסקיר האסטרונומי שסיפקו להם התצפיתנים של הפדרציה התיכונה בטרם עזבו את גבולותיה והגיעו לכאן. אחרי התקרית בפילומנה, הוא לא סמך עליהם.

הקצין הראשון וילהלמינו, מינו בקיצור, שתדרך אותו חשף את שיניו הטוחנות הרחבות דמויות המפסלת בהשתוממות למשמע התרסתו. אותה מדיניות ששמה אותו כמפקד צוות נחתים עשתה את דמוי האדם הזה לקצין הראשון. באותו הרגע אי יכולתו להבין את הסיבה להתנגדותו של רמירת'י לצאת אל ענק הגז סדקה בעיניו את חזותו דמויית-האדם. בן אדם היה מבין היטב את הסיבה.

"זו משימת תסקיר שאתה וצוותך כבר ביצעתם בעבר." העיר הקצין הראשון, בנוקשות, "חשבתי שתשמח לבצע משימת תסקיר בעולם כה דומה לעולמך, סגן רמירת'י."

"למה אני והצוות שלי תמיד נמצאים בקו האש?" שאל רמירת'י בנוקשות משלו.
---

הוריו של וילהלמינו היו שמחים ברגע ההתרסה של רמירת'י. הם התנגדו מכלתחילה שהוא יילך לאקדמיית הצי של הפדרציה התיכונה. במידה מסוימת, התנגדותם הייתה הסיבה לכך שבחר לבסוף ללכת לאקדמיית הצי האנושית. הוריו היה מדור הולך ונכחד של שמאלנים לאנגרנים שהאמינו שסיפוח העולמות התאומים של ססרומניר וארמנטקאר הייתה שגיאה. לא שללאנגניה היה סיכוי. עדיף הפדרציה שנשלטה על ידי מין, שבאורח פלאי, נראה וחשב כמעט כמו אנשי העולמות התאומים על פני כמה מהאפשרויות ההזויות יותר בגאלאקסיה..

ועדיין כשהוא ניצב מול מפקד כיתת נחתים ממורמר, מחשבותיו של ויהלמינו חזרו לרגע בו עזב את הבית בשקט כשהוריו בישיבה עם חבריהם לדעה.

"סגן," אמר ויהלמינו בקולו השטוח "מדובר במשימת תסקיר פשוטה לחלוטין. התצפיתנים זיהו שלמרות שפע המאסה הפרוטו-כוכבית במערכת השמש הזו, פני השטח של ענק הגז חלקים כעורו של תינוק שזה עתה נולד."

"עוד כוכב נבון?" ספק שאל ספק צווח רמירת'י ששמע רק את המשפט האחרון. ההתנהגות הזו הייתה ממש לא אופיינית לרמירת'י התכליתי והענייני. מינו בחן את האפשרות להחזיר אותו ואת כיתת הנחתים לתאי השעיית החיים ופסל. לטוב ולרע, הוא היה הקצין הראשון הראשון מססרומניר. האדמירל מיי בחר בו למרות שהיו אנשים באדמירליות שעיקמו את אפם למשמע הבחירה בססרומני.

"בסופו של דבר, זה לא משנה אם זה כוכב נבון, סגן רמירת'י. קיבלת פקודה." הסביר מינו בקולו השטוח שידע שהציק לסגן רמירת'י המוחצן. הוא גם אמר לו.

"זהו שאני מנסה לחשוב למה אנחנו צריכים לציית לפקודות. אנחנו נמצאים במרחק פארסקים מהפדרציה התיכונה. והם לא תמיד צופים הכל." אמר הסגן "אני שובת עד שהמשימה הזו מבוטלת." ונחתיו הצדיעו לאות הסכמתם איתו. מכל האנשים בגאלאקסיה הזו...

---
"מה?!"

כמעט התחשק לקפטן וובסטר להתקשר לאדמירל מיי כדי לקבל פקודות כיצד להתמודד עם השביתה המצחיקה הזו. הקצין הראשון התעקש על כך שרק רמירת'י ונחתיו יכולים לבצע את משימת התסקיר בענק הגז שלפניהם. וכמובן, אויביו באדמירליות יטענו שזו עדות ליכולתו הפיקודית העלובה של בריטי זה... הוא אפילו לא ציפה מהם לזכור שהוא אמריקני.

"זאת'ומרת אני בכלל לא מקבל את זכותם לשבות. הם חיילים בצי הפדרציה, לא פועלים בבית חרושת בריטי במאה העשרים." אמר קפטן וובסטר וירק כמה מהמילים על הרצפה בעודו קצינו הראשון קר הרוח מקשיב לו בקשר. הוא שאל: "מה דעתו של אדמירל מיי בנדון?"

"אדמירל מיי לא צריך לדעת מזה כלום." ענה הקפטן וובסטר "זו הבעיה שלי."

"גיבוי מהאדמירל מיי יכול מאד לעזור." ציין הקצין הראשון כשטיפת רגש ניכרת בקולו הקר "או שגם אתה חושב שאנחנו במרחק פארסקים רבים מדי משם?"

"אין לי מושג איך אתם, הססרומנים, מנהלים את העניינים אצלכם – " התחיל הקפטן וובסטר לנהום כשקצינו אומר: "אתה מתחיל להישמע כמו ההורים שלי."

---
"הבריטי המזוין ה... – "

"הוא אמריקני." תיקן אותו הקצין הראשון בשתלטנות נואשת שלא שינתה לו. ככל שידע מוהנדס רמירת'י, הבריטים דיכאו את ההודים עד עפר. נדרשו להם מאות בשנים להשתקם מהאסון ששמו בריטניה ועכשיו נציגם בספינה הזו...

