Aviad Sar-shalom
פונדקאי פעיל
מכיוון שהנושא עולה מדי פעם, החלטתי לנסח פעם אחת ולתמיד מסמך רשמי שמסביר מה הבעיה שלי עם אלפים, גמדים, ושאר גזעים טולקינאים-מו"דיים. הרבה מהכותבים פה משתמשים בגזעים האלה וכמובן זה בסדר גמור ואני לא אגיד לאף אחד על איזה גזע לכתוב, אבל בכל זאת אני רוצה להציג פה את דעתי ולהסביר למה אני חושב שהם גזעים פחות מעניינים.
אז בתור התחלה: ספר הפנטזיה הראשון שקראתי היה "דרקונים של ליל חורף" (לא ידעתי שהוא בכלל שני בסדרה...), ספר מבוסס מו"ד לכל הדעות. מיד אחריו קראתי את מה שמצאתי מסדרת "רומח הדרקון", ומשם המשכתי ל"שער המוות". כשהייתי בן 13 יצא הסרט הראשון של שר-הטבעות, ומיד הלכתי לספריה וקראתי את שלושת הספרים בסדרה.
כלומר גם אני, כמו רבים אחרים, התחלתי את דרכי בעולם הפנטזיה בחברתם של אלפים, גמדים, בני מחצית וכו'. ונהנתי מזה מאוד. העולם שטולקין יצר הוא עולם עשיר ורב-גוני שבו כל גזע שונה מהותית מהאחרים ולכל גזע יש אופי, סיפור, ומקום משלו בעולם. העיבודים בסגנון מו"ד יצירתיים לא פחות וגם הם נותנים לקורא הרגשה של תוכן עשיר ועולם קסום ומופלא.
זאת אומרת, הם עושים את כל זה בפעמים הראשונות. אבל אחרי עשר-עשרים ספרים בחברת בני הגזעים האלה אני חייב להגיד את האמת: הם כבר לא נותנים לי שום תחושה של פלא או קסם. כשאני שומע על אלפים אני מדמיין סתם בני אדם נמוכים ורזים, וגמדים הם בשבילי הם סתם בני אדם נמוכים ושמנים. ואם מישהו רוצה לתאר בן אדם גוץ וחזק במיוחד עם תאווה לזהב ואורח חיים מחוספס, מבחינתי אין שום סיבה לקרוא לזה "גמד". להיפך, האזכור של אותו גמד (או אלף) נותן לי תחושה של משהו שחוק, משהו שקראתי עליו כבר עשרות ספרים, ואני תמיד חושב לעצמי שדווקא הייתי רוצה לקרוא משהו חדש ושונה.
אחד הטיעונים המרכזיים שאנשים מעלים מולי בשלב הזה הוא: אבל האלפים שלי באמת שונים! הם בכלל לא דומים לאלפים של טולקין או לאלפים של מו"ד, תקרא ותראה בעצמך, יש להם תכונות מעניינות ומגוונות ומקוריות!
לזה אני עונה: אם רק נתת להם כמה קסמים חדשים ולא שינית אותם באמת, אז הם נשמעים לי בדרך כלל כמו אותם אלפים. ואם כבר טרחת ויצרת משהו באמת חדש מקורי, אז למה לקרוא לו בשם "אלף"? לדעתי אם יש כאן גזע חדש ומקורי עדיף לתת לו שם חדש. ככה גם הקורא ירגיש שקורה כאן משהו שונה ומרענן.
בשורה התחתונה, בהרבה מקרים נדמה שחלוקת העולם לבני אדם, אלפים וגמדים היא חלוקה טכנית שאין לה משמעות של ממש. נראה שהרבה סיפורים עושים את זה רק כי "ככה נראה עולם פנטזיה", מעין סוג של ברירת מחדל. כי הרי בכל ספר פנטזיה יש גמדים ואלפים, אז למה שאצלי לא יהיה? זה מזכיר לי לפעמים את הבחירות ההוליוודיות ללהק לסרט שחקן אחד שחור, שחקן אחד אסיאתי, שחקן אחד סלאבי, וכל זה רק כדי לצאת ידי חובה, כדי להראות שבסרט שלנו יש מגוון דמויות מכל קשת האוכלוסיה. אבל לתת לדמויות האלה אופי אמיתי וסיפור רקע שבאמת קשור למוצא שלהם? מה פתאום, את זה בכלל לא צריך... מספיק שהקהל רואה כאן שחורים ואסיאתים, ואנחנו כבמאים יצאנו ידי חובת ה"diversity".
כמובן, יש מקרים שבהם כדאי ורצוי לתת לדמויות גזעים שונים. המקרים האלה הם בעיני:
1) כשהדמות שרוצים ליצור היא כל כך לא אנושית באופיה, עד שצריך להראות על הנייר שזה לא בן אדם כלל. שימו לב: אני אומר כאן "אופיה" ולא "יכולותיה". דמות עם יכולות מעניינות תמיד יכולה להיות בן אנוש עם כוחות קסם. אבל אם הדמות באמת שונה באופי ובנפש שלה מבני אדם לדעתי זו סיבה מוצדקת לטעון שהיא מגזע לא אנושי.
