• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[אתגר 55/ אהבה ראשונה] דמי מזונות

וזהו המשך קורותיה של הסוחרת:
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38925

"האם דמי המזונות לאישה או לילד?"

לקוחה הנוכחי של הסוחרת קבע את הפגישה במוזיאון האנושות. הסוחרת הייתה מבוגרת דיה לזכור את 'עולם היורה' מנעוריה בתחילת המאה העשרים ואחת. כאן הציבו אמני השחזור הגנטי את הטרנד האחרון של אמנותם – גזעי האדם הנכחדים. אם היה לה זמן, היא הייתה מחפשת את האדם ההגון. גזע האדם הזה נכחד מזמן. מקומות כאלו היו שמורים מטבע הדברים מכל משמר. והעובדה שהלקוח שלה היה אחד מהבעלים של מוזיאון האנושות הבטיחה שלא יהיה שום תיעוד של פגישתם. הסוחרת פנתה אליו לאחר שהציג את המקרה שלו ברשת האפלה. הוא היה עברה. הוא היה אבי ילדם שלא נולד.

"דמי המזונות לילד. הכלבה, שתקפא בחלל, לא צריכה שאתמוך ברווחתה. לדעתי, היא עושה את זה בעיקר כדי להזכיר לי שפעם היינו זוג."

הסוחרת הרימה גבה מעוצבת לעבר האדם הטסמני מאחוריהם. לקוחה לא ראה צורך לחזור על גירושיו המתועדים היטב ברשת החברתית. לא שהוא היה הגבר הראשון בעולם שלא רצה לשלם דמי מזונות לילד שנולד לאישה שתיעב לחלוטין. הוא גם לא הראשון שרצה להפוך ילד חוקי לחלוטין לממזר באמצעות החלפת דנ"א. הסוחרת בדרך כלל לא עסקה במקרים של החלפת דנ"א של אנשים חיים. רק העובדה שהלקוח היה האדם שממנו נכנסה להריון הייתה הסיבה לעסקה. נראה שהוא לא זכר אותה בכלל.

"האם בחרת את אביו החדש או שאתה נותן לי לבחור?"

השאלה הביאה את לקוחה לתזזית של עניין בתיקו השחור. הוא שלף גיליון חכם שעליו כל הפרטים של האב החדש שרצה לילד. הוא היה הגבר שסיים את נישואיו – אחד מאמני השחזור הגנטי המוקדמים ביותר ומי שהיה הכוכב של מוזיאון היורה.

"האם לא נפגשנו פעם?"

לקוחה הרים לעברה מבט תמה ואמר: "לא. זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, סוחרת. הייתי זוכר אם נפגשנו פעם. יש לי זכרון מושלם לאנשים. ואני לא שוכח."
---
לאחר עבודת מחקר, הסוחרת בחרה להשתמש במרפאה של הפנימיה. הסוחרת הייתה מבוגרת מספיק כדי ללמוד במערכת החינוך הציבורי של תחילת המאה העשרים ואחת. גם אז פנימיות היו סימן ההיכר של המעמד הגבוה. כיום, כשכולם למדו בכיתות במרחב הווירטואלי, פנימיות הפכו זה מזמן לסימן ליוקרה שבאה עם האינדיבידואליות שבימים האלה. והפנימיות הללו חרכו את האשראי של ההורים.

אחת מנקודות התורפה שלהן היו המרפאות. בימים אלה שלכל אחד יש שירות רפואי פרטי, ובמיוחד לתלמידים העשירים שלמדו בפנימיות, מרפאות היו נחוצות רק לבדיקות ההמוניות שדרשו אובייקטיביות ללא משוא פנים. לפי החומר שהיא סרקה, היה קל מאד... לפרוץ לתוכן לאחר שחצית את החפירים הווירטואליים. והסוחרת הצליחה לחצות אותם אחרי שניים עשר נסיונות שכאבו לה.

המרפאה יוצגה במרחב הווירטואלי כמרחב של קוביות-על צבעוניות. לפי מה שקראה, העל-ממדיות הייתה ההצפנה שלהם. ואז המרחב הווירטואלי רעד סביבה. ואז היא הבינה שהיא נפלה לתוך מלכודת פורצים. היא חשדה שהפנימיה הפיצה בעצמה חלק מהמדריכים לפריצה כדי להטעות פורצים תמימים כמונה לגבי הקלות.