סגן רמירת'י ליטף את קת האקדח שלו בצורה שלא הייתה הולמת את מה שבן שמו הקדום – מוהנדס גנדי – בן המאה העשרים הטיף לו. אם הבריטי לא מוכן ללכת לקראתם, הם יילכו לקראתו... ויירו לו בראש המזוין שלו.

"ספינה, תפתחי לי את כל הדלתות עד תא הקפטן." פקד סגן רמירת'י בקור. הוא השתמש באישור הבטחוני שלו כדי לשוות יתר נכונות לפקודתו. הספינה, כמובן מאליו, צייתה לו.

---
עתה מינו שאל את עצמו אם הוריו צדקו ועדיף שהאנושות לא הייתה מגלה את עולמותיהם התאומים. קנאי השמאל, ששלטו בלאנגרניה, היו מבטיחים שבני מינו לא יחרגו אל תחומי ממשלתו של הזוהר, אויב האלים שלהם סגדה אומתו. לא, נאלץ ויהלמינו לסטור לעצמו, היינו מתגלים במוקדם או במאוחר על ידי אחת מהמעצמות של הגאלאקסיה כמו שהאנושות בעצמה התגלתה. בינתיים, סגן רמירת'י ונחתיו החליקו דרך הדלת הראשונה.

"ספינה," פקד הקצין הראשון "בסמכותי כקצין ראשון, אני מבטל את פקודתו."

"הם חמושים, קצין ראשון." אמרה הספינה "והם עשויים לפוצץ את דרכם. ברשותך, הקצין הראשון, אני מעדיפה להישאר שלמה, המפקד!"

"ספינה, למה בני האדם מתנהגים ככה?" שאל מינו בנימה פילוסופית נוגה "מוהנדס רמירת'י וג'ון וובסטר הם מהאנשים היציבים, המכובדים והטובים ביותר שיצא לי לעבוד איתם ועכשיו שניהם מתנהגים ממש... מממ... –"

"הם איבדו את אמונתם, קצין ראשון. מרכז האמונה שלהם מכובה."

הפעם היה זה תורו של ויהלמינו לעמוד המום שלא חשב על האפשרות של כח שלישי מעורב פה. לא כוכב נבון. טלפתיה. המין היחיד שיכל לעקוף את שדה המגן כך היו המלגרת'יאנים. היא לא השפיעה עליו משום שמרכז האמונה שלו היה ממוקם בהמיספירה הימנית של המח שלו בניגוד להמיספירה השמאלית. מסיבה זו, קנאי הדת בעולמו דיברו על יד ימין הארורה של הזוהר בניגוד לביטוי האנושי הרווח שדיבר על יד שמאל הארורה של עוכר האנושות מכל סוג שהוא. והמלגרת'יאנים פשוט לא ציפו שיוצב על ספינת הפדרציה קצין מססרומניר. עתה הוטל עליו לעצור את הסגן רמירת'י לפני שיירה בקפטן ג'ון וובסטר. לרגע, מינו שאל את עצמו למה הספינה לא עשתה כלום עד עכשיו. הוא משך בכתפיו. ביום שבו הספינה תיקח יוזמה משל עצמה, הדבר הראשון שהיא תעשה יהיה בטח להעיף את מרבית הצוות לחלל. אולי היא תשאיר את המהנדס בחיים...

---
כאבות אבותיו כובשי המערב לפניו, הקפטן חיכה לאינדיאני כשהאקדח מונח על ברכיו בעודו יושב על כורסתו האורגנומית. קרן צרה טענה את האקדח על ברכיו – מחזה שלא היה כדוגמתו בימי אבות אבותיו כובשי המערב. הוא דמיין את עצמו יורה קרן ישרה דרך ראשו של האינדיאני כשהוא יחצה ראשון לתוך תאו. הו, הקפטן היה מוכן.

ואז הוא שמע את האינדיאני צועד בנחרצות אל מותו. הקפטן הרים את אקדחו.

"כוננות אדומה, כוננות אדומה, כוננות אדומה!"

"מה?!" צעק הקפטן, מביט לעבר האינדיאני שצעק: "מה?!" משלו.

ועל החלונות נראה האור המוחזר מעל ספינה מוסווה. רסיס כוכב נעלם מסביב לגופה השקוף לכאורה וחשף את מיקומה כנגד גופו הכחלחל של ענק הגז. הם לא היו המדינה היחידה ששלחה משלחת. והספינה ירתה מטר של טורפדו. שהפילו את האינדיאני ואת חבר הבוגדים שלו על הרצפה. הקפטן עמד לירות... כשכאב ראש בגודל הגאלאקסיה תקף את ראשו. כשהוא הצליח לחשוב שוב, הוא קלט שהוא מכוון אקדח לעבר אחד מקציניו שקלט גם הוא את העובדה. כאות לכניעתו, הסגן רמירת'י השליך את האקדח על רצפת תא הקפטן.

---

"אין צורך להודות לי."
הסגן רמירת'י ישב, שדות רתק כובלים את רגליו ואת ידיו על הכיסא המגרד, והקשיב לאדמירל מיי. מאחורי ההצטנעות הזו הסתתרה בעיקר אכזבה ממנו, ממוהנדס רמירת'י שהרים אקדח על מפקדו. הוא לא הבין את המטורף ההוא. לא לגמרי. הוא ידע שהמלגרת'יאנים עמדו מאחורי העניין. יותר נכון, לפי המלגרת'יאנים עצמם, אספסוף בוגדני שהם שמחים שהאנושות איתרה אותו – החיישנים של הספינה כבר איתרו צי מלגרת'יאני בדרכו למערכת הכוכבים הזו. כל מה שהוא יכל לומר היה שהוא לא הזדהה איתם. כל מה שנותר לו לומר:

"אני אקבל כל עונש שהצי ייתן לי, האדמירל."
 
חזרה
Top