2) כשחלק חשוב מהסיפור הוא האינטראקציה בין גזעים שונים. אבל שוב אני חושב כשכדאי להסתייג: בדרך כלל מאבק בין גזעים יכול להיות מתואר פשוט כמאבק בין עמים שונים והסיפור יראה בדיוק אותו דבר. רק אם יש סיבה מסויימת שבגללה המאבק הזה הוא דווקא בין-גזעי, משהו באופי הגזעים עצמם שגורם להם להיאבק, כדאי לדעתי להשתמש בגזעים שונים.
3) כשיוצרים גזעים חדשים ומעניינים כל-כך עד שהחידוש והמקוריות הם בעלי ערך בפני עצמם. אבל כמובן, אלפים וגמדים בדרך כלל לא עונים לקריטריון הזה. מי כן עומד בו? לדוגמה, הסוהרסנים מהארי פוטר. היה אפשר להגיד שלאזקאבן יש סוהרים רגילים, כלומר קוסמים עם שרביטים, אבל הסוהרסנים הם גזע חדשני ומרתק בפני עצמו והם הרוויחו בצדק את מקומם בספר.
לסיכום, אני חושב שספרי פנטזיה הם הזדמנות אדירה ליצור כל חידוש מעניין שעולה בדעתנו. אלפים, גמדים וחבריהם חידשו לנו הרבה בשנות ה-70 וה-80 עם עליית תרבות המו"ד, ולנצח יהיה להם מקום של כבוד בפנתיאון הפנטזיה (כמובן, הם הרוויחו את המקום הזה עוד בזמנו של טולקין). אבל כיום הם כבר לא מחדשים, ולדעתי הגיע הזמן לגרות את הדמיון בדרכים חדשות ומקוריות. עדיין יתכנו סיפורים שפשוט לא ניתן לספר אותם בלי גזעי האלפים והגמדים, אבל לדעתי כדאי לשקול פעמיים-שלוש לפני שמחליטים לכלול את הגזעים האלה בסיפור, ולהכניס אותם רק אם זה באמת מוסיף לסיפור משהו מהותי.
-----
זהו, עכשיו כשכתבתי את זה אוכל להפנות לכאן את כל מי שישאל אותי למה אני לא אוהב אלפים
זו כמובן רק ההשקפה שלי והיחס שנוצר אצלי לאורך השנים כלפי האלפים וחבריהם. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא, ומן הסתם אם אתם חובבי אלפים מושבעים אשמח לדעת למה לדעתכם לא נס ליחם ולמה כדאי להמשיך לכתוב עליהם.
אז בתור התחלה: ספר הפנטזיה הראשון שקראתי היה "דרקונים של ליל חורף" (לא ידעתי שהוא בכלל שני בסדרה...), ספר מבוסס מו"ד לכל הדעות. מיד אחריו קראתי את מה שמצאתי מסדרת "רומח הדרקון", ומשם המשכתי ל"שער המוות". כשהייתי בן 13 יצא הסרט הראשון של שר-הטבעות, ומיד הלכתי לספריה וקראתי את שלושת הספרים בסדרה.
כלומר גם אני, כמו רבים אחרים, התחלתי את דרכי בעולם הפנטזיה בחברתם של אלפים, גמדים, בני מחצית וכו'. ונהנתי מזה מאוד. העולם שטולקין יצר הוא עולם עשיר ורב-גוני שבו כל גזע שונה מהותית מהאחרים ולכל גזע יש אופי, סיפור, ומקום משלו בעולם. העיבודים בסגנון מו"ד יצירתיים לא פחות וגם הם נותנים לקורא הרגשה של תוכן עשיר ועולם קסום ומופלא.
זאת אומרת, הם עושים את כל זה בפעמים הראשונות. אבל אחרי עשר-עשרים ספרים בחברת בני הגזעים האלה אני חייב להגיד את האמת: הם כבר לא נותנים לי שום תחושה של פלא או קסם. כשאני שומע על אלפים אני מדמיין סתם בני אדם נמוכים ורזים, וגמדים הם בשבילי הם סתם בני אדם נמוכים ושמנים. ואם מישהו רוצה לתאר בן אדם גוץ וחזק במיוחד עם תאווה לזהב ואורח חיים מחוספס, מבחינתי אין שום סיבה לקרוא לזה "גמד". להיפך, האזכור של אותו גמד (או אלף) נותן לי תחושה של משהו שחוק, משהו שקראתי עליו כבר עשרות ספרים, ואני תמיד חושב לעצמי שדווקא הייתי רוצה לקרוא משהו חדש ושונה.