קודם הקוביות-העל נעלמו. ואז המרחב הווירטואלי התחיל לדחוף אותה החוצה, סופג את הנתונים שלה תוך כדי מתקפה. הסוחרת שלטה בעצמה וחיפשה נתיב. נתיב לאינטלגנציה ששלטה במלכודת הפורצים. היות ומדובר בפנימייה ולא בארגון פשע, תודה לאל, היא רק תגרש אותה ותשלח תיק שלה לרשויות... וזה מספיק גרוע.

מאחוריה היו החפירים שאותם חצתה רק אחרי שניים עשר נסיונות. בהרף העין, שהיה נצח במרחב הזה, היא קלטה שאין לה גישה לאינטלגנציה ששלטה במלכודת. היא חשבה רק על דבר אחד טוב: הנקמה. הנתונים שנקלטו במערכת לא היו שלה...
---
האיש שחיכה לה במוזיאון האנושות היה שוטר.

הסוחרת עקבה אחרי מעצרו של לקוחה וכל השערוריה מסביב נסיונו לבצע במו ידיו החלפת דנ"א של ילדו. לאחר שהוא שוחרר בערבות גבוהה, הוא קרא לסוחרת. היא הייתה צריכה לחשוד. היא חשבה שאנשים עשירים כמוהו משתחררים בקלות.

"אוגוסטה ביינברוק," אמר סוכן היורופול "את עצורה על נסיון להחלפת דנ"א של סטפן קרימנשטיין ועל לפחות שבעה של מעשי החלפת דנ"א מוכחים. יש לך זכות לשתוק. היות וחשבונותיך הוקפאו, ימונה לך סנגור מטעם המדינה. את גמורה, בחורה."

היו דרכים לזהות החלפת דנ"א אם ידעת שהייתה החלפת דנ"א. השוטרים גילו את זה בטח כשהם ביצעו את החקירה המקדימה שלהם לגביה. אוגוסטה ידעה שהיורופול מקיף את המקום והשוטר הזה הוא רק הפנים המנומסות של הארגון.

"אני רק רוצה שתמסור לשמוק ההוא שהלשין עליי שאני זוכרת את מי שיכל להיות אביו של בני. אני מקווה שעסקת הטיעון שהצעתם לו בתמורה לא הייתה קלה מדי." סיננה אוגוסטה, זוקפת את סנטרה בגאווה והציעה את ידיה לשוטר. היה לה סנגור. אותו סנגור ששחרר אותה בפעם הקודמת. ולמה היא ציפתה מאדם שניסה להפר את מילת הכבוד שלו לגרושתו? היא קיוותה שאף אחד מתחומה לא יעבוד איתו. אדם שמסגיר את הסוחר שלו לא ראוי שסוחר יעבוד איתו.

"קראתי שאפשר לדעת שאדם מאמין שהוא אשם אם הוא בורח בעת המעצר שלו." אמר השוטר בעודו לוחץ את ידיה. הוא חדר דרך השתלים שלה לתוך מערכת העצבים שלה ועתה הוא שלט בה מבלי שיהיה לו צורך באזיקים. הוא יכל גם לכפות עליה אם היא הייתה בורחת אך, כאמור, הוא היה הפנים המנומסות של ארגון זה. והיא לא רצתה לתת לו את הסיפוק.

ואם הסנגור יבגוד בה, היא תלשין עליו.
 
הטכנולוגיה של העולם מסקרנת, מזכיר transhuman עם ניחוח של מרוצללים.
הסיפור טוב אבל מבחינת עלילה החוליה החלשה זו הפריצה למרפאה, בעיניי. למה היא לא יכולה לשחד מישהו וזהו? בין אם זה עבור שירותי מרפאה או לשכור מישהו שיפרוץ עבורה.
 
תודה על התגובה. :D

דווקא הקדשתי מחשבה לנקודה שהעלית כשכתבתי את הסיפור. ברור שעדיף היה שתיכנס לשותפות עם פורץ מומחה אבל מדובר באישה שהיא, מטבעה, זאבה בודדה. היא גם חיפשה את הדרך עם האינטראקציה החברתית המוגבלת ביותר. זה גם מה שהפיל אותה בסופו של דבר - השאיפה המוחלטת לאינדיבידואליזם.
 
חזרה
Top