אחד הטיעונים המרכזיים שאנשים מעלים מולי בשלב הזה הוא: אבל האלפים שלי באמת שונים! הם בכלל לא דומים לאלפים של טולקין או לאלפים של מו"ד, תקרא ותראה בעצמך, יש להם תכונות מעניינות ומגוונות ומקוריות!
לזה אני עונה: אם רק נתת להם כמה קסמים חדשים ולא שינית אותם באמת, אז הם נשמעים לי בדרך כלל כמו אותם אלפים. ואם כבר טרחת ויצרת משהו באמת חדש מקורי, אז למה לקרוא לו בשם "אלף"? לדעתי אם יש כאן גזע חדש ומקורי עדיף לתת לו שם חדש. ככה גם הקורא ירגיש שקורה כאן משהו שונה ומרענן.
בשורה התחתונה, בהרבה מקרים נדמה שחלוקת העולם לבני אדם, אלפים וגמדים היא חלוקה טכנית שאין לה משמעות של ממש. נראה שהרבה סיפורים עושים את זה רק כי "ככה נראה עולם פנטזיה", מעין סוג של ברירת מחדל. כי הרי בכל ספר פנטזיה יש גמדים ואלפים, אז למה שאצלי לא יהיה? זה מזכיר לי לפעמים את הבחירות ההוליוודיות ללהק לסרט שחקן אחד שחור, שחקן אחד אסיאתי, שחקן אחד סלאבי, וכל זה רק כדי לצאת ידי חובה, כדי להראות שבסרט שלנו יש מגוון דמויות מכל קשת האוכלוסיה. אבל לתת לדמויות האלה אופי אמיתי וסיפור רקע שבאמת קשור למוצא שלהם? מה פתאום, את זה בכלל לא צריך... מספיק שהקהל רואה כאן שחורים ואסיאתים, ואנחנו כבמאים יצאנו ידי חובת ה"diversity".
כמובן, יש מקרים שבהם כדאי ורצוי לתת לדמויות גזעים שונים. המקרים האלה הם בעיני:
1) כשהדמות שרוצים ליצור היא כל כך לא אנושית באופיה, עד שצריך להראות על הנייר שזה לא בן אדם כלל. שימו לב: אני אומר כאן "אופיה" ולא "יכולותיה". דמות עם יכולות מעניינות תמיד יכולה להיות בן אנוש עם כוחות קסם. אבל אם הדמות באמת שונה באופי ובנפש שלה מבני אדם לדעתי זו סיבה מוצדקת לטעון שהיא מגזע לא אנושי.
2) כשחלק חשוב מהסיפור הוא האינטראקציה בין גזעים שונים. אבל שוב אני חושב כשכדאי להסתייג: בדרך כלל מאבק בין גזעים יכול להיות מתואר פשוט כמאבק בין עמים שונים והסיפור יראה בדיוק אותו דבר. רק אם יש סיבה מסויימת שבגללה המאבק הזה הוא דווקא בין-גזעי, משהו באופי הגזעים עצמם שגורם להם להיאבק, כדאי לדעתי להשתמש בגזעים שונים.
3) כשיוצרים גזעים חדשים ומעניינים כל-כך עד שהחידוש והמקוריות הם בעלי ערך בפני עצמם. אבל כמובן, אלפים וגמדים בדרך כלל לא עונים לקריטריון הזה. מי כן עומד בו? לדוגמה, הסוהרסנים מהארי פוטר. היה אפשר להגיד שלאזקאבן יש סוהרים רגילים, כלומר קוסמים עם שרביטים, אבל הסוהרסנים הם גזע חדשני ומרתק בפני עצמו והם הרוויחו בצדק את מקומם בספר.
לסיכום, אני חושב שספרי פנטזיה הם הזדמנות אדירה ליצור כל חידוש מעניין שעולה בדעתנו. אלפים, גמדים וחבריהם חידשו לנו הרבה בשנות ה-70 וה-80 עם עליית תרבות המו"ד, ולנצח יהיה להם מקום של כבוד בפנתיאון הפנטזיה (כמובן, הם הרוויחו את המקום הזה עוד בזמנו של טולקין). אבל כיום הם כבר לא מחדשים, ולדעתי הגיע הזמן לגרות את הדמיון בדרכים חדשות ומקוריות. עדיין יתכנו סיפורים שפשוט לא ניתן לספר אותם בלי גזעי האלפים והגמדים, אבל לדעתי כדאי לשקול פעמיים-שלוש לפני שמחליטים לכלול את הגזעים האלה בסיפור, ולהכניס אותם רק אם זה באמת מוסיף לסיפור משהו מהותי.
-----
זהו, עכשיו כשכתבתי את זה אוכל להפנות לכאן את כל מי שישאל אותי למה אני לא אוהב אלפים
זו כמובן רק ההשקפה שלי והיחס שנוצר אצלי לאורך השנים כלפי האלפים וחבריהם. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא, ומן הסתם אם אתם חובבי אלפים מושבעים אשמח לדעת למה לדעתכם לא נס ליחם ולמה כדאי להמשיך לכתוב עליהם.
